ובכן, הגשתי את התזה שלי. שלוש שנים מייסרות הגיעו לקיצן. אחרי שאקבל את הציון, אספר בפרוטרוט עד כמה תלמידי מחקר זקוקים למדריך מפוכח.בינתיים, העליתי אותה לשרת ואתם מוזמנים להשתמש בה כרצונכם. עזבו אתכם מזכויות יוצרים וכל החרא. תעתיקו, אם זה מה שעוזר לכם. למה שתרצו להעתיק? לא יודעת. אבל אם אתם עושים משהו שקשור באימהות ובציונות, יש שם ביבליוגרפיה מקיפה למדי.
בינתיים, זה התקציר:
עבודה זו עוסקת בייצוג הספרותי של אימהות מתות ובוחנת כיצד בונים הסופרים את הנרטיב שמספר את מות האם. העבודה סבה סביב שתי שאלות מרכזיות בנוגע לנרטיב הזה; ראשית, אילו אופני התמודדות מציעים הסופרים לגיבורים או גיבורות שאמותיהם מתו? שנית, איך משפיעה האידיאולוגיה הציונית ההגמונית על הנרטיבים שיוצרים הסופרים?
הפרק הראשון של העבודה בוחן את אופני ההתמודדות עם מות האם שמייצרים הסופרים שעסקו בנושא. הבחינה הזו נעשתה לאור צומת תיאורטי המשלב בתוכו את שיח האבל, שהוצע לראשונה על ידי פרויד ועוסק בתהליך הנפשי שעובר המתאבל, ואת השיח הטקסי שעוסק בטקסים השונים שמבצעת החברה כדי לציין את מותו של אדם. שני השיחים האלו מתלכדים בחייו של אדם אשר נפרד מאדם אהוב ומתלכדים לכדי נרטיב הפרידה, כפי שהוא מיוצג בספרות.
הפרק השני עוסק באידיאולוגיה הציונית ובהשפעתה על אופן בניית הנרטיב של מות האם. האידיאולוגיה הציונית הייתה מראשיתה תרבות פטריארכאלית אשר הציבה בחזית ובקדמה את הגבר, אשר שימש כחלוץ וכלוחם, והרחיקה את הנשים לתפקידים מסורתיים יותר של גידול הילדים וטיפוח הבית. עם חלוף השנים, התמתן מעט חוסר השוויון הזה, לפחות בייצוג הספרותי שלו, אולם לאורך כל העת ניכר כי החברה הישראלית והאידיאולוגיה הציונית שעומדת מאחוריה אינן שוויוניות, וממשיכות להתבסס על מוסכמות גבריות ופטריארכאליות מיסודן, אשר משותפות לתרבות המערבית כולה. סופרים אשר כותבים על מות האם בנוף התרבותי והספרותי הזה מתייחסים, במודע או לא, לציווים התרבותיים הסובבים אותם. באמצעות מחקר הספרות אני מקווה לבודד מן הנרטיבים שיצרו אותם הסופרים את מות האם, ולבחון אותו לאור השיח ההגמוני והביקורת עליו. הפרק השני בעבודה, אם כן, בוחן שתי אופציות התייחסות אשר עומדות בפני סופרים אלו: האופציה הראשונה היא כתיבת מותה של האם כדרך לאישוש מעמדה הנמוך בחברה והאופציה השנייה היא כתיבת מותה כדרך להבעת התנגדות למקומה של האשה והאם בחברה.
את השאלות הללו, הן על תהליך ההיפרדות מן האם והבנייה המחודשת של הסובייקט, והן על הקשר בין נרטיב מות האם ובין האידיאולוגיה הציונית, בוחנת העבודה בקורפוס ספרותי שכולל שמונה יצירות: "בדמי ימיה" (1991) של ש"י עגנון, שארה כסותה עונתה (1991) של אילנה ברנשטיין, חבלים (1998) של חיים באר, "בגוף אני מבינה" (2002) של דוד גרוסמן, אשה יקרה (1999) של יהונתן גפן, סיפור על אהבה וחושך (2002) של עמוס עוז, פוסט מורטם (1992) של יורק קניוק ועשו (1991) של מאיר שלו.
יום אחד, אם אצליח להתגבר על השיח שבתוכו אני לכוד, אפילו אקרא את זה. בינתיים, כבוד!
אה, באמת שכחתי להגיד שאני לא באמת מצפה מאיש לקרוא את זה.
ותודה
אני קראתי והסתחררתי. מזל"ט!!! והשתחוויה גדולה
יופי, בשעה טובה. שמחה בשמחתך ובאמת כל הכבוד שעשית את זה. ומה אמר פרויד על מי שבוחר כנושא לעבודת מחקר 'אמהות מתות והשפעתן'?
(את הפוסט, זאת אומרת)
כמובן. כמובן שאת הפוסט.
תודה. ומה קורה אתך ועם האקדמיה, אחרי האכזבה הנוראית של הפוסט ההוא?
אני בהחלט מתכוונת לקרוא ואולי אף להשתמש (ברשותך) בביבליוגרפיה בחלק שעוסק בסיפור על אהבה וחושך. אני מתעניינת יותר בנרטיב הילדי וביחסים בין הילד לאמו, אך גם באימהות.
תודה רבה על הפוסט מאיר העיניים.
הייתי מספרת פה כמה בדיחות בעניין, אבל אמא שלי, החיה מאד, קוראת את הבלוג
ותודה.
מבין הספרים שאתם התעסקתי, זה אחד מהספרים היותר נוראיים בעיניי. אבל כמובן שרשותי נתונה, ואם את צריכה להחליף מילה או שתיים בעניין, הרימי מייל.
מברוק. לדעת לסיים תואר זו אומנות בפני עצמה. כמו בשחמט. בהצלחה בהמשך.
תודה. אני חושדת כבר הרבה זמן שבאקדמיה זו האומנות החשובה ביותר.
היי, מזל טוב גדול.
1991? בדמי ימיה?
אגב, גם אם זכויות יוצרים ממש לא מעניינות אותך רצוי במקרים כאלה להעלות pdf ולא doc אני חושב.
התקציר מעניין, אבל ספק אם אצליח לקרוא את התזה עצמה.
לאמא של מיטל, שלום רב
מיטל רמזה שאת קוראת את הפוסטים שהיא כותבת.
ובכן,
א. יש לך בת מאד חכמה.
ב. אני חושבת שאמהות לא צריכות לקרוא בבלוגים של הבנות שלהן. יש לזה קצת ארומת חיטוט בתיק כדי לחפש גלולות נגד הריון. ולא שאני רומזת שלמיטל יש תיק, או גלולות.
1991 זו שנת הגרסה שאני עבדתי עליה.
למה שיהיה לי איכפת אם מישהו מעתיק בקופי פייסט או מעתיק בלהקליד בעצמו? במשרדי האוניברסיטה כבר רשום שאני זו שהגשתי את זה ראשונה.
תודה.
לאמא של מיטל, שלום רב
אימהות שהבנות שלהן פותחות בפניהן את התיק ואומרות להן: אנא חפשו, האם יש פה במקרה גלולות?, אימהות כאלו מוזמנות מאד לחפש גלולות.
אני שמחה שאת קוראת פה. ונשבעת שכבר שנים אין לי שם גלולות.
מירי, בעיניי, זה אחד מערוצי התקשורת הכי מקסימים, גם אם לא לחלוטין בלתי עקומים, שיש בחיים שלי.
טוב בסדר, אז 1991.
לגבי ה-pdf יש כמובן את עניין האסתטיקה והאחידות, קובץ וורד, ולא משנה עד כמה הוא פשוט (כלומר גם אם הוא רק טקסט כמו אצלך) יכול להיראות שונה על כל מחשב שלא לדבר על מה שיקרה כשהוא ייפתח עם תחליפי אופיס למיניהם (וכשיש גם משוואות\טבלאות\גרפים בכלל רחמים על הקורא).
לגבי קופי-פייסט, אפשר להעתיק טקסט גם מתוך ה-pdf, כך שזו לא ממש מכשלה. הבעיה המרכזית עם הוורד היא באפשרות הפשוטה ל-save as עם שינויים קלים, אני מסכים שהאיום הוא מאוד מעורפל ושמי שממש יתעקש יוכל לעשות את זה גם מ-pdf ובכל זאת.
אלוהים, אתה כל כך לא תלמיד מדעי הרוח
את הפטפטת שלנו אפשר לכתוב גם על נוטפד.
נראה לי שהמלים convert pdf to doc בחלון החיפוש המתאים מביאות את הגולש ב-0.34 שניות לממיר אונליין חינמי.
מזל טוב!! נשמע מגניב מאוד.
תודה
מזל טוב!
תודה!
מזל"ט!!! כל הכבוד.
הי,
א. אכן קוראת.
ב. ובהחלט ברשות.
ג. ובעיני פתיחת כל ערוץ לתקרשורת – מבורך.
תודה תודה.
הי אמא.
מזל טוב! קולולולולו!
הבלוג המשוכלל שלנו לא נותן לי להגיד רק: "תודה :)" כי כבר אמרתי את זה. לו רק היה לי כזה גם בחיים.
קולולו כבר אמרנו?
מזל טוב
אפילו קראתי את העמודים הראשונים, תארי לך. אבל נשברתי בתהליך האבל.
אף פעם לא מספיק
תודה
לא ממליצה באמת לקרוא את זה. זה משעמם נורא. וגם כתוב גרוע, כמו שאוהבים באקדמיה.
ומזל טוב מאוחר גם ממני
קודם כל מזל טוב
מעניין שאני, בדיוק כמו שחר, הדבר הראשון שעלה לי בראש כשבדקתי את הלינק לתזה זה "למה לא PDF?".
אגב, היום אפשר להמיר לפדפ גם דרך גוגל דוקומנטס.
(ומילה לשחר – אולי תשכנע אותה לכתוב בtex?)
תודה תודה.
כוסעמק, אני אגיד את זה כמה פעמים שבא לי.
תודה
נו, מה אפשר לעשות איתכם תלמידי לא-מדעי הרוח, אה?
(אולי יסבירו לה מה זה tex במקום שהיא תצטרך להטריח עצמה לגוגל?)
לעניין TeX, מדובר במערכת שהיא איפשהו על הגבול בין מעבד תמלילים לבין שפת תכנות. קובץ TeX יכלול אך ורק תווי ascii, שחלקם יתורגמו בסופו של דבר לטקסט וחלקם יפורשו כפקודות בנוגע לעיצוב, עימוד, או הכללה של אלמנטים מורכבים יותר מטקסט. למדעי לא הרוח מדובר במערכת שאין לה מתחרים של ממש בכל הנוגע ליכולת להציג משוואות מורכבות, אבל גם בתחומים אחרים יש לה לא מעט יתרונות. הכללה של טבלאות או תמונות למשל, תתבצע באמצעות יצירה של "אובייקט צף" שאלגוריתמי העימוד של ה-TeX יכריעו בדבר המיקום המוצלח ביותר שלו בטקסט (ויעשו את זה לא רע בדרך כלל). Tex תאפשר גם ניהול חכם מאוד של רשימת המקורות שלך. קובץ Tex יכלול בראשו כמה הגדרות של פקודות ושל קבצים חיצוניים שמכילים הוראות עימוד וסגנון. כך למשל, אם את שולחת את המאמר לכתב עת מסויים די יהיה לכלול בראשו את קובץ ההנחיות המתאים כדי שהמאמר כולו יופיע בהתאם לסגנון האחיד של אותו כתב עת בלי שתיאלצי לערוך בו שינויים. יש עוד הרבה, אבל נראה לי שהרעיון הובן.
בכל מקרה, אם כבר חזרנו לנושא: כמתרגל נהגתי לפרסם את התרגילים והפתרונות כ-pdf למרות שנכתבו על פי רוב בוורד (יש איזו בעיה עם עברית ו-TeX, ולמרות שיש לה כמה פתרונות כשמדובר בשניים שלושה עמודים אני עדיין נוטה לוורד). זה לא היה בגלל חשש מהעתקות, נהפוך הוא, אין לי בעיה שאחרים יעשו שימוש בתרגילים שלי, וגם לא מתוך חשש שיהיה קל יותר לסטודנטים להפיץ את התרגילים ופתרונותיהם ולהוריש אותם לסטודנטים שיבואו אחריהם (אחרי הכל זה כבר היה הנוהג עוד בימים שתרגילים ופתרונות חולקו על נייר בלבד). החשש האמיתי שלי היה מסטודנטים חמושים בכוונות טובות שמצאו שגיאות (אמיתיות או מדומיינות) בפתרונות ויחליטו להגדיל ראש וליצור גירסה משופרת שלהם להעלאה לאתר הסטודנטים. החשש שלי היה שמישהו יוריד את הקובץ המתוקן מתוך אשליה שמדובר בפתרון הרשמי שלי, למרות תוספות שהן לא אחת מיותרות ואפילו שגויות.
נשמע מגניב לגמרי, ה-TEX הזה, למרות שאין לי מושג למה הוא יכול להיות שימושי בחיים שלי.
אני ממש מתעבת PDF. זה איטי, זה כבד, זה לא נוח לקריאה. אחד הסיוטים הגדולים שלי כמתרגמת הוא לקבל קובץ לתרגום ב-PDF.
שלום מיטל, גם אני מתעניין בפסיכואנליזה של הציונות דרך הספרות וכבר התחלתי לרפרף. תודה שהעלית לרשת.