אנחנו לא חברים, אבל זאת אפשרות

נכתבע"י ב יום ראשון, 12 יולי, 2020 ב

לפני שאני מתחיל את הפוסט היומי בדרך למחיקת חשבון הפייסבוק שלי בשבת הקרובה אני חייב להגיד שלא ציפיתי לכמות התגובות והפניות שקיבלתי מאז שפרסמתי את כוונתי למחוק את החשבון. הרוב המוחלט של התגובות הן תגובות של אנשים שמזדהים אבל מסיבות אלו או אחרות מרגישים שאין באפשרותם כרגע לעזוב את הפלטפורמה – לכל אלו אני רוצה להגיד שאני מבין אותם לחלוטין. אני גם חושב שביכולת לעזוב את הפלטפורמה כיום לעוסק עצמאי יש איזו פריביליגיה, אבל כמו שז'רון לניאר אומר בספרו בנושא מחיקת חשבון הסושיאל: "להשאר איננו ביטוי של הזדהות עם אלו שאין להם את הפריבילגיה של לעזוב אלא לשתף פעולה עם חיזוק הפלטפורמה שפוגעת בהם.."  אז אני גם מבין אתכם וגם יודע שכדי שאני אעזוב הייתי צריך לשמוע על אנשים שעשו זאת קודם. 

היו גם תגובות שתהו האם אינני משטח את הדברים לגוונים של שחור ולבן, או הציעו דרכים למזעור נזקים כגון גלילה רק בתוך קבוצות ללא פיד וכו'. לכך אני רוצה להגיד שני דברים כרגע, ראשית אינני מציע כאן משנה סדורה מדוע הארכיטקטורה הנוכחית של הרשתות החברתיות ופייסבוק בראשן היא ארכיטקטורה של כלא ולא של גן שעשועים, עשו זאת לפני וטוב יותר. הדבר השני הוא: הי קוראים לי בעז ונכנסתי ליחסים עם פלטפורמה דיגיטלית תוך כדי חתימה על חוזים שלא יכולתי לתת להם הסכמה מדעת כיוון שלא יכולתי לשער מה אותה פלטפורמה הולכת לחולל בחיי ובחיי הסובבים אותי. חשוב לי לכתוב בהמשך גם על הדרך בה פייסבוק לדעתי היא פלטפורמה מסוכנת למרקם החברתי, אבל אני מתחיל בפגיעה האישית מתוך הכרה שישנם רבים כמוני ושאנחנו צריכים לחשוב הרבה יותר טוב על הדרכים בהן אנחנו מטמיעים טכנולוגיות בחיינו ובחיי ילדינו דווקא מתוך האמונה בכך שיש דרכים חיוביות וטובות בהן נתן להטמיע את התפתחויות טכנולוגיות.

וידוי אמיץ

בשלב זה אני חייב להתוודות בפני 2,296 האנשים שכתובים כחברים שלי בפייסבוק: "אנחנו לא באמת חברים". אני יודע שזה מפתיע את חלקכם כרעם ביום בהיר, אבל אין לי אלפי חברים, גם לא מאות. 

השפה שבה אנחנו מדברים על רעיון מסוים, עבודה מסויימת או על פלטפורמה דיגיטלית חושפת בפנינו הרבה פעמים לאיפה עלינו להפנות את תשומת הלב. המעבר של פייסבוק בשימוש במונח "חברים" על פני מונחים אחרים אפשריים איננו מקרי, הרי סיפרו לנו שזאת פלטפורמה שמהותה רשת חברתית. אבל החברות הפייסבוקית היא כמעט מהלך הופכי למהלך החברי בעולם האמיתי. חברות בעולם האמיתי מצריכה זמן, השקעה, התפשרות, סבלנות, הסכמה להפגע, הסכמה לכך שלפעמים אתה תפגע ותצטרך להתנצל – נו אתם מבינים את הקטע, קשר עמוק עם אדם אחר. הפירות של אותו תהליך ארוך טווח הן מתוקים לאין שיעור ועבור רוב בני האדם הם תופסים מקום משמעותי בחיי הנפש. אני לא מדבר על שאלות ילדותיות כמו "כמה חברים יש לך?" אלא מי בא לנחם אותך כשאתה מתאבל על אדם אהוב? מי שם עבורך כשאתה שבור? לאיזה אנשים היית רוצה לספר שקרה לך משהו נהדר בחיים? יש את הדבר הזה שעם חבר.ה טוב.ה אפשר לבלות שעות בבית בלי לומר כמעט כלום פשוט כל אחד בשלו אבל ביחד, זאת כמעט תמונת מראה למדד החברות בפייסבוק- מדד האינטראקציה. 

אני רוצה להדגיש שאני חושב שקורים דברים אנושיים מהממים בפייסבוק וברשתות החברתיות, ושנוצרים שם גם שיתופי פעולה ודיונים מעניינים. כל שאני רוצה להצביע עליו הוא שלרוב המוחלט של הקשרים האלו (ותמיד יהיו יוצאי דופן) אין שום קשר למילה חברות, ואם זאת לא חברות אז למה לקרוא לה ככה?

תגידו שזאת סמנטיקה ושאני מתעסק בתפל, אבל אני מרגיש שיש פה משהו שהוא אימננטי במניפולציה שפייסבוק מפעילה על משתמשיה. לקראת מחיקת החשבון בדקתי כיצד נראו הפוסטים בשבועות הראשונים של פרופיל הפייסבוק שלי וגיליתי שם שני דברים מעניינים. הראשון הוא שכל האינטראקציות שלי היו עם חברים במעגל המאוד קרוב והיה להן נופח של מפגש דחקות בסלון, הדבר השני הוא שאחרי לא הרבה פוסטים מגיע הפוסט הבא שלי: Boaz is not addicted to FB anymore וחבר עונה לי בתגובה: "תמשיך להשלות את עצמך, אם אתה כאן אתה מכור". מדובר על אוקטובר 2007, חודש אחרי שנכנסתי לפייסבוק.

אז כמו שגיליתי, מסתבר שמהר מאוד היה אפשר להבין שהפלטפורמה הזאת היא דבר ממכר, רק היה קשה להבין עד כמה. ככל שאני גולל בשנים קדימה השיח נהיה פחות של החברה בסלון והחברים שלי הולכים ומתבזרים לפי תחומי העניין שלי ושל האלגוריתם. אבל עבור פייסבוק זה מהותי ליצור את הבלבול הזה בין ה"חברים" בפייסבוק לבין החברים שלך. כבני אנוש יש ברובנו צורך חזק בחוויה החברתית ואחד הדברים שעלו בי בתהליך שהוביל בסופו להחלטה למחוק את החשבון היתה השאלה של מחיקת הזהות החברתית שפיתחתי לי בשלוש עשרה השנה שהייתי בפלטפורמה הזאת. זהו פחד חוזר שעלה בשיחות שלי עם אנשים שאמרו שהיו רוצים לעזוב את הרשת החברתית אבל שהם מפחדים מהמחיר החברתי. הייתי מחוץ לפייסבוק לתקופה של כמעט שנה ואני יודע שזה לא היה המצב, ועדיין המערכת הזאת בנויה בצורה מופלאה ומצליחה לייצר את החשש הזה אצלי- גם אם אני רואה שעבורי זה חשש דק כבועת סבון.

סליחה! לא זה החבר שאני רוצה להיות

מגיל מסוים הקשר בין עוצמת החברות וקרבת המחיה שלנו לאותה חבר.ה הולך ומתמעט. כיוון שכפי שאמרתי קודם חברות היא דבר שלוקח זמן ומבוסס על אמון והשקעה הדדית כאשר כבר יש לנו חברה ממש טובה אנחנו לא הופכים להיות פחות חברים כי עברנו עיר. אמנם שהיה משותפת בפעילויות היומיות תורמת לתחושת החברות אך היא לאו דווקא זאת שתקבע את מידת הקירבה. כיוון שבשנתיים האחרונות אני גר בספרד אני חווה את האמירות האלו על בסיס יומיומי. המרחק מכמה מחברויות הנפש שטפחתי בעשרים וחמש עד שלושים השנה האחרונות לא הופך את אותם א.נשים לפחות משמעותיים בלבי. אבל השנה קרו לי שני מקרים שונים, פעם עם חבר ופעם עם חברה שגרמו לי להתאכזב מעצמי. בשני המקרים לא תקשרתי עם החבר.ה בערך שלושה חודשים בצורה אישית (שיחת וידאו/אודיאו או מסרונים) אבל ראיתי פרסומים שלהם בפייסבוק. הפרסומים היו חיוביים, מצחיקים, סקסיים ונוצצים ופעמים אף גררו מאות לייקים (בכל זאת יש לי חברים לוהטים!), אבל כשדיברתי עם אותה חבר ואותו חבר גיליתי שהם באמצעו של משבר מאוד קשה בחייהם האישיים. 

עכשיו תגידו, ברור כולם יודעים שפייסבוק זה זיוף וכביכול עוד יותר עבור עוסקים עצמאיים שעבורם זו היא גם פלטפורמה פרסומית (אני אומר כביכול כי זאת בעצם פלטפורמה פרסומית עבור כולם, אבל זה כבר ליום אחר). גם אני יודע את זה, אבל מה לעשות הפרסום עובד. כשרואים עוד אימג' ועוד אימג' שכל כולו משדר חיוביות והצלחה בסוף משתכנעים. הבנתי דרך השיחות האלו שלולא תחושת ה"אני שומר איתם על קשר כלשהו דרך הפייס"  לא רק שלא היתה נכונה אלא היתה הפוכה מהמציאות.  אז במידה מסויימת אני מרגיש שזה גרם לי לפעמים לא להיות החבר שהייתי רוצה להיות, אז סליחה. אני אוהב אתכם, כשקשה לכם אשמח אם תצרו איתי קשר (בפרטי).

חברי הקרובים מאוד חשובים לי, אלו באמת חבורת אנשים מופלאים ומעוררת השראה אחד אחת, כשהם נמצאים בקושי נפשי אני רוצה להיות שם עבורם ככל שאני יכול. בטוח שאינני רוצה לעודד פעילות שפוגעת במצב הנפשי שלהם, ואם יש לכם תהיות אז פרסום פוסטים נוצצים בזמן שהאמת היא שהמצב מאוד לא מזהיר היא פעולה לא מיטיבה וכבר יש לא מעט מחקרים בנושא ההשפעה הזאת. לרגע אני לא רוצה שישמע שהאשמה נמצאת אצל החברים האלה, גם אני הייתי חלק מזה, זה לא משהו שהמצאנו זאת הארכיטקטורה של הפלטפורמה.

הוידוי הנועז שלי היה כמובן לא יותר מבדיחת אבא שהיה עלי לספר מתוקף היותי אבא. הרי ברור לכל (או כמעט כל) משתמשי הפייסבוק שהחברים שלהם שם אינם באמת חברים שלהם. עם זאת השימוש בטרמינולוגיה הזאת והארכיטקטורה של הפלטפורמה דוחפת אותנו לבלבל בין ההתנהגות שלנו במרחב הציבורי לבין ההתנהגות שלנו במרחב הפרטי. מה היא אותה ארכיטקטורה עליה אני מדבר? יש לאותה ארכיטקטורה פנים רבות אבל הברורה ביותר מהבהת לנו בראש הפיד- בעז מרגיש… בעז חושב… בעז יתן לפייסבוק מידע חינמי ואינטימי אודותיו כדי שהם יוכלו לנתח אותו ולמכור אותו. וכך פעמים רבות אנחנו עדים לאנשים שמתערטלים פיזית (לא כולל פטמות חס וחלילה) או נפשית בצורה שלא תואמת את המרחב בו הפעולה קורת. מצד אחד דיברתי קודם על הפער שנוצר בין האימג' הנוצץ שלנו ברשת החברתית ובין המציאות, אבל הצד השני של זה הוא שהרשת החברתית לא באמת יכולה לספק את אותה תחושה עמוקה של תמיכה חברתית לה זקוק.ה כל מי שמתמודד.ת עם משבר או קושי נפשי. המחקר הזה שהוא אחד מני רבים מראה שישנה קורלציה הפוכה בין כמות הזמן שצעירים מבלים ברשתות חברתיות ובין תחושת התמיכה הרגשית שהם מרגישים שהם מקבלים בחייהם. 

שוב, אני לא טוען שאי אפשר לדמיין רשת חברתית שמאפשרת תמיכה רגשית לפחות ברמה מסויימת לחברים בה, אבל שוב השאלה היא מי הארכיטקט ומה הוא התכוון לבנות, ובוא נגיד שחיי הנפש של משתמשי פייסבוק אינם בראש מעייניו של מרק צוקרברג וחבר מרעיו. 

אפשרות מתוקה

עבורי המהלך של מחיקת חשבון הפייסבוק הוא גם מהלך שעושה ריקליימינג לשימוש במילה חברות. אני שמח שמהרגע שהחלטתי סופית לכבות את החשבון נתתי לעצמי שבוע של פרידה. כי פתאום דרך המהלך הזה של הריקליימינג לחברות קורה משהו, אני מקבל הודעות אישיות שאחרת לא הייתי מקבל, אני תוהה עם מי אני ממשיך לפלטפורמות אחרות ומי הולך להעלם כעוד פרצוף בפרצופספר. 

אם אני עומד מול אלפי אנשים אני לא קורא להם חברים, אבל אני בהחלט חושב שזאת אפשרות עבורנו להפוך להיות כאלו, ואיזו אפשרות מתוקה זאת כאשר אנחנו שומרים על משמעותה האמיתית של המילה חברות. 

וכשתשרה עליכם הרוח אני מאוד ממליץ לשמוע את ההרצאה הזאת של ז'רון לניאר (ועוד יותר ממליץ על קריאת ספרו בנושא):

9 תגובות ל “אנחנו לא חברים, אבל זאת אפשרות”

  1. Riki

    טוב אז חבר את המייל שלי אני מקווה שאתה יודע …. איך בדיוק עובדים בלוגים בשנת 2020? איך מודעים לטקסט חדש , למד אותי את הטכנולוגיה הישנה חדשה הזו.

  2. אבא

    שלום רב שובך ציפורה נחמדת

  3. לריקי- הי חברה שלי, זאת מהקבוצה של העשרות שנים… אצרף את המייל שלך לרשימה שתקבל עדכון כשיש פוסט חדש בבלוג, בשבוע הקרוב זה כל יום אז את יכולה פשוט לבדוק לבד כשאת נזכרת. איך עובד האינטרנט בלי הפילטר של הפייסבוק? זה בדיוק אחד הדברים שאני סקרן לגלות 🙂

  4. Riki

    אכן אבדוק , אוהבת מלא , לוקח על עצמך משימה מעניינת
    I wil stay tuned

  5. אילת סלומון

    הי בעז
    הנחת והשמחה הקורנת ממך בתמונה – שאני מאמינה שאיננה שקרית, וכן הכרותינו הקצרה והכיוון הרדיקלי והמחובר שבחרת , גורמים לי לרצות לשמוע עוד ממה שיש לך לומר. אשמח לקבל את רשימות הבלוג שלך. גם אני רוצה לצאת לחופשי בכמה רמות ובאופן גלובלי.
    בחום
    אילת סלומון – ממקום לשירה וכולי

  6. יופי של פוסט, וכיף שחזרת לכתוב. הבלוג בהחלט מוציא ממך דברים טובים.
    שוב אני לוקח לעצמי את תפקיד זה שמטיל כמה ספקות.
    אתה מצביע בצורה מדויקת על ההבדל בין חברות בפייסבוק לבין חברות בעולם האמיתי ואומר שאתה רוצה לבצע ניכוס מחודש למושג החברות. יפה מאוד, אבל שים לב שהמחשבה ששני הדברים הללו קשורים זה בזה בכלל היא שורש הטעות. והרי אלו שני דברים שונים לגמרי שכל מה שמשותף להם הוא השם. כל עוד זוכרים את זה לא מתבלבלים.
    בהשוואה לחברות קרובה חברות פייסבוק היא תחליף מאוד דל, התבססות עליה וניסיון לגרום לה להחליף חברויות עומק דינה לאכזב. אבל אם מבינים אותה כמה שהיא, כרובד נוסף על המציאות, ולא מנסים למצוא בה משהו אחר יש לה את האיכויות שלה. ביחס לרוב האנשים שאנחנו רואים בפייסבוק, נאמר כך, הבחירה אינה בין חברות לפייסבוק לבין חברות עומק, אלא בין חברות פייסבוק לבין לא לשמור על קשר. במקרים שלאנשים יש קשר קרוב מעבר לפייסבוק הרי שהחברות בפייסבוק היא עוד רובד נוסף ולרוב די מינורי ובוודאי לא באה במקום.

    עניין נוסף שעליו אני תוהה זה הארכיקטורה שאתה מזכיר שגורמת למופעי השיווק העצמי בפייסבוק. האם הארכיטקטורה הזו קשורה באופן ישיר לאתר פייסבוק? אם כן, אני חושב שאתה צריך להגדיר טוב יותר מדוע. אני לא רואה את הדברים הללו מתגשמים בצורה שונה בהכרח בפלטפורמות אחרות – אם כבר הארכיקטורה הכללית שאני חושב שמעודדת את סוג היחסים הללו זהו הניאוליברליזם שפייסבוק מבחינה זו הוא רק סימפטום שלו ושל סוג היחסים שהוא מייצר.
    אם יש מאפיינים ספציפיים בהטיות ובארכיטקטורה של הפיייסבוק שמייצרים באופן מכוון את סוג היחסים האלו אני חושב שאתה צריך להצביע עליהם באופן מפורש. למיטב ההתרשמות שלי ההטיות של הפייסבוק הן הטיות שהיו בפלטפורמה מראשיתה ואיש לא יכל לחזות במקור את האופן שיתגלמו במציאות – כמו שמקימי עיר לא יודעים בדרך כלל את הדי.אנ.איי. שיתגשם בה. לא מקימי פייסבוק ולא מקימי טוויטר ידעו בדיוק מה הולך להתגשם שם. רוב התיקונים שנערכו בהמשך הדרך היו מינוריים יחסית בעיני לדי.אנ.איי. הבסיסי הזה ולסוג היחסים שהוא מייצר בפועל (פעמים רבות למורת רוח של יוצרי הפלטפורמות עצמן שאולי היו רוצים שהילדים שלהם יתנהגו אחרת). אבל שוב אם יש לך דוגמאות ספציפיות לאופן שבו ההטיות מעוצבות באופן זדוני כדי לשם להפוך את כולנו למכורי לייקים ואהבה אני חושב שחשוב להציג אותן כחלק מטיעון כזה והן יהפכו אותו לחזק בהרבה.
    אני בכל מקרה הולך לצפות בסרטון של לאניר בהקדם.
    מצפה לרשומות הבאות, עידו

  7. אילת- כיף לשמוע ממך, אצרך אותך לרשימת התפוצה.

  8. עידו- אנסה לענות לך בקצרה בתקווה שזה יענה לפחות בצורה חלקית על השאלות שלך. לגבי השאלה הראשונה- אתה כותב "אלו שני דברים שונים לגמרי שכל מה שמשותף להם הוא השם" הרי על זה בדיוק הפוסט מדבר על הבלבול שנוצר עקב השימוש באותה מילה לתאר שתי סיטואציות שונות. לטעמי יש עוד לא מעט דברים שמשותפים לשני סוגי היחסים מעבר לשם וכיוון שהרשת הזאת מרכזת גם את החברים האמיתיים של כולנו הדבר הופך לאף יותר מבלבל. קרה לי כבר שמישהו שמכיר אותי רק מהפייסבוק פגש אותי באירוע חברתי והתחיל לדבר איתי כאילו הוא יודע מה קורה בחיי ומתוך קירבה חברתית לא מותאמת ומצד שני קרו פעמים כפי שכתבתי בפוסט שחשבתי שאני במידת מה מעודכן על שלומה של חברה שלא דיברתי איתה תקופה כשלמעשה ההיפך הוא הנכון. לגבי מה האיכויות של אותה מערכת יחסים וכיצד חברויות הפייסבוק שלנו ונוכחות הפייסבוק שלנו נבנות יש לזה קשר ישיר למה האלגוריתם מקדם והרצון שלנו לנראות של הפעילות שלנו כפי שכתבתי בפוסט הבא בסדרה. אתה טוען שעדיף לשמור על עוד ועוד קשרי פייסבוק כל פני חוסר קשר, לטעמי המחקרים שמתפרסמים על תחושת חוסר התמיכה הרגשית שאנשים חשים והקשר שלהם להמצאות ברשתות חברתיות דווקא מראים אחרת. כמובן שיש פה שאלה ענקית שאני לא יכול לעסוק בה עד הסוף לעומק של "למה אנשים יוצרים חברויות", אני כן חושב שאחת הסיבות המרכזיות לחברות היא הצורך שלנו בתחושה של קהילתיות ותמיכה רגשית ובהקשר הזה ריבוי הקשרים בפייסבוק לא רק שלא תורם אלא אף מזיק.
    לגבי השאלה השניה- אתה ממשיך להתיחס לפייסבוק באיזושהי תמימות כאילו הם יצרו משהו ובמקרה יצא להם ככה. במהלך השנים פייסבוק חיזקו את השימוש במילה "חברות" בהקשר של הפלטפורמה, יצרו אופציות להגדיר מי חברך הקרובים, רק בשנה שעברה פייסבוק יצאו בהצהרה שהם משנים את האלגוריתם כך שהמשתמשים יראו יותר פוסטים מהחברים הקרובים שלהם תוך כדי בשימוש בשפה שאמורה להשכיח מהמשתמש שפייסבוק לא דואג לשלומם אלא להכנסות של החברה מחברות שקונות את המידע שלנו. אגב אני חושב ש"הילדים" של הפלטפורמה הזאת מתנהגים ממש בדיוק כפי שהפלטפורמה מסלילה אותם, לאורך השנים ראיתי את זה עלי ועל האנשים שבפיד שלי. לסיום אני לא טוען שפייסבוק המציאו את הרצון שלנו להיות נאהבים ונראים אבל הם בהחלט שכרו כמה מטובי המתכנתים כדי להשתמש ברצונות האלו שלנו כדי להשאיר אותנו כמה שיותר זמן בתוך הפלטפורמה תוך כדי שהם אוספים עלינו מידע ומוכרים אותו שלא מתוך שיקולי טובתנו.
    מרגיש לי שתשובות מלאות לשאלות שלך מצריכות היקף כתיבה כמו הספרים של לניאר וזובוף, אני מקווה שברצף הפוסטים שלי אני מציע מספר נקודות מחשבה הן על איך שהמרחב הפייסבוקי עובד והן על האחריות החברתית והמוסרית שיש לנו כפרטים הנמצאים במרחב שאנחנו מזהים שהוא פוגעני עבורנו או עבור הסביבה שלנו.

  9. אני חושש שמה שיש לי להוסיף עכשיו הוא הערת שוליים לשיחה שלך כאן עם עידו הרטוגזון.
    בעיניי הבילבול של מושג החברות הוא דבר שלגמרי כן מעוגן בארכיטקטורה של הפלטפורמה. כמו תמיד, אני חושב על זה בהשווה לאינטרנט הפרה-פייסבוקי, איפה שההפרדה בין הישות הוירטואלית והישות הפיזית הייתה יחסית מובהקת. כולם השתמשו אז בכינויים, וכשלא – זה היה חד וברור שהם נחשפים באופן חלקי, כמו דרך צילום או ציור פורטרט. בפייסבוק זה נראה שאתה בא במגע עם האדם די בכללותו. הפרופיל הוא פרופיל של האדם. אם אתה עוקב אחרי פרופיל כלשהו, אתה יכול לראות איך הוא מתחתן ומתגרש, פותח עסק, מנהל חיי קהילה מסויימים, בקיצור – אתה מקבל הרבה מאוד ממה שהאדם הזה חווה, רק מנקודת מבט חיצונית. פייסבוק מטבעו מבלבל. אבל לא רק בגלל שיש בו ממד אשלייתי אלא באמת בגלל שהוא שאב חלק גדול מהחיים אל תוכו. כמעט כל האינטרנט נכנס לתוכו, ויחד עם האינטרנט, בני האדם. אנשים באמת מתאהבים ופוגשים חברים חדשים דרכו. לא פייק. מה שכן, גם הבילבול לא פייק. אנשים פונים אליי בפרופיל כל הזמן עם עניינים מקצועיים ואני צריך להסביר להם שאני לא עובד עכשיו. הם מבולבלים. אני בלבלתי אותם. פייסבוק עזר.


השאר תגובה