עם הגב לקיר.

יש משהו מתאים מאוד לראש הישראלי בתיאור מעשי ידיו שלו, הצפויים לחלוטין, במונחים של כוח טבע. אנחנו בסך הכול יושבים שם, לבד בחושך, וכל מני דברים פשוט קורים לנו. והפעם – "צונאמי מדיני". באיחור אופנתי קל, ספטמבר 2011 תופס את מרכז הבמה. הספירה לאחור החלה רשמית.

המכללה לביטחון לאומי חזתה אותו עוד ב-1966. השמאלנים לדורותיהם טענו מזה 44 שנה שזה יקרה ורוססו בקיתונות של בוז על כך שזה בכלל מעניין אותם. הרי לא חשוב מה יגידו הגויים אלא מה יעשו היהודים. אמרו "או"ם-שמום", טענו שעצם לקיחת המצב המדיני בחשבון היא התרפסות גלותית של יהודונים בפני הפריץ, ריקודי "מה יפית", ו"קאפו" נזרקו לאוויר.

ועכשיו, רבותיי – מהפך. במחי יד הפך "הצונאמי המדיני" לסכנה הקיומית מספר אחת. כך הגיעו לחיינו הגולדשטייניזם… סליחה, "הגולדסטונים" (אותו עיקרון, ת'כלס) וה"דה-לגיטימציה", שהחליפה את ה"אנטישמיות" הוותיקה כתיאור לכל אמירה שלא מוצאת חן בעיני הימין היהודי האמריקאי והסניף המקומי שלו. אלו שהזהירו מבידודה המדיני של ישראל הפכו, כמובן, לאשמים בו. הרי ללא "חוליות חלשות" כמותם, הגויים היו לוקחים צעד אחורה ונופלים על ברכיהם בהשתאות לנוכח גלי העוצמה של הנחישות היהודית. אתם יודעים, בערך כמו שהמשיח אף פעם לא יבוא בגלל שתמיד יהיה איזה בן זונה אחד שחיפף בשמירת השבת.

משעשע במיוחד לראות כל מני כותבי טורים ב"הארץ", פוליטיקאים וגם חבורה של מרגלים שחזרו מן הכפור, האולד-בוייז באק אין טאון ממש, שדורשים להגיע מהר מהר לפיתרון שתי המדינות על בסיס הקו הירוק לפני ספטמבר. זה מזכיר לי את הבדיחה ההיא על האיש שרץ לתוך פאב ודורש כוס מהוויסקי הכי יקר "אבל מהר – לפני שזה מתחיל". הוא מוריד אותה בשוט ודורש עוד אחת "אבל מהר – לפני שזה מתחיל". כשהוא דורש את השלישית, הברמן שואל אותו מה עם התשלום, אז הוא אומר "נו – הנה זה מתחיל".

אבל ממשלת ישראל, תאמינו או לא, יודעת מה היא עושה. הזלזול השמאלני המסורתי באינטליגנציה של הימין עשה את שלו לטובת הירדמותו בשמירה. תכנית הממשלה היא כדלקמן: באיצטלא של "נסיגה" (כדי שיהיה אפשר להפיל את האשמה בתוצאות על ה"סמולנים", כמו בהתנתקות) ישראל תספח למעשה את שטחי יהודה ושומרון המיושבים ביהודים, עם מנה נדיבה של קרקעות בסביבתם, כבישים שמחברים ביניהם ומנה נדיבה של קרקעות מסביב לכבישים. "לצרכי ביטחון". כמובן שבעתיד, גם אלו יתמלאו בהתנחלויות כדי לייצר "צרכי ביטחון" חדשים.

אחרי שהאו"ם יכיר במדינה הפלסטינית, ישראל תבצע מהלך רטורי כפול שטוען, כרגיל, דבר והיפוכו: מצד אחד, תטען שהבנטוסטאנים מהווים מדינה דה-פקטו ולכן ישראל לא שולטת על אוכלוסיה של לא-אזרחים ומדובר רק בסכסוך טריטוריאלי-ביטחוני. כך שאפשר לרדת לה מהגב. מצד שני, היא תמעיט ממשמעותה של ההכרה באמצעות טענת "או"ם-שמום" מעודכנת: רובו מורכב ממדינות עולם שלישי, ומי בכלל סופר אותן. בקיצור, מדובר באותה התכנית שהייתה לימין הישראלי תמיד: המדינה היהודית תשלוט על כל ארץ ישראל השלמה, אבל יהיה בתוכה "תחום מושב" לפלסטינים. בשמותיה האחרים זוהי תכנית הבנטוסטאנים של שרון ותוכנית האוטונומיה של בגין.

הקלף בשרוול שאמור לגרום להצלחת התכנית נמצא בעתיד המדומיין. הימין הישראלי בונה על הצלחת ה-HASBARA מצד אחד, ועל אבדן העניין של הקהילה הבינ"ל בפלסטינים מצד שני. הצלחת ה-HASBARA היא על תקן וודו, אמנם, אבל אי אפשר לשלול איזו התפתחות עולמית תיאורטית שתסיט את תשומת הלב הציבורית ממלחמת החמולות בפינה הזאת של המזרח התיכון. אולי איזה משבר סביבתי עולמי.

אבל המשמעות לגבי היושבים בציון ברורה למדי. ממשלת ישראל בחרה במודע להפוך אותנו לעיר נצורה וכמו בירושלים הנצורה ההיא, לשרוף את מחסני המזון ולשלח את הסיקריקים לרחובות כדי לטפל ב"בוגדים" על מנת להכריח את העיר להילחם. זהו פשר האמירות כמו "מי שרוצה שקט שילך לפינלנד" וזהו פשר המאמץ האדיר לבנות אתוס "ניאו-ציוני" ולהוקיע "חתרנים" למיניהם.

אז יש פה גם בגידה אמיתית, בגידת הממשלה באזרחים: הציבור היהודי בישראל יכול להחליט שהמשך השליטה בארץ ישראל השלמה תוך כליאת הפלסטינים בתחום מושב זה מה שהוא רוצה, שעל זה הוא מוכן להילחם ולשלם את המחיר. הבגידה היא בזה שממשלת ישראל, בעיניים פקוחות לגמרי ותוך מצג שווא שכל העניין קורה לנו בלית ברירה, מעמידה את מדינת ישראל עם הגב לקיר. הממשלה יודעת שכשלא משאירים לבני אדם מוצא אחר – הם נלחמים. היא יודעת שהציבור הישראלי לא מעוניין במלחמת חורמה תמידית, אז היא מאלצת אותו.

פעם אחת, מדענים כלאו קוף בתוך חדר נעול עם ארבע אפשרויות בריחה שהם תכננו מראש, מספר רוברט הינליין באחד מספריו, כדי לבדוק את האינטליגנציה שלו. הקוף מצא את נתיב הבריחה החמישי. תמיד יש עוד מוצא, וממשלת ישראל היא אפילו לא השחקן הכי אינטליגנטי במשחק הזה.

בעניין אחר: "אם תרצו" הוקמה בתרועה רמה בטענה שהיא הולכת "לכבוש את הקמפוסים". עד לאחרונה ממש, טענו בארגון שיש להם "אלפי פעילים". ועכשיו מסתבר שהם החליטו שלא לרוץ בבחירות לאגודת הסטודנטים. גנב חומרי הנפץ הצה"ליים והנאמבר-טו, ארז תדמור, ברבר משהו לגבי זה שהארגון "נמצא במקום אחר" והסטודנטים "מתעניינים רק במחירי הסנדביצ'ים". אבל הסיפור האמיתי הוא שאם "אם תרצו" ירוצו לבחירות – והם יודעים זאת היטב – ייחשף הבלוף ולכולם יהיה ברור שאין להם שום "אלפי פעילים", בקושי אלפי תומכים, ושכל הארגון הזה איננו אלא בלון ספין מלא באוויר חם. אולי רונני שובל צריך לבקש מאבא'לה אדוארדו שיקנה לו צעצוע חדש.

ועוד עניין: היום פורסם שתאונת האופנוע בה נהרג עיתונאי הרכב טל שביט, מאבות תרבות האופנועים בישראל, נגרמה גם בגלל צבע שגורם להחלקה. כל אופנוען יודע לא לעלות על הסימון הלבן שעל כבישי ישראל עד כמה שזה תלוי בו, שכן משרד התחבורה, שתמיד יש לו כסף לעוד "אכיפה" (שם קוד לדו"חות מהירות בכבישים ריקים באמצע הלילה, בעיקר) אף פעם לא טרח להוסיף סכום מבוטל כלשהו כדי לעבור לשימוש בצבע שאינו גורם להחלקה. רק שתדעו, ואם זה לא מוצא חן בעיניכם, תמיד יש את פינלנד.

This entry was posted in כללי and tagged , , , . Bookmark the permalink.

23 Responses to עם הגב לקיר.

  1. תומאס says:

    "פינלנד, פינלנד, פינלנד,
    הארץ בא ארצה לחיות.
    רכיבה על סוסי פוני וקאמפינג,
    או סתם לצפות בטלוויזיה.
    פינלנד, פינלנד, פינלנד,
    זו הארץ בשבילי."

    (מתוך "Finland Song" של מונטי פייטון)
    והנה קישור: http://www.youtube.com/watch?v=YNr3nK_bvKQ&feature=related

  2. פוסט משובח.

    רק הערה, להגיד שטל שביט החליק על פסי צבע בכביש המהיר (אין ויכוח על זה שהם אכן גורמים להחליק, בעיקר בעיר) זה כמו שמישהו יגיד, שאתה ש.ב. ראית מישהו מתולדות אהרון וחשבת שהוא ש"סניק.
    החקירה הזאת של אור ירוק מסריחה מכל הכיוונים וכנראה לא נדע למה הם בכלל חוקרים עד שיפרסמו מי היה הנהג שרצח את טל"ש.

  3. MuyaMan says:

    פוסט מצויין, כרגיל. הקישור ל"לכו לפינלנד" מצביע לדף הראשי של החברים של ג'ורג'; זה בסדר היום, אבל אני מניח שתוך כמה ימים זה כבר לא יהיה לאן שרצית שהוא יצביע.

  4. אור says:

    "פעם אחת, מדענים כלאו קוף בתוך חדר נעול אם ארבע אפשרויות בריחה שהם תכננו מראש"
    צריך להיות "עם". ואגב, אתה זוכר במקרה איזה ספר של היינלין זה?

  5. תומאס says:

    תגובה קודמת שלי עדיין ממתינה לאישור(כנראה מפני שמכילה קישור).

  6. אלי א. says:

    שלום, אתה כותב ממש טוב ולכן גם כשאתה מכניס בדיחה עם זקו של 200 שנה לטקסט זה חינני.

  7. אלי א. says:

    דרך אגב, הכתבה של אודי סגל ברגעים אלה בערוץ 2, עוזי לנדאו אומר בדיוק מה שכתוב כאן.

  8. ג'ו says:

    אז השאלה המעניינת היא למה אנשי הרשות בוחרים לפול למלכודת הכה צפויה מראש של ישראל, הכרזה על המדינה פלסטינית בגבולות מגוחכים ועוד באישור האומ רק תאשר את העמדה הפנים-ישראלית שהנה אנחנו כבר לא כובשים. זה ברור לחלוטין ולכן אני לא מבין מה יצא לפלסטינים מזה? (מלבד אולי המלכתו של סלים פיאד כמחליפם של אסד ומובראק כנשיא לכל החיים?) האינטרס הפלסטיני הברור הוא ההפך איום בפירוק הרשות וחשיפת הפארסה שהיא היה מפחיד את ישראל הרבה יותר.

    • ההכרזה תהיה על מדינה בגבולות 67 שבירתה מזרח ירושלים. המציאות שישראל תיצור תהיה חד צדדית ולא מוכרת. במילים אחרות: הפלסטינים מפסיקים לשחק את משחק "זמניות" הכיבוש וכך שומטת את הקרקע מהלגיטימציה הבינ"ל שישראל נהנית ממנה כרגע.

      אם לא היו עושים זאת, הברירה הייתה בין התפרקות הרשות והקמת חמאסטן, לבין דרישה למדינה אחת דו-לאומית. שני הדברים היו מקנים לישראל מרחב תמרון, על חשבונם. אבל בצעד הזה, הם שומרים על אופציות פתוחות. ההנהגה נשארת רלוונטית, הלגיטימציה הבינ"ל שלה מתחזקת, משם אפשר ללכת לשתי מדינות, מדינה אחת או אינתיפאדה שלישית והעיקר – אין להם הרבה מה להפסיד כי מה שישראל לא תעשה, זה לא יהיה שונה מאוד ממה שהיא כבר עושה, רק בתנאים קשים יותר מבחינתה.

      כך שמבחינתם, זה יופי של מהלך. לא מט, אבל בהחלט שח.

      • ג'ו says:

        המציאות שישראל תיצור תהיה חד צדדית ולא מוכרת כמו רמת הגולן. כלומר העניין אמור לרדת מהפרק אם ישראל תיסוג מסביבות הערים הפלסטיניות ומהדרכים המקשרים בינהם.

        לטעמי הדבר העיקרי שמטריד את ישראל הוא שגם מהלך כמו שתיארת, נסיגה חלקית יהיה מאד קשה לביצוע באקלים הפוליטי הנוכחי, אתה רואה אותם מפנים את הישוב בחברון כיום? מפנים התנחלויות בעייתיות אחרות כמו בית אל? מאפשרים חופש תנועה בין רמאללה לבין שכם? כלומר גם המינימום הדרוש לטיעון הרטורי 'תום הכיבוש' הוא כבר בעייתי.

        • זה בכלל לא דומה לסיפור של הגולן והפלסטינים לא נכנסים כאן לשום מלכודת. לישראל אין שום דבר לעשות חוץ מלהשהות. ישראל משהה עכשיו ותנסה להשהות בעתיד, רק שעכשיו יהיה לה יותר קשה.

      • דווקא הייתי אומר שזה סוגר את האפשרות של סיפוח כל השטחים לישראל (מה הם יגידו? "אה, סליחה בעצם לא היינו רציניים בקשר להקמה של מדינה"). גם אינתיפדה חדשה כנראה לא תצליח להם יותר מהקודמת.

        • לא, הם יגידו שהיות שהצעתם להותיר בידי ישראל 78% מפלסטין ההיסטורית תמורת עצמאות לא נענתה ואיננה מעשית יותר עקב עובדות בשטח שנקבעו ע"י ישראל חד צדדית, הם תובעים את מימוש זכות ההגדרה העצמית שלהם, בה כולם, כולל ישראל, מכירים, במסגרת מדינה אחת משותפת.

          • ג'ו says:

            אז למה להאבק על הכרה בינלאומית במדינה? זה נראה לי סתירה.

            • איפה הסתירה? מה שעומד על הפרק עכשיו זה מי "ייצא אשם" בזה שלא תהיה מדינה פלסטינית, לא שמת לב? כל מדיניות ישראל בשנים האחרונות נועדה להכשיל את 2 המדינות תוך הטלת האחריות על הפלסטינים, ועכשיו הם מעבירים את הכדור למגרש שלנו.

          • אבל הכרה של האו"ם זאת אומרת שהרשות הופכת למדינה ששולטת ב-X אחוז מהשטחים וישראל אמורה להעביר לה את שאר האחוזים.

            זה כבר מכניס אותם למסלול מסוים של פתרון שאני לא רואה איך הם יכולים לזנוח אותה פתאום.

  9. אלעד דקר says:

    שלום שלום, ממש סיקרנת אותי עם ה1966 והמכללה לביטחון לאומי, אתה יכול לפרט?

    • כן. המכללה התייחסה לתסריט בו נכבוש את השטחים במלחמה עתידית והניחה שנעניק אזרחות לתושביהם לפי המודל של 48. לדבריהם, מצב זה היה מוביל לאבדן צביונה היהודי של המדינה. במידה ולא תוענק אזרחות, נטען, ישראל תצטרך להשתמש באלימות הולכת וגוברת כדי לשמור את הסטטוטס קוו ותחרבש את יחסיה עם שאר העולם. אחרי המלחמה, המכללה נסגרה, ונפתחה שוב אחרי 73. נראה לי שהמקור שלי לסיפור הוא 1967 של שגב, אבל אני לא בטוח במאה אחוז.

  10. יוסי says:

    נראה שהימין שואף להגיע מול הפלשתינים למצב דומה לזה שיש לנו מול החיזבאללה. עימות על אש קטנה עם איום לאש גדולה. אני אמנם מרצניק, אבל יתכן שדווקא הימין יוביל אותנו לסטטוס-קוו סביר (שיקולי מוסר בצד). מדינת חיזבאללה בפלשתין תנטרל במידה רבה את האיום של מדינה דו-לאומית, כי לפלשתינים תהיה מדינה. הדבר גם ישפר את איכות חייהם של מרבית הפלשתינים (אולי לא כולל הפליטים) כי עוולות הכיבוש יצומצמו מאוד. ורק צריך לקוות שהאיום לאש גדולה לא יתממש.

    השאלה היחידה היא האם אפשר באמת להגיע למצב כזה מבלי לפנות התנחלויות שיושבות לפלשתינים בגרון. לדעתי, השאיפה של הימין צריכה להיות לפנות את ההתנחלויות האלו (למשל בחברון). אם הם יצליחו בזה, הם יגיעו למצב שבו ישראל ויתרה על הרבה פחות ממה שכל ממשלת שמאל היתה מוותרת, וקיבלה לא הרבה פחות. הרי שלום עם הפלשתינים יכול להיעלם לאט-לאט, אם החמאס יתחזק בפלשתין. והליטופים שהיינו מקבלים מהעולם אם היינו חוזרים לגבולות 67' היו נחמדים לזמן-מה, אבל לא צריך לסמוך יותר מדי על הקהילה הבינלאומית. הרי כיום הם חושבים שאנחנו כובשים אכזריים והפלשתינים קורבנות מסכנים, ואני לא רואה שהפלשתינים מרוויחים הרבה מכך. מה גם שכיום העולם המערבי לא סוחר אתנו ומאפשר לנו לנהל מדינה עם מצב כלכלי סביר (הפערים בין עניים לעשירים הם באשמתנו) ולא באמת מתייחס אלינו כמצורעים.