ולווטון קטון

מאיה ערד, בין היתר, כתבה כבר שלושה ספרים. האם זה גרם לה להיקרא סופרת במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ"? לא. רועי רוזן, בין היתר, כתב חמישה ספרי פרוזה. האם זה גרם לו להיקרא סופר במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ"? לא. שמעון אדף, בין היתר, כתב ארבעה ספרים. האם זה גרם לו להיקרא סופר במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ"? לא. אתם יודעים מי נקרא סופר במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ"? נעם קצב. מי זה? כמה ספרים הוא כתב? הוא נחשב סופר ותיק ומוערך? האיש כתב ספר אחד שיצא לאור ב-2005. כנראה שככה זה שלאבא שלך קוראים משה. ובכן, בעמוד הראשי של הארץ ביום שישי האחרון משכה את תשומת לבי הכותרת "הסופר נעם קצב, בנו של נשיא המדינה, על קפקא ועל כוחה של העיתונות להרע", שהפנתה למוסף המדובר ב"הארץ". שמחתי שבמוסף של בני ציפר, האיש והאינטלקטואל הצרפתי שבמקרה חי פה, יכול מישהו שעוד נשמה באפו להיקרא סופר, ועוד ככה, בריש גלי. מייד הלכתי לקרוא.

אין לי שום דבר בעד או נגד נעם קצב.מתוך לקסיקון הספרות העברית החדשה שלושה קטעים מחזיקה "הטרילוגיה הצ'כית" של קצב ג'וניור, שמדברים על שני סיפורים של קפקא, וסיפור אחד של קארל צ'אפק. כיוון שהבן של קצב הוא איש נוח לבריות, הוא מסכם למעננו כל אחד מהקטעים בפסקה חוצבת להבות. 1."אפשר לנחש שההגינות היא שהיתה בעוכריה של המכונה המשומנת. היא סותרת את עצם קיומה, היא מפרקת אותה לגורמים. ובכל זאת תמיד יש לנו תקווה וציפייה אחת, לא מן התקשורת אלא מן האנשים שמפעילים אותה, "היו הוגנים!"” 2.הלב נכמר על גרגור סמסה, שלאט-לאט נהפך בעיני הקורא מאדם בעור של חיה לשרץ טהור. כל אחד מאתנו זוכר ימים שבהם הוא הסתגר בחדרו בגלל מחלה. אבל רק מעטים עשו זאת מפאת הבושה. והיא כואבת לפעמים יותר מכל פגיעה גופנית, במיוחד כשאתה יודע שאתה חף מכל אשמה, חף מכל אשמה, חף מכל אשמה. 3.כלומר, מי שמחפש אנושיות ותבונה יירד נא ממסדרונות העיתונים הממוזגים אל הרחוב ההומה. כיוון שגם אני אדם נוח לבריות, אסכם שוב את מה שסיכם קצב: יש לצפות מהאנשים שמפעילים את התקשורת להיות הוגנים, גם אם הציפיה הזו היא קלושה. יש לזכור כי האשמות שמטיחים אותם אנשים שמפעילים את התקשורת הן האשמות שווא. משום שברור שאתה יודע שאתה חף מכל אשמה *3. אי לכך ובהתאם לזאת, את האנושיות והתבונה עליך לחפש ברחוב, ולא אצל אותם אנשים, שכאמור, מפעילים את התקשורת.


דודו בוסי הוציא לאחרונה לאור את ספרו "אמא מתגעגעת למילים". דודו בוסי כותב, החל מפברואר שנה זו, טור קבוע בעיתון "העיר". בטור הוא נפגש עם מיני דמויות "אורבניות" ומספר את סיפורן. הטור השבוע הוקדש לדמות מעניינת במיוחד – דודו בוסי – שחווה ייסורי פוסט הוצאה לאור.

אין לי שום דבר בעד או נגד דודו בוסי. באדיבות יוסי גורביץ

מתחת לטור, מתנוססת פרסומת. ככה זה בעיתון – יש תכנים עיתונאים ויש תכנים פרסומיים. אם לא היו פרסומות, לא היה כסף להוציא עיתון. את זה כולם יודעים. הפרסומת היא לספר אחד, שנקרא "אמא מתגעגעת למילים". מדובר, לטענת הפרסומת, ב"רומן חכם, רגיש ומרתק". כתב אותו אדם אחד, דודו בוסי שמו.


מוסר השכל מעיתוני השבוע: יש אנשים שהם חפים מפשע, גם אם אנשי תקשורת לא הוגנים הוציאו דיבתם רעה. יש גם אנשים שמוציאים ספרים. ובכל זאת, את האנושיות וההגינות תמצאו אצל האיש ברחוב. אותו איש, מסעוד מבאר שבע אם תרצו, שלו אפשר למכור הכל, כי לו אין מושג. אין מה לומר – שלי יחימוביץ' באמת הגזימה הפעם.

36 תגובות “ולווטון קטון”

  1. שאלת תם באמת: איך הם כן קראו למאיה ערד ורועי רוזן? כלומר, הם פשוטהזכירו אותם ללא תואר? כי זה לא כזה נורא אם כן… הם הרי נסקרים כמחבריספרים. אבל קצב הבן נזכר שם כמחבר המאמר הזה ולכן מסבירים מיהו. האר אתעיניי.

  2. למיטבזכרוני ולמיטב היכולת שלי בחיפושי אינטרנט, אף אחד מהרשימה הנ"ל לא הוזמןלכתוב מאמר פותח ל"תרבות וספרות הארץ". לכן, אף אחד לא היה צריך להתחבטבשאלה איך להציג אותם.

  3. ובאותו הקשר, יש להבדיל בין מוסף "ספרים", שמפרסם ביקורות על ספרים, ובין מוסף "תרבות וספרות", שמפרסם אלוהים יודע מה.
    בין יתר ההבדלים, כאשר נותנים ביקורת על ספר, מה שנמצא במרכז הוא היצירה הספרותית, ולא הערך המוסף שמביא ה-סופר למאמר שהוא כותב.

  4. אנידי מבואס מזה שציפר לא הומו ורק כותב על הומואים כמו הומו, ומעדיף כותביםהומואים אצלו במוסף. ציפר מנותק מהספרות והשירה העברית, לדעתי הוא גםמנותק בכלל מספרות ושירה. הוא חי שוב ושוב את תסביך הפרנקופיליות שלו מתוךרגש נחיתות עמוק ולא מתוך שוויון.
    לא צריך לכעוס.
    אדף מוכר היכן שצריף, הוא לא זקוק לציפר, מאיה לא זקוקה לציפר. בינינו רקיזיק לה אם ציפר יניח עליה את ידיו הלבנבנות המצורפתות ויגיד משהו במבטאהישראלי המזעזע שלו.

  5. למה אתה רוצה שציפר יהיה הומו, אם יותר לי לשאול? אתה רוצה אותו בקהילה שלך?

    ואני חוששת שפספסת לגמרי את הנקודה: התואר סופר מכשיר אותו לכתוב במוסף הזה את דברי הפרופגנדה האלו. זה לא קשור כלל למכירות.

  6. זה לא מפתיע במיוחד. יש עירבוב תחומים בין המדיות השונות.
    אם בנק הפועלים נותן מזון ומיים לתושבי הצפון כחלק מקמפיין פירסומי,ותוצאות של תכנית ריאליטי מתפרסמות כידיעה לכל דבר בעיתון, אז לא מפתיעשפובליציסטיקה מתערבבת עם שיקולים פירסומיים בעיתון שבעליו מחזיק גם אתההוצאה לאור, וגם כלי תקשורת נוספים.
    המציאות היא מה שהמדיות יוצרות. אלא אם כן מישהו פותח עיניים בתמיהה. ואין הרבה כאלה (כמוך)

  7. פוסטנהדר. אבל – לא לחלוטין הבנתי את עניין דודו בוסי. כלומר, אפשר לפרש באופןיחסית סביר את עומס-היתר על הדף הזה ככעין גילוי-נאות קומי, לא?

  8. ציפרכהומו בקהילה שלי? למה הדבקת לי קהילה? זה נשמע קצת מלחיץ. הקהילה היחידהשיש לי זה שתי הכלבות הפיקנזיות שלי, התוכי המדבר ומקס החתול הזכר הרודןהחלוש על כל הרחוב.
    אני חושב שכשאת מנתקת שיווק ממוסף ספרותי, שבמהותו מיועד לציבור הרחב, ולאאיזה עיתון ספרותי "סופר מקצועי" ש-300 בני אדם קוראים בו, בקושי רב, אתמחמיצה את תפקיד המוסף.

  9. סליחה, זו הייתה רק השערה. אני באמת לא מבינה למה שתרצה שציפר יהיה הומו. נגיד, אני הייתי מתביישת אם ציפר היה אילתי.

    אני מנסה להבין את הטענה שלך: לתרבות וספרות היה מותר לעשות את מהשעשו, משום שהם צריכים לשווק את עצמם? כמו לשים בחורות ערומות בשער, נגיד?

  10. העניין פה הוא לא ערבוב התחומים התימטי בין ספרות לפובליציסטיקה, אלאהניצול של "דלת אחורית" בעיתון כדי לתת במה לפרופגנדה של צד אחד. לצורךהעניין, מוסף "דעות" של הארץ לא היה מעלה את קצב אומר "לאבא שלי נעשה מעשהקפקא":


  11. תודה.

    נניח רגע לספקנות המאד גדולה שלי באשר ליכולת של הצרכן להבין "גילוינאות קומי" מהו, ונתמקד בשאלה אחרת: אם זו הייתה המטרה, הרי ש"העיר" צריךלפרסם את המודעה בחינם, כחלק מאותו גילוי נאות. אתה חושב שזה מה שקרה?

  12. נראה לי מתשובתך שאנחנו באי הבנה, כי בעיקרון ההודעה הראשונה שלי לרשומה שלך היתה צריכה לתמוך בדברייך, ויוצא לכאורה שאני מתנגד.
    אבל,כן ובהחלט. אם את מצפה לסוג של יושרה[אינטגריטי] מעורך ספרותי, אל תחפשיאותה במקום שאין לה סיכוי להתקיים. עיתון הוא עיתון, ותפקידו להימכר. עורךספרותי של מוסף ספרותי של עיתון הינו חלק מהעיתון הגדול, והוא יקדם מיזמיםשל העיתון שלו.
    בניגוד אלייך, אינני רואה פרסום של ספר עתידי של בוסי יחד עם טור של בוסיעל הספר דבר נורא כלכך. נהפוך הוא, צריך להתפרנס. מה עדיף? הראיון הצהובוהמבחיל שמעבירים כל סופר בעיתונות שלנו?
    ולא, יש הבדל בין הזניית גוף האשה באמצעות חיבורו לכל דבר המיועד לגברים,מה שבשפת המחקר הפמיניסטי נקרא: חפצון, החפצה, ראיפיקציה לבין קידוםנושאים בעיתון ספרותי ו/או קידום עיתון ספרותי באמצעות ראיון עם בנו שלנשיא הנחשד ב- ??
    מוסף ספרותי אינו מקדם השיח המוסרי של החברה, לדעתי לפחות.

  13. אתה כתבת את המילים האלו רק כחלק מהמזימה שלך להשתלט על כל מילות הספרות בגוגל, נכון?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>