"בת ממשיכה למייסדי התנועה". כך קרא היום יוסי שריד לזהבה גלאון במאמרו "מרצ כטרגדיה" (יותר נכון להגיד – כפארסה). שריד יודע ללהטט במילים ואכן בחר את המונח ההולם ביותר שכן המונח הקיבוצי הזה, "בנים ממשיכים", הולם את התנועה הזאת שבה לא רק שהקיבוצים הם מוקד כוח מרכזי אלא היא קיבוץ בעצמה. קיבוץ לבן, סגור, אליטיסטי, מתפקע מכל הדיבורים הנכונים על צדק, שלום, שוויון ואחוות עמים, אבל לא רוצה את הפרענקים מעיירת הפיתוח השכנה בבריכת השחייה שלו. ברור שהקיבוץ רוצה להעמיד בראשו "בת ממשיכה" שכזאת ולא איזה "ילד חוץ" מאשדוד.
זה לא פוסט זהבה גלאון או מרצ באשינג. היא פרלמנטארית טובה ומרצ היא אפשרות מתקבלת על הדעת להצבעה ממבחר המוצרים פגי התוקף שעל המדף. אבל אנחנו נשתמש במה שקורה במפלגה הזאת כדי להבין משהו על המחנה הפוליטי שהיא מתיימרת לשמש לו בית, וגם על שאר המחנות הפוליטיים שמתנהגים בסך הכול באותו האופן. אז בואו נראה את סיפור הכישלון המתמשך של המפלגה הזאת, שלפי כל הסימנים עומד להמשיך עוד קצת, וננסה ללמוד משהו.
הדפוס.
מרצ הצטמצמה מבחירות לבחירות. בכל פעם ניסתה למתג את עצמה מחדש והצטמצמה עוד. בכל פעם בדקה מה לא בסדר, החליטה לעשות יותר מאותו הדבר, והצטמצמה שוב. רן כהן. מוותיקי השמאל הישראלי, מדור המייסדים של התנועה, פרלמנטר טוב ומוערך, ומזרחי, נכשל בהתמודדות שלוש פעמים. בפעם הראשונה הצניחו מעליו את יוסי ביילין האשכנזי העירוני, שגבר עליו גם בפעם השנייה. אחר כך נבחר במקומו חיים אורון הקיבוצניק. באותו זמן, צביה גרינפלד – דתייה, רומן ברונפמן – רוסי ואילן גילאון – אשדודי, הלכו (אילן, כמובן, חזר לאחר מכן).
האם זה מקרי שכל מי שלא תואם את הסטריאוטיפ המרצניקי, זה של האשכנזי הליברל, הוותיק, החילוני ממרכז הארץ או מהקיבוץ, האחוס"ל, פשוט הוזז הצידה? האם הם היו חברי כנסת טובים פחות מהאחרים? אבל יותר מזה, במונחים אלקטוראליים ואינטרסנטיים פשוטים, האם לא היה טוב יותר לפנות לקהלים חדשים במקום להילחם על מעט המצביעים המסורתיים?
אל תבינו אותי לא נכון. אף ז'וז'ו מנתיבות לא יצביע מרצ רק משום שהעמידה בראשה את רן כהן, גם אם יש לו הרבה סימפתיה לרן כהן. אבל אם במשך 15 השנים האחרונות מרצ הייתה מתנהגת בעקביות כמו מפלגה ולא כמו מועדון חברים, מאגר המצביעים הפוטנציאלי שלה בבחירות הקרובות היה גדול הרבה יותר מכפי שהוא היום. אבל יש לזה מחיר. מרצ הייתה צריכה להשתנות ושדרת המנהיגים שלה, "דור המייסדים" ו"הבנים הממשיכים" שלהם היו צריכים לזוז הצידה. זה לא אומר הרבה על האידיאולוגיה עצמה, אבל זה אומר הרבה על סגנון וזהות. מרצ העדיפה, פעם אחר פעם, את שמירת זהותה הסוציולוגית על פני קידום האידיאולוגיה שלה בציבור. לבסוף, הורכבה ועדת בדיקה שהמליצה למרצ להיות מה שהייתה תמיד: "מפלגת בוטיק". מעין ש"ס של אשכנזים חילונים. גם התוצאות יהיו כמו שהיו תמיד.
השיטה.
כל מנהיגי המחנות הפוליטיים מספרים "לציבור שלהם" את אותו הסיפור: אנחנו שומרי הגחלת האחרונים, אנחנו הנושאים בעול, כולם משוגעים חוץ מאיתנו, אנחנו מעטים מול רבים, קטנים אך נחושים, אנחנו הרוב הדומם והעיקר – "לקחו לנו את המדינה" (כי היא של אבא'שלנו) ואנחנו ניקח אותה בחזרה. כל הנהגה של מחנה פוליטי מתייחסת למי שמחזיק באידיאולוגיה המוצהרת של המחנה אך לא תואם את הזהות הסוציולוגית הסטריאוטיפית, לכל מי שיש לו את הפוטנציאל לפרוץ את גבולות המגזר, כנכס כשהוא על תקן "אחר" ייצוגי, וכמי ש"מדלל את המסר", ו"מתחנף" כשהוא מתיימר לעמוד בראש.
מנהיגי המתנחלים מספרים לציבור שלהם שהם מוקפים במשתמטים הדוניסטים פוסט-ציונים יפי-נפש מלאי שנאה לכל דבר יהודי. מנהיגי המיינסטרים החילוני מוקפים במיעוטים בכייניים שחיים על חשבונם ולא מוכנים לעבוד קשה. החרדים מוקפים בפריצות והסתה. הרוסים מוקפים בגרסה לבנטינית של הממסד הסובייטי והשמאלנים מוקפים בים של גזענים חשוכים לא-רציונליים שלא יודעים מה טוב להם. בהתאם לקלישאה הפסיכולוגית, שכמו כל קלישאה יש בה לא מעט אמת, כל אחד מהם מייחס לאחרים את חטאיו שלו.
האליטה המתנחלית, שעוסקת באובססיביות בכל התקפה, אמירה ביקורתית או בדיחה על חשבונה היא אלופת המדינה בהסתה והכפשה של כל מני ציבורים שאותם היא מאגדת לקונטרקט דמיוני בשם "השמאלנים" שמורכב מכל התכונות ההפוכות ממה שהם מייחסים לעצמם. המיינסטרים החילוני הוא זה שלקח לעצמו את השמנת במשך שישים שנה וזרק את כל האחרים לפריפריה כדי שיקרעו זה את זה במלחמה על הפירורים שנפלו משולחנו. מנהיגות הציבור דובר הרוסית היא בעצמה מוטציה לבנטינית-סובייטית שהצליחה לקחת את הרע משני העולמות. החרדים עוסקים באובססיביות במיניות והשמאל מצביע למפלגות כמו מרצ מאותו סנטימנט שבטי שבגללו אחרים מצביעים ליכוד, רואה את הביקור בקבר הבבא סאלי כהתגלמות הברבריות אך נוהר לעצרות פולחן ליצחק רבין, מזדעזע ממי שלא רוצה לגור ליד ערבי, אתיופי או עובד זר, אבל לא גר לידם בעצמו.
כמובן שרוב הישראלים הם יצורים מורכבים מעט יותר מהדמויות הסטריאוטיפיות הנ"ל, שאותן המפלגות השונות טורחות לייצג, ומכילים בתוכם דברים שבמערכת הפוליטית של היום נחשבים כמנוגדים. אבל הממסד הפוליטי לא משקף זאת.
המציאות.
הממסד הישראלי הוא קונגלומראט שמורכב מאליטות שונות. אליטות של חילונים, של חרדים, של ימין ושמאל, של מתנחלים וקיבוצניקים, של עשירים ואיגודי עובדים. כל אליטה משחקת את התפקיד המיועד לה בתיאטרון האבסורד: ייצוג הסטריאוטיפ של עצמה ותקיפת הסטריאוטיפ של האחר. כל אליטה ממאיסה את עצמה על הציבור אותו היא מתיימרת לייצג וכולן ביחד ממאיסות את הממסד כולו על הציבור כולו.
בהיעדר פוליטיקה מייצגת באופן סביר, הציבור בורח. הוא בורח מהאזרחות לזהויות דתיות או קוסמופוליטיות, הוא בורח מהצבעה בבחירות בכלל (שיעור ההצבעה עומד על כ-65% בלבד), הוא בורח לקריקטורות של זהות אזרחית שמורכבות מקלישאות מעורפלות וריקניות של "נאמנות למדינה", בורח לתרבות הרייטינג, בורח מהארץ, בורח לאקטיביזם דווקאי שמסמן לעצמו מטרות קטנות יותר ויותר. כל אחד בורח לאן שהוא יכול.
אני חושב שרובינו הגדול לא מרגישים בנוח באף אחד מהתפקידים שהציבוריות הישראלית מציעה לנו. רוב השמאלנים שאני מכיר לא מרגישים בנוח בחליפת השמאלן כפי שהיא תפורה היום והם לובשים אותה כי אין חליפה אחרת. אותו דבר נכון לגבי דתיים שאני מכיר, מזרחים שאני מכיר, אשכנזים שאני מכיר, וכל השאר. מסתבר שהציבור הישראלי מורכב יותר ויותר מאאוטסיידרים. לא יודע מה אתכם, אבל כשאני מחפש אלטרנטיבה פוליטית, אני מחפש אאוטסיידרים. מסתבר שרק הם מייצגים משהו. עזבו אותי מ"בנים ממשיכים" שבאים למחזר את כישלונות הוריהם.
תזכיר לי כמה מזרחים עמדו בראש תנועת הליכוד? כמה בראש המפד"ל? גם תנועת העבודה לא בדיוק מתגאה ברקורד מרשים בתחום הזה (ראשי תנועת העבודה ממוצא מזרחי, בסדר אלפביתי: עמיר פרץ.)
יותר מזה – כמה אנשי פריפריה עמדו בראש תנועת הליכוד? נתניהו הרי מהאליטה הירושלמית (ומחזיק גם בבית בקיסריה), שרון הוא לא בדיוק דוגמא למישהו מעיירת פיתוח וגם לפניהם שמיר ובגין נטועים עמוק בתוך האליטות הישנות.
ויש לי עוד בעיה עם הפוסט: הוא מריח לי כמו חיפוש אחר איזו ישראליות "אותנטית" שפשוט לא קיימת. אתה מציג את המציאות כאילו האליטות לוקחות את הישראלי התמים והאותנטי ומכריחות אותו ללבוש כל מני חליפות לא מייצגות. אני לא קונה את התמונה הזו.
לא כתבתי שכל המפלגות עושות את זה?
אולי לא הבנתי אותך. חשבתי שאתה כותב שההתנהגות הדומה של כל מפלגה היא בפניה לסקטור שלה. לפי זה היית מצפה שהליכוד יעמיד בראשו אנשים מהפריפריה (אם לא הגאוגרפית לפחות הסוציאלית) ושקדימה תעמיד בראשה מושחתים חסרי אידיאולוגיה (אה. הם בעצם עושים את זה יחסית יפה.)
נו, הטענה היא בדיוק שהמפלגות לא מייצגות אפילו את מי שאליהם הן פונות.
גם בנימין בן אליעזר עמד בראשות מפלגת העבודה.
צודק. שכחתי (או הדחקתי. גם זו אופציה.)
גם עמיר פרץ עמד בראש מפלגת העבודה
בטעות
הרב יצחק לוי עמד בראש המפד"ל
שכחת את פואד
קודם כל, לגבי גלאון עצמה, היא אולי "בת ממשיכה" מבחינה אידיאולוגית, אבל בוודאי שלא מבחינת ההשתיכות ה"זהות" שלה. מדובר בעולה חדשה, שלא גדלה במפלגת העבודה, לא למדה עריכת דין, ולא היתה מקורבת לממסד הביטחוני. אין הרבה נקודות דמיון בין ההיסטוריה שלה לבין ההיסטוריה של אלוני או שריד.
ולגבי העיקרון. בארצות הברית אובאמה החליף את בוש, והולך כנראה להתמודד נגד רומני. כולם מאותו רקע חברתי (כן, לאובאמה יש יותר פיגמנטים, אבל מצד אימו הוא בא בדיוק מאותה משפחה כמו רוב נשיאי ארה"ב, וזה לא שאביו היה צאצא של עבד משוחרר). פעם אחת היה להם נשיא קתולי, וגם הוא בא ממשפחה מיוחסת. בבריטניה ראש הממשלה למד בבית ספר פרטי והמשיך למחלקה לפוליטיקה-פילוסופיה וכלכלה באקסבריגד'. בדיוק כמו כמעט כל חברי ממשלתו וכל חברי ממשלת הצללים. בצרפת הנשיא בוא בן משפחת אצולה. לא שחסרות דוגמאות על אנשים שבאו משום מקום, אבל ברוב העולם הדמוקרטי רוב המנהיגים בם בנים ממשיכים. דווקא גלאון היא היוצא מהכלל, מהגרת מהדור הראשון ללא קרבה משפחתית או חברתית לאליטה שמצליחה להגיע למעלה.
כן, היא היגרה מאסטוניה אם אני זוכר נכון, בילדותה. וגלאון השני מרומניה אם אני לא טועה. לא בזה העניין, השאלה היא האם היא walks the walk and talks the talk. המוצא והביוגרפיה מנבאים לא רע את ההשתייכות, אבל לא מכתיבים אותה.
ליטא.
אם אתה מדבר על השתייכות אידיאולוגית, אז אתה צודק, אבל זה די מתבקש, לא? אם לא, אז לאיזה קבוצת השתייכות שאיננה ביוגרפית היה שייך רן כהן ולא זהבה גלאון?
אין לי מושג מה זה "קבוצת השתייכות ביוגרפית". רן כהן הוא מישהו שיכול לבוא לשכונה ולהיתפס כמישהו שלא מנותק מהם, גם אילן יכול. זהבה לא יכולה. אני בספק אם היא יכולה לבוא לסביבה של מהגרים מברה"מ לשעבר ולהיתפס כמחוברת אליהם למרות שהיא נולדה בליטא. אתה יכול להתעסק בביוגרפיה של כל הנ"ל בשביל להסביר למה זה נהייה ככה, אבל לי מספיקה העובדה שזה ככה. ואם היה מועמד שכנטוז מיליונר מהרצליה פיתוח שהיה יכול לבוא לדבר עם קהל בפריפריה בלי שהוא ייראה להם כאילו נחת בחללית מאלפא קנטאורי, אז מצידי הוא היה צריך לעמוד בראש מרצ.
לדוגמה, בגין יכל להסתובב בשכונה ולקרוא לצ'חצ'חים אחים בצורה משכנעת אל אף אשכנזיותו
אם כך, למה אתה מעדיף את גילאון על גלאון? הרי שניהם walks the walk and talks the talk (אם יותר לי לכתוב זאת על אדם בכיסא גלגלים…). הוא אמנם בן מעמד הפועלים (האשכנזי) מאשדוד, והיא עולה חדשה, אבל שניהם אחוס"לים עד העצם, ואם קוראים את ההתבטאויות שלהם, הן גם לא מאוד שונות זה מזו. אף אחד מהם הוא לא "ילד חוץ" במר"צ, או ששניהם ילדי חוץ. אף אחד מהם לא כהה עור, אף אחד מהם לא מדבר במבטא, אף אחד מהם לא הראה נטיות לדת או חו"ח לקפיטליזם. שני הסעייפים האחרונים, אגב, הם חלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה של מר"צ, כך שהבעיה היחידה שלך היא עם גלאון היא כנראה האשכנזיות.
אני חושב שרק גילאון אחת walks the walk and talks the talk. אז הלוגיקה שלך לא מקובלת עלי כאן.
קלינטון הוייט-טראש לא הורס לך קצת בתיאוריה?
קלינטון גדל בבית ממעמד הביניים (אביו החורג היה מוכר מכוניות), ולמד משפטים בייל. ואשתו גדלה בפרבר עשיר של שיקגו. אמנם הוא ממדינה קטנה ועניה באזור שעד 1960 היה חלש כלכלית ופוליטית, אבל זה לא כזה חשוב בפוליטיקה האמריקאית של היום. גם ירדו על קרטר שהוא מגדל בוטנים מג'ורג'יה (ולא, למשל, מהנדס גרעיני וקצין בצוללת) ועל בוש הבן שהוא קאובוי טקסני (ולא, למשל, פוליטיקאי מדור שלישי שהלך להארווארד וייל וקיבל עבודות ניהול בגלל הקשרים של אבא שלו). לניו-יורקרים שמספרים את הבדיחות על וייט טראש יש הרבה כוח תרבותי עדיין, אבל אין להם יותר מדי כוח כלכלי ופוליטי. ארה"ב היא מדינה עם הרבה פחות ריכוז גיאוגרפי של כוח וכסף מישראל.
אני מניח שאתה צודק לגבי אשתו (ואולי היא הכח האמיתי שם, כמו בבדיחה). אבל הייחוס לקלינטון אינו התנשאות של ניו-יורקרים. הוא בעצמו טיפח את התדמית הזאת של לגדול במשפחה עם אבא מכה (ולא, העובדה שלמד בייל אינה הופכת אותו למיוחס משפחתית אלא אולי הוכחה לכשרונותיו וכן למוביליות חברתית).
למה אתה מתייחס למשפחות ממעמד הביניים כמו קלינטון ואובמה ולאצולת ממון-שלטון ותיקה כמו בוש כאל אותו מעמד כלכלי-חברתי?
הערה קטנונית: "בן ממשיך" הוא מושג ששייך למושבים, לא לקיבוצים.
הסבר קצת יותר ארוך: האמריקאים דווקא אוהבים אנשים כמו זהבה גלאון כפי שהיא מתוארת בפוסט. הגיבור האמריקאי הטיפוסי גדל בבית לא מבוסס והצליח בכוחות עצמו, תוך כדי התגברות על כל מי שצחק עליו, ואז נטמע לגמרי בתרבות השלטת. אולי יש לו מבטא קל, אבל הוא מדבר את שפת המעמד השלט, והוא לא מנסה להיות מנהיג של הסקטור בו הוא צמח. הוא יכול אפילו להיות מהגר (צפון אמריקה אוהבת מהגרי עבודה, בניגוד לישראל), כל עוד האנגלית שלו מושלמת והוא מגדל את ילדיו בתור דוברי אנגלית ולא דורש חינוך דו-שפתי. הוא אולי גדל במעמד הביניים לפני שהוא הלך להארווארד או ייל או בתי הספר לקצינים (או אפילו הלך לאוניברסיטה נורמלית אבל אז הרוויח מיליונים).
על כן פוליטיקאים מנסים להציג את עצמם בתור אנשים עם רקע יותר צנוע. קלינטון העמיד פנים שהוא ממעמד הפועלים. ובוש האב הציג את עצמו בתור חלוץ שעזב את ניו אינגלנד ועבר לטקסס ולא למשל בתור פטריקי מייל שמסוגל ללא שמץ של אירוניה לרדת על יריבו במרוץ לנשיאות שהוא אליטיסט מהארווארד. הדבר החשוב הוא שאף אחד מהפוליטיקאים החשובים לא גדל עני או אפילו מעמד בינוני נמוך, ואלו שבאים מרקע לא-אליטיסטי למדו את שפת האליטה הפוליטית-כלכלית ונטמעו לתוכה (רובם ככולם במאיון העליון, למרות שחלקם באמצע או לפעמים אפילו תחתית המאיון).
הבחירה של גלאון פטרה אותי, לפחות, מהצורך לחשוב אם להצביע מרצ. המפלגה הזו מייצגת עכשיו הרבה פחות מאותו 'מגזר אחוסלי' עליו מדבר הפוסט. כרגע נראה לי שהמדובר במי ש'שמאלנותו אומנותו' – כמה קיבוצניקים, כמה חבר'ה שמתפרנסים מעמותות של זכויות אדם וכו'. זה חבר'ה נהדרים, ובאמת כל הכבוד להם, אבל למה מפלגה? מספיק מועדון באיזה קיבוץ, או מתנ"ס. ועוד משהו – אין ולא תהיה תקומה לשמאל בלי שיתוף פעולה יהודי ערבי. במקרה של מרצ, הח"כ הערבי האחרון מטעמם שירת בשנת 1999 לפני 13 שנים. גם לא אשכח מה שנעשה שם לעיסאווי פריג' לפני הבחירות הקודמות, שהוסט הצידה לטובת ניצן הורוביץ ואנשיו, במהלך הגאוני שהביא לשפל של 3 מנדטים. כנראה שבמפלגת 'שמאלנותו אומנותו' אין מקום למי שממש ממש שונה. מזכיר במשהו את ועדות הקבלה ביישובי הגליל.
אח, איך שאני אוהב ראנטס על האשכנזיות של מרצ ואיך שהמפלגה דוחקת החוצה את ה(מזרחים/דתיים/ערבים). כמובן, במציאות כשיש לך שלושה מנדטים קצת קשה להכניס לכנסת את כל האנשים האלה, וזה לא שיש מפלגה אחרת שמייצגת אותם (באיזה מקום ברשימה היהודי השני של חד"ש? הוא מזרחי?) אבל בעיקר שנכנסנו בפלגנים האלה מהחזית לשחרור יהודה.
וואו. זאת תגובת מ.ש.ל אמיתית.
אתה מוכן להסביר למה זה מ.ש.ל? בעיני זאת דווקא תגובה נפלאה לפוסט טרחני משהו.
כי זה בדיוק העניין. למפלגה יש זהות סוציולוגית ברורה שבאה לידי ביטוי בהנהגה שלה, ואם יהיו מספיק מנדטים, נזרוק מקום גם ל"אחר" ייצוגי. מה בדיוק היה נגרע מהאידיאולוגיה של מרצ אם בשלושת המקומות הראשונים היו אנשים שמייצגים ומזוהים עם הפריפריה דווקא? אתה לא רואה עד כמה חזק המובן מאליו הזה?
לגבי הטרחנות, אני לא מתרגש. כבר התרגלתי לזה שאני יכול להיכנס בחשודים הרגילים ולהטיף את אותה דרשה לאותה המקהלה כל יום ולהגיד את אותם הדברים בלי להיות טרחן או משעמם, אבל כשאני נוגע בנקודות הרגישות של הממסד השמאלני, אני נהיה טרחן ומשמם מהפוסט השני שעוסק בנושא, אם לא מהראשון. הייתי יכול לכתוב את אותו הפוסט ולהשתמש במפלגת הבית היהודי בתור דוגמא ולא במרצ, ואז זה בטח לא היה טרחני. אז חפיף, אני כותב בזמני החופשי המועט, כותב על מה שמפריע לי ומעסיק אותי ואם אין לך מה לעשות עם מה שאני כותב אז אין לך וזה בסדר גמור.
מאז הבחירות ב-2003 בערך, למרצ יש יותר מועמדים ראויים מאשר מנדטים. אז אני לא יודע מה היה "נגרע מהאידיאולוגיה של מרצ" אם היינו מחליפים את שלושת המקומות הראשונים באנשים שמזוהים עם הפריפריה, אבל אני יכול לדמיין מה היה נגרע מהכנסת אם זהבה גלאון לא הייתה בה, ובמקומה אתה מציע לי רק איזה מועמד היפותטי "מהפריפריה".
באותו זמן, משפט כמו "צביה גרינפלד – דתייה, רומן ברונפמן – רוסי ואילן גילאון – אשדודי, הלכו" הוא די מגוחך, כשמהותית מה שקרה הוא שהאנשים האלו נשארו באותו מקום ברשימה בזמן שהמנדטים הלכו והצטמצמו מעשרה לשלושה.
אתה רוצה להגיד שהמפלגה לא שינתה כלום ובכל זאת המנדטים הצטמצמו בשתי שליש? מדהים!
כן, כי לא היתה אינתיפדה, והשמאל הציוני לא נמחק. זו תופעה ייחודית למרצ. מדהים!
אז עכשיו אתה בא להגיד לי שהשמאל לא רלוונטי למציאות של אינתיפאדה? זה לא מה שהימין אומר?
כאילו בנאדם, או שהמפלגה שלך יודעת לתת תשובות למציאות שהציבור יכול להבין ולהאמין להן, ואז הוא יצביע בשבילה או שהיא לא יכולה ואז הוא לא. מה, היעלמות השמאל הציוני זה איזה סוג של אסון טבע? עם התנערות כזאת מאחריות אני לא מתפלא שהמפלגה הזאת על הקרשים. ולא, זה לא ייחודי למרצ, כמו שכתוב בפוסט, אבל היא כנראה לקחה את זה הכי רחוק.
שלום, לא רק"הימין" אומר את זה, אלא בעיקר השמאל הרדיקלי. בצירוף הערה על כך שרובם המוחלט של מי שקורא לעצמו שמאל מעולם לא "באמת" היה שמאל.
אין לי משהו מאוד בעל ערך להגיד, אבל אני אישית מאוד אהבתי את הפוסט.
אני חושב שזה ממש משעשע[1] שאתה כתבת פוסט כללי על הסוציולוגיה והמערכת הפוליטית הישראלית, כולל דברים שלא נאמרים כמעט אף פעם, אבל מה שמשך כמעט את כל התגובות זה שהתפיסה הזו גוררת ביקורת פרטנית על השמאל כחלק מביקורת כללית על שאר המפלגות והתנועות, והצורך של המגיבים לסתור את הביקורת הזו כאן ועכשיו.
[1] משעשע במובן של "מאיר עיניים"
תודה. וזה אכן מאיר עיניים.
מקום ששי וממה שזכור לי היא מזרחית. מה שלא עוזר כשיש רק ארבעה מנדטים.
היא אשה, יהודיה, מזרחית, ומהפריפריה (הכל באחד!), ולי זכור שהיא חמישית
גלאון היא המתנה הגדולה ביותר שיחימוביץ יכלה לבקש. גלאון נתפסת כאליטה תל אביבית מנותקת שבינה ובין רוב המדינה אין שום דבר. דווקא גילאון האשדודי היה יכול לייצג את מפלגת החלשים, הנדכאים והמדוכאים הרבה יותר טוב. הדבר הטוב ביותר שגילאון יכול לעשות עכשיו זה לחבור ליחימוביץ.
אח, אם רק היה להם את הביצים לבחור את ניצן הורוביץ לראשות המפלגה המצ'וקמקת שלהם הייתי שם על האוטו סטיקר: ניצן הורוביץ – הכי גבר בכנסת.
גם הורוביץ, עד שנבחר פתאום בהפתעה למקום בכיר במר"צ, בכלל לא ידעתי שהוא איש מר"צ או שמאל בכלל. הגיע משום מקום והופ! הוא ח"כ.
אולי, אבל לפחות הוא ח"כ מעולה.
באופן אישי- המועדף עלי בכנסת
מי שמכיר/ה קצת את ההיסטוריה מבפנים, יודע/ת עד כמה הכינוי "בת ממשיכה למייסדי התנועה" הוא אירוני. שולמית אלוני ניהלה בזמנו מלחמת חורמה נגד גלאון כשזו רצה לראשונה לכנסת, ואמרה עליה: אצלי מזכירות לא ירוצו לכנסת.
המשפט וחצי שהגבת, נעמה, היו פיסת הטקסט הכי מקורית בכל העמוד הזה.
בעזרת השם רשימת תראבוט בחד'ש תכניס את הדם הטרי הזה לכנסת p: היא מורכבת מכמה אקטיביסטיות ואקטיביסטים משופשפים, שמגיע להם להיכנס לכנסת.
באמת, בחד'ש הקפיאה על המקום היא תופעה קשה הרבה יותר, בלי להעיף את העסקנים של מק"י אין סיכוי להזיז משהו.
ואללה, חד"ש. הבשורה החדשה. אולטרה-לאומנים פלשתינים מעוטרים בכמה תמימים וישרי-דרך יהודים שיובלו למשחטה ברגע שזה יהיה כדאי.
נקודת השבר שלי הייתה קצת אחרי בחירות 96. אחרי שעמדנו בצמתים – די חלשים ומעטים מול הביריונים של הימין שבאו מאורגנים בהסעות לקרוע לנו שלטים. אחרי התבוסה הצורבת של שמעון פרס על חודם של כמה אלפי קולות לביבי. היה כנס של מר"צ בירושלים ושם דווקא היה די מלא. השעה הייתה שמונה, כולנו אנשים עובדים ויש לנו מה לעשות מחר ועל הפרק המאבק על כביש בר אילן. אז נאם ארנן יקותיאלי ז"ל ונאם גם דדי צוקר ואז הציעו זמן לשאלות.
קם איזה נודניק והתחיל לדבר על השחיתות שפשתה במר"צ. כולנו זקפנו אוזניים כי שחיתות במר"צ זה אמור להיות דבר והיפוכו ושאלנו אותו על מה אתה מדבר? לקח כמעט חמש דקות של חזרה על המנטרה של שחיתות במר"צ עד שהסתבר שהוא שלח מכתב לדדי צוקר ולא קיבל עדיין תשובה או משהו כזה.
אחר כך קמה גברת זקנה ונחמדה והסבירה שזה לא בסדר שהשלטים של הליכוד ושל המערך היו בדיוק באותו צבע (אנחנו מר"צ גברת!) וככה קמו להם קשקשנים שלא היו איתי בצמתים כשהיה צריך לעמוד שם עם השלטים ובזה אחר זה בזבזו את זמננו רק כי היה להם דחוף שקולם יישמע (מאוחר, כולנו אנשים עובדים, צריך להתארגן לפתיחת כביש בר אילן..) . בסוף קמתי ויצאתי בכעס ואפילו שקלתי להתפקד לחד"ש (עיינתי במצע שלהם וזה עבר לי).
מאז אני הרבה פחות מפגין ופעיל, אין לי עם מי לעלות על בריקדות, כפי שנכתב פה בפוסט האידאולוגיה של מר"צ יפה וטובה אבל הביצוע, אוי הביצוע..
אכן במרצ לא חסרים קשקשנים, אנשים שרוצים שקולם ישמע גם כאשר אין להם ממש מה להגיד, אני לא בטוח שזו תופעה שלא קיימת במפלגות אחרות. גם כשהסתובבת במהלך הקיץ ברחוב רוטשילד נתקלת בכל מיני טיפוסים לא שיגרתיים ושלא תמיד נראו בקו השפיות שניצלו את המחאה כדי להשמיע את קולם, האם זה אומר שבגינם צריכים לבטל את המחאה?
אם כבר, הטור הנוכחי של שלום מזכיר לי קצת את את אותם אנשים שאתה מתלונן עליהם, יש בהם גם כאלה שפוסלים מעמדים מפני שגבר כמובן לא בא בחשבון, ואם זו אישה, זה לא בסדר שהיא אשכנזייה, ואם היא מזרחית, זה לא בסדר שהיא סטרייטית, ואם היא לסבית זה לא בסדר שיש לה עיניים כחולות.
חוץ מלכתוב שוב ושוב "כל מצביעי מרצ גזענים", הייתה נקודה לפוסט הזה? מאיפה מגיע "נוהר לעצרות פולחן ליצחק רבין, מזדעזע ממי שלא רוצה לגור ליד ערבי, אתיופי או עובד זר, אבל לא גר לידם בעצמו"? האם לטענתך אני צריך לעזוב את גבעתיים ולעבור לגור בדרום תל-אביב כדי שלא תאשים אותי בגזענות?
מה שמברכאות, זה ציטוט?
"השמאלנים מוקפים בים של גזענים חשוכים לא-רציונליים שלא יודעים מה טוב להם. בהתאם לקלישאה הפסיכולוגית, שכמו כל קלישאה יש בה לא מעט אמת, כל אחד מהם מייחס לאחרים את חטאיו שלו."
למה, אתה לא שומע הרבה דיבורים כאלה בשמאל? דימיינתי את כל זה?
זו בסך הכל היתה תשובה לשאלה שלך אם הדברים הם ציטוט או לא.
נו, אז האם כתבתי איפה שהוא שכל מצביעי מרצ גזענים? אני כן טוען שרבים מהם, כולל אותי (לא יודע אם אפשר לקרוא לי "מצביע מרצ") יותר גזענים ממה שהם מייחסים לעצמם ואלו שהם מכנים גזענים יכולים להיות פחות גזענים ממה שמייחסים להם.
גזענות נבחנת במעשה לא פחות מאשר בדיבור. אם אתה לא נתקל בקבוצות אחרות בחיי היום יום שלך, אולי אתה גזען ואולי אתה לא גזען, אבל זה שאתה לא מדבר בגזענות כלפיהם עוד לא אומר הרבה.
הציטוט המלא של שריד הוא: "גלאון היא בת ממשיכה לאמהות ולאבות מייסדי התנועה. בעמדותיה ובמזגה היא מייצגת כמוהם את השמאל הציוני הלא-מקורנף. מעולם לא היתה ישראל השוממת זקוקה לו יותר, מחדש ימיו כקדם."
הייתי אומר שקצת הוצאת את הדברים מהקשרם..
שולמית אלוני ויוסי שריד מעולם לא ניסו להתחנף לקהל שומעיהם ואמרו את האמת שלהם גם כשהיא הייתה מאוד לא פופולארית ובכל זאת הם זכו ליותר מנדטים כשעמדו בראש הרשימה מאשר מנהיגים מאוחרים יותר של מרצ אשר ניסו לשדר התמרכזות ופנייה לקהל בוחרים גדול יותר.
אני כחבר וועידת מרצ שאוהב ומעריך את אילן גילאון (מיקמתי אותו בהצבעותיו לדרוג הרשימה לכנסת של מרצ במקומות גבוהים בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, וכנראה שאנהג כך גם להבא) הצבעתי אתמול עבור זהבה גלאון. זאת משום שאני חושב שהאסטרטגיה שלה (אליה מתייחס שריד במאמרו) למצב את מרצ בשמאל כאשר כמעט כל המפלגות האחרות (כולל העבודה בראשות יחמוביץ) נאבקות על המרכז, היא הנכונה.
מרצ בראשות זהבה גלאון תעורר הרבה יותר אנטגוניזים מאשר מרצ בראשות אילן גילאון, אבל גם תקבל יותר קולות.
נו באמת. עשית מאילו גילאון איזה יאיר לפיד. אין הבדל ממשי בין הגילאונים. ההבדל הוא שזהבה מייצרת עיסקת חבילה בין העמדות לתרבות, סגנון ומגזר מאוד קונקרטיים ואילן שובר את עסקת החבילה אומר שאותן העמדות יכולות להיות רלוונטיים למגזרים אחרים גם כן. הסלידה ממרצ היא לא בגלל עמדותיה, אם כי עושה נעים לאנשים מסוימים לחשוב כך. לזה בדיוק התכוונתי כשכתבתי שמי ששונה מהסטריאוטיפ למרות שעמדותיו זהות נתפס כ"מדלל את המסר" ברגע שהוא מתיימר להוביל. בכל אופן, זה לא פוסט שעניינו מה יביא למרצ יותר קולות בבחירות הקרובות אלא בחסמים לשינוי פוליטי בכלל.
תסלח לי מאוד על כך שכשאני צריך לבחור בין אהדה בציבור הרחב למפלגה שלי אבל מבלי להצביע לה, או להיות מפלגה פחות אהודה שזוכה ליותר מנדטים ובכך גם ליותר כוח להשפיע, אני בוחר בדרך השנייה.
בעצם אל תסלח לי, לא מרגיש שום צורך להתנצל על זה.
מה אני יכול להגיד? חשבתי שמפלגות אמורות לשכנע את "הציבור הרחב" להצביע בשבילן. אבל רק אם יש להן מסר שרלוונטי לציבור הרחב ולא לאיזה פלח אוכלוסיה קונקרטי.
איכשהו, רק הימנים מרגישים נפלא בחליפה שלהם…
תתפלא.
ובגלל שהם מרגישים כ"כ נפלא, אם תרצו מתעקשת שהיא "תנועת מרכז" וגדעון סער מתעקש שהסיורים בחברון הם "לא פוליטיים"?
אם תרצו היא בהחלט תנועת מרכז.
אם תרצו היא תנועה פשיסטית על גבול הנאו נאצית. אם אתה רוצה לקרוא לזה "מרכז" – שיבושם לך.
למה על גבול? אני שואל ברצינות?
מספיק להיזכר בקריקטורה הנבזית של נעמי חזן והקרן לראשה.
צודק, הם לא על הגבול, הם כבר מזמן חצו אותו…
לפני כל בחירות אני קורא את כל המצעים, ובוחר במצע שהכי נראה לי. עד היום, זו תמיד היתה מרצ. בעיקר מדהים לראות עד כמה המצע שלהם לכנסת ה-18 היה נהדר (חפשו בגוגל "מצע מרצ לכנסת ה-18"). החלק החברתי פורט אחת לאחת את כל הטענות שהמחאה החברתית בקיץ גילתה לפתע. (זו החמצה נוראה שהם לא עשו מזה הון פוליטי בכלל. היה צריך להפיץ את מצע מרצ לכנסת ה-18 בפמפלטים בהפגנות.) לכן, כל מי שלא מצביע מרצ כי הם אשכנזים מדי, או שמאלנים מקצועיים מדי הוא קריקטורה של שמאלן מפונק. תמיד יש למרצ ח"כים מצוינים שעושים עבודה מצוינת.
כל מה שחסר להם זה מצביעים. בהקשר הזה, גם אני מאמין שהיה לגלאון יותר סיכוי מלגילאון. הוא מייצר הרבה פחות אנטגוניזם. אם זהבה גלאון חכמה, היא תשתף אותו ככל יכולתה בקמפיין. לזהבה יש את אוהביה (נשים שמאלניות בסגנון הדמויות של קרן מור) ואת שונאיה (בעיקר גברים, אבל גם נשים עם שמץ של שוביניזם, וסתם מרצניקים עם מזג חד"שניקי). זו תהיה טעות לעצב את הקמפיין סביבה, ואין שום סיבה לעשות את זה. הרי היא לא היא תהיה ראש ממשלה. המשקל שלה בכנסת יהיה פחות או יותר זהה למשקל של הח"כים האחרים שיכנסו לכנסת. אני מקווה שלמקום הרביעי והחמישי ייבחרו אנשים כריזמטיים (ערבים, עולים חדשים, מזרחים), ושמרצ תציג כוורת של לוחמי זכויות אדם בישראל ובשטחים.
יאכזב אותי מאוד אם שוב הקמפיינים שלהם ייראו כמו פרסומת לקוטג'. הם פונים לאנשים אינטליגנטים אז הם צריכים להשתמש במסרים ישירים שיש בהם טיעונים של ממש. מה יקרה אם בתשדירים שלהם הם ממש יסבירו למה לדעתם צריך לפנות התנחלויות? מה יקרה אם הם ישתמשו בטיעונים של ממש בעד סוציאליזם ונגד קפיטליזם דורסני? מרצ היא מפלגה עם פריביליגיה להציג קמפיין עם טיעונים, ולא סתם סיסמאות.
מבט קצר בפעילות של זהבה גלאון בכנסת מגלה דברים אחרים שרחוקים מהניתוח של הבן ממשיך. וגם לא הסכמתי לגמרי עם אופיר טובול. כי בסך הכול הגנה על חייל שלא רצה להצטרף לטקס צבאי.
אבל קל יותר לקפוץ לסטריאוטיפים ולהיות בתוך ביקורת עצמית מאשר לטפוח על השכם לפרלמנטרית מעולה.
קבל טפיחה וירטואלית על השכם לפרלמנטרית המעולה זהבה גלאון, ממני. הנושא שאני מנסה להציף פה קצת יותר רחב ועמוק מהפרסונה שלה.
עצוב, שלום. בד"כ אני מכבדת את מה שיש לך להגיד, אבל כרגע אני מקללת אותך במחשבותיי.
אוקיי, לספור עד עשר…. ו-להגיב:
אתה יודע למה למרצ יש דימוי אליטיסטי? כי כל הזמן עיתונאים ובלוגרים אומרים שיש לה דימוי אליטיסטי.
תסלח לי מאוד, אבל ממתי אשדוד אליטיסטית פחות מפתח תקווה (מקום מגוריה של זהבה)?? האליטיזם והיפוכו נמצאים בעיקר אצלך בראש. לא הבאת פה שבריר הוכחה לאליטיזם של מרצ או של זהבה.
כמפלגה שמילאה את כל שלושת מקומותיה בכנסת באישה, נכה והומו – להגיד שזו מפלגה מדירה *זו* הפארסה.
הרי אם אילן היה נבחר היו מתלוננים (או אולי יותר – מתלוננות) ששוב נבחר גבר ליו"ר, ולא אישה.
סליחה באמת שלא הצלחנו למצוא לסבית-מזרחית-ערביה-חרדית-מעיירת פיתוח שתעמוד בסטנדרט האידיאולוגי של המפלגה ותוכל (או תרצה) להיות היו"ר.
אתה יודע שבכל בחירות לרשימה או להנהלה הדיבור העיקרי בקרב חברי הוועידה הוא איך לקדם נשים/ערבים/מזרחים/להט"בים? כל פאקינג בחירות. ועדיין, אתה ושכמותך מתעקשים להדביק לנו דימוי לא לנו.
אני מעוצבנת עד הגג כרגע, כי אני מרגישה שזה לא בסדר למנוע מזהבה את תפקיד היו"ר כי היא אשכנזיה. זה קריטריון שטחי, שלא עומד בפני היכולות והרקורד שלה, אליהם לא התייחסת מספיק.
אני מעוצבנת, מכיוון שאתה כנראה לא מכיר את המנגנונים המרציים ועדיין מתעקש לשפוט ולהדביק להם סטריאוטיפים מכוערים. זה מזכיר לי ישיבת פעילי מרצ אחת, שבה פעילה ציינה שהיא "המזרחית היחידה בחדר". מיד קפצו כשליש מהפעילים בחדר והזכירו לה… שגם הם.
מסתבר שגם אנחנו קורבנות לסטריאוטיפים שמדביקים לנו. אז בבקשה, די עם זה. זה שקרי, וזה לא עוזר לנו למשוך ציבורים מגוונים למפלגה, אך אף רצוננו הכן לכך.
הייתי חבר מרץ ופעיל מאוד בתחילת שנות האלפיים ואני חייב להסכים עם שלום, לפחות ביחס לתקופה שבה הייתי חבר. ראיתי את חברי מרץ נוהרים אחרי ביילין למרות שהאג'נדה החברתית שלו הייתה ליברליזם ימני, בעיקר בגלל שהוא התמודד מול רן כהן. ראיתי את היחס שקיבלו מי שלא הגיעו מהרקע הנכון (במרץ ידעו באותו זמן להפריד גם בין פולנים לרומנים).
והכי מצחיק: אחד הפעילים הבולטים בקרב הצעירים היה תימני, היה מדהים לראות איך ההערכה אליו אצל הבכירים ירדה ברגע שהם הבינו שהוא לא ערבי…
לא כתבתי שזהבה לא צריכה לעמוד בראש כי היא אשכנזיה, אלא שמרצ טורחת להמשיך לפמפם את הסטריאוטיפ של עצמה וזה לא מאפשר לה לפנות למי שלא תואם את הסטריאוטיפ, והבחירה בזהבה היא חלק ממגמה זו. אבל את הרי יודעת מה כתבתי ומה לא.
השורה התחתונה, רעות, היא שמרצ מייצרת ניכור עמוק אפילו אצל אנשים כמוני, עם עמדות די דומות בסך הכול ושמסתובבים במעגלים די קרובים. את הניכור, שלא לומר גועל, הזה הרגשתי כשהייתי פעיל שם כתיכוניסט, בשנות התשעים (בלוגים עוד לא היו, ואפילו מחשב לא היה לי אז) וראיתי מקרוב את חוסר היכולת ויותר מזה – את חוסר הרצון המופגן, המתנשא והמרוצה מעצמו לפנות לאנשים שאינם באמצע של ההרד-קור שבציבור המצביעים המובן מאליו של המפלגה. אני זוכר במיוחד איזה דפוק בעל תפקיד שלא נזכיר את שמו שאמר בזילזול "זה לא הציבור שלנו" כשהצעתי – כמתנדב – ללכת להדביק פלקטים בפאקינג שכונה שלי. אני זוכר גם את אילן גילאון זועק את הדברים האלה כבר אז, מנסה נואשות להחזיר את הלוויתן המתאבד הזה למים, ומקבל יחס של קוריוז.
אז היו לכם 12 מנדטים, היום יש 3 ואתם מקווים לגרד עוד אחד-שתיים ממי שברחו למפלגות סמוכות. אז את יכולה להמשיך לקלל ולבטל את מה שאני ורבים אחרים מרגישים, להמשיך לחשוב שהבעיה היא בי ולא בכם. התגובה הזאת של מרצ הפסיקה להיות חדשה לי בגיל 17. רק לא ברור לי לאן את חושבת שהיא תביא אתכם.
שלום,
אני אתחיל במשפט קצת מצחיק – אתה צודק בגדול וטועה בקטן. ועכשו ההסבר.
בגדול, מרצ אמורה לפנות לקהלים אחרים ולשכנע גם אותם בצדקת דרכיה. אבל היום, במצבה של מרצ, היא לא יכולה כבר להרשות לעצמה את זה, לפחות לא במערכת הבחירות הקרובה (שבשבילה נבחרה זהבה). מרצ כבר אוטוטו נמחקת מתחת לאחוז החסימה, כי אנשים יותר "ממלכתיים" וממסדיים הצביעו לציפי לבני, ואנשים יותר "מגניבים" הצביעו לחד"ש, לתי"מ, לעלה ירוק וכיו"ב. הבחירה בזהבה נועדה אך ורק להשאיר את מרצ על המפה על-ידי החזרת הקהלים שאמורים להיות בכיס שלה באמצעות אותה טקטיקה של שולה וטומי – דמגוגיה, רעש ושנאה (לדעתי, הטקטיקה הזו בזויה, אבל נראה לי שאין למרצ ברירה כבר, ומיד ההסבר).
בגדול, הבאת קהלים חדשים זה דבר שמרצ כל הזמן ניסתה מאז שיוסי שריד ירש את שולה. הם עשו זאת בדרכים האלו:
1. יושבי ראש מתונים יחסית (לפחות בהתבטאות) – ג'ומס היה הבולט בהם. ביילין ושריד היו מאוד שנואים בימין, אבל הם לא התקרבו לרמת הבוטות של שולה.
2. זהירות רבתי בכל פעם שישראל יצאה למבצע דבילי נוסף, והיו הרבה. אפילו בלבנון 2 ובעופרת יצוקה, גם כשכבר הגיעו להכרה שהמבצע מיצה את עצמו ומעכשו ההרוגים הם "לשווא", הם נזהרו באופן שאמרו את זה, תוך כדי הקפדה על התנצלות והבהרה שהם "פטריוטים" (שיח שמשחק לידי הימין, נדמה לי שגם אתה כבר דנת בזה)
3. כשהיו שרים (בפעם האחרונה בממשלת ברק, לפני יותר מ10 שנים!), הם פעלו לפי האידיאולוגיה וחיזקו את הפריפריה (אני מניח שגם דאגו למושבים, אבל לא פנו למעמד הביניים כמו שינוי וכמו יאיר לפיד עכשו באמצעות הטבות אליו כמגזר). לראשי הרשויות המקומיות בפריפריה לא היו טענות בכלל, הם קיבלו כל מה שהיו צריכים. ציטטו בלופ בשידורי התעמולה את אלי מויאל מדבר על כמה מרצ היטיבה עם שדרות. יוסי שריד הלך לגור בקרית שמונה, ואח"כ לימד בשדרות.
שלום, שום דבר מזה לא עזר – מעמד הביניים הלך עם שינוי ואח"כ עם קדימה, הפריפריה הלכה (כרגיל) עם שונאי הערבים. (ויקי כנפו בעצמה אמרה פעם שמצביעים ליכוד כדי לדפוק את הערבים). עוד מערכת בחירות אחת כזו עם תואם ג'ומס ממלכתי, ואין מרצ, כלומר אין שמאל ציוני.
ולגבי האירוע שאתה מאזכר משנות ה-90, אז ברור שהיו תופעות כאלו ועדיין יש. אבל השמאל התבגר הרבה מאז, וגם איבד הרבה מאוד בטחון עצמי. צריך לזכור שבתקופה היה קרע אידיאולוגי עמוק בעם בין הימין לשמאל, והיה כעס גדול מאוד על רצח רבין ועל נצחונו של ביבי והאופן שהוא ניצח (תעמולת שקר והסתה). וכבר נגעת בזה בעצמך – בכל מפלגה שתלך אליה, תראה תופעות כאלה כלפי מגזר כזה או אחר.
האפיזודה הזאת הייתה לפני רצח רבין, כשמרצ הייתה על הטופ של הסוס ולא חשבה שהיא צריכה משהו ממישהו.
כאסטרטגיה הישרדותית של מרצ לקדנציה הקרובה, לכנס שוב או האולד בויז קלאב שהתפזר קצת זה אולי הדבר הנכון לעשות. בהנחה שהישרדותה של המפלגה היא מטרה בפני עצמה. מבחינתי, אם היא לא מביאה תועלת היא יכולה גם להיעלם אז אני מעדיף שתיקח את הסיכון ותתחיל עכשיו בתהליך שהייתה צריכה להתחיל בו לפני 15 שנה. אולי כבר מאוחר מדי, אבל כל מה שזה אומר שמישהו אחר יעשה את זה עוד יותר מאוחר ובפלטפורמה אחרת.
הפנייה לקהלים חדשים בנוסח מרצ היא בדיוק הטעות הבסיסית של המפלגה הזאת. אתה לא צריך את השמאלן מקריית שמונה שיצביע בשביל יוסי שריד. את צריך יוסי שריד שיצביע בשביל השמאלן בקריית שמונה.
גם לפני רצח רבין, היו מספיק הפגנות והסתה – לא שאני מצדיק את ההתנהגות של "האחראי" הזה, אבל אפשר להניח שהוא התנהג כך דווקא משום שזה לא תמיד נעים לעשות פעילות פוליטית בשטח "עוין". ידידה שלי פעם הפגינה עם שלטים של מרצ בכניסה לירושלים. היא סיפרה לי על החוויה, ואני אתן לך להשלים בראשך לבד את הקללות והעלבונות.
אם השיח היה רציונלי, אם אנשים היו מחפשים להשתכנע ולא להצביע מהבטן "נגד הערבים", או הסבר פשוט יותר ופחות מתנשא: סדר עדיפות אחר בהצבעה (לא דמוקרטיה ומדינת רווחה, אלא מוות לערבים). אבל אתה לא יכול להכריח אנשים לאהוב אותך, ואתה לא יכול לדבר "בשפתם" (זה גם התנשאות, וגם אתה מאבד את האנשים שמדברים בשפתך).
והשמאלן בקריית שמונה שירוץ – שיהיה לו בהצלחה. אם אני עובד בהייטק במרכז ו"מתבייש" בגלל לחץ חברתי להגיד שאני תומך במרצ ובשמאל, אני לא רואה איך שמאלן מקריית שמונה, גם אם יש לו כוורת מהפריפריה, מצליח להתגבר על הלחצים החברתיים בפריפריה. כמו שנשים לא מצביעות לפמיניסטיות, ככה לא יצביעו לו. בשביל לצאת מהמצב הזה, צריך שידוד מערכות כולל וכללי בכמה רמות. זה קטן על מרצ, אי אפשר להאשים אותה שהיא רק רוצה לשרוד. אולי היא לא מביאה תועלת, אבל לפחות היא לא מביאה נזק. (יוסי שרד כתב שאם תצביעו מרצ, הדבר היחיד שהוא יכול להבטיח שלא תתביישו. גם זה משהו)
כמו שאמרתי – צודק בגדול, טועה בקטן.
** כמובן שהתכוונתי להגיד שזה גדול על מרצ (ולא קטן) , שמרצ קטנה מדיי בשביל לעשות את שידוד המערכות הזה.
על זה נאמר שמי שלא יכול לסבול את החום, שלא ייכנס למטבח. ומי שלא נכנס למטבח, אין לו מה לחכות שהמטבח ייכנס אליו. מקסימום ייכנס בו. לכל דבר יש מחיר. אם אתה לא מוכן לשלם את המחיר של הפיכת מרצ למפלגה לא סקטוריאלית, תשלם את המחיר של ההיעלמות שלה עוד כך וכך זמן ותעשה הרבה נזק לרעיונות שהיא פועלת בשמם על הדרך. אבל העיקר ששלושת הפרלמנטרים האלופים של מרצ ידפקו עוד קדנציה שתיים.
צודק, אבל חשוב לזכור שבמשל הזה, זה כבר מזמן לא מטבח, אלא בית מטבחיים. זה אולי נשמע בכייני, אבל כשהשיח כ"כ אלים ושבטי, כשמגיעים למצב שמפחדים ללכת להפגנות כי לך תדע אם תחזור הביתה, אז אי אפשר להאשים את ה"אחראי" הזה בגזענות ואי אפשר להאשים את מרצ שהם מעדיפים בשלב זה להחזיר את קהל הבית מאשר להסתכן שוב בלצאת קרחים מכל הכיוונים.
וכמו שאמרתי, צריך שידוד מערכות כולל וכללי שגדול על מרצ בכמה רמות. צריך הרבה יותר מלשים מזרחי מהפריפריה במקום ריאלי.
לא איבדנו פרופורציות קצת?
אולי בית מטבחיים זה קצת הפרזה, אבל צריך לזכור שהמציאות בארץ היא כבר מזמן לא ה"מטבח" הפוליטי שאלו שחשבו במקור על הביטוי (המקור הרי באנגלית) התכוונו אליו. עם כל היצרים שיש בפוליטיקה בארה"ב, בבריטניה וברוב הדמוקרטיות (שחיות יחסית בשלום) – אצלנו השבטיות והאלימות של השיח הפוליטי זה כבר מטבח מסוג אחר (אולי דומה יותר ל"מאסטר שף").
צריך לזכור גם את ההיבט הזה כשמחפשים תשובה לשאלה למה כל המפלגות – *כל* המפלגות – ובפרט מרצ, כבר בקושי מחפשים "לשכנע" מחוץ לקהל הבית. כמובן שביחסי הכוחות הנוכחיים, זה משרת (כמו כמעט כל דבר אחר) את הימין.
כהרגלך, אתה מבין ניתוח מרתק של המציאות ונקודת מבט מעניינת.
אולם מתוך היכרות פנימית עם התהליך אותו ביקרת כאן, הרשה לי להעיר.
ראשית עליי לציין כי הייתי חלק מהמטה של אורי אופיר, המועמד שקיבל רק 23 קולות, אולם פקד למעלה מ250 חברי מפלגה חדשים בחודש וחצי האחרונים, וזאת על אף שאין ביכולת מתפקדים חדשים להצביע. זאת כחלק ממהלך שקראנו לו "נכנסים לפוליטיקה במרצ" ומטרתו לשנות בדיוק את החולי שאותו היטבת לתאר. אני יכול לספר שאתמול, בגני התערוכה, היינו חבורה של אנשים צעירים, שהתאכזבו מהפוליטיקה, ובוא בכל זאת כדי לנסות ולשנות. עמדנו ךצד המטה של אילן גילאון, שנעמדו בסוף הבחירות לשיר את האינטרנציונל, והיינו עצובים כולנו על בחירתה של זהבה, שוב, מהסיבות אותן אתה מיטיב לתאר.
מכיוון שהייתי מעורב בבחירות לראשות מרצ, קראתי לעומק את דו"ח הועדה שהוקמה לבדיקת הכישלון בבחירות, אותה הזכרת במאמרך, וברצוני לתקן אותך. המלצות הועדה לא היו כפי שכתבת "להמשיך להיות כפי שהיו תמיד מפלגת בוטיק" אלא להפך. לפתוח את שערי המפלגה, להכניס כוחות חדשים, ולהתרענן. לצערי, מרכז המפלגה בחר שלא להתייחס לדו"ח הנ"ל ולבחור בזהבה גלאון, שעל פעילותה הפרלמנטרית אין לי עוררין, אולם על פעילותה הפוליטית בתוך המפלגה יש לי לא מעט מה לומר.
לסיום, אומר דבר שכזה: אין ספק שמפלגות הולכות ונוטות לקיצון, ופולטיקאים מזלזלים בציבור הבוחרים שלהם. אכן, הדבר מוביל לירידה עקבית באחוז ההשתתפות בבחירות. (יותר קרוב ל60 אחוזים ולא 65 בבחירות האחרונות). התהליך הזה הוא תוצאה ישירה של הפרטת התודעה הציבורית, והינו חלק בלתי נפרד מתוך הפרקטיקה הניאו ליברלית. על מנת לשבור את הדבר הזה, אנחנו צריכים, כאזרחים מעורבים וחושבים, לא להכנע ולהתרחק מהפוליטיקה, אלא להפך, להכנס אל תוך הג'יפה ולפעול מבפנים בכדי לשנותה.
אני חושב שיש צורך אמיתי להקים גוף שמאל חזק ומעורב, שיכריח את הפוליטיקאים לספק תשובות ולא רק סיסמאות. רק לקיחת אחריות שלנו על המערכת הפוליטית תוכל לייצר מפלגה שנרגיש בנוח להצביע עבורה, ולא כברירת מחדל.
יתכן שעל חלק מהדברים ענית בשאלות והתשובות, אם כן, עמך הסליחה.
בכבוד, אורי פורת.
לא מכיר את הפרטים של הדו"ח, אבל למיטב ידיעתי הוא כן מתייחס למרצ כמפלגת נישה. ענייני כוחות צעירים וחדשים זה משהו שכולם אומרים וזה לא אומר הרבה. אני לא יודע האם הדבר הנכון הוא לשנות מבפנים, להקים מסגרות חדשות או לחכות שאלו יתפרקו כדי לראות מה המציאות תביא לנו. אני מניח שכל אחד עושה את מה שהוא יודע ומתאים לו. אז אם מתאים לך לשנות את מרצ מבפנים, אין לי אלא לאחל לך בהצלחה.
שלום, הניתוח שלך לא נכון מהיסוד. מרצ זה קודם כל אוסף של רעיונות, ורק אחר כך זה הקשר המסורתי שלה עם הקיבוצים. אז קודם כל תתקיף את הרעיונות היסודיים והעירומים של מרצ כפי שהם. אם ישנה בעיה עם הקהלים של מרצ והקהלים שמרצ פונה אליהם (ואכן יש בעיה), אז האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית לאותם אנשים שמזדהים עם הרעיונות (שאני חושב שלפחות עם חלקם אתה תזדהה), ולא מצטרפים לועידה של מרצ כדי לסלק משם את מי שהם חושבים שצריך להיות מסולק. "מרצ" לא פסלה את אילן גילאון מתפקיד היו"ר, אלא חברי הועידה של מרצ פסלו אותו. אם פחות קיבוצניקים יהיו חברי ועידה, ויותר אנשים שאכפת להם משכבות מוחלשות היו בועידה, אז "באופן פלאי", היה למרצ היום יו"ר אשדודי.
נשמע לי כמו סוג של "להחליף את העם".
רעיון מצוין. יש מישהו שמוכן להתחלף ?
בטח. מיליוני פינלנדים כבר אורזים מזוודות.
תודה שלום, חד ונכון כרגיל.
מעולה. זהבה גלאון היא השתקפות הרעיון שעם מילים לא רק מתארים מציאות, אלא גם יוצרים מציאות. וזהבה יוצרת מציאות של הפרדה וניכור בין קבוצות שונות עם עולמות משמעות נבדלים, כי אין לה כל יכולת להתאים את הרטוריקה שלה למוד של דיאלוג, להבדיל מהמוד הרגיל של הזעזעות אקספרסיבית.
מעולה, מדויק, חד וקולע. תודה לך.
הפוסט לא עסק ספציפית בגלאון אבל השרשור התדרדר לכך.
אז הבעיה אם גלאון היא שהיא פאקינג מורה לספרות ולא פוליטיקאית, פוליטיקה עושים בנאומים והתארגנויות, ביצירה של תמיכה ציבורית ויצירה של אמון על ידי הציבור במי שאתה ומה שאתה מייצג. גלאון אולי פרלמנטרית טובה, אין לי מושג מה זה אומר ומה נשאר מהחשיבות של זה בפרלמנט שויתר על כל סמכויותיו לטובת משרד האוצר ולטובת בג'ץ. גלאון תיצור אנטגוניזם גם בכנס של מורות לספרות, כאדם שיכול ליצור תמיכה ציבורית במשהו היא קריקטורה של ביילין ולכן היא פשוט לא טובה לכלום.
תתפלא אבל זהבה גלאון הצליחה לשכנע קבוצות מגוונות בועידה להצביע לה.
מגוונות בועידה של 1000 איש שהביאו את המפלגה למצבה הנוכחי?
אם כולם מדכאים באותה מידה, והכל זה רק מבני כוח נותרת המסכנה שכמובן קיבלת:"איזה טעם יש לשנות את המציאות?".
נושא שני, זהבה גלאון מרתיעה קבוצה מסויימת של גברים שמפחידים מאשה דעתנית שמעיזה לעזור לנשים מוחלשות, וחושבת שהיא ראויה להגיע לעמדות הנהגה. לפני זהבה גלאון אף ח"כ ממין זכר שנחשב לחברתי לא טיפל בנושא של: הסחר בנשים מהעולם השלישי למטרות זנות בישראל, בהתנגדות לביטול חזקת הגיל הרך, ובחוק האחרון שלה שנותן לנשים במקלט לנשים מוכות קיבצאת קיום מהמדינה.
עם היכולת שלך לקרוא בטקסט את ההיפך ממה שכתוב בו, נראה לי שאתה פוסט מודרניסט טוב משאהיה אי פעם.
הליכוד הצליח לייצר מפלגה של חכי"ם אשכנזים מהמעמד הבינוני-גבוה שגם המזרחים והפריפרייה מצליחים להזדהות עמה. זה התחיל בבגין בנאום ה"יהודים-אחים". משהו ברטוריקה של הליכוד מצליח להכיל גם את המזרחים. ולא רק הרטוריקה, גם הפרקטיקה הפוליטית – מזרחים נכנסו עמוק למנגנונים המפלגתיים ולרשימת המינויים הפוליטיים, הגו'בים. כלומר יש חלוקה אמיתי בכוח הפוליטי. להיות בתפקיד החכי"ם עצמם,זה נחמד אבל זה סתם קישוט צבעוני, לחלוקת המשאבים האמתית שמתרחשת במינויים.
כל מילה בסלע, קול שחשוב שיישמע שוב ושוב, אחרי עשרות שנות דיכוי של שיח חברתי אמיתי.
ובאמת עניין הזהות המקורית איננו באמת רלוונטי. הדיכוי המערבי הוא פנימי, מיסיונרי, ולכן אם במקרה , באורח נס, כמעט בלתי סביר מול שיטת המעמדות הנוקשה של ישראל והמערב, מגיח מישהו ממגזר שאינו המגזר הניאו-ליברלי השולט, אך מאמץ ללא סייג את ההאביטוס, את מערכת הערכים הא-מוסרית, ואת שלילת הזהות המקורית שלו, הוא רק משמש נשק לשיטה, שהופכת את החריג להוכחה לכך שכל אחד יכול להצליח, ולטשטש את העובדה שמדובר בשקר גס ובוטה.
מבין כל המגזרים בישראל שהורגלו לספוג דימויים משפילים, להתייחס לעצמם כאל קבוצת שוליים, אותה אליטה אוחוסלי"ת מעולם לא נאלצה להתמודד עם ביקורת, מעולם לא נתבעה לרפלקסיה. היא יצרה את התעמולה, ובאמצעי הזדהות פאנוניים, הפכה את כולם לשבויים בדימוי הכוזב של א-נ-ח-נ-ו כל עוד אנחנו ילדי חסמב"ה. לכן, כשגלי ביקורת חדשים מתחילים להתמקד באותה אליטה מדושנת הם יורים חצים , מלאי מרירות ופליאה, לא מנוסחים בעליל, לא קוהרנטיים, שעד מהרה, כשברור שהצדק אינו לצדם, הם הופכים לשורת האשמות אישיות, שמתארות את עולמם הפנימי החשוך , הצר והקנאי , באותו מנגנון פסיכולוגי שצויין במאמר.
כה לחי, יישר כח
יופי של פוסט מר בוגוסלבסקי. תודה.
זו בדיוק הסיבה שאני לא בוחרת מר"צ ב 12 השנים האחרונות.
בדיוק ממפלגות השמאל הייתי מצפה להבין את החשיבות של השתלבות ושילוב. פה גם טמון הכוח הפוליטי לדעתי.
שמאל, אינו יכול להיות עדתי או שבטי. זה בדיוק הרעיון של השמאל, חציית הקוים השיבטיים-עדתיים
לא מתוך כוונה לטשטש או למחוק את השוני אלא מתוך כוונה לשלב ולהשתלב וליצור מרקם חברתי מגוון שמבוסס על שיתוף פעולה. אבל מר"צ לא תבין.
אני מצרף פה קטע מהמכתב התקופתי שאני מקבל מניצן הורוביץ (וכן, הוא ח"כ טוב בסופו של דבר). אם אתה חושב שזו חוצפה מצידי אתה יכול למחוק אותו (לא שאתה צריך את האישור שלי, אני יודע) בכל אופן הוא די עונה לך במקרה על מה שכתבת:
נחנו מתכתבים כאן כבר הרבה זמן, אתם ואני. אני כותב לכם על המאבקים שלי בכפייה דתית, על צדק חברתי, על המערכה להגנת הדמוקרטיה וזכויות האדם והמיעוטים, וגם על התהליך המדיני ועל המאבק בשחיתות ועל סביבה ותחבורה ועל כל מה שאנחנו עושים בתחומים האלה. בתגובה, אני מקבל אינספור מכתבים, והצעות ושיחות. כמעט כולן אוהדות וחמות – מה שמאוד מעודד ומחזק אותי. אלא שחלק מהמגיבים שדווקא תומכים ומתלהבים מהפעילות שלנו, טורחים להבהיר לי שהם, בתורם, ביום הבוחר, יתנו לנו סטירת לחי.
מוזר, נכון? אז תשמעו סיפור: כחבר כנסת מוכר יחסית, אני מקבל המון פניות מהציבור. על גמלאות וקיצבאות, על מיפגעים ומחירים, על כופים ומתנכלים, ועל כל מה שתעלו בדעתכם וגם על מה שלא. יחד עם העוזרים הפרלמנטרים המסורים שלי, דנה כדורי וגיא לוי, אנחנו מנסים לטפל ולהשיב כמיטב יכולתנו. והפניות רק הולכות ומתרבות, כגלי הים, כאילו אין מדובר בח"כ ממפלגה קטנה באופוזיציה, אלא באימפריה שלטונית. בזמן האחרון החלטתי לבדוק את התופעה הזו, וככה נשמע שלב הסיום של שיחה טיפוסית, אחרי שכבר ביררנו את הפרטים וסיכמנו איך נטפל בעניין:
"אגב, לפני סיום, רציתי לשאול אותך, למי הצבעת?
מה, זה תנאי?
חס וחלילה. אני אטפל בפנייה שלך ואעזור לך בכל מקרה. אבל זה פשוט מסקרן אותי.
הצבעתי שס/קדימה/ליכוד/ליברמן…
ואתה יודע מאיזו מפלגה אני?
ברור. מרצ.
אז אם לא אכפת לך שאני שואל, למה בעצם פנית אלי? יש לך שלל נציגים פה בכנסת, הרבה יותר חזקים ממני, אפילו שרים בכירים…
כי הם, לא מעניין אותם הבעיה שלי. הם אטומים. לכם אכפת, ואני יודע שאתם תעזרו לי.
ואת זה בטח ידעת גם בבחירות, נכון?
ברור שידעתי.
נו, אז אני רוצה לשאול אותך – אתה אדם בוגר, ונשמע שאתה מבין עניין, ובכל זאת את ההזדמנות הכי חשובה שלך להשפיע, את הקול הזה שלך שפעם בכמה שנים אתה צריך לתת למישהו ולשלוח אותו לירושלים כדי לטפל במה שחשוב לך, אתה נתת בדיעה צלולה, למישהו שאתה ידעת בוודאות שלא אכפת לו מהבעיות שלך. ועכשיו אתה מצפה ממני, שלא תמכת בי ואולי אפילו השמצת פה ושם, שאני אפתור לך את הבעיות. ובאיזה כוח בדיוק? איך אני יכול להתמודד מול השר שאתה שלחת לכנסת?
נכון. אתה צודק, אבל אתם מפלגה קטנה/אתם בעד הערבים/אתם חילונים/אתם מנותקים מהעם…"
ח"כ נורמלי ממפלגה נורמלית, זאת אומרת צינית ואטומה כמו רוב המפלגות, היה צריך במקרה כזה לטרוק את הטלפון ולשלוח את הפונה לחפש את החברים שלו, תרתי משמע. אבל אנחנו לא נורמלים. אנחנו מטפלים וחוטפים.
אבל בעצם מי שלא נורמלי פה, מי שבאמת חוטף, זה אתם. מי שלא מקבל את הייצוג המגיע לו, מי שמפקיר את האינטרסים שלו – זה כולנו. חילונים שמצביעים למפלגות שמצהירות שירוצו לכל קואליציה עם החרדים, על חשבונם. סטודנטים שנחנקים משכר לימוד ושכר דירה ומילואים, ונוהרים אחרי מפלגות כלום ושום דבר שילכו לשרת את הטייקונים בלי למצמץ בכלל, על חשבונם. בעלי משפחות, עובדים, משלמי משכנתאות לכל החיים, גמלאים שנשארים עם פנסיה מצומקת או בקושי שורדים מקצבת זיקנה מעליבה, ולא מבינים לאן הולך הכסף, ומצביעים למפלגות ששופכות אותו בשטחים. עולים שעוברים מדורי גיהינום ברבנות, ומצביעים למפלגה שיושבת עם כאלה שבחיים לא יתנו להם נישואים אזרחיים.
הכי עצובים בעיני הם אותם בוחרים הפכפכים, "אסטרטגיים" עאלק, שמרכיבים ומפילים ממשלות בהינף אצבע. הם עושים חשבונות של מנדטים וקואליציות כאילו הם חולשים על מאות אלפי קולות, ומוכנים לוותר בדרך על הערכים הכי בסיסיים וגם על האינטרסים שלהם עצמם, בלי לקבל כלום בתמורה. ומה שבאמת מוזר בכל העסק, הוא שאותם אנשים ממש, כל הזמן מתלוננים ומקטרים.
הבוחרים האלה לא לומדים שום לקח – לא מהרפתקת קדימה, ולא מזו של שינוי, ולא ממפלגת המרכז, ולא מהגמלאים, ועוד מעט זה הרי יקרה שוב עם איזו מפלגת "תזרח השמש" כלשהי. אבל העיקר שהם, אנחנו, נורא אוהבים ללעוג ולזלזל בבוחרי הימין והחרדים, כמה הם טיפשים ומטומטמים כל אותם מצביעי שס. אז בינינו, מי יותר מטומטם – זה ששומר אמונים למפלגה והיא בתורה מחזקת אותו ודואגת לאינטרסים שלו (חינוך, דיור, דת), או מי שכל הזמן בועט בנציגים שלו, מזגזג, מתחכם, מעדיף ללכת לים או לטמון את הראש בחול, ובסוף מקבל אצבע בעין ולא מבין איך זה קרה לו?
אז יש לי עצה לכל ראשי הממשלה בפוטנציה שמצביעים ובוכים ולא מבינים איך לא קמה הממשלה שהם תיכננו בארוחת השבת, ולכל הגאונים שלא מצביעים בכלל "לאות מחאה" – תעשו דבר אחד: תצביעו למי שהוכיח שהוא מייצג בצורה הכי קרובה את הערכים ואת הדיעות שלכם.
אל תעשו חשבונות של מנדטים וקואליציות. החשבונות האלה לא עובדים, כי המערכת שלנו מורכבת ממפלגות רבות. אלה גם פני החברה שלנו: מורכבת, מגוונת. כל החשבונות קורסים ומתפוגגים בכנסת, ובכלל לא משנה אם אלה מפלגות גדולות או קטנות, כי ממילא מדובר בגושים של מפלגות. בקואליציה יש היום שש מפלגות, ובאופוזיציה יש שבע. ובדרך כלל, אגב, המפלגות הקטנות עושות יותר מהגדולות, והמפלגות האידיאולוגיות עושות יותר ממפלגות הסופרמרקט. לכן המפלגה המשפיעה ביותר בקואליציה היא "יהדות התורה" הקטנה, ואילו המפלגה הבולטת ביותר באופוזיציה היא מרצ שיוצאת עכשיו לדרך חדשה. כך שהגודל לא קובע, איך שאומרים, מה גם שהגדולות של היום יכולות להיות הקטנות של מחר, וההיפך.
בסופו של דבר, חשוב מה המפלגה ומה אנשיה מייצגים. האם הם ישרים? אמינים? האם הם מייצגים אתכם בכבוד? האם אתם יכולים להתגאות בהם? לתמוך בהם בלי לחוש בושה? כי מה שנשאר ומה שמכריע ומה שקובע בסוף את ההצבעות ואת החוקים ואת התקציבים אלה הערכים הבסיסיים. קוראים לזה רעיון, חזון, אג'נדה, חוט שדרה, אמינות. חזקו אותנו ונוכל לחזק אתכם.
חזקו ואמצו, ניצן
מי יתן לי שקל על כל פעם ששמעתי את זה בעשרים שנה האחרונות. אם הציבור כל כך דפוק, שמרצ לא תצביע בשבילו. אה, רגע…
לא יודע, מר"צ בקואליציה בעירית ת"א, כמה היא באמת דאגה לחלשים ולמדוכאים? למה לדוגמה, היא לא טיפלה בבעיית עובדי הקבלן בעיריה? למה היא לא הציבה אולטימטום בפני חולדאי להעסקה ישירה ע"י העיריה? להקצאת יותר פקחים ע"י העיריה בתיאום עם משרד התמ"ת שיבדקו הפרות של זכויות עובדים וחוקי עבודה?
אני חושב שהניסיון להאשים את מרצ בהצטצמותה (שבהכרח אשמה במידה כלשהי, מן הסתם) נראה לי כמו התכחשות למציאות בה האוכלוסיה שיכולה להזדהות עם המסרים של מרצ פשוט מצטמצמת. אפשר כמובן לשנות את המסרים. אפשר להפוך אותה למפלגת ימין דתית. אבל נראה לי שזה לא הקטע.
טוב יאללה אני אכתוב בכל זאת ואם יצא לך לקרוא את זה אז סבבה.
אני לא זוכר מתי בדיוק, אבל זאת טענה שכבר העלת בבלוג הזה. אל תבין אותי לא נכון, את הטקסט הזה אני אשב ואקרא ממך בכיף עד שלך ימאס לכתוב אותו, אבל כבר קבעת שהפוליטיקה בארץ היא של שבטים וכל אחד מצביע לשבט שלו ורוצה שזה יהיה כמה שיותר קרוב לצלחת, ואני הסכמתי איתך עוד אז ומסכים עם זה גם היום.
החלק מעניין כאן זה באמת לראות עד כמה זה הפריע לקוראים שלך וכמה מהר אנשים חושבים ורציניים (בדר"כ) מיהרו לפסול את הפוסט כי זה אשכרה עיצבן אותם.
גם באתי לכתוב פה שבשמאל זה יותר בעיה לצבור קולות כי כל פעם שנאספים שלושה שמאלנים ומסכימים על משהו אז אחד צריך לשחק אותה היפסטר וללכת להיות עוד יותר אידאולוגי מהאחרים, אבל כשאני חושב על זה רגע גם אנשים דתיים ממש טובים בלשחק במי יותר מאמין ומחמיר ובטח גם בימין הם משחקים במי יותר ציוני כדי שלא יחשבו שהוא סמולן (טפו). אז בעצם למה לימין הולך יותר טוב מלשאמל? זה פשוט כי יש יותר אנשים שמסכימים איתם בציבור הבוחרים? אני אוהב לחשוב שעם הדתיים זה בגלל שהם מאורגנים וקל לרב להגיד להם שהם כולם הולכים ולהצביע ואך. אולי זה בגלל שמפלגות הימין על כל הגוונים שלהן יותר מוכנות לעבוד ביחד בהשוואה לשמאל?
אני שואל ברצינות דרך אגב, אם אתה רוצה להציע למה לדעתך זה ככה.
סלבה,
נראה לי שבימין הפיקו לקחים מבחירות 92, אז מפלגת התחייה לא עברה את אחוז החסימה ואיפשרה את הבלוק החוסם שהביא את רבין לשלטון, ומהקדנציה הראשונה של ביבי, שהופל בעקבות הסכם וואי ואיפשר את עליית ברק לשלטון. בימים אלו הימין בעיצומה של הפקת לקחים מההתנתקות, והתעצמותה של תופעת הפייגליניזם בליכוד יחד עם המשך טשטוש הקו הירוק נועדו למנוע כל אפשרות לנסיגה נוספת.
ולגבי השמאל, אתה יכול לראות מהפוסט של שלום ומתגובות של מגיבים אחרים, שהוא חי בפלנטה אחרת. אין כיום מפלגת שמאל טובה יותר ממרצ. לא חד"ש (שבוודאי לא נותנת ייצוג לאנשים "מחוץ לשבט" יותר טוב ממרצ), ולא אף תנועה קיימת או חדשה (שלא תעבור את אחוז החסימה ובכך נזקה). אבל השמאל עסוק בטהרונותו מחד, ומאידך בכל מיני הצבעות 'טקטיות' למפלגות מתחזות (קדימה, שינוי, גמלאים, יאיר לפיד), ואת התוצאה אתה יכול לראות היטב בכנסת.
אפשר לחלום, כמו שמבקש שלום, על תנועת שמאל חדשה (על החורבות של מרצ והעבודה) שתמלא את משאלות הלב של כל הטהרנים למיניהם וגם תמשוך קולות מהפריפריה.
אבל מה לעשות, ההיסטוריה וגם השכל הישר מעידים שכל תנועה חדשה, גם אם תהנה מ"תדמית נקייה" (למשך רבע שעה עד שיבואו הרונן שובלים ויהרסו את זה), תיתקל בדיוק באותן הבעיות שנתקלנו בהם עד עכשו:
1. אם זו תהיה תנועה שעיקרה הנושאים החברתיים-כלכליים, היא לא תהיה אלטרנטיבה שלטונית אמיתית
2. אם היא תחשוף מצע מדיני-בטחוני (שבאופן "מוזר" בוודאי יהיה זהה לזה של מרצ), אז היא מיד תאבד את כל המצביעים שמעדיפים "לדפוק את הערבים", כדבריה של ויקי כנפו. המצביעים האלה לא מטומטמים, ולא ישנה להם אם בראש הרשימה יהיו גם 10 מזרחים מהפריפריה, הם רוצים קודם כל לדפוק את הערבים, אח"כ לדאוג לעצמם.
סליחה שאני סקפטי. ייתכן שאני טועה, ומפלגה חדשה, לאחר חריש עמוק שייקח מספר קדנציות, תצליח להתרומם, ולהביא קולות מהפריפריה, ולגרד אפילו את ה-15 מנדטים. אבל אני לא הייתי עוצר את הנשימה שלי. החברה הישראלית צריכה חינוך מחדש רציני, שבדר"כ קורה רק אחרי קטסטרופות (כנראה שאחת בדרך). במצב הנוכחי, אף תנועה חדשה "יש מאין" לא תשנה את פני החברה.
קודם כל, תודה שבכלל התייחסת. אני גם אשמח לשמוע מעוד אנשים למה לדעתם הימין מצליח כרגע והשמאל כושל.
העניין של הקטסטרופה זה משהו שאני מסכים איתו לחלוטין, וזה דיי דפוק להסכים עם הרעיון הזה (בלי שום כוונה להעליב). אני מדמיין את זה כמו מטוטלת, כל פעם הולכים לצד אחד ונסחפים בגישה מסוימת עד שמשהו רע קורה (או משהו ממש רע כמעט קורה) ואז כתגובה מתחילה התנועה לכיוון השני עד שגם שם מגיעים משבר כתוצאה מהגזמה וחוזר חלילה.
מעניין יהיה לראות אם באמת נידונו עכשיו לרכב על הגל הימני הזה עד שיבוא המשיח או נהפך למדינת הלכה או נצא למלחמה כוללת או נהפך לחברה של עבדים עם רמת חיים נמוכה, או כל דבר שהוא התוצאה המתבקשת מהמשך ההסחפות בכיוון הנוכחי.
"המצביעים האלה לא מטומטמים"
הם כן.
יש סרט עם אמילי לויד שבו היא נכנסת עם בחור למיטה והוא מסביר לה שאין לה מה לדאוג והיא לא תיכנס להריון. 'תפסיק לשקר' , היא צוחקת, 'אני לא מטומטמת'.
אז זהו שאם היא יודעת שעובדים עליה ושהיא כן יכולה להיכנס להריון ועדיין מזדיינת עם הבחור אז היא כן מטומטמת. אולי אי אפשר לשקר לה והיא עושה מהלך שגוי בעיניים פקוחות, אבל – בהנחה שהיא לא רוצה להיכנס להריון – היא מתנהגת בטיפשות.
עידו,
צר לי שאתה מתנשא על המצביעים של המפלגות שאתה מתעב (ובכך מאשש סטיגמה על השמאלנים המתנשאים).
הם לא מטומטמים, יש להם סדר עדיפויות ברור והם פועלים לפיו. סדר העדיפויות שלהם בנוי על שנאה ופחדים, אבל כנראה שסדר העדיפויות של מצביע מרצ טיפוסי בנוי גם משנאה ופחדים (רק לדברים ההפוכים) עם איזושהי מעטפת רציונלית להצדיק את זה.
אתה יכול לא להסכים עם סדר העדיפויות שלהם, אתה יכול לנסות (לשווא) לשכנע אותם שהם טועים, אבל להגיד שהם מטומטמים זה מעשה די מטומטם בעצמו.