1. אות מסדר אבירי הכביסה המלוכלכת ע"ש אריק בלייר הולך ל חנה בית הלחמי בזכות הפוסט המצויין והמשמח שלה על הטרדה מינית של מפגינות שמאל ע"י פלסטינים, ועל הקושי המוגבר שבהתמודדות אתן באקלים פוליטי של הלקאה עצמית ורגשות אשם על השייכות לצד המדכא. ואכן, גברים שמאלנים יכולים לרשות לעצמם את הלוקסוס להרגיש "מוסריים" על ידי כך שיניחו לפלסטינים להיות בעמדת כוח יחסית אליהם, הרי לרוב, לא להם דוחפים ידיים. אלימות מינית, החל ממילולית וכלה באונס, היא אמצעי לטפס בשרשרת המזון על חשבון מישהו אחר. מבחינתי, זה בדיוק ההפך מ"העצמה", שבה אתה מתחזק שלא על חשבון מישהו אחר. זה נכון גם לתפיסה הפוליטית. יש יותר מדי שמאלנים, במיוחד בעלי הפריווילגיות שבהם, שחושבים שהפיכת המדכא לקורבן היא צורה של עשיית צדק (או לפחות, כך אני מבין את גישתם), אבל כל מה שקורה באמת זה שהמדוכא הופך למדכא בעצמו. אנחנו, היהודים, יודעים דבר או שניים על התופעה הזאת.
2. הרב עמאר קבל במאמר בניו יורק טיימס שהפלגים הדתיים הליברליים בארה"ב מתערבים בחוק הגיור בישראל, בסתירה לעקרונות הדמוקרטיה בהם הם מאמינים, בעצם זה שהם מעזים לנקוט עמדה ולהשתתף בדיון. האמת, נשבר לי מדתיים ואנשי ימין שנתלים בעקרונות הדמוקרטיה. קודם כל, אני חושב שלרוב הם בכלל לא מבינים מהי דמוקרטיה. רמת ההבנה הנפוצה אצלם לגבי דמוקרטיה מקבילה לזו של החילוני שחושב ש"הדתיים עושים כל מה שהרב אומר". לרוב, הם גם לא ממש בעד דמוקרטיה, אחרת היו דואגים ללמוד אותה טוב יותר. וכמובן, הקטע הזה של להגיד לנו, הציבור הדמוקרטי, איך להתנהג בהתאם לעקרונות הדמוקרטיה, בזמן שהם לא חושבים לעשות זאת בעצמם, זאת חוצפה ממדרגה ראשונה. אולי אנחנו נתחיל להגיד לדתיים איך לעשות קידוש?
3. אבי טרנגו עלה על נקודה נכונה כשהאשים את אהוד ברק בהדלקת שריפות כדי לקבל קרדיט על כיבויין. רק שלא מדובר ב(עוד) דפיקות של החייזר ממשרד הביטחון, אלא בתרבות ניהול ישראלית קלאסית. אולי היא קיימת גם במקומות אחרים, אבל היא בהחלט בולטת בישראל, ואני לא אתפלא אם הצבא הוא המקור שלה. הרי ניהול לסוגיו, מניהול המדינה, דרך דירקטוריונים, מועצות מנהלים ואפילו בתי ספר, הוא קריירה שניה מקובלת מאוד לפנסיונרים של צה"ל. לא אופתע אם הם אלו שהפיצו את תרבות הניהול הקלוקלת הנ"ל. תיאורית הניהול הפירומני עובדת כך: אם אתה מכלכל את צעדיך בתבונה, בונה מערכת שעובדת חלק גם בלי שהבוס צריך לדחוף ולמשוך, צופה משברים ומונע אותם בעוד מועד, אז אתה נתפס כמי שלא עושה כלום, לא ברור בשביל מה צריך אותך ואתה כנראה תפוטר כדי לפנות מקום למנהל נמרץ יותר. אני בטוח שבמקום העבודה שלכם, אתם נשפטים לעיתים קרובות לא עפ"י התוצאות, אלא עפ"י כמות האטרף, התזזיתיות והלחץ בהתנהלות שלכם. אבל אם תבנו מערכת מועדת לפורענות שכל יום משתבש בה משהו שאי אפשר לפתור בלי להזעיק אותך כדי שתבוא להציל את המצב, אז אתה מצטייר כמי שאי אפשר להסתדר בלעדיו, כזה שמקדיש את עצמו ל"עשייה" ו"טוב במצבי משבר", ערכים הרבה יותר סקסיים מסתם ניהול אפקטיבי. אף אחד לא מתכנן את זה כך, אבל המערכת פשוט מתגמלת פירומנים, והברירה הטבעית עושה את שלה.
4. אות הזניית השפה העברית מטעם האקדמיה לשיחדש הולך השבוע למנכ"ל איגוד הבנקים, משה פרל, על טענתו שפרסומת מפעל הפיס בה כדורי הגרלה שמים עניבה של בנקאי רשע במגרסת נייר (אוקיי, תעצרו, דמיינו את זה קורה לבנקאי שלכם ותרשו לעצמכם להתענג על הרגע) "גובלת בהסתה". פעם, לפני שהשפה העברית הושפטה סופית לזנות באמצעות השאלת יתר של מונחים לשימושים אחרים, עד לרמה שהם אומרים כ"כ הרבה שהם בעצם לא אומרים כלום, "הסתה" היתה אמירה שקוראת לאלימות וקיימת קיימת סכנה ברורה ומיידית שאכן תוביל לאלימות. אבל השיח הפוליטי בארץ, שמהווה את אחד המרתפים הטחובים בו השפה העברית עוברת אונס קבוצתי, כבר הפך כל אמירה לא נחמדה על מישהו ל"הסתה". זה התחיל אחרי רצח רבין. נגדו, הסיתו. ואז המסיתים, שנקטו בהגנת הסימטריה, התחילו לקרוא לכל דבר לא יפה שנאמר עליהם "הסתה" (או בטוקבקיסטית: "הסטה"). עכשיו זה חילחל גם למקומות אחרים. מחר הילד שלכם יחזור מהגן ויגיד ש"רותי הסיטה עליו", חכו חכו.
לגבי 1 – כבר ציינתי היום שזו תחילת עימות שמאל-נגד-פסוודו-שמאל. למקלדת האישית שלי אין כוונה לוותר.
והגיע הזמן.
"השיח הפוליטי בארץ, שמהווה את אחד המרתפים הטחובים בו השפה העברית עוברת אונס קבוצתי" – אאוץ'! מדויק.
אם תהיה ילד טוב, ותבקש יפה, אולי החברה ב"ההם" יתנו לך גם לינק מהעמוד הראשי?
ועכשיו, לקריאת הפוסט עצמו. אתה מוזמן למחוק תגובה זו ומקווה שלא כתבו לך על זה כבר, פשוט לא הייתי כאן כמה ימים.
אם אפשר לתפוס טרמפ על שרשור שיימחק-לבקשת-הנמחקים: ניטפוק בכותרת.
"מצבנו" לא "מצבינו" – מצב אחד, שלנו (מצבנו) ולא מצבים רבים, שלנו (מצבינו). כי באמת, מצב אחד מספיק גרוע.
אני מסכים עם הגישה של בעל הבלוג ושל חנה בית הלחמי לגבי אפס סובלנות לגבי ההטרדות המיניות בהפגנות, אבל אין כאן גם איזו נימה של הענשת הכלל על פשעי המיעוט? משפטים כמו "אם אפילו מפגינה אחת הפסיקה לבוא בגלל זה ומפגיני השמאל לא הפסיקו לאלתר את השתתפות כו-לם בהפגנות, הרי שהם לא יותר מאפסים קטנים ושוביניסטים עם אגו פטריארכאלי גדול, ולהפגנות הללו אין שום משמעות", מעבר לחוסר פרקטיות, הם בדיוק אותה גישה של עונש קולקטיבי של הפלסטינים שנהוגה באופן נפוץ דווקא אצל הימין הישראלי. האם הפלסטינים שמשתתפים בהפגנות, שלא היו חולמים להטריד מינית אף אחת, צריכים לאבד את תמיכת הישראלים בגלל כמה דפקטים? זה לא מקרה בעייתי של ענישה שאינה תואמת את הפשע? הרי זה לא שההפגנות עצמן כרוכות בהטרדות מיניות. זה לא שההפגנות הפכו פתאום לבלתי צודקות. הבעיה היא עם חלק מהמשתתפים, לא עם המטרה.
מסכימה מאוד והגבתי (בערך) כך אצל חנה: אם היתה מגיפה של שבירת עצמות, זה היה עובר בסדר?
צריך להרחיק ולהפסיק את שוברי העצמות ומטרידי העלמות (וזה לא שאין משטרה בסביבה. תנו להם משהו מועיל לעשות, לשם שינוי) ולהמשיך להפגין עם הקבוצה החשובה הזו. האחד לא סותר את השני.
זה לא "ענישה" בדיוק כמו שהשתתפות בהפגנה זו לא "טובה" שמישהו עושה לפלסטינים. זה מאבק על זכויות וכבוד, וכשמחליטים שזכויות וכבוד של פלסטינים שווים יותר מזכויות וכבוד של יהודיות מעצם זה שהן שייכות לצד המדכא, יש מצב שהמאבק מרוקן מכל תוכן. בכל אופן, נראה לי שהמקום הנכון להגיב לתגובה של חנה זה אצל חנה, כל כמה שנעים לי לראות תגובות כאן.
"זה לא "ענישה" בדיוק כמו שהשתתפות בהפגנה זו לא "טובה" שמישהו עושה לפלסטינים".
אני חושב שזה בדיוק מה שעולה ממה שאתה כותב. אתה מציג את ההשתתפות של הישראלים בהפגנות כנשק. הפלסטינים מטרידים מינית? נפסיק את ההתנגדות לכיבוש. זו גישה מוטעית, לטעמי.
"זה מאבק על זכויות וכבוד, וכשמחליטים שזכויות וכבוד של פלסטינים שווים יותר מזכויות וכבוד של יהודיות מעצם זה שהן שייכות לצד המדכא, יש מצב שהמאבק מרוקן מכל תוכן".
מי זה "מחליטים"? מי "החליט"? ושוב, שים לב שאתה מתייחס ל"פלסטינים", במקום להתייחס ל"פלסטינים שמטרידים". זו חשיבה קולקטיבית. זה אכן לא לגיטימי לדרוש מנשים להתלבש צנוע, אבל זה גם לא כל כך לגיטימי בעיניי להכריז שהמאבק ריק מתוכן בגלל שחלק מהמשתתפים הם דרעק. מה ההבדל בין הטענה הזו לבין הטענה של אנשי ימין שההפגנות האלה הן אלימות בגלל שחלק מהמשתתפים זורקים אבנים?
תשמע, אני לא קראתי להחרים את ההפגנות ואני לא הולך אליהן בעצמי. ההשתתפות בהפגנות זה לא נשק ולא בטיח. אם יש בהפגנות בעיה מספיק עקרונית כדי לא להגיע אליה, לא מגיעים אליה. נשמע לי הגיוני. אם המשתתפות לא מקבלות גיבוי מהמארגנים כשמשהו כזה קורה (ואני לא יודע אם זה אכן כך) אני גם אצטרף להמלצה.
מי "החליטו"? המארגנים חושבים שרצוי להתפשר על זכויות האשה לטובת המאבק (ע"ע לבוש צנוע). זה עדיין לא אומר שהם חושבים שאפשר להשלים עם הטרדות מיניות, אבל בוא לא ניתמם, אני מכיר את המטריה ובטוח שגם אתה. כמה פעמים הטרדות הוחלקו כי "זה הבדלי תרבות" או "כדי לא לפגוע במאבק"?
אני לא יודע אם צריך או לא צריך להחרים את ההפגנות ולא כתבתי שום עמדה בנושא. אני בהחלט בטוח שזה משהו שצריך להפסיק לטאטא מתחת לשטיח, ושאין מה להתפשר בעניין.
יש כאן אבחנה מסוימת שצריך להכניס. כשישראלים מחליטים להפגין יחד עם פלסטינים על עניין משותף, הם מפגינים איתם כעם קבוצה מייצגת – "פלסטינים", "מפונים", "פליטים" – לא עם אנשים פרטיים. למעשה הרבה באים להפגין גם אם לא מכירים אותם אישית (ואפילו, כפי שכתב איתמר שאלתיאל בפוסט שלו עבור החברים של ג'ורג', אם לא כ"כ מחבבים את האיש שמולך). בהקשר זה הפלסטינים הם ציבור מסוים. אבל כאשר בחור פלסטיני מטריד בחורה (וזה יכול לקרות עם ישראלית אם עם בחורה מחו"ל), הוא עושה את זה, לדעתי, כאדם פרטי. בעיני זה לא "פלסטיני" שמטריד, אלא אדם ספציפי שמטריד, גם אם רובם, ואפילו כולם, פלסטינים; אלא אם כן נניח שזאת פעולה פוליטית מתוכננת מראש של פלסטינים כפלסטינים נגד יהודיות בגלל שהן יהודיות, ואני לא חושבת שזה המקרה. אז זה לא עניין של מיעוט לעומת רוב, זה עניין של ציבור לעומת פרטים שבעניין זה לא מייצגים אותו. ולכן צריכה להיות התיחסות, אבל היא צריכה להיות בהתאם.
תודה על הניסוח הבהיר של הנקודה החשובה הזו.