החברים של ג'ורג'

פוטש בהתהוות

לשם שינוי, האינטרס של מדינת ישראל ושל הליכוד מצטלבים: לטובת שניהם, נתניהו צריך להפסיד בבחירות בשבוע הבא.

בימים האחרונים, מבצע נתניהו נסיון פוטש מתמשך. השטיק הפעם הוא פאניקת המצלמות. לטענת נתניהו וחבר מרעיו, יש מגפה של זיופים בקלפיות ועל כן יש צורך להציב בהן מצלמות, וחובה לעשות זאת עכשיו; שאם לא כן הסמול יגנוב את הבחירות. לשם כך ניסה הליכוד להעביר הצעת חוק דחופה בנושא, באמצעות הנעץ האנושי מיקי זוהר, שהיתה מאפשרת לפעילי מפלגה לצלם את ההליכים בקלפי. ההומו סובייטיקוס יולי אדלשטיין, שלעולם איננו שבע מהטלת חרפה במוסד שבראשו הוא מתיימר לעמוד, איפשר העלאה דחופה לדיון בהצעת החוק, כביכול יש שעת חירום שמצריכה זאת; והיום הובסה ההצעה בוועדת הכנסת, בתיקו. זאת לאחר שזוהר השתחץ שהוא יעביר אותה בכנסת עד יום רביעי.

נתחיל מהמובן מאליו. ככל שיש אכן סכנה של זיופים בקלפיות, אכן ראוי להציב מצלמות – לא מאחורי הפרגוד, תשמור האלה ותציל, אבל אין שום סיבה ראויה להמנע מצילום התנהלות ועדת הקלפי במהלך ההצבעה וספירת הקולות. אבל, וזה חתיכת אבל, המצלמות הללו צריכות להיות מופעלות על ידי עובדי ציבור, לא נציגי מפלגות; הן צריכות לצלם את ועדת הקלפי, לא את הציבור; וזה צריך להיות אחרי הליך ראוי. כלומר, כזה שלוקח בחשבון את העובדה שאנחנו עושים פה שינוי בסדרי עולם דמוקרטיים, ונוקטים בכל אמצעי הזהירות. למשל, מפעילים תכנית מבחן בבחירות המקומיות לפני שמנסים את השינוי בבחירות לכנסת. ככל שהיו נוקטים בדרך ראויה, לא היו צריכות לעלות יותר מדי הסתייגויות. לעזאזל, אם תגידו לי שאתם רוצים להוציא את נציגי המפלגות מוועדות הקלפי ולהחליף אותם באזרחים שייבחרו רנדומלית, אני אשקול את זה בחיוב.

אבל, כמובן, זה לא מה שקרה כאן. ראשית כל, אין סכנה של זיופים. ועדת הבחירות הודיעה שהיא קיבלה שתי תלונות אמת על זיופים בקלפיות במהלך בחירות אפריל 2019. בשני המקרים, הזיוף לא היה לטובת המפלגות הפלסטיניות, כפי שטוען נתניהו – הזיופים היו לטובת הליכוד וש”ס, בהתאמה.

כלומר, הסכנה שנתניהו מנפנף בה תוך כדי שהוא צווח ככרוכיה לא קיימת. מה יש לנו פה? את “הערבים נוהרים” של בחירות מועד ב’ של 2019. רק בגרסה הרבה יותר ארסית. בשנת 2015, נתניהו טען ש”הערבים נוהרים”, כלומר מנצלים את זכותם הדמוקרטית ובשל כך שלטון הימין בסכנה; זה היה שקר והסתה גזענית, אבל נתניהו עושה את אלה שש פעמים לפני ארוחת הבוקר. זה כבר משעמם אותנו.

מה שנתניהו והליכוד עשו עכשיו הוא חתירה תחת יסודות הדמוקרטיה: הפצת קנוניה שקרית וזדונית לפיה אין לתת אמון בתוצאות הבחירות, משום שיסודות זדוניים הטו את תוצאותיהן. הערבים כבר לא צריכים לנהור – מישהו (ואתם יודעים מי) כבר יזייף את קולותיהם. אם התוצאות לא ימצאו חן בעיני נתניהו, הוא מכין עכשיו את הקרקע לשבירת הכלים: להכרזה שלבחירות אין תוקף.

מיד אחרי שביטל בפועל את תוצאות הבחירות הקודמות. רואים כאן רצף?

את הפגיעה האנושה הזו במערכת הדמוקרטית מבצע נתניהו כדי לשרוד עוד סיבוב בחירות אחד, סיבוב בחירות גורלי מבחינתו: אם הוא לא מנצח עכשיו, יש סיכוי סביר לגמרי שהוא הולך להריח ליזול. כדי להמלט מגורל זה הוא מוכן, כפי שכתב וירגיליוס על יוליוס קיסר ופומפיוס, לנעוץ את חרבו בבטן המולדת.

אבל, בהיותנו אמונים על הכלל העתיק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, הבעיה היא לא נתניהו. הבעיה היא הקואליציה שלו. מהימין הדתי לסוגיו – חובשי כיפה סרוגה וכיפה שחורה – אין מה לצפות לדבר. הם אנטי-דמוקרטים. החרדים תמיד היו. הכיבוש אילץ את הכיפות הסרוגות להצטרף למחנה האנטי-דמוקרטי. והבעיה המרכזית, כמובן, היא האבן הראשה של הקואליציה, הליכוד.

מי שזוכר את המפלגה הזו בשנות השמונים זוכר מפלגה תוססת, דינמית, שהמנהיג שלה נבחר ותמיד צריך להעמיד את עצמו לבחירה, שיש בה מחלוקות ודיונים ושהיא יותר אסופת שבטים מאשר קהל צפון קוריאני שסוגד למנהיג.

נתניהו, השמעון פרס של הליכוד, ריסק את כל זה. הוא התחיל בנסיון החיסול של דוד לוי בפרשת “הקלטת הלוהטת” שלא היתה (וכינה אותו – מי אמר שלהיסטוריה אין חוש אירוני? – “בכיר בליכוד, מוקף פושעים”; אחד ה”פושעים” דאז היה יעקב ברדוגו), ואחר כך חיסל בדרכו כל אדם שניסה להחליף אותו. היחיד שהוא לא הצליח מולו היה אריאל שרון. הוא גימד את סילבן שלום – אמנם, לא מלאכה מסובכת מדי במקרה הזה – והצליח להעיף את פייגלין בתכסיסים פוליטיים. כל מה שנותר הוא ננסים. מלימור לבנת הוא עשה לבנת חבלה (באמצעות סריסיו הנאמנים דאז, אביגדור ליברמן והנער לעניינים מלוכלכים גלעד ארדן). בואו, אמר האטד, חסו בצילי; ואם לא, בני ייסר אתכם בעקרבים.

התוצאה היא בעקביות הפיכתה של מפלגת השלטון למפלגתו של איש אחד. ראינו את זה לפני כמה חודשים, כשנתניהו אילץ את מפלגתו להצביע עבור פיזור הכנסת מיד לאחר הבחירות – מהלך שלא היה דומה לו. ועכשיו ניסתה ממשלת המעבר שלו, עם הכנסת חסרת הסמכות (שהרי פיזרה את עצמה), להעביר שינוי בסדרים בסיסיים של ההצבעה.

לא משנים את הכללים באמצע המשחק. נתניהו הוכיח שוב ושוב שהרעיון הזה, שמרכזי לדמוקרטיה – השלד של הדמוקרטיה הוא אמצעי להעברת שלטון בהסכמה, ללא שפיכות דמים – לא רלוונטי מבחינתו. הוא שיחק עם חוקי המשחק כאילו היו פלסטלינה, בכל אחת מהקדנציות שלו. אחרי הכל, הוא לא רואה בהחלפת שלטון משהו טבעי; הוא רואה בו קשר נגדו. והוא הפך את מפלגת השלטון למפלגת שלטון נתניהו, גם כאשר המטרה היא שבירת כללי המשחק.

מדינות יכולות לשרוד שליטים מושחתים. הן מתקשות הרבה יותר לשרוד שליטים שחותרים בציניות תחת יסודותיהן ותחת אמונם של האזרחים במערכת. נתניהו חייב לשלם מחיר על המהלך הזה, אחרת אחרים ילמדו שאין עליו מחיר. הפתרון הנדרש הוא טיהור: ועדת חקירה שתחקור את משטר נתניהו ותקבע מי מאנשי הליכוד ראוי להשאר בחיים הציבוריים.

הסיכוי למישהו יהיה אומץ להרים את זה זעום. על כן, עשו את המינימום האפשרי: בעוד שמונה ימים, לכו לקלפי והצביעו לכל מפלגה שלא תהיה חלק מהקואליציה של נתניהו. שלחו אותו, את גמאל נתניהו, את ארדן, אדלשטיין וזוהר, אל מקומם הראוי – פח האשפה של ההיסטוריה. והקפידו לסגור את המכסה.

ועוד דבר אחד: צריך לומר תודה ולקוד לבכירי הליכוד בעבר, מבני בגין ועד יו"ר הכנסת לשעבר דן תיכון, שקראו בימים האחרונים לא להצביע לליכוד. במילייה שלהם זה מצריך אומץ ניכר.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

34 תגובות על ”פוטש בהתהוות“

  1. Meni Zehavi הגיב:

    המצב בעייתי, ללא ספק. מה שאני שואל את עצמי הוא מה החלק באחריות למצב הזה של כל מיני נפשות טובות שבמשך העשור האחרון מיקדו את כל המאמץ הציבורי שלהם, פחות או יותר, בסילוק נתניהו מהשטלון. לא ביצירת אלטרנטיבה לליכוד, לא בחיפוש מדיניות חלופית שיכולה להתנהל בשיתוף הליכוד, אלא בנתניהו אישית ובבני משפחתו. רציתם להפוך את הדיון הפוליטי הלגיטימי בזהותו של ראש הממשלה למאבק מוסרי בין בני האור לבני החושך? קיבלתם. לא בטוח שיש לכם יכולת לנצח במאבק הזה.

    • שחר כ. הגיב:

      האם אתה מאשים את מחנה מתנגדי ביבי בהידרדרותה של תרבות השילטון בישראל? האם אתה חושב שהסיבה להימצאותנו על ספה של דמוקטטורה היא התנגדותו הפתולוגית של השמאל לביבי? כי אם אתה מאשים בכך חצי ציבור אתה צריך להביא אסמכתאות לדבריך.

      ועוד שאלה: האם השנאה המושפרצת לביבי מעל כל גבעה ותחת כל עץ (מהצד המסויים של המפה) גורמת לבייס המפורסם להתחפר בעמדותיו ומעודד את קשי ערפו – לא לעזוב את ביבי – או שהיא גורמת למחנה הזה להתפורר אט אט? נראה שהמאבק יוכרע בסופו של דבר לרעת הטיראן בהתהוות.

      יחד עם זה אני נוטה להסכים אתך בכל האמור לפוליטיקאים הישראלים, גם אם הם היו בשילטון הם לא היו מחפשים אלטרנטיבה לדרכו של הליכוד. נראה לי שגם אתה לא מחפש כלכך. כמו שכתבת כבר, טוב לך בסטטוס קוו, הרוח נעימה והגלים לא מביאים לך את החרא לתוך הפה. אז אולי בכל זאת כולכם אשמים בההדרדרותו של השלטון בישראל

      • Meni Zehavi הגיב:

        אני מאשים את מחנה מתנגדי ביבי בזה שהוא קיים. רבאק, מי בונה מחנה פוליטי שלם על התנגדות לאיש אחד? בכל מקרה, לא מדובר ב"חצי ציבור", אל תחמיא לעצמך. במערכת הבחירות הזאל, להבדיל מבחירות אפריל, גנץ מתחמק באלגנטיות מלומר שלא יישב בממשלה עם נתניהו. המשותפת, המחנ"ד והעבודה (שאני אישית תומך בה) אינם חצי ציבור.
        וכן, השנאה לביבי גורמת לתומכיו להתקבץ סביבו. גרוע מכך, היא הופכת את הדיון במדיניותו של ביבי — זה מה שאמור להיות חשוב בהקשר הפוליטי, לא החלה של שרה או בילוייו המפוקפקים של יאיר — לבלתי-אפשרי, וכולנו מפסידים מכך. לא מעניין אותי האם ביבי יילך או יישאר, מעניין אותי איזו מדיניות יובילו הוא או יורשיו. דרך אגב, ביבי מודל 1999-1996 היה בסדר גמור, וגם ביבי מודל 2013-2009 היה לא רע. אני חושב שהשינוי הגדול לרעה התחיל בבחירות 2015, אבל זה נושא לדיון אחר.
        אני לא אומר שהסטטוס קוו עם הפלסטינים טוב; אני אומר שהוא הרע במיעוטו. אבל בחיים האמיתיים, להבדיל מפנטזיות מוסריות טהורות, בוחרים בד"כ ברע במיעוטו, כי החלופות גרועות יותר. ויש עוד תחומי מדיניות שאינם קשורים לפלסטינים: יוקר המחיה, הדיור, יחסים עם ארה"ב, ועוד. שם יש מה לעשות בלי קשר לשכנינו הילדותיים.

        • אישרגיל הגיב:

          אני מדמיין לעצמי מגזין כלשהו עם "השעשועון היומי לילד".
          והפעם – "מצא את ההבדלים", בין הליכוד לכחול-לבן.

          הבדל ראשון : באחד יש ביבי, בשני אין

          זהו, נראה שאין באמת עוד הבדלים.

        • שחר כ. הגיב:

          זה קצת כמו היחס בין התנגדות למדיניות ישראל לבין אנטישמיות: היחס הזה אינו חייב להתקיים כלל, אלא שלגבי אנשים מסויימים האחד שווה לשני והתנגדות למדיניות ישראל היא גם אנטישמיות.
          גם כאן, יכולים אנשים להתנגד לביבי בגלל מדיניותו ודרך שלטונו; היו וישנם הרבה כאלה. אולם מאז נחשד בפלילים החלה תנועה אישית נגדו, כפי שהיה בכל פעם אחרת שאיש ציבור בכיר הואשם בעבירות מסוג זה. לפחות עד ימינו זו הייתה תגובה טבעית כל כך שלא כדאי להילחם בה או אפילו לשאוף לרסנה. היא נחשבה תגובה הכרחית בדמוקרטיה. אולי עכשיו ישתנו הדברים, ולפוליטיקאי יהיה אשראי מהציבור לכהן עד שילך בפועל לכלא.

          בינתיים ועד שיקבל את האשראי ביבי מכיר את הזירה ומתמרן את שני הצדדים כפי שרק הוא יודע.

          • Meni Zehavi הגיב:

            קודם כל יש פסיקה תקדימית של ביהמ"ש העליון (מאז פרשת דרעי הראשונה) שמחייבת שר להתפטר מתפקידו אם מוגש נגדו כתב אישום. פסק הדין אינו מתייחס לרוה"מ, והיה מעניין לראות לאן יגיעו הדברים אם יוגש נגד ביבי כתב אישום.
            אבל אופס, אין כתב אישום. אולי יהיה, אולי לא, אבל חבורת "רק לא ביבי" יצרה כ"כ הרבה רעש לבן סביב העניין שהציבור הרחב פשוט הפסיק להתייחס לזה ברצינות או לתת לזה להשפיע על עמדותיו. גרייט סקסס!

            • שחר כ. הגיב:

              לא התכוונתי לחוק אלא לאשראי מהציבור להמשיך ולכהן על אף שהוא נאשם ועומד לדין ועל אף הלקונה או ההשמטה בכוונה בחוק. עד עתה כל פוליטיקאי שהואשם חש שעליו להתפטר, או שהציבור המחיש לו שהוא צריך לעשות זאת.

              בקשר לביבי, כתב אישום יהיה, כפי שאמר היוה"מ, בכפוף כמובן, בכפוף. בכל מקרה, אתה לא יכול למנוע מהתקשורת להתעסק עם זה. זה אומנם יוצר להם רייטינג וכסף וקשה להתייחס אליהם ברצינות אבל מדובר בחדשות מהמעלה הראשונה, ואם הציבור הפסיק להתייחס לזה ברצינות הוא ירצין כשיתחיל המשפט. נדמה שאתה רוצה לחזור 50 שנים אחורה מבחינת התקשורת והאחריות הציבורית והאזרחית. זה היה נחמד אם זה היה קורה, אבל זה לא, ואין זה באחריותם של מתנגדי ביבי ולא של שוחרי המוסר.

              • Meni Zehavi הגיב:

                הציבור החליט לתת לביבי מספיק אשראי כדי להישאר בשלטון למרות החקירות. אין טעם לנסות לדחוף לגרונו של הציבור עמדה אחרת גם אם היא נראית לך נכונה מוסרית.
                אם האזרחים בוחרים פעם אחר פעם בביבי, הם כנראה מרוצים, בגדול, מהמדיניות שהוא מוביל. אני לא מת על זה, אבל מטופש לחשוב שהמדיניות תשתנה באופן משמעותי אם ביבי עצמו יעזוב את התפקיד. בינתיים, ההשתלחות האינסופית בביבי גרמה לו להקצין ימינה, ולתומכיו הרבים זה כנראה לא מפריע. לא הייתי אומר שמדובר בהצלחה גדולה עבור מתנגדיו.
                התקשורת, דרך אגב, אובססיבית כלפי ביבי עוד משנות ה-90, כשדעה אופנתית הייתה שהוא רצח כאן את השלום במו ידיו. אילו התקשורת הייתה מתייחסת לביבי כמו שהיא התייחסה לפוליטיקאים חשודים אחרים (מישהו אמר לירבמן?), סביר להניח שמצבנו היה מאוזן יותר.

                • ygurvitz הגיב:

                  אני מצטער, אבל זה קשקוש. החקירות כנגד נתניהו התחילו אחרי בחירות 2015. הוא לא קיבל שום מנדט מהציבור אחריהן. הוא נאלץ לפזר את הכנסת וללכת לבחירות.

                  • Meni Zehavi הגיב:

                    באפריל 2019 הוא עמד בראש המפלגה שקיבלה את המספר הגדול ביותר של קולות. אם זה לא אשראי ציבורי, אני לא יודע מה כן. לפי כל הסקרים, המצב יחזור על עצמו, פחות או יותר, בעוד שבוע.
                    הקמת ממשלה היא שאלה טכנית, שתיפתר בדרך זו או אחרת לאור הרכב הסיעות בכנסת. זה שהיא לא הוקמה אחרי הבחירות האחרונות זו טעות, ואני מקווה שהטעות הזאת לא תחזור על עצמה, גם אם פירוש הדבר הוא עוד ממשלת נתניהו עם או בלי גנץ.

                • Y. הגיב:

                  ״ההשתלחות האינסופית בביבי גרמה לו להקצין ימינה״: לא היא. הוא הקצין נגד הדמוקרטיה כשזו איימה על מעמדו, והוא הקצין בענייני מדינה כשכך הקואליציה שלו רצתה.

                  • Meni Zehavi הגיב:

                    עם הדמוקרטיה ביבי מסתדר נהדר. זו מערכת אכיפת החוק שמאיימת עליו, אלא שכדי להתמודד אתה אין לו צורך להקצין ימינה.

                    • Y. הגיב:

                      עקרונית נכון, אבל זה התשלום לחברי הקואליציה הימנים שלו כדי שיגנו עליו.

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      אם כך, האם זה חכם לדחוק את ביבי לפינה בה הוא יהיה תלוי בחברי הקואליציה הנ"ל? אם ביבי בכל מקרה יהיה ראש ממשלה עד שהיועמ"ש ושופטי הבג"ץ יחליטו אחרת, לא עדיף שתהיה לו אפשרות לעבוד עם מרכז מתון ולא רק עם ימין קיצוני?

                • שחר כ. הגיב:

                  מה זה לדחוף לו לגרון? לפי הסקרים היום כחול לבן היא המפלגה הגדולה. האם הבדל של מנדט בין שתי המפלגות הגדולות הוא שובר שיוויון כל כך חזק? ומה הקשר לעמדה מוסרית? אנחנו לא מדברים על מוסר. אנחנו מדברים על ראש ממשלה פושע, לכאורה, והלכאוריות הזאת היא רק לכאורה. יש, לפיכך, סיבה טובה מאוד להתנגדותו של מחצית הציבור אליו. זה באמת חצי מהציבור – אל תקטין את המחנה הזה.
                  אתה גם לא יכול לרקוד על שתי חתונות: או שביבי הקצין ימינה, או ש'מטופש לחשוב שהמדיניות תשתנה באופן משמעותי אם ביבי יעזוב את התפקיד'. ולא חשוב כרגע מה גרם לו להקצין ימינה. עצם העובדה שהוא משנה את דרכו הפוליטית בתגובה לאיום על מעמדו כראש ממשלה מצד מערכת החוק מספיקה כדי שנרצה להעיף אותו.

                  • Meni Zehavi הגיב:

                    לרצות להעיף את ביב זה נחמד. גם אני רוצה בכך. השאלה היא, ראשית, האם זה אפשרי, שנית, מה המחיר של זה, ושלישית, מה החלופות.
                    ההקצנה של ביבי ימינה היא בעיקר בדיבורים — דיבורים מפלגים, מזיקים, אבל עדיין, קל לו יותר לדבר על סיפוח עתידי ערטילאי שיל בקעת הירדן מלאשר בנייה בשטח E1. ולא, אני לא חושב שרוב מצביעי כחול לבן, או רוב הח"כים שלה, מציבים את סילוקו של ביבי מראשות הממשלה כמטרה העיקרית. נראה שבתנאים מסוימים הם יסכימו לממשלת אחדות עם נתניהו, ויש מצב שזה היה הפתרון הסביר ביותר אחרי הבחירות.
                    האם ביבי פושע? את זה יחליט בית משפט. האם הוא חשוד רשמית בפשע? את זה יחליט היועמ"ש. אני לא בהכרח מתלהב מתפקידו של מנדלבליט, אבל אני מתלהב הרבה פחות ממשפטי שדה.

                    • שחר כ. הגיב:

                      תשובות לשאלות:
                      כן, אפשרי להעיף את ביבי. ראה את הפניקה שלו. ראה את הסקרים. זה לא בטוח אבל אפשרי. לא נראה לי שיש על זה ויכוח.

                      מהו המחיר של להעיף את ביבי? מי יודע? אין לי משקפים שרואים בהם את העתיד. אבל אין זו הפעם הראשונה, גם לא העשירית, שהבוחר מעיף ראש ממשלה מכהן. מה אתה חושב שיכול לקרות? מלחמת אזרחים? מסופקתני.
                      מה החלופות לשלטונו של ביבי? לא משהו, אבל קיימות.
                      ההקצנה ימינה של ביבי היא משמעותית. ככל שיעבור הזמן כך תביא פירות שמבחינתנו הם רקובים ומפיצי מחלות. איך זה שאתה לא חושב שרוב כחול לבן רק רוצים להחליף את ביבי? זה לא מה שאמרת רק לפני כמה שורות?

                      כמובן שביהמ״ש עדיין לא החליט שביבי פושע. כמובן שהוא עדיין לא חשוד רשמית, אך היוה״מ כבר הודיע שהוא יחליט להעמידו לדין אלא אם יצוצו פתאום טענות חדשות בשימוע שיוענק לו. זה הכי קרוב להעמדה לדין שיכול להיות. אבל לא על זה הויכוח. הויכוח הוא האם ראוי שראש ממשלת ישראל ימשיך בכהונתו כשהוא עומד למשפט פלילי. זה ממש לא משפט שדה. זאת החלטה שפויה של אזרחים במדינתם. ואני בטוח שיש רוב מוצק נגדו במקרה זה.

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      1. פניקה? ביבי שידר פניקה גם ב-2015, ואנחנו יודעים איך זה נגמר. הוא שחקן טוב ויודע מה מוציא את תומכיו לקלפיות. הסקרים מצביעים על כך שלליכוד וגרורותיו יש יותר מנדטים מאשר לכחול לבן וגרורותיה.
                      2. לגבי המחרי של להעיף את ביבי, אני לא יכול לראות את העתיד אבל אני יכול לראות את העבר ולשער השערות על סמך זה. זה מה שבני אדם עושים בדרך כלל. ומה שאני רואה הוא שהניסיון להעיף את ביבי בכל מחיר הניע את ההקצנה שלו ושל תומכיו. לא גליק גדול.
                      3. מה החלופות לשלטונו של ביבי? כנראה ממשלת אחדות של הליכוד וכחול לבן. יש גם אופציה של ממשלה כזאת עם ביבי. אני לא חושב שיש הבדל גדול מספיק בין החלופות האלה.
                      4. נכון לעכשיו, אנחנו לא יודעים האם ביבי יעמוד למשפט פלילי. הניסיון ליצור מצג כאילו אנחנו כבר יודעים את זה פוגע גם ביוצרי המצג וגם במערכת אכיפת החוק. לא, תודה.

                    • שחר כ. הגיב:

                      אין בינינו ויכוחים רבים בנושאים האלה. אתה מדגיש את האפשרות שייבחר, אני מדגיש את האפשרות שלא: שתיהן קיימות.

                      הגושים הם 54 מול 56 כבר הרבה זמן. זה בטווח הטעות הסטטיסטית וזה יכול להשתנות גם בהחלטות בוחרים של הרגע האחרון.

                      אנחנו באמת לא יודעים אם ביבי יעמוד למשפט פלילי, אבל אנחנו משערים בסבירות גבוהה שכן. וגם מקווים (וזה נוטה לעוות קצת את ההשערות שלנו).
                      אכן אין הבדל בין ממשלת ביבי עם כחול לבן לבין ממשלת כחול לבן ליכוד, בתיאוריה. אולי אפילו עדיף היה עם ביבי, בגלל שליטתו המדהימה בבייס ובגלל שהוא פוליטיקאי מבריק. אבל היום, אחרי שביבי הוליך אותנו למקום שחייבים לברוח ממנו אין אפשרות אחרת אלא לסלק אותו.
                      ויכוח אחד יש בינינו – אתה טוען שהניסיון להעיף את ביבי בכל מחיר הניע את ההקצנה שלו ושל תומכיו, ולא היא: ביבי הוא האחראי היחידי להקצנתו ולהקצנת תומכיו (כבר כתבתי שהוא פוליטיקאי טוב) וזאת משום שהוא כל כך מושחת שהוא מוכן להפוך את המדינה על ראשה ובלבד שלא יופל וייזכר לדיראון עולם בהיסטוריה של מ״י. אם מערכת המשפט חושדת בסבירות גבוהה מאוד שביבי עבר עבירות הוא צריך לפנות את מקומו עוד לפני שהוגש כתב אישום. המלחמה במערכת המשפט הביאה את המדינה אל עברי פי הפחת. אף מנהיג לא זכאי לשים בצד אחד של המאזנים את המדינה ובצד שני את הקריירה שלו. אם הוא עושה כך אחת דינו – לעוף. אם לא מרצונו אז בבעיטה.

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      אם אתה מחליט שדינו של ביבי לעוף בבעיטה, כדאי שיהיה לך מי שייתן את הבעיטה הזאת. נכון לעכשיו, אין. העניין של "הגושים" הוא קשקוש. הרשימה המשותפת וכחול-לבן נמצאים בגוש אחד רק בפנטזיה של פרשנים שמסתכלים יותר מדי על הפוליטיקה הדו-מפלגתית האמריקאית (השיטה הזו היא לולאת חנק בפני עצמה, אבל לכאן היא פשוט לא קשורה). אילו ביבי היה רוצה רק לצאת נקי מכל העניין ולא להיכנס לכלא, הוא היה דואג למצוא הסדר שיאפשר לו לפרוש בכבוד לפנסיה ולבלות שם את סוף חייו. אולי זה היה עדיף לכולם, ואולי זה עוד יקרה. אבל הוא העדיף להילחם על חייו הפוליטיים, מסיבות שלו (אין לי עניין או יכולת לעשות לו אנליזה פסיכולוגית). במצב הזה, עדיף לא לדחוק אותו לפינה אלא אם יש לך כמה דיוויזיות יותר ממה שיש לו. לשמאל הישראלי אין.

                    • שחר כ. הגיב:

                      החוק דוחף אותו לפינה, ולחוק רגל אימתנית, יודעת לבעוט טוב.

                      ולגבי מלחמתו על חייו הפוליטים – ביבי אמנם לא רוצה להיכנס לכלא אבל להיסטוריה הוא מאוד רוצה להיכנס. משום כך הסדר פרישה תמורת חנינה הוא לא אופציה עבורו.

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      אבל אתה לא נציג החוק. גם אף אחד מהח"כים לא. הגישה הסבירה ביותר מהזירה הפוליטית לנושא היא "רק מערכת החוק תחליט אם נתניהו חשוד או אשם; אנחנו לא נוקטים עמדה בעניין אלא מבקשים לתת למערכת לעשות את עבודתה באין מפריע". אבל אף אחד לא אימץ את הגישה הזאת.

                    • שחר כ. הגיב:

                      סליחה, מני, אתה חי בישראל?

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      למה אתה שואל?

                    • שחר כ. הגיב:

                      זה היה על דרך ההשאלה, כמובן. אני לא חושב שאתה גר בחו"ל, ובכל מקרה זה עניינך האישי. אבל אם הציטוט הזה שלך הוא מה שאתה מצפה מפוליטיקאים ישראלים הרי שנדמה שאינך מכיר אותם כלל.

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      מכיר אותם יותר מדי טוב, אבל עדיין מקווה שילמדו לשחק שח במקום הורדת ידיים. נדמה לי שגם אתה מקווה שהם יעשו שלום עם הפלסטינים, למרות שהפוליטיקאים משני הצדדים — גם שלנו וגם של הפלסטינים — הראו מספיק פעמים שהם לא באמת רוצים שלום, לפחות כזה שיכול להיות איכשהו מוסכם על שני הצדדים.

    • Y. הגיב:

      ״רק לא ביבי״ זה באמת מצע דל, אך לצערנו הכרחי: הוא תגובה מאוזנת למצע ״רק ביבי״, שנותר העיקרון היחיד של הליכוד. אין שום דבר שהליכוד לא יתפשר עליו, זולת העיקרון שאין תחליף לנתניהו, ושהוא ימשול לעולם ועד. כל המהלכים הקואליציוניים מתבססים על הסכמה לתת לו הגנה חוקית נגד התיקים שמתנהלים דרכו. בעד זה המפלגה תוותר על כל דבר. שלא לדבר שבכל מפלגה יש מאבקים על הישיבה בראש. כך נורמלי בדמוקרטיה. בליכוד אסור לדבר על דברים כאלה. זו מחלה רעה.

      • Meni Zehavi הגיב:

        אין דבר שהליכוד לא יתפשר עליו? נהדר! אני רוצה השקעה ממשלתית מסיבית בחינוך ובריאות ציבוריים, בניה רחבת היקף של דיור ציבורי, תחבורה ציבורת מתפקדת 24/7, ושיקום היחסים עם שתי המפלגות בארה"ב (לא רק עם קליקת טראמפ). אם הליכוד יתפשר על זה, אני מוכן שביבי יישאר ראש ממשלה לעוד עשור.

        • שחר כ. הגיב:

          כן, גם אני רוצה. יודע מה, אם ביבי היה מביא את זה הייתי מצביע לו. אבל ביבי לא מביא את זה. ביבי לעולם גם לא יביא את זה, כי זה לא מה שמעניין אותו. את ההשקעה המסיבית הוא שומר להתנחלויות ולמערכת הביטחון, לא לחינוך שאינו דתי, לא לבריאות שאינה של עשירים, לא לתחבורה ציבורית מחללת שבת (קואליציה, נכון?), ולא לשיקום היחסים עם הדמוקרטים בארהב. אז כן, אם לביבי היו קוראים דב חנין הייתי מצביע לו. אולי אפילו אם היו קוראים לו עמיר פרץ.

          • Meni Zehavi הגיב:

            בזה אני מסכים אתך (טוב, חוץ מהעניין של דב חנין שכבר אינו רלוונטי 🙂 ). אבל נראה לי שלאור הדברים האלה, האמירה ש"אין שם דבר שהליכוד לא יתפשר עליו" היא קצת מוגזמת…

        • Y. הגיב:

          אם החברה הישראלית היתה נוטה יותר שמאלה, ביבי היה בכיף מקים קואליציה עם מרצ, יחד עם המצע החברתי שלהם, אם היו מסכימים להגן על השחיתות שלו.

          • Meni Zehavi הגיב:

            אז אולי את המשאבים המעטים שנותרו לשמאל כדי להשקיע בהפצת רעיונות סוציאל-דמוקרטיים במקום בקידום אג'נדת "רק לא ביבי"?

            • Y. הגיב:

              הם כבר עושים את זה שנים, הם וגם אחרים. לא מזיז לאף אחד: ע״ע לוי–אבקסיס, א.

              • Meni Zehavi הגיב:

                לא בטוח שלא מזיז. לפני שמונה שנים הייתה כאן מחאה חברתית אדירה, יחימוביץ' נבחרה על גבה לראשות העבודה, ויאיר לפיד נכנס לכנסת עם 19 מנדטים. נכון שהמחאה עצמה לא הייתה סוציאל-דמוקרטית באופיה (ולפיד ודאי אינו שייך לצד הס"ד), אבל יש דברים שבאו בה לידי ביטוי והציבור הרחב רוצה בהם מאוד — למשל, הורדת מחירי הדיור וחינוך חינם מגיל 0. השאלה היא איך מתקדמים לקראת היעדים האלה, תוך שיתוף פעולה גם עם גורמים שמדינה פלסטינית וצדק אוניברסלי לא ממש מעניינים אותם.