החורף הרוסי ואנחנו.

יש לא מעט מן המשותף בין ישראל לרוסיה. תמיד היה, בהתחשב במקום ממנו באו רוב מקימי המדינה ומנהיגיה הראשונים. אפילו הטענה המסורתית ההיא של אשכנזים מקומיים לפיה הם נציגי הליברליזם והדמוקרטיה המערביים היא מין גרסה של הניסיונות הפרובינציאליים מצד האליטה הרוסית לחקות את מערב אירופה, עוד מימי פטר הגדול.

רוסיה עברה תהליך מקביל במידה רבה לזה שעברה ישראל. היה בה שלטון חד מפלגתי, חברה וכלכלה מגויסות ומנוהלות ביד רמה ע"י הממשלה. בשנות התשעים, באופן פתאומי ביותר, היא נפתחה לעולם וצמח בה אחד ממשטרי ההפרטה הפראיים שבנמצא, שהצמיח קבוצה כוחנית של בעלי הון שהכינוי שלהם: "אוליגרכים" אומץ גם אצלנו. עשור מאוחר יותר, ובמקביל לגל של טרור אסלאמי, התפתחה בה ריאקציה שמרנית. השלטון החל לכרסם בעקביות בדמוקרטיה שעוד לא הספיקה להתפתח, החברה והכלכלה חזרו להיות מנוהלות ונשלטות וחזרו הסיסמאות הישנות של המלחמה הקרה, אלו על האיום וניסיונות ההשתלטות של המערב. רוסיה עברה סובייטיזציה מחודשת, אך הפעם לא בשם "גן העדן לפועלים" אלא בשם הלאומנות הרוסית וללא הביטחון הכלכלי היחסי שהיה בתקופה הסובייטית.

גם הלאומנות הרוסית דומה לזו הישראלית, או שמא להיפך, שכן הציונות התפתחה בעיקר במזרח אירופה ואימצה את אותו המודל שהצמיח אותה כתגובה לחוסר יכולתו להכיל את היהודים כחלק מהלאום. גם שם, הלאומיות איננה של אזרחות, תרבות ושפה אלא לאומנות אתנו-דתית.

כמובן שבין שלל ההבדלים בין ישראל לרוסיה, בולט בעיקר הבדל העוצמה. שום דבר שקרה כאן לא מתקרב לקיצוניות שבה התנהלו הדברים שם. אך כמדינה שצביונה הושפע כל כך מרוסיה, שבה אחוז דוברי הרוסית בקרב האזרחים דומה לאחוז דוברי הערבית, שממשלתה חותרת תחת אסטרטגיית ההישרדות הבסיסית ביותר של ישראל מאז בן גוריון ומעבירה אותה ממעגל ההשפעה האמריקאי לזה הרוסי, יהיה מוזר – בלשון המעטה – להתעלם ממה שקורה שם.

זה יהיה מוזר גם מפני שהמודל השלטוני המתגבש כאן הוא אותו המודל שהתגבש שם וכנראה בכל מקום: דמוקרטיה שכל מה שנותר ממנה הוא הקליפה הפורמאלית ומערכת המונחים. גם כאן וגם שם הבינו ש"דמוקרטיה" היא מותג חזק ואתה לא יוצא נגד מותגים חזקים. עדיף לנכס את המותג, לרוקן אותו מכל תוכן, לשנות את משמעותו מקצה לקצה ולהמשיך להשתמש בו. כך, לאור המודל הפוטיניסטי שמשלב את הגרוע שבשני העולמות – דומיננטיות ממשלתית בנוסח סובייטי עם קפיטליזם חזירי – ולא לאור המודל הפשיסטי, ייראו הדיקטטורות של המאה ה-21. אלה יהיו דיקטטורות שמדברות בשפת הדמוקרטיה, ורק כמה זקנים יזכרו שפעם, כשאמרו "דמוקרטיה", התכוונו בעצם למשהו אחר לגמרי.

שם, כמובן, סדרי הגודל אחרים, וגם הסגנון. עיתונאים עם פה גדול לא רק מושתקים באיומי מיטוט כלי התקשורת שלהם – שתלוי בחסדי המדינה – ולא רק מפוטרים מטעמי "לא עוברת מסך" אלא נרצחים בביתם. שם, מפגין שבא לא טוב למשטרה חוטף יותר מבעיטות, ומעצר שווא יכול להיות 72 שעות בתא דחום בגנגסטרים צ'צ'נים שיודעים בשביל מה שמו אותו אצלם.

עלייתה של המיזוגניה – הסימן הבטוח ביותר לזה שהחברה יורדת מהפסים והופכת לעריצות – מורגשת היטב גם ברוסיה. רק ששם, במקום לכסות את הנשים ולהחביא אותן – מערטלים אותן ומציבים אותן תחת אור הזרקורים ותחת זכוכית מגדלת. כאן לא רוצים שהן ישירו כי הן ערווה– שם מרשים להן לשיר רק מסיבה זו, ובתנאי שגם יציגו אותה. כאן יש לנו את "נשות השאלים", חרדיות שמביאות את פרקטיקת הדיכוי לכדי אבסורד, נגד דעתם של גדולי הרבנים, כי רק הכיסוי המוגזם מאפשר להן שליטה כלשהי על משהו. באוקראינה (לא רוסיה, אבל אותו עיקרון) יש את FEMEN , פמיניסטיות שעושות שימוש אבסורדי בהחפצה של הנשים, ויוצאות להפגין בעירום מלא. העיקרון – אותו עיקרון.

שם, הזרועות הלא רשמיות של הממשלה הן מה ש"אם תרצו" רוצים להיות כשיהיו גדולים. דברים כמו ארגון הנוער "סטאל" (פלדה), שיוצאים להפגנות "ספונטאניות" לתמיכה בממשלה, מייצרים בהוראתה לחץ ציבורי פיקטיבי שמעודד אותה לעשות את מה שהיא רוצה לעשות ממילא – להקצין, ומכפישים את האופוזיציה באופנים שמאפשרים לממשלה לא רק ליהנות מכך, אלא גם להציג את עצמם כ"מתונים" ו"אחראיים" ביחס.

המשטר הרוסי הצליח להתקדם למקום הזה במשך עשור שלם – ואז העם התחיל לצאת לרחובות, וקשה להסביר אפילו עד כמה מדהימה העובדה הזאת.

הרוסים מפורסמים באדישות, באסקפיזם ובפטליזם שלהם אפילו יותר מהישראלים. כמו כאן, גם ברוסיה מעמד הביניים הוצף בתרבות צריכה מרצדת ובחלומות שווא על "הצלחה". קרוב משפחה שביקר לא מזמן בנובוסיבירסק, עיר הולדתי, סיפר לי שאף אחד לא עובד שם. עבודה אמיתית אין, אז כולם לובשים מותגים ומגלגלים כסף וירטואלי ממקום למקום בכל מני מיזמים ספקולטיביים מפוקפקים.

גם שם התקשורת מטמטמת את הציבור בבידור זול על גבול הפורנוגרפיה ובתכניות "סגנון חיים" שאמורות להחליף את החיים האמיתיים בארוחות אותן לא נאכל ובטיולים אותם לא נטייל. "כלב השמירה של הדמוקרטיה" הוא כלב תקיפה שמקבל מהממשלה למאכל את מי שהיא רוצה להיפטר ממנו או מוכנה לוותר עליו כדי לייצר מעט מצג שווא על "עיתונות חוקרת". את המטרות האמיתיות, התקשורת לא תוקפת.

שם הוטמע בהצלחה האתוס של "כל אחד לעצמו" והתחליף הזמין היחיד הוא חיקה החמים של הכנסייה, שמספקת נחמה ותחושת ביחד כלשהי, אך הממסד שלה הוא חלק אורגאני מתשלובת הקרמלין\אוליגרכים\פשע מאורגן השלטת. התחליף האחר: תרבות אזרחית דמוקרטית וסולידארית, לא הייתה שם מעולם כמו שלא הייתה אצלנו מעולם.

המשכילים הרוסים מיומנים אפילו יותר מאחיהם הישראלים באמנות הליגלוג, הדאחקות והאיניואנדו ברשתות החברתיות על חשבון הממשלה ובעלי הכוח. גם שם, נכתבים כל הטקסטים הנכונים והטובים, רק שאף אחד לא בטוח איך מתרגמים אותם ליצירת שינוי. וגם שם יש את קומץ המפגינים המקצועיים, שיוצאים החוצה כרפלקס מותנה, כבר לא כדי להשיג שינוי אלא כי זו דרכם לספק את הצורך לעשות משהו, להגיב למצב איכשהו. וגם שם, מי שיכול להרשות זאת לעצמו כבר היגר לחו"ל או מתכנן לעשות זאת.

ובכל זאת, העם יוצא לרחובות. במספרים קטנים יחסית, אבל הייתי רוצה לראות את המספרים אצלנו בקור של מתחת לאפס ויחס של עשרה שוטרים ברוטאליים על כל מפגין, שהונחו למלא את בתי הכלא במטרה להרחיק דור שלם של מפגינים מהרחובות.

ועוד דבר משותף למשטרים של מודל ההתחזות לדמוקרטיה שמרוקנת מכל תוכן הוא הזחיחות. משטרים כאלה טובים מאוד בלעורר פרנויות בקרב הציבור ולספק לו חדשות לבקרים דחלילים חדשים לפחד מהם. זה תמיד משהו "זר", מישהו מבחוץ ש"בוחש" בעניינים הפנימיים, משהו "קוסמופוליטי", זיהום חיצוני כלשהו שחודר ומטמא את גוף האומה. השלטון הוא תמיד "הרע במיעוטו", הוא תמיד מבטיח "יציבות" ותמיד, אבל תמיד מוצא איזה שעיר לעזאזל שאפילו כוח להגן על עצמו אין לו, אבל כל הבעיות בעצם בגללו.

אבל הם עצמם לא חיים בפחד. הם על הסוס, הם יהיו שם תמיד. להם – יש ביטחון עצמי מופרז ולכן הם גם ייפלו. לא מחר, אבל יום אחד. הזחיחות הזאת שלהם היא זאת שלא יודעת מתי לעצור, לא מסתפקת בשליטה שיש להם, לא יודעת – אחרי שמצאה את השעיר לעזאזל שלה – לחבק את כל השאר אלא ממשיכה לייצר שעירים חדשים לעזאזל עד שבוקר אחד מגלה שיש יותר שעירים לעזאזל מנתינים נאמנים וממושמעים. הזחיחות הזאת, היא שמביאה את אביגדור ליברמן הזחוח לשבת עם פוטין הזחוח ולהצהיר שהבחירות ברוסיה, שכולם יודעים שהיו מזויפות, הוגנות ודמוקרטיות. למה? כי "המשקיפים", חברי מפלגתו בעיקר, הצליחו לא לראות את מה שאין ספור אחרים ראו בעיניים שלהם. אפילו במגזר שהוא חושב שנמצא בכיס שלו נרשם WTF לא מבוטל. אולי לראשונה, המונולוטיות הפוליטיות שמאפיינת את המגזר נסדקת.

יש קטע רוסי מסורתי ששווה לשקול. האם זה באמת נכון להתעסק בכל מני קרבות בלימה קטנים? אתם יודעים, "להצליח" לרכך את חוק ההשתקה, שסכום הפיצויים על לשון הרע ללא הוכחת נזק יוכפל "רק" פי 3 ולא פי 6. דברים כאלה. וואו. אולי דווקא לתת להם לפלוש, לתת להם לשרוף את הדלק שלהם ולמתוח את קווי האספקה שלהם, לתת לטנקים שלהם לשקוע בבוץ כשהדרכים יפשירו בקיץ. ובכל הזמן הזה, לא לבלום אלא להתכונן. ובסוף, לא לעצור אותם באמצע הדרך אלא לעלות על ברלין. נפוליאון אמר שהוא אף פעם לא מפריע לאויב שלו לטעות. השלטון בארץ, כמו ברוסיה, עושה טעות גדולה וממציא את האופוזיציה שלו מחדש. טוב מאוד.

This entry was posted in כללי. Bookmark the permalink.

83 Responses to החורף הרוסי ואנחנו.

  1. פנינה כץ says:

    פוסט מומלץ.

  2. משובח מאד. אני מסכים – יש להפסיק להפריע להם. דני דנון רוצה לספח את יהודה ושומרון? יאללה, בכיף. בוא נוריד את המסיכות.

  3. אחד בירושלים says:

    יתכן שמיעוט המשתתפים בעצרות המחאה האחרונות (כולל THE MARCH של יום ששי) מעיד שגם אחרים שוקלים את הרעיון שלך שבסיום הפוסט…

  4. מורה נבוכים says:

    מעולה

  5. עדן says:

    לגבי ה"לא להפריע להם" יש הבדל: בסופו של התהליך, אחרי שיהיה הרבה יותר רע והכל יתפוצץ, רוסיה תשרוד. ישראל לא. יש בזה גם משאלת לב שאף אחד לא מבטיח שתתקיים – אני כבר מדמיין לעצמי כמה תומכי רפובליקה במלחמת האזרחים ברומא אומרים לעצמם "ניתן להם קיסר, יהיה גרוע כמה זמן ואז הם יבינו".

  6. הקטע הזה של לקחת מושג, לרוקן אותו מהתוכן שהיה בו, וליצוק לתוכו שלטון טוטליטרי, אז לפני הדמוקרטיה הרוסים גם עשו את זה לקומוניזם.

  7. בדיוק כך. ולכן הבחירות הבאות תהיינה אידיאולוגיות ופוליטיות כמו שמזמן לא היו. ולכן יש סיכוי טוב מאוד שהשלטון יתחלף.

    • גרייף says:

      אם המפלגות הגדולות יהיו ליכוד, קדימה ועבודה, אז השלטון לא יתחלף, רק הלוגו בראש מסמכי הוורד יתחלף. השלטון יהיה בדיוק אותו השלטון.

    • רצוּץ ומצוּץ says:

      הלוואי… אבל, לא. הבחירות לא תהיינה אידאולוגיות יותר מתמיד. הפוליטיקה כאן היא פוליטיקה של זהויות, רק זהויות, ושום דבר מלבד זהויות.

      • זה נכון, ולא עומד להשתנות הרבה עד הבחירות הבאות. אבל גם תומר צודק. המפה תשתנה, ולדעתי נראה נסיגה מהמבנה ששרון יצר כאן, מרכז לאומני ענק עם כמה רסיסי מפלגות מימין ומשמאל, וחזרה כלשהי למערכת דו-קוטבית.

    • אנטי says:

      "הבחירות החשובות ביותר בתולדות המדינה" זה מונח שחוק שנעשה בו שימוש כבר 30 שנה.

      הערה מערכתית לשלום,
      אי אפשר לצפות במאמרים שלך באקספלורר

  8. הבעיה לדעתי שאין מה לעשות, לוקח המון שנים לפתח מסורת דמוקרטית אמיתית, והזמן שלוקח, כמו גם יציבות הדמוקרטיה, תלויים בהמון גורמים ומשתנים ובגדול תלוי בשאלה הפשוטה האם רוב הציבור חפץ בדמוקרטיה. למדינות האירופיות לקח מאות שנים להתבסס כדמוקרטיות מתוקנות (אנגליה, צרפת), גרמניה התרבותית והמתקדמת לא ניצלה מהנאציזם. ישראל היא מדינה צעירה מאוד, עמוסה בבעיות פנימיות, ונתונה תחת לחץ ומתקפות מצד שכניה. התנאים האלו לא ישתנו בקרוב… קשה לי להאמין שבימינו אנו נזכה שתהיה כאן דמוקרטיה מערבית ומתוקנת ושזו תצליח לשרוד במזרח התיכון המשוגע. קשה לכפות דמוקרטיה על אוכלוסיה שאינה חפצה בכך – ראה העולם הערבי. כל כפייה (על ידי אליטה – מלך או בית משפט עליון וכו') של ערכים ליברליים על חברה שלא מוכנה לכך מביאה בסופו של דבר לתגובת נגד קשה של ההמון הנבער (ראה מקרה תוניסיה, וראה תגובת הנגד כעת בישראל).

  9. מריק שטרן says:

    מעולה! אפילו קרובי המשפחה שלי במוסקבה, שהיו זחוחים שנים רבות, יצאו להפגין. מעניין אם דיקטטורה טוטלית היא מודל שכבר אינו תקף בעולם של הרשתות החברתיות האינטרנטיות? יש כאן גם איזה סוג של מראית עין כלפי העולם המערבי שאפילו לפוטין אכפת ממנה. בכל מקרה, אותי זה מאוד משמח

  10. Michael says:

    יש בפוסט נקודות נכונות וצודקות, אבל אני חושב שהזווית כולה לא נכונה.
    אני לא חושב שיש דמיון מהותי בין ישראל לרוסיה (אולי רק בכמה נקודות בודדות), אלא שזה מה שקורה בכל דמוקרטיה. בכל דמוקרטיה, יש אלמנטים מושחתים שמשתמשים בזה שהם בשלטון כדי לפגוע באופוזיציה, כדי להקשות עליהם את החיים. (מספיק, למשל, לראות פרק של הסמויה כדי לדעת שזה המצב גם בארה"ב). בכל דמוקרטיה המנהיגים שמים את עצמם מול אויב דמיוני יותר או פחות כדי לאחד מאחוריהם את העם. אני חושב שמה שמשתנה ממדינה למדינה זה מידת ההערכה לערך החירות כערך בפני עצמו. מדינות במצב כלכלי\בטחוני פחות טוב, פשוט לא דואגים לחירות באותה מידה; הם הרבה יותר דואגים ללסגור את החודש\לא למות בפיגוע או המלחמה הבאה.

    מעבר לזה, אני גם לא מבין את המושג הזה "מסורות דמוקרטיות". איזה מסורות דמוקרטיות יש בדיוק למדינות אירופה, שלא נתנו לנשים להצביע, שהתחרו ביניהן על מי מנצל יותר את המשאבים של אפריקה ואסיה, שהיו אלופים בפוליטיקה סודית ובריאל פוליטיק בכלל. עד אמצע המאה העשרים, מלחמה הייתה עדיין אחת הדרכים המקובלות ביותר לפתור קונפליקטים.
    ומעבר לזה, הראיה הליברלית כאילו כל ההיסטוריה שואפת לנאורות הליברלית של מדינות אירופה, מאוד מזכירה את התפיסה של לנין כאילו כל ההיסטוריה מובילה להולדת הקומוניזם ברוסיה (ובעולם כולו כתוצאה מכך).
    מה שיותר נכון, לתפיסתי, זה שהמערב פיתח את הדמוקרטיה והנאורות, כי הוא כבר התעשר על גב כל שאר העולם, ואדם עשיר מעריך את החירויות שלו הרבה יותר מאשר אדם עני.

    • כנראה אתה לא מעודכן על ההתפתחויות האחרונות של "המסורות" הדמוקרטיות באירופה.

      • Michael says:

        לא הבנתי את הטיעון. 70-100 שנה זה מסורת דמוקרטית?

        • תעיף מבט על ההתרחשויות האחרונות באירופה, לדוגמה שגרמניה פיטרה (!) את הממשלה היוונית ומינתה ממשלה של טכנוקרטים שיהיו עושי דברם או השינויים בהתנהלות הפיננסית של חברות האיחוד שיהפכו כל ניסיון לקיים מדיניות כלכלית סוציאל-דמוקרטית לבלתי אפשרי מבחינה חוקית (!).

          • סלבה says:

            תראו אני יודע שאין לי תואר בהיסטוריה ואני גם לא קורא כל כך נלהב של ספרי היסטוריה, אבל…
            ובכל זאת יש מדינות באירופה שמראות לצד שחיתות נוראית ומסורת קומוניסטית שטמטמה דורות של אנשים ניסיונות מפרפרים להתנער מקרן המטבע הבינלאומי.
            ועד כמה שהבנתי ראש ממשלת יוון ניסה גם הוא לנער מעליו את הקרן, והיוונים יצאו לרחובות בצורה שלא מבזה את המוניטין שלהם כמקור הדמוקטריה, גם אם זה לא עבד להם בסוף.
            אפשר גם להסתכל על מדינות סקנדינביה שלמרות שבפועל היה להם מלך הנהיגו מודל של חקיקה ושלטון מפוזר שהיה הרבה יותר קרוב לעם (קראתי את זה בספר ממוזיאון), הם גם לא קיבלו בשמחה אף משטר כוללני משאר אירופה ולמרות שגם שם לא הכל מושלם בכל זאת הם מראים יותר התחשבות באזרח ופתיחות לרעיונות חדשים והומאניים משאר המדינות.

            לדעתי כן יש השפעה להיסטוריה השלטונית של המקום על אופן התנהלות הדברים כיום. אני בטוח שאם היהודים בגלות היו מנהלים את עצמם בצורה יותר "נגיד דמוקרטית" המצב בארץ היום היה נראה קצת שונה. רבנים היו להם פעם – רבנים יש להם היום. הרוסים אותו כנ"ל אני לא חושב שהיית תקופה שלא היה לרוסיה מלך/נסיך/צאר או בתאכלס מנהיג טוטליטארי ו"חזק." כל כמה זמן נשבר להם והם מחליפים אחד באחר אבל בסוף הם תמיד מוצאים מישהו שיהיה "חזק" ויעמוד בראש המחנה.

  11. איתי_85 says:

    אם נמשיך בכיוון הזה, בלי לרכך את גזרות הימין, המאבק בסופו של דבר ינצח… אבל במחיר כבד.

    • איתי_85 says:

      דרך אגב, סתם משהו קטן כהערת שוליים… ברוסיה תפס בעשור האחרון סם בשם דזומורפין, שהוא תחליף פשוט להרואין. דזומורפין זול פי מאה מהרואין אבל גם הרסני, קטלני וממכר פי כמה ממנו. ההפקה שלו תלויה בכמה תרופות ללא מרשם. ניסיונות להכניס רגולציה לתרופות האלו נתקל בסירוב מצד תאגידי התרופות של אמא רוסיה. מדובר בסם שגורם לגטאות הקראק של ארה'ב להראות כמו גן משחקים בקיץ.

  12. יונית says:

    משעשע, הציטוט של נפוליאון, בהתחשב בעובדה שהטעות שלו היתה רוסיה…

  13. עידו לם says:

    הדימיון בין ישראל לרוסיה נראה לי קצת מלאכותי, הציונות נולדה בכלל במרכז אירופה ולמרות ששהמונים ממזרח אירופה הם היו שונים מאוד מהרוסים, הם היו יהודים שלא קשורים בכלל לעם איתו הם גרו ולמעשה זה נמשך עד המהפיכה הקומוניסטית שחייבה אותם להתבולל. סה"כ אני מסכים עם הפוסט שלך מדובר בשני עמים פטליסטים שמעדיפים ליילל מאשר לעשות משהו משמעותי כדי לשנות את חייהם אבל אולי משהו משתנה גם שם וגם פה.

  14. ולאד says:

    לא הבנתי מאיפה אתה שואב את האופטימיות שלך.

    כל עוד המדינה תספק תנאי חיים מינימאליים (קרי – אנשים לא יהיו רעבים ללחם), אין שום מצב שבעולם שמשהו ישתנה.

    • עידו לם says:

      הבעיה של רוסים שבתחום זכויות האדם הם פרימיטיבים להחריד.

      • ולאד says:

        נכון מאוד, אבל מה זה משנה?

        אתה חושב שאם לעם בציון, הכל כך מודע לזכויות אדם, ידחפו את הזכויות האלה עוד יותר עמוק בתחת שלו, אז הוא ייצא לרחובות? יתקומם נגד המשטר?

        זה די פלצני. לאנשים נשבר כשאין להם יותר מה להפסיד. ולא כשאיזה פוליטיקאי עושה משהו מ-מ-ש לא דמוקרטי.

        • זה נשמע הגיוני, אבל האמת היא שזה לא ממש נכון. אנשים מתקוממים כשהם מבינים שיש אלטרנטיבה זמינה למצב הנאחס שהם נמצאים בו. נראה לי שסקירה קצרה של המהפכות בהיסטוריה תגלה שיש אי התאמה בולטת בין מועדי התרחשותן לזמנים בהם הנאחס היה בשיאו.

          • ולאד says:

            גם נכון. אני בטוח שצרפת (פריז) ידעה תקופות רעב, עוני ושחיתות יותר קשות מאלו שהביאו לפרוץ המהפכה הצרפתית לדוגמה. זה כנראה צריך להיות שילוב בין השניים.

            לצורך העניין, היום בעידן המודרני כשלרוב האוכלוסיה יש השכלה ברמה סבירה ונגישות גדולה למידע, וכולם יודעים שיש אלטרנטיבה גם בלי להיות אינטלגנט גדול (כולנו יודעים מה זה שבדיה או גרמניה), להערכתי זה פשוט בלתי סביר שתהייה התקוממות רצינית בישראל שתביא לרפורמות כלשהן בכיוון הזה.
            …וזה מאותן סיבות שציינתי.

            • זה יותר מהעניין שהתקוממויות לא מתרחשות כשהכי גרוע. לעיתים קרובות הן דווקא מתרחשות כשיש שיפור, ואנשים מתעצבנים שהשיפור לא מגיע אליהם מספיק מהר.

              קח את המחאה של הקיץ כאן, או זאת של הפנתרים השחורים. הן קרו דווקא לא כשהכלכלה הייתה על הקרשים אלא להיפך, בתקופות של צמיחה. רק שהאנשים ראו שהם לא נהנים ממנה. יותר קל להשלים עם זה שאין מאשר עם זה שיש, אבל אתה לא רואה מזה כלום.

  15. מחשב על says:

    "הביטחון הכלכלי היחסי שהיה בתקופה הסובייטית"? אנשים שם רעבו ללחם…

    • ולאד says:

      רעבו ללחם בתקופת התיעוש של סטאלין, ובתקופה של בזמן ואחרי המלחמה. משנות ה-60 המצב היה סביר.

    • גיל says:

      הכל יחסי… אני חושב שקראתי שבתקופה של השנים אחרי השוד הגדול של העם הרוסי בפעם הראשונה מזה הרבה זמן האוכלוסיה הרוסית אשכרה הצטמצמה. מרעב.

      • מאז שנות השישים בהחלט היה ביטחון כלכלי יחסי. הקיום, עבור רוב רובה של האוכלוסיה, היה עלוב ומחפיר ביותר, אבל ידעת שתהיה לך עבודה, שלא תמות מרעב, שתראה רופא ושהבן שלך יהיה בבית ספר.

        • ג'ו says:

          מחפיר זה עניין יחסי, רוב בני האדם כיום היו לוקחים את התנאים האלה בשמחה.

        • עידו לם says:

          המצב של הרוסים היה מחפיר אבל זה לא מה ששבר אותם, הדיקטטורה הכוחנית שקבעה הכול בשבילם היא זאת שבעיקר המאיסה עליהם את החיים בצורה כול כך בלתי נסבלת.

          • איליה says:

            ברור… העובדה שהם לא יכולים לשים פתק בקלפי פעם ב-4 שנים, פשוט שברה את העם הרוסי. זה חופש העתונות שהדיר שינה מעיניהם ולא, למשל, המדפים הריקים בחנויות, או העובדה שמשפחה ממוצעת לא יכולה לרכוש רכב פרטי…

            ידידי, אתה פשוט לא יודע מה אתה שח!

            • עידו לם says:

              תתפלא אני יודע גם יודע, ונחש מה היה אוכל בברה"מ פשוט היו תורים עד רצחניים עד שהיית משיג את האוכל, התנאים החומריים בברית המועצות היו רעים אבל מה שדיכא בעיקר את הגוש המזרחי וגרם לקנאה במערב היה הדמוקרטיה שאותה הם לא חוו, ובזה הסתיים השיעור היומי על ברה"מ ותחלואיה.

            • מחשב על says:

              הסיפור שאני מכיר הוא שלקראת שנות השמונים ברה"מ הגיעה למצב שהחקלאות בשטחה דה-פקטו מחוסלת, ולא הצליחה לייצר מספיק מזון כדי להאכיל את תושביה. בשנים שלפני התפרקות ברה"מ, היא היתה מקבלת כל שנה כמויות עצומות של חיטה מארה"ב רק כדי שלתושבים יהיה מה לאכול. פשוט מדהים בהתחשב בזה שברה"מ שלטה באוקראינה שכמה שנים לפני כן (ושוב כמה שנים אחרי כן) נחשבה ל"אסם החיטה של אירופה".

              לא הייתי קורא לזה "בטחון כלכלי יחסי" כשהלחם שאתה אוכל תלוי ברצון הטוב של המעצמה היריבה.

            • לאזרח היה את הלחם שלו. הוא היה יכול להגיע מהחייזרים באותה מידה.

            • חיים ו. says:

              משעשע, ישראלי מסביר לרוסי מה הרגישו תחת השלטון הסובייטי.
              אבל אני אדם סבלני, אז שאלתי בעבודה.
              להלן תוצאות הסקר,
              1. דוקטור למתמטיקה בן 62 ממוסקבה. עלה לארץ לפני 20 שנה, זוכר ממש את האירועים. טוען שהמצב הכלכלי המחפיר הביא למהפכה.
              2. דוקטור למדעי המחשב, עלה לפני כ10 שנים בן 55 מאוקראינה, מסכים עם מספר 1.
              3. מתכנת בכיר, בן 42 מוסקבאי. עלה בגיל 23 מסכים עם מספר 2.
              4. מתכנת, בן 37 עלה בהיותו בן 18, לא זוכר את האירועים מי יודע מה, למיטב ידיעתו מספר 3 צודק.

              קצת צניעות לא תזיק.

    • עידו לם says:

      נו חיים ו אם מחקר מעמיק כמו שעשית אני באמת לא יכול להתווכח, רק חסר שתביא לי כדוגמא את אניה הגננת וסלבה החשמלאי וזה בכלל תהיה הוכחה ניצחת.

      • עידו לם says:

        עם כמובן ולא אם.

        • חיים ו. says:

          כי ההערות המחכימות שלך מגובות בסטטיסטיקה מפורטת ולא נשלפות מהתחת, לא ממש ברור לי איך יש שם מקום לפני הזריחה.

          בעשר תגובות שלך רק לפוסט הזה, הוכחת שאתה קשקשן גדול וידען קטן, כיאה לישראלי טיפוסי, אחרים כבר העירו לך, אני אתך סיימתי.

          • עידו לם says:

            האמת היא מר ידען שעשיתי תואר על ההיסטוריה של רוסיה, אבל כיאה לישראלי טיפוסי(מה שאתה כמובן משליך על אחרים) אתה לא רק יודע שאתה צודק אתה גם יודע שמי שאתה מתווכח איתו וכמובן גם לא מכיר אותו לא יודע כלום על הנושא המדובר, את "הידענות" שלך אני עוד זוכר מהגדה השמאלית.

            • חיים ו. says:

              תואר, וואו.
              הרבה יותר שווה מלחיות שם במשך 40 שנה.

            • עידו לם says:

              ועלה בדעתך המלומדת שיש רוסים שרואים אחרת את החיים בברית המועצות בצורה שונה מהשלוש רוסים שדיברת איתם?

            • סלבה מרומניה says:

              סתם בשביל הדאחקה, הנה באמת סלבה שבמקרה גם נולד בברית המועצות.
              ההורים שלי מספרים שהחיים היו חרא, פחדת מדפיקות בדלת, היית אמור להסכים עם המפלגה ולשתוק, התורים היו ארוכים ובתאכלס לא היה כמעט כלום לקבל ואת הכל היית משיג בטובות וקומבינות ולקראת הסוף לא היה אוכל ולכסף לא היה ערך.

              איזה קטע לחשוב שההורים שלנו היו יוצאים להתארגן בשושו באמצע הלילה על ביצים חלב וחתיכת נקניק.

    • עידו לם says:

      תודה לך סלבה על המידע, ידעתי שהמצב בברית המועצות היה גרוע בטח בתקופת הדימדומים שלה אבל מה שאתה מספר גרוע יותר ממה שחשבתי.

      • סלבה says:

        עד היום ברמוניה אתה לא הולך לבקר רופא בלי לתת לו מעטפה עם כסף, גם אם אין לך כסף לתת… וזה בגלל שהקומוניסטים דאגו שבתאוריה בכל מקום יהיה רופא ולכולם תהיה גישה לאחד… אבל לא טרחו לשלם לרופאים או לדאוג שבאמת יהיו מספיק מהם. אז הכל בשחור. רוצה לראות רופא? תוודא שיש לך כסף לתת לו כדי שלרופא יהיה כסף לשחד את הקצב באמצע הלילה כשהרופא עובר ליד הקצביה ופותחים לו את הדלת לדקה בשביל לתת לו חתיכת בשר טובה ששמו בצד. ככה הכל עבד.

        אני בטוח שגם ברוסיה כמו ברומניה עוד לא סיים להתחלף הדור שגדל עם הדברים האלה ולקח אותם כמובן מאליו כדי שיהיה מספיק שינוי. אלו דורות שלמים של מדינות שלמות עם חשיבה מאובנת שנשארו לא מתאימים למשחק הפוליטי והכלכלי שהם נמצאים בו היום. להוציא כמה אוליגרכים פה ושם, הרוב המוחלט פשוט לא הספיק לשנות את החשיבה שלו.

        אם למישהו יש סבלנות אני אתן דוגמא ששמעתי מהחדשות, היית קבוצה של איכרים שתבעו כדי לקבל חזרה את האדמות שהלאימו מהם הקומוניסטים. הם קיבלו את השטחים בחזרה אבל יצא שכל אחד קיבל שטח קטן שלא רווחי מספיק לגדל עליו יבול בשביל מכירה של התוצרת החקלאית, רק מספיק לצריכה עצמית ועוד קצת. סה"כ השטח שהיה להם כן היה מספיק אם הם היו מחליטים שכל שלושה ארבעה יאחדו את החלקות, יחלקו בהוצאות שלהם ויתחלקו גם ברווחים, אבל זה לא קרה. הם רק רבו בינהם על הגודל של הגבולות וניסו לעשות דברים לבד, בסוף בא משקיע מהולנד קנה מהחקלאים את האדמה והתקין שם חוות משלו שמגלגלות רווח, והחלקאים נשארו עם הזין ברוח…
        אני יודע שזה נשמע כמו משל סטייל הנמלה והצרצר, אבל זאת המציאות של אנשים שלא יודעים אך להתמודד עם העולם שסביבם, הדוגמא הזאת משליעה גם לפוליטיקה.

        • עידו לם says:

          אבל סלבה המנטליות הרוסית הקשה הייתה קיימת כמדומני עוד בתקופת הצאר, ככה שאני לא חושב שהמשטר הסובייטי יצר אדם רוסי אחר אלא פשוט צילק אותו ועשה אותו יותר חשדן, אבל היסודות לכך היו עוד לפני הקומוניזם.

  16. אפרת says:

    פוסט מעולה. אחד הנתונים המעניינים על רוסיה – המדינה מתרוקנת. בעשור האחרון היא סובלת מירידה בשיעור הילודה ותמותה גבוהה יותר, מן הסתם גם הגירה שלילית.

    • עידו לם says:

      הרוסים משחקים משחק מוזר, באים למדינות טובות בהרבה מהתועבה שממנה הם ברחו ומנסים לשווק אותה כמשהו הרבה יותר טוב, שויון כנראה ככה זה מהגרים.

  17. עדו says:

    שמעתי פעם אגדה אורבנית על משפחה שעלתה מבריה"מ ושוכנה בנצרת עילית.
    בכל אופן הם נסעו אחרי כמה שנים לביקור אצל הקרובים במוסקווה וכולם יצאו לטיול באחד הפארקים שם.
    פתאום ראה הילד הקטן במשפחה איזו זקנה יושבת על ספסל ובוכה, אין אוכל, אין כסף לתרופות ובזמן הקומוניסטים עוד היה ביטחון כלשהו ועכשיו כבר אין גם את זה.
    הילד שריחם על הזקנה ניגש אליה ואמר :"סבתא אל תדאגי עוד י יהיה בסדר", או משהו כזה.
    הזקנה הסתכלה, ראתה ילד קטן ויפה ושאלה אותו " מממושקה, מאיפה באת?"
    הילד ענה " מנצרת" והזקנה התעלפה על המקום.

  18. איליה says:

    שאפו, שלום!
    רעיון ה"לא להפריע להם" מקנן גם במוחי כבר לא מעט זמן. אולי זה המוצא המשותף שגורם לנו לחשוב בצורה דומה… אין ספק ש"הנצחונות" של השמאל נראים עלובים למדי ונראה שהם רק עוזרים לדחות את הקץ במקום להחיש אותו. המאבק על ביהמ"ש העליון הוא רק דוגמה אחת לכך: אנו עדים כרגע לתהליך מוזר ביותר בו השלטון מנסה להרוס את מסכת הלגיטימיות הדמוקרטית שלו, במקום להאחז בה כל עוד נפשו בו.
    מצד שני, שלום… הרעיון שלך מזכיר במידה רבה את ה-"כמה שיותר רע – ככה יותר טוב" הבולשביקי הישן והטוב. אותו רעיון בדיוק שימש לא מעט אופרטוניסטים רדיקליים והביא, בד"כ, לעלייתם של כוחות אכזריים וקיצוניים יותר מהמשטרים המודחים (רקובים ככל שהיו) – מהיעקובינים בצרפת, עד האחים המוסלמים במצרים.
    כך שלמען האמת, העניין מעלה דילמות פרקטיות ומוסריות קשות ביותר. האם באמת כדאי לתת להם לשרוף את הדלק שלהם? או שצה עדיף לנהל קרב בלימה עיקש (גם אם נואש) ומי לדעתך יזכה לקטוף את פירות המהפכה העתידית?

    • שלום בוגוסלבסקי says:

      ברור לי זה מזכיר, אבל זה ממש לא רעיון ה"כמה שיותר רע – יותר טוב". אני ממש, אבל ממש, נגד זה.

      אני חושב יותר במונחים של קרב איגרוף, שבו אתה לא רוצה לסגור פנים, להדוף את המכות חלקית ולצעוד צעדים קטנים אחורה עד לחבלים. אתה רוצה לזוז הצידה, לתת למכה לעבור ולהכניס לו אפר-קאט שמאלי לכבד.

      כמובן שהתרגום של התמונה הזאת לאסטרטגיה פוליטית קצת יותר מורכב. אבל כרגע, אני אשמח אם האופוזיציה תתחיל להתייחס לעניין כאל קרב איגרוף ולא כאל הפקה של אגם הברבורים. משם כבר נראה.

  19. יוני says:

    פוסט מבריק. תודה רבה.

  20. ניסי says:

    כאן – מתכסות ומתחרדות , שם – יוצאות להפגנות ערומות. "אותו עיקרון"

    לא, לא אחי, ממש לא אותו עיקרון… בכח לעשות השוואה. יוצא חרא.
    גם על כל השאר אני לא חותם. השוואה גרועה.

    ועוד הערה, זה שאתה טוען שציונות יצאה ממזרח אירופה בגלל שהמוצא של הבילויים והחברים שלהם הוא ממזרח אירופה… זאת טעות…
    הציונות היא עוד אחת מהתנועות להתעוררות לאומית שקמו בכל אירופה, כן, בכל אירופה, במאה ה-19. ולא רק בגלל רוסי כזה או אחר.

    • עידו לם says:

      הציונות הושפעה מהסוציאליזם הרוסי הרומנטיות הגרמנית ולא מעט ממאצ'יני וגריבלדי.

    • איתי_85 says:

      זה לא מה שריפרוף ברשימת עשרת הגדולים של הציונות מגלה. יש שם הרבה אוסטיודן. אפילו הרצל עם הגרמנופיליה שלו — אוסטיודן מודחק.

      • גיל ב' says:

        הרבה לפני הרצל היה הס ששם ספרו היה "רומי וירושלים". ההשפעה שלו היתה איחוד והקמת איטליה. הוא ראה בדוגמא האיטלקית מודל ליהודים בישראל. אין שום קשר למזרח אירופה ולסוציאליזם הרוסי, אלא למערב אירופה ולסוציאליזם גרמני.

        והרצל היה הונגרי ולא אוסטיודן. הקישור של הונגריה למזרח אירופה נוצר רק אחרי מלחמת העולם השניה כשהפכה לחלק מהגוש הסובייטי. לפני זה מדיונות כמו הונגריה וצ'כוסלובקיה נחשבו מרכז אירופיות כמו אוסטריה. בתקופת חייו של הרצל, הונגריה היתה שותפתה של אוסטריה לקיסרות האוסטרו-הונגרית. זה כמו להגדיר יהודי מלייפציג כאוסטיודן רק כי מזרח גרמניה הפכה לחלק מהגוש הקומוניסטי.

        אכן היו ציונים רבים ברוסיה כי שם היה ברור שאין מה לדבר על השתלבות באוכלוסיה. בניגוד למצב במקומות כמו צרפת או אנגליה. הרצל הפך לציוני בעקבות משפט דרייפוס כשהבין שאפילו בצרפת היהודים לא יכולים להיות חלק אינטגרלי מהחברה.

        • עידו לם says:

          רק חבל שאתה קופץ בראש, הנטייה לסוציאליזם הרוסי בציונות באה בסוף המאה 19 ותחילת המאה עשרים, אנשים חשובים בציונות כמו אולגה חנקין ומניה שוחט עברו מהסוציאליזם הרוסי המתבולל לציונות וינקו ממנו.

          • עידו לם says:

            מיותר לציין שהן לא היחידות, הציונות בכללותה הושפעה באותה תקופה מהסוציאליזם הרוסי כולל אנשים כמו בן צבי נשיא המדינה.

          • גיל ב' says:

            חבל שאתה לא קורא לפני שאתה מגיב. מעולם לא טענתי שאין קשר בין אבות הציונות לבין הסוציאליזם הרוסי. אבל, כמו שציינת בעצמך, זה הגיע מאוחר יותר. השאלה היתה מה מקור הציונות. הטענה שמקור הציונות במזרח אירופה לא נכונה. דרך אגב, גם הס היה סוציאליסט, ושוב לפני שהסוציאליזם הגיע לרוסיה. הוא הושפע ישירות ממקור הסוציאליזם, מגרמניה.

      • דודי says:

        מה הקשר בין הרצל לבין העם הרוסי? הרצל השתייך ליהדות אוסטריה-הונגריה. יהודים באוסטריה-הונגריה בזמן ראשית הציונות דיברו אידיש או שפות מרכז אירופיות שונות (הונגרית, פולנית, גרמנית). לא רוסית.

        הציונות היא תנועה-אחות לתנועות הלאומיות במרכז אירופה, במזרחה ובדרומה.

        • עידו לם says:

          דודי מה שאתה כותב כבר נאמר, רק ציינו שהייתה בשלבים יותר מאוחרים של הציונות גם השפעה רוסית זה הכול.

  21. Pingback: בשבחי קרבות חסרי תהילה | העוקץ

  22. סלבה says:

    זה לדעתי אחד הפוסטים הכי טובים שלך ואני קראתי הרבה ממה שכתבת (תודה דרך אגב).
    במיוחד ההקבלה בין האוקראיניות לדתיות העיפה אותי מהכיסא, אף פעם לא חשבתי על זה אבל עכשיו שאתה אומר את זה, זה נראה לי כל כך הגיוני.
    כל הכבוד לך.

  23. סמולן says:

    יש פה בעיה עקרונית. כדאי לשים לב אליה: אחת התיזות הבסיסיות של הבלוג הזה הוא ששמאלנים הם ככל האדם, רק עם בעיית הסברה. כלומר, השמאלני אוהד ביתר, השמאלני מפליץ, השמאלני בכלל לא משכיל במיוחד, השמאלני בוודאי שלא רוצה שיהיה רע ליהודים, השמאלני בוודאי שלא עיוור לטרור, השמאלני בוודאי ובוודאי שלא שונא-מתעב-בז לאנשי ימין רק בגלל ששם המשפחה שלהם הוא "נתניהו". לא מעבר למינימום ההכרחי (צחקוק קל). כלומר, אם אני מבין נכון, כך הם השמאלנים כולם (מדובר רק על המכונים "שמאל רדיקאלי"), פרט ליוסי ביילין. הוא באמת בדיוק כמו הדימוי, ולכן צריך להביא לו כאפות, כי הוא פוגע בהסברה.

    ואז מגיע פוסט כזה. מסתבר שאפילו שמאלן שהסווה את עצמו הכי טוב שיש, שמקפיד לא לכתוב אינטלקטואלי מדי, לא להיות שמן או רזה מדי, לדבר תמיד בשם הפריפריה ונגד התלביביות המעצבנת, אפילו הוא – הפוסטר-בוי של קמפיין ההסברה שלך, כלומר אתה – אפילו הוא מסוגל לחשוב דברים מטורללים, ואפילו לכתוב אותם ולהגן עליהם. לצורך העניין לא חשוב אם זה נכון או לא (כמובן שמדובר בקשקוש, מתחילתו ועד סופו), אלא עצם הפער הברור מאנשי הלא-שמאל. כי כאן לא מדובר בדעות פוליטיות במובנים של "מה שנעשה בקשר לפלסטינים" (זה היה אמור להיות ההבדל הממוצע היחיד בין השמאל ללא-שמאל, במודל השמאלן-מהדלת-ליד), אלא ביכולת מופלאה למדי, לראות את העולם ממש אחרת, ועוד בצורה שקל לשחזר אותה. כל שנדרש הוא להניח שאתה תאמר על ישראל את הרע והגרוע ביותר שאפשר (כלומר: את הרע והגרוע ביותר שזמין לישראלי-הרגיל, זה שהשמאלן אמור להיות בערך כמוהו). במצב הזה, אנא ילך הקמפיין להסברת השמאל כישראלים-רגילים ?