ג'וני שב משדה הקרב.

1. מתחשבנים.

אני עם בני בגין, שאמר על עסקת שליט שאין בה שום היגיון, אבל הוא לא יכול להתנגד לה. אני מניח שהתמיכה שלי, ואולי של רוב הציבור, בעסקה הרעה והמבישה הזאת קשורה בעיקר לצורך קולקטיבי ברגע משחרר, חגיגה. אם היינו חיים במדינה שמתנהלת באופן סביר לטובת אזרחיה ולא בבית משוגעים רדוף רוחות, לא היינו חווים את התנודות המאניות-דפרסיביות האלו בהלך הרוח הציבורי והיינו יכולים להתייחס לעניין בפיכחון גדול מעט יותר. כרגע, נראה שאנחנו בשלב ה – buyer's remorse, תופעה מוכרת ובפרט אצל הלקוח הישראלי שקודם קונה, ורק אחר כך עושה סקר שוק כדי לוודא שלא יצא פראייר. או לחילופין, אנחנו כמו האיש שפוצץ חצי מהמשכורת על ארוחה במסעדה והמון אלכוהול ואז אומר לעצמו "טוב, הייתי צריך את זה. אבל מעכשיו – חוסכים".

אני לא מודאג במיוחד מזה שאנחנו משחררים הרבה שבויים תמורת שבוי אחד ויכול לחיות עם זה שמשחררים רוצחים למיניהם. לאחרונה, אנחנו שומעים כל מני חישובים ותחזיות לגבי כמה חיי אדם יעלה שחרור הרוצחים בהסתמך על אחוזי השתתפותם של משוחררים בעסקאות קודמות בטרור. אני לא קונה אף אחת מהן שכן כולן נגועות בכשל לוגי נפוץ שמבלבל בין מובהקות סטטיסטית לסיבתיות.

אם, נניח, הסטטיסטיקה אומרת שיש יותר אנשים מאושרים בקרב נשואים מאשר בקרב רווקים ויותר דיכאוניים בקרב הרווקים מאשר בקרב הנשואים (וזה אכן כך) קל לקפוץ למסקנה לפיה נישואים הופכים את האדם למאושר ועל כן כדאי לו להתחתן בהקדם. רק שיכול להיות באותה מידה שהסיבה לכך היא שאנשים מאושרים נוטים להצליח במערכות יחסים יותר מאשר דיכאוניים, או שיותר מדי אנשים קראו את הסטטיסטיקה והם יורדים לחיי הרווקים עד שאלה חושבים שמשהו אתם לא בסדר ונכנסים לדיכאון.

אז בהחלט, אם יהיה עוד גל אלימות בקרוב, משוחררי עסקת שליט צפויים לככב בו, כמו שמשוחררי עסקאות קודמות כיכבו בשלושת גלי האלימות מהם שאובה הסטטיסטיקה על שיעור השתתפותם בטרור. אפשר להניח שאם היו נשארים בכלא והיה מופיע גל אלימות, אנשים אחרים היו מככבים בו. במילים אחרות, השאלה הנכונה אינה האם המשוחררים ישתתפו בגל האלימות אלא האם יהיה גל אלימות נוסף או לא. ובמערך המשתנים בו העניין הזה תלוי, ספק אם העסקה הזאת ממלאת תפקיד משמעותי. יש כמה החלטות ממשלה מתוקשרות פחות שהשפעתן על השאלה הזאת גדולה הרבה יותר.

הקו האדום שנחצה מבחינתי בעסקה הזאת היא שחרור אסירים שהם אזרחי ישראל. העובדה הזאת, והעובדה שזה לא עורר סערה ציבורית משקפת את העובדה שיש מעט מאוד משמעות למושג האזרחות במדינה הזאת והחלוקה לפיה היא מתנהלת היא לא בין אזרחים ולא-אזרחים אלא בין יהודים וערבים, "משלנו" ו"לא משלנו", כמו בשטעטל. בשבילי, האזרחות היא מושג כמעט מקודש כי במסגרת של מדינה, הוא זה שמבדיל גם בין מדינה ריבונית ומתפקדת למדינה שאיננה כזו וחשוב יותר – בין מדינה שאפשר לחיות בה למשטר עריצות.

אם ישראל הייתה מדינה ולא שבט שהשתלט על טריטוריה, אם מעמד האזרחות וכל הנובע ממנו היה אמיתי ולא איזו הצגה, שכבת צבע דקה שאמורה לתת רושם חיצוני של מדינה כדי לא להתבלט יותר מדי בנוף הבינ"ל, הדבר הזה לא היה עובר.

2. ההתגלות השנייה של גלעד שליט.

הגלעד שליט שאנחנו מכירים אינו גלעד שליט האמיתי. הוא פלקט דו מימדי, סמל גראפי, לוגו שעמוס בכל מני משמעויות. "הילד של כולנו" אינו אלא סמל למאוויים של מיליוני יידישע מאמות, משהו לזרוק עליו ערימה שלמה של ציפיות. ראינו את השימוש שנעשה בפלקט גלעד שליט במחאה החברתית, כאילו אם היה כאן הוא היה מצטרף אליה. אולי היה מצטרף, אבל היה מצטרף רק בתור עוד אחד מחצי מיליון שהיו ברחובות, לא בתור דמות מיתולוגית. הנוכחות של גלעד שליט האמיתי, להבדיל מהמיתולוגי, לא הייתה שונה מהנוכחות שלי או שלכם.

כל אחד ירצה חתיכה ממנו. האם עקב ההיכרות הקרובה עם שוביו, שספק עם הוחלפו בכל הזמן הזה, למד גלעד לראות את הצד האחר? איזה קטע יהיה אם נראה אותו, נניח, מפגין בשייח ג'ראח ואז כל האהבה אליו תיהפך ברגע אחד לשנאה. או לחילופין, האם, לאחר שסבל מנחת ידם של הפלסטינים, יחזור בתשובה, יעבור לגור ביצהר ויפצח בשריפת מסגדים? אני בטוח שכל אחד מהתסריטים האלו מחמם את ליבו של מישהו.

ושאלה נוספת: מה תעשה ישראל הרשמית והטוקבקיסטים עכשיו, אחרי שהצדיקו את מדיניות המצור כלפי עזה ושורה של פשעים אחרים בשבייתו של גלעד שליט? האם הם יפסיקו לתמוך במצור? האם האנשים שקראו להחמיר את תנאי האסירים הפלסטיניים יטענו עכשיו שאין צורך לעשות זאת? נראה לי שהתשובה ברורה. צידוקים אחרים יימצאו כי בישראל אין עמדות פוליטיות, יש תירוצים והצטדקויות.

הראשון לנגוס חתיכה מגלעד, כמובן, הוא צה"ל, שעוד לפני שיניח לו לראות את ביתו ילביש אותו מדים חדשים ויטרטר אותו בטקס צבאי-ממלכתי. נראה שכולם חיים בשלום עם הקורבן הקטן הזה לעגל החאקי.

אני מאחל לגלעד שליט שאחרי שינוח כמה ימים, ייקח את המטס הראשון לצרפת, ישכור סופר צללים טוב שיכתוב את סיפורו, שרב המכר יהפוך לסרט הוליוודי והוא יחיה באושר ובעושר מבלי שירגיש חייב עוד משהו למדינה שלקחה ממנו כל כך הרבה, ורק מחכה לקחת עוד

.3. ניחוש מלומד.

אני לא יודע אם ניחשף למידע הזה, אבל אני ארשה לעצמי הימור בתקווה שיהיה אפשר לאמת או להפריך אותו. גלעד שליט לא הוחזק בשום בונקר אפל בעזה. זמן קצר לאחר שבייתו הוא הוברח דרך מנהרה למצרים ומשם לאחת ממדינות אפריקה. שם הוא חי בבית גדול עם גינה. ישראל ידעה בדיוק היכן הוא נמצא, אך מבצע צבאי לשחרורו היה צריך להיראות כמו מבצע אנטבה, וגם הוא לא היה מצליח משום שהמתחם היה ממולכד כך שברגע שחייל הקומנדו הישראלי הראשון היה נצפה היה נשאר ממנו בור באדמה.

This entry was posted in כללי and tagged . Bookmark the permalink.

75 Responses to ג'וני שב משדה הקרב.

  1. גרייף says:

    "אפשר להניח שאם היו נשארים בכלא והיה מופיע גל אלימות, אנשים אחרים היו מככבים בו. במילים אחרות, השאלה הנכונה אינה האם המשוחררים ישתתפו בגל האלימות אלא האם יהיה גל אלימות נוסף או לא."
    ז"א שגם אתה אומר שאין קשר נסיבתי בין החזקת מחבלים בכלא לבין מניעת אלימות או מאבק בטרור. אז למה הם בכלא?

    • יש כל מני קשרים עם מאבק בטרור. למשל, אתה רוצה לגבות מחיר על השתתפות בטרור כדי שלא כל אחד יעשה את זה, אתה רוצה לחקור אותם, אתה רוצה להעניש אותם, לפעמים אתה מעדיף להוציא את הטרוריסטים המנוסים מהמשוואה (מה שלא בהכרח נכון לטווח ארוך, אבל עוזר בטווח הקצר). בקיצור, טרור לא נפתר באמצעים כאלה, אבל זה מסייע להכלה שלו. לחשוב שאם האנשים הקונקרטיים האלו יהיו בכלא לא יהיה טרור זה די מוזר, הייתי אומר.

      • נירה says:

        בארגנטינה היתה לפני כמה שנים "אופנה" של שודדי בנק שהיו לוקחים בני ערובה ונמלטים. אחרי כמה מקרים כאלה המשטרה רדפה אחרי הרכב של השודדים וריססה אותו בכדורים. כל השודדים ובני הערובה נהרגו. זו היתה סופה של ה"אופנה" הזו.
        אני לא חושבת שמיצוי הדין עם פושעים יכול למנוע את הישנות הפשע. אבל לתת לפושעים להתחמק מעונש בגלל בן ערובה (וטרוריסטים הם פושעים) זה עוד יותר גרוע לדעתי.

        • אחיה says:

          אז אם חולית מחבלים משגרת קסאמים על ישראל ואז בורחת להתחבא בבית של משפחה חפה מפשע, זה בסדר להוריד את כל הבית?

    • חגי אלקיים says:

      האם יש קשר נסיבתי בין החזקת רוצחים בכלא לבין מניעת מקרי רצח? האם יש קשר כזה לגבי מקרה כלשהו של כליאה?

      • יש קשר. אבל איכשהו, לא שמעתי מישהו טוען שאם ישחררו מהכלא כך וכך רוצחים פליליים (ואת זה עושים כל הזמן) זה אומר שיירצחו כך וכך אנשים.

        • נירה says:

          אבל במקרה של אנסים – כן. יש סוגים מסויימים של פשעים שהסבירות שהעבריין יחזור עליהם היא גבוהה יותר. אני חושבת שזה מאוד לא מציאותי לצפות שאף אחד ממאות פעילי החמאס שעומדים להשתחרר לא יחזור לפעילות טרור, או שהשחרור של גלעד שליט לא יבוא על חשבון חייו של מישהו אחר.
          זה נכון שכל זמן שהסכסוך נמשך יהיו עוד טרוריסטים ועוד הרוגים, אבל זה לא הופך את עיסקת שליט ליותר טובה.

          • מן הסתם חלקם יחזרו (גם חלק מהפליליים חוזרים). אבל טרור, וגם פשע, זה לא עניין של X טרוריסטים\פושעים, יש יותר מהם בחוץ יש יותר טרור, יותר מהם בפנים יש פחות. השורה התחתונה היא שאם יהיה גל טרור ימותו אזרחים, אם לא יהיה לא ימותו, בין אם הנ"ל יהיו המבצעים ובין אם לאו.

            קשה לי להאמין שהחמאסניקים ממש ירצו להוציא פיגוע אבל זה לא יקרה כי איזה מוחמד יושב בכלא ופשוט אי אפשר לעשות זאת בלעדיו ואותי ממש לא מעניין אם ירצח אותי טרוריסט ותיק או טרוריסט חדש. השאלה המשמעותית יותר היא האם עצם היותם בחוץ תשפיע לרעה או לטובה על הסיכויים לגל טרור חדש. אני לא יודע את התשובה ובכל מקרה, זה תלוי בגורמים רבים נוספים.

            • נירה says:

              אני מסכימה איתך. מן הסתם יותר סביר שכתוצאה משחרור המחבלים ישתנו קצת תוצאות הפיגועים הבאים (אפקט הפרפר וכו'), לא יותר מזה.
              אבל עדיין, טרוריסטים רצחניים יתחמקו מעונש, ובטח בחמאס כבר מתכננים את החטיפה הבאה לאור ההצלחה המסחררת של המו"מ. העיסקה הזו היא בעיניי פופוליסטית, לא הגיונית ולא מוסרית. עוד ביטוי לרצון האבסורדי של עמישראל ללכת עם (כיבוש) ולהרגיש בלי (מחיר הכיבוש).

            • גם בעיניי היא לא מוצאת חן מהסיבות הנ"ל ועוד כמה. להגיד לך שבגלל זה אני אתנגד לעסקה או אפילו שהייתי מחליט אחרת אם זה היה נתון בידיי? אני בעיקר שמח שההחלטה לא הייתה שלי וחושב שצריך לטפל בערימת הדברים הדפוקים שהביאו אותנו למצב הזה ויפה שעה אחת קודם.

  2. עדו says:

    א. כל הכבוד, גם אני טענתי שהקשר בין האסירים המשוחררים לעצם הפגיעה בישראלים הוא לא חד – חד ערכי אבל אתה ניסחת את זה יותר טוב.
    ב. למה בדיוק צריך להבריח את גלעד שליט מעזה? מקור 'יודע דבר ' (הוא היה קצין בצבא ונפצע אבל אין לי מושג אם הוא מקשקש או שבאמת הוא יודע על מה הוא מדבר) טען בפני שגלעד בעזה וצה"ל יודע בדיוק היכן אבל לשחרר אותו זה עניין של כ30-40 הרוגים וזה נשמע לי מאד הגיוני.
    מה שהיה נכון באנטבה, בהשמדת חילות האוויר של מצריים ב67, בהפצצת הכור האטומי ואפילו בחילוץ הכושל של נחשון ווקסמן לא נכון כאן. בכל אחד מהמקרים האלו אף אחד לא ידע שישראל תעשה מה שהיא עשתה. כאן הם רק מחכים לכוח קומנדו שיתקוף אותם ואין שום בעיה לשים את גלעד שליט במנהרה מתחת לאדמה שעל הפתח שמוביל אליה שומר חמאסניק אחד או עשרה שרק מחכים להתפוצץ עם כל מי שינסה להתקרב .

    • אדם says:

      כל מנעול ניתן לפרוץ. אני חושב שסביר יותר להניח בהתבסס על השנים האחרונות שהמודיעין פישל, מאשר שצה״ל החליט שפעולה צבאית מסובכת מידי. מתי בפעם האחרונה צה״ל ויתר על פעולה צבאית כי היא עלולה להסתבך?:) 

      • ערן טרבלסי says:

        אדם,
        אם הוא וויתר על פעולה שעלולה להסתבך, אני מניח שלא קיבלת דיווח אישי על-כך.

      • זה קצת יותר מ"עלולה להסתבך". אני חושב שאפילו בעזה, אנחנו מדברים על טוטאלוס בטוח. אם אנחנו הולכים על תסריט אפריקה, זה יותר כמו בלתי אפשרי.

    • אפשר למנוע חילוץ גם בעזה. אבל למה?

      נניח שאתה מתכנן החטיפה. אתה רוצה לשמור את השבוי במצב טוב, כי הוא סחורה. אתה רוצה שהשומרים שלו יהיו מבודדים כמוהו. אתה רוצה מקסימום סודיות ואתה רוצה מינימום סיכויים שמשהו – ואפילו הדבר הקטן ביותר- ישתבש.

      אז האם תשים אותו באיזה בור באחד האזורים הצפופים בעולם, שורץ משת"פים ומזל"טים, עם פצצות שנופלות לך על הראש, משפחה, חברים ושלל פיתויים עבור השומרים שאמורים להיות סגורים איתו במרחק הליכה וכו'? או שתעדיף לשים אותו באיזה חור נוח ומרווח במדינה אחרת, מעבר לטווח המטוסים איפה שהאוכלוסיה המקומית בקושי יודעת מי זה שליט ואיפה זה עזה שבו תוכל להחזיק אותו בשקט?

      בנאדם, כששמעתי את הפרשן הצבאי של ערוץ 2 מחרטט על השאלה האם החמאסניקים יעבירו את שליט למצרים בעצמם או שהמצרים ייכנסו לעזה לקחת אותו למצרים, התגלגלתי מצחוק. משלל סיבות נוח לרשויות, וליח"צני המשפחה כמובן, להציג את שליט כאילו הוא בעזה, במרחק יריקה, יושב באיזה בור ואת החמאסניקים כמו כנופייה לא מתוחכמת. עלי לפחות, הם לא עשו רושם של טפשים עם האופרציה הזאת.

      • יוני says:

        מסכים עם ההנחה שלך שהוא כנראה לא הוחזק בעזה, אבל בהנחה שאכן הוחזק במקום אחר, מה גורם לך להיות כל כך בטוח שזה היה "בית גדול עם גינה"..? ולא באיזה בור דמוי צינוק שפשוט נמצא באזור שקצת יותר נוח להם לנהל אותו. אני לא בהכרח אומר שהוא ישב בצינוק אבל אתה רמזת שהוא ישב בבית גדול עם גינה וקראת לזה "ניחוש מלומד" אז אני מניח שאתה מבסס את זה על משהו…

        • אני מבסס את זה בעיקר על הנוחות של השומרים והצורך באבטחה טובה. האם יכול להיות שתקעו את שליט בבור בתוך הבית הזה? יכול להיות. אבל בהינתן הצורך לשמור אותו במצב סביר, היעדר צורך מיוחד לעשות זאת וההנחה שהשומרים הוחלפו מעט מאוד אם בכלל, אני ספקן לגבי תסריט ה"לא ראה אור יום" וכו'.

          • ג'ו says:

            הבעיה בספקולציה הזו היא שלהעביר אותו מעזה דרך מצרים למדינה אפריקאית או לשמור אותו באיזה אזור נידח במצרים בכל מקרה דורש שיתוף פעולה חלקי עם מישהוא במודיעין המצרי, ואני לא רואה למה שהחמאס ירצה לתת להם את זה.

            מה גם שלחמאס כהכנה למלחמות עם ישראל יש כנראה רשת מנהרות שלא הייתה מביישת את הוייטקונג ככה שאני לא רואה למה לא לשמור את שליט באיזה חור בעזה.

  3. ערן טרבלסי says:

    אותי מטריד עניין אחר – בשתי כתבות שהיו, זרקו איזה משפט על-כך שכחלק מן ההסכם מטה החמאס יעבור מדמשק לקהיר. זה נשמע לי ממש גרוע.

    לא הבנתי מה הוא הכ"כ הרבה שהמדינה לקחה משליט. מי שלקח זאת ממנו הוא החמאס.

    • המדינה גייסה את שליט ושלחה אותו לעמדה על גבול עזה. מה שקרה לו הוא מסוג הדברים שקורים לחיילים ולהזכירך, לשני חבריו מהטנק שיחק המזל אפילו פחות. אז בסדר, החמאסניקים בני כלבה מרושעים ואינשאללה ימותו כולם אתמול, אבל מה הקשר? שליט הגיע לשם בשירות המדינה ולא בשירות החמאס.

      • ערן טרבלסי says:

        ברור,
        אבל בהיבט הזה המדינה לא לקחה ממנו יותר ממה שלקחה מכל חייל אחר שמתגייס לקרבי. כולם התייצבו בפני אותו סיכון, אצלו זה גם התממש.

  4. פנינה כץ says:

    אף שבוי לא ממש חזר שפוי. ואף שבוי גם לא נותר בשטח 5 שנים, מה שדי ברור למה חמאס יחסית הגמישה את עמדותיה כי אולי עוד חצי שנה לא היה נותר לה קלף מיקוח. ודי ברור לאור המנטליות השיווקית של ביבי, היה זול יותר להחזיר את החמסניקים מלשלם למתמחים או לפרוץ את גבולות התקציב לטובת אנשי המחאה. הסיבה היחידה שגלעד היה חלק מהמחאה שלום, זה מפני שהמושג שלא משאירים חייל שנשלח ע"י צהל מתוך הדדיות, כי כן זהשייך לאיזה אתוס ישן אבל אולי עם יחודיות במקומות שערך חיי אדם קצת חשוב יותר. אני מתעבת את החגיגות ומסכימה אתך לגמרי בנושא, והאמת שגם אין סיבה לחגיגה.כמי שהכירה שבוי אחד לפחות, חיים כבר לא יהיו לו. רעיון נוהל מרקוס שהוחלט מאז מקרה גולדוואסר, מוצדק גם לטובת החייל. מי שחושב שגוף ריק הנשאר בחיים שווה משהו כנראה לא מכיר את הנושא מקרוב. . והמדינה כן לקחה כבר את חייו.
    הפוסט שלך אמיץ כרגיל.

    • יונה says:

      פנינה, לחוצפה שלך ממש אין גבול!
      הכרת "לפחות" שבוי אחד ומכאן את עושה דיאגנוזה וקובעת נחרצות ש"אף שבוי לא ממש חזר שפוי"?.
      תתביישי לך!

  5. אסףר says:

    תודה על הרשימה, אחרי תקופה ארוכה של שתיקה… אני מסכים כמעט עם הכל – כולל הכעס על שחרור אזרחים ישראלים (אם כי מובן למה יכולים לטעון כנגד – על רצח ועקרון השכר והעונש אתה מוותר, ובעניני אזרחות לא תוותר?).

    כל חישובי הקצים לגבי "מספר ההרוגים בגלל השחרור" עוררו תחושה אי-נוחות, ורק היום הגיעה ההארה (שדומה מאד למה שכתבת): צריך להזהר בעניני הסתברות, ובפרט אחד הכשלים הנפוצים הוא הבלבול בין הסתברות מותנית והסתברות בלתי-מותנית (קרוב משפחה של הכשל שזכה לכינוי "Linda Fallacy" בעקבות השאלון של טברסקי וכהנמן:
    http://senantixshrink.blogspot.com/2010/10/cognitive-fallacies-of-probability-and.html ).

    בפרט, הטיעון הנפוץ בגרסתו הבסיסית ביותר הוא "200 הרוצחים ששוחררו אחראים ל-500 הרוגים. אם תשחרר אותם אתה צפוי ל-500 הרוגים נוספים".

    המדגם פה אינו נכון. 200 האיש האלו הם 200 מתוך מאות אלפים שמאד רוצים להרוג ישראלים. אבל אלה 200 שהיה להם המזל להצליח (והמזל הרע להתפס אחר-כך) והסתכלות עליהם פוסט-פאקטום אינה אומרת שום דבר על העבר או העתיד. שחרורם אינו משנה בהרבה את התמונה הכוללת, הם חוזרים לאוכלוסיה הכללית עם ההסתברות שלה (*).

    אנלוגיה להבהרה עד כמה ההגיון בעייתי: אם הייתי כולא את זוכי הלוטו בלי אפשרות למלא טורים, עדיין היה מוכרז זוכה בכל שבוע. אם הייתי משחרר אותם, לא רק שלא הייתי מגדיל את כמות זוכי הלוטו , אלא בכלל הסבירות שמישהו מזוכי העבר יזכה שוב היא אפסית.

    (*) ברור לי שההצלחה אינה הסתברותית בלבד וקשורה גם לכישורים שחלקם נלמדים, ומי שהצליח בעבר יש לו – אולי – סיכוי גבוה יותר להצליח בעתיד.

    • טרוריסט משוחרר יכול להיות יותר מנוסה ולכן מוצלח יותר מאלו שבחוץ, ומצד שני הוא מוכר למערכת שיכולה לעקוב אחריו ולצפות את מעשיו ביתר קלות. יכול להיות שהוא היה טרוריסט פושט שהפך לאכבר-מקצוען בכלא, יכול להיות שהוא היה טרוריסט-על שנהיה מנהיג אסירים ויוצא מהכלא לא בתור טרוריסט אלא בתור מדינאי. אחד ייצא חם ומת לחזור לעניינים, אחר יחשוב שתרם מספיק למאבק ויעדיף להעביר את הזמן עם המשפחה. אחד היה קומוניסט והתאסלם, לאחר עשו אונס קבוצתי והוא לא מתפקד בכלל. אחד יגוייס מחדש ויקבל ג'וב, לאחר יתנו קיצבה ויזרקו אותו איפה שלא יסתובב בין הרגליים. וכו' וכו' וכו'.

      כשאני אראה סטטיסטיקה שתקח בחשבון את כל זה, ועוד איזה מלאנת'לפים משתנים, אולי אתייחס אליה יותר ברצינות.

  6. דור says:

    מה צריך יהיה לקרות כדי שתחשוב שעסקת שליט עלתה בחיי אזרחים?

    • אני מניח שאם המשוחררים יהפכלו ל- loose cannons או שיצברו כוח פוליטי וישתמשו בו בשביל להביא להסלמה. זה יהיה די מובהק, דברים אחרים יישארו ברמת ההשערה. מי שהיה נגד העסקה יגיד "אמרתי לכם" מי שהיה בעד יגיד שזה לא קשור.

  7. זו לא הפעם הראשונה שמשחררים אזרחים ישראלים כחלק מעסקת חילופי שבויים, כך שאין בזה חידוש.

    ד"א לפי הבנתי זה נעשה ביוזמת משפחותיהם שפנו לחמאס וביקשו שהם יכללו בעסקה.

  8. עדו says:

    כפי שכתבתי קודם ה'מקור' שלי טוען שהוא אשכרה יודע . אולי הוא סתם עושה רוח ואולי לא. כולכם במחילה (לא התכוו תי לעשות משחק מילים) קצת יוצאים מגוכחים. סודות צבאיים הם כמו הטאו במזרח הרחוק . מי שיודע לא מדבר ומי שמדבר לא יודע.

  9. עדו says:

    לעזאזל המקלדת של הסמרטפון הזה…

  10. מרטין says:

    אני חושב שקצת מפספסים פה את הנקודה

    לממשלה יש את הסמכות לקחת החלטות שעולות בחיי אדם.

    מהחלטה על הכללת תרופה אחת במקום תרופה אחרת בסל התרופות, דרך החלטה לבנות מחלף במקום תיקון של כביש אדום ועד להחלטה לשלוח חיילים למבצע צבאי – כל אלו החלטות שעולות בחיי אדם.

    לכן לממשלה יש את הסמכות לקבל החלטה שעולה בחיי אדם והחלטות כאלה נלקחות כל הזמן

    לכן מבחינתי אין הבדל בין ההחלטה לשחרר את שליט שאולי תעלה ב-20 הרוגים בעתיד לבין החלטה לא לתקן כביש אדום שאולי תעלה 20 הרוגים בעתיד – בשורה התחתונה זה סדרי עדיפויות כי החיים זה לא שחור ולבן.

    בנוסף, התחושה שלי היא שטרור פלסטיני הוא לא שאלה של כמות המחבלים שיש לפלסטינים אלא הנכונות שלהם לבצע פיגועים והנכונות הזאת תלויה בהרבה משתנים והשאלה האם יש להם יותר או פחות מחבלים זמינים היא זניחה כי מחבלים לא חסר.

    המהות זה הסיפור של שליט הוא הסריטה הנפשית הישראלית הידועה של 'לא לצאת פראייר' שזה אומר שהכל נמדד לפי 'דפקתי' או 'נדפקתי' ואם לא דפקתי אז ברור שנדפקתי.

    לכן אלו שבעד שחרור שליט יגידו ש-'דפקנו ולא נדפקנו' עם שלל תירוצים ואלו שנגד יגידו 'נדפקנו ולא דפקנו' עם שלל תירוצים אחר.

    כל עוד הישראלים לא ייצאו מהקטע המטומטם הזה של 'לא לצאת פראייר', כל החיים שלהם ימשיכו להימדד מתוך ראייה של 'דפקתי/נדפקתי' בזמן שהעולם המערבי עובר לחתירה להסכמה, הידברות, שיתוף פעולה ומפגש אינטרסים.

    המחאה החברתית האחרונה מראה שלישראלים לאט לאט נופל האסימון שצריכים לעבוד יחד ולא אחד נגד השני, אבל זה ייקח עוד הרבה זמן כי שינוי השיטה מחייב שיתוף פעולה לאורך זמן בלי הקטע של 'אני אדפוק אותך ואתה לא תדפוק אותי' וכרגע אני לא רואה את כלל החברה הישראלית מבינה שצריך לעבוד יחד (מהמון סיבות שקצרה היריעה מלפרטם) וזה ייקח עוד הרבה זמן.

  11. איליה says:

    דעתי היא שבמשך 5.5 שנים, הממשלה בכלל לא ניהלה מו"מ מול החמאס על הדבר הנכון.
    למען האמת, אין שום פגם משפטי או מוסרי בלקיחתו של חייל בשבי. כדאי לזכור ששליט הוא לא ילד ש"נחטף", אלא חייל שיריון שנפל בשבי בעת מילוי תפקידו. בטח ובטח שהוא לא נעצר במיטתו, כמו רבים מהאסירים הפלסטיניים. הפגם בשבי של שליט, אם היה כזה, נעוץ בתנאי השבי ולא בעצם עובדת היותו שבוי מלחמה. ממשלת ישראל, אם כן, צריכה היתה לנהל מו"מ על החזקתו של שליט בשבי בהתאם לאמנות בינלאומיות, הכוללות ביקורים של הצלב האדום ושל בני משפחה. בהתאם לכך, בהחלט היה מקום להתחייבות ישראלית שלא לשחררו בפעולה צבאית.

    האם ניתן היה לדבר עם החמאס באופן רציונאלי? לא יודע… מה שכן, בשנים האחרונות החמאס מבקש לגיטימציה ומעוניין לקבל יחס בינלאומי של תנועה פוליטית ולא של ארגון טרור. כך שייתכן שדווקא היה כאן בסיס להידברות ולשיפור תנאי כליאתם של האסירים הפלסטינים מחד ושל גלעד שליט מאידך.
    בצד הפחות אופטימי – הדבר היה מחליש את כלף המיקוח של החמאס, אך גם את כוחה התקשורתי של משפחת שליט, וייתכן שאף צד לא היה רואה את יקיריו חוזרים הביתה לעולם.

    ובאשר לכאב הלב שבשחרור רוצחים מתועבים עם דם על הידיים – הייתי מעדיף שהדבר לא יקרה. בעסקה זו שוחררו, לצד אסירים פוליטיים שנאבקו באמצעים לגטימיים, גם טרוריסטים ופושעי מלחמה אשר אחראיים לרצח אזרחים והוצאה להורג של חיילים שבויים (דוגמת נחשון ווקסמן). מתן חנינה למנוולים מהסוג השני בהחלט לא מרנין את הלב ואני מבין לליבן של משפחות נפגעי הטרור.

    אבל אם כבר מדברים על פושעי מלחמה, אז גם בצד הישראלי לא חסרים כאלה וכל עוד הציבור הישראלי אינו מעוניין לראות קציני צה"ל ופוליטיקאים בכירים על ספסל הנאשמים בהאג, הוא ייאלץ לבלוע את הצפרדע של סמיר קונטאר ותואמיו אשר יוצאים לחופשי בסיטונאות.

    • אני חושב שעל תנאי שבי לא צריך לנהל שום משא ומתן. מבחינתי, ברגע שחייל נשבה הרבצ"ר צריך להגיד עליו קדיש ומרגע זה, אם השובים רוצים מו"מ על חילופי שבויים הם צריכים לאפשר ביקורים סדירים של הצלב האדום או שהמו"מ היחיד שיהיה הוא על חילופי גופות. עניין החתול של שרדינגר הזה לא מקובל עלי בכלל, שלא לדבר על סיפורים כמו שהיה עם גולדוסר ורגב.

      • איליה says:

        אני לא יודע, שלום…
        לדעתי, מידה מסויימת של דאגה לחיילים שבויים היא בגדר חובתה של המדינה כלפי אזרחיה, בדיוק כמו כל סוג אחר של מחוייבות אשר מצופה ממדינת רווחה. הדברים תקפים פי כמה במדינה בה נהוג גיוס חובה והסיכון שצעיר בן 18 נוטל על עצמו אינו נתון לשיקול דעתו.
        במקרה של שליט, היה ידוע שהוא חי. גם לחמאס היה אינטרס שנדע שהוא חי. נראה שאת הקופסה של שרודינגר הם עושים רק כשיש בידיהם גופות.
        את פרשת רגב וגולדווסר, אם כן, לא ניתן למדוד באותן אמות מידה.

        פן אחר, מעניין לא פחות, הוא תפקידה של התקשורת בתהליך. "חרטת הקונה" היא אכן הסיפור המדהים כאן. עד לפני יומיים התקשורת עמדה באופן חסר פשרות לצידה של משפחת שליט וכעת, לפתע, אנחנו רואים כמות נכבדה של כתבות העוסקות בכאבם של נפגעי הטרור ובני משפחותיהם אשר התנגדו לעסקה. אילו העיתונות היתה נוקטת בטון זה במשך 5.5 השנים האחרונות, לא היתה קמה פה שום "כת שליט", כמו שקינה זאת גורביץ'…
        אני מניח שמאז ומתמיד היו כאן לא מעט אנשים שהתנגדו לעסקה, אבל קולם לא נשמע עד לפני יומיים-שלושה וכעת הוא הפך לקול המרכזי בדיון על שליט. באופן אירוני, ייתכן שכבר ממחר תהפוך משפחת שליט לאחת המשפחות השנואות ביותר בישראל. לצד משפחות אריסון, דנקנר ונתניהו.

        בחיי שאני לא מקנא בהם. לא עם גלעד ולא בלעדיו… אבל חשוב לזכור שכמעט כל משפחה ישראלית עלולה למצוא את עצמה בנעליהם ומכאן החשיבות הציבורית של העסקה.

        • כאמור, אני בעד עיסקאות חילופי שבויים. רק חושב שכשמדובר בחילופי שבויים ולא גופות צריך לדעת שהשבוי חי ובמצב טוב, לא חושב שצריך לנהל מו"מ על עצם העובדה הזאת. כזכור, שיחררנו אסירים בשביל לקבל סימן חיים. זה לא נראה לי דבר נכון.

  12. שאלת תם says:

    לא ברור לי למה יצא קצפך על כך שגם ערבים ישראלים כלולים בעסקת שליט.
    ע"פ עיתון "הארץ", ששת האסירים שישוחררו הם: סאמי יונס (בן 78 שנעצר ב-83'. הוא האסיר המבוגר ביותר בכלא הישראלי), עלי עמירה שנעצר ב-88', ויאם עמאשה שנעצר ב-99', מוחמד ג'בארין שנעצר ב-88', מוחמד זיאדה שנעצר ב-87', מוחלס ברגאל שנעצר ב-87'.
    כשניסיתי לברר מי אלה האסירים הללו ועל מה נכלאו הגעתי למסמך הזה (הוסף אות לכתובת):
    htp://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=2623

    למה שיגרע חלקם מהעסקה?

    • לא מעניין אותי מי הם. מפריע לי חוסר המשמעות של עיקרון האזרחות במדינת ישראל. לחוסר המשמעות הזה (שממנו כולנו נדפקים יום יום) יש המון סימפתומים וקבלת הרעיון שחמאס הוא מייצגם של אזרחי ישראל רק בגלל שהם פלסטינים בלאומיותם הוא רק אחד מהם.

    • ג'ו says:

      הבעיה היא כמובן בעיקר כיוון ההפוך, לו אלו היו יהודים הם כבר מזמן היו משוחררים אבל מדיניות הענישה של ישראל לא מתייחסת לאסיריה כאזרחים אלא כיהודים וערבים.

  13. שאלת תם says:

    בכלל קראת את הקישור?

  14. אלעד דקר says:

    מה שאתה אומר על חשיבות האזרחות היה נכון בעולם שבו האזרחות של הערבים שחיים בישראל באמת היתה נחשבת בעיני השלטונות.
    בקונטקסט של העולם המציאותי שבו אנחנו חיים זה פשוט חוצפה להגיד לערבים ישראלים "אתם לא תשתחררו כי יש לכם תעודות זהות כחולות".
    עולם שבו האזרחות של הערבים היתה נחשבת בעיני הישראלים הוא עולם שבו היו נותנים כבוד אנושי לערבים ובעולם כזה גם לא היה כיבוש עם כל התוצאות שלו.
    כשייגמר הכיבוש ותיגמר האפליה נגד ערבים בישראל אז אפשר יהיה להעלות טיעונים כמו שאתה מעלה.
    לא השיחרור של האזרחים הישראלים הוא זה שימנע את שינוי המצב לטובה.

  15. תמר says:

    לשחרור גלעד שליט יש מחיר כבד מאוד. אני לא מדברת על שחרור האסירים הפלסטינים. אלף ומשהו מחבלים זה פיס אוף קייק ליד קדנציה נוספת של ביבי.

    • חיים ו. says:

      כלכך נכון. וזו יקירתי בדיוק הסיבה ל90 מתוך מאה מאמרים כנגד העסקה ולמרבית הביקורת הצינית והמכוערת על המחיר שלפתע פתאום נחתה כגשם באוגוסט על תודעתם הרחוצה של הפוליטרוקים בתקשורת הישראלית, מי שלא ראה את אמנון אברמוביץ' בימים האחרונים לא ראה דיסונאנס מימיו.

      אגב, הימין חילק יפה בין נציגיו עוגת העסקה, אביגדור "עקרונות" ליברמן הצביע נגד, ביבי "ממלכתי" נתניהו הוביל את אישור העסקה ב"רגישות ונחישות". בית ספר לפוליטיקה.
      אין זה פלא שציפי לבני נעלמה מתחת לאדמה ושלחה את דליה איציק להתפתל כתולעת בשידור האינסופי של העסקה…

    • נועה says:

      תנוח דעתך.
      עד הבחירות יש עוד איזה זמן. מחירי הדירות, יוקר המחיה, הטייקונים ומדיניות ההפרטה הכושלת לא הולכים להעלם לשום מקום…

    • אני בספק אם זה ישפיע איכשהו על היבחרותו או אי היבחרותו של ביבי לקדנציה נוספת. מי שאוהד את ביבי והיה בעד העסקה יהיה עוד יותר בעדו. מי שאוהד אותו והתנגד לעסקה ימשיך לתמוך בו ומי שנגדו והיה בעד העסקה לא יצביע בשבילו בזכותה.

      • תמר says:

        כן ולא. יש לי תחושה שאחרי כל המחאות המוצדקות שפרחו הקיץ, שפגעו בפופולריות של ביבי בקרב מצביעי הימין המסורתיים (לפחות בקרב כמה וכמה ימניים בקרב מכריי), ושהציגו אותו כמנהיג שמנותק מרחשי ליבו של העם, הוא היה צריך לעשות משהו שיציג אותו כמנהיג המתחשב שמקשיב לרצון הבוחרים. כמובן שמהלך משמעותי של שינוי כלכלי חברתי לא בא בחשבון, מכיוון שהברית עם הטייקונים היא מקודשת. אז במקום לדאוג לדיור בר השגה, להטיל פיקוח על יצרני המזון או לאפשר לרופאים תנאי העסקה סבירים, ביבי הלך על הפיתרון הקל – עסקת שחרור שבויים שהוצעה שוב ושוב כבר לפני כמה שנים, ובכל פעם נדחתה על הסף. עסקת שליט היא קצת כמו לתת מוצץ לתינוק מורעב: הציבור רוצה את גלעד בבית – הציבור יקבל את גלעד בבית, בתקווה שישתוק ויירגע לכמה שנים עם כל הדרישות בענייני דיור, מוצרי מזון בסיסיים, שכר הוגן ותנאים סוציאליים. בבחינת "קיבלתם אצבע, עכשיו תסתמו". לפי מצב האופוריה הנוכחי (שלטים חדשים עם אותה כחלחלה תמונה שחוקה וכיתובי "כמה טוב שבאת הביתה", סיקור חדשותי של סוג השניצל שסבתא הכינה לגלעד וכולי), יש סיכוי שהמניפולציה הזו אכן תפעל על חלק מהציבור.
        בעיני מדובר במהלך יחצ"ני ותעמולתי מובהק, שאין דבר בינו לבין הזדהות עם כאבה של משפחת שליט או החשיבות של החזרת הלוחם חי משדה הקרב. אם מה שביבי באמת היה רוצה תמורת שחרור האסירים הפלסטינים הוא השבתו של גלעד שליט, הוא היה חותם על העסקה הזו כבר לפני שנתיים-שלוש (משום מה זה לא היה נראה לו כמו מחיר סביר בזמנו). אבל אז, כמובן, לא היה לו עם מה לנסות ולהרדים את המעמד הבינוני ההולך ומתפרק אחרי קיץ של מחאה. למעשה, ביבי מנסה לקנות שקט תעשייתי וקדנציה נוספת במחיר של מעל אלף אסירים מסוכנים, על חשבוננו כמובן. אה, וכמובן שעכשיו, כשכל כך הרבה פעילי חמאס עם דם על הידיים מסתובבים חופשי ברצועת עזה, הרי שהמדינה נמצאת תחת איום בטחוני חמור. וכשיש איום בטחוני חמור, אנשים נוטים לשכוח מקוטג', מצדק חברתי וממדינת רווחה, ולהצביע למועמד הביטחוניסט. בשחרור האסירים ביבי בעצם מוביל במודע למצב שבו הוא יוכל לומר לכולנו בראש מורם לפני הבחירות הבאות שבימים כאלו העם חייב מנהיג חזק, גבר-גבר, ושאם בטחוננו האישי חשוב לנו, אל לנו להצביע למועמדים עם מצע חברתי כמו שלי יחימוביץ הנקבה או אלי ישי הדוס, אלא רק לאיש הימין שיודע לנהל מלחמה. המשוואה היא פשוטה: יותר מחבלים מחוץ לכלא = יותר קולות לגנרלים, פחות קיצוץ בתקציב הביטחון ופחות נושאים חברתיים על הפרק.

        • איליה says:

          מסכים איתך לחלוטין.
          אותן מחשבות בדיוק מלוות אותי מהיום בו נודע על חזרתו הצפויה של שליט. נראה שקל יותר לשחרר 1000 אסירים – חלקם רוצחים צמאי דם, ולהעניק ניצחון לטרוריסטים של החמאס על חשבון המדינאים של הפתח, מאשר לפרק את הפירמידות הפיננסיות, למשל.

          אמנם שחרורו של גלעד שליט נגע בהרבה לבבות דואבים (כולל זה שלי), אבל בפועל, המהלך אינו מהותי לחיינו כאן – במציאות הגיאופוליטית והכלכלית הרעה הזו שביבי מתעקש לשמר.
          האימפקט התדמיתי והתקשורתי של העסקה גדול לאין שיעור ממשמעותה החברתית.

          בכל מקרה, אני תולה את האשמה במי שהתעקש להעמיס את גלעד שליט על עגלת המחאה החברתית של הקיץ האחרון. מי שאיפשר לנועם שליט לנאום בעצרות (עם כל האמפטיה שאני רוחש למשפחת שליט), הוא האחראי למצב בו שחרורו של גלעד נתפס כמענה ראוי לדרישות המחאה.

      • אורי דויד says:

        לא ראית איזה קמפיין "מנהיג נולד" הריצו ב"הארץ" בשביל נתניהו?

        • תמר says:

          מה שבאמת מופרך בעיני הוא התגובות הזועמות למים נתניהו החדש. בכל אתר שדיווח על התופעה, גדול כקטן, מיד הופיעו טוקבקים זועמים של "איך אתם מעיזים? נתניהו הוא גיבור ישראל שהציל את גלעד שליט בעשר אצבעותיו החשופות בזמן שאתם גלשתם בפייסבוק!".
          עכשיו, מילא שמאז שחרורו של שליט אסור להגיד מילה רעה על ביבי, שלא לדבר על להתנגד לביבי פוליטית, לטעון שעסקת שליט גרועה, לומר שראש הממשלה שלנו דופק אותנו כלכלית וחברתית או שהוא עשה מהלך יחצ"ני מיני ומנוכר כשהסכים לעסקה (הרי הוא שחרר את גלעד! הוא ולא מלאך! הוא ולא שרף! הוא ולא אולמרט!*). אבל רבאק, גם לספר בדיחות כבר אי אפשר?

          * וידוע הרי שלשחרר חייל אחד באיחור משמעותי של כמה שנים ובמחיר גבוה מאוד מחפה על כל העוולות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות של שתי קדנציות, לא?

          • אורי דויד says:

            אין ספק שנתניהו עשה כאן מהלך גאוני מבחינתו. אם לא יהיו פיגועים, הוא השיב את הילד. אם יהיו פיגועים, זה יהיה במסגרת גל אלימות חדש שיכול להועיל לו. ממש ווין-ווין סיטיואיישן. שלא נדבר על ההתגייסות של התקשורת לטובתו שלא ברור אם תקנה לו קדנציה נוספת, אבל היא כבר הקנתה לו עוד כמה שבועות של חסד.

            אגב, בעקבות דבריו אמש של אהוד ברק: "אני שמח שעשינו עסקה, מעכשיו צריך כללים חדשים", מגיעה לשלום מילה טובה על האבחנות המדויקות שהוא עשה בפוסט.

            • תמר says:

              או כפי שציינה בפניי אישה חכמה: גלעד שליט חזר ביום שבו נכנסה לתוקף התפטרות המתמחים. כמה כתבות באותו יום היו על סוג השניצל שסבתא תכין לגלעד, וכמה על מצב הרפואה הציבורית לאחר התפטרות המתמחים?
              ולא שאני מזלזלת בחשיבות המוראלית, החברתית והמשפחתית של החזרת השבוי הביתה. אני פשוט חושבת שלא די בכך כדי להעלים את בעיית מחירי הדיור, בעיית המתמחים, בעיית מחירי מוצרי היסוד, בעיית הרפתנים, בעיית האמהות, בעיית העובדים הסוציאליים, בעיית החינוך (כולל השכלה גבוהה), בעיית מחוסרי השיכון, בעיית התחבורה הציבורית, בעיית מחירי הדלק…. שכחתי משהו?

  16. Pingback: האזרחים הישראלים של החמאס « קרוא וכתוב

  17. Pingback: Israel: · Global Voices

  18. Pingback: Israel: Joy and Anger Continue Over Shalit Deal · Global Voices

  19. Pingback: Israel: Joy and Anger Continue Over Shalit Deal - DaringSearch - Free to publish

  20. Pingback: Israel: Joy and Anger Continue Over Shalit Deal | Current Affairs

  21. Pingback: Israel: Joy and Anger Continue Over Shalit Deal :: Elites TV

  22. אז זהו זה.
    איזה באסה לתקשורת הישראלית.
    מצד אחד גלעד שליט לא ראה אור שמש שנים רבות, לא פגש אנשים ולא אכל היטב, ממש לא, אבל מצד שני, היה לו רדיו וגם טלויזיה והוא לא היה מנותק מהעולם. מצד אחד, זה לא שאנשי החמאס הם מאור הגולה בכל הנוגע לזכויות אסירים, והיה להם חשוב לשמור עליו חי כולל דאגה לבריאותו הנפשית, אבל מצד שני, לא התעללו בו כמו שמתעללים באסירים פלסטינאים בין השאר, בכדי לאלצם להיות משת"פים.
    לא התעללו בו באופן סדיסטי כפי שנעשה לא פעם בשבי הסורי והמצרי. בית דין לא יעזור, הפלסטינים הרבה יותר הומניים ביחסם אל השבויים הישראלים מהיחס להם זוכים שבויים אלו במדינות ערב.
    לא נשאלת שאלה חשובה. מדוע ישראל לא יכלה להודיע כי אין בכוונה לבצע פעולה צבאית בנסיון לחלץ את גלעד שליט, ובתוך כך לדרוש מהחמאס להעניק לו זכויות של כל שבוי מלחמה על פי אמנת ז'נבה.
    מצב כזה היה מעביר את הלחץ הבינלאומי אל החמאס, לתת לגלעד זכויות שוות לאלו שמקבלים שבויי המלחמה הפלסטינאים בישראל.
    נקודה נוספת שמאוד קוממה אותי בעקבות עסקת שליט. מסתבר שבבתי הכלא הצבאיים והאזרחיים בישראל, נאשמים ערבים זוכים לעונשי מאסר אסטרונומיים על פעולות טרור שביצעו שלא כל יחס לעונשים שמקבלים נאשמים יהודים מקבילים.
    את האסיר שהשתחרר בעסקה בגיל 82, 30 שנה לאחר שביצע רצח של חייל ישראלי, היה ניתן לשחרר כבר קודם בלי קשר לעסקה.אילו הוא היה יהודי כמו ישראל יהודי, כמו ישראל סיגל או אנשי המחתרת היהודית או ועוד לא מעט שאת שמותיהם אני לא זוכר כרגע, הוא כבר מזמן היה משתחרר.
    עמי פופר, אשר רצח שבעה פועלים פלסטנאיים בשנת 1990 והתחתן כבר בכלא פעמיים, ישתחרר קרוב לוודאי בעוד שבע שנים, כאשר ינוכה לו שליש על התנהגות טובה.
    החברה והתקשורת בישראל תופסים כמובן מעליו את לכידתו של גלעד שליט בשבי ורצח שני החיילים כפעולת טרור, כמובן לא לגיטימית. האמנם זו הדרך היחידה לראות זאת? האם לא ניתן לראות זאת כעימות בין שני צדדים שבמקרה זה, למרבה הצער, ידו של האויב הייתה על העליונה?!
    יודגש, אני אוהד של הצד הישראלי בעימות. כל אוהד ספורט יודע שהוא רואה בחומרה רבה עבירות שנעשות נגד קבוצתו ומתייחס בסלחנות יתרה לעבירותיהם של שחקני קבוצתו על המגרש. אבל כל אוהד ספורט יודע בתוך תוכו, שהוא לא נייטראלי והוא מייחס באירוניה עצמית לזעם הקדוש שלו. מוטב שכך ינהגו גם העיתונאים ומעצבי דעת הקהל בישראל בבואם לדון בעסק חילופי השבויים הנוכחית.

    • רון says:

      מהיכן מגיעה ההנחה שלא התעללו ועינו אותו בזמן שהייתו בשבי? לפי מיטב הבנתי, בתחילת תקופת השבי הוא סבל מיחס קשה מאד. יתרה מזאת, גופו הכחוש ועורו החיוור שניראו בעת יציאתו מהשבי לא ממש מעידים על תנאי כליאה הומניים במיוחד…

      "בית דין לא יעזור, הפלסטינים הרבה יותר הומניים ביחסם אל השבויים הישראלים מהיחס להם זוכים שבויים אלו במדינות ערב". לא הייתי קופץ למסקנה כ"כ נחרצת, מבט חטוף על האסירים המשוחררים מוכיח דווקא את ההיפך. לא שאנחנו דוגמא למדינה הנותנת יחס מופתי לשבויים, אך ההשוואה ממש לא במקומה.

    • אסףר says:

      את הלכידה של שליט ניתן לראות כלגיטימית.

      את הפעולות של חלק נכבד מהאנשים ששוחררו, רצח מכוון של אזרחים כאסטרטגיה, אי אפשר.

  23. יוסי says:

    קראתי את הדיבורים שלכם על סטטיסטיקה, ואני חושב שאתם מלומדים טיפשים. כלומר, שאתם משתמשים בהבנה שלכם על מוגבלות הסטטיסטיקה כמנבה את העתיד, כדי לטעון טענות חסרות היגיון. מה לא עושים כדי להצדיק עיוותים מוסריים כמו העיסקה הגרוטסקית הזאת.
    אני אנסה בצורה פשוטה להדוף את מכלול הטענות הילדותיות שהעלתם פה כמין קומונה אחוזת קיבעון לגבי התזה הדתית- המשיחית המופרכת שהעלתם לגבי אמיתות 'הסטטיסטיקה' של משוחררי עיסקאות :
    סטטיסטית, אדם מאירגון חמאס שעסק בפעילות אלימה, אשר שוחרר מהכלא בעקבות עיסקה- יותר מ60 אחוז מהפעמים חוזר ומשתתף בפעילות אלימה.
    בכך הוא שונה מרוצחים פלילים או – כן תחזיקו את עצמכם, מסתם ערבי שמסתובב ברחובות שכם. סטטיסטית, הסיכויים שסתם אדם ברחובות שכם ישתתף בפעילות אלימה נגד אזרחים, הוא פחות מאחוז.
    סטטיסטית זה טיעון שאי אפשר להפריך אותו.
    זה שאתם רוצים לטעון ש"גל אלימות" זה מין אנרגיה קוסמית שמסתובבת והיא נטולת קשר ל"מעשים אלימים" שמבצע אדם מסויים, בעל מנבאים סטטיסטים ברורים להיותו אלים, היא פשוט מיסטיקה אידאולוגית מכוערת.
    זה כמו לטעון ששיחרור של פדופיל מורשע בשכונת מגורים ( כמו שקורה תמיד במסגרות שיקומיות ), אין לו קשר בהכרח ל'גל הפדופיליה' ששטף את השכונה, ואשר הוא במקרה – היה מעורב בו שוב.
    הפדופיליה הקוסמית כמו התלבשה עליו ואם לא היית משחרר אותו- היא הייתה מתלבשת על מישהו אחר.
    תצטרפו לסמינר תיאולוגי של נוצרים משיחיים. נראה לי שם יאהבו את הטיעונים שלכם.