הם מ פ ח ד י ם
המתנחלים וסייעניהם בממשלה ובתקשורת לחוצים מאד לאחרונה. תופי הטם-טם של החרם הבינלאומי עליה רועמים, ויש סימנים מעידים שמגן השואה של ישראל – זה שאפשר לה להפנות אצבע מאשימה לעבר עמים אחרים באיום שאם הם ידברו על הכיבוש והסיפוח, ישראל תכנס להתקף זעם ילדותי ותדבר על השואה – נסדק ושוב איננו מתפקד כבעבר. ישראל מוצאת את עצמה במקום שבו היתה צריכה להיות כבר ב-1982: כמדינה שנשפטת על פי פעולותיה, לא על פי פעולות של מדינות אחרות כלפי אנשים שלא היו אזרחיה בשנות השלושים והארבעים. באיחור ניכר אחרי משטר האחות, האפרטהייד הדרום אפריקני, יש סימנים שישראל תצטרך להתחיל לשלם את מחיר פשעיה.
גרמניה הודיעה השבוע, במהלך שהלחיץ מאד את משרד החוץ, שהיא לא תעביר כסף לחברות הייטק ישראליות אם אלה תפעלנה גם בשטחים. היא גם לא מתכוונת לממן מחקר כלשהו של "אוניברסיטת" אריאל, ה"אוניברסיטה" היחידה בעולם שהוקמה בצו המפקד הצבאי. בשבוע שעבר, זומנו שגרירי ישראל במדינות האיחוד האירופי לשיחת נזיפה אחרי ההכרזה הישראלית השגרתית על המשך הבניה בשטחים. כשניסה משרד החוץ לארגן לשגריר האיחוד האירופי בישראל, לארס פאבורג-אנדרסן, את המקבילה הוורבאלית של הושבה על כסא נמוך, העז הערל להתחצף ולהבהיר למשרד החוץ שאם השיחות של קרי ייכשלו וישראל תמשיך לבנות בשטחים, היא תמצא את עצמה תחת חרם: זה יקרה, הוא אמר, לא בשל החלטה של ממשלות אירופה – אלה, יש לציין, מפגרות משמעותית אחרי דעת הקהל וחוששות מהצל הישן של האשמה ב"אנטישמיות" – אלא מלמטה, מהציבור הכללי באירופה, שנשבר לו.
ישראל כבר התחמקה, בקושי, מהתנגשות כזו עם אירופה לפני מספר חודשים, כשהסכימה – על אף הימין הקיצוני מהרגיל בממשלה – להכנע לדרישה האירופית שכסף מדעי אירופי שמוענק לישראל במסגרת הסכם הורייזון 2020 לא יחצה את גבולות הקו הירוק. זה היה מעט מאד ודי מאוחר. עכשיו מתחילים בממסד הישראלי לקלוט שזו היתה רק המנה הראשונה.
התוצאה, בשבוע האחרון, היא פאניקה כללית. "בכירים במשרד החוץ" – ניחוש: קוראים להם אביגדור ליברמן, תושב ההתנחלות המבודדת נוקדים – האשימו בחרם המתקרב על ישראל את… ציפי לבני. לטענתם, הקריאות לחרם הן חלקן של קבוצות מבודדות ולא חשובות, ובכך שלבני מזהירה מהסכנה, היא מחזקת אותן. וואלה. מסתבר שממשלת גרמניה ושגרירות האיחוד האירופי הן "קבוצות מבודדות ולא חשובות" ולא עדכנו אותן בנושא.
אחד הדוברים הוותיקים ביותר של ממסד המתנחלים, ישראל הראל, כתב מאמר שוצף שכותרתו היא "לא חרם ולא נעליים." הוא מאשים את קרי בכך שהידיעות על החרם המתקרב, בעגלא ובזמן קריב, הן תוצאה של מלחמה פסיכולוגית נגד הציבור הישראלי. בדרך הראל משקר שקר מעניין: הוא טוען ש
"איש אינו מזכיר, שהמשבר הכלכלי הגדול ביותר בעשורים האחרונים החל ב–1993, ימים ספורים לאחר צלצול פעמוני השלום והדפסת הצילומים וכותרות ההונאה העצמית מרחבת הבית הלבן, בדבר "השלום בימינו". למרות כמה שנות צמיחה, הטרור שהפלסטינים פתחו בו גרם ליותר מאלף נרצחים, וגם לשיתוק המשק ולמשבר כלכלי ממושך."
ההדגשה שלי. שמתם לב לתרגיל הזה? הראל רוצה לומר לנו שההסכם עם הפלסטינים ב-1993 הוביל למשבר כלכלי. מאחר ויש עדיין די הרבה אנשים שחיו אז ועדיין זוכרים ששנות רבין-פרס היו שנות פריחה כלכלית כמעט חסרת תקדים, צריך לסייג את השקר: צריך לומר ש"למרות כמה שנות פריחה" – שנבלמות באיבן ב-1997, כשהעולם קולט שנתניהו לא מתכוון ליישם את ההסכמים וחברה אחרי חברה יוצאת מכאן – בסוף חטפנו משבר כלכלי.
רק שבין 1993 ל-2000 קרו כמה דברים. קרו שלוש השנים של נתניהו, שבהן מזמז כמיטב יכולתו – כפי שכבר הודה – את הסכמי אוסלו; קרתה הקריסה של השיחות של ברק וערפאת. הוכפל מספר המתנחלים בגדה והפלסטינים קלטו, בלשון הדימוי של אבו נימה, שישראל נושאת ונותנת איתם על פיצה בעודה בולסת לתאבון פרוסה אחרי פרוסה; הפלסטינים קלטו שמשטר ההיתרים שהחלה ישראל להפעיל אחרי 1993, שיצר בפועל בין הים לירדן חמישה מעמדות של פלסטינים – פלסטינים ישראלים, שנומינלית יש להם זכויות אזרח; פלסטינים תושבי ירושלים המזרחית, שמחזיקים בתושבות ישראלית; פלסטינים בשטחי A ו-B, שיש להם אוטונומיה מוגבלת מאד; פלסטינים שמתגוררים בשטחי C, שחייהם אינם חיים ומתנחלים ואנשי ממשל ישראלים עושים כמיטב יכולתם לנשלם; ופלסטינים שחיים בעזה – ושההצעה של ברק לא הולכת לשנות את זה. השיחות התפוצצו ב-25 ביולי 2000; האינתיפאדה השניה התחילה בסוף ספטמבר, חודשיים אחר כך.
למה אני חוזר שוב לשם? כי מאמר אחר, של אורלי גולדקלנג – עורכת ב"מקור ראשון" – לוקח את השקר של הראל ויוצא איתו לריצת מרתון. "נסיון העבר מלמד שבכל פעם שיש מו"מ פורצת אינתיפאדה," מנסה גולדקלנג להונות את דעת הקהל כדי לחפות על המחנה שלה. אה, לא, זה שקר: לפני האינתיפאדה הראשונה לא היה שום משא ומתן, והאינתיפאדה השניה פרצה אחרי כשלון המשא ומתן.
למה צריכים המתנחלים לשקר? קודם כל, כי בטבעם הם שקרנים. אין התנחלות שלידתה איננה בכזב, הונאה או גזל. כשהם צריכים לעבוד על החוק, אז התנחלות היא "מאחז צבאי", "מאחז נח"ל", "אתר ארכיאולוגי" ושאר הונאות – אבל כשבאים לפנות אותן, הן הופכות מיד ל"הבית." ככה זה: האינסטינקט הראשון של המתנחלים הוא לשקר. הם והאמת לא מסתדרים, מימי מלון פארק והלאה.
ושנית, משום שהם יודעים שהציבור הישראלי מוכן לתמוך בהתנחלויות כל זמן שהוא לא צריך לשלם עליהן מחיר. או, אם לדייק, כל זמן שהוא לא מודע למחיר שהוא משלם עליהן. הם לא רוצים שנזכור, אז הם מנסים להעמיד פנים שההתנתקות לא זכתה לתמיכה ציבורית – למרות שבעקביות, 70% מהציבור תמכו בה. למה הציבור תמך בה? משום שהחמאס הצליח להעלות את מספר ההרוגים הישראלים ברצועה לבלתי נסבל. נקודות השבר הגיעו כשחמושים פלסטינים תקפו את מגורי החיילות בהתנחלות נצרים, ואחרי שחיילי צה"ל צולמו זוחלים בחולות של רפיח כשהם מחפשים את שרידי הגופות של חיילים שהנגמ"שים שלהם עלו על מטען – שני נגמ"שים שונים.
המתנחלים יצאו מהסרת גוש קטיף עם לקח חד משמעי: לא הצלחנו "להתנחל בלבבות." הציבור היה אדיש כלפיהם. כשהם התחילו לתקוף מטרות אזרחיות בישראל ואת צה"ל, חלק ניכר ממנו הפך עוין. הם יודעים שבאותה האדישות, יקבל הציבור הישראלי את הסרתן של התנחלויות בגדה – אם יצליח להתגבר על הרתיעה האוטומטית שלו מ"לצאת פראייר" מול הפלסטינים. כשהציבור הישראלי יצטרך לבחור בין זינוק ביוקר המחיה שלו יחד עם קריסה כלכלית ועליה באבטלה, יחד עם הפיכה למצורע בינלאומי וחיסול הטיסות לחופשה באירופה, ומן הצד השני בהסרת ההתנחלויות, די ברור במה הוא יתמוך.
וזה מה שמפחיד את השקרנים המקצועיים, שבנו לעצמם מדינת רווחה משלהם ממזרח לקו הירוק תוך שהם מצביעים עקבית בעד חיסול מדינת הרווחה בישראל גופא. אז הם צורחים כמיטב יכולתם שלא קורה שום דבר ושהכל בסדר. מה יקרה כשהציבור יתעורר? אז תהיה בעיה, אבל אולי אם לא נדבר על זה, זה לא יקרה.
אחרי הכל, אנחנו מדברים על אנשים שמאמינים ש"אין נסיגה בגאולה" ושיהוה עומד מאחוריהם כשהם גוזלים את אדמתו של דל, עושקים אלמנה, ומנשלים יתום. והם מריחים שהם שוב עומדים מול עוד איזו ימית, עוד הסרת גוש. השלב הראשון הוא הכחשה.
ואחריו בא הזעם. זה השלב שממנו אנחנו צריכים להזהר מאד.
ועוד דבר אחד: אתמול (ו') נפטרה שולמית אלוני. כתבתי כאן כמה דברים לזכרה. .
הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.
(יוסי גורביץ)
לא סתם שר התשתיות פועל נמרצות כדי לשפר יחסים וקשרים עם מדינות שזכויות האדם הן לא ציפור נפשן בלשון המעטה.
הוא מכין אותנו ליום שאחרי החרם – כי ההתנחלויות חשובות לו כנראה יותר מהיחסים עם המערב.
שבוע טוב
חשוב להדגיש:הימין שואף לאחד את כל חלקי ארץ ישראל, מי שהמציא את רעיון גדר ההפרדה ומי שהקים אותה היה שרון בלחץ אנשי הרעיון "הם שם ואנחנו כאן"
הימין תומך בשוויון מלא לכל אזרחי מדינת ישראל .
גדר הפרדה, (גם אם תזוז מערבה) פוגעת קודם כל בערבים .
נכון שצמצום הפערים יקח זמן (כמו במזרח גרמניה) אבל זה הפתרון הנכון לטווח הארוך.
אני כותב מסמארטפון-כך שעלול ליפול שגיאות במבנה השורות .
חשוב להדגיש, הימין לא שואף לכלום. לימין אין מושג מהחיים שלו והימין יודע רק לקשקש בקומקום. היה איש ימין אחד בשם רחבעם זאבי שאכן הייתה לו תוכנית. לא מוסרית וגם לא ישימה אבל לפחות הוא שם איזו אלטרנטיבה על השולחן. הימין בישראל הוא סוג של מצב נפשי שלא לומר מחלה נפשית של ילדותיות מתפנקת. מצד אחד הם לא רוצים לוותר על הנדל"ן מצד שני לא רוצים פה ערבים – למרות שזה בא ביחד. מצד אחד לא רוצים ללכלך את הידיים ולכן שגויים יעשו את העבודה מצד שני שהגויים האלו ילכו כי פה זה מדינה יהודית. מצד אחד מדברים על ביטחון מצד שני מקימים התנחלויות בלב איזור צבאי מה שמפריע כהוגן לצבא ולא מוסיף גרם אחד של ביטחון (אבל הם חוזרים על השטות הזאת שההתנחלויות מגינות על המדינה, איך? לא ברור אבל הן מגינות).
לימין אין תוכנית, אין דרך ואין תפישת עולם שאפשר להתנגד לה. עם זאת הימין איננו אשם בכלום. האשם כולו נעוץ במפלגת העבודה שעוד לפני 67 כבר בנתה פה חברה מעמדית ואחרי 67 אנשיה לא רצו לוותר על העבדים הזולים שהציפו כאן את הארץ. זהו החטא הקדמון, מכאן מתחילות כל הצרות ומה לנו להלין על הימין כשזרענו את זרעי הפורענות בעצמנו.
מה? הימין בישראל שואף להמשיך ולהחזיק בשטחים, תוך כדי סיפוח זוחל, ואם אפשר אז לגרום לכמה שיותר תושבים מקוריים שם לעזוב.
אפשר לומר לא מוסרי, אבל זאת חתיכת שאיפה, ועד עכשיו הם דיי מצליחים…
באמת? אז למה ערבים בונים את ההתנחלויות ועובדים שם בנקיון? אם הייתי רואה את המתנחלים בונים בעצמם את בתיהם וסוללים את הכבישים להתנחלויות היה לי ויכוח אידאולוגי איתם. כשאני רואה אנשים שנותנים לשכנים שלהם הן סיבות להישאר והן סיבות לשנוא אותם אני מבין שאין כאן שום תוכנית מסודרת אלא רק ניצול מתמשך.
אני משער שאתה מעריך באותה שנינות גם את הערבים ומכאן האופטימיות הגדולה שלך בדרכך האידיאולוגית.
מנין לך מה דרכי האידאולוגית? מכיוון שאין לי יותר מדי אשליות לגבי הערבים (אגב, ראה דעתו של בעל הבלוג הזה בקישור אל האיסלאמופוביה) אני לא ממש מבין למה להכניס 2.25 מליון מתוכם למדינה שלי.
זה לא שבלי הכיבוש הכל יהיה נפלא אבל לפחות יהיה סיכוי למדינה להתקיים.
שלום עדו
לימין ישנה דרך: תוכנית בנט, והתוכנית של חלק מהימין השורשי לאחד את כל חלקי ארץ ישראל. זה ודאי מוסרי יותר מגרוש מאות אלפי אזרחים או חילופי שטחים נוסח ליברמן,נכון שבהתחלה תהיינה בעיות, אבל אם גרמניה הצליחה לאחד את שני הגרמניותגם בישראל הקטנה זה יצליח.
אני רק שאלה: מה עם מיליוני הפלסטינים שבשטחים האלה? האם אתם מתכוונים לתת להם מעמד שווה לישראלים, כולל זכות הצבעה וכו?
בס"ד
כן.גם כך הם גרים איתנו ועובדים איתנו אין שום סיבה שהערבים תושבי יו"ש יהיו לנצח פועלי בניין ,החלת החוק הישראלי על יו"ש תביא פריחה כלכלית והקמת חברות חדשות.
שלום לתוהה:
כן.גם כך הם גרים איתנו ועובדים איתנו אין שום סיבה שהערבים תושבי יו"ש יהיו לנצח פועלים ,החלת החוק הישראלי על יו"ש תביא פריחה כלכלית והקמת חברות חדשות.
כלומר אתם רוצים מדינה דו לאומית. סמולנים בוגדים!!
ברור לך שהמשמעות היא שבהנחה ולא יהיה פה מרחץ דמים אחרי סיפוח כזה, בבחירות הראשונות לאחר חצי מהכנסת (לפחות) מורכבת מערבים. עזוב את אנשי ארץ ישראל השלמה, אפילו השמאל המתון לא יסכים לזה.
אתם בטוחים שחשבתם על זה לעומק או שארץ ישראל השלמה היא חזות הכל.
אתה כותב יו"ש ושוכח את עזה. בדיוק כמו בנט. עזה היא חלק מארץ ישראל יותר מנהריה למשל. אז אני מניח שגם תושבי עזה ייהפכו לאזרחי ישראל.
ערב טוב
כמו שאין מרחץ דמים עם מליון ערבים לא יהיה מרחץ דמים גם עם 3 מליון ,לכל היותר מחתרת בדלנית (כדוגמת הבסקים).
שליש חברי כנסת חברי כנסת שייכים למיעוט לא מהווה בעיה -להיפך התקציבים האזרחיים יגדלו .
לגיל, ישראל לבדה תחליט (כמו שהחלטנו לספח את הגולן ללא איו"ש).
כמובן שהתוכנית תצטרך ליטוש :
לדוגמה, מעבר לצבא בהתנדבות, מעבר למשק קפיטליסטי(פחות תקציב רווחה וכו').
זהו, שהימים בהם ישראל יכלה להחליט לבד מה היא מספחת נגמרו מזמן.
מי שרוצה להכניס את רוב הפלסטינים לבנטוסטאנים, יקבל תחילה את המקבילה המקומית ל-ANC ומנדלה, ואחר כך את המקבילה המקומית לדה קלרק.
דרך אגב, אני לא חושב שזה יהיה המצב הגרוע ביותר. אבל אני לא בטוח שאתה תסכים עם זה.
איפה כתוב "בנטוסטאנים"?
זאת תוכנית בנט, גם אם הוא לא השתמש בשם המפורש.
יכול להיות שיש לך רעיון אחר, אבל גם המספרים שלך אינם מסתדרים אם מכניסים אליהם את כל הפלסטינים בגדה המערבית, שלא לדבר על עזה (כפי שכבר ציינו אחרים).
המספרים שלך לא ברורים לי. חשבתי לכתוב הערכה על פי מה שאני יודע, אבל מצאתי מאמר שמעביר את המסר יותר טוב
http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2058684
"בישראל חיים 6.2 מיליון יהודים ואחרים; בעזה חיים 1.7 מיליון פלסטינים; בגדה חיים כ-2.5 מיליון פלסטינים. בישראל חיים עוד 1.6 מיליון פלסטינים, לא כולל דרוזים. כך שיוצא שיש 5.8 מיליון ערבים ו-6.2 מיליון יהודים. "תוסיף לזה 60 אלף מסתננים, 120 אלף תיירים כביכול שנשארו בישראל, 300 אלף פלסטינים שנכנסו מאז 67' וחיים בישראל, עובדים זרים, ויוצא שנכון להיום אנחנו 49% בין הירדן לים". "אם זה היה ויכוח אקדמי, לא היה שווה לי להתעסק אתם."
ערב טוב
מספר הערבים ביו"ש הוא בין 1.5ל2.5 מיליון אז נלך האמצע (2 מיליון) .
מבנה השורות הוא הבעיה הכי קטנה שלך.
שתי הערות:
1. אני לא חושב שהמתנחלים באמת שקרנים, לדעתי הם סובלים ממקרה חמור ביותר של עיוות בתפיסת המציאות. מספיק לשמוע את סיפורי ברוך גולדשטיין ״הגיבור״ ואיך הציל את יהודי חברון מטבח כדי להבין שכשהמציאות לא מתאימה להם, הם מייצרים לעצמם בראש מציאות חלופית. הרבה יותר בעייתי משקר.
2. שלב הזעם? זה לא אנחנו צריכים להיזהר אלא הפלסטינאים האומללים. מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להתמודד עם ״הזעם״ זה פשוט להוציא משם את הצבא. את מה שפושטקי הגבעות יכולים לעשות בלי שמירה של צה״ל ראינו כבר בקוסרא.
המתנחלים שקרנים בריבוע – שקרנים, גנבים, גזלנים, ורוצחים.
מה ההבדל בין לחיות בשקר ולחיות בהכחשה? ההבדל הוא שמי שחי בהכחשה משקר גם לעצמו. האם זה הופך אותו לפחות שקרן? שאלה טובה.
הבעיה היא קשה עוד יותר. שהרי את כל מה שאתם אומרים על המתנחלים הם בקלות יכולים לומר עליכם.
יצחק, כפי שכתבתי קודם לאדון קו 451: כל הרעות החולות התחילו מהשמאל, אם אפשר לקרוא כך למפלגת העבודה.
הכיבוש התחיל בזמן המערך, עוד לפני הכיבוש היו כאן מעמדות לפי גזע וצבע עור ומלחמת קדש הייתה מלחמה אימפריאליסטית למהדרין. הבעיה של השמאל הוא לא ששכחנו מה זה להיות יהודים אלא מה זה להיות שמאל.
למען ההגינות צריכים להגיד שלארגוני הימין באמת אין מה לחשוש מחרם בינלאומי כל עוד בתי ההימורים של מוסקוביץ ואדלסון עובדים בתפוקה מלאה..
אתה חושב, באמת?
שהם "מריחים שהם שוב עומדים מול עוד איזו ימית, עוד הסרת גוש"?
חייב להגיד שהם יותר אופטימיים ממני.
משהו שחלק גדול מהציבור לא מבין, וכנראה צריך להסביר לו בכל הנוגע לחרם אירופאי: זה לא רק החרמת המוסדות האקדמיים (שממנה רוב הציבור בישראל, למרבה הצער, לא ממש מוטרד) או האפשרות שכל ישראלי שירצה לצאת לאירופה לחופשה יצטרך ללכת לשגרירויות ולקבל ויזה (הניחוש שלי, אגב – לא יקרה. בניגוד ליוסי אני חושב שלצעד כזה עדיין יהיו יחסי ציבור רעים מדי). הבעיה עם חרם אירופאי נובעת מהעובדה הפשוטה שאירופה היא יעד היצוא הפאקינג גדול ביותר של ישראל. נתונים אודות היצוא הישראלי שנחשפו השבוע גילו שהיצוא לסין השתווה לראשונה ליצוא לארה"ב – אבל היצוא לאירופה עדיין זהה בגודלו לשניהם גם יחד. אני לא יודע אם חרם על יבוא מישראל באירופה יכניס אותנו מיד למקבילה המקומית של 1929, אבל לא צריך ללכת כל-כך רחוק – הוא בהחלט יכול להחזיר אותנו למצב הכלכלה הישראלית שאחרי מלחמת יום כיפור, וגם מצבנו לאורך רוב שנות ה-80 היה מספיק גרוע בשביל לא להתגעגע אליו.
כשאנשים בישראל שומעים על חרם אירופאי, קל להם לפטור את הנושא במשיכת-כתף מזלזלת על אותו ערב-רב של מדינות שפעם ניהלו את העולם והיום חיות בעיקר על תהילת-העבר תוך התמודדות עם בעיות אבטלה, הגירה והזדקנות האוכלוסייה. כל זה נכון, אבל עדיין לא מונע מהמדינות הנ"ל להחזיק את כלכלת ישראל בביצים.
לגבי "שאם השיחות של קרי ייכשלו וישראל תמשיך לבנות בשטחים, היא תמצא את עצמה תחת חרם"
אז אלא אם כן נתניהו החליט לעבוד על המתנחלים אז השיחות בטוח יכשלו פשוט משום שבחמישי או שישי נתניהו הודיע שהוא לא הולך לפנות שום ישראלי שגר בשטחים.
כן, אבל הוא אמר שהם יוכלו להשאר כאזרחים במדינה פלסטינית.
אז איפה קו השבר? כשעלית ותנובה תוחרמנה באירופה? כשיצטרכו להוציא ויזות למתנחלים לאירופה? כיגרשו שגרירים?
ומה אז? ישראל תיסוג חד צדדית מחלק ניכר מהגדה או לפתע המו"מ יישא תוצאות? ושרה נתניהו תיסע לטקס הענקת נובל לשלום?
לדעתי – כשאי אפשר יהיה להשיג בישראל קוקה קולה.
ומה אז? "להסתלק", כמו שמישהו כבר אמר פעם.
שאלה טובה.
כל מי שקצת מצוי בהויה הישראלית של הישראלי המצוי יודע שהטיול שהיה או יהיה לאירופה מהווה נושא שיחה קבוע (שלא לומר צורך נפשי) כמעט בכל מפגש או שיחה בין אם במקום העבודה בחתונות וכוליי.
יעדים, מחירים, מלונות,חוויות הם נושא שיחה פופולרי שחוצה עדות,מעמדות ותרבויות ןהוא פופלרי אצל תומכי ימין כמו גם אצל שמאלנים, ולעיתים נדמה כמקום המפלט העיקרי של הישראלי מהישראליות שלעיתים מעיקה בלשון המעטה.
להערכתי ברגע שהזרם המרכזי בחברה הישראלית יצטרך ויזה כדי להיכנס לאירופה , הם יסכימו להחזיר גם את נתניהו לפלשתינאים.
בזרם המרכזי יש אחוז גבוה של אנשים עם דרכון אירופאי.
או שיש לך דעה רעה מאד על ישראלי מצוי או שאתה דחוף צריך להחליף את חוג חבריך.
להיפך יש לי דעה טובה מאד על הישראלי המצוי.
הרצון לחיים נורמליים לא רק שהוא דבר חיובי למעשה הוא אפילו דבר ציוני .
יש לי דעה רעה מאד על אלה שמחזיקים מערכת ביטחון ב60 מיליארד ש"ח אבל מהלכים עלינו אימים כאילו כל טרוריסט עם רקטה יהפוך אותנו ליהודים בגטו.
יש חתיכת הבדל בין הרצון לחיים נורמליים לצרכנות ראוותנית. מהרביעיה של "יעדים, מחירים, מלונות, חוויות", הרחבת הדיבור על שניים האמצעיים שייכת יותר לצרכנות ראוותנית מאשר למשהו אחר.
דרך אגב, אלה שמחזיקים מערכת בטחון ב-60 מיליארד ש"ח הם נבחרי ציבור שנבחרו למשימתם על-ידי אותם אנשים שנהנים להשוויץ בציבור בטיוליהם לאירופה, או לאן-שזה-לא-יהיה. בסופו של דבר, מדובר באותם אנשים שלא יתפשרו על הכי-טוב-בשביל-עצמם גם במחיר רמיסת זכויותיהם וכבודם של המוני אנשים אחרים.
אני משוכנע שאתה מדובר כל היום על הבטים אקסטראוגנדיים בשירתו של היינריך היינה על רקע תקופת הבארוק המואחרת , אבל אנחנו אנשים פשוטים , אנחנו מתענינים בחופשה בבית מלון, פרימיטיבים נו….
אני לא כל כך בקטע של היינה (גם הרגמנית שלי לא משהו), ואין לי דבר נגד חופשה בבית מלון. אבל את השוואות המחירים שלי אני עושה יחד עם אשתי מול האינטרנט, ולא בשיחות קולניות במקומות ציבוריים.
"הרגמנית" צ"ל הגרמנית.
אשמח לתשובה… למה כל העולם מדבר על הגדה המערבית כ"שטח פלסטיני כבוש"? טכנית זה לא "שטח ירדני כבוש"? גם אם העולם לא קיבל את הסיפוח של ירדן עד '67, זוהי המדינה ששלטה בשטחים.
למיטב זכרוני ירדן ויתרה על התביעה לגדה מתישהו בסוף שנות ה-80.
חרם, חרם, יהיה חרם. כן, כן חרם, לא סתם חרם, החרם בה׳ החרמות. חרם כזה שאחריו לא יהיה עד חרם, החרם הסופי. חכו חכו, פ ח ד נ י ם, החרם בדרך, אוי ואבוי לכם שיגיע החרם. זה יהיה הסוף שלכם, לא תטוסו יותר לאירופה חארות, ביי ביי ברלין מאדרפאקרס, אורבואר גלרי לאפייט. ח, חר, חרם מחרמן. ח ר ם.
הולנד תפסיק לקנות פרחים בזול ולמכור ביוקר. חרם.
מפעלים בגרמניה יפסיקו לקנות חלקי מכונות מישקר. חרם
אנגלים לא יקנו מעבדים של אינטל. חרם.
נורבגיה תפסיק לממן ארגונים ישראלים. חרם?
אקדמאים מהפקולטה לשקר כלשהו יפסיקו לקבל נסיעות לכנסים בציריך. הממ…. ״אבל אנחנו שמאלנים״ חה, חרם.
פוסט מוזר.
ההתייחסות אל "המתנחלים" כגוף אחיד בעל תכונות אופי המאפיינות את כולו הגיונית בערך באותה מידה כמו התייחסות דומה לנשים, שחורים, יהודים או מוסלמים.
זעקת השבר על כך שממשלת גרמניה לא תעביר מענקים לחברות היי-טק ישראליות שפועלות בשטחים, בהקשר בו היא מופיעה בפוסט, מעוררת בעיקר גיחוך. ראשית, מדוע בכלל חברות ישראליות צריכות לקבל מימון מממשלת גרמניה? (אם מדובר באותו הגיון שמנחה את מכירת צוללות הדולפין לחיל הים הישראלי במימון הממשלה הפדרלית, קשה לי להזדהות עם מצוקת הממומנים במידה וישנה כזאת.) שנית, אין ממש איסור מימון לחברות ישראליות; יש תנאים שהחברות צריכות לעמוד בו, וניתן לעמוד בהם בקלות. ממילא כמעט כל ההיי-טק הישראלי מרוכז בתל-אביב ובנותיה (פספוס כלכלי בפני עצמו, אבל זה נושא לדיון אחר).
חרם על ישראל בגלל דעת הקהל של "הציבור הכללי" באירופה? אל תצחיק. לאורך רוב המאות ה-19 וה-20, הפוליטיקה במדינות המפותחות נוהלה בידי שכבות האליטה. על הללו ניתן לומר כמה דברים לא סימפטיים, אבל לכל הפחות, הייתה להן נאמנות לעקרונות מופשטים כלשהם (ברוב המקרים, כולל זכויות האדם והדמוקרטיה), ותחושת שליחות למען כלל העם וכלל האנושות. כיום, המצב הזה השתנה. ההמונים משפיעים על הפוליטיקה באופן שבו לא השפיעו עליה מעולם. ומה שמעניין את ההמונים, בדרך כלל, אינו עקרונות מופשטים של צדק או חירות. מה שמעניין את ההמונים הוא חייהם האישיים של אישי ציבור (שלום לנשיא צרפת ולמאהבותיו), והאפשרות לקנות את הגאדג'ט הבא בזול או לטוס לחופשה מגניבה באיזה מקום אקזוטי (ישראל דווקא די מרוויחה מהעניין הזה, עם גל התיירות של השנים האחרונות).
אז למה חוגי הממשל בישראל נלחצים כל כך מהטלת מגבלות על כל מיני גופים הפועלים בשטחים? מסיבה פשוטה מאוד: הישראלים התרגלו למחשבה שהם יכולים לקבוע לבד איפה יעברו גבולות המדינה שלהם, לפי מה שנוח להם. "תוכנית בנט" שהוזכרה כאן בתגובות היא גלגול אחד של הרעיון הזה, אבל הוא נכח בחיים הפוליטיים של ישראל מאז היווסדה. החל מהרעיון שגבולות המדינה ייקבעו על-סמך קווי החזית שצה"ל יוכל להחזיק במלחמת העצמאות, עבור ב"מלכות ישראל השלישית" של בן-גוריון ב-1956, בתוכנית אלון של 1967, בהסכמי אוסלו של ממשלת רבין (כן, כן), ובתוכנית ההתנתקות של שרון. עד כמה הרעיון הזה היה מוצדק, בכל מצב נתון, הוא שאלה בפני עצמה. נכון לעכשיו, הרעיון הזה אינו מגלם בתוכו כלום מלבד איוולת ועוול. ייתכן והקהילה הבינ"ל תצליח לשים לו סוף. ייתכן ולא. בכל מקרה, המתנחלים אינם שותפים לרעיון הזה יותר מכלל היהודים בישראל, והניסיונות הזהירים של הקהילה הבינ"ל להעמיד את ישראל על טעותה אינם מעידים מאומה על אפשרות של חרם כלכלי כללי על ישראל.
רק הערה מני. 'מתנחל' זה לא איפיון כמו 'אישה' או 'יהודי'. להיות מתנחל זה משהו שאתה בוחר להיות ויכול להפסיק בכך שתעבור דירה. בדיוק כמו להיות ציוני.
רוצה ציוני, שיהיה ציוני (לא שאני בטוח מה צריך לעשות כדי להיות ציוני). אתה חושב שלאמירה מהסוג "הציונים הם שקרנים/חמדנים/אלטרואיסטים טהורים/אנשי אמת וחסד" יש איזשהו יחס למציאות?