לא רוצים לישון – רוצים להשתגע.

מחאת האוהלים היא לא באמת על מחירי הדירות. לא בתל אביב ולא בכלל. היא גם לא על יוקר המחיה, או הכיבוש, או שאר הדברים שמתכתבים עם המחאה, מתלבשים עליה או מולבשים עליה.

אני יודע, הרגילו אותנו שחייבים "להגדיר מטרות" ואפילו "להציע פתרונות" כדי שתינתן לנו הזכות לצעוק, וכך כולם עושים. זה לא שאין כנות במטרות. מחירי הדיור והמחייה באמת בלתי נסבלים, ולא רק בתל אביב אלא בכל מקום. גם הפריפריה, אליה מי שהמותג "תל אביב" מקפיץ להם ת'פיוזים (כמוני, לפעמים) שולחים את המפגינים יקרה. ויותר משהיא יקרה, אין בה עבודה ואין בה תחבורה למקומות עבודה וממש לא יעזור לך לגור יותר בזול אם אתה מובטל.

אבל מתחת לזה, זאת הצהרה של חוסר נחת, של "נמאס לי". ממה? מכל מה שקורה במדינה הזאת. אנשים רוצים את חמשת הממים של ז'בוטינסקי: מעון, מזון, מרפא, מלבוש ומורה. אבל אפילו יותר מזה, הם רוצים את המם השישי: מנוחה.

אני אוהב את המילה הרוסית ל"מנוחה" – אוטדיח. מילולית, היא מציינת משהו כמו הוצאת אוויר אחרי שבילית יותר מדי זמן בנשימה עצורה. זה לא חייב להיות משהו כמו שינה, זה יכול להיות מסיבה, שינוי מקום, עיסוק, אווירה או כל דבר אחר ששובר את המציאות הקשה. זהו, כנראה, הצורך האמיתי והבסיסי ביותר שמאחורי המחאה הזאת, ואולי רוב המחאות שעדיין מתקיימות במשטר שהצליח, במידה רבה, לנטרל אותן ולרוקן אותן מכל תוכן. תנו לנו מנוחה, תעזבו אותנו באמא'שלכם.

הממשלה הזאת, כמו גם קודמותיה, מריצה אותנו במעלה המדרגות היורדות, ומכריחה אותנו לרוץ יותר ויותר מהר כדי להישאר באותו מקום. על התקדמות לאן שהוא אפילו לא מדברים יותר. זה קורה במישור הכלכלי-חברתי, שבו כולנו חיים על המינוס, נכנסים לחובות כדי לכסות חובות אחרים ונמצאים במרדף בלתי פוסק אחרי עוד מקור הכנסה. הפכו את כולנו לתאבי בצע, כי עבור רובינו, הצורך להשיג עוד ועוד הוא קיומי. ההסתפקות במה שיש הפכה לפריווילגיה של מעטים שיכולים להרשות זאת לעצמם.

במישור המדיני, אנחנו נדרשים להפעיל יותר ויותר אלימות, יותר ויותר HASBARA, יותר ויותר תירוצים וצידוקים לעצמינו, יותר ויותר הכחשה והתלהמות, אבל לא כדי לפתור משהו אלא כדי להישאר באותו מצב בלתי נסבל שבו אנחנו נמצאים כרגע. אנחנו נדרשים להצטופף יותר ויותר, להתבצר יותר ויותר ולפחד יותר ויותר מפני הקמים עלינו לכלותינו. וכאלה שמעודדים אתם או מזדהים אתם, שנדמה לנו שמעודדים אתם ומזדהים אתם, כאלה שנראה לנו שבעצם מי שהם מהווים עידוד והזדהות לקמים עלינו לכלותינו, כאלה שאנחנו חושדים שאולי לא מספיק "איתנו" ולכן, "נגדינו" וכו' וכו', אנחנו נדרשים למצוא יותר ויותר "חתרנים", "בוגדים" ו"אויבים מבפנים" כדי להאשים אותם בכל צרותינו. הממשלה הזאת הפכה אותנו לחבורה של כלבים מטורפים בכלוב, שיקרעו אחד את השני עבור חופן דוגלי. אם לא תאכל – את הסמולנים, המתנחלים, החרדים, הערבים, התל אביבים, וואטאבר – יאכלו אותך.

זה לא כורח המציאות. לפעמים, יש מצבים הישרדותיים שבהם אתה עוזב הכול ועוסק בהישרדות. קורה. אבל כשהמצב ההישרדותי הופך להיות קבוע, שיגרה (במשך, נניח, איזה 64 שנים ככה), זה אומר רק דבר אחד: אתה עושה משהו לא בסדר. בנאדם לא בנוי להימצא במצב של הילחם-ברח-קפא מסביב לשעון, המתח יחרפן אותו – ואחר כך יהרוג אותו. וזה נכון גם לקבוצה של אנשים, לחברה ולמדינה. הישרדות, בהגדרה, היא מצב יוצא דופן, אסור להפוך אותה לנורמה.

אבל יש אנשים שמרוויחים מהפיכת ההישרדות לנורמה. שום דני דנונים, אופיר אקוניסים ופאינה קירשנבאומים לא היו פורחים כל כך בשבדיה או בשוויץ. מי לעזאזל צריך אנשים כאלה שם? אנחנו, כידוע, לא שבדיה ולא שוויץ, ובדיוק בגלל הסיבה הזאת. כל מני פוליטיקאים בזלוטי ידאגו שלעולם לא נהיה שבדיה ולא שוויץ כדי להמשיך וליהנות מהמשכורות שלהם, מהכיבודים שלהם ומחמש עשרה דקות התהילה שלהם בתקשורת – על חשבוננו. בחסות הפחד והטירוף, הם ידאגו לחברים שלהם מהמשפחות הפיאודליות המקומיות, ימשיכו להעביר לידיהם את הנכסים של כולנו, כדי שיתעשרו עוד קצת.

נטען כלפי מחאת האוהלים שהיא "שמאלנית". זה נכון. זה נכון לא בגלל מי שמארגנים אותה והאג'נדה שלהם אלא מפני שבישראל, השאיפה לנורמאליות, לאיזה קיום שגרתי סביר שבו הפרט יכול להתעסק בעצמו או בקידום דברים שחשובים לו במקום להתעסק בהישרדות, נחשב לסנטימנט "שמאלני". יערות שלמים נכרתו והפכו לנייר שעליו נכתבו טקסטים של זלזול ב"אסקפיסטים האלה", שרוצים פשוט לחיות את החיים הקטנים והעלובים שלהם במקום להקריב את עצמם למען איזו מטרה גדולה, ייסוד כיסא החבר הדמיוני בעולם, ייהוד הארץ, הקמת מלכות ישראל השלישית, הצלת העולם מהאסלאם, השד יודע מה. בצד השני של המפה הפוליטית, DOG EAT DOG אולי מוסבר ככורח המציאות – רוב האנשים, בכל זאת, לא אידיאליסטים עד כדי הקרבה עצמית – אבל למעשה, זהו האידיאל.

מלעיזים על המחאה שהיא לא יותר מפיקניק. אז מה? החיים בארץ הם לא פיקניק אז בא לנו פיקניק לפעמים. למה מה קרה? טוענים שהיא מחאה של מפונקים. יופי, לא מגיע לנו להתפנק לפעמים? מילא אם איזה מישהו שדופקים אותו אפילו יותר טוען זאת. בשביל חלק מהמפגינים, פיקניקים והתפנקויות עוד מהווים מצב שעשוי להיראות כנמצא בהישג יד, ובשבילו לא אז אפשר להבין. אבל הטענות האלה מגיעות, לרוב, לא מהם אלא מאנשים שלא יודעים מה זה דפיקות לב של הראשון בחודש, כשאתה הולך לבנק ולא בטוח שיימצא שם מספיק בשביל שכר הדירה.

המחאה הזאת, כמו מחאת הקוטג', אולי נחטפה מזמן ע"י פעילים פוליטיים, בעלי עניין וספינולוגים. אבל כל ספינולוג יודע שאתה לא יכול לרכב על משהו שלא נמצא שם. ההתפשטות המהירה של המחאה מוכיחה שהאוויר כאן רווי באדי דלק. ובואו אני אספר לכם משהו על אדי דלק: אם יש יותר מדי מהם, כולנו ניחנק. אם יש פחות מדי מהם, אנחנו נתלונן על הסירחון אבל נמשיך לנשום. אבל אם יש הרבה אדי דלק ומספיק אוויר – צריך רק ניצוץ אחד כדי שהכול יתפוצץ. המחאה הזאת היא מחאה פשוטה, ילדותית אפילו. זאת מחאה של "לא רוצים לישון – רוצים להשתגע" או "הפגנה – לא חשוב על מה". וטוב שכך. כי ככזאת, היא מכניסה משב של אויר רענן לתערובת והופכת אותה לנפיצה.

מנהלי: לאחרונה, הגישה לבלוג הייתה בעייתית עקב [ג'יבריש טכנולוגי כלשהו]. אומרים לי שזה נפתר. עמכם הסליחה.

This entry was posted in כללי and tagged , , . Bookmark the permalink.

59 Responses to לא רוצים לישון – רוצים להשתגע.

  1. שני דברים בנוגע להערות שלך:
    א. אם המחאה הזו לא הייתה שמאלנית, הקרן לישראל החדשה לא הייתה תומכת בה.
    ב. אם נשלח את הערבים לשבדיה או לשוויץ, הם יצטרכו שם לדעתך "דני דנונים" כאלו?

    המחאה צודקת ברמה העניינית. הבעיה רצינית ומחוייבת פתרון. אולם שום פתרון מן הסוג העולה על הפרק לא יזיז. לי יש הסתכלו שונה על הבעיה. מאז 1992, בעלייתו לראשונה של רבין ז"ל לשלטון – תמה "חגיגת הבנייה החופשית" בהתנחלויות. רבין (רה"מ) ופואד (שר השיכון9) התחילו ב"ייבוש ההתנחלויות", אח"כ הבינו שאין בזה הגיון אז אפשרו אבל לא, לא אבל כן, וקראו לזה "גידול טבעי" ו"רק בגושי ההתיישבות" ולבסוף רה"מ דהיום נתניהו הגדיל והקפיא לחלוטין,אפילו העברת קרוונים לכיתות לימוד. בדוק ומצא: מה שקיצצו בכל השנים הללו בהתנחלויות – זה מה שחסר היום. זה מה שהביא לעליית המחירים המטורפת…
    מבחינתי? השמאל רצה הקפאה – השמאל משלם… ויאללה, שיימחה כמה שרוצה… (ובאמת – אני אתו!)

    מורדי

    • אני לא יודע אם הקרן החדשה תומכת במחאה (זה נטען בימין כלפי כל מחאה שלא יוצאת ממועצת יש"ע וצפונה). אבל סביר שכן, ואם לא, אז סביר שתתמוך. רעיונית, מפני שלמיטב ידיעתי המימון שלה הולך לפרוייקטים של ארגונים קיימים ולא לאיזה הפגנה קונקרטית כזו או אחרת. והגיוני שכך תעשה כי המטרה של דיור בר השגה היא ממטרותיה המוצהרות של הקרן מאז ומתמיד. אם זה שמאלני, אז שיהיה שמאלני, אין בזה שום דבר רע. רע להיות נגד זה.

      לגבי ההתנחלויות, תעשה לי טובה ותסתכל על המספרים לפני שאתה כותב (במיוחד על המספרים במחצית השניה של שנות התשעים, ועוד יותר בקדנציה של ברק).

      אבל בלי קשר, לא חייבים לעשות שימוש במצוקה של בני אדם כדי להשיג את המטרות האידיאולוגיות שלך – על חשבון הפלסטינים. העניין פתיר לגמרי גם בלי זה.

      אם נשלח את הערבים לשבדיה (או את היהודים, לצורך העניין), סביר שהם ירצו דני דנונים כאלה, אבל הם לא יצטרכו אותם יותר משאנחנו צריכים אותם.

    • Space Monkey says:

      "אם המחאה הזו לא הייתה שמאלנית, הקרן לישראל החדשה לא הייתה תומכת בה."
      אז רגע, אז אתה בעצם אומר שימין אמיתי בעצם יתמוך בהעלאת מחירי הדיור? שהרי חס ושלום לתמוךף במטרה שמאלנית. כנראה שליכודניקים כמו מירי רגב הם בעצם שמאלנים שלא יודעים את זה.

      דבר שני, מדיניות ההתנחלויות היא חלק מהסיבה מדוע המחירים בישראל גבוהים כל-כך. סבא וסבתא שלי, עולים מרומניה שניהם, גרו עם 2 ילדיהם בדירה קטנטנה בבת-ים. סבא שלי היה נהג מונית. סבתא שלי לא עבדה או עבדה במשרה חלקית. ואז הם עברו להתנחלות בית-אריה, וקנו שם בית פרטי, ארבעה חדרים, עם גינה. וזה לא שמצבם הכלכלי השתפר, פשוט הממשלה סיבסדה ופיתחה מאוד את ההתנחלויות על חשבון שאר הציבור. במילים אחרות, הימין (וגם רבין, שלא תחשוב) פיתחו את ההתנחולויות – והציבור הישראלי משלם. הימין דואג לעצמו, והציבור משלם.

      • אכן. גם אני הרווחתי ממדינת הרווחה שבהתנחלויות, מזרח ירושלים במקרה שלי. רק שאני יודע מה זה עולל לירושלים כעיר והסיפור בשאר הארץ דומה.

        • שחר says:

          פוסט יפה. זה נחמד על הבוקר.

          לדאבוני, אני סבור כי הפוליטיזציה של המחאה בהחלט תעצור את המומנטום. אני מרגיש כאילו ניסו להכניס את העם למחאה שמאלנית בדלת האחורית. מרגע שמערבבים סוגיות מדיניות ו\או שאלות לגבי גיוס לצה"ל, המחאה אינה כללית אלא ספציפית. ככזו, בהתחשב בכמות השמאלנים בעם, תכבה האש מהר מאד. אני מקווה שהמפגינים יקפידו להיצמד לדיור ומחירי הנדל"ן, ואז המחאה גם תעבוד ולא תתמוסס בחלל הריק.

          • שחר says:

            והפיתרון פשוט – תחבורה ציבורית נורמלית כמו בכל מדינה מערבית סוג ב'. רכבות מהפריפריה למרכז וחזרה, רכבת תחתית בתוך גוש דן.

            תזהרו מהמרווח – ענבל פרלמוטר!!

      • בנימין says:

        עם החצי הראשון של הכתבה חשתי הזדהות, אפילו שיניתי את דעתי לגבי תחושות שהיו הפוכות לפני קריאת המניפסט.
        למה השמאל תמיד חייב להרוס עם הפילוג?
        איך אתה קורא לפלורליזם כאשר אתה מבטל במחי עטך את דעתו של האחר?
        אתה קורא לבעיה כלל חברתית אבל מבטל (יותר מ) חצי מהעם כי אתה חושב שאתה צודק ורוצה בלעדיות של השמאל עבור המאבק הצודק? אתה באמת חושב שאם המאבק הזה צודק אז כל המאבקים שלך צודקים? זה הרי פופוליזם ברמה הנמוכה ביותר.
        לא תזכה לתוצאות גבוהות יותר אם כל העם בלי הבדלי מעמד ונטיה פוליטית יהיו מאחוריך?

        שאלה אישית (רטורית) שאולי תבהיר לך כמה נזק אתה עושה לעצמך: את מי אתה מעריך יותר, את זה שיוזם ומנהיג שינויים מבלי להסתכל על איך הוא נראה? או זה שעוצר לטפוח לעצמו על השכם בכל צעד חיובי שהוא עושה?

        למקרה שלא הבנת את הנמשל, המאבק צודק וגם אם הוא התחיל מפעילי שמאל, תצליח להוביל אחריך פעילים מכל הקשת הפוליטית מכיוון שהמאבק כלל חברתי. אתה מאבד הרבה כח במאבק שאתה עוצר להחמיא לעצמך ועוד ברוב חוצפתך להסתכל אחורה ולסנן את מי אתה רוצה איתך. אני מצביע ליברמן ואני מוחה כמוך על המצב במדינה. ואני מוחה על זה שאתה גזען ועוד נגד העם שלך. אין לך טיפה כבוד לחוק כי אתה תסית ותצדד באלימות כלפי מי שאתה לא מסכים עם דרכו. אני לפחות מודה בגאון בצדדים הפחות פוליטיקלי קורקט שאני מצדד בהם.

        הדומה בינינו – שנינו רוצים לחיות בשקט ושלווה, להגשים חלומות ולשגשג.
        השונה – אני מודע לכל הסיכונים והבעיות שיש בלחיות במדינת היהודים ואני מוכן לחיות על זכותי כי אני זוכר ששונאים יהודים בעולם ושיש עמלקים גדולים מאיתנו שלא זוכים למשטי שנאה מבית ומחוץ. ובכל זאת אני בא לכל מילואים, מסכן את חיי במלחמה וזוכר שהמהות שלי כאדם זה לא רק הדוניסטיות אלא גם עקרונות וסמלים מחברים. אני מקריב כדי שגם לך יהיה יותר טוב ואתה תמכור אותי עבור נזיד עדשים.
        אני לא מרגיש מנוצל כי הערכים שלי הרבה יותר נעלים מהציניות שלך.

        אני מקווה שהמצב ישתפר במדינה והשמאל יתפכח. החוקים והצורך בועדות חקירה הם בהחלט הזויים. הם הזויים בעיקר בגלל שאנחנו צריכים אותם. ולא, אני לא צריך שליברמן יגיד לי, אני מספיק אינטיליגנט ומפוכח כדי להבין את זה לבד.

        הלוואי וגם אתה היית..

        • Space Monkey says:

          חבר, לא נעים לי להגיד לך, אבל אם תמיכה בוועדות החקירה האלו היא עדות להיותך "אינטיליגנט ומפוכח" אז באמת מצבינו בשפל.

          לגבי המאבק: בוודאי שמדובר במאבק של השמאל (במובן הכלכלי שלו), כי ימין כלכלי לעולם לא יסכים לדיור בר השגה ופיקוח על שכ"ד ודברים כאלה. לשמאל יש בעית יח"צ, לא בעיות אידיאולוגיות.

          אני אישית, אגב, כן הייתי משתדל לשמור על ההפגנה "א-פוליטית" (בכאילו, כי אין דבר כזה באמת) עד כמה שאפשר, בדיוק בגלל שצריך לנצל את גלי האהדה של הציבור לשינוי חברתי. אם הציבור לא יידע מאוחר יותר לתת את הקרדיט לשמאל, זה עצוב, אבל פחות עצוב מהאפשרות שהמחאה תתמסמס רק הציבור שש לדפוק איזה "שמאלנים" מיתולוגים.

        • חבר, אני כותב מה אני חושב. אני יודע שזה לא מובן מאליו בישראל שלך ושל הפוליטיקאים שלך, אבל עדיין מותר לעשות את זה.

        • עדו says:

          "אתה קורא לבעיה כלל חברתית אבל מבטל (יותר מ) חצי מהעם"
          הנימוק הזה חוזר מדי פעם בדבריהם של אנשי ימין, השמאלנים השחצנים, חושבים שהם יודעים יותר טוב מכולם, העבירו את הסכמי אוסלו למרות התנגדות של חצי עם, מצפצפים על רצון הציבור ואז מתפלאים שהוא מתקומם וכן הלאה.
          ובכן, אני לא יודע אם לאש"ף חסר דובר אבל אני מציע שתתנדב.

          כתבת שזה לא בסדר לבטל בהינף יד את רצונותיהם של אנשים אחרים, בפרט שלא מדובר במיעוט מבוטל. כתבת שהשחצנות הזאת היא מה שקובר את השמאל – לנפנף את דעותיהם של אחרים בלי לתת להם פתחון פה וכן הלאה.
          תגיד? אתה מבין שזה בדיוק מה שהמדינה הזאת עושה לערבים בשטחים כבר 44 שנים? אתה מבין שהימין הוא שמצפצף ציפצוף ארוך על מיליוני ערבים שחיים בשטחים, בונים את ההתנחלויות, סוללים את דרכי הגישה אליהן, מקבלים שכר עלוב ואין להם זכות להצביע בבחירות ו/או להיבחר?
          אתה מבין שאתה פשוט צבוע או שאתה חושב שערבי הוא סוג של אדם נחות שלא צריך להתחשב בדעותיו? כי אם זו התשובה השנייה אז פעם גם יהודי היה בדיוק באותו סטטוס, משום מה אנחנו לא מפסיקים להזכיר את זה לכולם.

        • סלבה, הכומר הטרולוסלבי says:

          בואנה אחי, אם זה לא היה לטפוח לעצמך על השכם… אני עושה יוגה ועדיין לא מספיק גמיש כדי לעשות לעצמי כל כך נעים בגב.

          • סלבה, הכומר הטרולוסלבי says:

            אוו ווה, זה היה צריך להיות צמוד לתגובה של בנימין. טוב, זה הכל בלי תוכן ממילא, אז תרגיש חופשי למחוק את התגובות האלה.

    • הפוך, גוטה, הפוך! אם במקום לבנות קראוונים עבור עובדי יהווה מטורפים, בשטחים כבושים ובזול, היו משקיעים קמצוץ מכך בעידוד בנייה לזוגות צעירים ובתחבורה לפריפריה, המשבר
      היה חמור הרבה פחות. אתה יכול להתחיל ממדידת כמות הבנייה והדיור ביחס לשטח ולהשוות את הנגב, למשל, ליו"ש, ולחשוב על גידול טבעי של אוכלוסייה לעומת גודל השטח. אלא אם אתה מתכנן לכבוש שטחים נוספים מירדן, המסקנה שלך צריכה להיות מאוד ברורה.

  2. אלון says:

    פאקינג גאוני. פשוט מושלם ומדוייק.

    • מרמיט says:

      מסכים ומחזק. ניסחת את מניפסט המצב הישראלי 2011.
      (עם ההסתייגויות שעלו כאן, שגם באירופה לא הכל דבש כרגע. יש הטוענים שדווקא טורקיה יותר יציבה ומשגשגת מהאיחוד האירופי כרגע, אבל זה דיון אחר.)

  3. אבנר says:

    אני חייב לחלוק אליך
    בסוף היום אם נשים בצד את סוגיית הדיור במרכז מבחינה כלכלית המצב לא היה רגוע (אולי יותר טוב, אבל לא יותר רגוע) יש עבודה, אין אינפלציה מטורפת. החוזה שלי נגמר עוד 4 חודשים והבוסית שלי יודעת שאם היא לא תציע לי חוזה יותר טוב תהיה לי אלטרנטיבה וזה התחושה של רוב האנשים שאני מכיר במסיימים תואר ולא דואגים אם הם ימצאו עבודה. זה רוגע שלא היה במדינה הזאת לפני 10 שנים, אפילו לא לפני 3 שנים.
    גם ברמה הבטחונית הכל יחסי. בסוף היום אתה יכול לעלות על אוטובוס בלי חרדות, אין לך ערים שלמות שישנות במקלטים או דיווחים שבועיים על חיילים מתים בלבנון…יחסית לישראל המצב רגוע

    • צודק. ויש גם ילדים רעבים באפריקה. יחסית אליהם, המצב שלנו תותים.

      • ג'ו says:

        כן אבל גם יחסית לדרום אירופה ולארהב המצב שלנו די טוב.

        מה שגורם לתחושת ה'עוד מעט הכל מתמוטט' כי איך זה יכול להיות שדווקא פה המצב טוב.

    • הצוהל מיהל says:

      יפה לך אבנר, אתה יכול לקחת חופשה ולצאת לפיקניק. הרווחת את זה.
      אנחנו פה שצריכים להסתדר עם עבודת סטודנטים, לימודים, מילואים, שכ"ד שלא מפסיק לעלות, מחירי מזון שרק מתייקרים, מים שעולים כמו דלק ודלק שעולה כמו דלק (או לחילופין תחבורה ציבורית תחת "רפורמה") קצת פחות מבסוטים.
      במיוחד כשאנחנו רואים איך כל הכסף הנ"ל שמגיע לרשויות הממשל בארץ מתורגם לחוקים בלתי דמוקרטיים, משטרה אלימה , חוסר בתשתיות וחוסר הומניות ומוסר כלפי בני אדם שתחת שליטתה.

      אני נותן לך בזאת פס להיות רגוע עד לפעם הבאה שתהיה מלחמה, משבר כלכלי, משבר חברתי, אינתיפדה, עליה במחירי הקוטג'.

    • zroob says:

      זה אכן "רגוע", והרגוע הזה ממש גרוע.
      שגרה מייגעת שבה אין לנו ברירה להתאמץ עד המקסימום ולו רק כדי לשמר את המצב הבינוני בו אנו נמצאים.

    • עמוס says:

      אבנר, אשריך שזכית להיות בעל השכלה וניסיון בתחום שבו אתה יכול לשפר את תנאי השכר שלך (נשים בצד את עניין הקביעות בעבודה, שלא נראה שמפריע לך, לפחות כרגע). אם אתה רווק ולא צריך לפרנס גם משפחה אז אני מנחש שהמשכורת מספיקה בנדיבות, גם לבילויים וגם לחופשות בחו"ל. רק תזכור שלא כולם בישראל הם גברים אשכנזים עם השכלה אקדמית. אם היו לך גם ילדים לדאוג להם זה כבר היה משנה את התמונה. קח בחשבון שהשכר החציוני בישראל הוא קצת פחות מ-6,000 שקל, וההוצאה ההממוצעת למשק בית ב-2008, לפני עליית המחירים היתה 12,000. כמובן שזה משתנה קצת בקצוות ויש ממוצע וחציון וכו' וכו', אבל השורה התחתונה היא שכולם חייבים לעבוד כל הזמן ובסוף החודש לא נשאר כלום. זאת מלחמת השרדות. חודש שברת את הרגל ואתה לא יכול לעבוד? נדפקת. הילד צריך טיפול שיניים? נדפקת. אין אפילו סדר גודל של משכורת אחת שיושבת בצד במקרה שמשהו ישתבש. לא מדובר על פינוקים ולא על חופשות — אלא על האפשרות הבסיסית לחסוך כדי שלא כל הוצאה קטנה תפיל אותך לקרשים. זה לחיות, בדיוק כמו שהוזכר כאן, במצב של חרדה מתמדת. וזה עוד יחסית טוב, אצל החציון-הממוצע, חצי מהאנשים אפילו לזה לא מגיעים. איך משפחה מתקיימת ממפרנס אחד עם שכר מינימום קשה לי לדמיין.

    • Space Monkey says:

      אין אינפלציה?!? באמת? אנחנו חיים באותה מדינה, תגיד? איך אפשר לומר שאין אינפלציה כשמחירי כל מוצרי היסוד – דיור, דלק, חינוך, מזון – עלו כולם בעשרות אחוזים בחמשת או ששת השנים האחרונות?

      אה, נכון. ביבי הוריד את מסי הקניה על מכוניות חדשות ועל די.וי.די., כדי שלמעמד הגבוה והבינוני-גבוה יהיה יותר קל להחליף רכב כל שנה-שנתיים. וגם זה מתקזז עם העליה במחירי המזון. כמה טוב שיש סטטיסטיקה.

    • נועה says:

      אבנר, יופי לך שאתה עובד בהייטק, יופי לך שכל החברים שלך גם. יופי לך גם שכרגע אין משבר בהייטק. לא כל אחד עובד בהייטק, ולא כל צריך. אני לא צריכה לספר לך מה יקרה אם מספר העובדים בהייטק יגדל מאוד – מצבכם יהיה כשל תחקירנים, מרצים, מורים חדשים (שמועסקים דרך חברות כ"א ולא דרך משרד החינוך), אנימטורים, עיתונאים ומתרגמים. 0 יציבות, 0 בטחון כלכלי, אתה לא יודע מה יהיה מחר ואתה יכול להיות בטוח שהבוסית לא תציע לך עוד כסף כדי שלא תעבוד.

      מצבו של רוב העם, גם של אקדמאים, גרוע מאוד וזה מצב שלא היה לפני 10 שנים.

    • אבשלום הנתן ביצקוב says:

      אבנר באיזה תחום את עובד ?
      ומה יוקר המחייה הנוכחי שלך, אני לא מנסה לחטט בחיים האישיים שלך, אלא לחלוק שמנקודת המבט שאני מכיר, רוב הסובבים אותי בכמה מעגלים מתמוטטים תחת הנטל, ובהחלט בעלי אופק מוגבל בהמון רמות. התיאור שאתה מתאר יכול להיות תקף לדעתי לחלק מאוד מצומצם של האוכלוסייה (נגיד מתכנת JAVA רווק)

  4. אסתי says:

    מעולה.
    ואגב, יש עוד משהו שמתחבר להסבר הזה. ההתעקשות של המארגנים והמוחים להגיד שזו מחאה "לא פוליטית", נובעת בדיוק מכאן. מהצורך הזה בנורמליות. שכל אחד יעשה את החלק שלו במשוואה.
    אנחנו נחיה את החיים הקטנים והעלובים שלנו בשקט וכמו שהמדינה היתה אמורה לאפשר לנו, ואתם הפוליטיקאים תעשו את שלכם. זה לא התפקיד שלנו ולא הרצון שלנו לתת פתרונות פוליטיים. זה מה שלקחתם על עצמכם ואנחנו משלמים לכם הרבה כסף בשביל זה.
    אז נמאס לנו ואנחנו רוצים לעשות בלאגאן – כדי שאתם תעשו את התפקיד שלכם ותתקנו. אתם תמצאו פתרונות. אתם תטפלו. אתם תעשו את הפוליטיקה.

  5. אדם יפת says:

    מעולה. (חוץ מהחלק על שוויץ ושוודיה. חוקי המסגדים בשוויץ לדוגמה)

  6. איתי says:

    כמה סתירות פנימיות, זה מפחיד שהאיש הזה מחנך ומנהיג.

    http://news.walla.co.il/?w=/1/1842489

  7. אמיר says:

    מעולה.

  8. עינת says:

    לא ממש עוקבת אחרי ההתפתחויות, אבל יש מצוקת דיור אמיתית בתל אביב שדוחקת הרבה אנשים מחוץ לעיר. מי שלא זכה בפיס ויש לו בעל בית עם קצת הגינות או הרבה עצלנות נאלץ לספוג עליות של 20%-30% בשכר הדירה כל שנה!
    יש אנשים שהמשכורת שלהם עולה בקצב מספיק כדי להדביק את זה, אבל הם מיעוט.
    ממה שאני מבינה בערים אחרות באזור המרכז, המצב לא שונה בהרבה.

    מקום לגור זה בעיני הדבר הכי בסיסי שנותן לך תחושת ביטחון בחיים. כאשר כמות גדולה של אנשים מוצאת את עצמה בלי אפשרות להשיג את זה, יש פה סיבה למחאה גם בלי קשר לכל שאר הצרות שיש לנו כאן בשפע.

    • נועה says:

      יש מצוקת דיור אמיתית לא רק בתל אביב, אלא בכל מקום שיש בו עבודה.

    • כלשהו says:

      התבוננתי בעצמי וגיליתי שהפוסט מרענן ומביא "אוטדיח". לדעתי הבעיה של המפגינים שמתגוררים באוהלים היא שהם מוחים נגד עליית מחירי הדירות אבל להוטים בעצמם "לגור בתל-אביב" לפחות חלקית, כי שם הם עובדים->להרויח כסף->לגור בתל-אביב. והשגיאה המשותפת היא הכסף.
      ואכן, מגיע להם הרבה יותר, לפחות למצוא אתגרים חדשים ונועזים; להיות במקומות שבהם הם חסרים ונזקקים. אני מקווה שהאנשים שגרים באוהלים, שלהתרשמותי טובים ומוכשרים מאד מבחינה חברתית יפיצו את הרהיטות, השכל והתבונה שלהם מחוץ לשדרות רוטשילד.
      מאחל להם שיחרור שליו
      :)

  9. פנינה says:

    פוסט מעוולה.
    אם שוויון הזדמנויות הוא שמאל אז let it be . פעם ראשונה שהמעמד הבינוני מוחה ורוקע ברגליו.
    כי עד היום הוא עבד הרוויח ושרד בכבוד. בשנים האחרונות בגלל מעשה הגזלה של נערי האוצר ומסי עירייה
    הוא לא שורד ו ומוצא את עצמו עובד קשה יותר ומשלם יותר מסים ולמעשה אבד את כבודו.
    . ואסור לשכוח שמעבר לאליטה של הון -שלטון יש את מי שקבל מתנה, "בית קטן בערבה" על גבעות השטחים, על חשבון מי הדיור הזה? מי באמת מפונקי המדינה, מקבלי הפינוקים האמתיים? שלא ינסו לבלבל אותנו.

    • שחר says:

      מה הקשר לתושבי יהודה ושומרון? הם לא משלמים מיסים? לא הולכים לצבא? לא עובדים ולומדים באוניברסיטאות ובמכללות? ביניהם יש כמות עצומה של קצינים ואקדמאים, אשר תורמים למדינה מדי יום. אין שם פרזיטים כמו במאהל המחאה ברוטישלד, בני טובים אשכנזים שמרצים על קיפוח ואפליה. באמת, זה מביך. זו סתם הסתה בגרוש שהיחידים שמאמינים לה זה שמאלנים קיצוניים. מחאת הדיור, צודקת ככל שתהיה, צריכה להיות מופנית לבניית דירות חדשות ותחבורה ציבורית הולמת. הא ותו לא. אין שום קשר ליהודה ושומרון ומי שעושה את הקשר הוא מי שגורם לדעיכת המחאה. חוץ מזה, כל המחאה הזו הוא ניסיון לאסוף את העם למאבק בממשלה כאשר הדיור הוא רק תירוץ. למזלנו, העם, בניגוד לתפיסתו של השמאל, איננו מטומטם. לדאבוננו, מחאת דיור צודקת מאין כמוה, דעוך תדעך, ואנו נחזור לשגרה במהירות – לשלם שכר דירה מטורף בגלל שמאלנים אשכנזים עשירים שמשכירים דירות בתל אביב לסטודנטים מסכנים (המשפט האחרון הוא ציני ואין לייחס לו חשיבות :) )

      • Space Monkey says:

        אז האמת, שהמתנחלים הם אכן המפונקים האמיתיים, כי הם מקבלים אינספור הטבות מס על-מנת ללכת ולהתנחל להם שם במעלה-קיבינימט, הטבות שמותר לציין מגיעות מכספיהם של הסמולנים המאניקים מת"א.

        ולא רק זה, כשזה מתאים להם, יש להם את החוצפה לטעון שהם לא חלק מישראל, ולכן הם לא צריכים לשלם מיסים:
        http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1198418.html
        אז מי באמת הפרזיט, תגיד?

  10. אבי says:

    כל המחאות תמיד באות משמאל. אני לא זוכר מחאה חברתית אחת שהגיע מהימין. לימין רק אכפת אם זה אנטי ערבים. לא אכפת לו מהתושבים במדינה שלו.

    • שחר says:

      מחאות הימין נעשות לא אחת. הבעיה היא שבניגוד למחאות השמאל, כאשר הימין מתחיל להפגין קמים עליו בתי המשפט והתקשורת ומתחילים במסע משוגע של דה-לגיטימציה למחאה.

      • גיל ב' says:

        כן! התקשורת שמאלנית! אני זוכר היטב את הדיווחים בתקשורת על ההפגנות נגד "עופרת יצוקה". הם ממש נתנו לגיטימציה למחאה!

      • אורן שץ says:

        אל תסיט את הנושא. אין לי שום דבר עקרוני נגד ימין כעמדה, אבל אם להתרכז בעובדות שניה, מתי בפעם האחרונה ארגון/מפלגה ימניים (להגדרתם) הובילו מאבק חברתי רחב?
        כשלעצמי, השאלה הזו בכלל לא מעניינת אותי. אבל כיוון שכבר נחפזת לכפור בעובדות, דע מה תשיב.

        • שחר says:

          ראה ערך את המאבק של תושבי דרום תל אביב כנגד הפשיעה והאלימות מצד העובדים הזרים. מאבק אשר זוכה לכותרות רק בתור "תושבי דרום תל אביב גזענים". או, לעומת זאת, מאבקם של אזרחי מדינת ישראל תושבי גוש קטיף אשר גורשו מבתיהם על לא עוול בכפם. בתי המשפט אף פסקו כי אין להשתמש במילה "גירוש" (דבר שניתן לעשות אם בעובדים זרים עסקינן) אלא בביטוי המכובס "פינוי".

          • שחר says:

            מה לגבי המאבק בנוגע לתמורות האנטי ציוניות הפועלות באקדמיה ובמוסדות התרבות, או המאבק כנגד שחרור מחבלים במסגרת עסקאות שונות ומשונות. מדוע מאבקים אלו אינם זוכים לייצוג תקשורתי נרחב ואוהד? האם לא מדובר בדעה ציבורית המשקפת את השקפת עולמו של רבים בעם (רוצה לומר, הרוב, לפי הבחירות לכנסת ב-35 השנים האחרונות)?

            • Alon Levy says:

              That's not a social struggle. Neighborhood watches I get, though it kind of doesn't count when the people leading them, like Baruch Marzel, don't live in the areas in question. But attacking academics who think your ideology is not serious social science is not a social struggle; it's a political one, and a thuggish one at that. The leftist equivalent would be pushing to fire academics who say politically incorrect things about race and history, rather than to fight for better housing.

            • אורן says:

              מה, אתה רציני כאילו? מאבקים לטובת האלקטורט נחשבים בעינייך כחברתיים? טוב שלא נתת בתור דוגמה את המאבק להכנס לכנסת כנגד מפלגות שמאל. העיקר שלא הסטת את הנושא לסיקור התקשורתי. זו לא השאלה, עובדתית, דיברו אתך על מחאות חברתיות, אמרת שכשמתחילים להפגין אז —משהו לא הוגן—, איפה המתחילים להפגין שלך? בדאי.

            • דוגמאות מצחיקות אבל בהחלט לא חברתיות.

            • דוגמאות מצחיקות אבל בהחלט לא חברתיות. ההגדרה של הימין לחברתי היא — להסיט אדם אחד כנגד רעהו, מגזר כנגד מגזר, לאום כנגד לאום. בזה מסתכמת כל מחאה חברתית ימנית. זה דבר לעומתי בבסיסו ובמהותו.

          • גיל ב' says:

            אתה צוחק? הלוואי על הפגנות של שמאלנים תשומת לב תקשורתית כמו מאבקי "אם תרצו" או הכתומים.

            • שחר says:

              נראה לי שאתה צוחק :) כל חמישה אנשים שיוצאים עם שלט מחוץ לדירה שלהם בתל אביב מקבלים כתבה בוואלה – "עשרות מפגיני שמאל הפגינו נגד א' וב' וגם ג'". כל חצי קמפיין של בצלם מקבל כותרות בעיתונים כאילו מדובר בחדשות מרעישות\אמת אובייקטיבית, כל משורר או "איש רוח" מקבל טור בעיתון. על מה אתה מדבר, כל מחאה של השמאל מקבלת תמיכה מטורפת. כמו כן, הסיקור של הכתומים לווה באנטיגוניזם. דהיינו, אנחנו מסקרים אותם כדי להראות כמה הם טועים. לגבי אם תרצו. ובכן, הם למדו משלום עכשיו איך להיכנס לקונצנזוס והם עושים את זה יפה מאד. הבעיה היא שגם אם תבחן את הכתבות על אם תרצו תראה סיסטמטיקה ברורה של הכפשות ללא בסיס. מתי ראית כתבה אוהדת ל"אם תרצו"? מתי הייתה כתבה אוהדת ל"כתומים"? האם זו רק מנת חלקם של שמאלנים ערבים ועוכרי ישראל נוספים?

          • מורה נבוכים says:

            לכנות את המאבק הכהניסטי בדרום תל-אביב "חברתי" זה כמו לכנות כך את מאבקי הנאו נאצים בגרמניה נגד הזרים. בעצם למה "כמו".. זה אותו דבר (רק שבגרמניה, יש באמת פשיעה חזקה יחסית של זרים).

            ,תושבי גוש קטיף "גורשו" מבתים לא להם, מאדמה שדודה. זה הכל. ישראל החזירה אותם הביתה. ועוד נתנו להם לא מעט כסף עבור זה.

          • פטריוט says:

            אם תסדר לעובדים הזרים גירוש 40 קילומטר צפונה עם נוף לים ומאה אלף שקל למשפחה יכול להיות שגם הם יסכימו לקרוא לזה פינוי

  11. קורא כלשהו says:

    אני שם כל יום, ואני חושב שמי שלא בא והשתתף, ומבקר את המחאה הזו לא יודע על מה הוא מדבר. אצטט פה גרסא ערוכה של אחד מהטקסטים מהמאהל:
    "אני לא כאן בגלל מחיר הדיור. אני רואה בהם סימפטום של בעיה מערכתית – מדינה שמאבדת את הצביון הדמוקרטי שלה לשיטת ממשל וכלכלה מושחתת המבוססת על קשרים, לוביסטים ובעלי הון.

    בכל פעם הציבור מנצח במאבק סימפטומטי כזה, הוא מפסיד בחמישה מאבקים אחרים. מחירי הקוטג' ירדו? שבועות לאחר מכן כל מוצרי החלב מתייקרים. הצלנו את חוף פלמחים? אוטוטו משמידים לנו את איזור עדולם, יער חריש, אכזיב וחולות סמר בערבה. הדלק? מתייקר שוב בסוף החודש. החשמל? גם. מים? התייקרו ויתייקרו שוב.
    אחרי כמה ימים פה, אני מגלה דברים מדהימים. אנשים לחלוטין שוכחים מהאלמנטים שבדרך כלל מפרידים בניהם, חולקים את הדעות שלהם, ומקשיבים אחד לשני. מחירי הדיור נראים פתאום כמו טיפה בים של עוולות.
    הבעיה היא מערכתית. הדירות הן סימפטום.

    הבעיה המערכתית היא כזו – להצביע פעם ב3-4 שנים לא מייצג את האיטנרס הציבורי באופן קבלת ההחלטות ובאופן העשיה! הצבעה לא מספיקה כדי שתהיה פה דמוקרטיה. אנחנו הפקרנו את העשיה לפוליטיקאים והם נכשלו. אני רוצה לראות בנו כועדה עממית, המחזירה את המשוב של העם לעשיה הציבורית. הגיע הזמן שאנו נחזיר את האינטרס שלנו לאופן קבלת ההחלטות וביצוע הפעולות.

    לכן, בראש ובראשונה, אני רוצה שנכיר בכך שהורדת מחירי הדיור היא לא נושא הדגל היחיד של המחאה – אלא שינוי המצב שאפשר למחירי הדיור להגיע לשפל הזה. אותו המצב שיוצר תקשורת שמהווה צינור לדברי הפוליטיקאים, מסים עקיפים גבוהים יותר ממסים ישירים, משכורות מינימום שאי אפשר להתקיים מהן, ובקיצור, מדינה שלא סופרת את אזרחיה מאף מגזר.

    אנו מנסים לנהל דיונים ספציפיים להעלאת הבעיות שאנו רוצים לפתור, מעלות המחיה והדיור, כשל התחבורה ציבורית ותשתיות ועד לנוהל קבלת ההחלטות בזירה הפוליטית ותת-היצוג של האינטרס הציבורי.
    אנו עדיין בשלב ההתחלתי, שבו כל אחד שופך את ליבו – אבל ככה בונים סולידריות חוצת מגזרים.

    אם נמשיך להתעסק רק בדיור, במקרה הטוב ביותר נפתור בעיה נקודתית, חשובה ככל שתיהיה, ובעוד שנה לא נוכל לממן מזון או לימודים.
    אני דואג שאנחנו נפספס את האביב הישראלי תמורת כמה פרחים בצנצנת.

    יש פה דיון ציבורי עירני, בואו להשתתפף, לשמוע ולהשמיע."

  12. שחר says:

    זה שאתם תופסים צד במאבק מסוים אינו מאיין את היותו מאבק. חופש הביטוי והחופש להפגין הן זכויות מקודשות בדמוקרטיה. המסתננים הינם בלתי חוקיים. ישובי גוש קטיף הוקמו על ידי המדינה. בקיצור, יש לכל מאבק שני צדדים אבל זה לא אומר שזה לא מאבק. מי החליט שאדמות גוש קטיף /ארץ ישראל אדמות ״שדודות״ אתה והערבים/האויבים

  13. טלי says:

    הפגנות- זה בריא, חברה דמוקרטית או מה שלא נבחר להיות.
    דיור ובכלל העלויות מחייה בארץ- הפכו לבועה שחייב לנפץ!!!

    עם זה כולם מסכימים, כולם גם תמיד ידעו וגם כאן כולם מקשרים את זה באופן מאוד טבעי למצב הביטחוני, הרי במדינת ישראל של 2011 עוגת התקציב מתחלקת מאוד יפה לביטחון המדינה וכולם יבינו שזה חשוב.

    אבל לא על זה הדיון. הוא מעולם לא היה, לא של ימין ולא של שמאל, גם הממשל שלנו וגם אנחנו כציבור צריכים לנתק את המושגים הללו מחיינו. כי לא ימין ולא שמאל הצליחו או מצליחים לפתור את הבעיה הבטחונית, חברתית בארץ.

    הדיון הפסיק להיות על מהות הבעיה שהחלה בארץ והפך לדיון של איך פותרים אותה מבלי להיכנס לעומק שלה.
    אני אסביר, בעיית הפליטים, הפלסטינאים, האבל שנגרם באותם שנים לנו והם, היא בעיה ריגשית. חלוקת המדינה ל-2 לא באמת יהיה פתרון, לא כזה שיחזיק לאורך זמן. וכאן חשוב לי לציין שאני לא שמאלנית ולא ימנית. אני מאמינה בגישת הדברות. המשתמע מזה זה לא שיחות משא ומתן- מי נותן מה, מתי, איפה ואיך- לא עכשיו בכל אופן. אלא על שינוי תפסתי. כדי לפתור בעיה, במיוחד כזו שהיא מאוד רגשית וטעונה של דור האבות שלנו כל צד ואשר הוא, צריך להבין את הצד האחר.

    בתפקידי היום אני עובדת עם ילדים ובני נוער, אם אני אשב מול 2 ילדים שהציקו אחד לשני ואבקש מהם לפצות אחד את השני סביר להניח שהבעיה תמשיך גם באפיקים אחרים ואת הספטומים לכך נראה במריבות דגושות בקללות ואיומים. כי אף אחד לא מוכן לסלוח. אם אבוא לילדים, אתן לכל ילד להסביר מה בעיניו קרה, למה הוא נפגע (תאמינו לי שאני תמיד יודעת לפני שהם מגיעים לשיחה הדגולה איתי… ועדיין לתת להם להעביר את התחושות שלהם) ומה הוא מבין שהוא עשה לא בסדר בכל הסיפור: "הוא הציק לי אז החזרתי לו"- זו לא תשובה בכל מקרה. ברגע שכל צד לוקח אחריות על מעשיו ולא מעביר אותה ל- הוא גרם לי לעשות את זה- הוא יכול באמת לקבל את ה"אחר", לבקש את סליחתו ומתוך הבנת האחר, מתוך קבלתו יצמח הפתרון.

    כך גם בחברה שלנו. בצורה מאוד מופשטת, כמובן… בריונות איננה מתקבלת, תיתן לי את זה ותיתן לי את זה. צריך להיות הבנה בין הצדדים. כי לפנות ישובים זה משהו שלא הם ולא לנו יוביל לחמלה, לנתינה, לשיתופיות, לאחווה. הבנתם את הרעיון…. מה שזה כן יוביל זה למה אני הפסדתי (במונח ילדים- בגללו אין לי כדור)! ואת כעס זה לא ניתן למתן. אם הגישה שלנו ושל הפלסטינאים תיהיה מה אני, מתוך הסכמה, הבנתי ונתתי ( במונח ילדים: הוא יכול להשתמש גם בכדור שלי, מהסכמתי) לאחר אין ספק שתצמח חברה שלא כל היום מתעסקת בלמי יש פצצות חזקות וטובות יותר.

    לצערי, שינוי תפסתי זה לא נולד ביום ולא ביומיים, הכעס והכאב שנצברו עד כה אינו ניתן לריפוי. כמו כוס חלב שעכשיו נפלה על הרצפה. את הכוס לא יהיה ניתן להחזיר לשלמותה! אף פעם. אבל אפשר ליצור משהו חדש שאליו אנחנו צריכים לשאוף ואליו לכוון.

    אם יפסיקו האמירות של "השמאל/הימין הזה" וכולנו נבין שאנחנו כולנו פה תחת אותה מטרה- לחיות במדינה, הקטנה היפה והמדהימה שלנו גם השמאל, גם הימין, גם הפלשתינאים נוכל סוף סוף לצעוד לעבר מטרות שלנו ומי ייתן ונוכל לחיות כולם יחד בשיתוף ובאחווה.

    נשמע בטח מאוד פנטזיונרי, מקובל בעיני. אך עדיין- פתרון אמיתי כזה שיהיה חזק ויציב ינבע אך ורק מהבנה, קבלה ונתינה.
    מחירים, תנאיי מחייה אלה רק ספטומים של חברה לא מאוזנת, מאוד כואב, טעונה ומפוחדת.

    • עדו says:

      טלי את פשוט גאון! אני מציע שתדליקי כמה נרות קטורת ותזמיני את כולם לשבת במעגל ולהחזיק ידיים והופ! תוך כמה שנים פתרת את כל הבעיות.
      לא טלי, זה כן שמאל וימין. זה רק שמאל וימין וכל הנסיונות להגיד 'קודם כל צריך לתקן את מה שמקולקל פה ואז..' הם כמו להגיד – קודם שהחולה שלנו יבריא ואז נחליט מה התרופה. אנחנו שולטים בשטחים, מבחינתי כאיש שמאל זה שורש כל הרע – זה והכפייה הדתית ומצד הימין אני ושכמותי הם שורש כל הרע. זה הכל ושום 'הידברות' לא תשנה את זה.
      נ.ב
      לגבי הפלשתינאים – אם את מדברת על אלו שמעבר לקו הירוק, אז 'הידברות' איתם פרושו של דבר שהם הופכים לאזרחים במדינה הזאת. לא מקובל עלייך ? שחררי אותם לחופשי.

      • שחר says:

        עדו. חבל שלקחת תגובה כזו יפה וקטלת אותה. בלי הידברות לא ייצא דבר. מאיר אריאל אמר זאת יפה – "בשביל שאני אאלץ אתכם לתת למשפט של הזולת שלכם להגיע עד הנקודה, עד לנקודה שלו". ארגוני השמאל בישראל חשובים, חשובים מאד. הם מחזיקים את המדינה והשלטון מלפגוע בזכויות אדם ולהעניק לכל אחד דין שווה. מצד שני, גם הדתיים והמתיישבים חשובים. הם מחזקים את הציונות ואת הלאומיות, את הקרבה והאחווה והרעות. הם שומרים עלינו שלא נאבד את המסורת, התקווה והאמונה בצדקת הדרך. כל אחד יש לו תפקיד בדבר הזה שקוראים לו – עם ישראל. לדאבוני הרב, במקום שהמחאה של הדיור תאחד אותנו, החיבור שלה עם השמאל הקיצוני הפכה אותה לבלתי רלבנטית והיא דעוך תדעך במהרה. חבל. מטרה צודקת שתתמוסס לה בין צעקות נגד חוק החרמת היהודים לבין ביבי (ראש ממשלה שנבחר בצורה דמוקרטית ושקופה לחלוטין, דהיינו, רצון הרוב, לאמור, מהות הדמוקרטיה) הביתה.

    • סלבה says:

      עדו,
      לדעתי יש כאן ערבוב של כמה דברים. דבר ראשון אני חייב להגיד שגם מהתנסויות שלי יש אמת במה שטלי כותבת, וזאת הדרך לבניית הבנה הדדית. בנוסף, שני אנשים מבוגרים בסופו של דבר לא מתנהגים, חושבים או מונעים בצורה כל כך שונה משני ילדים ובנייה של הבנה (לדעתי) קוראת באותו אופן. עם זאת, זה כנראה יותר קל לעודד הבנה בילדים מאשר במבוגרים שכל כך הרבה מהזהות שלהם ותפיסת העולם שלהם נאוצה בגורמים שיוצרים את המחלוקת, כמו דת או אידאולוגיה. זאת אומרת שה"גישור" שצריך לעשות עובר מעל הרבה יותר דברים ומצריך יותר זמן ומאמץ (למרות שאני אודה שאם לי ניסיון בתחום הזה – אולי שלום או מישהו אחר יוכלו לתקן אותי). מה גם שעם ילדים יש לך את האפשרות להפעיל סמכות ולהביא אותם למצב של הידברות. בין שני מבוגרים ביום-יום האפשרות שלך בפועל להגיע להדברות היא הרבה יותר קטנה. הנה, רק בשבת האחרונה "נטפלו" אליי כמה חבר'ה בחוף הים ואני באמת לא יודע מה היה קורה אם הייתי מנסה לדבר איתם על *למה* הם מרגישים צורך להטפל אליי רק בגלל שבאותו רגע הם יכלו, אבל הימור לא רע הוא שעדיף היה לי לא לנסות לשאול אותם על הרגשות שלהם ועל היחסים שלהם עם אבא שלהם.
      אז גם אם בתאוריה היית יכול להושיב אותי ואת אותו אדם לשיחה, עם פסיכולוג נגיד, ולהגיע להבנה של הסיבה למה הוא פנה אליי ומה בעצם מפריע לו, בפועל אין שום סיכוי ששיחה כזאת תקרה וכנראה שמבין שנינו אני זה שישקיע יותר מחשבה בלמה הוא הרגיש צורך להטפל אליי.
      עכשיו תיקח את המכשול הזה ותכפיל אותו בזה שאנחנו מדברים על חברות שלמות ולא על פרטים בודדים. אני בכלל לא יודע אך אתה יכול להגיע לאנשים ככה ולעודד בהם אמפתיה או הבנה בכנה מידה של אומה. אני בספק אם גם הספינולוגים הגדולים יודעים אך לאחות קרעים כאלו, לפחות לא בלי יצירה של אויב משותף. אז למרות שיש אמת במה שטלי כותבת וזה בהחלט יותר מסתם זיוני שכל של היפים, זה קשה לתרגם את זה למשהו פרקטי שאתה יכול לעשות בעולם האמיתי.

      ובכלל, זה קשה לחיות ככה. זה קשה לזכור את כל הדברים האלה בכל שניה של היום ולהבין את הצדדים האחרים, וזה מתסכל טילים כשאתה מרגיש כאילו אתה היחידי שמנסה. אבל הפתרון הקל יותר, וזה שפחות עובד כשאתה רוצה ליצור הבנה, זה להתעצבן ולהחליט שאתה מפסיק לנסות ולהבין וליצור הבנה.

      "איקסים חושבים שאני טועה וצריך להשמיד אותי, אז זין עליהם אני עכשיו אהיה נגדם פי 10 ממה שהם נגדי." זאת תגובת רפלקס כזו שהיא המוצא הקל לראש שלך, אבל זה עובד בתור פיתרון רק אם אתה יכול להשמיד לחלוטין את האיקסים האלה, וזה בטח שלא יביא לשום הבנה או הסכמה איתם.

  14. Pingback: מחשבות פזורות מסיפון הספינה השוקעת | בלוגיקה

  15. Pingback: סוכן זוטר, מקסימום לבלר » הִתחילו את המהפכה בלעדיי

  16. משהו קטן לגבי להציע פתרונות: אני לא מבין איך העובדה שלא מציעים פתרון היא נימוק נגד המחאה (ונניח בצד את העובדה שבהחלט מציעים הרבה מאד פתרונות רציניים).
    אם יש לי סתימה בכיור, אני קורא לאינסטלטור, אם אחרי שהוא גמר לתקן הכיור עדיין יהיה סתום, אני אתקשר אליו ואצעק ״הכיור סתום, בוא תתקן״, אם בחוצפתו הוא יגיד לי משהו כמו ״מה אתה מתלונן, תציע לי איך לפתור את זה״, אני אתעצבן מאד, ובטח שלא אחשוב שזה מצדיק את העובדה שהוא עשה חרא של עבודה בפעם הראשונה.

  17. Pingback: ועכשיו לאן? מקראה לסיום יום חם « בזכות המבוכה ובגנות הטיח

  18. דורי says:

    ואני אומר, די כבר עם הדמגוגיה, בחיאת ראבקום. יוקר המחיה קשור להתנחלויות בערך כמו שהוא קשור למצב הרוח שלי כשאני עומד בפקק בלה גוארדיה בשמונה וחצי בבוקר, בדרך לשלם את המיסים שמממנים את כל השגעונות פה. גם משמאל וגם מימין, כל כך הרבה שטויות ודמגוגיה. מישהו באמת מאמין שהכיבוש מקפיץ את מחירי הנדל"ן? מישהו באמת מאמין שהמחאה שייכת לשמאל? מה נסגר איתכם? קשה לחיות פה, נקודה. זוג הורים עובדים יכול להרוויח גם 15 אלף שקלים נטו (!) ועדיין להיחנק תחת העול שנקרא "חיים ממוצעים במדינת ישראל", אם נחזיר את מזרח ירושלים ואם לא. גבינה לבנה עולה 7.5 שקלים, וזה כי רשתות השיווק והמחלבות מרשים לעצמם לעשוק את כולנו, לא בגלל מעלה חלחול ג' הירוקה. נמאס מה$#@#[email protected] הזה, אלה מצד אחד מחרחרים מלחמות בכל פעם שהציבור מקבל מספיק שקט ומבין שהוא נדפק פה, ואלה מצד שני לא מפסיקים לחפור שאם נחזיר יהיה פה גן עדן. לא יהיה, כי הממשלה פה היא עצמה הבעיה, וזה נכון לכל ממשלה בעשרים שנה האחרונות. אף לא אחת מהן עשתה משהו שונה כדי להיטיב עם המעמד הבינוני, שמאל או ימין, כולן ללא יוצאת מן הכלל עשקו, דפקו, רימו וניצלו את כולנו, מי בשם ארץ ישראל ומי בשם תהליך השלום. זה כזה קשקוש, וזה כל כך גרוטסקי שזה הופך למצחיק, כי כולנו כמו כלב שמשליכים מולו צעצוע והוא תוקף אותו במקום את הגנב…בכל פעם שהאזרחים מתעוררים ומוחים על מצבם, הממשלה מוצאת איזה אירוע מכונן כלשהו להסיט את תשומת הלב, פעם זה הסכם שלום ופעם זו מלחמה, פעם זה פינוי עזה ופעם זה היסטריה איראנית. והכל, הכל קשקוש, אותן עשרים משפחות משפרות את מצבן מדי שנה, וכל השאר – יאללה, לייצר להם כסף. היום זה ביבי, מחר זו לבני, טוב לא יהיה עד שלא נעיף את הדבילים ונשנה את שיטת הממשל, שתאפשר לממשלה לבטא את המדיניות של בוחריה ולא של אוליגרכים, קבוצות לחץ וגופי תקשורת.
    ואני לא רוצה להניח את המספריים, אני רוצה לדבר כשהם ביד שלי, ככה מקשיבים פה.