גלובליזציה מדומיינת.

פרופ' יאיר אורון חקר עמדות של סטודנטים לחינוך וכתב ספר בשם "זהויות ישראליות" (שם שמהדהד ספר אחר בשם "זהויות יהודיות", מומלץ אף הוא). הוא גילה, במפתיע, נסיגה בערכי הדמוקרטיה והתודעה האזרחית, ושמה שמחבר את המגזרים השונים בחברה היהודית בארץ זה קורבניות ושנאת ערבים. הוא לגמרי צודק, אגב. אני שאלתי שאלות דומות כמה אלפי אנשים כשהנחיתי סדנאות בנושא, והגעתי למסקנות דומות.

אבל הנקודה המעניינת יותר שעולה ממאמר הביקורת היא השפעת הגלובליזציה על זהויות מקומיות (למקרה הפרטי שלנו בהקשר הזה, התייחסתי כאן). בספר נטען שהגלובליזציה, ששאפה למחוק או לטשטש את קווי התיחום הלאומיים, גרמה למעשה לריאקציה – חזרה אל הזהויות המקומיות למיניהן. אני חושב שהוא טועה. זאת לא ריאקציה אלא צד אחר של אותו התהליך.

כשבנדיקט אנדרסון כתב על הלאומיות את "קהילות מדומיינות" אי אז באייטיז העליזות, הוא לא התכוון שלאומים אינם קיימים, כמו שמלעיזים עליו ציידי הפוסט-ציונים למיניהם. זה היה מוזר אילו חוקר לאומיות היה מצהיר שמושא המחקר שלו פשוט לא קיים. מה שהוא אמר, במילים ובפרשנות שלי, זה בערך כך:

מה שהופך כמה אינדיבידואלים לקבוצה זה דבר שנקרא "ייצוג פנימי הדדי" (זה לא אנדרסון אלא תיאוריה של הנחיית קבוצות). כשאתם יושבים, נניח, בפאב עם עוד כמה אנשים, לכל אחד מכם יש תמונה בראש של כל האנשים האחרים. כשאתם מדברים עם מי שיושב מהצד השני של השולחן, אתם לא חווים אותו אלא את הייצוג שהמוח שלכם בונה על סמך המידע החושי שמתקבל "ממנו". כשאתם הולכים הביתה, אתם לוקחים אתכם את הייצוג שלו, שכולל דברים שהוא אמר ומה אתם חושבים עליו ועל המקצוע של אימא שלו. אם הישיבה בפאב היא עניין שחוזר על עצמו, יש מצב שהייצוג של כולם יהפוך לדייר קבוע במוח שלכם וחלק מעולמכם הפנימי. כשזה הדדי, יש כאן "קבוצה" (לפחות לפי אחת ההגדרות).

זוהי קהילה שאיננה מדומיינת, או קהילה "קונקרטית". קהילה שבה כולם מכירים אחד את השני אישית במידה זו או אחרת, כמו שהיו רוב הקהילות והזהויות המרכזיות של בני אדם בעידן הטרום-לאומי (עיירה, שבט, גילדה וכו').

אבל מי ששייך ללאום אף פעם לא ראה ולא יראה את רובם המוחלט של חבריו לקהילה הלאומית. ובכל זאת, הם מיוצגים בעולמו הפנימי. לא כבני אדם קונקרטיים, אלא כמושג מופשט, רעיון, אידיאולוגיה. אדם יכול ללכת רחוק, להקריב את חייו למשל, לטובת אנשים קונקרטיים שאין לו מושג מיהם רק בגלל שמבחינתו הם נכללים בגבולות הרעיון שיש לו במוח. ולכן לאום, כמו הרבה דברים אחרים שאנחנו מדמיינים, קיים גם קיים, רק שהוא מדומיין. קבוצה, אבל בלי ייצוג פנימי הדדי.

מדינות הלאום הביאו לעולם סוג חדש של יחסים בין בני אדם. מעכשיו, האדם לא מקיים מערכות יחסים אופקית ישירה עם הקהילה הקונקרטית שלהם, עם כל אחד בנפרד, אלא מקיים מערכת יחסים אנכית עם הייצוג של הלאום – המדינה, שמתווכת בינו לבין חברי הקהילה האחרים. עם הרבה בולשיט, שטיפת מוח ומניפולציה, הסידור הזה עבד לא רע. הקהילה דומיינה בצורה מספיק אינטנסיבית כדי לתת לאדם תחושה של זהות קולקטיבית מובחנת (אי אפשר בלי זה), ואת החסר השלימו קהילות קונקרטיות ששרדו ונעשה קטנות יותר ויותר, המשפחה הגרעינית למשל. וכמובן, הזהות האינדיבידואלית שהתנפחה יפה כדי למלא את הואקום. לכן, בסביבה כזאת אדם יכול להיות בו זמנית לאומן ואגואיסט ואין עם זה שום בעיה (כלומר, יש בעיה, אבל אחרת).

כשדרכי התקשורת הביאו יותר ויותר ייצוגים של אנשים ודברים מחוץ לגבולות הלאום שלו, הוא התחיל לראות את עצמו כחלק ממשהו גדול יותר. לזה מתכוונים כשאומרים שהעולם נעשה "קטן" או "שטוח". החשיבות של הזהות הלאומית ירדה בעולם שלו, אבל לא היה לה תחליף ראוי. עם כל הכבוד, כל זהות חייבת להיות מובחנת מזהויות אחרות. להיות "אזרח העולם" זו פיקציה, לפחות עד שכדור הארץ ייכבש ע"י האימפריה הרב-חייזרית הגלאקטית.

המצב שנוצר דומה, בעצם, לזה שהיה באימפריות הרב-לאומיות הגדולות. אנחנו, שרגילים לחשוב בלאומים, רואים את האימפריה העות'מאנית כ"תורכית" ואת האימפריה הרומית כשייכת לעיר המדינה רומא. אבל זה לא מדויק. האימפריות היו מסגרות רופפות משותפות שדי חפפו את "העולם" המוכר, שהכילו ערב רב של זהויות. למעשה, רק אימפריה יכולה לתת מקום לזהויות קוהרנטיות באמת.

אם, נניח, האימפריה העות'מאנית הייתה עושה קאמבק (ואני שומע לאחרונה קולות של געגועים אליה, בעיקר אצל ערבים), הקהילה היהודית בארץ ישראל לא הייתה צריכה לדאוג לרגע מה עושים עם הפלסטינים. לא הייתה שום "בעיה דמוגרפית", שום ענייני אזרחות או נאמנות, שום דילמות של יהודי או ישראלי וכו'. הקהילה היהודית הייתה יכולה להיות מה שבא לה. הזהויות הפרטיקולאריות השונות תמיד שגשגו באימפריות גדולות בדיוק כמו שהאינדיבידואל משגשג במדינה הלאומית. זהויות מקומיות משגשגות היום מפני שהן משוחררות מהצורך לדמיין את עצמן כלאום אזרחי. הגלובליזציה מספקת להן מסגרת מדומיינת גדולה ומשותפת לכולם, ומשאירה הרבה מקום להתעסק בזהות הפרטיקולארית הקטנה.

הבעיה נוצרת כשהזהות הפרטיקולארית מתחילה לשגשג בזמן שאתוס המדינה הלאומית עדיין חזק. וכדאי לזכור שהעולם עדיין מחולק למדינות לאום. כשזהות פרטקולרית מתחזקת בתוך מדינת הלאום, היא רוצה ליצור חפיפה בינה לבין הלאום תוך דחיקת כל מי שלא יכול להשתייך, ואם אי אפשר להצליח בזה, היא רוצה לפרק את המדינה לכמה מדינות לאום שבהן תהייה חפיפה כזאת. אני מניח שעכשיו זה כבר מצלצל מוכר.

זאת, לדעתי, ה"ריאקציה" עליה מדבר פרופ' אורון. לא חזרה אל הלאומיות ומדינת הלאום (למרות שכך זה מוצג) אלא ניסיון ליצור הרמוניה, בכוח, בין זהויות מקומיות קמאיות עולות, שלא חייבות שום דבר לאף אחד, למדינת לאום מוכרת שעליה לא רוצים לוותר, שמחויבת להכיל את כל אזרחיה בעלי שלל הזהויות ולא מצליחה בזה.

היות שהזמן לא זורם אחורה וגם גל הריאקציה לא יהיה כאן לנצח, אני מנחש שהאופנה הבאה בשוק הרעיונות הפוליטי המקומי (זה כבר התחיל, אבל עדיין לא אופנתי) תהיה עשויה מדיבורים על מדינה אחת עם גבולות פנימיים "רכים" ופתרונות פדרטיביים וקונפדרטיביים שונים יעלו על השולחן. זה יענה על הצורך בקהילות הומוגניות יחסית עם זהות וצביון מובחנים, ששמאלנים ליברלים יכולים להסתדר בלעדיהן, אבל רוב יושבי הארץ מכל העמים מעדיפים ומטפחים, וגם יסגור פינות קטנות כמו "כיבוש". אין לי מושג אם דבר כזה יכול להיות מעשי. אבל מצד שני, אפשר להגיד את אותו הדבר על פתרון שתי המדינות או המדינה הדמוקרטית האחת.

ואולי הכי טוב שארה"ב פשוט תהפוך אותנו למדינה ה-52 שלה. חצי מיושבי הארץ, יהודים ופלסטינים, יהגרו מייד למולדת החדשה ויקימו באסטות פלאפל, ובמקומם יבואו פסיכים אוונגליסטים ומורמונים שישקיעו כאן הרים של כסף ויהפכו את הארץ לדיסנילנד של דוסים מכל שלושת הדתות המונותאיסטיות. כמה שריפים מטקסס יספיקו כדי לעשות כאן סדר, החוקה תשמור על הזכויות שלנו ואנחנו נציג פעילויות תרבותיות אותנטיות בשביל התיירים. ת'כלס, מה רע?

This entry was posted in כללי and tagged . Bookmark the permalink.

19 Responses to גלובליזציה מדומיינת.

  1. את בנג'מין ברבר מכיר? הוא אומר דברים לא-מאוד-שונים משלך. ואורי רם לוקח אותו לכיוון הישראלי.

  2. Pingback: Tweets that mention גלובליזציה מדומיינת. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com

  3. ג'וני הפרד says:

    ומי תהיה המדינה ה 51?

  4. אבשלום ב says:

    מקורי או לא, פוסט מופתי לדעתי.

  5. עדו says:

    מתי אמרת שתוקם פה האימפריה הרב-חייזרית הגלאקטית ? אפשר להקדים את זה קצת?

  6. תומסו says:

    פוסט נהדר ומעניין.

  7. פוסט מופתי חוץ מהמספר 52 שם בסוף.
    זה כמו למצוא חרק חום וקטן בתחתית צנצנת צימוקים.
    (צימוקים טעימים אמנם…)

  8. גיל ב' says:

    זה מזכיר לי משהו שראיתי בטלביזיה לפני שנים בדבר עצמאות וולשית. הנימוק היה שאם בכל מקרה יש קהיליה אירופית שמנוהלת מבריסל, למה שלא תקום וולס עצמאית כחלק מהקהיליה אם קשר ישיר לבריסל מבלי לעבור דרך לונדון.

  9. מני זהבי says:

    השפעת הגלובליזציה זה דבר שקיים, ללא ספק; השאלה היא, באיזו עוצמה היא מתבטאת כאן לעומת גורמים אחרים. אני חושב שהנסיגה לקורבניות ושנאת ערבים היא התפתחות מקומית שלנו, והגורם העיקרי האחראי לה הוא הפסיכוזה הישראלית המוכרת של לראות איום קיומי בכל גילוי שנאה או אלימות כלפי יהודים (ובמקומותינו, שנאה ואלימות כנ"ל באים בעיקר מצד אוכלוסייה ערבית; אם הם מוצדקים או לא, זו שאלה בפני עצמה שאינה קשורה לדיון הנוכחי).
    יש כאן מן מעגל קסמים של תקשורת שמתפרנסת מזוועות, ציבור שנהנה להרגיש מאוים, פוליטיקאים שבונים את הקריירה שלהם על הצגת עצמם כבעלי זקפה גדולה במיוחד שיוכלו לגבור על כל האויבים
    (תמיד באלימות ובפרובוקציות), וציבור מהצד השני שבאופן צפוי, מגיב על אלימות באלימות, כך שהיהודים שוב מרגישים נורא מאוימים, וחוזר חלילה.
    מה לעשות נגד זה? שאלה טובה. אין לי מושג איך עונים עליה.

    • שלום בוגוסלבסקי says:

      גילויי אלימות כלפי יהודים היו גם קודם, והרבה פעמים חמורים יותר וקיומיים יותר מאשר היום. למה יש נסיגה דווקא עכשיו?

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) says:

        כי עכשיו יש לנו מדינה ואת האפשרות להיות לאומניים ומיליטריסטיים.

        ובכלל לאומניות זה לא דבר חדש, אני לא יודע להצביע אם באמת יש מגמה כזאתי של התגברות הלאומניות במדינות חוץ מישראל, וזה קשה לשפוט כי אתה לא יודע בדיוק למה אתה משווה את זה. לאומת גרמניה הנאצית או איטליה הפאשיסטית יש מגמה של ירידה, להגיד שאחרי מלחמת העולם השניה יש עכשיו עליה חוזרת זה פשוט תנודה טבעית (לדעתי) של המטוטלת בכיוון השני עכשיו. שלא לדבר על גורמים כמו הגירה מאסיבית ודעת הקהל שעכשיו בוחנת כל פלוץ קטן שיוצא מהמדינה הלא נכונה. יש כאן הרבה יותר מדי גורמים לדעתי. אלא אם כן התאוריה הזאתי פשוט כוללת את כולם מתחת למטריה של "גלובליזציה". וגם אז, אני לא יודע אך אפשר למדוד כזה דבר ולמה אתה משווה אותו.

        ההנחה יפה ומתישבת עם הדעת, אבל אני לא יודע עד כמה יש בה קביעה אמיתית ומבוססת.

        • שלום בוגוסלבסקי says:

          את המדינה יש לנו יותר משישים שנה. הגירה מאסיבית ותקשורת הן בהחלט מתופעות הגלובליזציה. שום דבר במסגרת של פוסט בבלוג הוא לא קביעה אמיתית ומבוססת.

      • מני זהבי says:

        השאלה היא, למה אתה מתכוון כשאתה אומר "עכישו" — כלומר, עם מה אתה משווה?
        אני חושב שמה שקרה עם תחילת האינתיפאדה השנייה הוא מן הצטברות של מסה קריטית של אלימות מצד הפלסטינים (שכמובן, תודלקה ע"י אלימות מצדה של ישראל, אבל בטלוויזיה הישראלית הרי תמיד יראו את ההרוגים שלנו ולא של הצד השני), בצירוף חדירה מסיבית של התקשורת הן לזירת האירועים והן לכל בית בישראל (מי יכול היה לחשוב על שידור טלוויזיה ישיר מאסון מעלות, למשל?). בעצם, יש בזה גם אלמנט של גלובליזציה: מאז 9/11/2001 נהיה "קול" לראות בטרור איזו תופעה שטנית שנגדה צריך להילחם בכל האמצעים האפשריים.
        בינתיים, התקשורת די השתנתה (יו-טיוב, רשתות חברתיות וכל מיני דברים כאלה, שלעתים קרובות תופסים את הממסד הישראלי בהפתעה גמורה), וגם אופנת המלחמה בטרור תחלוף כנראה בקרוב מן העולם (במיוחד אם אובמה יעמוד בדיבורו ויוציא את צבא ארה"ב מעיראק ומאפגניסטאן). השאלה היא אם זה יעזור ליהודים בישראל להבין שטרור הוא בעיה קטנה ביחס לתהום של שנאה בין-אתנית שהם מטפחים כאן במו ידיהם.

        • ברור שיש סיבות מקומיות שלא נובעות מהגלובליזציה. אבל היות שהגלובליזציה היא הרקע, או המצע שעליו התופאות המקומיות באות לידי ביטוי, שווה לדון גם בה. אין כאן טענה שהגלובליזציה גרמה לדברים הנ"ל יותר מהעניינים המקומיים. זה פשוט "פריימינג" אחר לניתוח.

  10. Space Monkey says:

    פוסט מעולה. ידעתי כבר הרבה זמן שהלוקליזציה (מונח מתאים, אני חושב) היא הצד ההפוך של הגלובליזציה, ושהתגברות שתי התופעות נעוצות בהיחלשות מדינת הלאום המודרנית, אבל לא הצלחתי ממש להבין למה. עכשיו יותר ברור.

    אגב, מישהו יודע איפה אפשר לקרוא עוד על הנושא הזה? אני ממש מתעניין בנושא.

  11. מרמיט says:

    פוסט משובח – אבל את זה אני יכול לכתוב הרי על כל פוסט שלך.

    אז כמו הילד שהתחיל לדבר רק כשהיה חסר לו מלח באוכל, אני אזרוק שתי התנגדויות מהקהל בשולי הדברים:

    1. אתה כותב על "צורך בקהילות הומוגניות יחסית עם זהות וצביון מובחנים, ששמאלנים ליברלים יכולים להסתדר בלעדיהן, אבל רוב יושבי הארץ מכל העמים מעדיפים ומטפחים". ואני רוצה להזכיר ש"הבועה" המפורסמת של השמאלנים הליברלים – ששרירה וקיימת ותל אביב של מעלה היא בירתה ההיסטורית לנצח נצחים – היא בדיוק קהילה הומוגנית יחסית עם זהות וצביון מובחנים.

    2. כתבת על התכנסות מהקהילה המדומיינת ליחידות אוטונומיות כמו משפחה גרעינית. אני מתרשם שאחת הסיבות שאנשים משמרים/ממציאים לעצמם ערבות קהילתית ותחושת קהילתיות היא שהמשפחה הגרעינית היא לא יחידה בת-קיימא – לא בלי הרבה מיקור חוץ או עזרה מבחוץ. זאת גם אחת הסיבות לצורך להתגורר בקהילה הומוגנית יחסית עם זהות וצביון שאתה יכול להתחבר אליהם: הרבה יותר קשה להיות נון-קונפורמיסט ואנטי-קהילתי כשיש לך ילדים.

    אבל אלה באמת הערות קטנוניות, לעיונך. תודה על הניתוח התמציתי והברור של "קהילות מדומיינות". אפשר עוד להוסיף שתהליך היחלשות המדינה, שאנדרסון היה מהשותפים לו, פתח את הדרך להשתלטות התאגידים "הרב-לאומיים", כמו שקראנו להם פעם לפני שזאת נהיתה ברירת המחדל, שהם לדעתי האימפריה הבאה (והמתאימה כמו כפפה ליד נעלמה בעולם קטן ושטוח).
    keep on the GREAT job