יש שופטים בירושלים
בית המשפט המחוזי בירושלים דן את סבאר קאשור, פלסטיני ממזרח העיר, ל-18 חודשי מאסר משום שקיים יחסי מין עם יהודיה, תוך שהוא מעמיד פנים שהוא יהודי; הם גם קנסו אותו ב-10,000 שקלים. הוא הציג את עצמו בפני היהודיה כיהודי רווק, אף שהיה למעשה ערבי נשוי. המשפט החל, למעשה, כאשר המתלוננת טענה שבוצע בה אונס בכפיה, אך שינתה את גרסתה במהלך עדותה ואמרה שהסכימה ליחסי המין משום שהאמינה שקאשור הוא יהודי.
עכשיו, אם אני הייתי שופט, ומישהי היתה מתחילה את הדיון בטענה שבוצע בה אונס בכפיה ואחר כך משנה את עדותה ומדברת על יחסי מין בהסכמה, הייתי מזכה את הנאשם ומורה לפתוח נגדה בהליכים על עדות שקר. במקרה שלנו, השופטים – צבי סגל, משה דרורי (כן, ההוא) ויורם נועם – הרשיעו אותו ב"אונס במרמה". צבי סגל התעלם מבקשתו של הסניגור להטיל על קאשור עונש של עבודות שירות, ופסק "שומה על בית המשפט להגן על האינטרס הציבורי מפני עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים, שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא – קדושת גופם ונפשם".
שאלה: הבה נניח שקאשור אכן היה יהודי, ושהוא היה אומר לאשה שהוא מהנדס תוכנה בכיר ושביכולתו לשדרג משמעותית את חייה, מה שהיה שקר גס. האם הוא היה נשלח ל-18 חודשי מאסר? האם הוא בכלל היה מועמד לדין? האם המשטרה היתה מקבלת בכלל את התלונה? ואם יהודי כשר מתל אביב היה מעמיד פנים שהוא מיליונר אמריקני? האם הוא היה מועמד לדין? נידון ל-18 חודשי מאסר, תוך סירוב לעבודות שירות מצד נאשם חסר עבר פלילי?
נראה שאונס במרמה איננה עבירה נפוצה. במקרה אחד, צייר הורשע לאחר שתחב אצבעות לאבר מינה של דוגמנית בטענה שמדובר ב"סיבה אמנותית". במקרה אחר, מתחזה למקובל – מצאו את ההבדלים – אנס "מטופלת" בטענה שמדובר באמצעי ריפוי. באף אחד מן המקרים האלה לא נטען כי יחסי המין היו בהסכמה. בהרכב ישב, כאמור, משה דרורי, שבעבר נמנע מלהרשיע אברך שדרס בזדון אשה אתיופית; שם הוא דווקא הסתפק בעבודות שירות. כנראה שהונאה חמורה בעיניו משמעותית מדריסה מכוונת.
דרורי לא ישב לבד בדין: שלושה שופטים קיבלו את הפסיקה הזו, שריח חריף של הגנה על "טוהר הגזע" עולה ממנה. בשעתו, ניסה מאיר מרטין כהנא להעביר חוקי גזע בישראל, שיהפכו קיום יחסי מין בין יהודים ולא יהודים לעבירה פלילית. יש לקוות שבית המשפט המחוזי בירושלים לא הולך בעקבותיו.
(יוסי גורביץ)
ויש ראש עיר בתל אביב.
משטר נירנברג בתל אביב:
http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/066/580.html?hp=54&loc=4&tmp=7464
עשו את זה קודם בפתח תקווה.
אגב, למי שיש פייסבוק, וטרם ראה את הפרוייקט המעניין הבא…
מדינת יהודה – פרוייקט גמר:
http://www.facebook.com/album.php?aid=224655&id=723526822&ref=mf
עד כמה עסקאות טיעון הן דבר מסריח אמרנו כבר?
צר לי. הפעם התיאוריה לא תואמת את המציאות. הנה קישור לפסק דין שדחה ערעור על הרשעה ו-12 שנות מאסר על "הסכמה ליחסי מין שהושגה במרמה".
http://elyon1.court.gov.il/files/06/110/024/t05/06024110.t05.htm
"האישומים כולם (למעט אחד) קשורים בהצגת עצמו בפני נשים (המתלוננות) כנושא תפקיד בכיר במשרד השיכון שבידו להיטיב עמהן במתן דירה, בתנאי של מגע מיני עמו." – זה נשמע לך בכלל דומה למקרה הנוכחי?
ברור שיש הבדל בין המקרים, בגלל זה פלוני קיבל מאסר של 12 שנה ואלמוני קיבל עונש מאסר של 18 חדשים.
מבחינת ההגדרה בחוק היבש שניהם אנסים.
(א) הבועל אשה –
(1) שלא בהסכמתה החופשית;
(2) בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי *מיהות העושה* או מהות המעשה;
…
הרי הוא אונס ודינו – מאסר שש עשרה שנים.
מבחינת החוק היבש עומדת לנאשם הזכות להגנה מן הצדק:
סעיף 149, סעיף קטן 10 של חוק סדר הדין הפלילי קובע כי הנאשם רשאי לטעון לכך ש"כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".
וזאת על בסיס פסיקת בג"ץ מ-1994 שקיבלה את טענת ההגנה מן הצדק במקרים בהם יש "התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. מדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלי נפגעת."
מאחר ויש כמות עצומה של גברים שמשקרים לדייטים שלהם בשביל לקבל זיון, אבל לעולם לא נעמדים לדין, אזי יש חשד סביר שבמקרה של קאשור הייתה רדיפה או התעמרות בנאשם. ומספיק בספק סביר כדי להביא לזיכוי/ביטול התיק של נאשם בתיק פלילי.
א. כמו שנאמר באחת התגובות מתחתי, ההרשעה היתה בעקבות עסקת טיעון – אולי הוא היה יכול לטעון להגנה מן הצדק, אבל החליט מסיבותיו הוא (יהיו אשר יהיו) לא לטעון זאת. אני רק יכול לשער שעורך דינו מודע לסוג ההגנה הזו.
ב. אולי יש הרבה מאד גברים שמשקרים לדייטים שלהם באופן מהותי לגבי זהותם, אבל כנראה אין הרבה נשים שמתלוננות למשטרה בנושא. אם תוכל להביא סטטיסטיקה כלשהי שמראה שאכן, יש התעלמות מערכתית מסוג זה של תלונות, יהיה משקל לטיעונך שיש כאן התעמרות יוצאת דופן מצד מערכת אכיפת החוק.
א. ראשית, עניין טכני: לא ניתן להשתמש בהגנה מן הצדק לכל סוג עבירה. שנית, עסקת הטיעון הגיעה אחרי שלב הראיות, אחרי שהמתלוננת שינתה את גרסתה, אחרי שהיה ברור שגם לאור האמת השופטים לא מתכוונים לשלח מעליהם את המקרה. לבסוף, עלינו לשאול מדוע ראתה לנכון הפרקליטות להגיש כתב אישום הכולל עבירת אינוס, מה שלא עשתה במקרים אחרים. מה שמביא אותי ל-
ב. נדמה לי שנתתי כמה וכמה דוגמאות למקרים שבהם, כאשר המרמה היא רק לגבי מיהות העושה, עבירת האינוס כלל אינה מונחת על השולחן.
בוא נעבור על פסק הדין הזה.
מתוך כל המקרים, ארבעה הוגדרו כאינוס: באחד, לאחר שקיבל החלאה סירוב, הוא איים על חסרת בית שתיקה לא יטופל לעולם – כלומר, היה כאן איום. בשני, הוא הפעיל כוח פיזי של ממש. בשלישי, הוא נעל את המתלוננת בחדרו ומנע ממנה לצאת עד שיבוא על סיפוקו. ברביעי (האישום החמישי בכתב האישום המקורי) – שלא עמד לערעור – כמו בראשון, היו מעורבים איומים.
הכרעת ביהמ"ש העליןו ונימוקיו:
במקרה הראשון, ביהמ"ש העליון קבע כי "לכאורה אפשר היה לומר כי תחילתו של האירוע "בהסכמה" – מתוך מצוקתה וכמיהתה לדיור החליטה א.ח. לקיים עם המערער יחסי מין, כמוצא אחרון ("ראיתי שאין ברירה"); אולם עד מהרה הגיעו הדברים לידי כפיה, כעולה מן התיאור שהובא מעלה. בית המשפט קמא ראה עדות זו כמהימנה. די בכך לצורך ההרשעה באינוס". אלמנט הכפיה הוא המהותי.
במקרה השני, בית המשפט העליון קבע: "לדידי מגבש התיאור לעיל עבירת אינוס כימים ימימה. ברם, אפילו נקבל את ההנחה המקילה עם המערער, כי לא כפה עצמו על א.ח. בכוח פיסי, הנה ניתן ללמוד על העדר ההסכמה מהצורך לעשות שימוש באיומים שהפנה המערער כלפי המתלוננת. בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי המערער איים על א.ח., גם באירוע זה, כמו באירוע הראשון, כי אם לא תקיים עמו יחסי מין יכשיל את ניסיונותיה לקבל דיור במשרד השיכון. נהיר לכל, כי "פעולה תחת איום אינה פעולה בהסכמה חופשית, כך בכל ענפי המשפט וכך גם במשפט הפלילי" (פרשת בנבידה (השופטת נאור), פסקה 32).: שוב, עיקר הדברים הוא האיום.
במקרה השלישי קבע בית המשפט כי:
" עצם העובדה כי המערער נעל את ר.ג. בחדר, אשר לא היו בו פתחי יציאה, וכי בקשותיה לעזוב לא נענו, יש בו כדי לבסס באופן ברור את יסוד העדר ההסכמה. עדותה של המתלוננת בעניין זה רצופה אמירות כגון "התנגדתי פיזית" ולהלן "קמתי עוד יותר והתנגדתי", (עמ' 34 לפרוטוקול), ולהלן (עמ' 35) "לא היתה לי ברירה", "הסכמתי אחרי הרבה זמן… כי לא היה לי ברירה" (עמ' 46),[…] הרושם המצטבר הוא של תחושת היעדר ברירה." – כאן, הכפי היא במעשה הפיזי.
פסק הדין הזה מביא גם מקרים קודמים. צא וראה את ההבדל:
1. "בע"פ 499/72 אלשעבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) דובר בגבר דרוזי נשוי ואב לשני ילדים שהציג עצמו בפני צעירה יהודיה, כבת 16, כיהודי רווק. השניים החלו להתראות, והמערער הבטיח לצעירה כי בסיום שנת הלימודים יינשאו. השניים קיימו יחסי מין, והנערה הרתה. במסגרת התחזותו ליהודי השתתף המערער בליל הסדר בבית הנערה, בו קרא מההגדה, וכן ביקר לניחום אבלים במות סבתה של הבחורה. הנאשם הורשע בקבלת דבר במרמה, ובהתחזות לאחר."
2. "לבסוף, נציין את ע"פ (מחוזי ת"א) 157/98 בן אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם דובר במי שבאופן שיטתי התחזה בפני נשים בזהויות שונות – רופא, טייס, אדם אמיד – תוך שהוא מציג כלי רכב ובתים כאילו הם שייכים לו ולבני משפחתו. הנאשם הורשע בקבלת דבר במרמה, משהגיע בית המשפט למסקנה כי יחסי המין עמו קוימו עקב התנהגותו השקרית"
ורובינשטיין מוסיף וקובע:
"אמור, הפסיקה מיעטה לעסוק בעבירה זו, ועינינו הרואות כי המקרים שנדונו בה אין בהם כדי להתוות דרך ברורה מתי לפנינו אינוס במרמה, ומה גדריה של העבירה."
עד כאן מבחינת הפסיקה הזו, שמשום מה הובאה כאן כמחזקת את עמדת השופטים במקרה שלפנינו על אף שאין בין המקרים כל דמיון מאחר ולא היו מעורבים כאן לא איומים ולא הפעלת כוח, ומאחר והיא מדגישה בבירור מקרים דומים ביותר – כולל אחד כמעט זהה – שלא הסתיימו בהרשעה באונס. מה שמביא אותי לעניין הבא:
החוק אמנם קובע גדרות למעשה האינוס גם במרמה לגבי מיהותו של המבצע, אולם חוק אינו רק מה שכתוב, אלא גם אופן אכיפתו. על כך מתבססת, למשל, הגנת "מן הצדק". אם פלוני מורשע בעבירה שעשרה אנשים לפניו בכלל לא הואשמו בה (ודוק, לא זוכו, אלא בכלל לא הואשמו) יש מקום לחשש שמדובר ברדיפה על רקע בלתי ענייני, ומכל מקום, מן הצדק הוא לא להרשיע אדם בדבר מה שמקובל משפטית שאין מאשימים בו. תשאל את צחי הנגבי, הוא יסביר.
בהפעלת החוק במקרה כזה, שמקרים רבים דומים לו (אגב, גם בין העבירות בפסק הדין המקורי של הערעור שהבאת, כמו האישום הרביעי בו שבו הורשע הנאשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובהתחזות) הסתיימו בהרשעות פחותות בהרבה, יש אלמנט מובהק של חוסר צדק ויסוד סביר להניח שהפסיקה לא התקבלה רק על רקע לשון החוק, הפסיקה הקודמת ומהות המקרה, ויש מקום לחשש שמדובר ברדיפה על רקע גזעני.
תגובה מעולה, מפורטת ועניינית.
תודה
אילו היו לי 10,000 ש"ח על כל פעם שגבר נשוי ניסה להתחזות לפנוי בישראל כדי לחזר אחרי…
אילו היתה לי רבבת שקלים על כל פעם ששיקרו לי, אישית, במסגרת נסיונות להשגת דבר-מה (מיני, בטח שמיני) במרמה…
לגבי מוכנותה של משטרת ישראל לרדוף אחרי שקרנים ונוכלים שמשתמשים בטיעוני סרק לצורך אינוס, ראה מקרה ירון ברודרזון, שעשה זאת שוב ושוב ולא נעצר אלא על איחור בתשלום מזונות וגם זה, רק אחרי שהוא איחר בתשלום לגרושתו במשך שנים. אינוס? מסתבר שזה לא עניין אותם.
(גילוי נאות: בראשית שנות התשעים ברודרזון רימה אותי. ללא אינוס, למרבה המזל.)
עם קריאת דברי השופטים עולות אצלי כמה שאלות.
למשל, האם משמעות הטענה שיש לבחור "פוטנציאל שיקומי גבוה" היא בעצם שיש סיכוי גדול שהוא לא יזיין עוד יהודיות?
ולמשל, האם רווקים יהודים בירושלים שפעמיהם למערכות יחסים ארוכת טווח ומשמעותיות *באמת** נוהגים לגרור את אהובותיהן-בפונטציה לחדרי מדרגות לצורך שיגול מהיר? אני מנסה ללא הצלחה להעמיד את אקט החיזור הזה איפשהו בתסריט הצפוי של מערכות יחסים ארוכות טווח ומשמעותיות: זה סוג של משהו שעושים בין ההיכרות הראשונית והפגישה עם החותנת-לעתיד?
אני שואלת בגלל שהשופט אמר כך: "המעשים אמנם בוצעו בהסכמתה, אלא שזו הושגה במרמה, בהסתמכה על מצג שווא אלמלא סברה כי הוא רווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי, לא הייתה משתפת עמו פעולה."
לשופט יש ילדים? וככה הוא מגדל אותם?!? (השופט נשוי? וככה הוא חושב שמוצאים בת-זוג לחיים?)
אומר סגל, ששופט אצלכם: "שעה שנשמט בסיס האמון בין בני אדם, כל שכן, עת מדובר בנושאים כה אינטימיים ורגישים, מכונני גורלות, נדרש בית המשפט לעמוד איתן לצדם של הקורבנות – בפועל ובכוח, להגן על שלומם. אחרת, אותם ינצלו, יתמרנו, ירמו, במחיר עונשי נסבל וסמלי". אז השאלה האחרונה היא יותר משאלה מאשר שאלה: אני רוצה לראות אותו יושב בתיק של האנס הנקלה מתל-אביב, ההוא מ"יחידה עלית" שאנס עוברת אורח במהלך מסיבה שנערכה לכבוד נישואיו.
גם לי לא מובן אקט החיזור הזה, ופה יכולה להיות בדיוק הנקודה שבגללה החליט השופט מה שהחליט. אולי מדובר בבחורה גבולית, או כזאת שנמצאת במצב נפשי עדין. לא משהו פתולוגי, שניתן להוכיח לפיו שהייתה אי יכולת לקבל החלטה עצמאית, אבל מין חולשה שכזאת, שאנשים מסויימים יודעים לנצל. איכשהו נראה לי שהיא לא הראשונה.
אני מלא הערכה למאמץ ההשוואתי. לא התכוונתי לטעון כי המקרים זהים. כן התכוונתי לטעון שאין כאן איזה תקדים שלא היה כדוגמתו. אגב, גזר הדין, במקרה של היום, ניתן לאחר הסדר טיעון שבו הנאשם הודה בעבירה של אינוס. האם הוא היה מורשע בעבירה זו אלמלא הודה?
http://nevo.co.il/psika_html/mechozi/ME-08-561-1.htm
ממש חיכיתי לפסק דין כזה וצפיתי אותו ברשימה על הנושא
http://www.notes.co.il/moshe/65291.asp
מהרגע שהוכנס המונח "הסכמה חופשית" להגדרת עבירת האונס והורחב גפ למקרי מיס רפרזנטציה של הבועל [פקיד ולא טייס,תפרן ולא איש עסקים וכיו"ב] בעבירות מין-היה ברור שגם ניאלץ להכריע אם אישה ששכבה עם ערבי שהציג עצמו כיהודי ולא הייתה מעולם מסכימה לשכב עם ערבי מקיימת יחסי מין בהסכמה חופשית. כעת נשאיר לכותב המתלהם והמתקדם להילחם לבדו עם הפמיניסטיות המתקדמות בהנהגת ד"ר אורית קמיר-יהיה ממש מעניין.
בית משפט מחוזי בישראל. בלתי ייאמן.
יש רק בעיה קטנה אחת עם כל הביקורת הזו – האיש עצמו, כשהוא מיוצג על ידי עורך דין, בחר להודות בעבירת האונס, במסגרת עסקת הטיעון.
בית משפט רשאי לקבל או לדחות עסקת טיעון. בית משפט רשאי גם להטיל עונש סמלי במקרה כזה.
אבל אני חושבת שאני מבינה מה קרה: הוא בטח זרק נעליים על שופט בדרך, כשהוא עזב את המקום. כי על *זה* מענישים בישראל.
כמו 91% מהמורשעים בישראל, אתה רוצה לומר? הסיכוי הסטטיסטי שלו לצאת זכאי היה אחד לאלף, והוא עוד ערבי. אתה מאשים אותו שהוא לא ניסה? יצוין, אגב, שבניגוד לרוב המשפטים, המשפט הזה הגיע לשלב הראיות (עדותה של המאשימה), והעובדה שבשלב כזה, אחרי קריסת העדות שלה, השופטים היו מוכנים לקבל עסקת טיעון כזו היא עוד נקודה לרעתם.
פוסט נכון ומדיוק, אבל יוסי – למה שלא תתיחס לנקודת האור – הטוקבקים! הנה, לא כולם מטומטמים, דתיים, או שניהם. כמעט כל הטוקבקים עומדים על מה שנאמר פה
כן, אבל זה כי הם שוביניסטים ושונאי נשים. כנראה הם מאלה שבעצמם משקרים בדייטים.
אין ספק, האשמה מבוססת. אז איזה סוג תגובה תהיה מוצאת חן בעיניך?
רוב האנשים (גברים ונשים) משקרים בדייטים ואם הם שוכבים זה לא אונס, כך שהמקרה הנ"ל הוא מקרה בוטה של גזענות ממוסדת. זאת התגובה הראויה וזאת היתה התגובה של רוב הטוקבקיסטים. שאל את עצמך מדוע אתה מנסה להבדיל את עצמך מהם במקרה הזה..
לא הייתי מהמר שהאפסוף פתאום קיבל חוש מפותח של צדק, והתחיל להתייחס לערבים ללא משוא פנים.
אבל אולי אני טועה.
עוד תגובה שמעידה דברים שליליים בעיקר עליך ולא עליהם.
לצערי הפרופיל של המטקבקים כאן שונה מהפרופיל של הישראלי הממוצע… :-\
התכוונתי לטוקבטים בכתבות עצמן, הן בנרג והן בויינט.
אה, כאן ייתכן שיש לך נקודה.
יש כאן גזענות בלי שום ספק, אבל מהפן הפימניסטי – מרגיז אותי לחשוב שהחוק מגן עליי מהיכולת לחשוב בכוחות עצמי. עברתי את גיל 15, וגם את 18, ואם אני מעוניינת לקיים יחסי מין עם אדם שאני לא באמת מכירה אני צריכה להתחשב גם בעובדה שאני מסתכנת , ושיכול להיות שהוא לא סיפר לי את כל האמת על עצמו.
אני מקווה שאני מפספסת איזה פרט מהותי מהמקרה ושבעצם הפסיקה צודקת והוגנת.
מה גם שזה נראה לי משפיל בשביל האישה לעמוד על דוכן העדים ולהגיד שלא היתה שוכבת עם גבר מסויים אלמלא חשבה שהוא עשיר.
את מתעלמת מכך שיש אנשים יותר חלשים ממך, שברגע האמת לא ממש מצליחים לחשוב נכון, ושיש אנשים שיודעים לנצל את החולשות האלה. החוק מגן עלייך בצורה דומה גם במקומות אחרים. למשל, הוא מאפשר ביטול עיסקת רוכלות או עסקה שנעשתה בעקבות פניה טלפונית תוך 14 יום.
השאלה היא, איפה עובר הגבול בין הגנה על החלש לבין החלשתו עוד יותר.
הגנה חוקית בפני מרמה היא לא החלשת החלש בשום תחום אחר, למה שתחשב כזאת בתחום זה?
הסרת אחריות מהפרט היא בעלת פוטנציאל החלשה בכל תחום. אבל אם נרד מהפילוסופיה, את לא רואה הבדל בין הסדרה חוקית של יחסי עובד-מעביד או מוכר-לקוח, ואפילו הורים-ילדים להסדרה בחוק של יחסים בין בני\בנות זוג בוגרים?
מעולם לא חשבתי על זה, אבל נראה לי שזה תלוי בתחום. בנושא של אלימות אני לא רואה הבדל. בנושא מרמה זה יותר מורכב, בחלק מהמקרים כן (כמו במקרה הזה), חלק לא. דווקא בין בני זוג יותר קל להפגע, כי מורידים את ההגנות, לכן הנזק יכול להיות יותר קשה.
דבר שני, אני לא בטוחה שמה שקרוי הגנה חוקית היא הסרת אחריות מהפרט. עונש שמוטל על העבריין לא מעלים את הפגיעה של הקורבן, ולכן הצורך להזהר עדיין קיים.
בנושא האלימות אין הבדל. אבל למה כשמדובר במרמה כן? ולמה דווקא מרמה לגבי יחסי מין ולא תחומים אחרים בין בני זוג?
נשמע לי כמו גלישה עמוק לתחום האפור. ויותר מזה, אני רואה פה החפצה של האשה, יעני מין זו מעין סחורה שהיא נותנת לגבר בתמורה למשהו.
הרעיון הזה, למיטב ידיעתי, נובע מתפיסה (נכונה למרבה הצער) שגברים לרוב נמצאים בעמדת כוח בחברה שלו ביחס לנשים ולכן הן זקוקות, אינהרנטית, להגנה. אבל יש בה גם כדי לקבע תפיסה זו.
זה מסוכן כי יש קשר צמוד מאוד בין "הגנה" ל"שליטה". ככה עובדת השיטה הפטריאכלית (והעולם התחתון).
אני רואה הבדל בין הגנה לענישה. הגנה זאת התערבות שנעשית מראש – ללוות בחורה הביתה או לחוקק חוק שלאשה אסור להיות לבד ברחוב, כמו בערב הסעודית (או בתחום אחר, לשלם פרוטקשן), וזה באמת מגביל אותה ומשפיע על מעמדה. לעומת זאת ענישה נעשית בדיעבד ולא מגבילה את האשה בכלום.
לפי הטענה שהגנה חוקית עלולה לקבע את חולשת החלש היינו צריכים להגיד שביטול ענישה על אונס עשוי לחזק את מעמד האשה. אבל בדיוק ההפך הוא הנכון – החמרת חוקים נגד אונס והאכיפה שלהם מאוד חיזקו את מעמד האשה.
אולי באמת אם היו מרשיעים אותו על מרמה ולא על אונס, כמו שכתב yankel, העניין היה הופך ליותר סימטרי. (לא יודעת אם יש עבירת מרמה ללא נזק כספי? יש עוגמת נפש, אבל נדמה לי שזה די קטן?)
אבל מניעת אונס זה מניעת אלימות, לא מניעת השגת מין באמצעים לא ראויים, אלא אם כן אנחנו בערב הסעודית.
גם ענישה היא הגנה כי מטרתה היא למנוע מעשים מסויימים. אם זאת לא המטרה, זאת לא ענישה אלא נקמה.
אז יש כאן "ענישה" על סתם התנהגות מגעילה. וזה דבר שאף אחד לא היה מעלה על דעתו אלמלא הניחו שמין זה שירות שהאשה נותנת לגבר בתמורה למשהו, ושהמדינה צריכה להגן עליה מפני מכירת גופה בלי לקבל תמורה ראויה. לי, זה נשמע פטריאכלי אללה יוסתור.
אתה צודק. אבל אם הוא יורשע על מרמה, זה יהיה בסדר, כי באותה מידה אישה ערביה שתתחזה בדייט ליהודיה יכולה להיות מורשעת אם בן הזוג שלה יחליט שהוא נפגע מהסיטואציה ויתבע.
כשצד אחד עושה מניפולציה מסוג זה על מנת לגרום לצד השני להכנס למיטה, די ברור שאין פה מערכת של הדדיות, ולא משנה אם המניפולטור הוא גבר או אשה.
שאלה אחרת: עד כמה סביר שגבר ירגיש פגוע ממניפולציה כזאת מצד האשה?
The law should protect the innocent, but this should be done through offences such as Fraud, not Rape which is a completely different category of offending. j
If a lady claims falsely to be using contraceptives while actually trying to get a man into an unwanted paternity, should she be accused of a Rape (or any sex crime for that matter)? j
פספסתם את הנקודה.
הנורא זה שהאישה מחליטה עם מי להכנס למיטה לפי הגזע שלו…
לא מסכים, גם להיכנס למיטה עם מישהו לפי כמה שיש לו בחשבון הבנק גרוע מבחינתי (באותה מידה או לא? לא ממש משנה לי).
המקרה היחיד שבו אני יכול לחשוב על 'אונס במרמה' הוא כשמישהו מגיע אל מיטתה של אישה בחושך והיא סבורה שזה בן הזוג שלה, כפי שכתב משה גולדבלט אני רוצה לראות שיפעילו את הסעיף הזה גם נגד נשים.
מוזר שאף אחד לא מזכיר את המקרה הקודם שבו האשימו אדם באונס בשל התחזות (אבל הרשיעו רק בניסיון לאונס ולא שלחו למאסר) – חן אלקובי.
רציתי, אבל מאוד לא רציתי להיאלץ לעבור את הדיונים בנושא הזה שוב.
פספסת משהו :
לא מדובר בגבר שטען שהוא מטר ותשעים בעוד רק מטר ו85 ס"מ
אלא בגבר *נשוי* שהציג עצמו כרווק, כשברור שהגברת לא הייתה מסכימה באם הייתה יודעת את מצבו המשפחתי.
אם כל נשוי שהיה מתחזה לרווק כדי להתחיל עם בחורות היה מקבל 18 חודש בפנים, רחובות ישראל היו מתרוקנים מגברים.
מספיק לחפש תירוצים מתחת לאדמה. דפקו אותו כי הוא ערבי שהעז לדפוק יהודייה.
ראשית, יש כאן מקרה ברור של גזענות, על כל הביקורת והגועל שהמקרה מעורר, ועל כך אין ויכוח איתך.
אבל, כפי שנכתב קודם לכן, בהחלט היו הרשעות בגין "השגת דבר במרמה" כשהדבר הוא מין. המקרה המופרך ביותר ששמעתי עליו הוא אדם שהתחזה ללוחם סיירת מובחרת כלשהי, כולל מקדש לאותה סיירת בחדרו, ובחורה שנשבתה בקסמיו עד שנתגלה לה השקר. הוא הורשע, אין לי מושג מה היה העונש. והנה, מערכת החוקים שלנו מאמצת את התפיסה שפמיניסטיות כ"כ אוהבות לשנוא – שמין הוא מתנה שהאישה מעניקה לגבר.
לפי מה שכתבה שונרא (מין בחדר המדרגות), אני תוהה אם הבחור לא יכול לטעון שהבחורה רימתה אותו, בכך שהבטיחה לו באופן לא מילולי סקס חסר התחייבות וחפירות.
אגב, מישהו יודע אם יש התיישנות על העברה הזו ? אני נזכר ב"תפסתי ראש על הבר".
כל מה שכתבת: גלישה לתחום האפור של חיי הפרט ופטרנליזם – גם לדעת הפרקליטות: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1180794.html
(זאת תגובה לש.ב, יכול להיות שתופיע בסוף הרשימה כי הקאפצ'ה שוב מופיע)
לפי מה שדניאל שני כותב, יש מצב לניסוח הבדל. ממשלות בישראל מתחלפות בממוצע כל שנתיים ולא כל ארבע, וזכרון הבוחרים נראה ומתנהג אחרת.
אופס, תגובה לא קשורה שהיתה אמורה להופיע בהעוקץ.