בגלל זה נצעד יחד בשבת!

נכתבע"י בעז יניב ב יום חמישי, 13 ינואר, 2011 ב

נראה שישראל התגלשה לה בחדווה במדרון החלקלק, וכבר מזמן נמצאת במצב של צניחה חופשית. מונהגת על ידי הממשלה הקיצונית ביותר שהתקיימה אי פעם בישראל. ממשלה שביטלה כל אפשרות לשיח פוליטי ומקדמת אחדות מחשבה גזענית בלבד. כאשר מפלגת ימין קיצונית ומפלגה שנחשבת שמאל מרכז חוברות יחד כל הנורות האדומות אמורות להדלק, האזעקות אמורות לפעול, אך החברה הישראלית שותקת.

במוצאי שבת המחנה הדמוקרטי בישראל נפגש לצעדת חירום בהשתתפות עשרות תנועות, מפלגות וארגונים. ההתכנסות בקינג ג'ורג' מתחת למצודת זאב (ליד גן מאיר) בשעה 19:00, משם נצעד יחד אל רחבת המוזיאון, ונזעק יחד נגד הגזענות וסתימת הפיות שהשתלטה על המדינה.

חשוב שלצעדה במוצ"ש יגיעו גם אנשים שאינם רואים עצמם כאקטיביסטים, שאולי לא מסכימים עם כל מילה ומילה במאבקים השונים, אך עדיין שואפים לחברה דמוקרטית ומוסרית בישראל.

הנה כמה סיבות בגללן כדאי שתגיעו במוצ"ש:

  1. בשנה האחרונה הועצם השיח הגזעני, המאיים וסותם הפיות בחברה הישראלית. זה לא שהוא לא היה קיים כל הזמן, אך נראה שהיום בישראל זה כבר מקובל להשתין מהמקפצה ולצפות שכולנו נשתכשך בהנאה. פעילי שמאל סובלים ממאסרים פוליטיים, מוזמנים לחקירות על ידי השב"כ, ונתונים לאיומים מתמידים. כוחות אופל כמו "אם תרצו" מקבלים לגיטימציה להטיל את הטרור שלהם על אונבירסיטאות, מוסדות, ואישים בישראל. אני יודע שגם לכם זה לא נח, שגם אתם פותחים עיתון, צופים במהדורת חדשות, מצקצקים, אולי פולטים "אני לא מאמינה" או "לאן הגענו". אנחנו חלוקים על הרבה דעות (על הרבה דעות אנחנו מסכימים), אבל אנחנו בהחלט מסכימים שסתימת הפיות והגזענות הן רעה חולה המתפשטת שעלינו לעצור. זה הזמן לצאת מהבתים, להגיד "עד כאן! לא נשתוק וניתן לישראל להפוך למדינה שבה אנשים נרדפים בגלל זהותם הפוליטית, האתנית, או המגדרית! במוצ"ש אנו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!"
  2. קצב ההתדרדרות אל עבר משטר טוטליטרי הוא קצב אקספוננציאלי. זה לא קורה לאט לאט לאורך עשרות שנים, זה לא משהו שאפשר להגיד "נבוא להפגנה הבאה", זה פה וזה עכשיו על סף דלתכם. אם לא תמחו עכשיו, אז מתי? חוסר השוויון בפני החוק היה פה כבר מזמן, מעצרי שווא גם כן, ועכשיו מדובר גם ברדיפה מחשבתית. אנשים בלב החברה הישראלית מפחדים להגיד מה הם חושבים, במקום עבודתם, באוטובוס, במכולת. היום עומדות בפני אזרח ישראלי שתי אופציות, או גזען או בוגד. אז אני אומר תבגדו בגזענות, תבגדו במחשבה המיליטריסטית, תהיו נאמנים לעקרונות של חופש, שיוויון ודמוקרטיה, והפגנה היא כלי בסיסי בדמוקרטיה. אז במקום להגיד "ניפגש בהפגנה הבאה" הגידו "לא נשאר עוד זמן לבזבז. צריך לצאת מהבתים היום ולזעוק, לפני שמשטרת המחשבות תדפוק על דלתנו, במוצ"ש אננו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!"
  3. האנשים שבחרתם, אותם אנשים שהבטיחו לכם כל מיני הבטחות לפני הבחירות, בגדו בכם! חשבתם שמפלגת העבודה תשב יחד עם מפלגת הימין הקיצונית של ליברמן? עובדה! חשבתם שכאשר האקדמיה תרדף על ידי אנשי ימין, שינסו לעשות בה טרור מחשבתי, השרים שבחרתם בהם יקימו זעקה? אז זהו שלא! חשבתם שלבני תהווה אופוזיציה? הצחקתם אותה. למעשה כמעט לא משנה למה הצבעתם בבחירות האחרונות (אני משער שחובבי ליברמן לא המשיכו לקרוא עד כאן), האנשים שלכם בגדו בכם. זה הזמן לצאת מהבתים ולהגיד להם "לא ניתן לכם לבגוד בנו, לא בשביל זה בחרנו בכם! צאו ממשלת הגזענות עכשיו! כי במוצ"ש אננו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!"
  4. למרות שאם תשאל ישראלים מה מאפיין את הישראליות הם ישר ידברו בשם איזו אחווה, נראה כי זה התיאור הרחוק ביותר מהמציאות. האחווה הישראלית מתגלה כמעט תמיד כחלק מאקט אלים מלחמתי. אחווה של אנחנו נגד כל העולם. מה שחסר באמת בחברה הישראלית היא סולידריות אמיתית. הקיצוניות של החברה שלנו גוברת, החלשים נרמסים, וכמעט אין קול שזועק את זעקתם. הצעדה במוצ"ש היא הזדמנות ללכת שכם אל שכם עם קהל מגוון מהחברה הישראלית שלא נשאר לשבת בבית, כי במוצ"ש אנו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!
  5. בעוד הימין מבסס את המחשבה שלו על האדרת הפחד, שנאה ויאוש, המנוע של השמאל הוא תקווה. השמאל מציע תקווה, תקווה לחיים בשלווה, שוויון, וכבוד לכל. אמונה אמיתית בבני אדם באשר הם, בכך שיחד נוכל ליצור פה חברה צודקת והוגנת, שלא תבסס את עצמה על שליטה על עם אחר וקפיטליזם פרוע. בגלל שנשארה תקווה בלבנו במוצ"ש אנו צועדים בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!

נראה לי שהרעיון ברור, אבל, אם אתם שואלים אותי מה אני עושה בשבת בערב:

אני צועד בסולידריות בעד שלטון דמוקרטי ושיוויוני במדינת ישראל!

פרטים יבשים:

מוצאי השבת הקרובה 15/01/11 בשעה 19:00

התכנסות בקינג ג'ורג' מול גן מאיר.

דף ההפגנה בפייסבוק—->

לסיום שיר יפה של אלמוג בהר שהתפרסם במוסף 'גרילה תרבות' שצורף לגיליון השישי של דקה.

שנתיים לפני הרעש / אלמוג בֶּהַר

"או שהעוגה לכולם, או שלא תהיה עוגה"

סעדיה מרציאנו (1950-2007), פנתר שחור ולוחם צדק

הַשִּׁיר הַזֶּה נִכְתַּב שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרַעַשׁ

כְּשֶׁעוֹד אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּבָתִּים, רַק לְעִתִּים

נְדִירוֹת יוֹצְאִים לְהַפְגָּנוֹת, בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא

חוֹסְמִים כְּבִישִׁים, לֹא נִלְקָחִים לְמַאֲסָר, לֹא

מְשַׁבְּשִׁים אֶת הַחַיִּים לְאַף אֶחָד. לָנוּ

כְּבָר לֹא יִצְעַק טֶדִי קוֹלֶק: "פּוּשְׁטָקִים

רְדוּ מֵהַדֶּשֶׁא", עָלֵינוּ לֹא תֹּאמַר גּוֹלְדָה:

"הֵם לֹא נֶחְמָדִים", אֵלֵינוּ כְּבָר אַף

אֶחָד לֹא יְדַבֵּר. בְּעוֹד אַרְבַּע שָׁנִים

בְּעֵרֶךְ, כְּשֶׁכְּבָר נִהְיֶה שְׁנָתַיִם אַחֲרֵי הָרַעַשׁ,

לֹא נִזְכֹּר לָמָּה הִמְשַׁכְנוּ לָשֶׁבֶת בְּבָתִּים,

לָמָּה לֹא אָמַרְנוּ מַשֶּׁהוּ נוֹרָא, לָמָּה

לֹא צָעַקְנוּ, לֹא נִסִּינוּ לִמְחוֹת בְּטֶרֶם,

בְּטֶרֶם הָרַעַשׁ. דַּוְקָא קַל לֶאֱהֹב עַכְשָׁו,

שְׁנָתַיִם לִפְנֵי, קַל לְחַיֵּךְ לַחַיִּים, קַל

אֲפִלּוּ לְהַבְטִיחַ שֶׁאוּלַי בְּכָל זֹאת נִפָּגֵשׁ

אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר, שְׁנָתַיִם אוֹ יוֹתֵר

אַחֲרֵי הָרַעַשׁ.

10 תגובות ל “בגלל זה נצעד יחד בשבת!”

  1. אורן שץ

    אני לא אוהב את הדיבור הכפול שאופף את כל המהלך בעד הדמוקרטיה.
    מצד אחד מסמנים וי ליד לומר שזה לא משנה מאיזה כיוון פוליטי אתה בא,
    מצד שני כל הקואליציה של המחנה הדמוקרטי היא לא-ימנית במובהק, כמעט
    ולא דתית, ודי ברור שיש לה צבע שמאלני חזק. כמו בעצרת כן לשלום לא
    לאלימות, הצבע השליט הוא שמאל, ודי ברור שזה איזשהו ניסיון לאחד
    שורות, גם אם המטרה המוצהרת והיזומה ממילא היא לשמור על הדמוקרטיה.

    אני לא חושב שהתרגיל הזה עובד. אם הדמוקרטיה באמת כל כך בסכנה,
    ומאיפה שאני מסתכל זה אכן מתחיל להתקרב לשם, צריך כל קול שאפשר
    לגייס. אני לא רואה קולות שאינם מהשמאל מתגייסים למאבק הזה, לא
    עם הדיבור הכפול הזה. לקרוץ שחובבי ליברמן לא הגיעו עד כאן זה
    נחמד. אבל גם מצביעי ליכוד וקדימה, ומפלגות דתיות, שהדמוקרטיה
    כאן חשובה להם ולאו דווקא אוהבים את האופן שהמפלגה שלהם מצביעה
    ונוהגת בכנסת בכל הנוגע למצב החברה האזרחית – ולא בפריזמה הצרה
    של כן או לא לשיח מדיני או החלשת המימד הדתי במדינה – לא במיוחד
    ינהרו אחרי דגל של מפגן שמאל מובהק תחת דגל דמוקרטי. אתם מפסידים
    אותם, וכיוון שמצב השמאל החילוני כיום על הקרשים אבל במקומות
    אחרים עדיין יש הרבה אנשים שלא רוצים לאבד את השפיות, אתם
    מפסידים נקודה. לומר שהשמאל מציע תקווה, בניגוד לימין למשל, זה
    בבירור לא-להציע תקווה. השמאל לא הופך פתאום להפוך לרוב מכריע
    במדינה, אנחנו לא בשנות ה-50. לסמוך מאבק אזרחי חשוב על חלק
    רחוק ממכריע באוכלוסיה זה בדיוק חוסר-תקווה. נחמד מאוד להרגיש
    צודק ויפה ולצעוד בבלורית מתבדרת ברוח, בזמן שהכח הציבורי
    מאחורי הדגל רחוק ממסוגל להשפיע במעגלים רחבים על הסביבה.

    וחבל מאוד, כי הסכנה היא מוחשית למעגלים מאוד רחבים.

  2. אני לא חושב שיש פה ניסיון של טשטוש. הצעדה במוצ"ש היא בעיקרה של מחנה השמאל, אך היא בהחלט לא מהלך של השמאל הרדיקלי והרעיון מאחוריה רחוק מלהיות רדיקלי. אולי לדעתך כדאי שנעשה איזה מהלך כזה שכולם יחבקו את כולם ויגידו כמה לא משנה אם אתה בכלל תומך בביבי הכל בסדר ונרקוד יחדיו. בעיני המהלך הזה מזויף, ואני מתנגד למהלכים מזויפים כי הם יכשלו בדיוק בגלל הזיוף שלהם. מצד שני יש המון מצביעי עבודה וקדימה שמחשיבים את עצמם כשמאל מרכז שמבואסים תופת מהממשלה שלהם ועדיין יושבים בבית. בדיוק אל האנשים האלו שאיתם גם יש לי אפשרות לייצר שיח פרודקטיבי של שינוי. למרות מה שאמרת האנשים האלו עדיין מהווים אחוז גבוהה מהחברה הישראלית. אליהם אני פונה ואותם אני מקווה לראות בשבת.

  3. אורן שץ

    מספרית אני חושב שאתה טועה והטעות הזו נמשכת ותמשיך, והיא תעלה ביוקר,
    בעיקר כי ברור כי מהלכים להצלת הדמוקרטיה יגיעו בעיקר מהשמאל כי הקולות
    השפויים בימין מחושקים.
    לא אמרתי שום דבר על רדיקליות. פשוט כרגע נראה שהמהלך יותר פוליטי מאזרחי
    וזה מאוד בעוכריו. אתה לא חייב להתעקש על האהבה של מישהו לביבי כדי לרצות
    אותו לידך בצעדה הזו, אתם לא רוקדים יחד יד ביד, וזה לא אמור להיות איזה
    מצעד אחווה מחויך או משהו בסגנון, לפחות לא נראה לי שזה העיקר כאן.
    בוא נגיד שעצוב מאוד שאנשים כמו רובי ריבלין ודן מרידור ובני בגין לא
    יוכלו לנאום במקומות כאלה. ולא שיש להם כיום כח פוליטי כשלעצמם, אבל
    תמיכה בעמדות פרו-דמוקרטיות בספקטרום רחב יותר יכולות איכשהו לשמר את
    הלגיטימציה להביע אותן גם שם.

    בסופו של דבר אתה צריך לחשוב מה המטרה שלך ואיך אתה משיג אותה. כרגע
    זה נראה יותר כמו לחיות למען כאן ועכשיו ולהגיד כמה רע לנו אנו אחוות
    השמאל השפוי, מאשר לחשוב על הדרך הכי טובה לאחד מחנה רחב סביב התמיכה
    בדמוקרטיה. אם בעינייך להושיט יד רחבה לכמה שיותר אנשים לתמיכה בדמוקרטיה
    זה מהלך מזויף, בעיניי אם הדיעה הזו תקנה אחיזה רחבה בקרב השותפים למאבק
    הזה אז די ברור שבדיוק המסר השגוי יעבור, שדמוקרטיה זה עסק לשמאלנים
    בלבד, מה שגם ירחיק מוכנית את מי שלא שמאלני, וגם יגביר את אווירת
    העליהום על השמאל, לא כי הוא שמאל אלא כי יצטייר שאכפת לו רק מדמוקרטיה
    שמסוגלת לקיים אותו ולא מדמוקרטיה כדרך השפויה לקיים חברה. זה יכול אולי
    להשמע כמו שיקול עלוב, אבל זה גם ריאלי.

    השאלה היא בעיקר מה הדרך הריאלית להציל את המצב.

  4. עידו

    יש הסעות לשם?

  5. י.א

    לאורן: מישהו מונע מהמוני תומכי הדמוקרטיה (נער יספרם, אבל ניחא) שאיכשהו לא ירגישו "בבית" בהפגנה כמות שהיא לבוא? לארגן משהו אחר? להתארגן כגוף ולתבוע תביעה מהמארגנים??

  6. אורן שץ

    כמו שאמרתי, חבל מאוד שחברי כנסת כמו בני בגין לא יוכלו לנכוח בהפגנה כזו. אם אני הייתי בני בגין ולא היו מזמינים אותי לא הייתי דוחף את האף שלי בכוונה לתוך הפגנה של שמאל. זה מסתבר בערך כמו שאתה כשמאלני תתפקד לליכוד כדי לתמוך בלגיטימיות של בני בגין.
    כיוון שהרוחות בימין כרגע נושבות לכיוון הדה-לגיטימציה, כי כל אחד פוחד לאבד מנדטים לליברמן, מחאה מאורגנת מכיוון לא-שמאלני (גם לח"כים מקדימה יש מה להפסיד) לא ריאלית בטווח הקרוב.

    ואם נער יספרם, לא חבל על כל המאמץ? או שזה סתם קייטנה לשישי בצהריים, עם זיהום אוויר מטורף מכל הנסיעות מכל הארץ? נראה לי שיש איזו כוונה כן להצליח לשנות משהו או לפחות לומר משהו באופן רציני. אפשר להמשיך לומר בוהו, שמי שלא שמאלני יילך לחפש את החברים שלו בימין, אני לא מבין מה הטעם, הרי ברור שהדרך היחידה להשיג איזשהו שינוי של הלך הרוח הציבורי – שנושב לרעה – הוא תנועה מאוד רחבה שמכירה בחומרת המצב ומתייחסת אליו ברצינות עם כל השיקולים, ונושאת כמה שפחות דגלים פוליטיים וכמה שיותר דגלים אזרחיים.

  7. תום מהגר

    היי אורן ובעז
    דיון מעניין. אורן- ההפגנה היא של השמאל, אין ספק. בהגדרה- זו הפגנה יהודית-ערבית, והם השותפים הטבעיים שלנו למהלך הזה. הדגל הוא סיום הכיבוש ושוויון בין יהודים לערבים אזרחי ישראל.
    השאלה למה זה מרתיע את החבר'ה מהעבודה וקדימה? האם אני צריך להצטדק או לשנות את המסר לעיל? גם הם לא צריכים לשנות את המסר בשבילי- שיבואו עם הדגלים שלהם, עם האמירות שלהם ואת המשותף לשנינו (פגיעה קשה בדמוקרטיה) נצעק ביחד. לא פייר?

  8. אורן שץ

    השאלה היא מה המסר שלך באמת. נראה לי שלכולם ברור שחופש הדיבור עומד למבחן. עכשיו אתה יכול לבחור, או שמה שמעניין אותך זה בעיקר להביע את חופש הדיבור שלך בעצם זה שאתה אומר מה שיש לך לומר – למשל, סיום הכיבוש. או שמה שמעניין אותך זה בעיקר להביע את הלגיטימיות שלך לומר מה שיש לך לומר.
    אז תבדוק את התוצאה. מאחורי הזכות שלך לומר מה שיש לך לומר, יוכלו לצעוד גם הרבה מפגיני ימין ודתיים שגם הדיעה שלהם לא תמיד חביבה על כולם, ואולי מרגישים שמדינת משטרה זה מקום רע לחיות בו. מאחורי קריאות לסיום הכיבוש, יצעדו מי שמזדהה בלב שלם עם סיום הכיבוש.

    לדעתי אין הפגנה יעילה עם דגלים עם מסרים סותרים, צריך מסר אחד מאוד ברור, והוא שלכל אחד מותר לומר מה שהוא חושב ולקבל מימון ממי שבא לו במסגרת החוק, ושועדות רדיפה הן דבר איום ונורא. כל המסרים האחרים הם אולי חשובים אבל לא העיקר, למרות שיש מין נטייה כזו לחדורי השליחות למיניהם לחשוב שדעתם השלמה והמלאה ראויה לביטוי תחת כל עץ רענן, ולעזאזל התינוק שנשפך עם המים.

  9. אורן- הבעיה במה שאתה מציע היא שאתה אומר שהמסר החשוב הוא "שלכל אחד מותר לומר מה שהוא חושב" ושלזה יתחברו גם המון ימנים ודתיים. אך ה"כולם" שאתה מדבר אליו שאליו יתחברו גם ימנים ודתיים הוא לא כולם המכיל את הקולות הערבים בחברה הישראלית שמעולם לא זכו לשיוויון בישראל. אני לא מוכן לשנות את המסר שלי כדי שארוויח את הימנים ואפסיד שוב את שותפי הטבעיים למאבק הפלסטינים אזרחי ישראל. אני לא מוכן שיעשו לי את תרגיל ה"תכניס את העז, תוציא את העז" ועכשיו אני אאבק להחזיר את המצב למצב הקודם ה"דמוקרטי". אני רוצה פה שוויון אמיתי ועל זה אני נאבק.

  10. עדו

    טוב אז הייתי שם במוצ"ש והיה שם גם מאיר שטרית שכנראה כמו רובי ריבלין ומיכאל איתן מרגיש שעוד מעט גם הקרקע תחת הרגליים שלו תתחיל לבעור.
    ולא אורן, מה שאומרים ימניים ודתיים איננו כל כך לגיטימי כשהם מוכנים להמשך הכיבוש, זהו אותו כשל לוגי שהרוב במדינה הזאת לא מבין:
    תחשוב על חבורה של פושעים שיש להם בן ערובה קשור במרתף, הם מתווכחים ביניהם האם לחתוך לו אצבע ולשלוח למשפחה, להרוג אותו וזהו או – כפי שמציע הרכרוכי שבחבורה – לשחרר אותו. אבל את ההחלטות הם מקבלים בצורה דמוקרטית, מצביעים וסופרים את הקולות לפני שעושים משהו, אז מה הבעיה?
    יש שתי בעיות :
    א. בן הערובה בסיפור לא שותף להצבעה
    ב. גם אם היו שואלים אותו זה לא משנה כי יש החלטות שגם אם הן מתקבלות ברוב קולות הן לא דמוקרטיות.
    אני אמור לקבל את כל הדעות השונות במדינה נכון? רגע, גם את אלו ששוללות את חופש הדיבור משני מיליון אנשים? באותה מידה אני יכול לטעון שיש להוציא את כל היהודים ממוצא אתיופי להורג או למצער לגרש אותם מהארץ – זאת דעתי, מה יש? אני לא זכאי להביע את עצמי במדינה דמוקרטית?
    התשובה שלא, אני לא זכאי ואין לאפשר לי להפיץ דעות כאלו וגם 'חופש הדעה' של הימין הוא לא לגיטימי אם בעצמו הוא שולל את 'חופש הדעה' של פלשתינאי שנמצא תחת שלטון הצבא הישראלי.


השאר תגובה