הנה מוקש. בואו נדרוך עליו.

"אני בטוח שברוטשילד תתחיל לא רק המחאה החברתית, אלא גם המהפכה הדמוקרטית ". (יריב אופנהיימר)

אני רואה את האמירה הזאת, בהפגנה התל-אביבית אתמול, ומה שיש לי להגיד זה שהובסתם. ומגיע לכם. נכון, זאת בסך הכול אמירה אחת מני רבות שנזרקו בהפגנה – שאליה לא הייתה לי שום כוונה להגיע, אבל היא מגלמת כמה וכמה דברים שכדאי שנדבר עליהם. אז בואו, ברשותכם, ניטפל רגע לאמירה האומללה הזאת ואולי נגיע לכמה מהסיבות שבגללן מה שמכונה "השמאל" מוכה כאן בקלות כה רבה.

המחאה החברתית לא התחילה ברוטשילד. קשה להגיד איפה היא התחילה אז נבחר מקום אחד מני רבים שהוא גם, במקרה, המקום שגדלתי בו. פעם, השכונה הייתה גאווה ישראלית, עוד אפשר למצוא כל מני אלבומי כרומו מהסבנטיז שמציגים את מרכז הקליטה הגדול בארץ בהתנחלות גילה במזרח ירושלים כמופת של בנייה טרומית יעילה וארכיטקטורה מודרניסטית פורצת דרך. המהגרים הובאו לשם ישר מהמטוס, המגורים בחצי השנה הראשונה היו בחינם, חיכו להם מצעים בארון, כלים במטבח ושיעורי עברית בבניין הסמוך. זוהי אותה מדינת רווחה שמעבר לקו הירוק, ובזכותה הייתה לי ההזדמנות לגור בעיר גדולה וללמוד בבית ספר אליטיסטי עם מורים טובים שלימדו אותי על דמוקרטיה והומניזם.

המקום הפסיק לתפקד כמרכז קליטה בשנות התשעים (אם הייתי מגיע לארץ אז, הייתי כנראה גר באשדוד ומצביע ליברמן) ועבר לרשות חברת הדיור הציבורי "עמידר". לעמידר יש מין קטע כזה, להשאיר את הדירות שבבעלותה ריקות במקום לאכלס בהן אנשים שזקוקים לדירה. מה שאומר, למשל, שאם את אם חד הורית עמוק מתחת לקו העוני, את תצטרכי ללדת עוד כמה ילדים או להתמכר לסמים כדי לקבל את אחת הדירות הריקות שבבעלות המדינה.

היות שכך, כבר בשנות התשעים התקיימה הראשונה מבין הרבה השתלטויות של אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם דיור, על דירות עמידר ריקות. השיטה חוזרת על עצמה: פורצים לדירה ומשתקעים בה עם המשפחה, וכשמתקרב מועד הפינוי מכניסים פנימה בלוני גז אותם מאיימים לפוצץ, קושרים כלבים מפחידים לדלת הכניסה ומחזיקים את השכנים בכוננות, כי הם ירדו למטה ויעשו מהומה כשהמשטרה תגיע. הסרט הזה קורה כל הזמן, בכל רחבי הארץ. גם מחאות אוהלים מתקיימות באופן מחזורי מאז שנות התשעים המוקדמות. שוב, אותם האנשים, אותם הנושאים: מחסור בדיור בר השגה, יוקר מחייה, שירותי רווחה קורסים. רק מיעוטם זוכה להבליח לרגע בתקשורת.

ואז, כמה צעירים תל-אביבים מעמידים כמה אוהלים ברוטשילד, נהיה שם קרנבל, כל התקשורת מתלבשת עליהם. ואותם אנשים בכל הארץ שרואים את הנושא שעליו נאבקו עוד לפני שדפני ליף נגמלה מהמוצץ מקבל, סוף סוף, חשיפה, מוציאים את האוהלים הישנים מהבוידעם, מנערים את האבק מקריאות הקרב הישנות – ומצטרפים. הגחלים שאף פעם לא כבו מתפרצות באש חדשה.

המחאה התחילה ברוטשילד?! המחאה הגיעה לרוטשליד! עשרים שנה זה לקח לה. עשרים שנה של התעלמות מוחצת כי התקשורת, חברים, "כלב השמירה של הדמוקרטיה", יושבת עמוק בתל-אביב ומגיעה למקומות כאלו רק פעם בשנה, בפסטיבל דו"ח העוני, כדי להביא פוטג' אקזוטי על זקנים שמשחקים שש-בש במרכז המסחרי הישן, איזה מזרחי כועס על המדינה, איזו חד הורית עם פן ולק שיהיה אפשר לצקצק עליה על כך שהיא מוציאה את הפרוטות האלו כדי להרגיש כמו בן אדם במקום לחסוך אותן לתואר האקדמי של ז'וז'ו הקטן. וכמובן – התמונה המסורתית של המקרר הריק. אחר כך, חבורה של גברים אשכנזים מדושנים תשב באולפן התל-אביבי ותפרשן. ואפילו המקומות האלו, הם לרוב כל מני שמות אייקונים מוכרים לצופה ממרכז הארץ. למרכז הקליטה לשעבר בגילה הם לא יגיעו. ב-2005, האנשים הנואשים האלו קראו לי, באותו זמן סטודנט לצילום שגר שתי בלוקים משם ונהג לצלם אצלם, כדי שיהיה מישהו שיתעד פינוי של משפחה. כשהגעתי, הכול נגמר. השוטרים ירדו מהגג באישון לילה, ניפצו את דלת הזכוכית במרפסת וגררו את המשפחה לרחוב.

ההצלחה של הימין נשענת, כידוע, על הכעס המוצדק לחלוטין של הפריפריה כלפי המרכז. זוהי מניפולציה בוטה משום שהימין האידיאולוגי מנותק מהפריפריה אפילו יותר מהשמאל האידיאולוגי. ההתנחלויות המרכזיות של גוש אמונים הן אליטיסטיות, אשכנזיות והומוגניות פי אלף ממה שתל-אביב תוכל להיות אי פעם וההיכרות של יושביהן (בהכללה ומהתרשמותי) עם מציאות החיים מחוצה להן פשוט מבישה. הדבר נכון לא פחות, כמובן, למרכיבי הימין האחרים, אם זה בעלי הון נובורישים ובטח אם מדובר ביהודים חמים מניו-יורק ונוצרים לוהטים באש יום הדין מערבות טקסס, שבקושי יודעים למצוא את ישראל על מפה.

אני לא יודע מי מארגן את כל ההפגנות האלו של "השמאל" ומהם הנימוקים לערוך אותן במקום בו הן נערכות ובאופן בו הן נערכות. זאת בהנחה המפוקפקת שנושאים כמו מיקום ההפגנה בכלל עולים לדיון מעמיק יותר מאשר התלבטות חפוזה בין כיכר רבין לכיכר הבימה. מה שבטוח הוא שקיומן דווקא שם, ומיצוב המקום הזה דווקא – רוטשילד, מרכז תל-אביב – כלב הדמוקרטיה הישראלית הוא דוגמא יפה ל"תראו, הנה מוקש. בואו נדרוך עליו" המסורתי של השמאל המקומי. אבל ברור לי שיש כאן משהו עמוק יותר מטקטיקה וקופירייטינג. ברור לי שאכן יש איזו קבוצה תל-אביבית חזקה ובולטת שרואה את העיר שלה כמקום עליו שורה שכינת הדמוקרטיה וההומניזם ואת עצמם כנציגיה עלי אדמות.

אני כותב על התפוררות מעט הדמוקרטיה שיש בישראל מאז שהבלוג עלה לאוויר. ולמרות זאת, אני לא יכול להזדהות או להשתתף בסדרת ההפגנות התל-אביביות להצלת הדמוקרטיה. הן פשוט נראות לי כמו הפגנות להצלת תל-אביב, הממסד שלה, הברנז'ה שלה והתקשורת שלא טורחת להוציא את האף מחוץ לגבולותיה. אני יודע שהעניין היחיד שיש לאותה תל-אביב בי היא כחייל וכעריק. מישהו שיעזוב את עירו הברברית, יצטרף כנושא כלים זוטר לאנשים הנאורים שהתבצרו בתל-אביב ויעזור להם להדוף את הברברים שצובאים על חומותיה. מצטער, לא מעוניין.

בשורה התחתונה, הזיהוי הסטריאוטיפי בין דמוקרטיה והומניזם ל"שמאל" של היום ולתל-אביב של היום ייגמר רק בזה שגם השמאל וגם הדמוקרטיה ייכחדו. זאת הסיבה שהימין משקיע את כל מרצו בפרופגנדה שכל מטרתה היא לחזק את הזיהוי הסטריאוטיפי הזה, והוא מצליח רק כי יש יותר מדי אנשים בצד השני שהזיהוי הזה כל כך נוח וחמים להם שהם נהפכו למשת"פים פעילים של הימין.

תהליך ההתפכחות יהיה איטי וכואב, אבל החדשות הטובות הן שהוא כבר התחיל מזמן. כי לפחות מהמקום בו אני עומד, כשאני מסתכל על "שמאלנים" סביבי, ובמיוחד הראויים להערכה ביניהם, אני רואה מעט מאוד שתואמים את הסטריאוטיפ התל-אביבי. הבעיה היא שהסטריאוטיפים הם עדיין מי מארגנים את ההפגנות, ועושים זאת מתחת לבית שלהם. אז הנה עצה קטנה: אם מה שיש כאן זה מאבק למען הדמוקרטיה ולא שימוש בסיסמאות של דמוקרטיה לטובת איזה אינטרס מגזרי כמו שחקלאים משתמשים בסיסמאות של "ציונות" כדי למנוע קיצוץ בסובסידיות – ההפגנות הבאות צריכות להתקיים בירושלים.

This entry was posted in כללי. Bookmark the permalink.

79 Responses to הנה מוקש. בואו נדרוך עליו.

  1. ליהי says:

    טור נהדר נהדר נהדר, כרגיל –
    אבל מהטיעון כולו לא הבנתי לבסוף – למה ירושלים? למה עוד עיר גדולה? למה לא פריפריה אמיתית, מרוחקת מהזירה? גם ירושלים ככלל, זוכה לפחות או יותר סיקור. למה לא הפגנה בעיירות פיתוח?

    • מאותה סיבה שהיה חשוב כ"כ לקיים את מצעד הגאווה בירושלים ולא רק בת"א, וגם לא בעיירת פיתוח.

      שזה בעצם משלוש סיבות: ירושלים היא הבירה ובה נמצאים המשרדים הרשמיים של החלאות מהכנסת ומהממשלה. ירושלים היא הבירה של הפריפריה וירושלים היא המיקרוקוסמוס של כל החברה הישראלית. כך שרק הפגנה בירושלים היא הפגנה ארצית באמת.

      אפשר גם להגיד שמי שרוצה לכבוש את הארץ צריך לכבוש את ירושלים. מין קטע כזה.

      • אסףר says:

        נשמע מאד מוכר ירושלים=מוסקבה. ציטוט מלנין או סטאלין? :-)

      • ליהי says:

        אני לא קונה את זה. אני מודה. חיפה היא בירת הצפון ובירת הפריפריות בצפון או שקר כלשהו שגם אני יכולה לייצר. וגם היא עיר שמאפשרת את ההצטרפות של כל הכפרים הערבים בצפון או משהו, ולכן חשוב לעשות בחיפה. אני לא חושבת שירושלים כירושלים היא לב הטיעון, ושהטיעון שלך הוא מורכב יותר, ונוגע לעבודה ארוכת טווח עם שכבות מוחלשות מהחברה הישראלית, ולכן לדעתי ההתעקשות על ירושלים מקטינה את הטיעון הזה.
        ואת זה אני כותבת כמי שמגינה בחירוף נפש על הפוסט הזה בפייסבוק באיזה שלוש חזיתות.

        • ירושלים אינה לב הטיעון בכלל, אבל היא חשובה יותר ממה שרוב האנשים חושבים, לפחות לדעתי. אבל זה לא לפוסט הזה. אני גם לא בטוח שהטיעון שלי הוא על עבודה עם שכבות מוחלשות אבל כן נוגע למה שמכונה "פריפריה". אני לא טוען להיותי מוחלש, אבל מה שיש כאן זו הסתכלות מהפריפריה על המרכז ולא מהמרכז על הפריפריה, ולדעתי זוהי נקודת מבט נחוצה.

          • יאיר says:

            השאלה הרצינית היא כמה אנשים יבואו להפגנה בחיפה, או בירושליים… והאם זה ייצור הדים באותה מידה… המפגינים עושים הפגנות בתל אביב כי היא נוחה להגעה, וכי מעשית מגיעים אליה הכי הרבה מפגינים… מה שכן אפשר לשנות את ההפגנות מהמרכז לתחנה מרכזית תל אביב, ואז יהיה באמת נוח להגיע, וזה יפנה אל שכבות יותר חלשות…

  2. חיים ו. says:

    מצויין.

  3. טובה says:

    תודה על הפוסט. רק טיפונת לחדד : המחאה החברתית היא טרנד שעובד טוב יותר מהדיבורים נוסח : "מנהיגים חלולים" שניסו אחרי מלחמת לבנון… מכיוון שלא הולך להמאיס את השלטון בשם ה"דמוקרטיה" (עלאק) – עושים שימוש בקול ובמצוקה אמתיים, ומתחילים לממן ולמסד את המחאה כדי להפיל את השלטון. דרך מאוד לא דמוקרטית, אבל מה זה חשוב ? כדי להחזיר את גוש קטיף אמנון אברמוביץ' הנחה להתעלם ('לאתרג' הוא קרא לזה) מהפשעים של שרון ובניו. עכשיו, יכניסו את מזוז לביה"מ העליון (כזכור, גלעד שרון הוכשר על ידו בפומבי) על המשבצת של 'מזרחי' …ובא לציון גואל. והאמן לי שאין כאן כשל לוגי. הכל קשור, ומסריח

    • אסףר says:

      מה רע בלהמאיס את השלטון?

      • טובה says:

        זה רע כאשר זה מוצג כעשיית "צדק חברתי". את השלטון מחליפים בקלפי, ומחאה עושים ממקום נקי, לא כשממומנים על ידי גורמים אינטרסנטיים, שמעוניינים להחזיר את השמאל לשלטון דרך הדלת האחורית (כי מהקדמית אין להם מספיק קולות) ועל כן, זה הופך גם לא דמוקרטי…

        • תפקידה של האופוזיציה היא להיכנס בשלטון, להציב לו אלטרנטיבה ולנסות להעיף אותו כדי לשלוט במקומו. רק בישראל, להיות אופוזיציה זה "לא לבוא ממקום נקי". אבל סחטיין על העדינות, יש שיגידו "נגע שיש להסירו".

    • נשמע כמו פוליטיקה רגילה לגמרי ואני לא רואה מה לא דמוקרטי כאן. אני גם לא מבין מיהו אמנון אברמוביץ' שיכול "להנחות" מישהו לעשות משהו.

  4. עדיגי says:

    הפוסט הזה נופל בעצמו למלכודת הקלישאות. ה"אליטה התל-אביבית" שאתה מדבר עליה, הם לא אליטה ולא תל אביביים, אלא שאריות של שלטון מפא"י או אנשים שרוצים להאמין שהם שאריות של שלטון מפא"י.
    אני גדלתי במרכז תל-אביב, ומעולם לא הרגשתי שייכת לשום אליטה. להיפך. היה ברור לי שהאליטה זה "הם", ואילו אנחנו בני-מעמד בינוני נטולי קשרים שנאלצים להאבק על הפירורים המעטים שישליכו לכיווננו. ואני לא מתייחסת בכלל לעבודה שתל אביב מאכלסת בתוכה הרבה שכונות שהן פריפריה לכל דבר.

    • אבל לא דיברתי על "האליטה התל-אביבית" אלא על קבוצה שם שעושה סוג של מיסטיפיקציה לעיר ולמה שהיא מייצגת לדעתם. הניחוש שלי, אם כבר, שרובם דווקא לא ילידי העיר כך שאני לגמרי מבין על מה את מדברת. גם בתל-אביב יש מתח לא מבוטל בין העיר של מעלה לעיר של מטה.

  5. נעם says:

    תשואות.
    כל מילה בסלע.
    ירושלים הרבה יותר משמעותית מבחינה סמלית מאשר תל-אביב, אם הדמוקרטיה והליברליזם בישראל יפסידו בירושלים אזי נפסידבכל מקום (ואנחנו כבר די מפסידים שם, ע"ע החרם על בתי העסק שמעסיקים ערבים מבית היוצר של הכיפות החומות. פלא שהם בוחרים להתחיל בירושלים?).

  6. עדו says:

    ועוד יותר לעומק : כולם , גם האנשים מרי הנפש ממרכזי הקליטה וגם הסטודנטים מרוטשילד, כווולם משכו בכתפיים כשניסו להסביר להם שיש פה ערבים שמנצלים אותם ודופקים אותם והם בונים את מרכזי הקליטה האלו בשביל פרוטות רק כדי לחזור למחנה פליטים שהביוב זורם ברחובותיו ואולי לחטוף איזו השפלה מחייל משועמם במחסום.
    במשך שנים מצאתי את עצמי לבושתי מסביר את עמדות השמאל לאנשי ימין על ידי כך שאני חס וחלילה לא בעד הערבים אלא שיש לי הוכחות לכך שהכיבוש רע למדינה. לקח לי הרבה זמן להתעשת ולהגיד שאין לי שום כוונה להתנצל על כך שאכפת לי מהערבי המושפל שבונה את המדינה שלי בזיעת אפיו או לחילופין שאם לא אכפת ממנו אז למה שיהיה אכפת מעולה חדש , אם חד הורית או עורכת וידאו שמתקשה למצוא דירה בתל אביב.

  7. איליה says:

    בזמנו כתבתי כאן תגובה על תהליך האורבניזציה הגלובלי. משמעותו של תהליך זה הוא שהריכוזים המטרופוליניים בעולם כולו מקבלים בהדרגה בכורה על פני ישויות לאומיות – מדינות, רפובליקות ופדרציות.
    כאמור, תהליך זה אינו מתרחש רק בישראל, אלא על פני כל הגלובוס וזהותם של תושבי הערים מאפילה במהירות על פני זהותם הלאומית. אנו חיים היום בתוך מערכת של "ערי-מדינה" וסביר להניח שמגמה זו תתחזק בעתיד.
    השאלה האמיתית כאן היא האם מדנית ישראל עודנה רלוונטית. חוקים שונים ומשונים מתקבלים חדשות לבקרים בכנסת, אך יכולת האכיפה שלהם הולכת ונשחקת משנה לשנה. זה לא יהיה מוגזם לטעון שחלקים נרחבים בנגב, בגליל, בשכונות החרדיות וכמובן – ביו"ש כבר נמצאים הרחק מהישג ידו של החוק הישראלי. בהתאם לכך, אני לא רואה שום פסול בתביעתו של מטרופולין תל אביב (ההטרוגני, הדינמי והדמוקרטי ביותר במזרח התיכון) לעצמאות מהשלטון המרכזי-לשעבר בירושלים.

    אני מניח שגם לך ברור שפתרון שתי המדינות הוא מופרך בדיוק כמו פתרון של מדינה ריבונית אחת (זהו המצב בפועל). בכל מקרה, כבר ציינתי בעבר שלדעתי, המודל המטרופוליני הוא הסביר ביותר לפתרון הביעה הרב-תרבותית שבין הירדן לים. על כן, הגיע הזמן שכל אחד יבחר לו מטרופולין אשר תואם את תרבותו, ראיית עולמו וצרכיו, במקום לנסות לכפות את רצונו על הארץ כולה.

    • אני רואה את זה יותר במונחים של התחזקות זהויות מקומיות, קהילתיות וגלובליות במקביל להיחלשות זהויות לאומיות. אבל בסך הכול נכון. אני דווקא מסמפט את תל-אביב, למרות מה שעלול להשתמע מדבריי, אבל חושב שהיא עיר ממסדית הרבה יותר מאשר ירושלים. בכל אופן, אם מדובר במאבק תל-אביבי מקומי, אני מאחל להם הצלחה אבל במקרה כזה זה באמת לא קשור אלי.

      • איליה says:

        ממסדית – תלוי בשביל מי. אדם המבקש לברוח מהממסד הרבני, דווקא יבוא לת"א. מי שרוצה לברוח מהממסד החילוני – ייבחר בכל אופציה אחרת. אם כי גם בתל אביב לא חסרים מקומות שה"ממסד" טרם אימץ לחיקו.
        ובאשר ל"מקומיותו" של המאבק, השאלה היא לא מודע ההפגנה התרחשה בכיכר הבימה (ברור למה), אלא מדוע היא לא התרחשה בירושלים, חיפה, ב"ש או אופקים. איכשהו, קשה לי להאמין שאלפים יצאו אתמול לרחובות עפולה, אך זכו להאפלה תקשורתית גורפת. אנחנו לא שם… עדיין.
        בקיצור, האם ייתכן שבכל המקומות הללו פשוט אין מסה קריטית של אזרחים אשר החוק החשוך והנבזה שעבר אתמול בכנסת מדיר שינה מעיניהם?

        • צריך להבדיל בין תדמיות למציאות. אני 30 שנה בירושלים ולא נתקלתי בממסד הרבני אפילו פעם אחת. בעצם, פעם אחת נתקלתי כשסבא שלי ז"ל סחב אותי לרבנות כי חילקו שם קצת כסף לעולים חדשים לכבוד פסח, ואז הוא לקח אותי לסרט.

          תל-אביב יותר ממסדית בעיני כי בכל זאת, שם הכסף הגדול, המפקדות של המגזר העסקי, המפקדות של שירותי הביטחון, התקשורת כולה שם, רוב האנשים הגדולים והחשובים שמוברגים בממסד ואפילו הפוליטיקאים נמצאים שם. מה, זה שתקעו את הכנסת, בית המשפט העליון וכמה בניינים מלאים בפקידים אמור לעשות אותה ממסדית איכשהו? זה שיששם נישות לא ממסדיות זה נכון ומבורך, אבל את זה יש בכל מקום.

          כן, כנראה שמחוץ לת"א אין כ"כ הרבה אנשים שהחוק הזה מדיר שינה מעיניהם. הכול נכון, רק שאני מעוניין לדון בסיבות.

    • איתי_85 says:

      נראה לי שמאבק המאהלים פתח לאנשים את הראש. מדברים על דמוקרטיה ישירה, על אנרכו-קומוניזם, על ערים כמדינות…
      אבל ממשיכים לחיות במציאות שבה יש דיכוי אתני, ושבה הכוחות הכי גדולים ומשמעותיים הם קפיטליזם ואתנוקרטיה. אני חושב שהרבה מהחלומות האדיאליסטים האלו שווים מעט מאוד כשבאים לממש אותם.

    • שושי says:

      לי כתושבת הפריפריה קשה מדי להגיע לירושלים בתחבורה ציבורית. כבר שנים שאני כמעט שלא מגיעה אליה. התוצאה בפועל היא שירושלים הפכה בשבילי לפחות רלוונטית רגשית. אולי בגלל דיסוננס. היא לא שלי. בשבילי היא לא יותר מחלק דהוי במדינת ישראל.

  8. א.ה. says:

    סליחה אבל – בוהו! מישהו מונע ממך, או מכל אדם אחר, להרים הפגנת שמאל בירושלים? או בבאר שבע? יש יותר הפגנות כאלה באזור המרכז, ו/או בתל-אביב, כי (מה לעשות) יש יותר קהל להפגנות הללו שם, ויותר מארגנים שם.

    האם זה טוב? לא. האם כדאי לראות הפגנות כאלה גם במקומות אחרים? כן. אבל הטינה שנודפת ממך לתל-אביביות, בפוסטים רבים, היא בסך הכל גירסה שמאלנית מרירה ומורכזת בעצמה של כינויי הגנאי שנשמעים מהימין לאותם אנשים עצמם. לפחות אתה ואם תרצו מסכימים על משהו. גם הישג.

    • עדו says:

      הטענה היא שהשמאל יורה לעצמו ברגל. הוא הופך את המחאה שלו לכזו שמתרכזת במחנה שלו, בנושאים שמעניינים אותו ובאג'נדה שהוא רוצה לקדם ובכך מרחיק את עצמו מאנשים שבעצם אמורים להיות התומכים הטבעיים שלו. אם אדם קשה יום בפריפריה רואה אנשי שמאל מפגינים ברוטשילד על הזכות לגור בדירה שכורה בשיינקין הוא לא מרגיש שאכפת להם ממנו.

      • איליה says:

        נגיד שאתה צודק. אבל למה אותו אדם קשה יום מהפריפריה ממשיך להצביע לביבי? הוא מאמין שלליכוד כן איכפת ממנו?

        • עדו says:

          בוא נסכם שנינו שאנשי הפריפריה הם אידיוטים וסתומים לגמרי שהם לא מצביעים בהמוניהם למר"צ. השאלה היא האם זה יביא לשמאל קולות או להיפך.

        • שאלה רצינית: תוכל למנות מפלגת שמאל שפונה לתושבי הפריפריה? למי כבר יש להם להצביע?

          דווקא בבחירות לכנסת ה-17 העבודה (שרצה על מצע יותר שמאלני מבדר"כ) הצליחה להגיע לכמה הישגים בפריפריה.

          • איליה says:

            מה לגבי חד"ש? או למשל, שלי יחימוביץ' והעבודה?

            • למרות היומרות שלה חד"ש היא בעיקר מפלגה ערבית עם סקציה יהודית שפונה לקהל מאוד מאוד מצומצם בציבור היהודי. הם לא מעוניינים לפנות לתושבי הפריפריה שמצביעים לביבי.

              יחימוביץ' בראשות העבודה לא רלוונטית מן הסתם לבחירות האחרונות.

            • הכשל הבססי הוא שהמפלגות הנ"ל חושבות שהן צריכות לפעול "לטובת" הפריפריה ולא מבינות שהן צאיכות "להיות" פריפריה.

      • א.ה. says:

        וואלה? סתיו שפיר שילמה היום בפגיעה גופנית במהלך הפגנה בירושלים(!) לשיקום מערך הדיור הציבורי(!)

        http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4153013,00.html

        ממש תל-אביבית שמרוכזת בעצמה ובשכר הדירות בשנקין, הא? מי שיוצא מכוער בשירשור הזה הם לא אנשי השמאל התל-אביבים.

    • שירלי says:

      נכון, ויותר מזה, נגיד שהניתוח נכון עד המילה האחרונה, אז מה ? אז עדיף לשבת בבית ולא להופיע להפגנה ? כי מה ? כי המיקום שלה לא נכון בעינך ? אתה באמת חושב שיש לנו את הפריוולגיה הזאת היום ? אתה מעדיף לשבת בבית ולתקתק פוסט צדקני לחמישה קוראים וקוראת מאשר לצאת לרחוב רק כי הרחוב הזה בתל אביב ולא בירושלים ? אף אחד מהחברים השמאלנים שלי לא הגיע להפגנה, אני בטוחה שלכולם היו סיבות טובות ( כלומר בטוחה לגמרי שלא ) וזו היתה הפגנה ליד הבית שלהם, כמה היו מגיעים במיוחד לירושלים ? סביר הרבה יותר להניח שמארגני ההפגנה לא בחרו את המיקום מתוך איזו תפיסה תל אביבית מגלומנית אלה פשוט ממניעים מעשיים. ככה זה, מי שמארגן ומרים הפגנות בפועל ( ולא, זו גם לא אני ) כנראה צריך להיות מחובר יותר למציאות. אני אגיע לכל ההפגנות שיארגנו אם אתה או משהו יארגן הפגנה בירושלים , אני מבטיחה להיות שם גם כי אין לנו ברירה אחרת.

  9. גרייף says:

    איזה שטויות. עושים את ההפגנות בתל-אביב כי אז מגיעים אליהם יותר אנשים. הייתי בהפגנה בבאר-שבע בשבוע שבו החליטו לעשות "הפגנות בפריפריה". היו שם 20 אלף איש בסה"כ, ורק חצי מזה היו במקום בכל רגע נתון (בעיקר בגלל ארגון לקוי).

    "הצלחה של הימין נשענת, כידוע, על הכעס המוצדק לחלוטין של הפריפריה כלפי המרכז." לא; ההצלחה של הימין נשענת על זה שבפריפריה מצביעים למפלגה של מנחם בגין. ניסיתי לשכנע אנשים שיסוד אמונתו של נתניהו היא למכור את החלשים והעניים כדי לספק לעשירים ולחזקים עוד כוח ועוד עושר עד שנגמרה לי הנשימה, זה לא יעזור. גם רן כהן וגם יוסי שריד הלכו לפריפריה כדי לקדם את האג'נדה החברתית שלהם, ואתה יודע מה קרה אחרי שחיבקו אותם בשוק? כל המחבקים חזרו הביתה והמשיכו להצביע ליכוד. אתה כותב פוסט שלם על שותי סושי ואוכלי נרגילה, ועוד מאשים את "מארגני ההפגנות" בזה שהם לא יורדים לפריפריה לעשות לך טובה?

    אי אפשר להגיע לשום מקום בגלל שכל פעם שמישהו רוצה לשנות משהו, אז יורים טילים על עזה, ותושבי אשדוד חוזרים להצביע נתניהו כי, ואני מצטט ממאות טוקבקים בשנתיים האחרונות "רק הוא גבר שמצליח להשיג משהו". מי כתב שמשרד הבטחון כבר מחק את אשדוד ואת אשקלון, ולא באמת מעניין אותו אם נופלים שם טילים? או שגם בזה צריך להאשים את השמאל? הזקפה הלאומית מעניינת יותר מדיור בר-השגה. זו הסיבה שההפגנות היו בתל-אביב. כי שם מחברים בין זכות לזכות, ובין חובה לחובה; בכל מקום אחר, אם אתה מדבר על עוני של כולם ולא רק של יהודים מאשימים אותם שאתה פוסט-ציוני יפה נפש עוכר ישראל ועדיף לך לעבור לקנדה.

    • איליה says:

      צודק לחלוטין!
      ההצלחה של הימין נשנענת על הלאומנות, הלהט המשיחי, השוביניזם, ההומופוביה והמיזוגניה אשר טבועים ברבדים העמוקים והקמאיים ביותר של הזהות היהודית-אורתודוקסית. דברים אלו אינם תגובה מתגוננת כלפי ההגמוניה האשכנזית (לשעבר), אלא מסורת בת אלפי שנים.
      עפ"י הפוסט, אפשר לחשוב שכל תושבי הפריפריה, יהודים וערבים, היו אבירי זכויות אדם פוסט-מודרניים, עד שבאה מפא"י ודירדרה אותם לדרגה של בהמות מוסטות. לא שבן-גוריון, אהרון ברק ויוסי ביילין חפים מטעויות, אבל יש גבול למה שדפני ליף יכולה לעשות למען האם החד-הורית מדימונה, כאשר זו מצביעה פעם אחר פעם למען ארץ ישראל השלמה…

    • זה כמובן לא ממש נכון, האינטרס של המרכז הוא שיפלו טילים על הפריפריה (ובזה אין שום הבדל בין ביבי לדב חנין) כדי שארגוני הטרור ירפו ממתקפות המתאבדים על המרכז (שמת לב שכבר שנים אין פיגועי התאבדות בערי המרכז? אתה חושב שזה מקרי?) אני לא אתפלא אם החמאס שילם כמה מיליונים לשרי הממשלה (הזאת והנוכחית) כדי שיסכימו לשמור על הסטטוס קוו.

    • אמיר וקסמן says:

      צודק לגמרי. דומה לי גם כי הפוסט הזה קצת חריג בהלך הרוח הכללי של הבלוג הזה. מה, באמת לגעת בטיעונים מעדות הסושי והנרגילות?

  10. רון says:

    לפחות הם יצאו להפגין, שזה, בעיני, קצת יותר מלזיין את המח ולכתוב פוסט.

    ואם אתה רוצה לארגן הפגנה בירושלים, אז תתחיל להיות פעיל פוליטי. לבקר ולרטון ולהביא טיעונים מהאחוריים זה מאוד קל…

  11. Pingback: סיכומספירה: עשרה פוסטים מהימים האחרונים 23.11.2011 | ניימן 3.0

  12. שוקי says:

    שלום, אני מסכים עם הרבה ממה שאמרת כאן ובעיקר עם רוח הדברים ("ולבי סף דמעה"), אבל לא מסכים עם השורה התחתונה שלך בכלל.

    אתה צודק שההפגנה של אתמול והרבה אירועים אחרים של השמאל התל-אביבי חושפים מידה מסוימת של ניתוק, לא מעט אגוצנטריות ובעיקר חוסר יכולת לתקשר עם אנשים או להבין את המציאות שמחוץ לתל-אביב.

    בפשטות, ההפגנה של אתמול התקיימה בתל-אביב כי שמאלנים תל-אביבים יזמו אותה, והסיבה שלא הייתה הפגנה דומה בירושלים או בישובי פריפריה, היא ששם השמאלנים לא יזמו הפגנה.

    זה בסדר גמור שאנשים יפגינו וימחו ויעסקו בפעילות פוליטית מתחת לבית שלהם, בשכונה שלהם, בבית הקפה והפאב, במכולת ואצל הירקן. אדרבא: היופי שבמאהלים היה בדיוק בזה שאנשים הקימו אותם קל"ב וכך לא רק שהמחאה הגיעה לכל מקום אלא שבכל מקום היא קיבלה קונטקסט קצת שונה ומאפיינים ייחודיים.

    זה הרבה יותר הגיוני מאשר לעשות אירועים בקריית שמונה או בשלומי, ולשכנע אנשים להגיע לשם מכל הארץ. רוב מכריע של קשי היום לא יגיעו להפגנה גם אם תתקיים בפתח ביתם, אבל כשההפגנה מתקיימת בצד השני של הארץ גם מי שסתם צריך להגיע למחרת בבוקר לעבודה לא יבוא. שלא לדבר על זוגות עם ילדים, קשישים או בני נוער – הסיכוי שיצאו מעיר מגוריהם ויצאו להפגנה בעיר אחרת הוא תמיד קטן.

    מעבר לזה, אני לא מזלזל בחשיבות של הפגנות המונים, אבל מעבר לערך הפסיכולוגי של תחושת הביחד, יש יתרונות ייחודיים דווקא למאבקים ודרכי מחאה שבהם הכוח מבוזר. בראש ובראשונה לחרמות צרכניים, שבהם הביזור הוא הכי גדול – איש איש לנפשו, עם המצפון שלו והאמונה שלו במטרה. לבד מול הקוטג' בסופר כמו שאתה לבד מול הפתקים בקלפי.

    • יכול להיות שהקטע של לקחת את הדיון על השאלה איפה מארגנים את ההפגנה, מי מארגן אותה ומהם סידורי הנסיעה האופטימליים נובעים מאיזה פאק כתיבה שלי. מבחינתי, הניתוק וכו' זה החלק החשוב.

      אני חושב שכל אחד צריך להפגין או לעשות מה שהוא עושה (אני לא מאמין גדול בהפגנות, אגב) בעיר, בכפר או במקבץ הפחונים שלו. אבל בוא לא ניתמם, שוקי, זה לא הקטע של ההפגנות בתל-אביב. תל-אביב היא המקום בו השמאל עושה את ההפגנות ה"ארציות" שלו. למה בעצם?

  13. סוג של חיפאי says:

    מעבר לטענות שהועלו כאן על זה שרוב השמאלנים הפעילים הם בת"א, ושבכל מקום אחר היית משיג 200 אנשים ולשאלה למה אף אחד אחר לא מארגן:
    מי שטוען שהמטרה היא להגיע לפריפריה ובשורה אחרי זה קורא לעשות את ההפגנה בי-ם כנראה מזמן לא ניסה להגיע מחיפה לי-ם בתחבורה ציבורית, ובטח ובטח לעשות את הדרך חזרה (רמז – זה דורש לעבור בת"א).
    או, בצורה יותר כללית – מה לעשות, כדי שמקסימום אנשים יוכלו להגיע להפגנה, היא צריכה להיות בת"א, כי רק שם יש תחבורה ציבורית נורמאלית לרוב הארץ.

    • אורן says:

      רק הערה קטנה, יש אוטובוס מי-ם לחיפה שדווקא לא עובר דרך ת"א. כנ"ל מי-ם לקרית שמונה.

  14. חוני קבלו says:

    כמה כתוב יפה – ככה בעייתי. מאוד בעייתי.
    בסאבטקסט שלך מובלעת ההנחה, למרות הכל, שתלביב מובילה, תלביב מחליטה. ובכן – כפי שנכתב פה, כל אחד יכול לעשות הפגנות מתחת לבית שלו, אבל אף אחד לא יגיע. בת"א יגיעו – ויגיעו משום שיש מספיק אנשים שזה פשוט נוח ונגיש להם.
    לא תל אביב השתלטה על השמאל, אתה הופך את היוצרות. הוא פשוט התכווץ, והתכווץ, עד שזה מה שנשאר. המחשבה שיש איזו תל אביב שיתר המדינה מתכתבת איתה ביחסי אהבה-שנאה ושאם תל אביב תגיד א' המדינה תגיד ב' – זו אשליה עצמית. גדודי השמאלנים שמחכים מעבר לפינה באשדוד נתניה וגילה – זו אשליה עצמית. המדינה – חוץ מכמה עיתונאי פח שמתפרנסים מליבוי האש הפיקטיבית הזו – מפהקת כשהיא שומעת תל אביב. זה לא מעניין אותה, וזה לא יעניין אותה גם בעתיד.
    ועוד דבר לגבי האהבה העצמית. מהגרי תל אביב אוהבים אותה בצורה שהיא, למרות הכל, די פרובינציאלית (גילוי נאות: הח"מ הוא מהגר דרומי לת"א) ואישית, הם יצרו בה קהילה מסויימת שהיא רחוקה מלהשתייך למעמד הגבוה מבחינה פורמלית – מדובר בסטודנטים, מלצרים, וסטודנטים-מלצרים – והיא מרוכזת בעצמה ושמה זין על יתר העולם. מבחינה זו אין כל הבדל בינם (בינינו) לבין קהילות פרובינציאליות כאלה באשדוד, י"ם, או בני ברק. מה שראוי לפירוש הוא לא העובדה הזו אלא תסביך הנחיתות שהיא יוצרת משום מה אצל אחרים. מה זו ה"בועה התל אביבית"? כמה מועדונים של היפסטרים? סינמטק ורבע? זו המפלצת האחוס"לית הגדולה? אלוהים ישמור.

  15. מצטרף לחבריי מהגל השני של המגיבים, האלה שלא מסכימים. מי שארגן את ההפגנה אתמול זה שלום עכשיו, שיש לי עליהם לא מעט, אבל הם הרימו את ההפגנה הזו. כשהם הרימו הפגנות בירושלים, הביאו איתם את השמאל הלאומי, זרקו ים כסף על פרסום, הסעות, מה לא, הם הביאו 1,000, מקסימום 1,500 איש. אתמול הם הביאו 3,000 אישה ואיש, באמצע השבוע, להפגנה שכבר הזיזו אותה פעם אחת, שזה מכת מוות להפגנות. ואחרי זה עוד 1,000 נשארו וחסמו צמתים ונשארו עד חצות כמעט. חמש שעות של הפגנה, וכל מה שאתה יודע להוציא זה פרצוף חמוץ.

    השמאל התל אביבי פרץ דרך בשנים האחרונות. עיר לכולנו היא מודל פעולה שנתן כלים ורעיונות ללא מעט התארגנויות אחרות, כמו קמפוס לכולנו (בירושלים). רוטשילד, תסובב את זה כמה שבא לך, לא היה תופעה תקשורתית, אלא מרחב דמוקרטי מטורף, שאין עיר בישראל שיכולה לייצר, שיצר חיבורים חדשים בין פעילים ברחבי הארץ. לספר את רוטשילד כ"הצטרפה למחאה באיחור" זה כמו לתאר את הפנתרים כ"איפה הייתם בוואדי סאליב?!".

    אני מצטער על הטון, אבל כמה אפשר לשמוע את הבולשיט הזה? למה לא עשיתם הפגנה בירושלים, עאלק. בהפגנת הכמעט-חצי-מיליון היתה הפגנה של למעלה מעשרת אלפים איש בהוד השרון, בלי שהתקשורת הפנתה לשם חצי זרקור. כשרוצים, אפשר לעשות. למה אתם לא עשיתם הפגנה בירושלים? חדשות ערוץ 2 יושבים בנווה אילן, והם משתמשים בתגבור מערוץ הכנסת כשהם צריכים. אם מישהי היתה מרימה הפגנה בגן הוורדים, היא היתה מקבלת סיקור.

    וה"הובסתם ומגיע לכם" הזה. ממש בא לי לקנות לך טישו.

    • איתי_85 says:

      אתה מעלה נקודה חשובה, והיא שההפגנה הזו לא הייתה סתם הפגנת שבעים סטנדרטית, והסתיימה בהרבה גז תיבול.

    • צודק. לירושלמים אין קבלות על שום דבר ולתל-אביבים יש הרבה קבלות על כל מני דברים. זה מבעס תחת ואשמח לקבל ממך חבילת טישו.

      חלקית, זה משום שהחברים הירושלמים נוטים להפוך לחברים תל-אביבים וזה מובן, יען כי טוב תפוח תל-אביבי אחד ביד משניים ירושלמים על העץ. סבבה לגמרי. רק שאני, מה לעשות, לא מעוניין לרדת לת"א כדי לצרוך את מנת הדמוקרטיה וההומניזם שלי. אני רוצה את הדמוקרטיה שלי במקום בו אני נמצא.

      אז השאלה שלי, צביקה, היא בהינתן העובדה שלא בא לי להיות קליינט של ת"א, מה הרלוונטיות שלך למאבק המצ'וקמק שיש אצלי בבית. ואם זאת השאלה שאני, שבאותו צד אתך, שואל אותך, אז אני חושב שאחרי שתגמור להתעצבן ראוי שתשאל את עצמך עד כמה אתה יכול להיות רלוונטי לאנשים עוד יותר רחוקים ומה זה אומר על סיכויי ההישרדות של "המרחב הדמוקרטי המטורף" שארגנתם לעצמכם שם.

      • שלום, אני לא מבין מה אתה רוצה. כשסולידריות הרימה הפגנה בשייח ג'ראח, יצאו אוטובוסים מתל אביב. במצעד הגאווה בירושלים צועדים תל אביבים. סתיו שפיר היתה אתמול אצל פעילי הדיור בכפר סבא (קראתי בפייסבוק שלה. הם פצחו בשביתת רעב). סבבה, תל אביב תקועה בתל אביב, אבל גם טובא וזנגריה תקועות בטובא וזנגריה.

        ורוטשילד היתה רלוונטית לדמוקרטיה הישראלית גם הרבה רחוק מתל אביב. ושם אני באופן אישי מתכוון למקד את שעות האקטיביזם שלי בשנים הקרובות. במה שנהיה מרוטשילד (כמו המעברה למשל, הירושלמית לגמרי. אתה שם?)

        • קודם כל, אני שמח לשמוע. אבל אם מה שהבנת מהפוסט הזה זה קריאה לשחקני חיזוק מת"א כנראה שבאמת יש כאן קצר בתקשורת. אפשר להגיד שעל הקצר הזה בתקשורת גם כתבתי.

          • מה עוד תל אביב יכולה לעשות? היא תל אביב.

          • איליה says:

            אכן יש קצר בתקשורת. כי זה גם מה שאני הבנתי.
            תקן אותי אם אני טועה, אבל השאלה שאתה מעלה בפוסט היא, בניסוח חופשי, למה החבורה התל אביבית בחרה בכיכר הבימה ולא בכיכר ציון. לא כן?

  16. איתי_85 says:

    קשה שלא לחשוב על זה במונחים הישנים של מפא'י ושמאל רדיקלי. ישראל במידה רבה עדיין שבויה בטראומה קשה מאותה מפלגה מתה-חיה שדיברה שמאל אבל הייתה ציונות אשכנזית דכאנית רגילה. גם אותם אנשי פריפריה שתמיד מנסים לגעת בהם (וכמו שהרב אמסלם אמר צריך להוציא אותם מהבוץ גם אם הם חושבים שזו אמבטיית שוקולד) עדיין שבויים ביחסים קשים עם מפא'י, וגם השמאלנים על גווניהם.

    לי קצת נמאס לחיות במערכת היחסים הזו עם גופת מפא'י המהלכת. לפעמים אני מרגיש חייב לדרוך עליה — כמו שלדעתי אתה עושה כאן — אבל לרוב, אני פשוט מעדיף להתעלם ממנה. מה שימות ימות ומה שיחיה יחיה.

    • חוני קבלו says:

      בחיאת דינאק איתי, איזה מפא"י ואיזה נעליים. מה מפא"י עכשיו?! תל אביב זה מפא"י?? כמה סטודנטים שפסגת הנהנתנות שלהם זה לשתות בירה באיזה פאב ולאכול אבו חסן ביום שישי זה מפא"י? איזה ברנז'ה? איזה אליטה? על מה אנחנו לעזאזל מדברים פה תגידו לי?
      אני חי בעיר הזאת? אני מכיר אנשים שחיים פה? הסתכלתי סביבי אתמול וראיתי רוסיה מהצפון, קיבוצניקית, ואני – שנולד וגדל שעתיים דרומה מכאן, הירושה של כולנו לא תספיק לקנות במבה אדומה בצרכניה חרדית. על מה אתם מזיינים את השכל בכלל?
      שום דבר אישי – כן? רק פורק עצבים :-)

      • hilanoga says:

        +1 על במבה אדומה.
        לול!

      • איתי_85 says:

        יש סיכוי שאתה צודק ואני טועה. נראה לי שלא חשבתי מספיק על הדברים.

      • מורן says:

        חוני, תרים לכיף. ברצינות, בתור מי שנולדה וגדלה בתל אביב, מה קשר מפא"י להר סיני. באמת. או בעדינות פחותה, למחט או תחת. בחייאת. אנשים רוצים להוציא פחות מ2/3 משכורת על שכר דירה בעיר בה הם עובדים, זו לא בדיוק ההגדרה לאליטה אשכנזית מפא"יניקית… אני חושבת שגם קשה למצוא היום אנשים שהם 'אשכנזים' או 'ספרדים' – שאלה שאני בעצמי לא יכולה לענות כששאלו אותי בבית הספר. שחררו, יש לנו מציאות עדכנית, לא צריך להוציא הגדרות מהקבר בשביל לעסוק בה

  17. אלון says:

    אני מצטרף למה שכונה כאן גל הלא-מסכימים, אבל אני רוצה לחדד. שלום, אני מעדיף לפרק את הטיעון שלך לשני חלקים. לגבי הטעויות הטקטיות של השמאל – אני נוטה להסכים. יש פה בעיה מתמשכת לאורך שנים באופן בו ליבת השמאל מנסה (אם בכלל) ובעיקר כושלת לפנות ולמכור את עצמה מחוץ לבועה מאוד קטנה, והתוצאות האלקטורליות מדברות בפני עצמן. זה לא רק שלום עכשיו – עם כל הכבוד לתנועות חוץ-פרלמנטריות חמודות, אני דווקא חושב על מרצ ועל הגרעיון היוני של העבודה, מפלגות שבסופו של דבר מוכרות ליברליזם ציוני שרחוק מחד"ש ובכל זאת מתויג כזהה לו (תיוג שבמקרה של העבודה הפך להסתרה והתנכרות לערכים האלו). אני עוקב אחרייך מזה זמן ואנ מכיר את הטיעונים שלך נגד הסדר האשכנזי הישן שהם מייצגים, ואני מסכי םשכולנו היינו מרוויחים עם התנועות הללו היו מנסות יותר להפתח לפריפריה ולשכבות אחרות שאינן ת"א או הקיבוצים.

    אבל — וזה אבל גדול — יש כאן צד שני, והוא מגולם לא רע בדיוק בטיעון שלך. אחד הדברים הכי הרסניים לשמאל בישראל — עזוב שמאל, למרכז השפוי — הוא חוסר היכולת להתאחד פוליטית סביב מטרות משותפות. גרוע מזה, בשנים האחרונות, המטרות האלו הן לא פחות מהצלת הדמוקרטיה בארץ ומניעת סדר מפא"יניקי חדש בו הימין המשיחי-לאומני שולט לבד בלי שום רסנים. כזו היא פוליטיקה – חייבים ליצור קואליציות ולפעול יחד. אני מבין שיש דברים שמרגיזים אותך בשלום עכשיו – אני יכול למנות שורה של דברים שמרגיזים אותי כמעט בכל מפלגה ותנועה בצד הזה של מפה. אבל חוסר היכולת הזה לסתום את האף — לשפוך אלפי מילות בלוגים על האם היה נכון להרים דגל פלסטין בהפגנה הזו והזו או לא, בזמן שברקע התנחלויות נבנות באין מפריע — הוא בדיוק מה שהורג את הגוש הזה. בינתיים, ברקע, הסדר החדש נבנה בלי פיפס ע"י קואליציה איתנה של חרדים, עולים חילוניים מרוסיה, מתנחלים מכל מיני גוונים ובעלי הון נהנתניים ממגדלים בת"א. אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו להתמקד שוב ושוב בטינות הישנות האלו, כמו צוות הטיטנאיק שרב על הסיפון בזמן שהיא שוקעת לאיטה.

    אני קורא את הפוסט הזה ואני חושב – הפוסט הזה הוא לא פחות הסיבה שהובסנו ועודנו מובסים.

    • אין קשר לאחדות ומבחינתי שיאחדו את כל ארגוני השמאל מחד"ש ועד השמאל הלאומי למפלגה אחת גדולה. לי יהיה קל יותר להצביע בשביל אחת כזאת מאשר לכל מפלגה קיימת. אם אתה טוען משהו בכיוון של אנחנו מוקפים אויבים וזה לא הזמן לכבס כביסה מלוכלכת בפרהסיה, אז אני לא מקבל אותו כמו שאני לא מקבל אותו בהקשרים אחרים.

      • אלון says:

        שלום, תודה על התגובה והנכונות לדון, דבר לא מובן מאליו בהרבה מקומות.

        אני מבין את הנקודה שלך, אבל אני חושב שאתה קצת מקצין את הטיעון שלי וחשוב לי לחדד אותו. אני לא חושב שהדיון כאן הוא על עצם כיבוס הכביסה המלוכלכת בפרהסיה. אני לא מתכווץ כי אתה מבקר את המחנה. נהפוכו, לדעתי ביקורתית, רפלקסיה ונסיון להסתכל לאמת בעיניים אמורות (ולצערי לא תמיד ) להיות כוחו של המחנה הליברלי והמשכיל, ודאי בהקשר הישראלי בו המיינסטרים עסוק בהדחקה מתמשכת. אין לנו ויכוח כאן.

        לכן, אני רוצה לחדד: הקושי שלי עם הפוסט הוא עם משפט כמו "אני לא יכול להזדהות או להשתתף בסדרת ההפגנות התל-אביביות להצלת הדמוקרטיה". זו הנקודה בה הביקורת שלך הופכת להימנעות – זה לא כיבוס כביסה מלוכלכת בפרהסיה, אלא השלכתה לפח. הצרה היא שהטינה שלך מנצחת בסדר העדיפויות את הצורך לפעול באופן אפקטיבי נגד הסכנה האמיתית. אינ בעד ביקורתיות – אך זו לא ביקורתיות, זו נשמעת כמו טינה כמעט-רגשית. וכאן אני שב לנקודה המקורית שלי – גם תוך שמירה על ביקורתיות תמידית וגם תוך סתימת האף, צריך לחבור יחד וליצור כוח נגד עם אפקט משמעותי. זה לא עניין של היטמעות לתוך התל-אביביות, אלא של בניית קואליציה עם שותפים למטרה (בפרט כי המחנה הנגדי עושה לנו ביה"ס בדיוק בזה). התחושה שלי היא שהימנעות ועיסוק בטינות ישנות _לפני_ ניסיון להתמודד עם הבעיה האמיתית היא אחת הסיבות שהמחנה הזה משותק בתקופה בה הוא צריך להיות על בריקדות.

        • זאת לא טינה והיא איננה כמעט רגשית. זהו ניכור והוא רגשי לגמרי.

          אני לא "נמנע מלפעול באופן אקטיבי נגד הסכנה האמיתית" אלא נמנע מאירועים מסויימים שעולים לי על העצבים ואני לא רואה את התועלת שבהם, בלשון המעטה.

          העניין הזה כאילו זה לגמרי מובן מאליו שכדי להציל את הדמוקרטיה אני צריך לכתת את רגליי לכיכר הבימה דווקא, בנקודה זו בזמן דווקא ואם אני לא רואה את התועלת בזה ובוחר להביע עמדה בכך שאני לא משתתף במשחק הספציפי הזה, היא בדיוק ההדרה שאני מדבר עליה. מי קבע את זה ומי שם אותו לקבוע?

          הנה למשל, בשביל הכינוס של בבושקה, התארגנות דוברי הרוסית בתוך המחאה (שמתעלמים ממנה טוטאלית, כמובן) אני אנסה לפנות לי ערב וכסף לרדת לת"א – למרות שהייתי מעדיף שזה יהיה קל"ב, כי אני חושב שחשיבותה לדמוקרטיה גדולה פי מאה מאשר עוד הפגנת גוועאלד. לא חושב שכולם צריכים להיות שם, ולא טוען שמי שלא מגיע "נמנע" מהמאבק להצלת הדמוקרטיה.

  18. יניבלו says:

    לי זה נשמע כמו אוי אוי אוי.

  19. אחד, לא משנה מאיזו עדה says:

    שלום בוגוסלובסקי, אני אוהב אותך

  20. דור says:

    רוטינת הלא-תל אביבי שיפתח לנו את העיניים נשחקה קצת בעיניי. מסיר את הבלוג מסרגל הסימניות, אל תיעלב.

    מאי אילו סיבות, תל אביב היא המעבדה הליברלית של ישראל. מהפכת הדיור התחילה (כן, התחילה) בתל אביב ספציפית, בגלל התכונות של תל אביב כעיר (שהיא קיבוץ גלויות של הפריפריה אם אי פעם ראיתי אחד. מכל התל אביבים שאני מכיר, כולל אותי, רק אחת נולדה כאן. אתה לא יכול להגיד את זה על ירושלמיים בני גילך. כי הם ברחו לתל אביב).
    תיהנה בבועה האסלית.

  21. עפר סקר says:

    נו, שיהיה. יש גם מי שאומר שביום שיפלו קסאמים על התל אביביים, אז שידברו (ולא משנה שבשנות התשעים – שהמציאו את קלישאת "הבועה" – תל אביב וירושלים היו המוקד הבלבדי כמעט של פעולות איבה). כמוהם, גם הפוסט הזה עוסק בהנצחת קלישאות די דבילית. לא אחזור כאן על הטיעונים העובדתיים שעלו קודם לכן – נראה אותך מארגן הפגנות מאותו סדר גודל בעיר הרפאים ירושלים, שבשיא המחאה לא הוציאה לרחוב חצי מהאנשים שיצאו בתל אביב – אך אתעכב בכ"ז על נקודה קטנה אחת: תל אביב היא עיר מהגרים. רוב השמאלנים והמפגינים שרואים בה לא נולדו כאן. הם באו מהפרובינציה, מהפריפריה, מרחבי הארץ. והם באו לכאן משום שזהו מטרופולין ליברלי שתואם את השקפתם ותפיסת עולמם. כלומר שכל הקשקושים האלה על אליטת תל אביב המשמרת את מעמד העיר מטעמי ריכוזיות קצת אוויליים – אין כאן איזו שושלת. אתה יכול אמנם לטעון שהאנשים האלה שייכים כולם לאותו מעמד סוציו-אקונומי שייצר את השקפת העולם שלהם, ולתהות למה השמאל מתרכז רק במעמד הזה, וזו תהיה שאלה קבילה ורלוונטית תמיד (אבל מאוד לא נקודתית – גם השמאל העולמי הוא באופן מסורתי של המעמדות המשכילים) אבל אין כאן קשר לגאוגרפיה או לשימור מעמד. אנשי שמאל מארגנים הפגנות שמאל בתל אביב משום שהיא עיר שמאל, כמו רוב המטרופולינים התרבותיים בעולם. לא רוצה מטרופולין תרבותי? שיבושם לך, בואו נבזר את האליטה המפונקת כמו שחולדאי מנסה ובסוף נגמור עם עוד גוויה מהלכת כמו העיר שבה אתה מתגורר.
    חרף פגמיה, הוכיחה המחאה בקיץ האחרון את החשיבות האדירה שעדיין יש לבירה תרבותית בדמוקרטיה המתפוררת שלנו. במיטבה, היא שולחת זרועות החוצה והופכת ללפיד בראש המחנה. נכון, יש פה כמה אנשים מעצבנים. אני לא יוצא הרבה מהבית. אבל עד מתי הזעם הקדוש?

    • אורן says:

      עפר, קודם כל אני מאוד מסמפט את הלהקה שלך.
      לעניין, אני כופר לחלוטין במיתולוגיית הלפיד שמצית את הארץ. נראה לי שאם משהו הצית משהו, זה דווקא הפריפרייה את רוטשילד. לולא מוקד הפעילות התל-אביבי היה משקף בערה כלל-ארצית, ספק אם הוא היה סוגר את יולי כמשהו מעבר לתדמית הפסטיבל שניסו להדביק לו (רבע-בצדק-שלושתרבעי-ברשעות). אישית שאבתי בירושלים השראה מהגפרור שהציתה דפני, אבל הסיקור התקשורתי הוא מה שהפך את הגפרור ללפיד, והסיקור עצמו ממש לא הזיז לי בגרוש כשהחלטתי לצאת לרחוב (אגב, במקרה בדיוק יצאתי לשם דווקא לפני שדפני עשתה את שעשתה, כשהטריגר היה המצב הכללי במדינה, לפני הדיבור על הדיור פרופר). אני בטוח שרבים וטובים לא ראו דווקא את רוטשילד לנגד עיניהם כמו איזה קרמלין בסובייטים, אלא פשוט נתנו דרור לבערה פנימית. לו התקשורת הייתה מסקרת באותה להיטות יוזמות דומות בפריפריה, כפי שאכן קמו, רבים כמוני היו מצטרפים בדיוק באותה מידה (בהנחה שזה אכן היה מתגלגל הלאה).

      תקציר מנהלים – תל-אביב היא סמל כי יש מי שמנציח אותה כסמל, וזה לא-מעט התקשורת שנטועה בה. לא כי הערך הסגולי שלה – לצורך העניין כגרעין מחאה חברתי – באמת גדול מסיבה כלשהי מכל מקום יישוב אחר בארץ.

      • עפר סקר says:

        לדידי הנטייה של תקשורת להפיץ ביתר שאת מסר מסויים היא מהמאפיינים הידועים והקבועים של מטרופולין תרבותי, כלומר, חלק מהעניין (שים לב שאמרתי לפיד בראש המחנה, לא הגפרור שהצית. יש הבדל). אני לא בא להגן על אופיים של התל אביבים, אבל המאמר לעיל ניסה לטעון שלהפגין בת"א זה חסר משמעות. אם אתה טוען שהסיקור התקשורתי הוא משמעותי, ושהוא נובע ממיקום גאוגרפי, אז גם אתה לא בדיוק מסכים עם שלום.

      • עפר סקר says:

        אה, ותודה!

      • המילים "אליטה תל-אביבית" לא מופיעות בטקסט אפילו פעם אחת. כנ"ל לא שמדובר באנשים שנולדו שם, ואין בטקסט ולו הכללה אחת. ובכל זאת, כ"כ הרבה אנשים קוראים את כל הדברים האלה שלא נמצאים שם.

        מדהים.

        • עפר סקר says:

          אתה טוען בטקסט שההפגנות האחרונות הן "הפגנות להצלת תל-אביב, הממסד שלה, הברנז'ה שלה". "ברנז'ה" במקום "אליטה", על הכיפאק. ולא אמרתי שאתה טוען שהאנשים נולדו שם, אבל העובדה שתל אביב כולה מורכבת ממהגרים – מהגרים צעירים! – קצת שומטת את הקרקע מתחת להנחת היסוד כאילו מדובר בבועה מנותקת מהפריפריה שעניינה שימור עצמה. כן, אני יודע, לא השתמשת במילה "בועה". יש מכסה להודעה למילים שלא השתמשת בהן?

          • בנאדם, אני מכיר את תל אביב. למדתי שם, חצי גרתי שם איזו תקופה, חצי מחיי הבוגרים הייתי מגיע לשם פעם פעמיים בשבוע, מכיר שם מלא אנשים וכו'. אני יודע שרוב הצעירים שם מהגרים. שיט, מקבוצת הגיל שלי נשארנו איזה שלושה בירושלים.

            אתה לא חייב להסכים, אבל לפחות לדעתי, היותם של הנ"ל מהגרים ממש, אבל ממש לא שומט את הקרקע תחת הטיעון שלי. למעשה, מחזק אותו כי זה לא צריך להפתיע שדווקא מהגרים שהגיעו בעקבות המיסטיפיקציה של העיר יטרחו לטפח אותה.

            זה קצת כמו לחזור בתשובה. ראיתי הרבה ירושלמים שעברו מאמצים להם את הפאסון בהגזמה, ועוד לפני שלמדו איפה הפיצוציה הכי זולה כבר מלכלכים על ירושלים ומתחילים לשכנע אותך לבוא לעשות שבת. גם בירושלים, אגב, האנשים שהכי מנפחים את הקלישאות על "קדושה", "עיר דתית", "לב העם היהודי" ושאר חרטא הם לא מפה. קיצר, ענייני הגירה רגילים.

            • עפר סקר says:

              אז אני סתם לא מבין. אתה מכיר את תל אביב ויודע ש*מכל הארץ* באים לגור בה אנשים שחולקים השקפה, בין היתר משום שהם חולקים השקפה. מה הבעיה עם זה שהם מפגינים עליה במקום שבו הם התקבצו? במקום אחר מן הסתם יהיו הרבה פחות מפגינים כי האנשים האלה כבר התקבצו שם, ויש להם כל הלגיטימציה להפגין בשם כולנו כי הם כולנו, הגיעו מכל רחבי הארץ. מה שנשאר מכל זה, כאמור, זו סתם חזרה על הקלישאה הנושנה שזו בעיה שהם שם – קלישאה שנובעת גם ממספר סיבות מוצדקות היסטורית אבל בעיקר מהרבה שנים של תעמולה רעילה – או שזו בעיה שה"שם" הזה קיים, שזו סתם טענה ביזארית בלשון המעטה. לדעתי, וניסיתי להסביר למה, זאת דווקא לא בעיה, אלא ברכה.

  22. גיגי says:

    אני רק שאלה.
    נגיד שאני תל אביבי מלידה ואני מודאג מתהליכים אנטי דמוקרטים שמתחוללים כאן. (מה שנכון). ונגיד שאני מעונין לארגן הפגנה שתמחה נגד זה. (מה שלא נכון).
    איפה היית ממליץ לי לקיים אותה?