מה שמגיע לך, ומה שלא.

"זה נגמר, שמרלינג", אמר הבלש וסימן בידו לזוג השוטרים שמאחוריו. "רק רגע אחד", אמר שמרלינג, פאותיו מזדקרות בזעף מתחת לכיפה הלבנה הגדולה ומעל זקנו המדובלל, "זה לא אני, אין לך שום הוכחה!" הבלש הרים את ידו כדי לעכב בעד השוטרים שכבר שלפו את האזיקים וביד השנייה ליטף את שפמו. "האומנם?", אמר הבלש, "עשיתם לנו חיים קשים, שמרלינג. הרצתם אותנו במעגלים חודשים ארוכים, כל קצות החוטים הובילו לשום מקום, לא ידענו מה עלינו לעשות וכבר כמעט אמרנו נואש." "הה!", צעק שמרלינג, "ידעתי! איך לך כלום עלינו, שוטר. אתה שומע? כלום!" הבלש חייך מתחת לשפמו. "אבל אז, גילינו שאת כל מעלליכם אתם מפרסמים בדבר שאנחנו קוראים לו 'האינטרנט'. ולא רק מספרים, אלא גם מתגאים בהם ומעודדים אותם. חשבת שתוכל לשטות בנו לנצח, שמרלינג, אך ידו הארוכה של החוק השיגה אותך סוף סוף. רבותיי", פנה לשוטרים, "עצרו את האיש הזה".

לאחרונה נעצר אחד ממפעילי אתר "הקול היהודי" – חדשות ליהודים שמפסיקים להיות שמחים אחרי שהם קוראים אותו. זה אמור להיות מאורע משמח, כשהרשויות מטפלות במקבילה המקומית של גלוחי הראש מאירופה או הקו-קלוקס-קלאן מארה"ב, אבל לא כך זה עובד. שכן לא באמת על הסתה לטרור, שידוע תחת השם המכובס "תג מחיר" היה המעצר, אלא על הפשע הבלתי נסלח באמת בישראל – השפלת קצין בכיר בצה"ל. כל השאר זה סיפורים שאמורים למכור את העניין בציבור. ראינו את זה בפרשת ענת קם ואורי בלאו, שלא באמת חטפו את מה שחטפו ועתידים לחטוף בגלל שגנבו מסמכים, בטח לא בגלל "פגיעה בביטחון המדינה", אלא מפני שעשו צחוק מכמה קצינים בכירים וחשפו את ערוותם בציבור. והציבור בישראל כל כך קונפורמיסט, שהוא יבלע כל שטות ובלבד שתוצדק במונחים שיאפשרו לו להרגיש במרכז הקונסנזוס, לא כמו המטורללים האלו מימין ומשמאל.

המסמך ש"הקול היהודי" חשף הוא מסמך פנימי שכתב מפקד אוגדת איו"ש שהורה למדר חיילים דתיים מתפקידים רגישים. את המסמך הזה, גם אני הייתי מפרסם אם היה מגיע לידיי, למרות שאני מבין למה הוא נכתב. "תג מחיר" קשור למלחמה שאנשי הגבעות בהנהגת הרב הפונדמנטליסט גינזבורג ואחרים נגד צה"ל והממשלה הרבה יותר מאשר למלחמה שהם מנהלים נגד הפלסטינים. בכל פעם שהממשלה מורה לצה"ל לפנות מאחז, הם פוצחים באלימות נגד פלסטינים, מקפיצים את כל הגזרה, מכריחים את צה"ל להשתמש במאות חיילים במקום עשרות וכך מעלים את מחיר הפינוי – פשוטו כמשמעו – בשקלים, עבור המדינה.

מה שמאפשר להם לעשות זאת הן הדלפות תמידיות מצד חיילים וקצינים, דתיים ברובם, שמזדהים אתם. לכן אני מבין למה המסמך נכתב, אבל לעזאזל, ככה לא עושים דברים. אם ישראל הייתה דומה אפילו קצת למדינה מתוקנת, כל הדלפה הייתה מנחיתה פשיטה של יחידת מודיעין שדה מלווה בחוקרי מצ"ח. הם היו סוגרים את היחידה, חוקרים את כולם שתי וערב, מעכבים קידום עד תום החקירה אם צריך, חושפים את החפרפרת, מושיבים אותו בכלא שש ואח"כ בועטים אותו מצה"ל. במקום זה, יש לנו ענישה קולקטיבית לדתיים. בדיוק כמו שמפציצים את אזרחי עזה ועושים טוב לתעמולה של החמאס במקום לשלוח את בחורינו המצוינים לזחול לבונקרים עם סכין בין השיניים ולחסל את החמאסניקים עצמם.

אבל ישראל איננה מדינה מתוקנת אלא מדינה שמתנהלת בשיטת המאפייה, בעיקר מעבר לקו הירוק אבל ההבדל איננו חד כפי שחלקינו היו רוצים להאמין. להתנהל בשיטת המאפייה אומר שלמדינה תמיד יש משהו עליך, ואם תעצבן אותה, או שסתם יהיה לה אינטרס כזה או אחר לדפוק אותך, היא תעשה בזה שימוש.

היה לי קצין בצבא. כולנו אהבנו אותו כי הוא היה זרקן. כשהוא היה תורן, היינו מסתלבטים במשרד, ולעמדות הוא היה שולח אותנו רק כשהיו מודיעים לו שמגיעה ביקורת. כשהביקורת הייתה עוזבת, הוא היה קורא לנו להמשיך להסתלבט במשרד. יום אחד, אחרי הביקורת, חזרתי למשרד וראיתי שמישהו חסר. הקצין השאיר אותו בפטרול. "מה קרה", שאלתי, "נהיית מנייק?" הוא הסתכל עלי ואמר: "אתה מסתלבט במשרד במקום לפטרל, וקורא לי מנייק?" אז הבנתי. לא חשוב מה נותנים לך, חשוב מה לא יכולים לקחת ממך. אני מעדיף לפטרל שמאל-ימין-שמאל מאשר להיות תלוי בגחמות של מישהו. זה ההבדל בין משטר זכויות למשטר פריבילגיות, בין דמוקרטיה לעריצות, נוחה ככל שתהיה.

מה שהתגבש בישראל היא מערכת מסובכת של חוקים מאוד נאורים, ותת אכיפה מטורפת. החוקים הם הצהרתיים, שכבת צבע נוצצת כלפי חוץ, ואינם משקפים את הפרקטיקה של אף אחד. אז ככה אתה חי, עושה פרטץ' כמו שכולם עושים, עד שאתה דורך על הבוהן של האיש הלא נכון, ואז אתה מוצא את עצמך נאשם במשהו שאולי באמת עשית, אבל לא בגלל זה תוקעים אותך. וזה נכון לא רק לאנסים, פוגרומצ'יקים ולוקחי שוחד. זה נכון גם לבעל בית הקפה שלא ישקיע עשרות אלפי שקלים במערכת כיבוי שריפות רק משום שבא לו להזמין מישהו שינגן שם בגיטרה (דבר שיהפוך אותו ל"מועדון הופעות" ויטיל עליו דרישות זהות לאלו של ה"בארבי"). וזה יהיה בסדר גמור, כולם יידעו מזה ולא יעשו עניין כי זה באמת טיפשי שגיטרה תהפוך את המקום למשהו אחר, עד שהוא יבצע את הפשע הבלתי נסלח של "לבוא לא טוב לשוטר", ואז, פתאום, ייזכרו, יסגרו לו ת'עסק ויתחסדו בדיבורים על "בטיחות". מי יכול להיות נגד בטיחות?

ישראל איננה מדינה מתוקנת גם כי פינויי המאחזים עובדים באותה שיטה. מטפחים אותם, הורסים אותם כשזה משרת מישהו, ואז נותנים להם לקום מחדש. הפינויים הם הצגה, עצם שהממשלה זורקת מפעם לפעם כדי לרצות את האמריקאים, על גבם של אנשים שבת'כלס חיים שם ברשותה, סיועה ושליחותה של אותה הממשלה שמפנה אותם. האם מישהו באמת מאמין שהמדינה רוצה לפנות את המאחזים ולא מצליחה? תעשו לי טובה.

בקרקס הזה, כולם משתתפים וכולם נהנים ממנו. לא רק שהממשלה והמרכז הפוליטי מצליחים למכור את עצמם כקורבן ללחצי השמאל וארה"ב למצביעיה מימין, וכקורבן לאלימות המתנחלים למצביעים משמאל וכך לבסס את הקונסנזוס בשיטת "הפרד ומשול", גם הקצוות הפוליטיים עפים על הסיפור. תלמידי הרב גינזבורג הם תנועה פוליטית, יש להם אידיאולוגיה טוטאלית (בערך כמו של החמאס) שהם מעוניינים לקדם. הסיפור הזה טוב להם, הוא מועיל להם, הוא מארגן אותם ומציג אותם כקדושים מעונים. בלי הצגת החתול ועכבר של פינויי המאחזים, הם היו נשארים רב מטורלל וקומץ תלמידיו.

גם השמאל עף על הסיפור. בשבילו, אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים היא גורם מארגן, מגייס ומניע. שימו לב כמה מארגוני השמאל הבולטים בעשור האחרון חיים על הגנה על פלסטינים מפני אלימות מתנחלים. בלי זה, בספק אם השמאל כפי שאנחנו מכירים אותו היה קיים.

אני לא מזלזל במה שארגוני השמאל עושים, אבל יש גם תמונה גדולה יותר. השמאל הרדיקלי, הימין הרדיקלי והמרכז הפוליטי (שמופרע לא פחות מכל הנ"ל) מאכילים אחד את השני, נשענים זה על זה, מאפשרים אחד את קיומו של האחר ובעיקר, משרתים את הקונסנזוס. הוא לא היה מסתדר בלעדיהם. כולם ביחד, בשורה התחתונה ועל גבם של הפלסטינים, מתחזקים מערכת פוליטית מעוותת, מאובנת, לא רלוונטית, שאף אחד ממרכיביה לא מספק שום מוצא ושום תקווה. במקרה הטוב, רק צודק קצת יותר מחלקים אחרים.

מנהלי: התקבלה תרומה לתחזוקת הבלוג. אני מודה לתורם ומאחל לו לא לברוח עם הקרקס הנודד.

This entry was posted in כללי and tagged , , , , , , , . Bookmark the permalink.

47 Responses to מה שמגיע לך, ומה שלא.

  1. מרמיט says:

    בשם ארגון "פעולה קרקסית", אני מגנה ואף מוקיע את שורת הסיום.

    פוסט משובח וקולע. נדיר לקרוא הצגה כ"כ ברורה של התמונה הרחבה, ויחסי הגומלין הפתלתלים שמזינים אותה.

  2. מילו says:

    הכל נכון, אבל לא הבנתי את הקשר לשמאל בסיום.

    אך התת-אכיפה וכל זה קשורים לשמאל הראדיקלי ובעיקר – מה הוא עשה כדי לתחזק את המצב הקיים, שמוסכם כי הוא גרוע?

    • תת האכיפה ושות' זה המצב של כולם, ואני חושב שכדאי להבין את זה. לגבי הקרקס הפוליטי שמתנהל, השמאל משחק את התפקיד שהימין מצפה ממנו לשחק ולכן משחק לידיים שלהם שוב ושוב. כך, הוא בוחר להיות קורבן של הימין כי כידוע, אין כמו קלף הקורבן כדי להרגיש צדיק גדול ולאחד את שורות המחנה.

      • אור ב says:

        השמאל בוחר להיות קורבן של הימין, אבל רק כתוצאה של הבחירה שלו שלא לעמוד מנגד ולעשות את "הדבר הנכון" מבחינתו.
        השאלה היא איך שוברים את כללי המשחק המטופש הזה?

  3. שמואל ר says:

    הרב גינזבורג.

    תקרא את

    http://www.rabbiginsburgh.com/2011/06/07/sex-and-politics/

    חובה, חובה לקרוא.

  4. אביב says:

    עם כל הכבוד ל"אמינות" של האתר ליהודים השמחים בנפול אויביהם, לא הצלחתי למצוא בכתבה הזאת את מה שאתה מספר מלבד בכותרת:
    חשיפה: מפקד אוגדת איו"ש: "לסנן חיילים דתיים מתפקידים רגישים"

    ההוראות היחידות של תא"ל שי ניצן המוזכרות בכתבה הן "לאתר חיילים בעלי פוטנציאל דומה" [לשיבוש פינויים של יישובים] ו-"לבדוק ולאפיין בצורה יסודית את רקע החיילים", על מנת למנוע הישנות של מסירת מידע וסיוע למתיישבים מקרב הלוחמים.

    כל השאר זה תגובות של כל מיני גורמים רלוונטים יותר או פחות.
    התגובה היחידה שנראתה לי כעניינית היא דווקא זו של צה"ל שמציע "לקרוא את המסמך השלם ולא קיטועים המובאים ממנו והמופצים על ידי בעלי עניין שמטרתם לסלף את תוכנו ולעוות את המציאות".
    (כן, במקרה הזה אני סומך יותר על דובר צה"ל מאשר על עורכי האתר הביזארי הזה)

  5. דורצח says:

    לכל אורך הפוסט עברה לי שוב ושוב אותה מחשבה בראש: נראה לי שזה נכון, אני מרגיש שזה נכון, אבל חסרות מאוד דוגמאות שיבססו את הטענה שלך.

      • דורצח says:

        הטענה המרכזית על "שיטת המאפיה" שאתה מחיל על תחומים שונים בחיינו, ממאחזים ועד מועדונים. לינקים למקרים ספציפיים היו עוזרים מאוד.

        • או שלא. אולי יותר טוב שנחשוב על איפה נתקלנו בזה מאשר שנתחיל להתנטפק על מקרים קונקרטיים.

          • ג'ו says:

            דוגמאות קל למצוא.

            למשל העדר אכיפה כמעט מוחלט בתחום הבנייה בישובים הערביים הופך את כולם לעבריינים ומאפשר להמנע מהצורך בתיכנון עירוני. למי בוחרים להרוס זה שרירותי, או לפי צרכים נדלניים.

            תיקים על קטטות אלימות הכוללות אף דקירות נסגרות בעונשים קלילים או בחוסר עניין. מקרי מוות מאותם סיבות נסגרים בעשרות שנים. ככה אפשר להפגין יד קשה בלי לעשות שום דבר.

        • עדו says:

          הנה דוגמה בשבילך, לפי החוק הישראלי השפה השנייה הרשמית במדינה היא ערבית. נאור הא? מי אמר שהמדינה גזענית? שיתבייש!
          בפועל כשהייתי עוד ירושלמי וגרתי בניות הייתי צריך לא פעם לעזור לערבים שלא מצאו את אל-אקצה (השד יודע איך הם ראו על הפרצוף שלי שאני אתייחס אליהם יפה) כי אין שום שילוט, בתחנות הרכבת הרמקולים מודיעים הודעות בעברית ואנגלית, גם השלטים ברוב המקומות בארץ הם בעברית ואנגלית, לפעמים גם בערבית אבל רק לפעמים. למדתי אנגלית וגם ניגשתי על זה לבגרות בבית הספר, ערבית למדנו שנתיים כדי לצאת לידי חובה ואז ירדו מזה, הרמה שלי בערבית היא עדיין אפסית לבושתי .כך שבפועל ערבית היא לא שפה רשמית בארץ ולא משנה כמה החוק על הנייר הוא נאור.
          רוצה דוגמה אחרת? בשנות החמישים פסק בג"ץ שיש להחזיר את עקורי איקרית ובירעם לכפריהם. במשך בערך ארבעים שנה לא קויים פסק הדין, אז יש לנו פסק דין נאור ומתקדם ומציאות הפוכה אבל היי! שאף אחד לא יגיד שבג"ץ לא אמר את דברו.

        • הנה דוגמא מהיום, אבל אני מרגיש שאני מוקף בדברים מהסוג הזה…

          אני לוקח קורס ב'אבני פינה' (קורסי מבוא מתחומים מחוץ לחוג שלי) באוניברסיטה שאני ומרבית הכיתה מרגישים שהוא הרבה יותר מדי קשה משהוא צריך להיות. בהתחלה פניתי לדרגים הגבוהים, מהמרצה ומעלה, מזכירת התוכנית, מנהל התוכנית… בכל עליה בדרגה יותר כעסו עליי שאני מתלונן, ויותר ניסו לדפוק אותי חזק כדי שאני אסתום את הפה. אחרי חצי סמסטר של שיגועים כאלו, התחלתי לפנות מטה. ברמה הנמוכה אפשר לעשות קומבינות, מסתבר, מכאן ועד הודעה חדשה. אי אפשר לשנות את החומר של הקורס אבל אפשר לעשות אינסוף הקלות בתרגילים ובהגשה למבחן ומה לא. אף אחד לא יודה למעלה שזה קורס שלא מתאים לתוכנית. אף אחד מהסטודנטים לא יצא בצעקה, כי הוא יודע שידפקו אותו באבי אביו… אז את הכל מסדרים עם העלמות עין וקומבינות בגדלים שונים. בבקשה! – דוגמא למופת.

          • וזה ידוע כתסמונת הג'ינג'י עם המפתחות.

            הדרכתי פעם חברות רחוב באיזה מקלט, ופעם באנו וגילינו שהעירייה החליפה את המנעול כחלק מאיזה מהלך של החלפת מנעולים בכל המקלטים.

            האחראי עלי פנה לעירייה, והתחילו להריץ אותו עם אישורים ובירורים. אני תמכתי בלנסר את המנעול עם דיסק ולשים אחד שלנו, כי היה ברור שממילא העירייה לא תגלה את זה עד 2020.

            בנוף האחראי עלי מצא איזה עובד עירייה, בחור ערבי, שכל המפתחות היו אצלו, והוא פשוט נתן לנו מפתח למנעול החדש.

  6. רם און says:

    אני חושב שההתיחסות לשמאל "רדיקלי" באותו מישור כמו הימין הקיצוני אינה במקומה. השמאל מעולם לא רצח ראש ממשלה, לא הטיף לאלימות כלפי הממסד. המקסימום שנשמע מהשמאל הוא התנגדות פסיבית וגלויה. ואילו הימין הקיצוני הקיים מחתרות ופועל באופן לא גלוי ומחתרתי. הימין בישראל הוא חלק מהממסד והוא רודף את הממסד. השמאל הוא מחוץ לממסד ונרדף על ידי הממסד. גם אם שני הצדדים ניזונים אחד מהשני לצורכי תעמולה והסברה, הרי מדובר על שתי תופעות שונות לחלוטין. אחת אלימה, מפעילה טרור ונהנת מתמיכה כלכלית רחבה של המדינה ואילו השניה לא.

    • לעשות השוואה או הקבלה איננה זהה ללהגיד שמדובר באותו הדבר או במשהו גרוע באותה המידה. אני בטוח שהשתמשת בטיעון הזה בעצמך, בהקשרים אחרים.

    • מני ל says:

      השמאל המוגדר בישראל "רדיקלי" הוא בסך הכל מה שנחשב קונצנזוס בכל מדינה מערבית. הרעיון שמדינה הוא כלי שנועד לשרת את *כל* האזרחים. לצערנו מה שנחשב בישראל קונצנזוס הוא רעיון מוקצה ומגונה בכל מדינה מערבית, והוא שתפקידה של מדינה לדאוג לממש את ה"זכות" המדומיינת של חלק מאזרחי המדינה, ואף ציבור שלם של מיליוני אנשים שלא גרים במדינה ואינם אזרחיה כלל.

    • כן אני חייב לומר שזו מגמה מוזרה ולא מובנת לי לגמרי בבלוג הזה ובבלוגים שמאליים אחרים — הרצון להתעלות במבט לא רק מעל המרכז והימין, אלא גם מעל השמאל. ככה, בסופו של עניין, אפשר להימצא באויר הגבוה, אולי בחלל, ולראות איך משם כולם נראים אותו דבר.

      • לא מובן? אז אני אסביר:

        כשאתה תקוע ודופק ת'ראש בקיר, הכי טוב לתת איזה צעד אחורה ולעשות קצת זום אאוט, אולי יש איזה סדק איפה שהוא.

        זה בהנחה שאתה לא רוצה לדפוק ת'ראש בקיר, כמובן. יש כאלה שאם יפסיקו לדפוק ת'ראש בקיר, לא יידעו מה לעשות עם עצמם.

  7. עירא says:

    ויש לי עוד ניטפוק. אני מסכים בלב כבר כמעט עם כל מה שכתבת, אבל להגיד שזה בא רק על הגב הפלסטיני זה כבר מזמן לא נכון. המערכת הזו של חוקים שאינם קשורים לאכיפה מאמללת את היהודים במדינה לא מעט. אם זה עומס המיסים כדי לתחזק את הצבא ביו"ש, אם זה שורדי שואה שסובלים חלקם מחרפת רעב, אם זה חקלאים בגליל ובנגב שלא יכולים לשמור על רכושם ולפעמים בריאות גופם, שפיתחו תופעות כמו מיליציית "השומר החדש" ועוד ועוד דוגמאות שאפשר לחשוב לפעמים שדריסת השלטון את החלשים היא שרירותית כל כך, שאולי היא אפילו לא קשורה למוצאם האתני. ההון-שלטון שלנו לא זונא רק ערבים או רק שמאלנים וכולי, הוא שונא ורודה פשוט בכל מי שבתשעה וחצי העשירונים התחתונים.

    • זה לגמרי נכון, בעניין האכיפה. התכוונתי שהמשחק בו כל הכוחות הפוליטיים מאכילים זה את זה הוא על גב הפלסטינים, וזה נכון גם למי שמטרתו לסייע לפלסטינים.

    • עדו says:

      קראתי פעם מאמר של מישהו שעשה טירונות לפני מלחמת ששת הימים, בסוף התאור הקשה של התלאות שלו הוא שטח תחינה לא להחזיר את השטחים, הרי אם לא יהיו ערבים להתעלל בהם יחזרו להתעלל בטירונים כמו שהתעללו בו והבן שלו עומד להתגייס לצבא…

  8. ההצלחות הנקודתיות של ארגוני השמאל בשיפור חייהם של הכבושים אינן בטלות בשישים. ברור שמצבם היה גרוע הרבה יותר בלעדיהם.

    הביקורת הזאת על השמאל (משחק את המשחק ולא מצליח לשנות) מוכרת וידועה.
    אלא שגם אתה, כרוב המבקרים, לא מציע ביקורת בונה.
    יש לך הצעות לדרכי פעולה אחרות?

    • מוכרת וידועה, אבל הכל ממשיך כרגיל. סתם שאלה, האם זה כך מפני שחיפשו דרכים לשבור זאת ופשוט אין, או שמחכים שהמבקרים יבואו עם כל התשובות? כי אולי זה רק אני, אבל כשמישהו שולח אותי להביא פתרונות אני שומע "טוב לי ככה", אחרת הוא היה מצטרף למבקרים, בתור התחלה, ואח"כ מחפש פיתרונות בעצמו.

      • ברור שהפעילים הפוליטיים הנלהבים ביותר הם גם אלה שנוטים ללקות בדוגמטיות עד עיוורון.

        לכן מוטל עלינו, עלי ועליך, לבצע את הביקורת, עצמית או חיצונית.

        וכן, פה ושם יש נסיונות לשנות דוגמה. בבילעין למשל, לפחות בהתחלה, כשהעסק לא היה כל כך אלים ומסריח, היו הפגנות שהיו אמנות פוליטית במיטבה, יצירתיות ולפעמים אף מצחיקות (למשל הפגנת ה"נאביז" הכחולים מסרט התלת מימד ההוא).

        גם אני משתדל לחשוב על שלטים יצירתיים בהפגנות, או פעולות רשת חדשות. אבל אתה יודע מה? כשאני מוסק זיתים באיזה הר בשטחים, סתם כדי ~אולי~ לעזור קצת לאיזה פלח פלסטיני ומשפחתו, אני מרגיש די טוב עם עצמי וזה מנקה לי את המצפון לשבועיים לפחות.

        • נו, וזה עוזר לנצח במשחק הפוליטי?

        • חיים ו. says:

          אני חושב שהתגובה שלך היא פחות או יותר בדיוק מה שש.ב מדבר עליו. אולי הפגנות "נאביז", שלטים יצירתיים ופעילות רשת לא ממש תורמים להצלחת המאבק של המחנה הפוליטי אליו אתה משתייך.
          המאבק הפוליטי של השמאל הישראלי, עם כל הצער שבדבר, אמור להתבצע בישראל, על ידי הציבור הישראלי ולטובת הציבור הישראלי.

          מאבק שמאלי איננו רק פיסניקיות, פעילות קרקסית עם ילדי כפר כלשהו ומסיק זיתים בדרום הר חברון, זה נחמד אבל אלו פעילויות שתורמות כפי שכתבת ביושר בעיקר למירוק המצפון של הפעילים, מטרה ראויה לכשעצמה אבל נטולת כל אפקטיביות ציבורית כלשהי.

          אפשר לקחת את המאבק למען העובדים הזרים כדוגמה, מאבק חיובי, ראוי וסימפטי ביותר לטובת כמה אלפי עובדים מנוצלים מאריתראה, סודן ותאילאנד. מאבקים למען עובדים הם לחם חוק של השמאל בכל מקום בו יש שמאל, אז איפה המאבק נגד העבודה הקבלנית בישראל? עבדות מודרנית מכוערת ומנוולת, מאבק קלאסי נגד ניצול המקיף מאות אלפי ישראלים, יהודים וערבים באופן ישיר וכמיליון איש באופן עקיף. יוק.

          מי הם האנשים המחלקים מזון לעשרות אלפי אנשים ללא בטחון תזונתי בישראל? עד מאבק שמאלי קלאסי, נכון, חובשי כיפות ושטריימלים, התוצאות בקלפי.

          אולי זה קשה לרבים כאן לקבל, אבל הציבור הישראלי הוא זה שיחליט בסופו של דבר על עתיד המדינה הזו, לא האמריקאים, לא האירופאים, לא האו"ם, לא יהיו שום חרמות ושום לחץ שישראל לא תוכל לעמוד בו, ראו את המזרח התיכון הבוער סביבנו, אתם חושבים שמישהו בעולם באמת חושב שהכיבוש הוא הבעיה האקוטית ביותר לטפל בה? שהאמריקאים יוותרו על ישראל בגלל הפלסטינים בעוד רוסיה וסין משתפות פעולה קבל עם ועדה עם רצח ההמונים של המשטר הסורי באזרחיו תמורת כלכך הרבה פחות ממה שישראל נותנת לארה"ב?

          מה ששלום *אומר זה תתעוררו ותריחו את הקפה.

          *ואולי אני טועה ושלום באמת מתכוון לתת-יצירתיות בשלטים ואני מדבר רק מהמיית מעי. אולי

  9. בבירור שערכתי עם דוברת מחוז ש"י נאמר לי במפורש שאין למעצר שום קשר לתגי מחיר.

      • אברהם בנימין says:

        לכן הייתי מציע לבדוק את העובדות טוב יותר מה שעשית הפעם. הייתי שמח להתייחס עניינית לנוסחה המעניינת שאתה מציע פה על משחק הימין והשמאל (אגב, חשבתי על כך פעם בעצמי והגעתי למסקנות לא רחוקות) אבל אין לי את יישוב הדעת הדרוש לכך, לכן אחזור לעמדת הקורא.

        בכל אופן, במקומך לא הייתי נתפס לקטנות של מראה חיצוני או מכנה בכינויים מעליבים כאלה א אחרים.
        מי שמזלזל במי שלא חושב כמוהו, לא מעריך את כוחו של האחר.

        ולדבר על מדובללים? לא אתה, שלום… :)

  10. אור ב says:

    וואו.
    שיטת שקשוקה מטורפת. לפעמים קשה להאמין שככה אנחנו חיים פה.

  11. איליה says:

    כל כך לא מפתיע שהפוסט הנ"ל נכתב ע"י רוסי :-)
    כל מי שעבר מסלול הכשרה סובייטי יודע בדיוק במה מדובר…

  12. אלון חספר says:

    בעניין ארגוני השמאל מעניין להקביל את זה לקריאות השונות נגד הסיוע ההומוניטרי באפריקה שמייצר דרכים שונות וחדשות לניצול (ניסויים קלינים על בני אדם! 'זתומרת תרופות חינם…)
    גוף שמוביל לדעתי שינוי מחשבתי כזה בשמאל הם רל"א שמגדירים לעצמם כמטרת העל את סגירת המרפאות והשירותים שהם מספקים. אני לא בטוח איך אבל זה אולי כיוון מעניין לשלל המאבקים.