ובתוך כל הרעש והיבבה, אף אחד לא טרח לציין שכנגד מויאל, שתושבי עירו מתעבים , נערכות חקירות בשורה של חשדות להעברת מכרזים – ביניהם מכרזי מיגון – למקורביו. הפטריוטיות הצליחה, גם הפעם, לשמש מקלט לנבל.

אמא'לה, שוטר: משטרת ישראל לא מסתפקת בשיעור הרשעות של 99.8%. לא די לה בכך ששופטים הפכו לחותמת גומי, בכל מה שקשור לבקשות צו חיפוש. צחי הנגבי, אותו מאור גדול של שלטון החוק, ניסה בעבר להעביר הצעת חוק שתאפשר מעצר מנהלי של חשודים.

עכשיו רוצה המשטרה משהו אפילו רע יותר: חיפושים חשאיים בביתם של חשודים, שיאפשרו לקחת ממצאים מפלילים בלי ידיעתו של איש, ושלא יהיו כפופים לנוכחותם של עדים. כלומר, בפעם הבאה שלמשטרה תהיה בעיה להפליל אדם החשוד כבכיר בעולם התחתון, השוטרים לא יצטרכו לחלטר בהכנת מטעני חבלה. מספיק יהיה לפרוץ אליו הביתה בחשאי, לשים שם חצי קילו של חומר אסור, לאסוף אותו ולעצור את האיש בתואנה שהחומר נמצא במהלך החיפוש.

והמפחיד הוא שרק הפרקליטות הציבורית מתנגדת לחוק. האמצעים שדורשת המשטרה מוקנים, במדינות דמוקרטיות, אך לעיתים נדירות ורק בעת הגנה על בטחון המדינה. ואולי זה ההקשר, ואולי זה מסביר את חוסר ההתנגדות: המשטרה משמשת, מאז אמצע שנות השבעים, כזרוע למלחמה בטרור וכחלק אינטגרלי של מערך הכיבוש. כמו השב"כ, שבע הצלחות מול הג'יהאדיסטים ומלא כשלונות כרימון מול אנשי מלכות יהודה, היא היטפשה במהלך השנים שבהם היה כוחה בלתי מוגבל בפועל, בהן החקירות הפכו לעינויים ומטרת החקירה לא היתה מציאת האשם אלא הודאה.

עוד זה מדבר וזה בא: הילארי קלינטון נפטרה אמש מעוד בכיר בקמפיין שלה, השלישי בתוך שבועיים. שני הראשונים עלו על טיל אחרי שהתברר שהם הפיצו אימייל שבו נטען שהמתחרה העיקרי של קלינטון, ברק חוסיין אובאמה, הוא מוסלמי במסווה.

הפיטורין של אתמול באו לאחר פרשה סבוכה. השבוע קבע בית המשפט העליון האמריקני כי ההפרש בעונש הקבוע בחוק בין משתמשים בקוקאין ובין משתמשים בקראק (משתמשי קראק סופגים עונשים כבדים הרבה יותר; הועלתה האשמה כבדה כי ההפרש בענישה מיועד להעניש עבריינים שחורים, הנוטים להשתמש בקראק ולא בקוקאין) איננו חוקי. זו היתה החלטה שהתקבלה ברוב גדול, 7-2.

לאחר ההחלטה, עלתה שאלת ההקלה בעונש לאנשים שנשפטו על פי החוקים הישנים. אובאמה הביע תמיכה. רוב חברי הקונגרס הביעו תמיכה. הבית הלבן הביע תמיכה. קלינטון הביעה התנגדות – כנראה מתוך חשש להיראות "רכרוכית כלפי פושעים". התוצאה היתה, והקמפיין של אובאמה הצביע על כך, שקלינטון תפשה עמדה לימינו של בוש.

כל קמפיין שפוי היה סותם את הפה ומקווה שזה יעבור. בילי שיהאן, סגן מנהל הקמפיין של קלינטון בניו המפשייר – מדינת מפתח – החליט שזו הזדמנות טובה לטעון שאובאמה לא יוכל להיות מועמד לנשיאות, כי הוא הודה בעבר בשימוש בסמים. כלומר, אחרי שהקמפיין כבר הסתבך בעמדה עוינת לציבור השחור, הוא הלך והאשים דווקא את המועמד השחור היחיד בשימוש בסמים, והעלה מן האוב סוגיה שאובאמה טיפל בה בספר שיצא לפני שנים. התוצאה היתה התנצלות של קלינטון בפני אובאמה והתפטרותו של שיהאן. כל זה, בזמן שהתמיכה בקלינטון צוללת בכל מקום, וזו של אובאמה עולה.

מה שמעלה את השאלה הנוגה: מאיפה, לעזאזל. הגיע המוניטין של קלינטון כקמפיינרית מוכשרת? על זה, ועוד, בפוסט הפריימריז שייכתב בתחילת חודש ינואר.

הפוסט-יהודי הנודד: לאחר כמעט כשנה בבלוגלי, הגעתי למסקנה שיש צורך להעביר את הבלוג דירה – שוב. עם כל הכבוד, ויש, לאנשים הטובים שמפעילים את בלוגלי, האתר מקרטע. לעיתים קרובות הוא בלתי נגיש. העלאת פוסט דורשת הרבה יותר מדי זמן. אם יש ביניכם אנשים בעלי כשרון טכנלוגי טוב משלי, המסוגלים לייצא את הארכיון מבלוגלי ולהעביר אותו לבלוג החדש, אודה לכם אם תצרו קשר באימייל.

הבלוג החדש יהיה שכן של "הסיפור האמיתי והמזעזע", תחת הגג של "ההם". בשורה טובה נוספת היא הסכמתה של המאיירת המחוננת עדי גינת לאייר מדי פעם את הפוסטים. דוגמא ראשונה אפשר למצוא כאן.

בתקווה שזה מעבר דירה שלישי ואחרון…

ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.

(יוסי גורביץ)