“אני פרויקט כזה”

"בניגוד לכל האופוריה סביב, הספרות העברית לא שווה בעיניי שום דבר, כולל כל הכוכבים הגדולים שלה"

מהי אותה תרבות שזכתה למוסף המכובד "תרבות וספרות" ב"הארץ"? האם תרבות היא סך המוצרים שמובאים לציבור הרחב באותה תקופה? האם מוסף תרבות יכול להיות מורכב מרשימה ארוכה-אך-סופית של ספרים, דיסקים, סרטים והצגות שראו אור באותו שבוע?

כנראה שלא. מוסף תרבות הוא המקום שבו אמורה תרבות לדון בעצמה; לחטט, לשאול, לענות, להתלהם, להכתיר ולהשפיל. משום שתרבות אינה אוסף של יצירות מבודדות שמנותקות זו מזו ומתפרסמות באותו זמן נתון, היא גם אוסף הקשרים שביניהן, אוסף הדיבורים עליהן, אוסף ההכרעות, האמונות – אסתטיות ואחרות – שהולידו את היצירות האלו.

"בניגוד לכל האופוריה סביב, הספרות העברית לא שווה בעיניי שום דבר, כולל כל הכוכבים הגדולים שלה"

ההכרעות האסתטיות מתקבלות במרכזי כוח מסוימים. מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" הוא אחד ממרכזי הכוח האלו, או, נכון יותר, אחד ממרכזי הכוח הפוטנציאלים. כי, על אף שם העיתון שבו הוא מתארח, המוסף לתרבות וספרות אינו פועל עוד בתרבות העברית הנוכחית, רובו אף אינו קשור לתרבות הנוכחית, תהא זו עברית או לועזית.

המוסף, שאותו עורך מזה 17 שנה אדם בשם בני ציפר, אינו רלוונטי למה שמתרחש כיום בתרבות הארץ, לטוב ולרע. ואם לשפוט על פי הצהרותיו של ציפר, מדובר במהלך מכוון.

כמי שמתנגד לתרבות וספרות הישראלית הנוכחית עומדות בפני ציפר שתי ברירות עיקריות: להילחם בתרבות זו או להתעלם ממנה. איך היה נראה "תרבות וספרות" לו היה ציפר מקדיש לה כמה נביחות תוכחה מדי שבוע? הוא לא עושה זאת. ציפר בחר בהתעלמות, והתעלמות אינה מובילה לשינוי – היא הורגת.

קשה לצפות ממוספי התרבות של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" להרבה. שני המוספים הללו, אף על פי שגם הם מוספים שבועיים, אינם מחזיקים באותו הסטטוס, חופש פעולה ומקום שלו זוכה המוסף לתרבות וספרות. וכאשר מוסף זה, עם כל כוחו הפוטנציאלי, בוחר לעסוק במאה ה-19, המאה ה-18 והמאה השלישית לפנה"ס, הוא בוגד באחריותו לתרבות, שממנה צמח ושתלויה בו, בין השאר, כדי להתקיים.

"באופן הכי כן, אני חושב שהתרבות באמת לא השתנתה בכלל, ולכן אין צורך להחליף את העורך. השקפת העולם שלי עדיין תקפה"

כך אומר בני ציפר, אחרי 17 שנות עריכה. אנחנו חושבים אחרת. הגיע הזמן שבמוסף "תרבות וספרות" יהיה מישהו שמוכן להתייחס לתרבות הישראלית. הוא לא חייב לאהוב אותה – כולה או חלקה – אבל הוא חייב להכיר בקיומה. די לנו מ“שומרי סף מודרניסטיים", כפי שמכנה עצמו ציפר. איננו יכולים להרשות זאת לעצמנו. לא עוד.

"אני בעד אליטיזם, אבל ציפר הוא חרטטן משעמם ומתנשא, שתרומתו לספרות היא אפס"

תמיר, 12/02/05 00:22”*

*כל הציטוטים נלקחו מראיון שערך רואי וולמן עם ציפר בשנת 2005.

20 תגובות ““אני פרויקט כזה””

  1. אינני קורא אדוק של מוסף תרבות וספרות של הארץ, אבל את ציפר קראתי כמהוכמה פעמים וכל קשר בינו לבין הדבר הקרוי לעתים תרבות הוא נסיבתי בלבד.

    הלאה ציפר, אני חותם

  2. ציפר מחרבן לתרבות על הראש זמן רב מדי. הראיון הזה אינו סתם פרובוקציה, אלא האני מאמין שלו.

  3. אין לי הרבה כבוד לציפר או למוסף שלו, אבל אם כבר מדברים על נזק יסודיומהותי, אני חושב שהמוספים של מעריב וידיעות הרבה יותר בעייתיים.

  4. כיאם אצל ציפר יש רק זילות של ה"מה", כלומר התכנים, אצלם יש זילות שלה"איך", כלומר, עיסוק ברכילות במסווה של תרבות, וכי השילוב של תכניםירודים עם גישה פטרונית, מתנשאת וצבועה די מחק כל סיכוי לאיזשהו דיבורשקשור אפילו קרבה משפחתית רחוקה למילה תרבות מעל גבי דפיהם. וכי "פרומו"של מעריב התחיל את המגמה. וכי יש מצב לא רע ש"7 לילות" יהיה בעוד לא הרבהשנים מוסף התרבות היחיד בארץ.

  5. אה,ובעצם, למה קשה לבוא אליהם בטענות? עם כל חוסר החיבה שאני רוחש לגלאוחובסקי, בימים בהם הוא ערך את "תרבות מעריב" זה היה מוסף מצוין שנהנהמכל העולמות – רייטינג, פלורליזם ועיסוק מעמיק במגוון שכבות של המושגהחמקמק תרבות. למה פתאום זה לא בא בחשבון?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>