הדרת נשים מתפקידים בצה"ל כדי להתאים את הסביבה לדתיים, מעצר נשים ברחבת הכותל באשמת החזקת ספר תורה, מצעדי גאווה בירושלים, צמיחת ארגוני להט"ב וארגונים פמיניסטיים במגזר הדתי והפלסטיני, הדרת נשים ותמונות של נשים מהמרחב הציבורי, קווי תחבורה ציבורית מופרדים, פיטורין של מרצה דתייה עקב השקפות פמיניסטיות, הגברת ההפרדה וסירוב לשמוע שירת נשים בתנועת "בני עקיבא", החמרת קוד ה"צניעות", עד כדי חירפון טוטאלי, במגזרים הדתיים, השלמה עם קוד לבוש "צנוע" ושיח אפולוגטי\מתגונן\תוקפני בנושאי הטרדות מיניות על רקע לאומני במסגרת המאבק המשותף של השמאל והפלסטינים, פתיחת שיח ציבורי בנושא האלימות המינית במגזר הדתי עקב ההאשמות שיוחסו לרב אלון וקיומו של "פורום תקנה", הם רק כמה מהביטויים האחרונים לכך שנושא המגדר מסתמן כמגדיר עיקרי של קווי תיחום פוליטיים. ולדעתי, זה יהיה הנושא שסביבו יתפוצץ המתח החילוני-דתי, ושיהיה מבחן עיקרי למחנה הדמוקרטי בישראל.
הנושא יתפוצץ שם כי להבדיל מנושאי השבת והכשרות במרחב הציבורי, שהגיעו למודוס ויוונדי סביר לכל הצדדים, על נושא המגדר לא יכולה להיות פשרה. האורתודוכסיה היהודית, גם אותם חלקים בה שמכירים בבעייתיות שביחס ההלכה לנשים, לא יכולה אלא לחכות לפתרון שיצמח, יום אחד, מתוך ההלכה. עד אז, ממשיכים לברך "ברוך שלא עשני אישה" ועם תרבות מותגי החומרות והגדרות שמשתלטת על הציבור הדתי, ספק אם אי פעם יופיע רב עם מספיק קוחונס כדי לשחות נגד הזרם. לכן, התנועות היהודיות הלא אורתודוכסיות מניפות את נושא המגדר כדגל במאבקן, המוצלח למדי בשלב מוקדם זה, אל לב המיינסטרים הישראלי. בצבא, מידת ההיענות לתביעות המקצינות והולכות של חיילים דתיים, תקבע אם יהיה לנו צבא שהוא זרוע של המדינה הדמוקרטית, או מיליציה יהודית שעסוקה בנקמה בגויים. מה שקורה בצבא, אגב, קורה לאחר מכן במדינה.
פשרה בנושא המגדר מול הפלסטינים, שיותר מדי שמאלנים עם כוונות טובות שכל כך שקעו במאבק המקומי ששכחו להסתכל על התמונה הגדולה מוכנים לה, תשמוט את הקרקע מכל תביעה לשוויון מגדרי במרחב הציבורי מול החרדים בירושלים, וכשאבן הדומינו הראשונה תיפול בירושלים, האחרונה תיפול על הראש של התל אביבים שהפקירו אותנו כאן.
זניחת נושא המגדר היא רק סימפתום לזניחת המאבק על טיבה של החברה הישראלית בכלל, והתכנסות השמאל הישראלי לחור התחת של עצמו, ומה שקורה בשמאל הוא תמונת מראה של מה שקורה בימין. אחת התובנות שמתגבשות בימין הדתי בשנים האחרונות היא שהפניית הלהט האידיאולוגי לשיגעון לדבר אחד – ההתנחלויות, גרמה להם להזניח את החזון החברתי והמוסרי של הציונות הדתית וכך לאבד כל רלוונטיות מבחינת המיינסטרים הישראלי. גם מה שמכונה "שמאל" שכח מהחזון הכולל שלו ושיקע את עצמו לחלוטין במאבק על עצירת הרחבה פה ומאחז שם. עם כל הכבוד והאהדה למאבקים בבילעין ובשייח ג'ראח, אם הצלחת המאבקים הגדולים ביותר וכמעט היחידים של השמאל, תשיג רק את עצירת גזל הרכוש מכמה מאות פלסטינים וגם זה, אם יושג, יושג באמצעים משפטיים ולא ציבוריים, אפשר להגיד בשקט שהשמאל פשוט לא רלוונטי.
הימין הדתי התעשת ועוסק בהסתערות רבתי על מוקדי הכוח הציבוריים בישראל, אבל השאיפות של השמאל הן בגובה האספלט ברחובות שייח ג'ראח. ואפשר פשוט להגיד שאין שמאל בישראל. מה שיש זה "פוסט-שמאל" שיודע להתגולל מצוין, ובמידה רבה של צדק, על הציונות, המדינה, היהדות, צה"ל וכיוצא באלו ולהרגיש צודק ומכוסה בפרווה לבנה ופלומתית, אבל לא יודע להביא בשורה לשאר הציבור. בהיעדר מערכת ערכים משלו, לא נותר לו אלא לענות "אמן" אחרי כל גחמה פלסטינית, כי להם דווקא יש ערכים משלהם שהפלא ופלא, יכולים להיות בלתי קבילים בעליל גם על אלו מאתנו שמאמינים בשוויון והידברות.
בשנות התשעים, היה מקובל מאוד בשמאל להגיד שאחרי שיהיה שלום, נטפל בכל השאר. השלום נראה קרוב אז, וכולם חשבו שאת הכסף שכבר לא נצטרך לבזבז על ההתנחלויות, פשוט נוציא על קצבאות וחינוך וכך נבנה לנו וילה שבדית בג'ונגל המזרח תיכוני. מה"שלום" לא נשאר הרבה, הוא הוחלף בכל מני מאבקים על צדק, ולפעמים גרסאות מוזרות של צדק שנולדות ממפגש בין פלסטינים עם אג'נדה לישראלים עם פוסט אג'נדה שנדחקת הצידה בקלות רבה מדי בשם היחסיות התרבותית וההכאה על חטא מצד המדכא. אבל הזנחת המאבק על דמותה של החברה עד שיסתדר הנושא המדיני, נשארה גם נשארה.
מינהלי1: ידידי ועמיתי לזירת התקשורת הבלתי פורמאלית, יוסי גורביץ ואני, החלטנו לפתוח בפרוייקט 300 משותף. שנינו נכתוב לפחות 300 מילים בכל יום במשך חודש ימים.
מינהלי2: לאחרונה התקבלו תרומות לתחזוקת הבלוג והכותב, מודה לתורמים ומאחל להם להספיק לעשות מה שצריך לפני שתיפול עלינו עוד עונת חגים.
Pingback: Tweets that mention פוסט שמאלני. | תניח את המספריים ובוא נדבר על זה -- Topsy.com
גאוני!
אם אתה מדבר על השמאל כתנועה פוליטית, אזי הסוג היחיד של מטרות שהיא יכולה לקדם הן מטרות פוליטיות. אלו מטרות פוליטיות הן אקטואליות בעיניך בהקשר הפמיניסטי?
מה הכוונה? הרי חלק גדול מהפליית הנשים במרחב הציבורי (קווי ההפרדה לדוגמה) נובע מחולשה פוליטית.
קווי ההפרדה הם דוגמא מטופשת משהו — בערך כמו הדוגמא של שעון הקיץ כבעיה העיקרית ביחסים בין הדת למדינה בישראל.
אני מסכים לכך שלמישהי, שהכריחו אותה לעבור אל ירכתי אוטובוס, נגרם עוול. אבל איכשהו, עוצמת העוול הזה נראית לי קטנה בהרבה מעומצת העוול שנגרם למשפחה פלסטינית המושלכת מביתה בגלל שפעם, לפני 1948, הוא היה שייך לאיזו קבוצה יהודית (או, לצורך העניין, מעוצמת העוול שנגרם למשפחה יהודית המושלכת מביתה בגלל פיגור בתשלומי המשכנתא).
אתה שאלת על אפשרות קידום מטרות פמיניסטיות בעזרת כוח פוליטי, זה שאתה חושב שיש דברים יותר חשובים שצריכים לקדם זה כבר משהו אחר.
יש לא מעט מטרות חיוביות שניתן לקדם באמצעים פוליטיים. למשל, מטרות הנוגעות לאיכות הסביבה. אבל אני לא חושב שהרבה אנשים יסכימו עם האמירה שמכל הנושאים הרלוונטיים, השמאל הישראלי צריך להתמקד בקידום האג'נדה של איכות הסביבה.
הרשימה הקצרה שאתה פתחתי, למשל, מורכבת מדברים שלא זכו לשום התייחסות בשמאל. כשמדובר במה שקורה בתוך הצבא, המגזר הדתי, רחובות ירושלים או הכותל, ואפילו אצל הפלסטינים שאתם יש יומרה לבניית חיים משותפים, יש שתיקה רועמת. כל הדברים האלה שייכים למרחב הציבורי של כולנו, אבל השמאל פשוט ויתר על המרחב הציבורי ומתעסק רק במה שהמדינה מעוללת לפלסטינים. ואני אומר שאין סיבה מיוחדת שתהייה השפעה כלשהי למחאה של מי שאינו רואה את המרחב הציבורי כשלו. במקרה כזה, אין הבדל בין השמאלן המקומי לשמאלן מאירופה או מניו זילנד.
פוסט חזק מאד. קצת מפוזר בשביל מי שלא עוקב אחרי כל מה שאתה כותב עליו או קורה בזירה של השמאל, אבל כיף לקרוא אותו.
תשמע, לדעתי מה שאתה מתאר פה זאת תגובה טבעית לכל העניין הזה שמשהו שקורה בקבוצה שלך לא מוצא חן בעיניך – אתה ישר מוציא את עצמך מתוך הקבוצה או מבטל אותה. אני לא יודע למה בדיוק זה קורה, אבל אפשר לראות את זה בכל מיני מקרים החל מילדים בתיכון ועד לתנועות פוליטיות.
המצב דומה למה שתיארת בפוסט שלך האופי של היהדות. כל כך הרבה מחרטטים לך על היהדות הזאתי ואך היא צריכה להיות ואך אתה לא, וזה יוצר אופי לקבוצה שאתה סולד ממנו עד לנקודה שלא בא לך להיות יותר חלק מהקבוצה בכלל. וזאת בדיוק הבעיה. הרפלקס בעיטה הזה של כולנו הוא להוציא את עצמנו החוצה ואז לקטר או לנסות לבטל את הקבוצה שלא מוצאת חן בעינינו. לדעתי אדם צריך לשבת עם עצמו ולחשוב צעד אחד קדימה כדי להגיד "זין! אם אני רוצה לשנות את הקבוצה הזאתי, אני חייב לחזור להיות חלק ממנה ולהראות להם שיש אנשים שהם שונים בתוך בקבוצה. אני צריך להלחם על האופי שלה מבפנים." ועל זה לדעתי הפוסט שלך.
זה גם משהו שהחרדים הלאומיים עושים עכשיו, בעצם. כתבת על זה בעצמך, שאחרי פינוי גוש קטיף היה שינוי מודע של האסטרטגיה ועכשיו החרדים לאומיים מנסים להשתלב בציבור (ובצבא, כי הם הולכים יד ביד) ולשנות את האופי של הקבוצה בצורה פעילה מבפנים, מתוך השתתפות. אולי מהבחינה הזאתי הם צעד אחד לפני הציבור שמזדהה עם השמאל, כי אני בשמאל זה עדיין עקרון כזה לא לשתף פעולה ולהתבדל. אולי זה הכל רק בראש שלי? או שלום מאמין שצריך להלחם על האופי מבפנים ואז הנושא הופך למוטיב חוזר בפוסטים שלו?
האמת, אין לי בעיה מיוחדת עם לבעוט בהכל לעזאזל. לי מתחשק לעשות את זה לפחות שלוש פעמים ביום. מי שרוצה לבעוט בהכל, שיהיה לו לבריאות ובהצלחה.
מה שאני טוען זה שאם אתה רוצה להיות אקטיביסט, אתה צריך להיות מעורב על אמת בחברה שלך ולנסות לשנות אותה. אקטיביזם שלא ממש עושה את זה הוא סתם תחביב, קייטנת אקטיביזם, ספורט אתגרי וכיו"ב.
.
אולי אפשר למכור את זה? הפגנות בשטחים בתור ספורט אתגרי, התקלויות עם צה"ל ועם מתנחלים בתור חלק מהאקשן והאתגר. זה לפחות מאמץ כמו הליכות אתגריות בשטח או טיפוס הרים.
אם כל המיתוסים על השמאלן התל-אביבי נכונים אפשר לעשות קופה מטורפת מהרעיון הזה. הם יבואו בהמוניהם וישלמו מהתחת!
לצערי, במידה רבה זה ככה כבר עכשיו. לא רק אצלינו אגב.
השאלה היא מה אפשר לעשות, ואם יש טעם לעשות מה שמישהו אחר יעשה טוב יותר.
המאבק על הרחבת תפקידי הנשים בצבא מתנהל בצורה לא רעה זה כעשרים שנה. יתר על כן, זה לא נראה כנושא ראוי להתערבות פוליטית ישירה (כמו כמעט כל דבר אחר שקשור לפעילותו הפנימית של הצבא).
המגזר הדתי? כל עוד ההשתייכות למגזר היא וולונטרית (בתאוריה), אין הרבה מה לעשות על מגבלות שהמגזר הזה מטיל על נשותיו. יתר על כן, זה שדה פעולה שמוטב להשאיר בו את היוזמה בידי פמיניסטיות דתיות (כן, יש כאלה). חילונים מקצועיים, אם יתערבו בנושאים האלה, עוד עשויים לדרוש את ביטול ההפרדה בין הגברים לנשים בבתי הכנסת יחד עם ביטול ההפרדה הנ"ל בתחבורה הציבורית…
העניין של רחובות ירושלים והכותל נכנס, פחות או יותר, לסעיף הדתי (זה לא צריך להיות כך, אבל בפועל זה המצב). לא שאין כאן על מה להפיק איזה קמפיין ציבורי, אבל אני לא רואה יסוד או דרך לפעילות ארוכת-טווח בעניינים האלה.
לגבי הפלסטינים — אלה שאינם אזרחי ישראל, ישראל צריכה קודם לצאת להם מהוורידים לפני שנוכל לדרוש מהם משהו. אלה שהם אזרחי ישראל — יש הרבה תהליכים שצריך לעבור אתם, והנושא של מעמד האישה אינו הנושא הבוער בעניין הזה (אם כי קיללתי בזמנו את עמיר פרץ על שנמנע מלקבוע תקדים מעניין ע"י מינוי של נדיה ח'ילו לשרה).
העניין הוא לא בכך שלא מרימים קמפיינים פוליטיים על כל דבר כזה, אלא שרוב הביטויים של הנשא, היות שלא מתרחשים בתחומי הגטו השמאלני, נתפיס כמשהו "שלהם" ולא "שלנו". כך גם אתה תופס אותם. הצד השני, כאמור, לא תופס כך דברים אותם הוא מעוניין לקדם, לכן בזמן שאה מתעסק בלתרץ, הם מתעסקים בלנצח.
אבל זה בסדר, אנחנו השמאלנים אוהבים להיות קדושים מעונים.
אם אתה מגיב אליי, אז התשובה שלי ל"מה אפשר לעשות?" נמצאת בגוף הפוסט שלי. להלחם על דעת הקהל, להיות חלק מהיום יום ולא משהו שאתה שומע עליו רק בחדשות ורק בהקשר של הפגנות נגד הצבא.
אני לא מסכים עם כמעט כל הנקודות שציינתה.
הצבא והנעשה בו כן צריך להיות פתוח לביקורת פוליטית וציבורית, אם הוא מפלה נגד נשים במדניות הפנימית שלו אז כן צריך לבקר אותו על זה. אם הוא מדיר נשים מתפקידים ומקומות כדי לפנות מקום לחיילים דתיים צריך לבדוק אך ולמה הוא עושה את זה ועד לאיזה רמה או דרג הוא משתף פעולה עם המשחק מטומטם הזה.
כן צריכה להגיד לדתיים שלבצע (ולאכוף בניגוד לחוק) הפרדה בין גברים לנשים באוטובוסים שהם לא פרטיים שלהם או נשכרו על ידם זה לא בסדר, גם אם מי שאומר את זה הוא "שומו שמיים" חילוני מקצועי. אותן פמיניסטיות דתיות לא צריכות לעבוד לבד לגמרי מול הקהילות שלהן, גם אם לדעתי הן לא צריכות לקבל תמיכה ישירה זה לא אומר שצריך לעמוד עם האגודל בתחת ולהסתכל עליהן מנסות לעשות הכל לבד. אפשר להקים תוכניות שיעזרו לנשים כאלה להתעצם ושילחמו על הזהות שלהן לבד, האחריות שלך כאן היא להיות מוכן לעזור ולקבל אותן, גם בתור נשים דתיות, כדי שתהיה איזשהי אלטרנטיבה עבורן. וכמובן לוודא שהמשטרה וגופים אחרים פועלים בהתאם לחוק במקרים כאלה, גם אם זה כואב או לא נעים.
ולגבי הנשים הפלסטיניות אותו הדבר, האחריות מוטלת עלייך להיות שווה או מפלה בצורה מתקנת לנשים פלסטיניות כדי שלאלה תהיה אלטרנטיבה כלשהי והן יוכלו לבחור בעצמן ולהלחם בעצמן.
זאת ההשקפה שלי לפחות.
שלום,
אני מתעקש על כך שהשאלה העיקרית אינה איך אני, או מישהו אחר, תופס את העניינים האלה אלא מה ניתן לעשות לגביהם (מה לעשות, בעניינים פוליטיים אני ביהייביוריסט). אני לא יודע אם החרדים עסוקים בלנצח; מבחינתי הם מהווים בעיקר בועה דמוגרפית-כלכלית שתתפוצץ מתישהו, ועוצמת הפיצוץ הזה תהיה כנראה גדולה יותר מכל הרעש הציבורי סביב "קווי מהדרין".
מעבר לכך, לדתיים יש כרגע סחורה שחלק גדול מאוד מהיהודים בישראל רוצה בה: הסברים מפורטים על כך, עד כמה ומדוע הקדוש-ברוך-הוא אוהב אותנו, נותן לנו את הארץ ושומר עלינו מכל אויבינו. מדובר, כמובן, בבלוף, אבל קשה להתווכח נגד הבלוף הזה בכלים רציונליים, ודאי במישור הפוליטי. באופן מפתיע, אם וכאשר נדע היכן עוברים הגבולות הסופיים של מדינת ישראל, גם הביקוש לסחורה המדוברת עשוי לרדת.
סלבה,
לעזור להעצמת הנשים במגזר הערבי או החרדי זה כמובן חשוב, אבל זה לכשעמנו אינו פרוייקט פוליטי. זה סוג של דברים שהקרן החדשה לישראל עושה. אני תומך בפעילות הקרן, אבל למגינת לבו של רונן שובל אני נאלץ לומר שהיא אינה גוף פוליטי.
לגבי הצבא, זה לא עניין של "מפלים נגד נשים, געוואלד". יש ים של שאלות טכניות, הנוגעות לשיבוץ של נשים בתפקידים שונים, יש לזה השלכות גם על שאלות של שיבוץ דתיים (במיוחד בני"שים), וכו'. זה נושא שחבר כנסת יכול לבקש עליו דיון בוועדת החוץ והביטחון, או בוועדה לעניין מעמד האישה, אבל לא כדאי לקדם הוראות ישירות בעניין דרך הכנסת (אלא אם כן אתה רוצה, לדוגמא, לקבוע גם את תוכנית הלימודים בבתי הספר בהחלטת הכנסת). דרך אגב, קראתי לא מזמן על כך שיחידה כלשהי בחיל המודיעין החליטה לצרף לשורותיה נשים חרדיות כמתכנתות (עם תנאי שירות שתוארו בכתבה, קשה לי להשתמש בפועל "לגייס"). לא ברור לי למה בעצם צריך את זה, ויש לי רושם שאיזושהי קצינה פשוט רצתה להוכיח ש"גם הנשים יכולות".
לא החרדים עסוקים בלנצח אלא הדתיים הלאומיים.
אני עוסק בלתפוס את העניינים האלה, זה מה שאני יודע לעשות. אם יש מישהו שעוסק בלעשות דברים פוליטיים ומוצא איזה טעם באבחנה שלי, הוא מוזמן לעשות את מה שהוא יודע.
מני,
אני שמח שאנחנו כן רואים עין בעין, כל שאני מבין את הפוסטים הפניה היא לא לחברי הכנסת או השרים של מפלגות השמאל, אלא לציבור שמזהה אם את עצמו כשמאל לפעול במרחב הציבורי בצורה מודעת ולהלחם על הזהות של הרחוב ולא להגביל את עצמו רק לנושא הכיבוש או מתן תגובות למתנחלים.
אני חיי כבר הרבה זמן עם הרושם שהשמאלן הוא מעין חיה מיתולוגית כזאת שכולם מדברים עליה, משוכנעים שהם מכירים אותה ומקללים אותה כי היא אשמה בכל מה שרע ודפוק במדינה, אבל בפועל אין באמת שום שמאל בטווח ראיה. כל הצורה שבה מסתכלים על הדברים פה היא עקומה, והיא בנויה כדי להיות עקומה. זה מעין פרודקס דבילי כזה שצריך להשתנות אם המצב בשטח, ביום יום, הולך להשתנות.
תודה על הפוסט החשוב הזה.
"בהיעדר מערכת ערכים משלו, לא נותר לו אלא לענות "אמן" אחרי כל גחמה פלסטינית"
זאת השמצה פרועה.
"בהיעדר מערכת ערכים משלו"? זאת פשוט חוצפה.
כמה אתה יודע על איזה "גחמות פלסטיניות" ענו פעילי שייח ג'ראח אמן ואיזה לא? טרחת לשאול אותם?
ואם אתה ממחזר את ההשוואה המטעה בין הפלסטינים לחרדים, לא נותר לי אלא למחזר את התשובה.
הן הפלסטינים והן החרדים חיים בחברות פטריאכליות.
אבל הפלסטינים אינם הומוגנים כמו החרדים: יש ביניהם ברמות משתנות של דתיות וחילוניות. הפלסטינים נחשבים לאחד העמים החילונים ביותר מבין הערבים.
הפלסטינים בשייח ג'ראח מקבלים בברכה נשים שמארגנות ומובילות את ההפגנות, צועקות סיסמאות, רוקדות ושרות.
האם החרדים יקבלו אותן להפגנה משותפת?
נאסר גאווי, מראשי המשפחות המפונות, התרגל לצעוק במיקרופון: "יהודיות וערביות מסרבות להיות אויבות".
הפלסטינים בשייח ג'ראח נמצאים תחת לחצים, הן מתוך השכונה והן מחוצה לה, שלא לשתף פעולה עם היהודים בכלל והיהודיות בפרט, אבל עומדים בלחצים האלה.
בניגוד לעסקה החד צדדית שמציעים החרדים, העסקה עם הפלסטינים היא פשרה דו צדדית. בהפגנה שבה היהודים הם רוב מוחלט, סביר שאנחנו משפיעים עליהם יותר מאשר להיפך.
הי אמיתי.
את המשפט הזה, והפוסט בכלל, כתבתי על תופעה כללית שאני רואה בשמאל בכל מני מקומות ובכל מני הקשרים. זאת אבחנה כללית של משהו שקורה לא מעט, ולא התייחסות ספציפית לפעילי שייח ג'ראח, שכמו שאתה ידע היטב, מגוונים למדי גם הם.
לא ברור גם למה בחרת להיעלב מעניין חוסר הערכים. אם אבחנה זו לא נכונה לגביך ולא שקעת לתוך ה"פוסט" במידה שרוקנה אותך מתוכן ערכי, אז הכול טוב ואתה לא חלק מהבעיה שהצבעתי עליה. בעניין סוגיית הלבוש שם, יש בינינו אי הסכמה. קורה.
האם אתה חושב שהדברים שכתבתי עליהם לא מקיימים בכלל?
1. "בצבא, מידת ההיענות לתביעות המקצינות והולכות של חיילים דתיים, תקבע אם יהיה לנו צבא שהוא זרוע של המדינה הדמוקרטית, או מיליציה יהודית שעסוקה בנקמה בגויים."
תחי ההונאה העצמית! להזכירך, את מעשי הרצח, וגם הנקמה, הגדולים ביותר חוללו יפי בלורית גלויי ראש מסוגם של לוחמי 101 וטייסים תכולי עיניים שהשליכו פצצות זרחן על ביירות (1982). גם שדרת הפיקוד הבכירה של הצבא במבצע הרג האזרחים ההמוני הקרוי "עופרת יצוקה" הייתה חילונית ברובה.
2. לגבי שייח ג'ראח, אני חושב שיש מהטחת הרפש בדבריך:
"פשרה בנושא המגדר מול הפלסטינים".
אנא כתוב במפורש מהי הפשרה של סמולנינו וסמולניותינו מול הפלסטינים. ודוק, שלחתי לך וגם ליוסי בשבוע שעבר את נוסח ההזמנה לצעדת המחאה במאה שערים, שגם בה התבקשו הבאות/הבאים להגיע בלבוש שמכבד את המקום. לא ראיתי שהתייחסתם לכך. האם גם הצעדה הזו היא "פשרה בנושא המגדר מול החרדים" ??
3. אגב, מה לגבי הטרדות מיניות באלביט? (לדוגמה). אני לא שומע תלונות על מעשים כאלה שם, ובגוף גדול כל כך, חייב לקרות משהו מהסוג הזה. מציע לפתוח בבילוג נמרץ סביב הנושא "משהו חשוד מתרחש שם באלביט, ושיוכיחו לי אחרת !! ".
1. נכון. מה הוביל אותך למסקנה שיש לי סימפטיה מיוחדת דווקא ליפי בלורית ותכולי עיניים, או שיש סיבה אחרת להזכיר אותם?
2. לא קיבלתי את נוסח ההזמנה. שמעתי שהיה משהו כזה, אבל אני לא יודע מה הייתה טיבה של הבקשה, ייתכן שגם היא לא תהייה מקובלת עלי.
אין לי בעיה שאנשים יבחרו להתלבש באופן שלא מרגיז את המקומיים. לא מפריע לי גם שהפלסטינים יבקשו את זה ושכל אחת תחליט האם היא מוכנה לזה או לא. מפריע לי שהמארגנים מהצד הראל מצטרפים לבקשה. לדעתי, הם היו צריכים להגיד שנקיטת עמדה כזאת נוגדת את הערכים שלהם ושהם יתמכו בכל בחירה של פעילה, להיענת או שלא להיענות לבקשה הפלסטינית.
3. הטענה שלך היא על אותו משקל של "למה אתה מפגין נגד הכיבוש אבל לא מפגין נגד [השלם את החסר במקום כלשהו בעולם]". כמו שיש לי יותר ענין לבקר את המדינה שלי מאשר את קמצ'טקה, כך יש לי יותר עניין לבקר את המחנה הפוליטי אליו אני משתייך/משוייך מאשר דברים אחרים. מעניין איך אנשים נוקטים ברטוריקת הדיפה טיפוסית לגמרי לימין כשהביקורת הולכת לכיוון שלהם.
1. הנקודה היא שצה"ל נוהג כבר *כיום* כמיליצית נקמה יהודית. מה לעשות, מין רגישות שלי לכל כתיבה בנוסח "הזוועה מעבר לפינה", שיש בה כדי להעלים את העובדה שהזוועה הזו כבר כאן.
2. גם מארגני/ות הצעדה במאה שערים הן , כמדומני, מהצד הישראלי. והן לא כתבו שם ש"שנקיטת עמדה כזאת נוגדת את הערכים שלהם". והן לא קיבלו על הראש ממך או מיוסי (וטוב שכך).
3. לא! טרונייתי היא "למה אתה תובע מהמפגינים נגד הכיבוש להוכיח שאין להם אחות [*קשה מאד ולמעשה בלתי אפשרי להוכיח*], אבל לא תובע זאת מאלביט?"
יחי ההבדל הקטן בין זה לבין רטוריקת ההדיפה המאוסה.
אתה צודק לגבי צה"ל היום ובעבר, אבל לא ברור לי מה אתה מנסה להגיד בזה. אין מה לדבר על התפתחויות רעות בצה"ל כי צה"ל זה רע ממילא? ואם אני טוען שמדובר בהתפתחות מקדימה למשהו שיקרה בחברה, אותו סיפור? ישראל רעה ופה זה נגמר? מה הפואנטה?
שוב, אני לא יודע מה בדיוק הסיפור שם, יכול להיות שגם להם מגיע לקבל על הראש על זה, אולי לא. ושוב, זה מזכיר לי את ה"למה לא כתבת על [השלם את החסר] איזה צבוע".
אני בפירוש לא תובע מהמפגינים להוכיח שאין להם אחות, או להוכיח משהו בכלל. בפוסט הקודם (ונראה לי שאתה מגיב יותר אליו מאשר לנוכחי) ביקרתי לרטוריקה של המגיבים והעמדות והטיעונים שהעלו וציינתי בפירוש שאני לא יודע מה קורה בהפגנות ושאני מניח שאין השתקה מכוונת עד שיוכח אחרת (כזו שאינה מכוונת, בהחלט עולה מהתגובות), ובנוכחי התייחסתי להתעלמות מענייני מגדר כסימפתום לנטייה כללית שאני מזהה בו להרים ידיים מנסיון אמיתי ליצור שינוי. אתה יכול לכעוס עלי בגלל מה שאני אומר, אין צורך לייחס לי דברים שלא אמרתי.
1. הרגישות שלי (להגנתי טענתי ואני טוען שמדובר ברגישות קונסטרוקטיבית), בתוספת השתמעות מובהקת של הטענה כי בעבר הצבא הישראלי היה "זרוע של המדינה הדמוקרטית" מדבריך.
2. שלחתי לך וליוסי במייל את נוסח ההזמנה, עם קישור, לפני כמה ימים. ושוב:
***** "אנחנו מבקשים לנסות לכבד את אנשי המקום מבחינת לבוש" *****
http://www.facebook.com/event.php?eid=151240638231597
מבחינתי, הדיון בסעיף הזה מתקשר למושג העקביות, אחרי שאתה כותב על "פשרה בנושא המגדר מול הפלסטינים".
3. אני מתייחס לפוסט הזה ום לפוסט הקודם. מה לעשות, גם לפוסט הקודם יש תוקף, בפרט כשאני לא רואה שמחקת את המשפט בו אתה סומך ידיך על קביעותיהם והמלצותיהם של אבישר ובית הלחמי.
אתה כותב כאן "שיח אפולוגטי\מתגונן\תוקפני בנושאי הטרדות מיניות על רקע לאומני ".
נדמה לי שאילו היו מעלים נגדך האשמה שאינך יכול להפריך, היית רואה בכך הוצאת דיבה, ותגובה נזעמת (יענו ה"שיח") הייתה לגיטימית בעיניך, ולא מושא לביקורת, גם אם אתה עצמך נוהג להגיב להאשמות כאלה אך ורק באופן מעודן להפליא.
אגב, האם תוכל להסביר למה כוונתך ב"הטרדות מיניות על רקע לאומני" ?
האם אתה טוען שהפלסטינים/ות שמטרידים/ות ישראלים/ות עושים זאת כחלק ממאבק לאומי "נגדנו"?
1. הבנתי. הכוונה הייתה שהצבא צריך להיות זרוע מבצעת של המדינה הדמוקרטית ומה שקורה בו לא בדיוק מושך אותו לשם.
2. איתי היום ששלחת לי, אבל לא יכולתי להיכנס לפייסבוק כי ני לא על מחשב שלי והססמה לא שמורה עליו. אבדוק בהזדמנות.
3. נכון, אני מקבל את מה שהנ"ל כתבו, ורחביה ברמן שאליו קישרתי מעלה הסתייגויות שאני שותף להן.
4. נימת התגובות איננה האישיו מבחינתי, התוכן כן.
הפלסטינים שמטרידים מינית לא בהכרח עושים את זה כחלק ממאבק לאומי, אבל היות שאלימות מינית היא לגמרי עניין שכרוך בשימור או היפוך של יחסי כוח, יש לא מעט הטרדות על רקע לאומני. גם בצבא טירונים מפנטזים לזיין את המ"כית לא בגלל שהיא כוסית, אתה יודע.
בפוסט הזה ובקודם אתה מאבד אותי כקורא. אני לא יודע אם אני צריך לקחת צד אחורה ולתת לך לכסח עננים (הם כמו תחנות רוח ודחלילים — רק יותר ערטילאים ולא ברורים, כמו 'השמאל'), או לקחת את זה אישי ולומר לך… תראה, לי יש תפיסה פמיניסטית שונה משלך… ולפרט…
הרי אתה לא ממש מדבר על הפגמים האידיאולוגים האישיים שלי, אבל בעצם גם כן… אם אני בוחר לשייך את עצמי למחנה המפוקפק… 'השמאל'…
לומר את האמת, שתי הדרכים נראות לי מטופשות, אם לא סתם מתישות. אז אני לא עושה הרבה חוץ מלהתאכזב.
קודם כל, אבדן קוראים זה סיכון מקצועי שאם אתחיל לדאוג בגלללו, לא יהיה שווה לקרא אותי ממילא. שנית, גם אני משתייך לאותו מחנה מפוקפק.
לא איימתי שאעזוב אותך, אלא רק אמרתי, שיש משהו בביקורת הזו שאני מאוד לא אוהב.
ביקורות על השמאל יש מאה בגרוש. מה ששווה זה אנשים שמשנים מבפנים.
אם אין לך זמן או מוטיבציה לעשות את זה, אני לא בא אליך בטענות.
אבל תראה, לבוא בטענות אל אחרים שאין להם זמן או מוטיבציה, זה לא הוגן.
ההרגשה היא שגם שאתה קורע את עצמך, וגם כל הזמן מצביעים על הנקודות שפספסת.
זה קשה להיות פעיל, וצריך להכיר בזה. להכיר ולכבד, לדעתי.
מכיר ומכבד, רק שאני לא רואה מה הקשר בין זה למתיחת ביקורת. אני כותב דברים, ואני מבקר דברים שאני לא נוטל בהם חלק בעצמי כל הזמן. מבין שזה לא נעים, אני מרגיש אותו דבר לגבי ביקורת על דברים שאני מעורב בהם, סה לה וי. דווקא בנושא הזה, הביקורת היא יותר מבפנים מאשר בנושאים אחרים שכן אני תומך ואוהד את המאבק.
Pingback: סוכן זוטר, מקסימום לבלר » צונאמי ציוני