החברים של ג'ורג'

משענת קנה רצוץ: ארבע הערות על המצב

ללא הפתעה אך בהלם: התהפוכות הפוליטיות של השבוע האחרון הנחיתו מכה אנושה על היכולת לקיים משטר דמוקרטי בישראל (בהסתייגות הנדרשת, כמובן, שמדינה שמחזיקה מיליונים כחסרי זכויות איננה באמת דמוקרטית).

ראשית היה התרגיל המסריח של ההומו סובייטיקוס, יולי אדלשטיין, שסירב לאפשר ל-61 חברי כנסת להצביע על מחליפו. הוא אילץ את מפלגות הרוב לפנות לבג”ץ, ואז הודיע לבג”ץ שאין בכוונתו לאפשר הצבעה. משאולץ לעשות זאת בצו – וכמה נדיר לשמוע את שופטי בג”ץ מפטירים את המילים “צו סופי” – הוא התפטר מתפקידו בנסיון למנוע את יישום הצו, והודיע שאין בכוונתו ליישם אותו בזמן שעוד נותר בתפקידו. יו”ר כנסת שמודיע בריש גלי שהוא לא יכבד פסיקה של בית המשפט הגבוה בארץ; יש מעט מדינות שבהן זה קורה, והן לא נחשבות לדמוקרטיות. לכל היה ברור שאדלשטיין הוא קול אדוניו, בנימין נתניהו. סריסיו של נתניהו בכנסת ובממשלה הודיעו בגלוי שהם מתנגדים לביצוע פסק הדין; נתניהו עצמו נמנע מתגובה.

בזה עוד אפשר היה לעמוד. הכנסת פעלה במהירות למצוא לאדלשטיין תחליף. ואז הגיעה המכה הגדולה יותר: בנימין גנץ, שעמד בראש גוש של 61 ח”כים ושקיבל מהנשיא את המנדט להקים ממשלה, הודיע שאין בכוונתו לעשות זאת. הוא התמודד על יו”רות הכנסת, ומונה בקולות הימין ושרידי מפלגתו שפירק.

מעולם לא היה לי שמץ של אמון בגנץ. הוא מעולם לא נראה לי מתאים לתפקיד ראש הממשלה. הוא כנראה הפוליטיקאי הגרוע בתולדות ישראל, גובר אפילו על שאול מופז ואהוד ברק. ברגע האחרון, אף שהחזיק בקלפים הטובים יותר, הוא מצמץ.

זכותו של גנץ להיות רכיכה חסרת חוליות. לא היתה לו הזכות לרמות את תומכיו והאנשים שהצביעו עבורו שלוש מערכות בחירות. לא היתה לו הזכות להמיט מכה אנושה על תקוותיהם של כל המאמינים שישראל יכולה להיות טובה יותר.

זה נכון במיוחד על רקע המחאה ששבה וקמה, בעצם ימי המגפה, של מחאת הדגלים השחורים. אזרחים טובים עלו לירושלים, נרדפים על ידי המשטרה – כתמיד, משטרת המשטר ולא האזרחים – בנסיון להציל את שיטת המשטר. גנץ ירק בפניהם. יולי אדלשטיין, שהפר בגלוי את החוק בימים שהאזרחים נדרשים להגבלות חסרות תקדים, ישוב לתפקיד יו”ר הכנסת.

התוצאה המתבקשת של גניבת הסוסים הזו תהיה אכזבה ויאוש מוחלטים מההליך הפוליטי. אין טעם לצאת ולהצביע אם נציגיך מוכרים אותך פעם אחר פעם. בעשור הרעיל של בנימין נתניהו זה קרה בעקביות: מופז מכר את מצביעי קדימה וחיסל את עצמו והמפלגה; ציפי לבני, עם ה”תנועה” שלה, מיהרה למכור את עצמה לנתניהו ב-2013; יאיר לפיד החרה החזיק אחריה. אחרי בחירות 2015, בוז’י הרצוג – לקח לי זמן להזכר בקיומו, אני מודה – הולך שולל אחרי נתניהו לאורך כל תקופת כהונתו, ונשבה בקסמי משא ומתן שהיה מיועד להוביל אך ורק להתמסמסותו. אבי גבאי, בימים הנואשים שלאחר בחירות אפריל 2019, הזנה את הבטחתו לבוחריו וניסה גם הוא לקושש לעצמו תפקיד בממשלת נתניהו. כעת יש דיווחים רבים מדי על כך שגם עמיר פרץ ואיציק שמולי מגששים את דרכם אל הקואליציה. נקווה שאלה ספינים, אבל אם הם יתממשו, איש לא יופתע. זה, בסופו של דבר, כל מה שנתניהו יודע לעשות: לפרק מפלגות יריבות.

היאוש הנובע מכך שהאליטה הפוליטית שלנו רקובה יוביל אנשים לאדישות וטינה כלפי מערכת השלטון, ובוז עייף למי שעוד יתעקשו לנסות ולתקן אותה. בדיוק מה שפוליטיקאים אנטי-דמוקרטיים כמו בנימין נתניהו שואפים לו. גנץ מכר את בוחריו ותקוותיהם; הוא יגלה בקרוב שכמו קודמיו, נתניהו ילעס אותו ויירק את השרידים בצד הדרך. אם מישהו חושב שנתניהו יעביר לגנץ ברוטציה את ראשות הממשלה, יש לי כמה דונמים למכור לו ממערבה לראש הנקרה.

המחדל: התירוץ של גנץ לזחילה אל ממשלת נתניהו הוא משבר הקורונה. מדובר, ללא ספק, במשבר חמור באופן חריג. אבל הדבר האחרון שאנחנו צריכים הוא את נתניהו כמנהיג במשבר הזה.

מערכת הבריאות לא ערוכה למגפה. זה עולה מדו”ח מרוכך מאד שפרסם מלחך המדינה שמינה נתניהו, מתניהו אנגלמן. הדו”ח נכתב בימי קודמו של אנגלמן, יוסף שפירא (גם הוא מינוי של נתניהו), ולמרות שאנגלמן עשה כמיטב יכולתו הצנועה – הוא איש צנוע שיש לו הרבה במה להצטנע – להחליש את הממצאים, המשמעות ברורה: במהלך העשור האחרון, שר הבריאות והממשלה פגעו שוב ושוב במערכת הבריאות. ההוצאה שלנו על בריאות היא מהנמוכות ב-OECD, וההוצאה הפרטית לעומת ההוצאה הממשלתית על בריאות גבוהה במיוחד.

לשר הבריאות ברוב העשור האחרון קוראים בנימין נתניהו. השר הנוכחי, יעקב ליצמן, הוא קריקטורה של שר בריאות. הוא מתעניין בעיקר במגזרו, והוא על סף כתב אישום בגלל הפעלת לחץ על פסיכיאטרים כדי שיאפשרו לפדופילית ממגזרו, מלכה לייפר, לחמוק מדין באוסטרליה. במהלך המשבר הנוכחי לחץ ליצמן שוב ושוב על השארת מקוואות ובתי כנסת פתוחים, אף שברור שהם מוקדי הדגרה של המגפה. לאחרונה נתפס אומר בשידור רדיו שהוא משוכנע שהמשיח יבוא לפני פסח ובכך תגמר המגפה. יכול להיות שהוא מאמין בכך, למרות שיש מקום לספק ניכר; אסור בשום פנים ואופן ששר בריאות יאמר דבר כזה בפומבי בזמן מגפה.

ליצמן, אגב, הוא המיועד לשר הבריאות גם בממשלה הבאה. נתניהו צריך לשמור על הבייס שלו. ואם כמה עשרות אנשים ימותו כתוצאה מכך, זה אף פעם לא הטריד יותר מדי את נתניהו.

יאמרו – וכבר נאמר – שאי אפשר היה לצפות את המגפה. ובכן, זה לא נכון. מומחי בריאות מתריעים מספר שנים שאפידמיה צפויה לפגוע בעולם. לנתניהו ונערי האוצר תאבי הקיצוצים פשוט נוח היה לקוות שהיא לא תגיע. ראוי לציין עוד שנתניהו התחיל להתעסק עם המגפה רק אחרי שהתחוור לו שאין לו רוב בכנסת.

מעבר לכך, בעשור האחרון נתניהו היה עסוק בחרחור מלחמה בלתי פוסק נגד איראן; אך לפני כמה חודשים הוא יזם שורה של תקריות בסוריה שמטרתן היתה לגרות את איראן לתגובה, שתאפשר תגובה מסיבית נגדה. תגובה איראנית מסיבית היתה גוררת, כמעט בהכרח, את הפעלת החיזבאללה כנגד ישראל. לארגון יש עשרות אלפי רקטות וכמה טילים מדויקים. התוצאה היתה עומס בלתי נסבל על מערכת הבריאות. מותר היה לצפות, על כן, מראש ממשלה שהחליט שיש אינטרס אסטרטגי מובהק ביציאה למלחמה (אני חולק עליו לחלוטין, אבל זו החלטה שהיא במתחם הסבירות לראש ממשלה) שייערך לה גם על ידי חיזוק מערכת הבריאות. החיזוק הזה היה מסייע לנו גם במשבר המגפה. שום דבר מכל זה לא קרה.

אם בנימין גנץ היה סבור שיש צורך בממשלת אחדות בשל משבר הקורונה, הוא היה עושה כמיטב יכולתו כדי לוודא שנתניהו לא יהיה ראש הממשלה וליצמן לא יהיה שר הבריאות. הוא לא עשה דבר מכל אלה.

ואחרי המגפה, רעב: המשק הישראלי הובא לעצירה פתאומית בשל המגפה. אין מנוס מכך: האמצעי הבסיסי למניעת מגפה הוא בידוד. אבל מה יקרה אחרי המגפה? מספר המובטלים שובר שיאים, רבים נאלצים לשלם מסים, שכר דירה ועוד בעוד שאין להם משכורות. אם המגפה וההסגר יימשכו חודשיים, רוב גדול מאזרחי המדינה ימצאו את עצמם מול שוקת שבורה. מדינות אחרות בעולם נקטו בצעדי מנע. גרמניה וצרפת מבטיחות הכנסה ויזרימו כספים ישירות לאזרחים. הנשיא מקרון הכריז שככל שממשלתו תצליח, אף עסק לא ייסגר. בריטניה, בשליטת ממשלה שמרנית, הודיעה שהיא תזרים כסף לאזרחים. בארה”ב העבירו חוק – פגום מאד, אמנם, בכך שהיא בעיקר סעד לתאגידים – סיוע בשווי שני טריליונים.

נתניהו הכריז לא מזמן שישראל היא “המעצמה השמינית בעולם.” אין ספק שהיא אימפריה אזורית, אבל יש בעיה מובנית באימפריות: המדינה עשירה, האזרחים עניים. את זה הבין כבר טיבריוס גראקכוס: “לזאב מאורה לזחול אליה, לנשר קן; אבל לחייל הרומאי, שכבש את העולם, אין מקום להניח את ראשו.”

באימפריה הישראלית אפילו לא ביטלו את תשלום המסים, או למצער השעו אותו. בעלי דירות חמדנים מנצלים את המשבר כדי להעלות את שכר הדירה, והממשלה לא נוקטת שום צעד בנושא. הממשלה ממשיכה לדבוק בתפיסה שגרעון הוא הגרוע שבכל העולמות. היו בין פקידי האוצר שדיברו על כך שאם ימותו כמה אלפי קשישים, זה לא יהיה כל כך נורא. אחרי הכל, האוצר חלב מהם כל מה שיכול ועכשיו הוא רק נדרש לקיים אותם.

מצבם של תשושי הנפש בישראל גרוע אפילו יותר. הממשלה ביטלה חלק מההקצבות שלהם, ותשושת נפש שפונתה מהוסטל שטיפל בה התאבדה יומיים לאחר ששבה לביתה.

בנימין נתניהו אמר פעם שאילוצו לחדול ממדיניות פרידמנית הוא שווה ערך להמרת דת. גם מסיבה זו, הוא האיש הלא נכון לטפל במשבר. יש להודות, עם זאת, שהמגפה הפרידמנית מכה בכל המפלגות מכחול לבן וימינה. ספק אם שר האוצר יאיר לפיד היה עושה דברים אחרת. נקווה שכאשר ניחלץ מהאסון שיבוא אחרי המגפה, זה יהיה ללא התקוממות אלימה ונואשת של חסרי כל; ואחר כך נבוא חשבון עם הניאו ליברליזם והקפיטליזם המאוחר.

ובכל זאת, תקווה: הרשימה המשותפת עמדה יפה באתגרים שהוצבו בפניה בחודש האחרון (הבחירות היו רק בשני במארס, זוכרים?). התגובות שלה למגפה ולמשבר הכלכלי מבורכות. ואף יותר מכך: בשבועות האחרונים חלה תזוזה חדה במחנה המרכז-שמאל. יש עליה ניכרת בתמיכה בשיתוף פעולה עם המשותפת בקואליציה ואולי, שומו שמיים, גם בהרכבת ממשלה. ההתנהגות יוצאת הדופן של המפלגה תיזכר גם כשהמגפה תחלוף, ואולי, אולי, אולי, בבחירות הבאות אפשר יהיה לדבר על קואליציה של ערבים ויהודים שמאלנים. מפלגות המרכז התגלו, שוב, כקנה רצוץ; העבודה תתקשה להתאושש מתוצאות הבחירות, במיוחד אם פרץ ושמולי אכן יזחלו לממשלה, אבל גם ובעיקר בגלל השגיאה האיומה שבבחירת אורלי לוי; ומרצ, למרבה הצער, נראית כנושמת את נשימתה האחרונה.

אולי מכל זה יצמח משהו אחר, חד יותר, נוקשה יותר, אמיץ יותר, בלתי מהוסס, שינצל את משבר הקפיטליזם והמגפה כדי לעלות לשלטון ולהציע מדיניות אנושית יותר. כן, בכלל זה גם כלפי הפלסטינים הכבושים.

שום דבר לא נגמר; ההיסטוריה איננה קו, היא גלגל; ולגמרי יתכן שהמשברים יגרמו לגלגל להתהפך מהר יותר.

נראה באור.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

36 תגובות על ”משענת קנה רצוץ: ארבע הערות על המצב“

  1. Meni Zehavi הגיב:

    "בנימין גנץ, שעמד בראש גוש של 61 ח”כים"
    הגוש הזה התקיים רק בפנטזיה של אנשי שמאל קיצוני שניסו "לאלף" את כחול לבן ועל הדרך לדחוף את ישראל לעידן הפוסט-לאומי. אנחנו יודעים כמה זה הצליח. אולי הגיע הזמן להבין שאי-אפשר לברוא מציאות כרצוננו ושעדיף להתחשב במגבלות של זו הקיימת?

    "היו בין פקידי האוצר שדיברו על כך שאם ימותו כמה אלפי קשישים, זה לא יהיה כל כך נורא"
    לפי הלמ"ס, בשנת 2016 מתו בישראל יותר מ-44,000 איש. יש להניח שהרוב המוחלט מהם קשישים. האם עליית המספר הזה, נניח, ב-10% בעקבות הקורונה היא דבר נסבל? ב-20%?
    אלה, כמובן, אינן שאלות תיאורטיות. בעוד שכל העולם משתגע סביב קורונה, יש לפחות מדינה מפותחת אחת — שוודיה — שמתייחסת לעניין בצורה הרבה יותר שקולה. גם השוודים מנהיגים הגבלות (רק אתמול אסרו על התקהלויות של יותר מ-50 איש), אבל אלה מתונות יותר משאר אירופה ומישראל, והמאמץ העיקרי שם הוא לבודד את קבוצות הסיכון. בינתיים, שיעור הנדבקים מקרב כלל האוכלוסייה בשוודיה הוא כ-75% מזה של ישראל, אבל שיעור התמותה מקורונה בה גבוה פי 10. הנתון המעניין הוא מספר החולים הקשים: פי 4 מבישראל בסה"כ (ביחס לגודל האוכלוסייה זה יוצא בערך אותו דבר; אוכלוסיית שוודיה גדולה בכ-11% מזו של ישראל). למה דווקא זה הוא נתון מעניין? כי בהכללה גסה, המתים הם באחריותו של האל; החולים הם באחריותה של מערכת הבריאות. הסיבה בגללה מדינת ישראל נמצאת בכמעט-סגר אינה הרצון להשאיר בחיים כמה מאות או כמה אלפי קשישים, אלא הרצון להימנע מהצפת בתי החולים בעשרות עד מאות אלפי מאושפזים שלא יהיו משאבים לטפל בהם.
    ועדיין, מכיוון שאי-אפשר לסגור את המדינה למשך חודשים (שוב מגבלות המציאות), אני חושב שאחרי פסח נראה התעניינות גוברת בישראל במודל השוודי. זאת אומרת, אם יישאר בינתיים משהו מהמודל הזה בשוודיה עצמה.

    • אישרגיל הגיב:

      "שיעור הנדבקים מקרב כלל האוכלוסייה בשוודיה הוא כ-75% מזה של ישראל"

      אתה מבלבל בין שיעור הנדבקים לבין שיעור המאובחנים. מספר המאובחנים חסום בכמות הבדיקות שנערכו ולא בהכרח מראה על שיעור הנדבקים האמיתי.

      פה יש מאגר של כמה בדיקות נערכו בכל מדינה (ויקיפדיה. כן, אני יודע שלינקים לויקיפדיה עלולים להעלות חמה בקרב כמה מגיבים פה) :

      https://en.wikipedia.org/wiki/COVID-19_testing

      ישראל : 37,586, נכון ל25 למרץ
      שבדיה : 24,500, נכון ל25 למרץ

      לפי זה, נראה כי עד לפני 3 ימים, לפחות, ישראל ערכה הרבה יותר בדיקות מאשר שבדיה ולכן ייתכן שזו הסיבה שמספר המאובחנים בישראל גבוה יותר. (אגב, היום הפער בין ישראל לשבדיה הוא פחות מ400 אנשים).

      אישית, אני חושב שאם המצב ייעשה יותר גרוע בשבדיה, הם ילכו בעקבות הבריטים בקרוב ויאמצו גישה של הטלת סגר.

      ומכיוון שבעל הבלוג, יוסי גורביץ, העיר פעם קודמת שהוא רוגז שהדיונים בבלוג מוסטים לעבר הקורונה, לא אגיב יותר בנושא.

      • Meni Zehavi הגיב:

        כן, אי-הרחבת הבדיקות הוא חלק מהאסטרטגיה של השוודים. אני לא יודע כמה זמן היא תחזיק מעמד, אבל מקווה שהיא כן. כי אם לא, החלופה המסתמנת היא סגר של חודשים ארוכים, שלא ברור מה יישאר אחריו מכלכלת המדינות הרלוונטיות, ולכן גם ממערכת הרווחה שלהן.

    • Y. הגיב:

      אם מדברים על דילול האוכלוסיה גרדא, אז באמת זה לא מספר גדול. בסה״כ גם במלחמת יום כיפור נהרגו 3,000 ישראלים (0.1% מהאוכלוסיה, או 9,000 בהשוואה לאוכלוסיה הנוכחית). במלחמת השחרור מתו 0.6% מאזרחי ישראל. במלחמת העולם השניה נספו כ–3% מאוכלוסית העולם, פחות מאחוז הפיריון של חצי שנה. אז למה מה יש?

      • Meni Zehavi הגיב:

        אני לא חושב שיש מישהו היום שלא מסכים עם גישת "שיטוח העקומה". העניין הוא שיותר משהיא נועדה להקטין את שיעור התמונה, היא נועדה להקטין את העומס על מערכת הבריאות. כמובן, הדברים קשורים אחד לשני: מדינה מפותחת לא תתן לאזרחיה לגווע בלי שתנסה לרפא אותם. השאלה היא איזה מחיר מוצדק לשלם בשביל זה, כי גם המחיר הכלכלי מיתרגם למחיר אנושי (התאבדויות בעקבות פשיטות רגב, אלימות במשפחה, וכו'). המודל השוודי מעניין כי הוא מנסה למצוא איזון בין הצרכים השונים; השאלה היא האם הוא ישרוד.

  2. Joe Chip הגיב:

    אני בספק רב אם יש רבים, גם ממצביעי כחול לבן, שרצו לראות את גנץ כראש ממשלה. הרוב, לפי תחושתי, רצו לראות את ביבי בחוץ. משום כך, אם גנץ היה משתמש ברוב שלו כדי להעביר חוק אחד או שניים יכול היה לפרוש מהפוליטיקה למחרת כגיבור בעיני רוב הבוחרים. במקום זאת יירשם בהיסטוריה כגדול הפתיים (והבוגדים) הפוליטיים בישראל (הישג לא מבוטל בפני עצמו), ולא רק כאידיוט שימושי.

    • Y. הגיב:

      מאה אחוז. הוא היה יכול להעביר חוק שיאסור מנתניהו לשבת בראש הממשלה, ואז לשאול את הליכוד אם הם עדיין רוצים לעמוד בהבטחתם לברוגז. ואם כן, הוא היה יכול לחזור לשני המורדים ולשאול אותם אם הם מעדיפים ממשלת מיעוט או בחירות רביעיות. משהו כזה. אבל לא להכריז על כניעה ברגע שתפשת את המלכה.

      • אישרגיל הגיב:

        יש לזכור שלפי הסקרים האחרונים הליכוד משיגה 40 מנדטים במקרה של בחירות רביעיות לעומת 30 מנדטים לכח"ל. ייתכן וכי גנץ לקח זאת בחשבון. אם הם היו מעבירים חוק כלשהו נגד נתניהו כנראה שזה היה מתגלגל למערכת בחירות רביעית. גוש הימין היה משיג 61, מבטל את החוק ומקים ממשלה.

        • Y. הגיב:

          סקרים משתנים, אבל בכל זאת, מה הוא היה מפסיד? נניח שהיו בחירות נוספות. או שגנץ היה מנצח, או שהיתה ניצבת ממשלת ימין, וגנץ בראש האופוזיציה. עכשו ניצבת ממשלת ימין, עם גנץ בראש אגף הרכיכות שבה.

          • אישרגיל הגיב:

            דווקא נראה שהוא הוציא מנתניהו דיל לא רע. גנץ מקבל את הביטחון. אשכנזי מקבל את החוץ. יושב ראש הכנסת יוחלף. כמו כן גם תיקי התקשורת והתרבות הולכים ל"חוסן".

            אני חושב שזה עדיף על פני מערכת בחירות רביעית, במיוחד בשעת משבר הקורונה. אתה יכול לדמיין עוד מערכת בחירות בצל הקורונה? מערכת בחירות שכזו תתרחש באיזור יוני. מה ילך פה ביוני? אנחנו לא בטוחים מה ילך פה בשבוע הבא.

      • Meni Zehavi הגיב:

        בחירות רביעיות? במצב הנוכחי? מתי זה היה מתאפשר, ומה היה נשאר מהמשק הישראלי עד אז?

        • Y. הגיב:

          זהו, אז אני חושב שלכן המורדים היו מתקפלים ונאלצים לתמוך בממשלת מיעוט.

          • Meni Zehavi הגיב:

            ממשלת מיעוט בתקפת משבר עמוק היא מתכון לכישלון, וזה עוד לפני שחושבים על כך שהיא הייתה צריכה להישען על הקולות של היבא יזבק ואביגדור ליברמן בו-זמנית.
            זה לא זמן למהפכות. תחזירו את המצב למה שהיה ב-1 לפברואר 2020, אחר כך נדבר.

            • ygurvitz הגיב:

              די, נו, מני. עד מתי תנצל את סבלנותנו? אתה האיש שלפני כמה ימים הבהיר שהוא מתנגד לכל קדמה. פתאום אתה מדבר על מהפכה אבל רק בתנאי ה-1 בפברואר 2020? אולי די עם אחיזת העיניים?

              • Meni Zehavi הגיב:

                איפה אמרתי שאני מתנגד לכל קדמה? אני פשוט רוצה לצמצם את המחיר שאנשים משלמים עליה.
                העניין הוא שבימים כתיקונם (כמו במצב של 1 לפברואר 2020, נאמר) אנשים מעדיפים להמשיך בחייהם כרגיל, ומעטים מקשיבים למהפכנים. כאשר מאלצים אנשים לשנות במהירות ובאופן יזום את הרגלי חייהם ומטילים ענן על עתידם הכלכלי — לך תדע. אני, כפסימיסט ומיזאנתרופ מושבע, חושב שייצא מזה הרבה יותר רע מטוב, ולכן חושש מאוד.

            • Y. הגיב:

              זה כן זמן למהפכות, בתנאי שיש אנשים עם עקרונות ועצבי פלדה שיממשו אותן. כמו למשל בנימין נתניהו, שאף פעם לא סר לרגע מעקרון הברזל שלו, שהוא ימלוך לעולם ועד, ושהוא לא ישלם על כלום, לא בכסף ולא בעונש פלילי. על זה הוא התחיל מהפכה שיפוטית, וממשיך להעמיק אותה באמצע כל התהפוכות, אפילו כשאלפים חולים ומתים סביבו. ומסתבר שלרוב הכנסת, המייצגת את רוב מצביעי ישראל, יש זמן למהפכה הזו, אף בימים טרופים אלו.

              • Meni Zehavi הגיב:

                נתניהו ביצע מהפכה שיפוטית? איזו בדיוק? יש לו משפט, שבינתיים נדחה כמו רוב הפעילויות במדינה. אני לא מחבב את האיש, אבל את המשבר הנוכחי הוא מנהל לא רע בכלל. (כן, הוא היה שותף להרעבת מערכת הבריאות במשך שנים; לא, הוא לא היה היחיד שעשה את זה, בישראל או בעולם; אבל בהינתן המצב הקיים, הוא מתמודד עם המגפה הבלתי-צפויה לא רע, כאמור.)

    • Peleg Bar Sapir הגיב:

      גנץ עשה את הבלתי יאמן והתעלה ברפיסותו על ברק. האחרון לפחות היה ראש ממשלה במשך כשנה וחצי, גנץ יהיה לכל היותר מ"מ במשך שנה וחצי (וגם זה בספק).

  3. Nico S Roach הגיב:

    היה עדיף לגנצ לתת לנתניהו ושות' להתמודד עם המשבר לבד עם תמיכה זמנית מהאופוזיציה. שיתמודדו לבד עם נזקי הניאו ליברליזם שהשיתו עלינו. אחרי ממה שגנץ עשה אני לא בטוח שהוא שמע על המונח הזה אפילו. מטומטם ובור ברמות שקשה לתאר, ששוב כמו כל המתמרכזים המשת"פים בעשור האחרון גורם נזק לשמאל האמיתי בגלל הזיהוי המטעה של המפלגה המגוחכת שלו עם השמאל.
    באמת מישהו הצליח למכור לו מה שלא עבד לאיזה 7 אנשים לפניו ?
    עד כמה אוויל אפשר להיות ?

    • רועיל הגיב:

      ברצינות, אם יש מישהו שקרא איפהשהו משהו שמצליח להסביר למה לעזאזל גנץ עושה את זה אני מאוד אשמח להפניה. באופן אישי, אני לא מצליח להבין.

      • Y. הגיב:

        הגיוני, ודאי שלא. אבל בזמן ישראל (https://www.zman.co.il/95569) חושבים שגבי אשכנזי היה מאחורי כל זה.

      • עדו סוקולובסקי הגיב:

        אורי משגב מעלה את ההשערה שגנץ נסחט על ידי חומרים מהטלפון שלו שהגיעו לא לידי האיראנים

        • רועיל הגיב:

          קצץ משוגע מדי, לדעתי, אבל ממחיש עד כמה מוזר הצעד הזה היה.

          • Meni Zehavi הגיב:

            כמו שאמר מוהר"ר האדמו"ר מבייקר סטריט, אחרי ששללת את הבלתי-אפשרי, מה שנותר, מוזר ככל שיהיה, הוא האמת.

  4. Nico S Roach הגיב:

    נראה שהיית צריך להמתין יום אחד עם הפוסט…🥺 ראית את מעשה פרץ ושמולי ? לא פאקינג ייאמן, אפילו ברמה הנמוכה מראש של מפלגת העבודה

  5. עדו סוקולובסקי הגיב:

    יש טענה שנתניהו מתכוון לעזוב את התפקיד כדי להיות נשיא ולכן הוא רוצה רוטציה עוד שנה וחצי ולא עוד שנתיים. במקרה זה תהיה לו חסינות לשבע שנים

    • Meni Zehavi הגיב:

      יכות להיות, אם כי לא ברור האם החסינות לפי סעיף 14 לחוק יסוד נשיא המדינה תחול על משפט שהתחיל לפני בחירתו של הנאשם לנשיא.
      מכל מקום, האופציה הזאת הייתה ידועה גם בספטמבר 2019. אילו רצו בכחול לבן לדאוג לכך שנתניהו יעמוד לדין כנדרש, מה הפריע להם לקבל את מתווה הנשיא (לפיו ביבי היה צריך לצאת לנבצרות עם הגשת כתב האישום) ולתת לביבי להיות ראשון ברוטציה למשך שנה באופן רשמי (אפשרות שהועלתה ע"י ח"כים מהליכוד)?
      או, במילים אחרות, למה לא להבין בזמן שעדיף לעשות את מה שאפשר ולאו דווקא מה שרצוי?

      • עדו סוקולובסקי הגיב:

        כי נתניהו בוודאות לא היה עומד בהסכם ואחרי שנה היה מפזר שוב את הכנסת והולך שוב לבחירות. נתניהו לא מקיים הסכמים כי אם הוא אי פעם יעמוד במילתו זה יצור תקדים.
        ההבדל הוא שעכשיו יש לו סיבה לעמוד בהסכם אם כי אני מסכים שזו השערה בלבד והוא עדיין יכול לעשות את אותו תרגיל של פיזור הכנסת שוב

        • Meni Zehavi הגיב:

          אתה יודע משהו בוודאות לגבי העתיד בפוליטיקה הישראלית? אולי אתה יודע גם איזה מספר יזכה בלוטו בשבוע הבא?
          לפי המצב נכון לסוף ספטמבר 2019, הגשת כתב האישום נגד נתניהו הייתה קרובה הרבה יותר מרוטציה בעוד שנה. כלומר, אילו רצה להתחכם ולא לעמוד בהסכם, הוא היה צריך לדלג על משוכת הנבצרות לפני שהיה נדרש לעניין הרוטציה, וללכת לבחירות חודש-חודשיים אחרי הקמת ממשלה היה תסריט אידיוטי. אני לא יודע איזה טריק ביבי היה מוצא, אבל לגנץ הייתה הזדמנות ליצור קשרים עם מפלגות אחרות מגוש ימין-חרדים ולהגיע אתן להסכמות שיש חיים גם אחרי ביבי (דרעי הציע ערבויות בזמנו). אני לא בטוח שזה היה עובד, אבל היה סיכוי לא רע. ושוב, עושים את מה שאפשר, לא מה שרצוי.

          • ygurvitz הגיב:

            ודאות היא אולי מילה מוגזמת. בשאלת אי יכולתו המובנית של נתניהו לעמוד במילתו, בהנתן המידע האמפירי הקיים, הביטוי הנכון הוא "בסבירות גבוהה."

            • Meni Zehavi הגיב:

              כדי להימנע מהצורך לבחון את עמידתו של אדם במילתו הומצא הפטנט של הסכמים מחייבים משפטית. לא יודע איך זה יכול לעבוד עם הרכבת ממשלה, אבל בספטמבר כחול לבן הייתה במצב הרבה יותר טוב לנסות את זה מאשר עכשיו.
              בהתאם לאמירה שלכאורה נאמרה ע"י צ'רצ'יל על האמריקאים, "הם יעשו את המובן מאליו אחרי שמיצו את כל האפשרויות האחרות".

          • עדו סוקולובסקי הגיב:

            לא כתבתי כלום על גנץ רק על הסיכוי שנתניהו באמת יפרוש בעוד שנה וחצי. השאלה היא למה דווקא שנה וחצי ולא שנתיים? מה מיוחד בתאריך הזה והתשובה היא שאז מתפנה תפקיד הנשיא.

            • Meni Zehavi הגיב:

              הבחירות לנשיאות הן בקיץ 2020 (ריבלין נבחר בסוף יולי 2014). זה שנה ורבע מהיום, לא שנה וחצי, אבל אני לא שולל את האפשרות שביבי רוצה להיבחר לנשיאות כמה חודשים לפני מועד הרוטציה. כמובן, עד אז הוא צפוי להיות באמצע המשפט. יהיה מעניין.

              • Meni Zehavi הגיב:

                קיץ 2021, כמובן.

                • אישרגיל הגיב:

                  אולי הגיע הזמן להעלות לדיון את עניין הסיפוח, אשר לפי פרסומים אחרונים, נותרה אבן נגף במו"מ בין הליכוד לכח"ל.

                  ראשית, ברור כי היתכנות החלת הסיפוח תלויה באיושו של הבית הלבן בידי דונלד טראמפ.
                  לאור משבר הקורונה, אני כבר לא בטוח שטראמפ ינצח את הבחירות בחודש נובמבר.
                  במידה וטראמפ יפסיד, אני מקוה שהמועמד הדמוקרטי שיתמודד מולו יהיה ביידן.
                  (סנדרס בתור נשיא ארה"ב יהיה אסון למדינת ישראל, וכנראה גם למדינה שהוא יעמוד בראשה.)

                  בכל מקרה, זה נראה כמו סוג של הימור. עבור תומכי הסיפוח מדובר בחלון הזדמנויות נדיר שעלול להסגר בקרוב. מנגד, מה תהיה תגובותו של נשיא דמוקרטי במידה וסיפוח יתבצע? כמו כן, האם הירדנים ישברו את הכלים ויבטלו את הסכם השלום במידה ויתבצע סיפוח? ומה תהיה תגובת הפלסטינים (שממזמן שברו כבר את הכלים ופנו להאג?)

                  אני מניח שכל הנושאים הללו עולים במו"מ בין שתי המפלגות.