מאיפה אנחנו שואבים את המידע שלנו? על סמך מה אנחנו מעריכים את המציאות? כשהתחלתי לכתוב בבלוג הזה, הייתה לי תמונה סבירה של מה ישראלים חושבים ומרגישים. עבדתי הרבה כמנחה קבוצות סביב שאלות אקטואליות ושמעתי מאלפי אנשים מרוב מגזרי החברה מה הם חושבים. זה נתן לי תמונה מצטברת לא רעה שגובתה גם במחקרים שונים בהם נתקלתי פה ושם.
עכשיו, אני כמעט לא עושה את העבודה הזאת והמידע שיש לי מתיישן במהירות. מה יש לי במקום? את התקשורת שעל הקשר שלה למציאות אין מה להכביר מילים, את הפייסבוק שורץ השמאלנים שלי, האנשים שאני נתקל בהם ביום יום שלאחרונה, לא חושבים רחוק מדי ממני. ויש לי טוקבקים, שבניכוי משרדי פרסום וזרועות רשמיות יותר או פחות של מנגנון ה-HASBARA מותיר מדגם לא מייצג בעליל עם ייצוג יתר של לוזרים משועממים מזילי ריר, מה שלא מפריע לכמה ממכריי להחליט שדווקא הם, מכולם, הם הייצוג האותנטי ביותר לרוב רובו של הציבור. בקיצור, מקורות המידע שלי מחורבנים לחלוטין. והוא עדיין יותר טוב משל הרבה אנשים מסיבה פשוטה: אני חובבן.
אתם בטח מכירים את ניסוי הגורילה המפורסם: מושיבים קבוצת אנשים מול מסך, מספרים להם שהם עומדים לראות סרטון של שתי קבוצות כדורסל שמתמסרות בכדורים ועליהם לספור כמה פעמים הכדורים עוברים בין הקבוצה השחורה לקבוצה הלבנה. שלושה רבעים מהמשתתפים לא רואים את האיש בחליפת הגורילה שחוצה את המסך, נעמד מול המצלמה לרגע, ואז יוצא מהפריים. הם עסוקים מדי בלספור כדורים.
המומחים הם אלו שהכי טובים בלספור כדורים. הם מצויים בפרטי המשחק כל כך טוב שהם עיוורים לגמרי לכל מה שלא נמצא במשחק. סופרי הכדורים הם אלו שטוענים שנתניהו הולך לקחת את הבחירות האלו בגדול ובהליכה. זאת בהחלט אפשרות, אבל גם האפשרות שהשלטון הנוכחי ימצא את עצמו באופוזיציה קיימת. היא לא מאוד סבירה, אך גם לא מופרכת. הנה למה זה בהחלט עשוי לקרות:
קודם כל, כללי הבסיס: מצביעים בשביל מפלגה, ראש הממשלה הוא המועמד עליו ממליצות רוב המפלגות לנשיא המדינה כמי שטובים סיכוייו להקים קואליציה. בקדנציה הנוכחית, למשל, זכה יו"ר המפלגה השנייה בגודלה שעומד בראש הגוש השני בגודלו במפה המפלגתית.
יש לנו שלושה גושים: מרכז, ימין ושמאל. בלי להיכנס לפילוסופיה, “ימין" ו"שמאל" מוגדרים כמי שלא יישבו בממשלה שמרכיב השני. “מרכז" הוא מי שיישב בכל ממשלה. לפי חלוקה זו, בכנסת הנוכחית גוש המרכז מונה 56 מנדטים, גוש הימין 53 וגוש הערבים-שמאל (לא אותו דבר) נותן בראש עם 11 14 מנדטים שלמים.
עכשיו, נדיר מאוד שמצביעים עוברים מימין לשמאל ולהיפך, אבל מצביעים עוברים בין הימין או השמאל למרכז ולהיפך. למרות התחושה שהעם כולו זז ימינה (חוץ מהחלק היפה והצודק שבאופן כללי לא זז לשום מקום אף פעם), קשה לי לראות, בבחירות הקרובות, מפלגות מרכז שגונבות קולות ממפלגות שמאל או מפלגות ימין שגונבות קולות ממפלגות מרכז. היוצאת מן הכלל היא העבודה, שיכולה לגנוב קולות ממרצ או מהירוקה, אבל כל הנ"ל ימליצו על יחימוביץ' בבית הנשיא ממילא.
ומצד שני, הרבה קולות שמאל שערקו לקדימה יחזרו לעבודה ולמרצ, וחלק אחר יעבור לאיש הג'לי, יאיר לפיד. לפיד יכול לגנוב קצת קולות מהליכוד וגם – וזה מעניין – לגנוב מליברמן נתח ממצביעיו דוברי הרוסית.
אחת מהשטויות שסופרי המסירות מאכילים אותנו בהם זו הימניות האינהרנטית של הציבור דובר הרוסית והיותו מונח בכיס של ליברמן. התקשורת הישראלית בשפה הרוסית אכן בכיס של ליברמן, וכנ"ל הרבה מהממסד המגזרי ואספקת הג'ובים למגזר. אבל האמת היא שההצבעה של דוברי הרוסית ניידת למדי. ב-92 הם הצביעו בהמוניהם לרבין וב-99 לברק. אפילו מרצ קיבלה שני מנדטים מהרוסים בניינטיז העליזים. מה שכן, ההצבעה לימין יציבה יותר מההצבעה למרכז או לשמאל, אז כלל האצבע הוא שככל שאחוזי ההצבעה גבוהים יותר, כך חלק גדול יותר מהקולות הולך ללא-ימין. וזה נכון לא רק לדוברי רוסית.
אז לפיד עשוי להצטייר כאופציה אטרקטיבית עבור דוברי רוסית שחושבים שפוץ אשכנזי שבע זה דבר טוב, שיש להם חשבון לסגור עם החרדים, שכועסים על ליברמן שלא עשה בשבילם שום דבר בתחום הזה ושלא מחזיקים באיזו אידיאולוגיה ימנית עמוקה ומנומקת. אגב, מפלגת שינוי של לפיד האבא קיבלה מהם 5 מנדטים ב-2003 (נתונים וטרנדים על המגזר מבוססים על דברי יועץ פוליטי שמתמחה בציבור זה, אין קישור).
הלאה. הרבנים דרעי ואמסלם. לא ברור אם ירוצו ביחד או לחוד ובאיזו קונסטלציה, אבל נספור אותם כמפלגה אחת יען כי הם פונים לקהלים דומים. להבדיל מלפיד, שרץ על טיקט של שנאת חרדים ובכיינות מהסוג המקובל במגזר האשכנזי (לא מגזענות כן? זאת פשוט התרבות שלהם), הם רצים על טיקט של דתיות מסורתית שפויה והנמכת המתח הבין-שבטי. דרעי/אמסלם צפויים לגנוב קולות מש"ס ומהליכוד, ובשני המקרים הם מצטיירים כמו אופציה אטרקטיבית במיוחד ולא אתפלא אם יהיו הפתעת הבחירות המרכזית.
אז דבר אחד שתומך באפשרות חילופי השלטון כבר בבחירות הקרובות זה מעבר כמעט ודאי של מנדטים מהימין למרכז ומהמרכז לשמאל, וזה יכול להגיע למספר דו ספרתי של מנדטים.
הגורילה שבאמת אף אחד לא מתייחס אליה זה אחוזי ההצבעה. בבחירות האחרונות הצביעו רק 64.7% מבעלי זכות הבחירה. המספרים הנמוכים האלה אינם תופעת טבע, אלא מאפיין של העשור האחרון. אני לא מכיר מישהו שאשכרה הלך ובדק מהי ההתפלגות בקרב הבלתי מצביעים, אבל אני מנחש שלעמדות מרכז ושמאל מתון יש שם ייצוג יתר. ככל ששיעורי ההצבעה יהיו גבוהים יותר, המטוטלת תנוע שמאלה. היות שהתופעה קשורה למיאוס מפוליטיקה, הצבעה של אנשים כאלה תלויה במידה לא מבוטלת בקיומן של מפלגות חדשות ובלבד שישכנעו את הציבור שהן עומדות לעבור את אחוז החסימה. לתנועה הירוקה, למשל, יש פוטנציאל להחזיר למערכת מנדטים אבודים, אם יפיקו קמפיין אפקטיבי.
עוד גורילה שלא מופיעה בסקרים ובניתוחים המחוכמים היא רמת הנאמנות למפלגות. אני חושב שלפני עשרים שנה, אחוז המצביעים למפלגה X שהזדהו מאוד עם המפלגה, הרגישו שהיא מגדירה את מי שהם ומקומם בפאזל הישראלי היה גבוה. היום, רוב מוחלט של המצביעים מסתייג מאוד מהמפלגה שעבורה הוא חושב להצביע ועושה זאת משום שהיא "הרע במיעוטו". במצב כזה, מעבר מצביעים בין מפלגות סביר הרבה יותר.
אז האפשרות לחילופי שלטון תלויה באחוזי הצבעה גבוהים, בקמפיינים אגרסיביים וטובים – בעיקר בקרב דוברי הרוסית והיושבים על הגדר ובעיקר מצד העבודה, דרעי\אמסלם, לפיד והירוקה. אך חשוב הרבה יותר, חילופי שלטון תלויים בהיותן של הבחירות האלו נסובות על נושאים חברתיים.
מלחמה קטנה יכולה בהחלט לדפוק את העניין, כמובן, אבל כרגע הממשלה הולכת לטריק השני הכי ישן בספר לניקוז זעם על רקע חברתי – הניתוב שלו לשנאת חרדים. והם יודעים למה הם מעדיפים שהבחירות יסובו על הקשקוש הזה של גיוס חרדים לצה"ל ולא על שאלות חברתיות\כלכליות אמיתיות. אפשר לקוות שהגוש השמאלי יותר יחרוג ממנהגו ולא ירקוד הפעם לפי החליל של הימין?
כמובן שהסיכוי של הלא-ימין להרכיב ממשלה, להבדיל מלצבור יותר מנדטים, יהיה תלוי כנראה ביכולתה של שלי יחימוביץ' להציע דילים טובים יותר ללפיד, מופז, דרעי ואמסלם, מאשר יציע להם נתניהו.
כמובן שכשבגורילות עסקינן, אף אחד לא יודע איזו גורילה תחצה את המסך. מה שכן ברור זה שיש הרבה גורילות בסביבה. המצב צפוי הרבה, הרבה פחות ממה שסופרי המסירות מנסים לגרום לנו להאמין ויכול להיגמר בכל מני תוצאות שכאן תוארה רק אחת מהן. אבל ארשה לעצמי להניח, בזהירות המתבקשת ובניכוי מלחמות והפתעות שכגון, שגוש הימין ממש לא עומד להתחזק בבחירות הקרובות.
כדי שהמרכז שמאל יוכל להרכיב ממשלה ששלי יחימוביץ תעמוד בראשה (כרגע העבודה היא הגדולה בגוש לפי הסקרים) צריך להשיג גוש חוסם – לפחות 60 מנדטים.
מצביעי לפיד אמנם יבואו ברובם מגוש המרכז שמאל, יש להניח שלא מדובר בחסידים של נתניהו, אבל
גם במקרה ש5 מנדטים יעברו מגוש הימין לגוש השמאל, שהליכוד ירד מ30 מנדטים לסביבות ה27 והעבודה תעלה לקצת מעל 20, הליכוד יהיה המפלגה הגדולה ביותר (בסקרים אין אף מפלגה שמתקרבת אליו), לפיד הצהיר שהוא תומך בשינוי שיטת הממשל כך שהמפלגה הגדולה ביותר היא זו שתרכיב את הממשלה, לכן יש להניח שהוא ימליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, ואחרי קצת שטיקים של משא ומתן ימהר להצטרף לממשלתו.
רמת הנאמנות למפלגות נמוכה יותר בגוש המרכז שמאל מאשר גוש הימין. לאחר כשלון קמפ דיוויד ב2,000 ואימוץ הנרטיב של "אין פרטנר" הגוש הזה העלה והפיל את "שינוי", "הגימלאים" ו"קדימה", כנראה שהפעם את מפלגתו של יאיר לפיד.
לגבי מפלגות חדשות אני חלוק עליך לחלוטין, ריצה עצמאית של "המפלגה הירוקה" (שהיא בהחלט מפלגה ראויה אבל הייתה רחוקה מלעבור את אחוז החסימה בבחירות הקודמות, והקולות שהיא קיבלה היו יכולים להעניק מנדט נוסף למרצ) ומפלגות אחרות שספק אם יעברו את אחוז החסימה יגרמו לאבדן של אלפי קולות לגוש, והצבעה עבורן שקולה לחוסר הצבעה או הצבעה עבור נתניהו.
לליכוד יש 27 מנדטים היום והוא צפוי לרדת, והירוקה דווקא הייתה קרובה לעבור את אחוז החסימה. לסקרים לא הייתי מתייחס בכלל.
חשוב להתייחס לסקרים, לאו דווקא מכיוון שהם מנבאים הלכי רוח, אלא מכיוון שהם מיצרים כאלה. מפלגות שלא נכנסות לסקרים לא נספרות, ואנשים פשוט לא מצביעים להן. מהבחינה הזו – לפיד וקדימה בפנים (גם אם הן יגחיכו את עצמן לדעת, והן בכיוון), ו"התנועה הירוקה" בחוץ, לפחות בשלב זה.
אני מנחש, אגב, שהטענות לפיהן "עצמאות" מגרדת את אחוז החסימה הן תוצאה של סדר הקראת הרשימות ע"י הסוקרים – ראו את הראיון עם רפי סמית:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000745839
המפלגה הירוקה מימד קיבלה פחות מאחוז מהקולות הכשרים שאחוז החסימה הוא 2%
27737 מתוך 3373490 קולות כשרים, זה רחוק מאוד מלהיות קרובה מאוד לעבור את אחוז החסימה
http://www.knesset.gov.il/elections18/heb/results/main_Results.aspx
צודק.
אחד מהם היה שלי, הו החרטה.
למה חרטה? אתה מצטער שלא הצבעת לקדימה או לעבודה כדי "לחסום את נתניהו"? תראה מה קרה לקולות של מי שעשה את השיקול הקואליציוני ה"חכם" הזה! אני לא רואה שום מפלגה שהייתה עושה משהו יותר טוב עם הקול שלי (את מרצ אני לא אוהב).
ניתוח מעניין ומעורר מחשבה- ואולי אתה צודק. אולי. אבל סטטיסטית, ככל שמדובר בבחירות, לרוב זורקי הכדורים צודקים והתוצאות צפויות. למעשה, קשה לי לחשוב על בחירות שהסקרים טעו בהן באופן רציני, בוודאי שזה לא קורה בדרך כלל. דוגמא חריגה היא בחירות 96, אבל גם אז הסקרים הראו זמן קצר לפני הבחירות את המגמה.
אז מהיכן אתה מגיע למסקנה שזורקי הכדורים בהכרח מנותקים מהמציאות בשטח?
מעתיק סטטוס שראיתי בפייסבוק של שוקי גלילי:
"קצת פרספקטיבה היסטורית: חמישה חודשים לפני הבחירות ב-2006, שבועיים אחרי ששרון הפך לצמח, מאגר מוחות מעניקים 12 מנדטים לעבודה, 21 לליכוד ו-52 לקדימה.
תוצאות האמת: 19 לעבודה, 12 לליכוד, 29 לקדימה.
39 מנדטים לא הצביעו כמו שהיו אמורים…"
נזכיר שסקרים כנראה משפיעים לפחות כמו שהם צופים. סופרי כדורים צודקים לרוב במצב בו המציאות יציבה וצפוייה. מה שנסים טאלב (והגורילה בפוסט הזה היא קרובת משפחה של הברבור השחור שלו) קורא "ממוצעיסטן" להבדיל מ"קיצוניסטן", ואנחנו באפשרות השנייה.
איך אני יודע שהנ"ל לא מחוברים? אני רואה על מה הם כותבים ועל מה לא.
אוקיי, אז אם ביבי יהפוך לצמח, אז הליכוד יתרסק. יופי. אף אחד מהטרנדים שאתה מדבר עליהם בפוסט הזה הוא לא כזה קיצוני. אתה מדבר על מפלגה קטנה פה, מפלגה קטנה שם. שאלות כמו אילו מפלגות יעברו את אחוז החסימה ואילו לא משפיעות על התוצאות אבל רק במספר קטן של מנדטים. זה נתן לרבין גוש חוסם ב-92, אבל היה לו ולמרצ ביחד כמעט רוב בכל מקרה.
לפיד כבר נמצא בתוך הסקרים וכנראה שהוא לא יעלה עוד. (אין לי מושג מה המקצוענים חושבים, אבל כמה מהטוקבקיסטים אצל יוסי משוכנעים שהוא בסופו של דבר יקרוס לא יקבל 12 אלא הרבה פחות, אולי מתחת לאחוז החסימה.)
אחוזי הצבעה זה דבר שסוקרים דווקא יודעים להתעסק איתו לא רע, גם במדינות עם ציבורים שקשה לסקור ושלא מצביעים באופן קבוע. (היו פנטזיות ב-2008 שמצביעים שיש להם רק סלולרי, בזמן שחלק מהסוקרים רק מתקשרים לטלפונים קוויים, או שלא הצביעו בבחירות קודמות, יתנו לאובמה ניצחון יותר גדול ממה שהסקרים אומרים. בסופו של דבר הסקרים צפו את תוצאות הבחירות במדויק.)
אם תהיה מחאה חברתית גדולה בקיץ, אז אולי זה ישנה משהו. או אולי לא. ב-2011 היא לא ממש שינתה את המפה האלקטורלית. הדברים שיש להם הכי סיכוי לשנות משהו זה משבר כלכלי ומלחמה עם איראן. ואילו לא ברבורים שחורים. אילו, כמו שנוריאל רוביני אוהב להגיד, ברבורים לבנים.
אין לי מושג מה יהיה הגודל של הטרנדים, אולי הם יהיו ענקיים ואולי שוליים, וכל מה שבאמצע. הנקודה היא שכמעט כל הטרנדים שאני יכול לראות מהווים תנועה שמאלה על המפה ולא ימינה על המפה. עכשיו נשאר לראות בכמה מנדטים הסיפור הזה מסתכם, ובתחושה שלי, זה גם תלוי לא מעט באיכות הקמפיינים.
אוקיי… אז תן לי להיות הראשון לדפוק את הכף בפרצוף על הברבור השחור שבדיוק קרה.
וזה דווקא ברבור שחור שעוזר ללא-ימין, כיוון שהוא בדיוק קיטלג מפלגה שנתפסה כמרכז כימין. מופז בדיוק הרג את קדימה, והקולות ילכו כנראה לעבודה ולפיד. אבל יותר חשוב, יש לשמאל עכשיו (ולמרכז, הכולל את דרעי אבל גם את לפיד) עוד משאבים:
1. עוד שנה שיכול להיות מיתון, מה שיפגע בתדמית של ביבי בתור קוסם כלכלי. גם ככה יש לעבודה מספיק ירידה במשכורות ועליה בעוני לעבוד איתה.
2. עוד שנה לפתח יכולת ארגונית. זה אומר עוד שנה לדרעי ולפיד, וגם עוד שנה לפעילי המחאה החברתית להכניס את עצמם לעבודה ולדאוג שהאג'נדה שלה תהיה כמו הרטוריקה של שלי ולא כמו המעשים שלה.
3. תפיסה שהימין מושחת ואנטי-דמוקרטי. גם מנהיג אוטוקרטי ופופולרי מאבד קולות משטויות כאלו. ב-2009, אחרי שבלומברג שינה את החוק כדי שיוכל לרוץ לקדנציה שלישית, אחוזי התמיכה שלו היו 60% והמועמדים החזקים בעיר החליטו לא לרוץ נגדו. עמד נגדו מועמד חלש ללא שום אג'נדה חוץ מלהיות לא-בלומברג, ובכל זאת הוא ניצח בהפרש של רק 50-45.
4. בחירות בזמן שנשיא ארה"ב לא צריך לרוץ ויכול להגיד לישראל שעל הזין שלו היא תוקפת את איראן. ביבי עדיין יכול לתקוף השנה, אבל אז הוא ירוץ על ההשלכות של ההתקפה ולא על ההתקפה עצמה.
נכון מאוד.
פוסט מצויין, כרגיל. במיוחד אהבתי את החלוקה לשלושה גושים והאבחנה בניהם.
אני רואה עוד שני סימני שאלה משמעותיים (ואולי יותר אופייניים ל"מומחים"), שיכולים להכריע את תוצאות הבחירות: הקולות האבודים (מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה), ואפקטים של הרגע האחרון.
בקצרה, תזכורת מדוע זה חשוב:
ב-92' החלוקה בין "ימין" ל"שמאל" הייתה מאוד קרובה לחצי-חצי, אבל מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה (בעיקר "התחיה") איפשרו את הגוש החוסם שסידר לרבין ממשלה. מנגד, בבחירות הקודמות השמאל והמרכז איבדו כ-3 מנדטים (בעיקר "התנועה הירוקה") באופן דומה. כרגע אני בתחושה שהשמאל והמרכז בסכנת אבדן קולות גדולה יותר (דעם, "התנועה הירוקה", אלדד יניב ומפלגתו, "עצמאות", ועוד חזון למועד).
אפקטים של הרגע האחרון, שנוטים להגביר את עצמם. למשל: הרבה אנשים מאמינים שמפלגת הגימלאים תעבור את אחוז החסימה, ולכן הם מצביעים למפלגת הגימלאים. עוד דוגמה בולטת: קמפיין "או ציפי או ביבי" של קדימה ערב הבחירות האחרונות, שמוטט את גוש השמאל לטובת המרכז.
ובעניין אחר, שלום, האם אתה מתכוון להשתתף בכנס השמאל ביום שישי הקרוב?
כן, יש הרבה משתנים. לא היית חושב את זה ממקהלת הפרשנים נכון? ומה עשיתי רע שאני צריך ללכת לכנס השמאל?
לא עשית שום דבר רע, אבל בשמאל עשו גם עשו. אולי יש שם מי שמוכן לשמוע.
פעילי השמאל עדיין מסתכלים בציניות על המפלגה הצעירה עם האידאולגיה הירוקה. אבל שוכחים שהתנועה הירוקה כבר איננה מורכבת רק מפעילי שמאל. לאחרונה הצטרפו לתנועה הירוקה גם פעילי מרכז ואפילו מעט שמגדירים עצמם פעילי ימין. כולם מאסו במפלגות המרכז, מרכז-ימין שאומנם עומדות באידיאולגיה של "שלום אך לא בכל מחיר" אך עם זאת יושבות על בסיס קפיטליסטי או נאו ליברלי רחוק שנות אור מכל נגיעה חברתית.
עד לחודש האחרון למעשה, למרות שנראה שכל מנהיגי התנועה הירוקה הם אנשי שמאל-מרכז, שמאל מובהק, לפעילי המרכז והימין בתנועה לא היה בכלל קשה לשבת באותה סירה עם מנהיגים שמאלנים. אולי קצת נחרדו לשמוע מידי פעם את המילה כיבוש, אך רוב הזמן הכל הלך על מי מנוחות ואז בחודשים האחרונים נעשו מהלכים להוריד כליל כל סממן שמאלני מהמצע המדיני ( למרות שזה בסופו של דבר חזר לדיון פתוח עם כלל חברי המפלגה ) ולבסוף גם האיחוד הגדול עם פורשי הירוקים. שחלקם לא אנשי שמאל כלל ואת רובם הדיון המדיני לא מעניין הפך את התנועה הירוקה לאופציה הכי טובה למפלגת מרכז אמיתית. מפלגת מרכז- על בסיס קיימות וסוציאל-דמוקרטיה. אין דבר כזה, לפחות שאני מכיר במפה הפוליטי. הדבר הזה אכן יכול לשנות את כל המערכה. אפילו כתבו על זה לפני כמה שעות בבלוג עבודה שחורה http://www.blacklabor.org/?p=45026
על עניין אחוז החסימה ועל רטינות השמאל בעוון ביזבוז קולות לא מפסיקים לחפור תומכי מרצ והעבודה. ואני אומר, די. תפסיקו להתבכיין שהתנועה הירוקה גונבת או מבזבזת לכם קולות כי רוב אנשי התנועה הירוקה לא באים מהבסיס שלכם אלא מהמרכז ואני למשל כנראה לא הייתי ניגש לבחירות אם האופציה התנועה הירוקה לא הייתה קיימת. מרצ והעבודה צריכם לומר לתנועה הירוקה תודה ולהתרכז במשיכת אנשים מהימין ולא מתוך המערכת.
לפי ההגדרה שלך ל"שמאל" ו"ימין" שאף אחד מהם לא ישב בממשלתו של השני, השמאל הישראלי כולל את 14 המנדטים של המפלגות הערביות, חד"ש ומרצ. זה קצת דופק את התזה של הפוסט.
למה דופק? הוא לא טוען שיש סיכוי שהשמאל (כהגדרה זו) הולך להקים ממשלה, אלא שיש סיכוי שיחימוביץ' תוכל לעשות את זה.
יחימוביץ' היא מרכז, ושני דברים פועלים לרעתה:
א. מספר המנדטים של העבודה צפוי להיות נמוך מזה של הליכוד. לא במנדט אחד, כמו בבחירות האחרונות, אלא במספר יותר משמעותי.
ב. היא אישה, ללא עבר קרבי, וללא נסיון "ביצועי", וככזו היא מראש פחות מקובלת על ראשי המפלגות כמועמדת לראשות הממשלה.
כן, הספירה בפוסט מוזרה, אבל בגדול נכונה. אבל בבחירות הקרובות זה ישתנה כיוון שיחימוביץ' ממקמת את עצמה בתור אלטרנטיבה לביבי. אם יש לה אונקיה של אינטיליגנציה פוליטית (וכנראה שיש לה) היא תצהיר בריש גלי שהיא לא תשב בממשלה תחת ביבי. תיקח 18 מנדטים לעבודה, 4 למרצ, 4 לחד"ש, ו-7 לערביות ובמקום 14 מנדטים יש לנו 33. הימין פרופר, כלומר ביבי, האיחוד הלאומי, הבית היהודי, וליברמן, זה בערך 50.
כן, להם יש יותר. כן, ביבי הוא הפייבוריט, ושלי צריכה משהו מסיבי כדי לנצח. (למשל, אם הניסיון שלה למכור את האידיאולוגיה שלה בתור חברתיות ולא בתור שמאל יצליח, או אם יהיה משבר כלכלי.) אז מה? אובמה הוא הפייבוריט כאן בארה"ב; זה לא אומר שרומני צריך להתקפל.
http://www.blacklabor.org/?p=44958
אם אתם לא מצביעים חד"ש או מרצ, תצביעו עבודה, על שמאל שמאל מרכז ומרכז ימין בעבודה שחורה
ניטפוק: אתה כותב "קשה לי לראות, בבחירות הקרובות, מפלגות מרכז שגונבות קולות ממפלגות שמאל או מפלגות ימין שגונבות קולות ממפלגות מרכז. היוצאת מן הכלל היא העבודה, שיכולה לגנוב קולות ממרצ או מהירוקה", אבל בספירה שלך (של 11 מנדטים לשמאל + ערבים) לא ספרת שם בכלל את מר"צ, וגם הירוקה לא ממש נמצאת משמאל לכל גוש המרכז לפי ההגדרות שלך.
טעות ADHD שלי, תוקן. תודה.
שאלה רצינית: האם אמסלם הוא באמת אלטרנטיבה? הוא פופולרי במיינסטרים החילוני, אבל זה לא יתן לו 2%. מעניין אותי אם הוא פופולרי כמו שאל-בארדעי פופולרי במערב (בעוד שבתוך מצרים מפלגות איסלמיות זכו ברוב גדול מהקולות בבחירות) או כמו שלולה פופולרי (וכן גם הוא וגם אחרי ששירת שתי קדנציות יורשתו במפלגה ניצחו).
דוגמה אחת שמראה שכנראה שהוא יותר כמו אל-בארדעי: מועצת החכמים זרקה אותו לכל הרוחות, בעוד שדרעי (שבינתיים מרחף ליד אחוז החסימה בסקרים) היא מציעה לו מקום 3 במפלגה. אז כריזמה 18 כנראה אין לו.
זה יותר מניטפוק, כי אתה מציין כמה מפלגות בתור דם חדש שמה שמשותף להן זה שהן לא החשודים המידיים שקל ונחוץ לחבוט בהם. התנועה הירוקה היא שמאל-יהודי-לא-מרצ (ולא הגיעה לחצי מאחוז החסימה), דרעי הוא פשוט הש"ס המרכזנית של שנות ה-90 שאני והחברים שלי בצפון תל אביב סיפרנו בדיחות על השחיתות שלה וקיווינו שתתמתן תחת ישי, אמסלם נראה לי המקבילה החרדית של זהבה גלאון ליוצאי ברה"מ לשעבר. כן, שירוצו, ויקחו קולות מש"ס. אבל הם לא הפתרון לשום דבר ארוך-טווח.
הנ"ל פופולריים במיינסטרים החילוני כי הם נתפסים כ"חרדי מחמד" וזה לא רלוונטי לכלום. הם בהחלט חלק מהפיתרון לטווח הרחוק כי הם שוברים קטגוריות מקובעות, בעיקר של מגזר, וכל שיפור בישראל יבוא אך ורק משבירת פוליטיקת השבטים. אז הם בהחלט חלק מהפיתרון לטווח רחוק להבדיל ממרצ, למשל, שהיא חלק מהבעיה בטווח רחוק.
אני לא מומחה לציבור החרדי. אבל רוב המצביעים הפוטנציאליים של ש"ס הם יותר מסורתים מחרדים והאחיזה של מנהיגות ההארד-קור החרדית בציבור שלה נחלשת בעקביות במשך שנים ואפילו הליטאים הכי מחורעים כבר מחזרים אחרי "החרדים החדשים". אתה רואה שוב ושוב איך הנסיונות של המנהיגות לשמור את הציבור בתלם נכשלים פעם אחר פעם. אז בשורה התחתונה, דרעי ואמסלם הם בהחלט הדבר הבא, והשאלה היחידה היא האם זה יקרה כבר בבחירות האלה או יותר מאוחר.
ולי נראה ההיפך. יש תחרות ספירת גורילות ואף אחד לא מסתכל על הכדורים. כלומר כל אחד מנסה להיות מתוחכם ושנון ומקורי ואף אחד כבר לא שואל שאלות של מהות . שאלות מעצבנות כאלו על מה צודק ולמי יש טיעון משכנע ודרך שתוביל אותנו למקום טוב יותר. אף אחד לא שואל אם המסר של יאיר לפיד טוב או רע אלא כמה הוא קליט ומי יקנה אותו.מעצבן
יפה מאוד. עוד נתון שהייתי רוצה להתייחס אליו הוא גודלן של המפלגות הערביות, שאינן נספרות בשל הגזענות האינהרנטית למערכת השלטונית הישראלית. קשה לי להאמין שיחימוביץ' תהיה מספיק מעניינת בכדי להציע להן שותפות ושרים בממשלה עתידית (אחרי הכל, היא לא "בוגדת פוסט-ציונית" או משהו) אך כוחן האלקטורלי של בל"ד + חד"ש + דע"ם יכול לעלות על זה של ליברמן בהינתן ויהיה שיעור הצבעה גבוה, מה שמחזק את טענתך בדבר אחוזי ההצבעה.
אה, ועוד דבר: "לוזרים משועממים מזילי ריר?" בשם הקוראים, אני תובע התנצלות. אני, לדוגמה, צבר סקסי עם טורייה ביד וטשרניחובסקי ביד השנייה, קורע את רחבת הריקודים, מחליף בחורות כמו גרביים, ונמצא כאן רק לביקור. טוב, נו, אז לא.
ניתוח טוב. תקווה נוספת היא שנפתלי בנט מקים מפלגה. בגלל הקשר שלו עם מועצת יש"ע הוא פונה לקבל דומה לזה של הבית היהודי (מפד"ל) ומטרתו, לפחות המוצהרת, היא לקחת קולות מהליכוד. אם ממש יהיה מזל הוא אז הוא יקח 2 מנדטים מהבית היהודי ו1 מהליכוד, ככה גם הוא וגם הבית היהודי לא יעברו את אחוז החסימה ורק יורידו את כוחו של גוש הימין.
הפגנות המחאה החברתית אמורות לחזור מתישהו, לפי מה שאני יודע. זה עוד פקטור שהופך את הבחירות לפחות צפויות.
מאז שנחרב בית המקדש וגו'.
קראתי עד האמצע. נבואות לא מענינות אותי… חבל… מסקרן לאיזה קבוצת טוקבקים תשייך אותי – זבי הריר? הסברה?
שנייה… אני מייד עוזב הכול ורץ לחשוב לאיזו קבוצת טוקבקיסטים לשייך אותך.
1. מבקרי תאטרון ישראלים מייחסים ליצירתו של חנוך לוין הבעה של "תכונת האופי האנושי" של להשפיל את האחר כדי להצדיק את הקיום העצמי – המושפל משפיל ומתעלה על ידי ההשפלה. אבל למי שהזדמן לחיות בתרבות אחרת בוודאי שם לב שזה לא אוניברסלי, אלא תכונה ישראלית: לפחות לנסות לתת לאחר להרגיש כמה הוא קטן, וככה להרגיש כמה שיותר גדול.
2. האתגר פה לא היה באמת לשייך אותי לקבוצת טוקבקיסטים זו או אחרת, אלא ביקורת קטנה על עצם הבוז שאתה מביע בצורה גורפת על הטוקבקיסטים שלך, ומחלק אותם לשלוש קבוצות: הסברה, חברים ולוזרים. חבר שלך אני לא, הסברה גם לא, אז כנראה שאני לוזר… בעיניך. אם זה גורם לך להרגיש יותר טוב (ראה 1) אז תהנה… לפעם הבאה אני אזכור שביקורת מרומזת לא תמיד מובנת ואשתדל לכתוב יותר ברור…
יש לך בעיה בהבנת הנקרא.
רון, נראה לי שלא קראת לעומק.
וזה באמת גם לא כתוב בצורה כל-כך ברורה, אלא שאני פשוט תהיתי המון עם עצמי בסוגייה ולכן אליי הרעיון מאוד דיבר.
הכותב (שלום) ניסה לתאר את הכלים העומדים לרשותו בניתוח רחשי ליבם של ההמונים. אחד מהם הוא הטוקבקים – לאו דווקא, ואני מניח שאפילו במיוחד לא אלה שפה באתר, אלא באופן כללי טוקבקים, למשל לכתבות בעמודי העיתונים השונים וכו'.
הוא מסייג את האמינות של הכלי הזה מפני שיש הרבה אנשים שכותבים טוקבקים כדי להשפיע על דעת הקהל (הממשלה אפילו מחלקת מלגות לסטודנטים בשביל זה!) ובעצם שואל את השאלה האם הטוקבקים שהוא קורא בכתה כלשהי ב"וואלה" אכן מייצגים את דעת הקהל…
הוא מספר שלמרות ההסתייגויות יש לו מכרים שדווקא בוחרים לראות בטוקבקים ככלי מייצג אמין.
ובהקשר הזה, אני מוכרח לציין, כמו שהזכרתי כבר, שבכל פעם שאני מעיין בכתבה אני מחדש מתפתה לקרוא בטוקבקים ומתחבט עם עצמי כמה מתוכם הם פרי טוקבקיסטים במימון, והאם הגזענות והשנאה שעולים מהם אכן מייצגות את הלך הרוח בציבור… בד"כ אני מגיע למסקנה שכן…
זה לא כ"כ משנה – מה שמדהים (או בעצם די משעשע) זה התגובה של שלום, שמתיימר (לפחות בעבר) להעביר סדנאות הידברות, ולהציג תדמית של בנאדם חושב, אבל לא מפספס שום הזדמנות להתלהם. אם אלה האנשים שמעבירים סדנאות הידברות, מה הפלא וגו'…
רון,
כדאי שתנסה לתת טוקבק לא מתלהם ואז תצפה לתגובה של הידברות. אי אפשר לגשת באגרסיביות למישהו ולהתפלא שהוא לא מכבד אותך בורדים.
Meh. זה נהוג מספיק לרדת על טוקבקיסטים בישראל שממש לא צריך להתרגש מזה.
(ודווקא בחלק של הבלוגוספירה שלי, הטוקבקיסטים הם אינטליגנטים ומביני דבר ולמדתי הרבה מהם, גם אצלי וגם בבלוגים שאני קורא.)
זה שאול מופז, בתוך חליפת הגורילה
אכן… בזמן שבוגוסלבסקי ספר את המנדטים
יכול להיות שעדיין מוקדם להפסיד את המקצוענים.
*להספיד
המקצוענים שמה, שצפו את זה? כל הכתוב לעיל עדיין בתוקף ואולי אף יותר יען כי יש יותר זמן עד הבחירות.
האופטימיות שלך, זה משהו.
הגורילה שאף אחד לא ראה הייתה בדיוק מופז, שעשה את המהלך הטבעי וההגיוני שלבני לא עשתה לפני שנתיים והצטרף לממשלת הליכוד, שנתיים זה נצח וחצי במונחים של פוליטיקה.
שלום, כתבת את הפוסט הזה בהנחה שהולכות להיות בחירות, ביבי במהלך הפוליטי של העשור האחרון, מקים קואליציה של 94 מנדטים ומה שיש לך להגיד שזה פועל לטובת המחנה היחידי בישראל שנמצא מחוץ לקואליציה? כמה מחוץ לגדר אפשר להיות לפני שמבינים שהציבור יתחוב לעצמו מטריה לישבן ויפתח אותה לפני שיתן קולות למישהו שמאלה מהעבודה(גם אלו לא ממש קיבלו משהו), אתה מהיחידים במחנה הזה (שבאופן פרברסי אני מרגיש קרוב אליו יותר מלשאר הציבור) שמבין שהבעיה היא לא (רק) בציבור הבוחרים, אלא גם במסרים שיוצאים מהמחנה, באופיו והתנהלותו, בנושאים שבוחרים לדון בהם, באובססיביות החולנית בנושא הפלסטיני, בתיעוב למדינה ולציבור, בהגנה על כל זב ומצורע.
מתי לכל הרוחות תגיע שעת חשבון הנפש? שלמחנה שימינה מהעבודה יהיו מאה מנדטים?
לא ברור לך מאליו שלפיד יכנס לכל ממשלה.
לא ברור לך שקדימה תכנס לכל ממשלה?
לא ברור לך שכל מה שימינה מקדימה יכנס לכל ממשלה בתנאי שאין בה ערבים ומרץ?
לא ברור לך שליברמן יכנס לכל ממשלה?
לא ברור לך שהחרדים יכנסו לכל ממשלה?
לא ברור לך שמעל 70 מנדטים יכנסו לכל ממשלה שאין בה מרץ וערבים (ואני מהמר שמפלגת העבודה לא שונה כאן)?
לא ברור לך שאתה סופר גרעינים בזמן שהאחרים מזיזים אבטיחים?
שנים מטיפים כאן כל מיני נביאי שמאל וגאונים בעני עצמם ש"אין הבדל בין הליכוד לעבודה וכל מה שביניהם" אז הנה התוצאה, הציבור שוכנע, הם כולם ביחד והנביאים מחוץ לגדר, ח"כ הורוביץ מזיל ריר וזועק "שחיתות" כאחרון הטוקבקיסטים על מהלך לגיטימי לחלוטין(שלא לדבר על מבריק פוליטית) אמיר אורן משווה את המהלך להסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לא פחות.
היסטריה.
חשבון נפש על מה? על שהציבור הישראלי לא מצביע למפלגות שמאל בגלל שהוא ימני? או ימני קיצוני? אז מה, צריך לשנות את התכנים לתכנים ימניים?
לראייתי אין פה מקום לחשבון נפש. הבוחר לא מטומטם – אתם מדברים כאילו השמאל הוא הדבר הנכון, רק עטוף בעטיפה שגויה – לדעתי זה לא נכון. הבוחר בוחר עפ"י דעותיו, והן לא שמאליות. thats life… ישראל היא מדינה ימנית. now deal with it…
השמאל שאתה מתכוון אליו הוא לא הדבר הכנון. וגם לא הימין – אותו ימין שמוביל את המדינה לאבדון ומתבצר בשלטון בעזרת קומבינות פוליטיות מפוקפקות, אשר מרוקנות את הדמוקרטיה מכל תוכן.
המטרה היא לא לעטוף את השמאל בעטיפה נוצצת, אלא להציע אלטרנטיבה למערכת הפוליטית הקיימת. אם בא לך, תקרא לזה "שמאל"…
הבנתי, במקום לדבר על הנושאים הרלבנטים אתה רוצה שהשמאל ידבר על איך לדבר על נושאים רלוונטים. הממ…
חיים, כל הנ"ל ברורים וגם כתבתי את זה בפוסט הנוכחי, כל מי ש"ימינה" ממרצ יישב עם כל ממשלת ימין. לא חדשות.
אבל בחירות יהיו, רק לא בעוד חצי שנה אלא בעוד שנה וחצי. זה אומר שהמנדטים של קדימה יתפזרו אפילו יותר טכך גם המנדטים שהיו אמורים להגיע ללפיד, וזה אומר יותר זמן התארגנות לירוקים, דרעי ואמסלם שעשויים להזיז מנדטים מהימין למרכז. אז המצב שנוצר דווקא די מעצים את רוב האפשרויות עליהן דיברתי.
בפוטנציאל. כי כשחושבים שנה וחצי קדימה, יותר דברים יכולים לקרות שייקחו את המציאות לכיוונים אחרים, כמובן.
כמובן שאתה צודק בזה שהשאלה האם הטרנדים הנ"ל אשכרה יבואו לידי ביטוי תלוייה לא מעט במפלס הטמטום של השמאל ואני לא מזלזל ביכולת שלו לשמור על מפלס טמטום גבוה. מצד שני, כמו בציבור החרדי, גם השמאל מתקדם יותר מהר מהאדמו"רים שלו ואני, לפחות, לא מקשיב לדינוזאורים שכבר בדרך החוצה אל למי שיהיו דינוזאורים בעוד עשרים שנה.
לא, שלום. המקצוענים שתכננו את זה.
טוב, זה לא חוכמה. מי שלובש את חליפת הגורילה תמיד יודע שיש גורילה. מצד שני, מי עוד תופר לעצמו חליפות גורילה שם בחוץ?
בקשר לגורילות-זה יפה, כניסוי על חלוקת קשב (אני במקרה בתחום קרוב). אחד המאפיינים של הניסוי הוא התגובה של האנשים שלא ראו את הגורילה לאחר שמספרים להם ומראים להם את הסיפור-הם בד"כ חושדים בתרמית ומאשימים את עצמם בטיפשות קיצונית.
עכשיו התגובה של הלא מעורבים היא כזאת-כלומר היה ברור (בדיעבעד-גם אני די הופתעתי) שאין למופז שום אינטרס לדהור פה לתהום אלקטוראלית בשם עקרונות של אמינות ויושר (הוא קרא לביבי שקרן? זה לא אומר שהוא לא חושב שגם הוא כזה).
הוא עושה פוליטיקה ומשחק את המשחק כנראה טוב מאוד אם הוא הצליח להמריא מהכלום שהוא היה לדרגת חבל ההצלה של הממשלה.
אם לשפוט לפי הטוקבקים אז מופז יצא חכם-הציבור הישראלי לא מעוניין ביושרה, עובדה- הורוביץ הוא צח כשלג ברמה אישית (עד כמה שאני יודע)- זה לא יעזור לו.
אם תקשיב לקולות העם שמאלן נחשבת קללה גרועה משקרן.
אין לי פואנטה חזקה פה אני רק אומר שלדעתי השמאל צריך להתאחד מאחורי שלי יחימוביץ, כי מר"צ חד"ש,התנועה הירוקה וכו' רק מפריעים כרגע.
תמיד אומרים שהציבור לא מעוניין ביושרה, ואז מגיעות הבחירות. פוליטיקאים חכמים ומנוסים האמינו בזה בניו יורק, ולא רצו ב-2009 נגד בלומברג אחרי שהוא סידר לעצמו את האפשרות של קדנציה שלישית. התוצאה: עם 60 אחוזי תמיכה ומועמד חלש לרוץ נגדו, בלומברג ניצח 50-45. בדומה, אחרי ה-11/9, ג'וליאני ניסה להישאר לקדנציה שלישית, והניו יורקרים העיפו אותו לכל הרוחות.
והפוליטיקה הפנימית בניו יורק היא צינית, שבטית, ומושחתת; ציבור הבוחרים בעיר רגיל לראשי עיר ומושלים מנותקים ולדילים בחדר האחורי, בדיוק כמו בישראל. בן אדם שרץ על מצע של הורוביץ לא יגיע אפילו למה שהורוביץ הגיע אליו, כי שיטת הבחירות היא אזורית והאחוזים הבודדים של בוחרים שיכניסו הורוביץ לעירייה הם לא רוב באף אזור בחירה. ובכל זאת, יש גבול למה שהבוחרים יסבלו.
המערך נבחר אחרי התרגיל המסריח של פרס והחרדים, שרון נבחר כשהוא תחת חקירה (האי היווני), ברק עדיין היה ראש מפלגת העבודה למרות פרשת העמותות ונגד איווט ליברמן יש חקירה כבר מסר רב של שנים.
אז שלא יעלו לכם חלומות רטובים על פוליטיקה נקייה. פוליטיקה זה עסק מסריח, ודבר אחד בטוח בישראל זה הזכרון הקצר והשבטיות.
הפתרון הוא לא צקצוקי לשון אלא כניסה למשחק בלי להיות אלו שלא עושים דילים.
והערת אגב- כשממשלה ימנית היא צרה טוענים שהיא לא מייצגת את העם, וכשיש קואליציה של 94 ח"כים אז זה שלטון "כמו בסוריה", אני מסכים שאופוזיציה אמורה להילחם, אבל בחייאת, אל תצפו ליושר אמינות ויושרה כאשר אתם לא מספקים את אותה סחורה.
פרס לא נבחר אחרי התרגיל המסריח; רבין, הבן אדם שנתן לתרגיל המסריח את השם ורץ על מצע של מושחתים נמאסתם, נבחר. לוקח כמה שנים לאנשים לשכוח.
צודק, אבל פרס לא נעלם.
ואם אני לא טועה ביבי הרוויח זמן בתרגיל הזה.
וחוץ מזה זה תרגיל אולי קצת מסריח, אבל זה לא שחיתות.
אני פשוט די בטוח שלעם לא נמאס, שפוליטיקה קטנה לא נתפסת כבעיה, ושזה נתפס יותר כישרון פוליטי מאשר בעיה.
יש גבול למה שהבוחרים יסבלו (ע"ע איציק מורדכי) אבל הגבול נמצא הרבה יותר מושחת מפה.
נראה לי ליד ההתיישבות בניזרי.
אתה חושב שבאמת אדם ימני או מרכז ימני מתון לא יצביע לליכוד או לקדימה בגלל שהתרגיל היה מסריח? (זאת שאלה כנה אני באמת רוצה תשובה…זה לא רטורי)
בבה, סליחה שאני מתפרץ לדלת פתוחה, נראה לי שלא יצביעו למופז ויזכרו לו את זה. ביבי, מצד שני, יצא גדול מכל המהלך אז בו לא נראה לי שהתרגיל יפגע בו כהוא זה.
מצד שני, מצבו של מופז לא היה משהו ועכשיו יש לו שנה וחצי לטרוף את הקלפים מחדש. אולי על תקן המושיע "השפוי", שבהיותו בקואליציה יהיה לו, באופן אבסורדי משהו, כוח לטרפד חקיקה של השוליים הימניים. כלומר, האופוזיציה גם ככה לא תפקדה קודם, ועכשיו מרכז המסה של הכנסת נע מעט לכיוון המרכז על אף שקדימה עברה "ימינה".
שלום, הדעה שלי לגבי הימניות של הרוסים זה לא רק מהתקשורת אלא בעיקר מ*כל* רוסי שפגשתי והנושא של פוליטיקה עלה. (פגשתי באופן אישי, מגיבים בבלוגים שמאלניים זה לא בדיוק מדגם מייצג של רוסים).
וגם אני פגשתי כמה רוסים בחיי ואני בעצמי רוסי. לא אטען שמדובר באוכלוסייה שמאלנית, אבל הסיפור שם קצת יותר מורכב. ולא רק שם.
פרט.נמק.הסבר.
אין הרבה מה לפרט. זאת אוכלוסיה של יותר ממיליון איש, היא מגוונת ויש בה אחוז כזה או אחר של "שמאלנים". נניח שבסך הכול עשירית? יופי, זה שווה לכל מצביעי מרצ בבחירות האחרונות.
חוץ מזה, אם אפשר לדבר על קווים תרבותיים מאפיינים של הציבור דובר הרוסית, אז הייתי אומר שיש להם סנטימנטים פטריוטיים חזקים, גישה צינית כלפי פוליטיקה, השיח שלהם מעשי והם לא אוהבים לחפור, הם לא תקינים פוליטית במיוחד ואין להם בעיה עקרונית עם הרעיון של שימוש בכוח. אין בכל הדברים הנ"ל שום סתירה לערכים המוכנים "שמאל". קבוצת האנשים המכונים "שמאל", לעומת זאת, מעקמת את האף מול כל זה. הימין לא.
אם כך, מהם בעיניך ערכי ה"שמאל", אם הם אינם מתנגשים עם פטריוטיזם, ציניות, חוסר תקינות פוליטית ושימוש בכוח?
אחת הבעיות הכי גדולות בארץ היא ההשטחה של השיח הפוליטי, וצמצום של כל קשת הדעות ל"שמאל – ימין". אני חושב, ואולי אני טועה, אבל אני חושב שצריך להוסיף עוד ציר למערכת הזאת. אם שמאל וימין מתייחסים לאיך אנחנו רוצים לנהל את העניינים הפנימיים, למה בענינו יותר חשוב – חופש או שיוויון – ולאיך אנחנו רוצים לנהל את הכלכלה, הציר השני יתייחס לאיך אנחנו רוצים לפעול כלפי חוץ, כלפי מי שמאיים עלינו. זה הציר של ניציות-יוניות. ואז קדימה, מפלגה שמאמינה בנסיגה מסטחים אבל בקפיטליזם דורסני ואופורטוניזם פוליטי היא לא משהו בלתי מוגדר ואניגמטי, אלא פשוט ימין-יוני, בניגוד לליכוד שהוא ימין יותר ניצי, שמאמין שמלחמת חורמה בכל איום. מרץ, בסקאלה הזאת, היא מפלגה שפעם היתה שמאל-יוני, ואז הפכה למפלגה יונית בלבד [למרות שיש סימנים של חזרה לשמאל].
לדעתי, חלק גדול מאזרחי ישראל הם שמאל-ניצי – כלומר, הם מאמינים בצדק חברתי, בשיוויון בחלוקת הנטל, במדינת רווחה, ובהפצצה עד חורמה של כל מי שמאיים על כל אלו, כולל הפלסטינים. לאנשים האלו אין בית פוליטי, והם בד"כ צריכים לוותר על אחד הצדדים במשוואה. רובם בסופו של דבר מוצאים את עצמם עם ליברמן ודומיו, כי הצורך בביטחון קיומי גדול יותר בשביל רובם מהצורך בביטחון כלכלי.
אני חושב שאלו האנשים שיצאו לרחובות בקיץ, ואני חושב שהמחאה צדקה כשהיא טענה שהיא "לא פוליטית" – כי כל עוד אין את ההבדלה הזאת, כל ניסיון לסווג את המחאה כמחאת שמאל – מה שהיא באמת – יחבר אליה גם את היוניות שמפחידה מלא אנשים למוות. ובצדק.
ג'ו, לצערי לא המצאת כאן שום דבר חדש. לשילוב הזה – של מדיניות סוציאלית כלפי פנים ואלימות כלפי חוץ יש שם – "נאציונל-סוציאליזם".
יותר מכך, הפלסטינים אינם איזה איום חיצוני "עלינו", אלא בשר מבשרה של החברה שבה אנו חיים. הפלסטינים חולקים איתנו טריטוריה, משק כלכלי, עולם רחב של מושגים וסמלים והם חלק פעיל ואינטגרלי מחיי היום יום של החברה המורכבת שבין הירדן לים. הפלסטינים הם בו זמנית הנמסיס שלנו וגם ההשתקפות הכי מדוייקת שלנו. הם אלה שמגדירים אותנו ואנו מגדירים אותם, ובסופו של וים, כל התושבים שבין הירדן לים – יהודים ופלסטינים – מתפקדים כבר למעלה מ-100 שנה כמערכת חיה אחת ומייצרים ביחד את הטוב ואת הרע שיש כאן.
אם אתה חושב שניתן להבטיח זכויות חברתיות, אנושיות ואזרחיות למגזר היהודי ובו בזמן "להפציץ עד חרמה את כל מי שמאיים עלינו", אתה טועה. זה פשוט לא עובד ככה. תשאל את הגרמנים – הם כבר ניסו את "השמאל הניצי" שאתה מדבר עליו והפכו לקורבן העיקרי שלו.
נו, ואתה תוהה מה לא בסדר בשמאל. מנסים לדבר איתך על הפחד הבסיסי של ישראלי שהפלסטינים יהרגו אותם, משהו שהפלסטינים מתמחים בו מאז 1834, ואתה ישר רץ לנאצים. כאילו אין תחנות בין "הייתי רוצה שלא ירצחו אותי" ל"הייתי רוצה לשים במחנות ולהשמיד קבוצה אתנית שונה ממני".
קודם כל, הנאצים לא השמידו 6 מיליון יהודים בשביל הספורט, אלא בגלל שהם ראו ביהודים איום קיומי, בדיוק כפי שאתה רואה איום קיומי בפלסטינים. בדומה לך, גם להם היו טיעונים חזקים ומשכנעים, שכן בלי טיעונים חזקים ומשכנעים אי אפשר להכשיר יציאה למלחמה כוללת ורצח סיטונאי של מיליונים.
דבר שני, מדבריך עולה שאינך מבין את מורכבותה של החברה הערבית באיזור, את המגמות הקיימות בה ואת ריבוי תחומי ההתמחות שלה, חוץ מהרג סאדיסטי של יהודים כצורת בילוי מועדפת.
בכל מקרה, חרדה היא לא תכנית עבודה ועל פחד לא בונים שום מדיניות – לא חוץ ולא פנים.
הומניזם, פלורליזם וחברתיות.
אתה יודע, מזמן למדתי שאם צריך להסביר למישהו את ההבדל בין יהודים בגרמניה ב1939 ופלסטינים בישראל 2012, אז זה בזבוז זמן. או שהוא טרול, או שערב של בהיה נמרצת בקיר היא חוויה אינטלקטואלית מרתקת בשבילו. בכל מקרה, ההשקעה לא שווה את זה.
שלום, זה נורא מעניין. כל הקווים התרבותיים שפירטת למעט אולי "לא אוהבים לחפור" הם מאפיינים סטריאוטיפיים של הפוליטיקה הסובייטית, אני חושב.
איך לדעתך תיראה מפלגה רוסית-שמאלנית היפותטית? היא תדבר, נגיד, על קבלה למשפחת העמים? על חוסר-כבוד לזכויות אדם כקלון לאומי? או שהיא תלך לכיוון הפרגמטי-דמוגרפי?
בכלל, יכול להיות מעניין לקרוא פוסט יותר מקיף שלך על הפוליטיקה הרוסית והיחס שלה לליברליות, אפילו שכבר כתבת על זה קצת פה ושם כחלק מפוסטים אחרים.
אני לא חושב שתהיה או צריכה להיות מפלגה רוסית שמאלנית (התארגנות כן), אבל אני חושב שהנוכחות של שיח "רוסי" בשמאל יכולה לתרום הרבה דברים מעניינים. לא בטוח שאני יכול להגדיר מה בדיוק.
אני יודע שאתה רוסי, בגלל זה ציינתי שאני לא כולל אנשים בבלוגוספירה השמאלנית (שבה רוב המגיבים, מן הסתם, שמאלנים). אבל מהכרות שלי עם רוסים מהבית-ספר, צבא, אוניברסיטה, פשוט לא פגשתי מישהו שמאלני. יש חבר בפייסבוק של ידידה שהוא שמאלני, והוא "הרוסי השמאלני" בחבורה שלהם. ואני מדבר איתך על אנשים בשנות ה20 לחייהם, שעלו לכאן כילדים קטנים. רובם סטודנטים, אנשי הייטק, דוקטורנטים. אז עד כמה שהכללות הן קירובים של האמת, זאת נראית לי הכללה די נכונה.
תשמע, בלי להיכנס לשאלת ה"מיהו שמאלן" הנצחית (לפי כמה אנשים שאני מכיר, זה כולל בערך את עצמם ואת טרוצקי), אני נתקלתי בכמה וכמה. הם מיעוט, אבל יש מספיק מהם כדי שיהיה מטופש להתייחס אליהם כלא-קיימים.
אגב, דיברתי אחרי זה עם חברה אוקראינית והיא אמרה שממי שהיא מכירה יש הרבה שלא מתעניינים בפוליטיקה, אבל יכלה לחשוב רק על שמאלני אחד (זה שהזכרתי קודם).
שמאלני לצורך הדיון, מצביע קדימה ושמאלה. את הויכוחים לגבי 'מיהו שמאלני' אפשר להשאיר להזדמנות אחרת. מעניין יהיה להשוות בין צעירים למבוגרים רוסים
יום אחד, עלה בדעתי לשאול כמה סציולוגים מהם הדעות של צאצאי יוצאי ברה"מ שהוריהם היגרו לצפון אמריקה? איזה סוציולוגית אחת הסבירה לי שבארה"ב הם נטמעו בתוך החברה היהודית-אמרקאית או אמרקאית, ומחזיקים בדרך כלל בדעות השמאל-ליברליות שלה ובתמיכה בזכויות אדם ודמוקרטיה.
אולם נעשה, מחקר על גרמניה ששם יוצאי ברה"מ הפכו לרוב בקהילה היהודית המקומית, והנה ההפתעה הגדולה: הצאצאים שלהם מחזיקים ברובם כמו אחיהם בצפון אמריקה ולא כמו אחיהם בישראל, באותן דעות ליברליות-שמאליות.
בישראל לעומת, זאת הם ברובם נדחקו לפרפריה הגיאו-פוליטית או/ו החברתית, לתוך מערכת חינוך שטוחנת להם במוח שהכי חשוב להתגייס לצבא ולשמור על אופיה היהודי של המדינה, ואולי הם למדו בתיכון כמה שעות אזרחות שיש דעה מאוד רידקלית ולא מקובלת שישראל צריכה להיות שייכת לכל האזרחים שלה.
לכן, הם ברובם מחזיקים בארץ בדעות ימניות-לאומניות ובנוסף צריך לזכור שהצבא הוא אחד המקומות היחידים שמאפשר מוביליות, וגם נותן מלגות נדיבות למי שהולך לעתודה.
כלומר נסיבות כלכליות ודמוקרטיה ישראלית מאוד רעועה הובילה את רובם לדעות ימניות כמו רוב הישראלים דרך אגב, ופחות החינוך מברה"מ לשעבר.
ואולי גם התשובה לשאלה מה יגרום ליהודי לבחור להגר לישראל ולא לארה"ב או גרמניה. יש כל מני סיבות, אבל נראה לי סביר שרגשות לאומיים ישחקו תפקיד חשוב יותר אצל אלה שמגיעים אלינו.
יו"ר נתיב לשעבר כבר חשף איך הם הונו את עולי ברה"מ לשעבר, כאשר הם שיקרו להם בשנות ה-90 שהם יכולים לעלות רק לישראל, ולא סיפרו להם שהם יכולים גם להגר למערב אירופה או צפון אמריקה, וזכור איך יצחק שמיר לחץ על ממשלות גרמניה וארה"ב לאסור על הגירה לתוכם.
האליטות הותיקות בארץ ניצלו אותם: הם פגעו ברוב השכבות המוחלשות (בד"כ מזרחים וערבים) שהביאו אוכלוסיה רבה שהתחרתה בהם על המשרות וגרמה למצוקת דיור והעלאה גבוהה מאוד במחירי הנדל"ן.
אליטות המתנחלים נהנו מאוד מבשר תותחים, ורבים מהשכבה הותיקה נהנו מעוזרות בית זולות עם תארים אקדמים, ומהכנסה גבוהה על הדירה המתפוררת של הסבתא.
המשפחה שלי, למשל, תכננה להגר לארה"ב, אבל מצאנו את עצמנו בארץ בגלל מגוון סיבות אשר תודעה יהודית לא נמנית עליהן.
הסיבה העיקרית, דרך אגב, היא כנראה התרגיל המסריח של ארגון "נתיב" שפשוט ניתב אותנו לכאן בעזרת קומבינה שנתפרה עם כמה ממדינות מזרח אירופה. בזאת הודה יעקב קדמי אשר עמד באותם ימים בראש הארגון.
זה קצת יותר מורכב מזה אבל כן, הם לא "באו מהבית" עם עמדות של ליברמן. זה התעצב בתוך המציאות הישראלית. יותר מכון להגיד שהמציאות הישראלית העצימה את הליברמנים ודרכה על הכוחות הליברלים בתוך הציבור הזה.
Pingback: פרשנות בגרוש | חיים שרירותיים