“אני פרויקט כזה”

"בניגוד לכל האופוריה סביב, הספרות העברית לא שווה בעיניי שום דבר, כולל כל הכוכבים הגדולים שלה"

מהי אותה תרבות שזכתה למוסף המכובד "תרבות וספרות" ב"הארץ"? האם תרבות היא סך המוצרים שמובאים לציבור הרחב באותה תקופה? האם מוסף תרבות יכול להיות מורכב מרשימה ארוכה-אך-סופית של ספרים, דיסקים, סרטים והצגות שראו אור באותו שבוע?

כנראה שלא. מוסף תרבות הוא המקום שבו אמורה תרבות לדון בעצמה; לחטט, לשאול, לענות, להתלהם, להכתיר ולהשפיל. משום שתרבות אינה אוסף של יצירות מבודדות שמנותקות זו מזו ומתפרסמות באותו זמן נתון, היא גם אוסף הקשרים שביניהן, אוסף הדיבורים עליהן, אוסף ההכרעות, האמונות – אסתטיות ואחרות – שהולידו את היצירות האלו.

"בניגוד לכל האופוריה סביב, הספרות העברית לא שווה בעיניי שום דבר, כולל כל הכוכבים הגדולים שלה"

ההכרעות האסתטיות מתקבלות במרכזי כוח מסוימים. מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" הוא אחד ממרכזי הכוח האלו, או, נכון יותר, אחד ממרכזי הכוח הפוטנציאלים. כי, על אף שם העיתון שבו הוא מתארח, המוסף לתרבות וספרות אינו פועל עוד בתרבות העברית הנוכחית, רובו אף אינו קשור לתרבות הנוכחית, תהא זו עברית או לועזית.

המוסף, שאותו עורך מזה 17 שנה אדם בשם בני ציפר, אינו רלוונטי למה שמתרחש כיום בתרבות הארץ, לטוב ולרע. ואם לשפוט על פי הצהרותיו של ציפר, מדובר במהלך מכוון.

כמי שמתנגד לתרבות וספרות הישראלית הנוכחית עומדות בפני ציפר שתי ברירות עיקריות: להילחם בתרבות זו או להתעלם ממנה. איך ×”×™×” נראה "תרבות וספרות" לו ×”×™×” ציפר מקדיש לה כמה נביחות תוכחה מדי שבוע? הוא לא עושה זאת. ציפר בחר בהתעלמות, והתעלמות אינה מובילה לשינוי – היא הורגת.

קשה לצפות ממוספי התרבות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" להרבה. שני המוספים הללו, אף על פי שגם הם מוספים שבועיים, אינם מחזיקים באותו הסטטוס, חופש פעולה ומקום שלו זוכה המוסף לתרבות וספרות. וכאשר מוסף זה, עם כל כוחו הפוטנציאלי, בוחר לעסוק במאה ה-19, המאה ה-18 והמאה השלישית לפנה"ס, הוא בוגד באחריותו לתרבות, שממנה צמח ושתלויה בו, בין השאר, כדי להתקיים.

"באופן הכי כן, אני חושב שהתרבות באמת לא השתנתה בכלל, ולכן אין צורך להחליף את העורך. השקפת העולם שלי עדיין תקפה"

כך אומר בני ציפר, אחרי 17 שנות עריכה. אנחנו חושבים אחרת. ×”×’×™×¢ הזמן שבמוסף "תרבות וספרות" ×™×”×™×” מישהו שמוכן להתייחס לתרבות הישראלית. הוא לא חייב לאהוב אותה – כולה או חלקה – אבל הוא חייב להכיר בקיומה. די לנו מ“שומרי סף מודרניסטיים", כפי שמכנה עצמו ציפר. איננו יכולים להרשות זאת לעצמנו. לא עוד.

"אני בעד אליטיזם, אבל ציפר הוא חרטטן משעמם ומתנשא, שתרומתו לספרות היא אפס"

תמיר, 12/02/05 00:22”*

*כל הציטוטים נלקחו מראיון שערך רואי וולמן עם ציפר בשנת 2005.

החיים הם לא באך. החיים מיונז

חשבתי שספר ממש טוב אמור לקחת אותך כמו בתולה; להשכיח ממך כל מה שידעת על ספרות, כל מה שידעת על מין, ולהתחיל מחדש. היו ספרים שעשו את ×–×”. אבל אז קראתי את "אללים" של אברהם הפנר, והבנתי שטעיתי. "אלל (ALLELE) – אחד מתוך שניים או יותר מופעים של גן. שני גנים או יותר שההבדלים ביניהם הם ×›×” זעירים שלמעשה אין הם אלא וריאציה קרובה עד זהות של אותה תופעה". (מתוך "לוח מלים ומונחים שאינם שגורים (אולי) בפי הקורא", "אללים") לקרוא את "אללים" ×–×” בדיוק ההיפך מלהיות בתולה. "אללים" מתייחס אלייך כמו אל אישה בשלה. לא עוד מסע חפוז בתחנות קבועות אל עבר המטרה הנכספת. לא עוד ניסיונות הסתרה, גישושים מתחת לחולצה, והחנקת צעקה. הבנה ופירוק. רוצה לומר: אנחנו יודעים, היינו שם. היינו גם שם. בואי נראה מה אפשר לעשות עם ×–×”.

אלל. (הגרסה של אליאס ווקן) במרכז הספר ארבע דמויות: שתי נשים ושני גברים. תל אביבים. בעלי מקצועות חופשיים. עסוקים באי-צדקו של הכיבוש, בניסיון למצוא אלל, בטבע האדם, בגרמניה, במיניות ובאהבה. נשמע בנאלי, אה? אלא ש"אללים" הוא ספר מבוגר. כמו איש מבוגר, הוא אינו מנסה להפגין להטטנות לשונית, שליטה בנרטיב ורשימת קריאה נוספת. כמו איש מבוגר, הוא מנסה להתפרק מתחושת ההישג בכיבוש המטרה "לכתוב ספר טוב". הדמויות אינן עשויות על-פי המדריך לספרות יפה, הנרטיב מפורק לחלוטין והשפה רגעים מתפנקת בהברקותיה, רגעים קרה ומדוייקת ורגעים נואמת במליצותיה. ואז, כמו שקורה לפעמים במין, שוכחים לרגע שזו ספרות. אין עוד תחושה חיצונית שמנסה להדגיש את עצם קיום המעשה, ולהעריך את טיבו ואיכותו, אלא התמקדות במשפט, במילה, במחווה, בנגיעה, באיבר.

האם יש רופאים בקהל?

בראשית השבוע נחתה בתיבת הדואר שלנו הפתעה: מישהי הזמינה אותנו למנוי פרו. איתמר ואני לא ידענו את נפשנו מרוב שמחה. הבטנו ×–×” בזו – וירטואלית, כמובן. אני ואיתמר לא באמת אנשים, רק חיות הקלדה – ומייד הבנו: אין לנו שום צורך לקבל את הזמנתה הנדיבה של אותה גברת, שמכונה "אמא שלך", משום שבקרוב מאד אנחנו עוברים מהשכונה, עוברים מישראבלוג. כן, מה ששמעתם. אנחנו חושבים על כך זמן מה, ואנחנו כבר מחזיקים בדומיין hahem.co.i. התקופה האחרונה הוקדשה להעלאת רעיונות לשיפור, ובקרוב צפוי להיפתח שם משהו עוד יותר מראוי. אנחנו מקווים לעשות שם מה שעשינו פה, רק יותר טוב, ועם עוד כמה חברים. אם תלכו ללינק תראו שתומר ליכטש כבר עזר לנו לפתוח וורדפרס ראשוני ביותר. אבל תומר הוא איש עסוק, ואנחנו, למרות הכל, אנשי תוכן יותר מכל דבר אחר. ולכן, הפנטזיות שלנו מסרבות לקרום עור וגידים. וכאן אני מגיעה למטרה שלשמה התכנסנו. אנחנו צריכים עזרה בפיתוח ובעיצוב. אין לנו שאיפות גדולות מדי, ויש לשער שאדם מיומן יוכל לסייע לנו בכמה שעות בודדות. אז אם אתם אוהבים את המקום ×”×–×”, ומעוניינים לעזור כתבו לנו. אנחנו זקוקים לכם.

מגזין תרבות רב משתתפים, שעוסק בספרות, מיאוס, מבנים ויחסי כוחות. ובעוד קצת, בעצם.