בשולי החדשות
ברביעי באוקטובר 2006 ביצעו ז'נדרמי מג"ב חיפוש שגרתי אחרי שוהים בלתי חוקיים בתל אביב. באתר בניה ביפו עצרו הז'נדרמים שלושה שוהים בלתי חוקיים. הם היכו אותם, בין השאר באמצעות אלה. אחר כך הורו לשלושה לשבת בגבם אל הקיר, והותירו את אחד הז'נדרמים, אברהם תומר, לשמור עליהם.
כאן קרה אירוע חריג: תומר ירה באחד העצורים, איעד תאופיק אבו רעיה – תושב תרקומיה בן 33 – קליע אחד בצווארו, והרג אותו. מאחר וישראל היא מדינת חוק, הועמד הז'נדרם מיד לדין באשמת הריגה, ונמצא אשם… בערך. ההורג טען להגנתו שהוא לחץ על ההדק "בהיסח הדעת", ושקודם לכן כיוון ודרך את נשקו לעבר אבו רעיה. השופט הרחמן עודד מודריק קיבל את טענתו של תומר.
מה אני אגיד לכם, אני אמנם לא שופט, אבל זו פעם ראשונה שאני שומע על ירי "בהיסח הדעת". לחיצה על הדק דורשת כוונה. היא לא מתרחשת לעצמה. יש צורך בהפעלת כוח מסוים. אפשר לומר שתומר לא רצה להרוג את אבו רעיה אלא רק להפחיד אותו, אפשר לומר שהוא רצה לירות לידו ולא בו, אבל לומר שמישהו לחץ על הדק "בהיסח הדעת"?
מודריק הרחמן, שופט צבאי בעברו, לא רק קיבל את הטענה: הוא גם גילה הבנה רבה למצבו של הנאשם האומלל. הוא התחשב בכך שתומר חזר בתשובה (למה?), בכך שהוא רוצה להמשיך ולשרת בצבא (האם צה"ל באמת זקוק לחיילים חסרי משמעת אש כמו תומר?), ובכך שהוא מתנדב בבית תמחוי. הוא אף טען ש"הנאשם אינו עבריין ואיננו בריון או אלים מטבע ברייתו". הראיה לכך, יש להניח, היא העובדה שזמן קצר לפני שתומר הרג את אבו רעיה, הוא השתתף בתקיפתו באמצעות אלה. זו, איך לומר, ראיה בעייתית למדי. אי לכך ובהתאם לזאת, שלח מודריק את תומר לשנת מאסר אחת בלבד.
זה היה קצת יותר מדי לפרקליטות, שערערה, והיום פסק בית המשפט העליון לטובתה – והאריך את מאסרו של תומר בשנה. שנתיים מאסר; זה עונשו בישראל של ז'נדרם שהרג עציר לא חמוש, לא מסוכן, שהיה נתון למשמרתו; אדם שקודם לכן הותקף על ידי משרת הציבור הנאמן. קיפוח חייו של אדם אחר הופך, בבתי הדין שלנו, לדיון על הנוהל הנכון להפעלת נשק.
במקום להשית על מעשים כאלו את העונש החמור ביותר – העונש על הריגה יכול להגיע ל-20 שנות מאסר – כדי לדכא את הפחד הגדול מכולם, זה שמגולם באנשים שהפקדנו בידיהם נשק והמפעילים אותו להנאתם או לרווחתם; במקום לדכא את הסאדיזם המבקש תמיד להתפרץ, כשלאדם אחד ניתנת מרות, ולו זמנית, על אדם אחר – אנחנו מעודדים אותה. הז'נדרמים הבאים שילכו בדרכו של תומר – ולמשמר הגבול היסטוריה ארוכה של אצבע קלה על ההדק, מכפר קאסם והלאה, שלא רוסנה מעולם – יוכלו להתנחם בכך שמחירה של חוויה נדירה כזו, קיפוד חייו של אדם מפוחד, גוררת מחיר נמוך מאד בישראל; נמוך מזה של שוד.
והציבור שותק. והתקשורת מעבירה את הידיעה לעמודים האחוריים. מה כבר קרה, ז'נדרם הרג ערבי. כלב נשך אדם. אין כאן מה לקרוא. ככה זה.
————————————————————
(הערה: אני זקוק לסיוע טכני בהעלאת קבצי הקול של ההרצאה מהשבוע שעבר. מי שמבין בתחום מתבקש לפנות אלי במייל, ygurvitz בשירות הדואר של גוגל. תודה מראש).
(יוסי גורביץ)
לעזאזל, הניתוחים של מצב הממשלה המתגבשת ותוצאות הבחירות אמנם מדכאות, אבל פוסטים כאלו גורמים לי פשוט לרצות לרדת מהארץ.
וואו, ושוב אני אומר – הפלטפורמה הזו היא איומה לבלוג. לא רק שאי אפשר ללחוץ על לינקים, אלא שגם אי אפשר לסמן אותם בשביל לעשות קופי-פייסט.
מה זאת אומרת, אי אפשר ללחוץ על לינקים? והעתקתי את הטקסט יפה מאד, בלי בעיה.
יוסי, יצא לי להיתקל בבעיות ממשקיות כאלה כשנכנסתי רך האקספלורר, אולי זאת הבעיה כאן.
אני גולש עם Avant Browser, שמבוסס על IE7, על WinXP.
מזה זמן גם אני נתקל באותה בעיה – הלינקים אינם לינקים (כלומר, אינם לחיצים) ויש הרבה קשיים בסימונם לצורך copy paste.
יוסי, זו תןפעה שקורית רק עם לינקים של מגיבים (לא בגוף הפוסט), בגלל אטריבוט nofollow שוורדפרס דוחף כברירת מחדל ללינקים. זה לא קורה למי שמשתמש בפיירפוקס או גוגל-כרום, אלא רק בדפדפני אקספלורר (אוונט לצורך העניין זה אקספלורר, כי הוא משצשמ במנוע של אקספלורר).
תנסה לראות אם אפשר לבטל את הוספת האטריבוט הזה כברירת מחדל, גם ככה יש עליו לא מעט ביקורת.
הדק זה דווקא דבר רגיש הרבה יותר ממה שכתבת כאן. זה כמובן לא משנה דבר – הוא דרך את הנשק וכיוון אותו על בן אדם עצור שלאהיווה כנה לגביו – אין כזה דבר בהיסח הדעת.
אור,
אם תיקח בחשבון שההדק אכן רגיש,
איך אתה יודע שהוא כיוון לעברו?
אולי העצור שכב על הרצפה והמגבניק הסתובב מעליו או מסביבו,כשידו על ידית האחיזה והקנה מוטה כלפי מטה?
ראשית – סטטיסטית זה די מקביל לנס.
שנית – עם נצרה פתוחה? עם אצבע על ההדק?
נו, די, בחייאת.
זה לא ספרות זולה, זה צה"ל. גם בטירונות 02 המצ'וקמקת שלי לימדו אותנו לא לשים אצבע בשמורת ההדק ולדאוג שנשק יהיה פרוק ונצור בשוטף.
הרי אם עובר אורח (בוא נדמיין ילדה יהודיה) היה נקלע למקום ונהרג במקרה על ידי החייל, היו אוכלים אותו חי (את החייל). הגיוני לצפות לאחריות גדולה יותר לגבי אדם שנמצא תחת סמכותך – עציר!
מה הוא בכלל חושב לעצמו, דורך נשק ומשחרר נצרה מול אדם כפות??
היה לא מזמן משהו מציק בסגנון: מגבניקים סחטו שבחים בב"ש וסחטו מהם כחמשת אלפים ש"ח, ביה"מ הרחמן גזר מספר חודשי עבודת שרות וכאלף שח פיצויים לקורבנות.
שימו לב מדובר בשוטרים שלא רק השתמשו בכוחם לסחוט ולחלק השלל בין חבריהם, מה שאומר שהמעשים נפוצים וידועים, הם גם עוצמים עין משוהים בלתי חוקיים, כאשר תפקידם היחידי הוא לעצור, באמתלות ביטחוניות את אותם שוהים.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3672905,00.html
כמו כן היה סיפור לפני כחודשיים שכרגע אני לא מוצא הלינק (ימח שמו של האתר החדש של הארץ) על חקלאי פלסטיני מדרום הר חברון שנכפת ללא סיבה על ידי חייל אחד וחוסל על ידי השני, ההליכים מתנהלים בעצלתיים וכנראה לא יקרה איתם כלום, אפילו לינק לסיפור אני לא מוצא.
מעניין לשים לב לטוקבקים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3679991,00.html
נכון לרגע זה, הרוב טוענים שהעונש נמוך מדי. אולי עוד יש תקווה לבבוניה? 🙂
יצא לי במהלך השרות הסדיר שלי לעשות שמירות בעוטף ירושלים, במקום שנקרא שועפט.
המגב"ניקים ששמרתי איתם התייחסו בצורה מחפירה לאוכלוסיה המקומית.
מקרה שנחרט לי בזכרון: שב"ח שנתפס כשהוא מנסה להתגנב לישראל הוכנסף כפות בידיו, לאיזה צריף וקיבל מכות רצח מכמה מה"שוטרים". ראיתי את הצריף רועד בכל פעם שהעציר נפל על הרצפה.
כנראה שדברים כאלה מגיעים לכותרות רק כשזה נגמר במוות.
בשביל שלחיצה על הדק תניב יריה, יש צורך להעביר את הנצרה ממצב "נצור" למצב "בודדת" או "צרור".
איך מעבירים ניצרה בהיסח הדעת?
או שהנשק לא היה נצור באופן קבוע?
א. אתה צודק והעונש מחפיר ומעליב כל מי שישראל חשובה לו.
ב. אתה משתמש בכינוי ז'נדרם כשם גנאי. למה?
לא ככינוי גנאי, או על כל פנים לא זו היתה הכוונה. השתמשתי בו כשהבנתי שאני מחליף כל הזמן בין ההגדרה "שוטר" ו"חייל" כשאני חושב על מג"בניקים. ז'נדרם זו ההגדרה הנכונה: לא בדיוק שוטר, לא בדיוק חייל.
בל נשמע כשם של כינוי גנאי, או לפחות הגדרה מזלזלת – כם אם הביטוי עצמו לא שלילי מראש.
מתחבר לשאר הכינויים שלך, אני מניח. לולמרט, הבהמה, הטרול הטראומתי וחברים.
למה, בנימין?
אבהיר את עצמי:
התפקוד של מג"ב הוא אכן של ז'נדרמרי, במיוחד בכל הסיורי שב"חים שלהם. אני שאלתי למה זה נשמע לי כמו כינוי גנאי.
אני לא יודע אם יש הצדקה משפטית להריגה, בשביל הריגה צריך יסוד נפשי.
יש פה ללא ספק גרימת מות ברשלנות פושעת.
מה שבטוח ששנתיים זה עונש נמוך מדי.
היה אפשר להאשים אותו בשורה של סעיפים:
יריה בשטח בנוי
שימוש רשלני בנשק.
אי הקפדה על הוראות בטיחות.
בזבוז רכוש צה"ל.
הצירוף של כל אלה (ואחרים) היה צריך לתת לו לפחות 10 שנים בכלא. פלוס פיצויים כבדים למשפחת השב"ח.
אני חושב שאחרי שהוא פוצץ אותו במכות עם האלה שלו אפשר להפסיק לבזבז ביטים על מחסור ביסוד נפשי.
"לא אדוני השופט, אל תראה אותי ככה רוצח. בסך הכל רציתי לשבור לו כמה עצמות ולאיים עליו עם נשק דרוך. בכלל לא חשבתי על לירות עליו כשכיוונתי את הנשק לצוואר שלו, שמתי אצבע על ההדק ולחצתי, באמא שלי."
אחת הסיבות שאני קורא את הבלוג כאן היא שיודי משתדל להקפיד בהגדרות.
שוב אני לא עו"ד או משפטן, אבל למיטב זכרוני רצח דורש תכנון מראש. הריגה דורשת יסוד נפשי של רצון שהאדם השני ימות. אני די בטוח שזה לא היה המצב כאן. כלומר לא שלרוצח היה אכפת שהוא לא ימות, אלא יותר מן מצב כזה של אדישות. (שהיא בעייתית בפני עצמה)
וכל זה כמובן לא "מצדיק" עונש כזה מגוכך. אבל מדינה ומערכת משפט מתוקנת היתה מוצאת סעיפים מתחת לאדמה בשביל לודא שהרוצח יהיה מאחרי סורגים לזמן ארוך. (כפי שציינתי היה אפשר להוסיף סעיף של בזבוז רכוש צה"ל)
מומלץ לקרוא את חוק העונשין לפני שכותבים.
הריגה היא גרימה למותו של אדם במעשה פיזי או במחדל. על מנת להאשים בהריגה יש להוכיח מודעות בפועל או עצימת עיניים, אך לא כוונה תחילה.
אנשים מואשמים בהריגה, בין השאר, כאשר המחדל הוא חמור עד כדי כך שכל אדם סביר היה מבין שיכול להסתיים במותו של אדם.
לדוגמא – לכוון נשק טעון ולא נצור אל עבר אדם כפות שאינו מהווה איום, עם אצבע על ההדק.
האמת היא שקראתי די הרבה על המשפט והערעור לפני שהגבתי, בין היתר כי אני מרגיש לפעמים שיוסי לא מביא את התמונה השלמה :).
בכל מקרה, בהכרעת הדין המקורית יש התייחסות ישירה למה שאתה אומר.
תודה.
טעיתי.
אני עדיין סבור שהיו צריכים לזרוק עליו את כל הספר.
ומגיון שהרשיעו אותו בהריגה, אז עונש של שנתיים הוא אכן מגוכך.
מה זה לזרוק עליו את הספר?
תרגום מילולי רצוץ של הביטוי האנגלי
"To throw the book at him"
שפירושו להעניש בשיא החומרה האפשרי – להשתמש בכל סעיף עונשין בספר החוקים כדי להעניש את האשם.
ערימה של תגובות של עידו לם נמחקו, וגם תגובה של אזרח. הערה לאזרח: בפעם הבאה, אנא כתוב רק אם יש לך משהו משלך לומר, והפסק להעמיס על הבלוג בציטוטים ארכניים כשלינק יספק בהחלט. תודה.
לפחות הית משאיר את הלינק,ובכך נותן מידע לציבור הקוראים.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1067229.html
כדור בבטן.
לינק שבור
גם את הניצרה הוא שחרר בהיסח הדעת ?
אור,
הוא מסתובב עם הנשק בתלה -צוואר עם יד על ידית האחיזה, כך שהקנה מופנה למטה וקדימה ממנו.הנצרה פתוחה כי הוא השאיר אותה כך (לא הראשון ובטח לא האחרון).
אני מניח שהם נכנסו לבית האצבע שלו התחילה לטייל סביב שמורת ההדק, כך שבסופו של דבר הוא גם הגיע להדק עצמו.
לא בסדר, לא אחראי ולא נכון לעשות,אבל זה לא רצח.
הוא גם לא נשפט על רצח אלא על הריגה. וקיבל על זה תחילה שנה ואחרי זה שנתיים. תקין לדעתך?
אין לי מושג, אני לא מכיר את הנסיבות.
לא צריך להכיר את הנסיבות. הריגה – הורשע קיבל שנתיים. איזה נסיבות יהפכו את זה ללא ביזיוני?
כפי שאמרתי הבעיה היא לא אם הוא הורשע בהריגה. הבעיה היא בעונש שהוא קיבל.
אני בהחלט סובר שיש מצב שהריגה הזו לא נופלת תחת ההגדרה המשפטית של הריגה.
אני לא מבין. בית המשפט הרשיע אותו בהריגה – אני מניח שהשופטים ועורכי הדין מכירים את המושג יסוד נפשי וההחלטה של בית המשפט שהרשיה אותו בהריגה בצם טוענת שהיסוד היה קיים (אם זה מה שהריגה אומרת). הטענה של הפוסט ושלי היא שעונש של שנתיים על הריגה הוא מגוחך.
לא יודע, אני לא לוליין-משפטי
יש כבר הכשר לג'יהאד יהודי-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3680328,00.html
יוסי, איך עוד לא כתבת על האיש הזה שקיבל הקלה בעונש על העלמת מס בגלל ששירת בסיירת מטכ"ל?
אחלה פוסט
רגיש בקצה אתה בעיקר לוליין שמדובר בזכויות של ערבים, כלומר הכול לי ולבני עמי שום דבר בשביל האחרים קרי הערבים.
עומר,
נגב את הריר מהזקן ושתה כוס-מים.
רגיש בקצה לא הבאת שם נימוק רציני.
עומר,
נימוק למה?
רגיש סקצה אני ואתה לא משדרים על אותו תדר.
זה כבר לא האכלת טרולים אלא סעודת מלכים.