דלהי- העיר הפסיכדלית

נכתבע"י בעז יניב ב יום חמישי, 23 אפריל, 2009 ב

מאז שהגעתי להודו אני מנסה לנסח לעצמי את הגורמים שהופכים מקום למקום פסיכדלי. ישנם מקומות שונים שהם ט.א.ז אשר מכריזים על עצמם כבעלי מהות פסיכדלית, כך קורה באסיפות הגדולות של הריינבואוו ובפסטיבלי הטראנס הגדולים באירופה. קהילה שלימה מייחדת מקום וזמן לפעילות שמהותה פסיכדלית (ניתן להשתתף בהתרחשות פסיכדלית ללא שימוש בסוכנים פסיכדלים, אך כמובן שיש לכך השפעה על רמת ההבנה של המתרחש סביבך), אך האם עיר יכולה לתפקד כמקום פסיכדלי?

T.A.Z בפסטיבל VuuV 2008 בגרמניה

ראשית אולי כדאי שאנסה לנסח חלק מהמאפיינים של מקום פסיכדלי.  אפתח בהודאה בכך שהניסיון לנסח מאפיינים לחוויה הפסיכדלית בצורה הרמטית נידון לכישלון, שכן חלקים רבים ומהותיים בחוויה הפסיכדלית מתרחשים מחוץ לשפה, ויותר מזה החוויה הפסיכדלית מכוונת את הטרמפיסט הפסיכדלי להסתכל על המקומות בהם השפה קורסת, נכשלת תחת העומס החווייתי. ובכל זאת, אנסה לנסח מספר קווים מרכזיים.
הגורם הראשון הוא החוויה הויזואלית הצבעונית. אין זה אומר שהכל צריך ללבוש גוונים אשר זוהרים תחת אור אולטרה סגול, אלא שהויזואליות הופכת למוקד מרכזי בחוויה. האדום הוא הכי אדום שאפשר והכתום הוא הכי תפוז שאפשר. כל אחד מהנוכחים במקום הפסיכדלי מביא עמו את הגוון של עצמו עד הסוף, בלי לפחד להראות את גוונו האמיתי.

הגורם השני בחוויה של המקום הפסיכדלי היא התחושה החזקה של הראשוניות. כל דבר שעינך רואות קורה באינטנסיביות של "פעם ראשונה" ובשל כך יש לו משמעות. השעמום נמצא מחוץ למגרש המשחקים הפסיכדלי, כיצד יכול אדם להשתעמם כאשר אל מול עיניו נברא עולם חדש. אם להשאיל מניסוחו של שקלובסקי את שאיפותיהם של הפורמליסטים האבן חוזרת לאבניותה. כך גם לגבי התרחשויות קטנות כמו הליכה, ריקוד, או חריצת לשון, שנטענות במשמעות מיסטית, ממש כרגע הבריאה. חיוך יפה באמצע חוויה פסיכדלית יכול לברוא עולם שלם, להצמיח פרחים ויערות גשם.

הגורם השלישי הוא הרגשת האחדות. העולם נגלה כאורגניזם יחיד. המחשבה היומיומית שלנו מחלקת כל דבר לקטגוריות, מפרידה בין חי- צומח- ודומם, וגם בתוך קטגוריות אלו ממשיכה לפרק את הכל לקטגוריות שונות, אני הוא לא אתה ואתה לא אני. החלוקה האשלייתית הזאת אשר מפרידה בין הגורמים השונים מתמוססת במקום הפסיכדלי שם התלותיות של הכל בכל חשופה. כבר הזכרתי בעבר את הצעתו של אלן וואטס לראות בדבורים ובפרחים אורגניזם אחד, ואם נרחיב את התובנה הזאת ניתן להבין שכולנו אחד, תלויים אחד בשני גם אם לרב תלות זאת היא תלות נסתרת. הכל הוא חלק מהאחד ולכן כל אחד חשוב בצורה אבסולוטית לקיומו של אחד זה, ובאותו זמן איננו חשוב כלל כמהות עצמאית.

הגורם הרביעי יכול להיתפס כמנוגד לגורם השלישי, אך הוא קורה במקביל אליו. בתוך המקום הפסיכדלי כל אינדיבידואל מרגיש כאילו הוא מחזיק בתוכו את המהות של החוויה כולה. כלומר המציאות פורחת ונובלת מתוך תודעתו. הסובייקט חווה את המקום כאילו הוא נמצא במרכז והמקום הפסיכדלי סובב אותו (ובאותו זמן הסובייקט חווה את עצמו כחלק קטן מתוך חוויה אחדותית גדולה יותר).

דלהי מספקת את כל הגורמים הללו ועוד מספר גורמים פסיכדלים שאני עדיין בשלבי ניסוח שלהם. ההבעה הויזואלית המוגברת נוכחת בכל מקום. צורות שחושפות את עצמם רק לטרמפיסט הפסיכדלי נוכחות בכל פינה בתרבות ההודית, אולי אלו שאריות מהשפעתו של הסומה על תרבות זאת. הרחוב ההודי אינו משעמם לרגע, ולא רק לטייל המזדמן. ההודים עסוקים כל הזמן בצפייה בנעשה ברחוב, מהומות קמות ושוכחות רגע אחרי רגע, בין צעקות עזות לצחוק רם אין רגע דל. את תחושת התלות של הכל בכל לא ניתן להרגיש חזק יותר מאשר במקום כמו דלהי. כולם נתמכים ותומכים בכולם, הכל אחד. כאשר הקטגוריות המבדילות בין אדם אחד לשני נמסות, נעלם גם מושג הפרטיות.

התרבות הפסיכדלית הושפעה רבות מהודו ואימצה סממנים הודים רבים כמו סמלי האום הקיטשים שתלויים במסיבות רבות ודמויות האלים, אך לא לקרבה זאת כיוונתי. הקרבה עליה אני מדבר היא קירבה שאיננה יכולה להיווצר על ידי חיקוי שכן היא קירבה המבוססת על המתרחש ברמת החוויה במוחו של הטרמפיסט בזמן השהייה בעולמות המקבילים.

לתמונה אין שום קשר לדלהי- מצד שני לא יכולתי לדחות את הדחף להעלות תמונה מהפוג'ה ברישיקש

האם ההשפעות הפסיכדליות של הסומה הן שהובילו תרבות זאת לתובנות עמוקות אלו אשר להן קשר ישיר עם החוויה הפסיכדלית? קשה להכריע בשאלה זאת. בכל מקרה דלהי ככל חוויה פסיכדלית נשארת בסופו של דבר כשאלה פתוחה. החוויה הפסיכדלית איננה מכוונת אל התשובה הנכונה, אלא מכוונת את האדם לשאלה הנכונה.

10 תגובות ל “דלהי- העיר הפסיכדלית”

  1. הגורם השלישי הוא החוויה הסכיסופרנית כמעט בניסוח מדוייק של דו"ג באנטי אדיפוס
    המכונות שמזינות זו את זו ללא הרף
    התינו שיונק מהשד הוא מכונה אחת עם האם שחולצת
    והכל מחובר והכל אחד
    מכונה גדולה שנעה ומניעה ללא מניע

    סתם מחשבה
    בכל מקרה תהנה

  2. סלע

    אם אתה ברישיקש, כדאי לעבור גם בהרידוואר, הפוג'ה שם היא חוויה פסיכדלית אינטנסיבית (וכנראה גם יותר אותנטית מזו ברישיקש), הרבה אנשים, רעש וצבעים. וגם האוכל מעולה.
    תעשה חיים.

  3. רונית

    סופסופ במלון עם אינטרנט, בקרול באג, ואכן פסיכדלי. איך, איך לא קראת לזה "פסיכלדהי"??

  4. רונית

    עיר מקסימה לגמרי, והפוג'ה באמת יפה מאד. שווה להגיע לעת ערב ואחרי זה להסתובב ברחובות – לי לראות את העיר הזו בעשר בלילה הזכיר את ברצלונה דווקא..

  5. אחד שיודע

    מהו המבנה הפוליטי, היוצא או שיצא מהפסיכדליה של הסיקסטיז?

    ומה אומרים תושבי ואזרחי דלהי על עצמם
    על הפערים העצומים …

    אל תשגה באשליוצ

  6. תודה לכל הממליצים, אשתדל לבדוק את הפוג'ה המדוברת בהרידוואר.
    להוא שיודע- בשום שלב לא טענתי שאין בעיות בדלהי רק ניסיתי לנסח חלק מהחוויה. דרך אגב מהסיקסטיז יצאו המון פרקטיקוט לפעילות פוליטית שמצליחות להזיז דברים עד היום. אפשר להתסכל על תנועת הסיקסטיז ככישלון טוטאלי ולמחוק גם את ההישגים שלה, או ללמוד מהתנועה הזאת ולנצל את מה שאפשר לנצל לטובת העתיד.

  7. דרך אגב את התגובה הקודמת וגם את זאת אני כותב כנראה מאחד מבתי הקפה אינטרנט הכי יפים בעולם… בדרך כל כדי להשתמש ברשת בהודו צריך להדחס לחדר עם אינטרנט ואילו פה בלקשמן ג'ולה מצאתי במקרה בית קפה על ההר שצופה על הגנגס ויש בו וואי פאיי, הדברים המוזרים שמוצאים בהודו…
    זהו רק חשבתי לציין את זה

  8. Obama wouldnt be appearing there if a win on Coakleys part were not imminent. We keep hearing, over and over, that this special election is a referendum on Obama and on HCR, and that if Brown wins, it means the Democrats are in real trouble for November, and that the country thinks HCR is a bad idea.

  9. ingfhhqkp

  10. Hi my loved one! I want to say that this article is amazing, nice written and come with approximately all vital infos. I'd like to peer more posts like this.


השאר תגובה