שלו×, קור××™× ×œ×™ טרומן קפוטה. × ×•×œ×“×ª×™ ×‘×©× ×ª 1924 ×‘× ×™×• ××•×¨×œ×™× ×¡ בלו××™×–×™×× ×”. ××™×ž× ×©×œ×™ ×œ× ×›×œ כך הסתדרה ×¢× ×§×™×•×ž×™. כשהייתי קטן ×”×™× × ×”×’×” ×œ× ×¢×•×œ ×ותי בחדר בבית המלון, בזמן ×©×”×™× ×”×œ×›×” ×¢× ×’×‘×¨×™×. ×חר כך העבירו ×ותי לדודה שלי ב×לבמה. ×œ× ×”×™×” לי קל. ×בל ב×לבמה פגשתי ×ת מי שתהיה חברה טובה שלי ל×ורך כל ×”×©× ×™× – × ×œ ×”×רפר לי.
תרשו לי בבקשה לדלג ×œ×©× ×ª 1959. ×× ×™ בטוח שתרשו לי ו××ª× ×™×•×“×¢×™× ×œ×ž×”? ×›×™ ×× ×™ הגיבור של הסיפור ×”×–×”. תרשו לי ×’× ×œ×“×‘×¨ בקול מ×× ×¤×£, להפגין × ×•×™×¨×•×˜×™×•×ª בכל ×ª× ×•×¢×” ×©× ×™×™×” שלי ולהתלבש ×‘×’× ×“×¨× ×•×ª. ××ª× ×™×•×“×¢×™×, ×× ×™ הומו, וגדלתי ×‘×“×¨×•× ×”×¨×—×•×§. וזה ×œ× ×”×™×” קל, להיות כל-כך ×©×•× ×”.
בכל מקרה, ×–×” ×”×™×” ×‘× ×•×‘×ž×‘×¨ של ×ותה ×©× ×”, ממש ×חרי שחזרתי ממסיבה מל××” בסלבריט××™×, שקר×תי בעיתון × ×™×•-יורקי ידיעה על רצח של ×רבעה ×‘× ×™ משפחה ×‘×§× ×–×¡ הרחוקה. הרצח ריתק ×ותי. ×× ×™ יכול להסביר למה, ×בל ×œ× ×עשה ×–×ת. החלטתי ללכת ולחקור ×ת הרצח. ידעתי ש×× ×©×™× ×œ× ×ž×ž×© ית×הבו בי ממבט ר×שון, ×©× ×‘×“×¨×•× ×”×¨×—×•×§ ×©×”×•× ×›×œ-כך ×œ× × ×™×•-יורק, ××– לקחתי ×תי ×ת × ×œ – ×”×ª×—×§×™×¨× ×™×ª ושומרת הר×ש שלי.
ב×מת, × ×œ הצילה ×ותי כשיצרה ×ת הקשר הר××©×•× ×™ ×¢× ×‘× ×™ ×”×ž×§×•× ×©×”×•×›×• בתדהמה ×חרי שר×ו ×ותי. ×חר כך הסתדרתי בעצמי. בכל ×¤×¢× ×©×”×™×” לי קשה לפתוח ×ת סגור ליבו של מישהו, פשוט סיפרתי לו כמה לי בעצמי ×”×™×” קשה. ××ª× ×™×•×“×¢×™×, ×ž×”× ×™×¡×™×•×Ÿ שלי, בכל ×¤×¢× ×©×תה מספר משהו קשה על עצמך, הצד ×”×©× ×™ משיב ב×ותה מטבע.
חקרתי ×ת הרצח וידעתי ×›×™ ×× ×™ עומד לכתוב ×ת הרומן הל×-×‘×™×“×™×•× ×™ הר×שון. כמו כן ידעתי שהרומן ×”×–×” ×™×©× ×” ×ת ×¤× ×™ הספרות. × ×”×’×ª×™ להתרברב על כך ×‘×¤× ×™ העורך שלי, שהיה ב×ותה תקופה העורך של ×”× ×™×•-יורקר. ×–×” ×œ× ×”×¤×¨×™×¢ לו – ×”×•× ×”×™×” רגיל ×ליי. כמו כן ×הבתי להשוויץ ×‘×›×©×¨×•× ×™ ×‘×¤× ×™ כל מי שה×זין. ×–×” ×œ× ×”×¤×¨×™×¢ ×’× ×œ×”× – ×›× ×¨××” שיש בי משהו ×©×’×•×¨× ×œ×× ×©×™× ×œ×הוב ×ותי.
בהתחלה ×”×™×” הכל מעין תרגיל בכתיבה. ב×ותן ×©× ×™× ×”×™×™×ª×™ עסוק ×‘× ×™×¡×™×•×Ÿ לטשטש ×ת ההבדל בין ספרות ×•×¢×™×ª×•× ×ות. חשבתי לי ש×× ×¡×¤×¨×•×ª ×”×™× ×¨×›×™×œ×•×ª ×•×¢×™×ª×•× ×ות ×”×™× ×¨×›×™×œ×•×ª, ×פשר לעשות ×’× ×¢×™×ª×•× ×ות בצורה ספרותית. ו××– פגשתי ×ת ×חד ×”×¨×•×¦×—×™× – פרי סמית'. ×”×יש ×”×–×”, ×©× ×¨××” כמו כל ×יש דרומי ×חר, ×©×™× ×” לי ×ת ×”×—×™×™×. כלומר, ×× ×™ ×©×™× ×™×ª×™ לי ×ת ×”×—×™×™×, ×בל בזכותו.
×× ×™ ×œ× ×גיד שהת×הבתי בו. ×חרי הכל, ב×ותן ×©× ×™× ×”×™×™×ª×™ מעורב רגשית. ×בל בהחלט ×”×™×” בו משהו. ×× ×™ חושב ש×× ×—× ×• ×“×•×ž×™× – ×©× ×™× ×• ×ž×”×“×¨×•× ×•×œ×©× ×™× ×• ×”×™×” קשה. בהתחלה ×”×•× ×œ× ×¡×ž×š עליי, ×בל הפעלתי ×ת כל ×”×ž× ×™×¤×•×œ×¦×™×•×ª הרגשיות ש×× ×™ יודע להפעיל – ות××ž×™× ×• לי, ×× ×™ ×לוף בזה – ובסוף ×–×” עבד. ×”×יש ×”×–×” × ×¤×ª×— ×ליי ×•×‘×™×œ×™× ×• שעות ביחד ×‘×ª× ×©×œ×• בבית הסוהר.
×”×•× ×—×©×‘ ש×× ×™ מחבב ×ותו. ד×גתי להציג ×‘×¤× ×™×• ×ת החזות ×”×והבת שלי. ×פילו ד×גתי לו ולעמיתו לרצח לעורך דין ר×וי, שייצג ××•×ª× ×›×”×œ×›×” וד××’ לדחיית התלייה ×©×œ×”× ×©×•×‘ ושוב. החזות הזו, ×”×והבת, הת×ימה לי כמו צעיף לבן לכובע שחור. הייתי כל-כך ×ž×©×›× ×¢ בדמות הזו, ש×× ×™ בעצמי התבלבלתי לפעמי×. ×בל רוב הזמן פשוט התרכזתי במטרה – שהייתה, כזכור, לכתוב ×ת הרומן הל×-×‘×™×“×™×•× ×™ הר×שון ולהיות יותר ×ž×¤×•×¨×¡× ×ž×ž×” שהייתי ×§×•×“× ×œ×›×Ÿ.
×–×” הצליח. ×”×¢×ž×•×“×™× × ×¢×¨×ž×• ×–×” על גבי ×–×”, ×•×”×¤×¨×¡×•× ×©×œ×™ הלך וגבר. הבעיה הייתה שהסמית' ×”×–×” פשוט ×œ× ×”×™×” מוכן לספר לי מה קרה בליל הרצח. ×× ×™ חייב להזכיר שחיבבתי ×ותו, ×בל ×–×” כבר ×”×™×” מוגז×. ×”×•× ×’× ×œ× ×¨×¦×” למות. ו×× ×™ כבר כל-כך הייתי מוכן ×œ×¡×™×™× ×ת הספר ולזכות בתהילה. ××– הגברתי ×ת רמת ×”×ž× ×™×¤×•×œ×¦×™×”. ×–×” עבד. רוצחי×, ×פילו ×× ×”× ××™× ×˜×™×œ×™×’× ×˜×™× ×›×ž×• סמית' שלי, ×œ× × ×™×—× ×™× ×‘×¨××™×™×” המדוייקת שלי, שפולחת ישירות ללב ×”×ד×.
ו××– ×”×•× ×ž×ª. הייתי עצוב. ×œ× ×‘×›×œ ×™×•× ×–×•×›×” ××“× ×›×ž×•× ×™ לר×ות ×יש × ×ª×œ×”. ×–×” ב×מת ×”×™×” לי קשה. ×בל המסיבות, ×ª×›× ×™×•×ª הטלוויזיה, חיקו של הגבר שלי ובעיקר ×”×לכוהול השכיחו ×ž×ž× ×™ ×ת כל ×–×”. זו הייתה תקופה די ×ž×¢× ×™×™× ×ª, מה שקרה ×חרי שהספר – ×©× ×§×¨× "×‘×“× ×§×¨" – ×™×¦× ×œ×ור. ×בל ×’× ×¢×œ ×–×” ×× ×™ ×œ× ×ספר לכ×.
ועכשיו, כמה משמח, יש עוד סרט עליי. ×”×יש ×©×ž×’×œ× ×ותי – פיליפ סימור הופמן – ב×מת עושה עבודה ×ž×¦×•×™×™× ×ª וה×× ×¤×•×£ שלו מזכיר ×ותי מ×ד. ו×× ×™ ×’× ×והב ×ת ×”×¡×¦×™× ×•×ª של המסיבות, שבהן ×›×•×œ× ×¨×•××™× ×¢×“ כמה הייתי מסמר הערב. בכלל, ×× ×™ חושב שהסרט תפס ×ותי בצורה כל-כך מדוייקת. לי יש בעיה ×¢× ×”×¡×¨×˜ ×ž×©×•× ×©×§×©×” לי להבין למה שמישהו ירצה לבלות ×יתי שעתיי×. ×בל ×× ×™ ×ž× ×™×— ש×× ×©×™× ×©×œ× ×ž×›×™×¨×™× ×ותי, ישמחו לשמוע על ×”×יש ×©×©×™× ×” ×ת ×¤× ×™ ×”×¢×™×ª×•× ×•×ª. חוץ מזה, ×× ×™ יודע לעשות ×ž× ×™×¤×•×œ×¦×™×•×ª רגשיות כל כך יפה.
× ×›×ª×‘ במקור עבור מגזין "×—×™×™× ×—×“×©×™×"
		
 הגוף שלנו משמש, בין הש×ר, כמסמן, שהמסומן שלו ×”×•× ×נחנו. ×× ×™ ×œ× ×ž×›×™×¨, למשל, ×ת פל××™. ×œ× ×‘×מת. יש לי תוכן תודעתי מסוי×, שמ×וחסן תחת הקטגוריה "פל××™ גרייצר". התוכן התודעתי ×”× "ל מוצמד, בין הש×ר, ל×יך שפל××™ נר××”. הגוף ×•×”×¤× ×™× ×ž×©×ž×©×™× ×›×ž×¡×ž×Ÿ, שהמסומן שלו ×”×•× ×ž×™ ש×נו ×—×•×©×‘×™× ×©×”×•× ×ותו ×ד×.  יש כל מיני סיבות לכך ש×נחנו ×œ× ×‘×מת ×—×•×©×‘×™× ×¢×œ הגוף כעל מסמן: הגוף ×”×•× ×”××-××ž× ×©×œ השרירותי, קצת קשה להחליף ×ותו, ו×נחנו ×™×•×“×¢×™× ×©×™×© לו מטרות נוספות מלבד לעזור לנו לזהות ×ת פל××™ ברחוב. סיבה נוספת, קשורה לכל ×–×”, ×”×™× ×”×¢×•×‘×“×” שהגוף ×œ× × ×ª×¤×¡, עד רמה מסוימת, כמשמש לתקשורת. ×נחנו ×œ× ×ž×›× ×™×¡×™× ×ת ×”×ופן שבו בנ××“× × ×¨××” לתוך היגיון תקשורתי. ×נחנו ×œ× ×©×•××œ×™× ×œ×’×‘×™×• ש×לות מהסוג שנש×ל לגבי ×ž×¡×ž× ×™× ×חרי×. ×œ× × ×©×ל למה בחר ×' ×“×•×•×§× ×‘×’×•×£ ×”×–×”, ו×יזו מטרה תקשורתית ×”×•× ×ž× ×¡×” להשיג לגבי נמען מסוי×. ×בל חישבו רגע על מישהו שהחליף ×ת גופו לגופהּ, והופ – תקשורת.  (הערה ביבליוגרפית: ×× ×™ מניח ש×× ×™ ×œ× ×—×©×‘×ª×™ על ×–×” ר×שון, ושיש ××™ ×©× ×ž×™×©×”×•/×™ שחשבו על ×–×” לפני, כתבו, חתמו, ועכשיו נשללו מקרדיט. מצד שני, ×× ×™ ×œ× ×ž×›×™×¨ ×ות×. הפניה תתקבל בברכה. ××œ× ×× ×›×Ÿ מדובר בקריסטבה)  עכשיו, נסו לדמיין ××™×–×” ל×ונרד כהן. ל×ונרד כהן נותן רי×יון, ל×ונרד כהן הולך לי×, ל×ונרד כהן במדורי הרכילות. בעצ×, עזבו ×ת ל×ונרד כהן. בו×ו נלך על בריטני ספירס. בריטני נותנת רי×יון (תקשורת), מישהו ×ž×¦×œ× ×ת בריטני חשופת ×—×–×” ×‘×™× (תקשורת?), בריטני במדורי הרכילות (תקשורת? – תלוי ביחצן). ×נחנו ×ž×¨×›×™×‘×™× ×‘×¨×™×˜× ×™ דימיונית, מושג בריטני, ×•×ž×¢×“×›× ×™× ×ותו על פי המידע ש×נחנו מקבלי×. ×›×שר ×נחנו ×–×•×›×™× ×œ×¨×ות צילומי פפרצ'×™ של בריטני חשופת ×—×–×”, ×נו ×¢×•×ž×“×™× ×‘×¤× ×™ שתי ×פשרויות: ×. לומר – ×–×” ×”×—×–×” של בריטני. ב. לומר – למה בריטני רצתה שנר××” ×ת ×—×–×”?  ומה עשו הגורילז? ×”× ×”×—×œ×™×¤×• מסמן, ×©×œ× ×ž×©×ž×© לתקשורת, במסמן תקשורתי לגמרי, מצויר. ×”× ×‘×•×—×¨×™× ×יך ×”× × ×¨××™×. ×”× ×‘×—×¨×• ×ת ×”×›×™× ×•×™×™× ×©×œ×”×. ××™ ×פשר ×œ×¦×œ× ×ת מורדוק, חזהו מתבדר ברוח, ××œ× ×× ×ž×™×©×”×• יצייר ×ותו כך. הגוף שנתן למורדוק ××œ×•×”×™× (קרי, יולט) ×מור לומר לנו משהו על ×”×ופן שיש לתפוס בו ×ת מורדוק. מורדוק נר××” כפי שיש לתפוס ×ותו. D-2, מורדוק, נודל ור×סל ×”× ×¤×™×§×¦×™×”, שהולכת ונרקמת, ומקבלת נוכחות מ×יפה ×©×”× ×ž×•×¤×™×¢×™× – קליפי×, סרטוני ×נימציה ×§×¦×¨×™× (וגרועי×), ×¤×•×¡×˜×¨×™× ×•×תרי ×ינטרנט. ×נחנו ×ž×¨×›×™×‘×™× ××•×ª× ×ž×ª×•×š כל הפ×זל הגדול ×”×–×”. ×–×” נכון, כמובן, ×’× ×œ×’×‘×™ ×™×•×¦×¨×™× ×חרי×. ××œ× ×©×›×ן הפ×זל תקשורתי כולו. ××, ×›×שר ספירס מופיעה בדפי הרכילות, ×נו ×™×›×•×œ×™× ×¢×•×“ להנות ממותרות הספק, ולהניח ש×ולי ×›×ן ×”×™× × ×ª×¤×¡×” ב×מת, ×”×ופציה הזו ×œ× ×§×™×™×ž×ª לגבי הגורילז.  
 המשחק בין היוצר ליצירה ×”×•× ×œ× ×ž×©×”×• חדש מדי. כל מיני ×ž×©×•×¨×¨×™× ×¨×•×ž× ×˜×™×™×, מ××•×¡×™× ×™×•×ª×¨ ×ו פחות, בדו ×œ×¢×¦×ž× ×‘×™×•×’×¨×¤×™×”, ×©×”×©×™×¨×™× ×”×™×• חלק בלתי נפרד ממנה. ×œ×§×¨×•× ×ת ×”×©×™×¨×™× ×©×œ×”× ×ž×‘×œ×™ לדעת משהו על היוצר (בעיקר מה ×©×”×•× ×¨×¦×” שנדע), פירושו ×œ×”×ª×¢×œ× ×ž×”×”×§×©×¨ הרלוונטי ליצירה. פירושו ×נכרוניז×. ההבדל הו×, כמובן, שבמקרה של הגורילז (ולהקות וירטו×ליות ×חרות), קשה לטעון לביוגרפיה ×מיתית. הכל מומצ×. היצירה ממצי××” ×ת היוצר, ×©×ž×ž×¦×™× ×ת היצירה. ומי שיגיד ר×שון "פרננדו פסו××”" מקבל שקל.  בגלל ×–×” מגניב כל כך לר×ות ×ת 
  ×בל מה שמגניב ב×מת, ×•×©×”×•× ×›× ×¨××” (די בבירור) רק התפרעות פרשנית שלי, ×”×•× ×יך ×©×”× ×ž×¦×•×™×¨×™×. ×¢× ×”×¢×™× ×™×™× ×”×—×œ×•×œ×•×ª וה××¤×™× ×”×§×•×¤×™×™×. הקופיות הזו ×”×™× ×—×•×•×™×™×” מתקנת. לר×ות ×חד ×ž×”×§×œ×™×¤×™× ×©×œ×”× ×•×œ×¦×ת ל×וטובוס, ×œ× ×¢×•×©×” טוב ל×הבת ×”××“× ×©×‘×š. ×× ×ž×‘×™×˜×™× ×™×•×ª×¨ מדי, קשה להביט ××—"×› בנהג, להביט במר××”, מבלי להרגיש בכוכב הקופי×.  ו×× ×ž×‘×™×˜×™× ×™×•×ª×¨ מדי, קשה להמשיך להביט. ×›×™ ×חרי זמן מה, ×תה ×ž×•×¦× ×ת עצמך בוהה בקליפ שבו ×§×•×¤×™× ×©×¨×™× ×œ×§×•×¤×™× ×‘×ž×§×¦×‘ שעושה ×œ×§×•×¤×™× × ×¢×™× ×‘×‘×˜×Ÿ. וכל ההתלהמות הסמיוטית שלעיל נר×ית ×יכשהו פחות רלוונטית.  (התמונות: מוויקיפדיה)