וורדפרס וההם – סיפור במספרים

היום השתתפתי בפאנל בוורדקמפ שכותרתו הייתה "וורדפרס זה לא רק לגיקים". אלו היו הדברים שהכנתי מראש כדי לומר, ואמרתי אותם, פחות או יותר, רק בדיבור חופשי:

  • 10 דיונים לפחות התנהלו ביני לבין איתמר לפני שעברנו לוורדפרס. איתמר טען שאנחנו צריכים מקום משלנו כדי שיתייחסו אלינו ברצינות. אני טענתי שלא מתקנים מה שלא מקולקל. איתמר ניצח.
  • 5 דקות לקח לנו לבחור את שם הדומיין
  • 7 פעמים הסתיימו הפגישות שלנו בסיכום "טוב, כל אחד צריך לנסות בבית להתקין את הוורדפרס ×”×–×”".
  • 161 מלים יש בהוראות ההתקנה של וורדפרס באתר של רן יניב הרשטיין
  • 6 פעולות מתוכן לא הבנתי כלל (מה ×–×” לעזאזל קובץ TGZ? איך יודעים מה ×–×” בסיס הנתונים, איך קוראים לו ומאיפה אמא שלו באה? ואיך אני אמורה לדעת לבדוק הגדרות של קובץ הקונפיגורציה?)
  • 3 או 4 היו מספר האנשים שאליהם פנינו כדי שיתקינו לנו וורדפרס.
  • 1 עשה את ×–×”, והוא יושב פה. תודה.
  • 5 היו מספר האנשים שעזרו לנו לנסות להעביר את הארכיון שלנו מישראבלוג.
  • אלף קללות קיללנו אותם בינינו לבין עצמנו.
  • 4 חודשים עברו ויאיר הצליח. אבל באיזשהו אופן משונה.
  • 20 שעות ישב האיתמר ותיקן פוסטים ידנית.
  • ב-7 בפברואר 2007 פורסם הפוסט הראשון שלנו בוורדפרס, שטען שזה נחמד שאנשי וורדפרס אומרים שכולם יכולים להתקין וורדפרס, אבל הם טועים. היינו עצבניים.
  • פעם אחת של לנסות ולהעלות פוסט בוורדפרס הספיקה כדי שאגיד לאיתמר בנחרצות "חוזרים לישרא"
  • משפט אחד אמר האיתמר בתגובה: "עוד לא".
  • תגובה אחת, של אורי ברוכין, הצילה אותנו ממשק עורך התוכן של וורדפרס. נאמר בה: ווינדוס לייב רייטר
  • אינספור שעות ישבתי מאז ועברתי על רשימות של פלאגאינים חדשים. ×–×” ×›×™×£!
  • 200 פלאגינים איתמר פסל.
  • 30 פלאגינים איתמר אישר, אבל לא הצלחתי להתקין.
  • שמונה חודשים עברו, ועדיין לא הצלחנו לגרום לבלוג להיראות אותו דבר באקספלורר ובפיירפוקס.
  •  ×‘-13 ביולי 2007 פרסמה חנית את המאמר המעולה ב-YNET שמסביר איך מתקינים וורדפרס. נראה לי שעם ×–×” אפילו אנחנו היינו יכולים להסתדר.
  • 30% עלייה בכניסות מאז שעברנו לוורדפרס.
  • חודשיים בערך מאז שהחלטנו שחייבים לשנות את העיצוב. אנחנו עדיין לא מעזים

בעקבות היום

דבר נוסף שרציתי להגיד אבל איכשהו לא יצא זה שאני לא אומרת שוורדפרס חייב להיות לכולם. זה בסדר אתי, כאמור בפוסט הראשון שלנו, שדברים מסויימים סגורים בפני. אני פשוט לא אוהבת את שיטת השיווק של "כולם יכולים", שפשוט אינה עומדת במבחן המציאות.

לאבד אבדות אבודות

"לאבד אבדות אבודות" (אבידן, מנת קרב)

1.

אם תתחילו לבצע הזרה למציאות, ותעסקו בכך ברצינות חמורה, פחית קולה תהפוך לנוזלים נישאים בקופסה. זבל ×™×”×™×” יתרת חשבון. מטוסים – אמצעי תחבורה.

אם תתחילו לבצע הזרה למציאות, ותעסקו בכך ברצינות חמורה, קופסה לא תהיה עוד קופסה, וחשבון לא חשבון, ותחבורה – תחבורה. מלים, לעתים, יתפוררו לאבק. סיפורים – למילים.

וכשתיסעו באוטובוס או באופניים, והעיר תרוץ לאחור, הבניינים הגדולים יראו כמו חומות עצומות שנבנו על חלומות עצומים שנבנו על טעויות עצומות, מחפים על טעויות הכרה. ולא תצליחו לקרוא. או שתצליחו, אך עם מעט הנאה. תקראו "רצון", ותראו כוח משיכה. תקראו כאב, ותראו סבל.

2.

"הם [ההיסטוריה והספרות] נבדלים זה מזה בכך שההיסטוריון מספר על מה שקרה, ואילו המשורר על מה שעשוי לקרות. לכן אומנות השירה פילוסופית יותר ונעלה יותר מההיסטוריה. שכן השירה מספרת יותר על הכללי, ואילו ההיסטוריה על הפרטי" (אריסטו, הפואטיקה. עמ' 29. בתרגומו המכעיס של יואב רינון)

הוא טעה. המשורר אינו מספר על מה שעשוי לקרות. הוא מספר באמצעות הכללות, ואלו, כמעט תמיד, שגויות מאוד. הוא יספר לכם על סבלו המיותר של הגיבור, שאינו גיבור, ×›×™ גיבורים אין. הוא יספר לכם סיום נהדר, ודבר – לעולם – אינו מסתיים. הוא יכפה עליכם כללי משחק אכזריים, וכדי להתרגש ×™×”×™×” עליכם לקבלם. הוא ישקר.

ואם תתחילו לבצע הזרה למציאות, בכנות ולאורך זמן, רשת הסימנים שהוא טווה – כבוד ואומץ ומוות ואהבות – תיראה כאיפור זול ואפור. ואתם תקראו, מבלי שזה יגרום לדבר, מלבד חמלה, אולי, עלינו.

3.

אני לא כזה. רק לפעמים. אבל יותר ויותר לפעמים. ולזמן מה הפסקתי להאמין בספרות.

4.

"עכשיו אבידן דוד
גוזר על עצמו שכחה
ונזכר בעצמו מחדש
בעוד אלפיים שנה
ועולה מן המוות חלש
בעיניים דבוקות משֵנָה"
(אבידן, מנת קרב)

5.

ואז הלכתי לראות את "המאה השלושים" בתיאטרון עכו. שחקנים משוררים את אבידן. רק את אבידן, אבידן בלי מלים נוספות. שלושה אנשים מדברים שיר אחד, שמתפצל, כתוצאה מכך, לסכיזופרניה אחת, לאדם עם שלושה קולות. אישה שרה את "הרחובות ממריאים לאט". איש נואם את נאום הבחירות לנשיאות ארצות הברית של סינמריקה. הם מתפצלים למונולוגים, ומתאחדים לצרברוס מדברר, והכל שקרים. אבל שקרים כואבים מאוד. ושווה לקבל עליך את כללי המשחק. לפחות לפעמים.

ומלבד זאת, אתם יודעים.

ויכוח. אינטרנט. עבר. הווה. עתיד.

מצטערת, אין דרך נורמלית להציג את זה. יש תמונה גדולה, אם תואילו ללחוץ.

מגזין תרבות רב משתתפים, שעוסק בספרות, מיאוס, מבנים ויחסי כוחות. ובעוד קצת, בעצם.