פוסט אורח: מפריכים את השממה
מכירים את הטענה שמארק טוויין מוכיח את צדקת הציונות? אז רותם מלנקי טרח לקרוא את הספר, ולא ממש
מפעם לפעם עולה ספרו של מארק טוויין "מסע תענוגות לארץ הקודש" כטיעון ימני: "טוויין ביקר פה במאה התשע עשרה ותאר בספרו "ארץ שוממה", אז על איזה נכבה אתה מדבר? הציונות הפריחה את השממה ורק אז באו כל הישמעאלים, כדי לאכול לנו מהחלב ומהדבש. אין עם פלסטיני אלא סתם קובץ מהגרי עבודה טריים."
זה בגדול הטיעון.
בילדותי גדלתי על טום סוייר וגם על תרגום מקוצר לבני הנעורים של האקלברי פין (ספר שהוחרם כשיצא בארה"ב כי נחשב מופקר מוסרית, וכעת מוחרם שם שוב בטענה שהוא גזעני). כמו שתמיד רציתי לקרוא את הלונלי פלנט על ישראל, כך תמיד רציתי לקרוא את "מסע תענוגות לארץ הקודש" ועל הדרך לבנות תשובה מסודרת לטענת אנשי הימין, שניחשתי שרובם לא טרחו לקרוא אותו בעצמם. אז הנה.
הספר הוא למעשה רק חלק מספרו של טוויין "The Innocents Abroad", שמספר על מסע ארוך בהרבה, שתחילתו בהפלגה מחופיה המזרחיים של ארצות הברית, דרך יבשת אירופה, אסיה הקטנה, סוריה ולקינוח, פלשתינה. ההחלטה להוציא לאור את הספר החלקי, החלטה שמניחה שרק קצה אפינו מעניין אותנו, היא החלטה פרובינציאלית: טוויין הוא ענק וקלאסיקן, והקורא הישראלי עשוי להיות סקרן גם לגבי חוויותיו של טוויין מפאריז של 1867.
ועכשיו לספר עצמו, ולשממה שהייתה או לא הייתה:
0. דיסקליימר בן 145 שנה
המילים הראשונות בספר הן "ספר זה הוא תיעוד של מסע תענוגות. אילו היה זה תיעוד מסעה של משלחת מדעית מכובדת, היתה שורה עליו אווירה רצינית, מעמיקה וסתומה להפליא…" (עמ' 7). הקדמה זו שכתב טוויין ב-1869 בסן פרנסיסקו היא סוג של דיסקליימר שדרכו מומלץ לראות את החיבור כולו – בידור מהנה ולא מסמך היסטורי רציני. עם זאת כדאי לומר שמהמקום והתקופה ממנה בא טוויין יש בדברים החילוניים למדי שכתב כדי לזעזע את הבורגנות הפרוטסטנטית הנוצרית, ואנסה להוכיח בהמשך שמומלץ לראות את חיבורו כנסיון עדין להביא אמת שלא תנעם לעין דתית. הוא ממשיך בהקדמה: "אני סבור שראיתי את הדברים בלא משוא פנים, ואני סמוך ובטוח שכתבתי ביושר, בין שנהגתי בחוכמה ובין שלא". לאור דברים אלו (והתרשמות נעוריי מספריו האחרים שקראתי) נכנסתי לקריאה כשאני מצפה להתרשמות כנה של אדם שכנות היא מערכיו הבולטים, אבל לא מחזיק ולא טוען להחזיק בכלים מדעיים. כדאי גם לדעת שטווין יצא למסע תיירותי שהונדס בידי סוכני נסיעות ועבר בנקודות שיעוררו עניין בצליין האמריקני. לא במקרה נעדרות מהספר (למשל) רמלה ולוד, ערים שוקקות באותה עת, שלא התקיימו כערים בימי ארבע הבשורות.
1. מפלצות ים
בפרק האחד שמופיע במהדורה זו ואינו מתרחש בפלשתינה, הוא הפרק הראשון, מתאר טוויין את היציאה לדרך מהנמל האמריקני וההפלגה מזרחה. הוא מתאר את שלל העיסוקים שמוצאים לעצמם נוסעי האונייה במהלך הימים הרבים בים. בין עישון לכתיבה הם גם עוסקים בצפיה במים ו"היו שם מפלצות ים להתבונן בהן בפליאה" (עמ' 19). זו הדגמה נהדרת למקום ממנו כותב טוויין: "מפלצות ים" הוא תיאור מיתולוגי, מבדר ולגמרי לא מדעי או מתחייב ליצורים שאכן היו שם בזמן ובמקום עליו כתב. ברור שביולוג היה כותב על כך אחרת כשם שברור שהיסטוריון היה כותב את כל הספר אחרת.
2. וולקאם טו פלשתיין
הפרק השני נכנס לפלשתינה ברכיבה מצפון. על מקום המתואר כנחלת דן נכתב: "כאן נראו סימנים לעיבוד אדמה – מחזה נדיר בארץ הזאת – שטח לא גדול של אדמה פורייה, שגבעולי דגן מיובשים בעובי אגודל מן השנה שעברה פזורים בה בדלילות. אך בארץ כזו היה זה חזיון מרגש. לא הרחק משם עבר נחל, ועל גדותיו עמד עדר גדול של עזים וכבשים סוריים מוזרים למראה, שליחכו בהנאה אבני חצץ. אינני מספר זאת כעובדה נחרצת – אני רק מניח שהן לעסו אבני חצץ, מפני שלא נראה שם שום דבר מאכל אחר. רועי העדר דמו להפליא ליוסף ואחיו. אין לי צל של ספק בכך. הם היו בדואים גבוהים, שריריים, בעלי עור כהה מאד וזקנים שחורים כפחם" (עמ' 25).
על הקטע הזה כדאי לומר כמה דברים: א. אנחנו רגילים לחשוב על חקלאות בתור ההפך משממה. זה רעיון מערבי-ציוני מובהק ובגלל זה הקיבוצים, על מרבדי הדשא הנרחבים שבהם ומשקיהם החקלאיים, היו חוד החנית של הציונות במשך שנים רבות. אבל היום אנחנו משלמים את המחיר – משק המים הארץ ישראלי קרס מהגישה הציונית שפקקה כמעט כל מעיין וזיהמה כמעט כל נחל, תוך שהיא בונה קאנטרי קלאב (אפילו השם של זה לא מקומי) בכל חור, משקה דשאים ומייצאת מים מקומיים לחו"ל בתוך פירות וירקות. אז כשטוויין אומר שאדמה מעובדת היא מחזה נדיר, יש לזכור שאדמה מעובדת אינה ההפך משממה. חקלאות יכולה לגרום בעצמה לשממה, אם היא חקלאות שנלמדת באירופה ומיושמת במדבר. ב. העדר שליחך בהנאה או שלא בהנאה חצץ הוא עדר. כלומר יש פה חקלאים, המתפרנסים ממקנה ולא מגד"ש. כלומר כבר בנקודה הצפונית הזאת יש אנשים. ג. סביר שטוויין צודק ושיוסף ואחיו – ראשי 12 שבטי ישראל- נראו כמו בדואים ולא כמו כל מי שהיה פה ראש ממשלה אי פעם.
3. איפה היהודים איפה?
מקובל ללמד אצלנו שטרם העליה הראשונה היו בפלשתינה כ-26,000 יהודים. טוויין ערך את מסעו למעלה מעשור טרם תחילת העליה הראשונה, ולמרות זאת בספרו כמעט ולא נזכרים היהודים. ערבים נזכרים הרבה יותר. איפה הוא כן מזכיר יהודים? בטבריה ("נכנסנו לעיר לפני רדת הערב והתבוננו באנשיה: יהודים, ערבים וכושים מכוערים עד מאד", עמ' 50), בנעין אין יהודים אך יש בית קברות יהודי ("המצבות מונחות שטוחות על הקרקע, כמנהג יהודי סוריה. נדמה לי שהמוסלמים אינם מרשים להם להציב אבני מצבה זקופות", עמ' 89) ובירושלים: "אוכלוסיית ירושלים מורכבת ממוסלמים, יהודים, יוונים, קתולים, ארמנים, סורים, קופטים, חבשים, בני העדה הקתולית-יוונית וקומץ פרוטסטנטים". וזהו! כמו כן יש כמה הערות של אנטישמיות קלה עד גבה-גלית (למשל בעמ' 24, 51) והתייחסות נרחבת למיתוס האנטישמי של היהודי הנודד (עמ' 124-126). לאחר קריאת הספר הזה אין לי ספק שטווין הוא, במונחים של היום, גזען, כלפי יהודים ואנשים כהים אחרים (בספר יש תלונות רבות מאד על כיעורן של הנשים הערביות, למשל). במקביל, אין לי ספק שבמונחים של ימיו שלו הוא היה נחשב שמאלן עוכר אמריקה כי הפגין חמלה כלפי שחורים ושפט אותם משל היו לבנים.
4. קדוש קדוש קדוש
"מסגד עומר האדיר והחצר סביבו תופסים רבע משטחה של ירושלים ועומדים על הר המוריה, במקום בו ניצב לפנים מקדש שלמה. מסגד זה הוא המקום הקדוש ביותר למוסלמים, מלבד מכה" (עמ' 126). אנו למדים כאן כמה דברים: קודם כל ש"ירושלים" של 1867 היא מה שהיום מכונה "העיר העתיקה". הרבה הרבה יותר קטן ממה שנקרא היום ירושלים. הרבה מקומות שהיום מתווכחים על "חלוקתם", לא היו ירושלים עד 1967 כשהעיר פוּרְצֵצַה לה יחדיו. שנית, שבניגוד למה שהימין אוהב לטעון, ש"ירושלים לא אהובה בכלל על המוסלמים ושרק הציונות גרמה לערבים לנהור לכאן ולקדש את המקום" – 30 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון מדריכי התיירים כבר ידעו לספר שמסגד עומר הוא המקום השני הכי קדוש לאיסלם.
5. לידיעתו של פרופסור ארנון סופר
אז כמה ערבים היו בארץ ישראל אותה ראה טוויין? מצד אחד הוא מתלונן על כמה שוממה הארץ, מצד שני הוא פוגש לא מעט ערבים. לא ציינתי פה את המפגשים שהוא מתאר עם שיירות ואורחות גמלים, אלא רק את מי שברור שהם תושבי האזור. הוא מספר על מפגשים איתם בעמ' 25, 26, 29, 41. בעמ' 48-49 טוויין מבקר במגדל שליד הכנרת: "שעה שרכבנו לתוך היישוב, לא ראינו סביבנו נפש חיה, אך נקישת פרסות הסוסים העירה את התושבים השוטים, וכולם יצאו מביתם חבורות-חבורות- זקנים וזקנות, נערים ונערות, ילדים וילדות, העיוורים, המטורללים והנכים… הקבצנות זרמה בדמם." עוד מפגשים עם ערבים מוזכרים בעמ' 50, 60, 61, 65… אני מונה פה רק מפגשים "יוניקים", כלומר לא מונה פעמיים מפגש ספציפי המוזכר בספר פעמיים. בעמ' 66 מתאר טוויין את הנוף מהר תבור: "הנוף הנשקף מהגבוהה בפסגותיו היה יפה. למטה השתרע עמק יזרעאל המישורי, רחב הידיים, משובץ שדות כלוח שחמט, חלק וישר כמוהו למראית עין; מנוקד בשוליו בכפרים לבנים צפופים ומשורטט קלושות…" שדות וכפרים צפופים, אם כן. ציונים נוספים של נוכחות ערבית: עמ' 70, 71, 78, 88, 91, 93 (שני מפגשים וגם פרדס לימונים), 99, 102, 126, 131, 140, בעמ' 148 יש מטע זיתים מוקף חומה, בעמ' 150 מצוין שבבית לחם יש "גדודי קבצנים ורוכלי עתיקות", בעמ' 154 כתוב "לבסוף הגענו לפרדס תפוחי הזהב הגדול, שעיר הנמל המזרחית יפו חבויה בתוכו… רכבנו בקרב המוני בני אדם שוקקים", ובעמ' 162 כתוב לסיכום המסע כולו "אנשים נעצו בנו עיניים בכל מקום ואנחנו נעצנו עיניים בהם".
6. כמה טונות של אבק שריפה
טוויין פגש ערבים ובדואים כמעט בכל מקום אליו הלך. הוא ראה פרדסים, מטעים, מגדלים וכפרים, וביקר בערים ועיירות שבכולן (חוץ מיריחו העתיקה) ראה תושבים. גם בגלל הדלות והחולי שראה בכל קרא לכך טוויין "שממה", אבל בעיקר בשל הפער בין מה שראה למה שדמיין שיראה. הספר מתרכז בעיקר בניפוץ המיתוס.
בעמ' 92 הוא מתאר את ההמולה האנושית סביב באר מים שוקקת חיים אליה נקלע: "לנגד עיניי הייתה פרוסה עכשיו תמונה מזרחית מופלאה שהערצתי אלפי פעמים בתחריטי פלדה ענוגים ומהודרים! אלא שבתחריטים הללו לא היתה שממה, לא זוהמה, לא פשפשים, לא תווי כיעור, לא עיניים טרוטות, לא חגיגת זבובים, לא בורות אווילית נסוכה על פני האנשים, לא דלקות על גב החמורים, לא קשקוש צורמני בשפות לא ידועות, לא סירחון גמלים, ולא רמז לכך שכמה טונות של אבק שריפה, אילו הונחו תחת רגלי החבורה ופוצצו, היו מגבירים את הרושם ומשווים למחזה עניין וקסם שתמיד יהיה נעים לאדם להזכר בהם, גם אם יחיה אלף שנה".
התבטאות אומללה זו, שמזכירה לנו את אחרון טוקבקסטי הימין, מלמדת אותנו את השיעור שחוזר על עצמו שוב ושוב בספר: ארץ הקודש היא לא מה שהבטיחו לי. מי שהבטיח הם הכמרים וכתבי הקודש, וכן כל האמנות שנוצרה בעקבותיהם. בעיניי הספר הזה נכתב קודם כל כדי להשחיר את פניהם של אלו.
7. יא מכוערת
לקראת סוף המסע מסכם טוויין: "ארץ ישראל שוממה ומכוערת" (עמ' 158). כאן כבר לא קוראים לה בשמות מליציים או היסטוריים. זו ארץ ישראל, וטוויין מתאר אותה בנשימה אחת כשוממה, שם התואר שהפך לטיעון ימני, וכמכוערת. בפעם הבאה שמישהו יעלה את טיעון טוויין בפניכם שאלו אותו אם הוא מסכים שארצנו הקטנטונת היא אכן מכוערת. אלו שתי ההבחנות של טוויין לגבי המקום והזמן, ושתיהן מילים פרשניות ויחסיות. טייק איט אור ליב איט. אם הטיעון נטען ברשת, אתן תמיד מוזמנות להדביק שם את הלינק לעמוד הזה.
הספר אינו מסמך היסטורי שאפשר לקחת ברצינות כטיעון. מי שמתעקש לעשות את זה מבלי שקרא את הספר, ומנסיוני יש הרבה כאלה, עכשיו יודע מה כתוב בו.
(רותם מלנקי)
אין סיבה בכלל להיכנס לדיון לגבי "מי היה כאן" כי זה יישור קו עם הנרטיב הימני כאילו זכותם של אנשים לחיות במקום מסויים תלויה בקשר (גנטי או מדומיין) לאנשים אחרים שחיו שם בעבר. בפועל זכותם של ישראלים ופלסטינים לחיות כאן ללא קשר לעבר, בדיוק כמו שזכותם של אזרחי ארה"ב לחיות באמריקה למרות שידוע שהאינדיאנים "היו שם קודם". וכן, גם לפליטים מאריתריאה או סודן יש זכות לחיות כאן.
בדיוק!
אין זה משנה אם זו זכותם או לא זכותם. ההגדרה של זכות היא, כמו כל הגדרה, שרירותית. זכות זה לא משהו שהוא "בפועל" אף פעם.
דבר נוסף שעולה מדבריך הוא ש"נרטיב ימני" זה משהו מודע לעצמו, או ש"ה"ימין הוא דבר מודע לעצמו, עם רצונות, מטרות ודרכי פעולה. זו גם הגדרה שרירותית, אבל בניגוד להגדרה של זכות, להגדרה הזו של נרטיב ימני יש הרבה פחות יכולת לתאר בצורה שיש לה ערך את הסביבה שלנו.
"הנרטיב הימני כאילו זכותם של אנשים לחיות במקום מסויים תלויה בקשר (גנטי או מדומיין) לאנשים אחרים שחיו שם בעבר"
ואללה. אין שום דבר ימני בטיעון הזה. בעולם המודרני, זכותם של האנשים לחיות במקום מסוים תלויה בהסכמת אנשים אחרים החיים באותו מקום לקבל את האנשים החדשים הרוצים לחיות בו. במקרים רבים, ההסכמה הזאת ניתנת על בסיס קשר גנטי או מדומיין כאמור. במקרים אחרים היא ניתנת על-פי שיקולים אחרים.
ב-50 השנים הראשונות לפעילות התנועה הציונית, הגישה של הסכמת בני המקום לנוכחותם של המתיישבים החדשים לא הייתה מקובלת בחלקים נרחבים של העולם, במיוחד ביבשות אסיה ואפריקה. התפועה הזאת הייתה ביטוי לתפיסה הקרויה קולוניאליזם, והתנועה הציונית נטלה בה חלק פעיל וניצלה את ההזדמנויות הגלומות בה. האם זה היה צודק או לא צודק, תלוי בעיני המתבונן, אבל יש לזה קשר רופף למדי לסכסוך הישראלי-פלסטיני בצורתו הנוכחית.
האמת היא שקראתי את הספר מזמן ומבחינתי, אם רוצים להשתמש בו כטיעון ציוני, הנקודה העיקרית היא הנחשלות של האזור לעומת ההתפתחות שלו היום. לא מספר האנשים שמוזכר בו. כך למשל זכור לי שהוא מתאר את חופי הכינרת כשרק עץ אחד צומח על גדותיה (למעשה אם אני זוכר נכון זהו ציטוט של מישהו אחר)
ואם רואים את הצמחייה שלחופי הכינרת היום הרי שיש בהחלט לציונות במה להתגאות. להגיד שלא היו שם אנשים? היו שם אנשים והם לא חשבו לנטוע עצים אפילו ליד אגם של מים מתוקים.
הגישה שלך מוטעת לדעתי.
עצים, והפרחת השממה אינם בהכרח קידמה. הגישה הציונית שטפה לנו את השכל שכך הוא (חלק מהגישה הקולוניאליסטית), אבל מדבר צריך להישאר מדבר וביצה ביצה.
ובהמשך לדברי אנונימי: מדבר צריך להישאר מדבר וביצה צריכה להישאר ביצה ומי שחי במערות צריך להמשיך לחיות במערות ומי שמת מאבעבועות שחורות צריך להמשיך למות מאבעבועות שחורות ומי שרוכב על סוסים צריך להמשיך לרכב על סוסים,…
טוב שאתה יודע מה אנשים צריכים לעשות. איכשהו, לאנשים יש בדרך כלל דעות משלהם בעניין הזה, והן לרוב אינן מסתכמות במנטרות מסוג "קדמה טכנולוגית טוב, פיגור טכנולוגי רע".
כן, בגלל זה אלפי אירופאים לבנים מאבדים את חייהם בנסיונם לחצות את הים התיכון בסירות רעועות כדי להגיע לחופי היבשת השחורה – כדי לברוח מהקדמה הטכנולוגית.
האירופים אולי לא חוצים את הים התיכון בסירות רעועות (למרות שאילו עשו כן, הם היו מגיעים למקומות שלקרוא להם "היבשת השחורה" זה כמו לקרוא לפינלנד מדינה סקנדינבית).
מצד שני, אנחנו חיים בחבל ארץ שבו לפני פחות משמונים שנה לא מעט ערבים נלחמו כדי לסלק מכאן את השלטון הבריטי שבהחלט הביא להם קדמה טכנולוגית. וזה אינו האזור היחיד בעולם שבו קרו דברים דומים.
…מצד שני, אנחנו חיים בחבל ארץ שבו לפני פחות משמונים שנה לא מעט ערבים נלחמו כדי לסלק מכאן את השלטון הבריטי שבהחלט הביא להם קדמה טכנולוגית….
And how does it work for them so far?
בטווח הארוך, כולם מתים.
כל מה שרציתי לומר הוא שלבני אדם יש שיקולים מורכבים יותר מיחס חיובי (או שלילי) לדקמה הטכנולוגית.
למה הלודיטים במאה ה-19 באנגליה הרסו את המכונות של המודרניזטורים הגדולים? כי הרסו להם את החיים, זה למה. תוך דור אנשים לא יכלו להכיר את עצמם, את הילדים שלהם, את החיים שלהם.
חוסר הגבולות של זחיחות הדעת העצמית, הטמטום וערלות הלב של הטכנו-פשיסטים מדהימה כל פעם מחדש, וכפי הנראה נגזר עלינו לחיות אותה שוב ושוב מחדש, בכל דור ודור. בשביל הקדמה, כמובן.
צודק אנונימי שעצים, והפרחת השממה אינם בהכרח קידמה.
היום יש בארץ אוויר מלא פיח וזיהום מחליא, ואילו בעת מסעו המדובר של טוויין היה בארץ אוויר צח.
היום בפלסטים ההיסטריות יש כ-12 מיליון מה שמביא לאיילון הפקוק מכוניות ולמנגלים בצמתי תנועה… ואילו אז הייתה אוכלוסיה דלילה והיה המקום מרווח ליושביו.
היום יד הכל בכל ומלחמות והרג ופציעות אינסופיים, ואילו אז היו ימי שלום.
היום רק למעמד הגבוה יש אפשרות לדיור סביר, ואילו אז כמעט לכל אדם היה דיור כדי צורכו.
יש במה להתגאות ויש במה להתבייש, מאידך. בכל מקרה, אצל חלק מהאנשים שיצא לי להתווכח איתם, הזכות הבלעדית על א"י מגיעה מתוך האמונה שבגלל שהפרחנו את השממה, אז מגיע לנו לשלוט כאן.
ובכן, אף אחד הרי לא ביקש מאיתנו לעשות זאת.
מה רע בעצים. על מה אנחנו מדברים בעצם? פוסט מיותר.
מלבד האזכור של עמק יזרעאל כמלא שדות של ערבים גם אני לא ממש רואה איך הפוסט הזה תורם משהו משמעותי. מרבית הטיעונים טריוויאליים למדי.
"ארץ מכוערת" – אני לא חושב שהוא קבע שהיא לעולם לא תהיה יפה, הוא רק תיאר את מצבה דאז.
בכל מקרה, ספר מעולה. מומלץ לחפש את התרגום הישן.
מסכים שהפוסט סובל מבעית "אל תען כסיל כאוולתו". הטיעון הימני, ואולי זה לא הודגש מספיק, טוען ש*לא הייתה נכבה* כי הנה אפילו מארק טווין טוען שלא היו כאן ערבים. על זה באתי לענות.
על מה מדובר כאן?
הטיעון מי היה כאן קודם הוא חסר משמעות בפועל ולא מעניין אף קבוצה בעלת השפעה באזור.
" הטיעון מי היה כאן קודם הוא חסר משמעות בפועל ולא מעניין אף קבוצה בעלת השפעה באזור."
surely you jest
על ג'ואן רוברטס וכתב הפלסתר שלה שמעת? ועל כל ההדים שהוא זכה לו?
הייתה "נכבה" – זה ללא ספק. השאלה היא למה, מי אחראי לה, ואיך צריך לתקן אותה עכשיו.
לטיעוניך, הארץ אכן לא הייתה שוממה, אך גם לא הייתה ממש מלאה. האנלוגיה של הפלסטינים על פולשים שמשתלטים לאדם על ביתו אינה נכונה – האנלוגיה הנכונה היא על אדם שגר בדירה אחת אך תוקף באלימות את אלו שבאו לגור בדירות הריקות האחרות, אותן הוא לא טרח ליישב.
הגליל והנגב גם כן די רקים היום, אני מבין שאין לך אישית בעייה עם ליישב את אותן ״דירות ריקות״ בסודאנים או אריתראים? הרי יש מקום, והם אשכרה בורחים מצרות די צרורות באפריקה.
התגובה הזאת^ שלי. השד יודע איך נכתב שם דניאל
מכיון שהאנטי ציונים אינם יכולים להפריך את האמת הפשוטה שהציונות היא שהפכה את ארץ ישראל ממדינה נחשלת פרימטיבית ומפגרת שאדמותייה שממה ,שודדים מסתובבים בדרכייה והיא נמצאת עמוק עמוק בעשירון התחתון של העולם השלישי לארץ ירוקה פורחת ומשגשגת שנמצאת היום בחלק העליון של העולם, הם החליטו כנראה לעבור לגישת הניו-איג' – כמה נפלאה היא השממה ווהחקלאות הפרימטיבית שאמנם לא מצליחה למנוע מילדים מזי רעב להסתובב כמקבצי נדבות כפי שתיאר טוין , אבל לפחות אין בה זיהום ואין מחסור במיים.
ממש אידילית "הפרא האציל" בגרסה האנטי -ציונית.
השיא כמובן מצוי בטענה ש"המדשאות בקיבוצים גרמו לקריסת משק המיים" שעלייה באמת כל המוסיף גורע…
בפרפראזה על גולדה: לא אסלח לחלק מהמגיבים פה, ואף לכותב הפוסט עצמו, שגרמו לי להזדהות עם תגובתו של נתן הציוני
באמת, מי שזולג למחוזות אינפנטילים של האדרת הדלות והפרה-מודרנה כדי להצדיק את הקייס שלו: יותר טוב שישתוק.
בפלסטין היו אנשים – כנראה 300-400 אלף באותה תקופה, ובין אם הם חיו בעוני או בשפע, לא היתה זכות לאיש לגזול מהם את אדמתם או לגרש אותם.
כאן זה מתחיל וכאן זה נגמר.
זה בסדר חוצי – לא נעלבתי.
מביך, גם לצייר את המטרה מסביב לחץ צריך לדעת.
כמה הערות לחלק מהתגובות.
1. זכותו של כל אדם לחיות היכן שהוא רוצה. זאת כל עוד הוא לא משתלט בכוח על המקום.
2. הנכבה הייתה, כמו השואה ועוד אלפי מעשי טבח, גירושים ושאר הירקות. אין אפשרות לתקן מעשים כאלה בדיעבד. בעיקר כאשר זמן רב עבר. ואולם, כן יש אחריות לדאוג שמעשים כאלו לא יחזרו על עצמם באותו מקום ובאותה עוצמה.
3. טוויין היה ליברל בדורו, אבל הוא לא היה היסטוריון ומבחינתו אני בטוח שלא היה רוצה שיתייחסו לכתביו כתובות בעלי תוקף היסטוריוגרפי.
מלנקי תוקף ומביס איש קש.
מצבה החומרי של ארץ ישראל במאה הי"ט הוא נושא לאינספור מחקרים ומאמרים. כולם מצביעים על כך שא"י הייתה מחוז נחשל, נידח עלוב ומוזנח של אימפריה מושחתת ומנוונת.
הכיבוש המצרי של 1840 אומנם עורר מעט את המערכת והרפורמות של אל מג'יד הובילו לפיתוח מסוים – אבל עדיין המאפיין הדומיננטי בארץ היה של נחשלות ופרימיטיוויות.
הדבר משתקף בתיאוריהם המפורטים של למעלה מ-2,000 תיירים זרים שהעלו על הכתב את תיאור ביקוריהם בארץ במאה הי"ט, והן מתיאוריהם של יהודים רבים שחיו אז בארץ.
לצמצם את הכול לדיון נוקדני על קטע כזה או אחר בכתבי סמיואל קלמנס זה נלעג ולא רציני.
למרבה האירוניה מלינקי מונה את "מגדל" (הכוונה ל"מג'דל") כדוגמא לישוב ערבי שקלמנס מצא בארץ. מג'דל היה "כפר מוסלמי קטן ועלוב" (לפי עדותו של רובינסון) ובו כ"ארבעים משפחות" (לפי עדותו של לינץ') שנוסד בתחילת המאה הי"ט בידי קבוצת פלאחים עניים ממצרים (ראה "הכנרת וסביבתה" ע' 42).
אם כבר, מקומות כמו מגדל מחזקים את הטענה כי רבים מהפלסטינים מוצאם מערבים שהתלקטו לא"י מכל ארצות הסביבה.
(אגב, מה רע ב"ארץ ישראל" הטובה והקלאסית שהוצרכת להחליפה ב"פלשתינה"?)
נידח, מוזנח… 80% מהעולם, אם לא יותר, נראו אז ככה, כולל חלקים אחדים מאירופה.
אני מקווה שאתה לא באמת חושב שבגלל זה הייתה לכל קבוצה מפותחת יותר חברתית וטכנולוגית הזכות להתיישב, נאמר, בתחומי בולגריה, מונגוליה או מרוקו.
הפוסט אינו עוסק ב-80 אחוז מהעולם אלא במצב ששרר בא"י במאה הי"ט.
הוא גם אינו מסיק כל מסקנות מעשיות מכך – לחיוב או לשלילה.
לערבים בארץ היו המון עצים, אבל במטעים, עצי זית ועצי פרי שונים, אז הם לא שתלו עצים ליד הכנרת שאין להם שום מטרה חוץ מלהשתל שם אז מה??
מאותה תקופה בערך יש סיפורים של עוד נוסעים שמתארים ארץ מלאה ותוססת. מארק טוויין הוא קיצוני בהתרשמותו השלילית וברור שדווקא אותו התעמולה הציונית בוחרת להזכיר.
אני קראתי את טריסטראם שהיה חוקר טבע, אבל בדרך אגב מזכיר אולי 200 מקומות יישוב ועוד הרבה שלא בשמותיהם. הוא מתנשא קשות על תושבי המקום אבל מעולם לא אומר שהם מעטים או לא קיימים. באנשים הוא נתקל בכל מקום. הוא מתאר אגב את תקופת הפלישה המצרית של איברהים פשה כתקופה שבה ננטשו יישובים ולא רק באו תושבים ממצרים.
רצוי שמאמר כזה ייכתב בידי אדם משכיל יותר. ראו למשל את הערת הכותב: "30 שנה לפני הקונגרס הציוני הראשון מדריכי התיירים כבר ידעו לספר שמסגד עומר הוא המקום השני הכי קדוש לאיסלם." ראשית, אל-חרם אל-שריף – מיתחם שני המסגדים הניצבים במה שהיהודים מכנים "הר הבית" – הוא-הוא המקום הקדוש לאסלאם, ולא "מסגד עומר" לבדו. שנית, אל-חרם אל-שריף הוא המקום השלישי בקדושתו למוסלמים, לא השני. שלישית, מבין שני המסגדים באל-חרם אל-שריף, החשוב והמקודש ביותר הוא מסגד אל-אקצא ("המסגד הקיצון") המוזכר בקוראן (ללא איזכורה של ירושלים). רביעית, המסגד האחר, זה שהכותב מכנה "מסגד עומר", קרוי כיפת הסלע. חמישית, קדושת אל-חרם אל-שריף הוכרה לראשונה לא במדריכי התיירים של המאה ה-19 אלא במסורות האסלאמיות מאז שלהי המאה השביעית, לאחר כיבוש ירושלים. כאמור, אלו הערות אחדות על משפט בודד בטקסט הזה…
ששית, כיפת הסלע היא לא מסגד בכלל אלא מקום קדוש.
מי כבש את ירושליים במאה השביעית?
המצור על ירושלים החל בקיץ של שנת 636 לאחר הניצחון בקרב ירמוכ ונמשך כשנתיים. במהלך המצור הייתה ירושלים בלב טריטוריה נרחבת תחת שליטה מוסלמית, כשמנותקת לחלוטין מכול מרכז ביזנטי. תחילה היה זה עמר בן עאץ שפיקד על המצור, וכעבור שנה הצטרף המצביא אבו עבידה בן ג'ראח, מפקד הצבא המוסלמי בא"י שהביא עימו תיגבורות כדי להחיש את נפילת ירושלים. העיר נכנעה לאחר התקפות אחדות על חומותיה שהביאו את התושבים לכלל יאוש. הם ביקשו להיכנע לח'ליפה עומר בן אל-ח'טאב והוא אכן הופיע בשערי ירושלים וקיבל את כניעתה.
אז הערבים כבשו את ארץ ישראל?
מעניין.
כלומר הויכוח הוא לא בין "ילידים" ל"כובשים" אלה בין כובשים לכובשים.
אתם צריכים לראות מה הוא כתב על איסטנבול – אולי העיר היפה ביותר שהייתי בה מעודי, בשביל להיווכח שאולי לא כדאי להסתמך על הספר הנ"ל.
אני לא כל כך מבין את הפוסט הזה. נראה שהוא בא להפריך טענה שלא נטענת (שהיו בארץ יותר יהודים מערבים) ובסופו של דבר מחזק את הטענה המקורית (אם מתבססים על ספרו של מארק טוויין, בארץ ישראל בשנים אלו לא הייתה קהילה גדולה ומגובשת…).
אכן, כפי שכתב בוזגלו, מומלץ לקרוא את הספר המלא. מה שכתב טווין על כל מדינות האיזור ואיסטנבול בפרט מכניס את הכתוב על ארץ ישראל לפרספקטיבה.
בתור מי שקרא את הספר המלא לא מזמן זכור לי שטוויין התנשא על כמעט כל מקום בו ביקר חוץ מצרפת אותה העריץ. ולא רק מקומות מחוץ לאירופה. גם איטליה חטפה ממנו מטח לא קטן של עלבונות, בעיקר בגלל שליטת הכנסיה הקתולית באזור.
יונתן – המאמר בא להפריך טענה נפוצה בימין (שמעתי אותה כבר מכמה אנשים) שהארץ היתה ריקה מתושבים. זה לרוב בא בצורת וידאו שכולל ציטוטים מגמתיים וחלקיים מאוד מהספר. כמובן שרק צריך לצטט את מכתבו של אחד העם "אמת מארץ ישראל" כדי להפריך את רוב הטענות האלו.
אף אדם משכיל אינו טוען שהארץ הייתה "ריקה".
העובדה ההיסטורית היא שהארץ הייתה נחשלת, עלובה, דלילה באוכלוסין, בלתי מפותחת, נעדרת תשתיות, מאוכלסת בבליל אנושי שהתלקט מכל רחבי העולם העותמני (אלבנים, צ'רקסים, סרבים, ארמנים, טורקים, יוונים, דרוזים, בדואים, מגרבים, מצרים, סודנים – לצד אוכלוסיה ערבית וותיקה). בטח שלא התקיימה בה כל ישות "פלסטינית" – ואם כן היא הסתתרה כל כך טוב שאף אחד מאלפי התיירים שסיירו בה לא נתקל בה מעודו.
אין כאן שום טענה פוליטית אלא עובדה היסטורית ברורה שאינה שנויה במחלוקת.
חבל שבשם אג'נדה פוליטית מעוותים את העובדות. זה בדיוק מה שהבריאתנים עושים עם האבולוציה.
תתפלא כמה אנשים טוענים שהארץ היתה ריקה. רק לאחרונה עלה הטיעון הזה בנוגע לבדואים בנגב שלפי הטענה הימנית הגיעו לשם רק לאחרונה.
זאת לא טענה "ימנית". לעובדות היסטוריות אין הטיה פוליטית והעובדה שחלק מהאוכלוסיה הערבית בא"י (לרבות הבדואית) הגיעה ממצרים במחצית הראשונה של המאה הי"ט איננה חדשה מרעישה.
השאלה הפוליטית מדוע גל הגירה ערבי לא"י נתפס כלגיטימי בעוד גל הגירה יהודי שבא כמה עשורים לאחר מכן (במחצית השניה של המאה הי"ט) נתפס כבלתי לגיטימי או "קולוניאלי".
יש הבדל בין להגיד שחלק מהאוכלוסייה הגיע במאה ה-19 לבין להגיד שכל האוכלוסייה הגיעה. זה בדיוק ההבדל בין עובדות הסטוריות לבין טענות ימניות.
הגירה בעולם תמיד הייתה ולא ההגירה עומדת לביקורת אלא מה עשו המהגרים.
הציונים שדדו קרקעות, כפו מדינה גזענית על המקומיים, נישלו אותם מכל דבר שהיה להם, כלל תרבות. על זה הביקורת.
בליל אנושי מכל העולם שהתקבץ בישראל?
נשמע מוכר.
אז למה התוספת החדשה לבליל הזה לא זכאית לשבת כאן?
הטענה של הפלסטינים היא שה*הארץ* היא שלהם – לא קרקע פרטנית, אלא שיש להם, כקבוצה מוגדרת, בעלות על כל הקרקע וזכות לחיות ובעיקר *קבוע למי אסור לחיות* כאן.
כנראה שלא כל הארץ שלנו, אבל קשה להבין מדוע כל הארץ צריכה להיות שלהם.
בתור מה אתה שואל אותי?
אני עם לייבוביץ', להשם הארץ ומלואה.
לא מכיר בזכות של אנשים על ארץ, בטח לא של קבוצה שרירותית של אנשים.
(פרקטית אני בעד פדרציה, אבל אין לי טיעון חזק מדי נגד זכות השיבה הפלסטינית או בכלל נגד הסתננויות למיניהן.)
למה שכל הסודאנים לא יבואו הנה ויקימו כאן את סודאן החדשה אשר בציון?
כי צה"ל יירה בהם, לא כדאי להם.
מעקב של שבוע בטוקבקים בynet ובהארץ יניבכמה וכמה איזכורים של מארק טווין של רוברטס ושל אחד העם. הטענה שאף אחד לא מתכוון ברצינות – לא מוכרת לי.
היגיון ציוני: האנשים כאן היו עניים ודלי אמצעים ולכן זה פחות נורא לנשל אותם. זה כמו שאדם ירצח קבצן ויגיד להגנתו שהוא עשה עמו חסד.
יובל,
"טיעון ציוני" שכזה קיים רק בדמיונך.
בני העליה הראשונה והשניה (עליהם נסוב לכאורה הפוסט הזה) לא נישלו אף אחד. את החלקות עליהם התיישבו הם רכשו בכסף מלא ממוכתרים ואפנדים שונים בהתאם למנהג המקום והזמן.
מטרת הציטוטים מטווין ודומיו היא להראות שלא היה צורך לנשל אף אחד. היה די מקום לכולם.
רכישה הייתה אז והיום סוג של נישול, כמו היום בסילוואן. כמו בגבעת עמל בתל אביב ששם הבעלים תשובה וכזהינוף רוצים לגרש דיירים יהודים כדי להרוויח מיליונים מגורדי שחקים. כמו שחברת "עמידר" מוכרת בתים עם דיירים תוך התחייבות הרוכש לגרש דיירים מוגנים. דיכוי ונישול מכוח ההון והקושאן אינו חמור פחות מדיכוי מכוח הנשק.
בעלות אינה מבטלת את העוול בגירוש, בעיקר כשמדובר בגירוש המוני, ולא את זכותם של המשתמשים בקרקע לתבוע את זכותם מעצם היותם מעבדי הקרקע ודייריה.
הדבר נכון עוד יותר בראשית המאה. ספסרי הקרקעות הציוניים קנו ממי שהם החליטו שהוא הבעלים והתעלמו מזכויות של פלאחים על הקרקע שקניין לא מבטל אותם. לא מדובר רק בזכות עקרונית אלא בזכויות חוקיות שחלו בכל רחבי המזרח התיכון. בעלות אינה זכות לגרש פלאחים בעלי זכויות אריסות בנות מאות שנים. בכל פעם שבעלים ביקש לגרש איכרים בכל העולם הם התנגדו – "אנחנו שלך אבל האדמה היא שלנו".
באימפריה העותמאנית האדמה החקלאית הייתה ברובה אדמת "מירי" – אמה שהבעלים שלה הוא הסולטאן ובעל הקושאן הוא נציג מטענו וגובה מסים – לא בעלים שרשאי לגרש את האיכרים מתי שבא לו. והציונים גירשו את הפלאחים בצורה ברוטאלית. בכל מקום היו גירושים, הגדול בשהם היה בעמק יזרעאל "השומם" ובבירתו אל פולה (כיום עפולה).
איזה סולטן בדיוק החזיק באדמות בעמק יזרעאל ב-1924?
אדמת מירי היא אדמת הסולטאן. הוא הבעלים, ויש לו אצולה שהם מסמיך אותה לגבות מסים מהתושבים ולמשול בהם. לעתים היה מותר לו להכות אותם אבל לא לגרש אותם. לא שונה הרבה מהאריסים בפיאודליזם באירופה.
כך שאם כאשר היה סולטאן מנהג המקום היה לא לגרש פלאחים – על אחת כמה וכמה כשכבר אין סולטאן. חוץ מזה ממשלת ישראל של היום טוענת בבתי משפט שהיא הסולטאן כיון, ולכן אדמה שרשום לידה בטאבו המילה "מירי" שייכת לה! בפסקי דין משנות ה-60 וה-70; וגם כיום בשטחים הכבושים – נאמר במפורש: "נציג משרד הפנים / המושל הצבאי של אזור שכם רשאי לתפוס חזקה על חלקה זו וזו בהיותה אדמת הסולטאן."
זה לא עובד ככה. אם הקודקוד לא קיים יותר כל המערכת לא שווה כלום. כשהאימפריה הרומית קרסה נוצרו הסדרים פיאודליים מקומיים. אני לא מומחה אבל הגיוני שזה מה שקרה בפלשתינה ובשאר השטח התורכי לשעבר. בכל מקרה לשפוט מצבים לפי נורמות במצב שכבר לא קיים זה כמו לדבר על המשפט האנגלי בהקשר של החוקה האמריקאית (מעבר להקשרים נקודתיים של משפט נהוג, ודאי שלא כעקרון מארגן למערכת כולה).
אני מבין מה שאתה עושה כאן. אתה מרקסיסט לניניסט וככזה אתה לא יכול לקדש את זכות הקניין הליברלי ככזו, אז אתה מנסה לעשות כל מיני התפתלויות בשביל להוכיח שהמהלך לא היה רק לא חוקי לפי העקרונות הליברלים הרגילים אלא גם לא חוקי במישור הקונקרטי. אבל זה לא משכנע אף אחד.
זה עובד בדיוק ככה. כשהגיעו האנגלים הם לא ביטלו את החוקים העותומניים ועם קום המדינה החוקים האנגליים לא בוטלו. היה רצף של החוקים. במשך הזמן רבים מהחוקים הוחלפו אבל לא כולם. במיוחד בדיני מקרקעין עדיין יש בחוק הישראלי היום שרידים עותומניים.
אז הבריטים אימצו את חוקי הנדל"ן שהיו נהוגים באימפריה העותמנית, כולל הבעלות הממלכתית על האדמות, סולטן והכל? הם גם העלו מיסים לאיסטנבול?
ומה חשבת? שכל החוקים בוטלו ונוצר ואקום משפטי? כמו שציינתי, במשך הזמן נחקקו חוקים חדשים וברור שחלק מהחוקים הבריטיים בוטלו מייד עם הקמת המדינה, אבל בגדול נשמר הרצף החוקתי.
אבל על איזה סולטן אנחנו מדברים ב-1924?
בעמק יזרעאל "השומם" גירשו בערך 8.000 משפחות מ-12 כפרים ומהעיירה אל פולה ב-1924. מיהרו לגרש אותם כי טענו שהקרקע כלל לא נרכשה והמוכר כלל לא היה בעלים. וזה רק מקרה אחד. אולי לא היה צורך לנשל אבל זה מה שרצו לעשות הציונים. אחד העם למשל כתב את זה לאחר ביקורו בארץ. הרכישות מאפנדים היו לפי מנהג המקום והזמן של מי שהרוויח מהרכישות האלה – האפנדים והציונים. הפלאחים לא הכירו מעולם בזכות לנשלם, כמו שדיירי גבעת עמל היום (היהודים), מתנגדים לזכותם של הטייקונים תשובה וכזהינוף לגרשם רק בגלל שיש להם שטר בעלות. וראה תגובתי הארוכה למטה.
זה בעצם מסכם הכול – מי שרוכש מאפנדים הוא מנשל. דיכוי באמצעות ההון הוא לא מוצדק יותר מדיכוי באמצעות הנשק. במצרים, בסוריה בעיראק אירעו במוקדם או במאוחר מהפכות שהביאו לרפורמות אגרריות: הפקעת חלק ניכר מהקרקע וחלוקתה בין מעבדיה. בפלסטין הפלאחים התנגדו למדכאיהם כשזו נרכשה בידי מהגרים. בשני המקרים זכותו של הפיאודל לא הייתה לגיטימית והאיכרים בכל העולם תובעים את שלהם במוקדם או במאוחר.
אז "גן עדן" הפלשתיני שהיה פה לפני בוא הציונות הוא בעצם שיטה כלכלית פאודלית שמבוססת על דיכוי באמצעות ההון?
מעניין.
בכל מקרה , מי שרוצה לקנות אדמה , אין לו שום אפשרות אלה לשלם לבעלים החוקיים של הקרקע .
לא היה גן עדן פלסטיני, היו תושבים בפלסטין שלא רצו להידחק מהמעט שהיה להם מפני שמישהו נרדף באירופה. יש בכל מקום רכישות לא חוקיות. יש הגבלים עסקיים, יש מניעת מונופול, יש השתלטות עוינת, יש הגנת הדייר, יש הגבלות ביטחוניות (איסור למכור נדל"ן לנתיני אויב למשל). הרבה פעמים מוסדות הציבור, כלומר נציגי טובת הציבור אומרים: סליחה, כאן אסור היה לקנות ולמכור. תושבי פלסטין ידעו כבר ב-1908 שמטרת הציונות היא לנשלם, כי אי אפשר להשיג רוב יהוי בלי נישולם. אולי גם לפני כן הם ידעו, אבל באותה שנה פרלמנט באיסטנבול בעקבות מרד התורכים הצעירים שהיו בו גם נציגים מפלסטין והסביבה והם אמרו זאת. מאותה שנה היו אחת לשנה הפגנות ארציות נגד הגירה בלתי מוגבלת לארץ דלת משאבים. תושבי הארץ הצהירו את התנגדותם גם בהתקוממות נגד נישולם – תחילה התקוממויות מקומיות כמו באל פולה ואחר כך במאבקים ארציים שכונו "מאורעות". מכאן שהציבור בפלסטין הבין שהרכישות האלה נועדו לנשלו ולכן הרכישות האלה היו פסולות – כמ ושבכל מקום מכירת נדל"ן לאויב או למשפחת פשע הוא עניין לא חוקי- ולכן זה לא היה שונה מגניבה.
בכל תקופה וחברה יש נורמות אחרות, אבל נורמות מעצם טבען תלויות ברצון הציבור. אי אפשר לקרוא "פושע" איל נפט סעודי המחזיק הרמון של נשים ופילגשים. אבל ברגע שהן מתקוממות בגלל טריגר מסוים – הנורמות השתנו מעצם התנגדותן ועקרונית הוא לא שונה מגואל רצון. כנ"ל לגבי ארץ שהיו נהוגים בה הסדרי דיכוי פיאודליים שכל המהפכות באירופה ומחוצה לה כוונו נגדן. ברגע שהפלאחים ראו לנכון להתנגד לגירושם מהקרקע מתוקף אותם הסדרים פיאודלים (תוקף משובש, כי הציונות ערבבה נורמות מקומיות ונורמות אירופיות, על פי מה שהיה נוח לה – ובשנים האחרונות של האימפריה העותמאנית ובשנים הראשונות של המנדט היו לה מספיק גורמים בקרב המעצמה המנשלת ששיתפו פעולה עם פרשנות זו) – הנורמות במקום השתנו והפיאודל הפך לשודד. וזה בהחלט יכול לקרות דווקא כשהפיאודל הוא מהגר בן דת אחרת. פיאודל כזה מאבד את הילת הלגיטימיות וברגע שהפלאחים אמרו לא הקושאן שלך אבל הבית הזה שלנו" – הקושאן שלו אבל הבית הזה שלהם.
איזה טענה מפולפלת ומאולצת שכל כולה ציור החץ סביב המטרה.
ראשית, האמירה השערורייתית לפיה ישנן נורמות נצלניות שנתפסות בקרב האוכלוסיה המנוצלת כטבע העולם ואז הן תקינות מוסרית (איל הנפט לא שודד). רלטיביות מוסרית פאר אקסלנס.
וכדי לסבר את האוזן דוגמה, הדוגמה שלך.
איל הנפט הסעודי הוא הרי נצלן מתועב על פי הנורמות המוסריות המערביות המקובלות. מובטחני כי ישנן נשים סעודיות לא מעטות שחושבות שהמונרך הוא נצלן, מדוע אם כן המונרך לא הופך לשודד? כמה נשים צריכות לזעוק כדי שהמונרך יהפוך לשודד? אחוז? עשרה אחוזים? חמישים אחוזים? ומה עם הגברים? האם נדרשת תמיכתם בשינוי הנורמות או שמספיקות הנשים? זה הלא קשקוש מקושקש, רק כאשר המנוצלים יתקוממו ויפילו בכח את המנצל, רק אז הוא יהפוך לשודד ויענש בהתאם ולא רגע לפני כן.
הצמיתים הערבים לא התקוממו כנגד הסולטן המנצל, הם אפילו לא היו פלסטינים במובן הלאומי או הקהילתי, הם היו תושבים ערבים הגרים במחוז נידח של האימפריה וחיים על אדמות הסולטן. הם התקוממו רק כאשר *יהודים* קנו את אדמות הסולטן, גם כאשר שום אדם לא עיבד את האדמות שנרכשו. קסנופוביה, אנטישמיות ופחד שימשו בערבוביה את ההנהגה הערבית המקומית שגילתה את לאומיותה ושנאת היהודים שלה באותה השניה ממש שיהודים עם תודעה לאומית נחתו להם בשכונה.
היהודים הגיעו לכאן, ללא מטרות נישול ספציפיות, יותר מכך הרצל עצמו כתב על שיתוף המקומיים במדינה הלאומית היהודית. הם רכשו קרקעות, עיבדו אדמות, נטעו וקצרו. הם עמדו מול אלימות גזענית מטונפת שלא בחלה בכלום כולל אונס, רצח ילדים ונשים והשחתת גופות, הם עמדו מול תוקפנות קסנופובית מחליאה שמכונה ״המאורעות״ שכוונה נגד יהודים ויהודים בלבד לא כנגד אפנדים נצלנים, כך שטענות ההתקוממות האגררית שלך מגוכחות במקרה הטוב.
לא היה שום נישול משמעותי של ערבים בפלסטינה על ידי יהודים א״י עד למלחמת העצמאות ואז הנישול היה תוצאה כמעט טריוויאלית של מלחמת האזרחים שכפו הערבים על היהודים.
אז השלטון הסובייטי היה לא לגיטימי ברגע שבו העם ההונגרי, הפולני, הצ'כי, והבלטים התקוממו?
גם דרום איטליה ודרום ספרד ורוב יוון וטרנסילווניה היו ארצות עניות ודלות באוכלוסייה באותה תקופה. ובמידה רבה גם היום. כלומר: כל אחד יכול לנחות שם ולהכריז שאין כאן "כמעט אף אחד" וזה שלו. אולי נכבוש את אלבניה, עוד חורשים שם עם שני שוורים.
כישה הייתה אז והיום סוג של נישול, כמו היום בסילוואן. כמו בגבעת עמל בתל אביב ששם הבעלים תשובה וכזהינוף רוצים לגרש דיירים יהודים כדי להרוויח מיליונים מגורדי שחקים. בעלות אינה מבטלת את העוול בגירוש, בעיקר כשמדובר בגירוש המוני, ולא את זכותם של המשתמשים בקרקע לתבוע את זכותם מעצם היותם מעבדי הקרקע ודייריה.
הדבר נכון עוד יותר בראשית המאה. ספסרי הקרקעות הציוניים קנו ממי שהם החליטו שהוא הבעלים והתעלמו מזכויות של פלאחים על הקרקע שקניין לא מבטל אותם. לא מדובר רק בזכות עקרונית אלא בזכויות חוקיות שחלו בכל רחבי המזרח התיכון. בעלות אינה זכות לגרש פלאחים בעלי זכויות אריסות בנות מאות שנים. בכל פעם שבעלים ביקש לגרש איכרים בכל העולם הם התנגדו – "אנחנו שלך אבל האדמה היא שלנו".
באימפריה העותמאנית האדמה החקלאית הייתה ברובה אדמת "מירי" – אמה שהבעלים שלה הוא הסולטאן ובעל הקושאן הוא נציג מטענו וגובה מסים – לא בעלים שרשאי לגרש את האיכרים מתי שבא לו. והציונים גירשו את הפלאחים בצורה ברוטאלית. בכל מקום היו גירושים, הגדול בשהם היה בעמק יזרעאל "השומם" ובבירתו אל פולה (כיום עפולה).
המהלך היה עוול וגזל כי הוא רמס תושבים ושבר את מטה לחמם וכי הם התנגדו לכך. היו בו גם עיוותים אינספור לפי החוק הקיים. אבל הבסיס הוא צדק הגיוני ופשוט. היום תושבי גבעת עמל צודקים ויצחק תשובה לא, כי הזכות לדיור ולמינימום נכסי קיום קודמת לזכות הקניין. לגבי מדינת ישראל והסולטן. מדינת ישראל היא סולטן בכל הנוגע לגזל קרקעות. אבל לא בנוגע לתשלום מסים לאיסטנבול. החוקים האלה נשארו למרבה הגועל, אך שהקודקוד הלך.
צדק הגיוני ופשוט היה גם בהולודומור?
הנגב ריק ובכל זאת יש אלפי צווי הריסה לבדואים, שכח דרישותיהם מסתכמות ב2 ומשהו אחוז משטח הנגב הריק. מתעקשים להרוס ולהקים יישובי רפאים ליהודים ודווקא בחלק שאינו ריק. הציונות רוצה כמה שפחות ערבים על כמה שיותר שטח. בלי קשר למספר היהודים שיהיו בשטח הזה.