החברים של ג'ורג'

עייפה נפשי להורגים

רזאן אל נג’אר נרצחה על פי הנהלים: מבט חוזר אל מקרה הרג אחד מתוך כ-200 בטבח על גדר רצועת עזה

לשם שינוי, הצלף הישראלי שרצח את רזאן אל נג’אר לא התכוון לרצוח אותה.

הוא התכוון להרוג אדם חף מפשע אחר לגמרי.

מחר (שני) יהיה יום השנה השני לרציחתה של הפרמדיקית העזתית רזאן אל נג’אר על ידי צלף ישראלי. האחרון ירה בנג'אר כחלק ממדיניות הטבח של צה”ל על גדרות רצועת עזה. בשנים 2018-2019 הרג צה”ל לפחות 183 פלסטינים בהפגנות מול הגדר, ופצע למעלה מ-9,000 מהם.

רזאן לא היתה חמושה. היא העידה בעבר שחיילים כבר ירו בכיוונה. היא נהרגה, קבע תחקיר של Forensic Architecture והניו יורק טיימס, כאשר צלף ישראלי ירה לתוך קבוצה של פלסטינים לא חמושים, רבים מהם פרמדיקים. הכדור סטה ממסלולו, ניתז ורסיס שלו הרג את נ’גאר.

וזה היה רצח לכל דבר, כי אם אתה יורה לעבר אדם חף מפשע אחד והורג בטעות אחר, בכל מקרה ביצעת רצח.

צה”ל הודיע שהוא פתח בחקירת מצ”ח. עד כה, שנתיים לאחר מעשה, היא לא הסתיימה – או, אם הסתיימה, הצבא קבר את המידע. החמוש הישראלי שרצח אותה יכול לסמוך על מצ”ח: התו”ל שלה מתמצה בסיסמה הצה”לית של “עוד לא נולד הבנזונה שיעצור את הזמן”: מושכים כמה שיותר זמן בחקירה, עד שהחייל הרוצח או המתעלל יוצא מכלל תחולת חוק השיפוט הצבאי (חצי שנה עד שנה מרגע שחרורו). אופס, נגמר הזמן. פוס, אנחנו לא יכולים לגעת בך יותר. רק אל תשכח להתייצב למילואים, כן?

מותה של נג’אר משך את תשומת הלב הציבורית העולמית מכל הסיבות שישראל מתעבת: היא היתה צעירה, פוטוגנית, נחושה ובעלת ערכים, נהרגה פחות או יותר מול המצלמות, ואי אפשר היה להאשים אותה בשום צורה בטרור.

לא שדובר צה”ל לא ניסה. השקרן הממומן ביותר במזרח התיכון צריך לתת עבודה, אחרי הכל. אז הוא ערך סרטון באופן מגושם וניסה לטעון שהיא אמרה שהיא רוצה להיות מגן אנושי. לא שברור איך מישהו שרוצה להיות מגן אנושי מעניק לצה”ל אישור לירות בו, אבל השקרן הממומן ביותר במזרח התיכון הוא גם מהגרועים שבהם; כך שתוך זמן לא רב צץ הראיון המלא, שבו אמרה נג’אר שהיא “מגן אנושי כמצילה של הפצועים.” בין השקרנים של דו”צ בלט במיוחד אביחי אדרעי, נציג דו”צ בערבית.

ככה זה כשצה”ל הורג אדם חף מפשע: הוא חייב גם לרצוח את זכרו.

הרצח הזה, חשוב לציין, בוצע על פי הפקודות והנהלים של צה”ל. לא מדובר פה ב”אירוע נקודתי.” צה”ל הוציא פקודות שהורו לירות ירי חי ב”מסיתים מרכזיים”. כלומר, לא באנשים שהיוו איזושהי סכנה לכוחותיו, אלא מי שנתפסו כדמויות מרכזיות בהפגנות.

שורה של ארגוני זכויות אדם ניסו להציל את כבודה המסמורטט של מדינת ישראל, ועתרו לבג”צ. הם טענו שצה”ל יצר מפלצת בלתי מוכרת בתחום המשפט הבינלאומי. בזמן לחימה, מותר לצה”ל לירות רק לעבר לוחמים או אזרחי אויב שנוטלים חלק ישיר בפעולות איבה. כך, למשל, אילו היו המפגינים יורים לעבר החמושים הישראלים, ומישהו היה נוהג במשאית תחמושת כדי לסייע להם, מותר היה להרוג אותם ואותו. אבל דיני המשפט הבינלאומי לא מכירים במושג “מסית מרכזי” או “מסית ראשי”; הם מכירים ב”לוחם” או “לא לוחם.”

עורכי הדין של ארגוני זכויות האדם טענו שסט החוקים הנדרש במצב כזה הוא לא חוקי הלחימה – הרי לא היתה לחימה, היה טבח – אלא זה של אכיפת חוק; ובו מותר לפתוח באש רק במקרה של סכנת חיים ברורה ומיידית.

הם צדקו בכל מילה. באותה מידה יכלו לנופף תרנגולת מעל ראשם. בג”צ, כהרגלו בקודש כשזה מגיע לחיי לא יהודים, בגד ביעודו, וכמו יאיר לפיד הודיע שהוא תמיד מקבל את החלטת מערכת הבטחון.

אבל אז, כפי שמציינת עו”ד רוני פלי – אחת מל”ו – נכנסה לתמונה ועדת החקירות של מועצת זכויות האדם של האו”ם, וקבעה שיש חשד סביר לכך שצה”ל הפר את המשפט הבינלאומי. בשיח המקובל, המונח המעודן “הפרה של המשפט הבינלאומי” מתורגם בדרך למושג גס וברור הרבה יותר: פשעי מלחמה.

וראה זה פלא: זמן קצר לאחר ההחלטה הזו, שינה צה”ל בחשאי את נהלי הפתיחה באש שלו. מומחי הבליסטיקה שלו, כמסתבר, הזדעזעו לגלות שירי קליעים חיים מעל לקו הברך עשוי להוביל בסבירות גבוהה למוות, והפקודות שונו.

אתם יודעים, הפקודות הבלתי חוקיות שאושרו על ידי בג”ץ, בראשות הנשיאה חיות. על שופטים כמותה כבר אמר התלמוד ביחס לשופטים שחששו להרשיע את הורדוס: “בעלי מחשבות אתם; יבוא בעל מחשבות וייפרע מכם.”

ואנחנו נשארנו עם גופה של צעירה, חובשת, בת 20, שדמיה זועקים מן הארץ. אם האוזן איננה ערלה והלב אינו אטום או מושחת.

איתה, ועם האיש שירה בה, שטעם טעמו של דם אדם, ושכנראה כבר שוחרר לחייו האזרחיים. מה חשב כשראה את הדיווחים? האם נקפו ליבו? האם חגג, כמקובל, אחרי הרג ראשון? (האם היה זה הרג ראשון?) האם הבין מה עשה? האם יבין? האם המוות הזה ישנה את חייו? האם ירדוף אותו ויוביל למותו בדרך דומה, מידיו שלו, כפי שקורה לעתים תכופות מדי? או שמא, כפי שנפוץ פחות, הוא ישתוקק לטעום שוב את התחושה המשכרת של היכולת לקטוף חיי אדם פשוט כי זה אפשרי?

כנראה שלא נדע, כי אלא אם האיש יחשוף את עצמו מרצונו כחלק מתהליך של וידוי, צה”ל ימשיך לשמור על שמו סודי. אחרי הכל, אסור לגרום ליורה הבא לחשוב שתהיינה השלכות כלשהן למעשה הרצח. רוצחים אלמונים; וביותר מדי מקרים, משורה משחרר רק המוות.

ובעוד אנחנו מציינים את מותה של רזאן אל נג’אר, רצחו חמושי מג”ב אתמול (ז’) בירושלים את איאד אלחלאק, פלסטיני שסבל מאוטיזם. הוא נמלט מפניהם אל חדר אשפה, ניסה להסתתר מאחורי פח, ושם ירה בו רוצחו ארבעה עד שישה קליעים. איאד אלחלאק, לא היה חמוש ולא היווה כל סכנה. כמו אל נג’אר, איתרע מזלו להיוולד לקבוצה שדמה מותר.

ומי התיר את דמם? אפשר להטיל את האשמה, במידה ניכרת של צדק, על החמושים למיניהם, מפקדיהם, השופטים שקושרים את עיניהם מראש, התועמלנים אנשי ה-hasbara שמצדיקים כל מעשה נבלה, הפוליטיקאים שקוראים לירות כדי להרוג במי שמרים ולו מברג; אבל בסופו של דבר, החמושים והפוליטיקאים והשופטים מקבלים את משכורתם ואת הכבוד המוקנה להם מידינו. לא נוכל לומר “ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו.”

ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל.

הערה מנהלתית א’: ביום חמישי הבא, ה-11 ביוני, בשעה 19:00, אארח לשיחת זום את נציגת שוברים שתיקה מרפי בוביס, בפורמט AMA (Ask Me Anything). מרפי תתחיל את השיחה בכ-20 דקות של הרצאה כללית על הארגון ופועלו, ולאחר מכן יהיו שאלות מהקהל. מי מקוראי הבלוג שרוצה להשתתף באירוע, מתבקש לשלוח לי מייל לכתובת [email protected] ואשלח לו את הקישור.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

38 תגובות על ”עייפה נפשי להורגים“

  1. Kobi Marom הגיב:

    """"""הפגנות""""""

  2. אישרגיל הגיב:

    "בזמן לחימה, מותר לצה”ל לירות רק לעבר לוחמים או אזרחי אויב שנוטלים חלק ישיר בפעולות איבה."

    ניסיון פלישה המוני לתוך מדינה ריבונית הינו נטילת חלק בלחימה ובפעולת איבה. יש להזכיר כי זו הייתה המטרה ה*מוצהרת* של הצעדות הללו. חצייה המונית לתוך ישראל במטרה לממש את ה"שיבה". דהיינו, פלישה למדינה והשתלטות על שטח באמצעות אזרחים.

    זה בפני עצמו רעיון נלוז מכיוון שהנחת העבודה פה היא שישראל תאלץ לעמוד בפני דילמה – לתת למאות אלפים לחצות לשטחה, או לבצע טבח.

    אזכיר גם את נאומו של בכיר חמאס טרם הצעדות שאמר כי הם עוד ייכנסו לקיבוצי עוטף עזה.
    אזכיר גם בכיר חמאס אחר שאמר בטלוויזיה כי 50 מן ההרוגים ב30 למרץ 2018 היו מן חמאס.
    אזכיר גם את החבלה בגדר המערכת, את בלוני הנפץ והתבערה ואת יידוי האבנים ובקבוקי התבערה לעבר חיילי צה"ל, ששוהים בשטחה הריבוני של מדינת ישראל.

    אז אנו רואים שהפגנות אלו לא, זה הרבה יותר קרוב לסוג מאוד נמוך ושפל של לחימה כאשר אזרחים (או לוחמים בלבוש אזרחי) לוקחים את מקומותיהם של הלוחמים במדים.
    כך שאם הדין הבינלאומי מכיר רק "לוחם" או "לא-לוחם" אז פה מדובר בלוחמים.

    רזאן אל נג’אר לקחה חלק בלחימה הזו, היא נפלה בקרב ולכן לא נרצחה. אי אפשר לרקוד בשתי חתונות. לא סתם היא בוידאו היא אומרת front lines. מדובר בחזית, ול"קמפיין השיבה" יש לקרוא "מלחמת השיבה". מדובר פה בעוד מלחמה שהפלסטינים הפסידו בה בסופו של דבר.

    אם ב30 למרץ 2018 ישראל הייתה נותנת למאות לחצות את הגדר ולהתעמת עם חיילי צה"ל, מחסום הפחד היה נשבר. אחרי המאות הללו היו חוצים אלפים. אחריהם היו חוצים עשרות אלפים ובסופו של דבר מאות אלפים. זה היה קורה מהר מאוד. אני אומר כי היה מדובר בסופה של מדינת ישראל, לא פחות.
    את ה"פיילוט" הזה היו מנסים במהרה גם בגבול לבנון, סוריה, ירדן ובגדה. מה שהיה קורה זו שגרה יומיומית לא נגמרת של מסתערי-גדר לאורך כל גבולותיה הארוכים של ישראל. צה"ל לא היה יכול לעמוד בזה, וכמות הקורבנות מקרב המסתערים הייתה גבוהה בהרבה יותר. כמובן שתומכי הפלסטינים היו מתחילים לסחור בדמם של המסתערים ומציגים לעולם כי ישראל מבצעת טבח, במטרה להבישה.
    זה הוא החלום המתוק של תומכי הפלסטינים מזה שנים ארוכות. אישית, אני מכיר את הרעיון הזה עוד מימי האביב הערבי. ב"יום הנכסה" של 2011 גם היה ניסיון להסתער על הגדר ברמת הגולן, גם אז נהרגו כ-20 מסתערים.

    אגב, איך זה שאין יותר הפגנות? זה פשוט. חמאס מקבל כסף מהקטארים, אז אין הפגנות. ניתן לשים לב כיצד ההפגנות מופיעות שוב כל פעם שהנהגת החמאס רוצה להפעיל לחץ על ישראל. הרי ה"הפגנות" הללו הן בסופו של דבר לא יותר מאמצעי בארסנל של חמאס כנגד ישראל.

    דרך אגב, מחר, ה-1 ליוני, הוא גם יום השנה ה-19 לטבח שהתבצע בדולפינריום בתל-אביב.

    • Giliak Hobson הגיב:

      נניח לצורך הויכוח שמי שעובר את הגבול מבצע פעולה מלחמתית. מה לגבי מי שעומד מצידו השני של הגבול?
      מה לגבי מי שנמצא מאה מטר מהגדר? מאתיים?
      למה לא לחסל את כל מי שמגיע עד קילומטר מהגדר וזהו?
      כל מי שנורה בשטח רצועת עזה ולא החזיק נשק איננו לוחם ולא עשה שום פעולה מלחמתית.
      כל השאר אלו תירוצים

      • Wabbit הגיב:

        אבל איראן! וחנין זועבי! ופרעות תרפ״ט!

      • אישרגיל הגיב:

        אני זוכר את ההפגנות הללו.
        מי שנשארו מאחורה, בקרבת האוהלים, באמת השתתפו במה שקרוי הפגנה.
        כל אלו שיצאו קדימה, תחת ההכרזה המוצהרת של חצייה לתוך מדינת ישראל ותוך שימוש באלימות, השתתפו באקט מלחמתי. כמו שכתבתי, אי אפשר לרקוד בשתי חתונות. אי אפשר בו זמנית גם לתקוף את ישראל וגם לטעון שאינך תוקף את ישראל ולכן אתה חסין מפגיעה. ההסתערויות על הגדר מנסות לשחק בדיוק בתחום האפור הזה, וזה למה מדובר בשפל מדרגה מוסרי.

        מה גם שקל מאוד להוכיח שלא באמת מדובר בתחום אפור וכי כל אלו שהסתערו לעבר השתתפו באקט מלחמתי, יש לך פה את כל המרכיבים :

        1) הכרזה רשמית שהכוונה היא להכנס לתוך מדינה ריבונית, ובכמויות עתק, וזאת תחת אצטלה אידיאולוגית עמוקה של "השיבה".
        2) חבלה בתשתיות ביטחוניות (הגדר)
        3) תקיפה של החיילים המגנים על הגדר
        4) יד מכוונת של ארגוני הטרור (בין אם אלו הסעות מאורגנות או השתתפות של ממש של פעילי טרור בלבוש אזרחי)
        5) הפעלת טרור נגד אזרחי ישראל (יחידות "התיזוז הלילי" שהפעילו אזעקות-דמה וכו' או לחילופין בלוני התעברה והנפץ)

        עכשיו, בא נניח לרגע, שישראל הייתה משחקת את ה"משחק", והייתה נותנת למאות ולאלפים להפיל את הגדר ולחצות לשטח המדינה, שם הם היו פוגשים את חיילי צה"ל פנים מול פנים ומתעמתים איתם בעימות ישיר.
        דבר ראשון, אני חושב שכמות ההרוגים הייתה פה גדולה בהרבה.
        דבר שני, מחסום הפחד היה נשבר, והאלפים הללו היו הופכים למאות אלפים, מכיוון שאז גם אנשים "אמיצים" פחות כמו זקנים וילדים היו מצטרפים (וזו בדיוק התמונה שמארגני ההפגנה רצו להשיג).
        דבר שלישי, ברגע אחד שבעים שנה של הגנה על המדינה היו יורדות לטמיון. זה היה מוכיח שלא צריך כוח צבאי כלל וכלל להביס את ישראל, כל מה שצריך הוא לשלוח עליה גלים של אזרחים.

        ולכן מדובר בהחלט באקט של מלחמה. ניתן להשוות זאת ל"מגן האנושי", רק שפה מדובר ב"תחמושת אנושית". מדובר בשני הצדדים של אותה המטבע. שימוש באוכלוסיה לצורך לוחמה, שזה סימפטום נפוץ אצל הפלסטינים.

        • ygurvitz הגיב:

          "תקיפה של חיילים."

          מספר הנפגעים של צה"ל הוא ארבעה פצועים. מספר הנפגעים הפלסטינים הוא כ-200 הרוגים וכ-10,000 פצועים.

          לפער כזה קוראים טבח, לא קרב.

          • אישרגיל הגיב:

            וזה משנה כי? יש מספיק וידאויים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, כך שמדובר בלוחמה לכל דבר וזה שולל את הטענה כי מדובר בהפגנה.

            יש לתאר את האירועים כמו שהם, ניסיון נלוז וחולני לשלח גלים של אזרחים לתוך מדינת ישראל, וזאת במטרה שישראל תגיב באחת משתי האופציות הבאות :

            1) ישראל תתן לצועדים לחצות ותספק לעולם תמונות דרמטיות של מאות אלפי "פליטים", גברים, נשים ילדים וזקנים, מתעמתים עם קלגסים כדיי "לשוב לביתם". זה יפתח את מהדורות החדשות בכל העולם וייצר תמונות אייקוניות. תולדה נוספת של אירוע שכזה תהיה ריסוק התדמית של ישראל כמבצר בלתי-חדיר, עליו היא שמרה במשך שבעה עשורים, ותלמד את העולם הערבי שאין כלל צורך בלוחמים במדים בשביל לחדור לישראל.

            2) ישראל תירה בצועדים במטרה לעצור את החצייה ותבצע טבח. גם זה יצטלם "טוב" ויעלה את הנושא הפלסטיני מחדש על סדר היום.

            בשני המקרים מדובר בניסיון חולני להקריב דם אזרחים על פולחן הקמת פלסטין על חורבות ישראל.

            ואני העלתי פה ממזמן אופציה נוספת, טריוויאלית, פשוטה וברורה. שחמאס יכיר בישראל ויתפרז מנשקו, ולא יהיה צריך שום "צעדות" מכיוון שאז עזתים יקבלו אישורים לעבוד בישראל ויחצו בצורה סדירה. אבל כנראה שלצפות מן הפלסטינים להכיר בכך שאחרי שבעים שנה המציאות השתנתה זה קצת יותר מידיי.

            • ygurvitz הגיב:

              כך וכך ימים קצבה לי האלה, ואני משחית חלק מהם על דיון איתך. לא ייאמן, אבל בכל זאת.

              ידויי אבנים אינם פעולה מלחמתית.
              בקבוקי תבערה מושלכים גם בהפגנות.

              אפשר לטעון שחמאס פיתה את ישראל לבצע פשעי מלחמה. העובדה שאין עליה מחלוקת היא שישראל ביצעה פשעי מלחמה. האחריות היא על החיילים, מפקדיהם והשופטים. ההגנה "אבל טמנו לנו בור ועל כן לא היתה לנו ברירה אלא לצעוד אליו בעיניים פקוחות, בפקודות שאחר כך ביטלנו כי הסתבר שהן מזיקות" לא ממש עובדת.

              • אישרגיל הגיב:

                אך זה הוא בדיוק התחום האפור, לכאורה, שהזכרתי קודם. מדובר ב"הפגנה" שמטרתה היא חציה לתחום מדינה שכנה. חציה לתוך מדינה שכנה תוך שימוש באלימות הוא אקט מלחמתי, זה לא משנה אם אמצעי האלימות אופייניים גם בהפגנה. מדובר פה בפלישה שמתחפשת להפגנה, וזה בדיוק השפל המוסרי פה. האנשים הללו נשלחו לגדר בתכל'ס בכדיי לההרג, בכדיי שדמם יומר אחרי זה לרווח תעמולתי. מדובר במעשה נבלה.

                אתה צודק שאתה אומר שחמאס פיתה את ישראל להגיב. מה הברירות שעמדו לנגד ישראל? אופציה אחת היא להכנע, ולתת לכולם לעבור. בכך ניתן היה להכריז על סיום קיומה של מדינת ישראל, מכיוון שאז מדינות ערב היו פשוט מורות לכל הפלסטינים בשטחן לצעוד לתוך מדינת ישראל ולסיים את הסיפור.
                אופציה שניה היא להגיב. בין אם זה היה גולש לעימות חזיתי ישיר בין צה"ל לבין המפגינים ובין אם היה מדובר בירי במפגינים לפני שהם חוצים את הגדר, ככל הנראה הדבר היה מסתיים בטבח.
                אז האחריות פה היא על חמאס, ששלח אנשים למות על הגדר והשתמש בהם כמו שמשתמשים בלוחמים.

                • ygurvitz הגיב:

                  "פלישה צבאית שמתחפשת להגנה."

                  פלישה צבאית מצריכה חיילים ונשק. לא היו כאלה. לא, אבנים אינן נשק.

                  כמו כן, שים לב לשתי תופעות:
                  א. מאות פלסטינים חצו את הגדר *וחזרו* לרצועה.

                  ב. פלסטינים שאשכרה חדרו לישראל קיבלו הוראות פתיחה הרבה יותר מקילות. למשל, עצרו אותם במקום להרוג אותם.

                  משני אלה עולה שתפיסת ה"פלישה צבאית שמתחפשת להגנה" הוכרה על ידי הצבא כבולשיט מלכתחילה. הסיבה שהוא העביר הוראת פתיחה באש רצחנית במכוון היתה מיועדת להטיל טרור על המפגינים. הם ממש לא הצטלמו טוב.

                  • אישרגיל הגיב:

                    ערכתי והורדתי את המילה "צבאית". מדובר פה בפלישה של אזרחים חמושים, חלקם כנראה אף לוחמים נטולי מדים, אך עדיין הם לא ראויים להקרא "צבא" (למרות שאם מסתכלים על כמויות, המארגנים דיברו על עשרות אלפים שיחצו את הגדר, מה שכן מגיע למימדים של פלישה צבאית).

                    רק כדי להסיר צל של ספק, פלישה של אזרחים חמושים היא גם פלישה לתוך שטח ריבוני של מדינה וגם מהווה איום בטחוני חמור.

                    "א. מאות פלסטינים חצו את הגדר *וחזרו* לרצועה."

                    מן הסתם, עקב הנוכחות של צה"ל בשטח והשימוש בירי.

                    "ב. פלסטינים שאשכרה חדרו לישראל קיבלו הוראות פתיחה הרבה יותר מקילות. למשל, עצרו אותם במקום להרוג אותם."

                    אתה מדבר כנראה על מקרי חדירה של יחידים. קל להשתלט על אירוע חדירה יחיד. קשה להשתלט על אירוע חדירה של מאות או אלפי אנשים. יש גם לקחת בחשבון שכאשר מאות או אלפי אנשים משתתפים באירוע הם להוטי יצרים, ועלולים להתנהג באופן שונה.

                    "משני אלה עולה שתפיסת ה"פלישה צבאית שמתחפשת להגנה" הוכרה על ידי הצבא כבולשיט מלכתחילה. הסיבה שהוא העביר הוראת פתיחה באש רצחנית במכוון היתה מיועדת להטיל טרור על המפגינים. "

                    מדוע? איפה ההיגיון? אם לא הייתה סכנת פלישה, אז כולם, גם המפגינים וגם צה"ל, היו יכולים לשחק ב"נדמה לי", שום דבר לא היה קורה, אף אחד לא היה נפגע, שמו של צה"ל לא היה נפגע, ואנו לא היינו מנהלים את השיחה הזו היום. האם צה"ל בכוונה מחפש לפגוע בשמו הטוב?
                    עכשיו, אני לא יודע מה היה השיקולים שעמדו בפני בכירי צה"ל, אבל אני כן יודע שמארגני הצעדות דיברו על חצייה של עשרות אלפים וכן ראינו שלל וידואיים של המוני אנשים בקרבתה של הגדר או ממש במגע איתה (תוך כדיי חבלה בה) אז יש לי סיבה טובה להאמין שהמעשים של צה"ל מנעו פלישה המונית שכזו.

                    • G. הגיב:

                      אתה מתאר מצב מדהים, שבו יש התקוממות עממית שמונה עשרות אלפי (אמרת קודם גם מאות אלפי) עזתים שמוכנים לעשות את המעשה המשוגע של לחצות גבול לתוך מדינה ריבונית (כמו שניסחת את זה: ״שלחו אותם לשם״). לא פלא שהם השיגו כזה שח-מט (אני לחלוטין מתייחס לדילמות שאתה הצגת בהודעות קודמות) על מדינת ישראל.

                    • אישרגיל הגיב:

                      אני לא יודע אם מדובר בשח-מט, אבל בהחלט היה מדובר במצב שהוא lose-lose עבור ישראל.

                      וזה למה אני מכנה את ה"קמפיין" הזה כמעשה נבלה נלוז ומרושע. מדובר על קורבן אדם של ממש ! הם העלו את אנשיהם שלהם על המוקד.
                      אנשים אשר עברו שטיפת-מוח מלידה על נרטיב השיבה נשלחו לעבר הגדר תוך כדיי שמספרים להם שהם יצליחו לממש את השיבה הזו.

                      הרי מה מספרים להם בחדשות? בספרי הלימודים? בנאומים מפי המנהיגים? מה הוא הנרטיב? הנרטיב הוא שישראל חלשה מקורי עכביש. הנרטיב הוא שהחיילים הישראלים הם פחדנים. הנרטיב הוא שללא ארה"ב ישראל תובס תוך יומיים כי אין לציונים המפונקים אמונה, אומץ ותעוזה. הנרטיב הוא שישראל חלשה מול לחץ בינלאומי ולא תבצע טבח מול המצלמות.

                      זכורים לי דיבורים שיצאו מעזה לפני שהצעדות התחילו על איך החיילים הישראלים ירעדו מפחד מול גל-האדם הנישא מולם, יעזבו את העמדות שלהם ויברחו. גל-האדם יחצה לתוך מדינת ישראל והשיבה תתממש !
                      אני מזכיר שוב את אחד מבכירי חמאס שנשא נאום לפני תחילת הצעדות ואמר שהם ייכנסו כמנצחים לתוך הקיבוצים בעוטף.

                      זה הנרטיב. זה מה שסיפרו לאנשים בעזה. זו היא שטיפת המוח שבגינה אנשים רצו לגדר והשליכו עליה את חייהם.

                      מבחינתי, זו רשעות טהורה.

                      אז מה נותר לישראל לעשות? או שנכנעים ונותנים לגל-האדם לצעוד פנימה, מה שיגרור, ממש כמו פעולת העתק-הדבק במערכת מחשב, צעדות-שיבה נוספות. מעזה, מהגדה, מלבנון, מסוריה ומירדן. אם יש לנו סוס מנצח, למה לא להמר עליו שוב?

                      או שמנסים לעצור את זה. איך עוצרים? או שנותנים להם לחצות ויוצרים מגע ישיר בין החיילים לצועדים או שיורים לפני שמגיעים לגדר. שתי האופציות מובילות לטבח. לפי דעתי האופציה השניה מובילה לטבח במימדים קטנים יותר.

                      אז כן, ישראל "הפסידה" בכל מקרה. אני חושב שהאירוע התנהל בצורה כזו שההפסד היה מינימלי. כמו כן, אני חושב שהאירוע יכל להגיע למימדים של אלפי הרוגים, ובסוף הסתיים עם כ-200 הרוגים, לפי זכרוני.

                      בסופו של יום הצעדות סללו את הדרך ל"הסדרה", כך שיש פה סוג של "ניצחון" גם עבור ישראל וגם עבור עזה. ישראל, כהרגלה, בחרה לצעוד בנתיב שבו היא מקבלת שקט ויציבות. חמאס הרוויח מזומנים חודשיים מקטאר ואנשי עזה, כמו תמיד, לא הרוויחו כמעט כלום.

                    • G. הגיב:

                      טיעון טוב, אפשר באותה מידה למשל לשים צלפים ברחובות ישראל שיטבחו באנשים שיוצאים לשוטט בזמן שמשתוללת מגיפת קורונה. אולי הם יהרגו בנאדם או שניים אבל מה זה לעומת מאות מקרי מוות מקורונה שיכולים להימנע. זה בסך הכל להגן עליהם מעצמם.

                    • אישרגיל הגיב:

                      אבל זה כן די דומה למצב של הקורונה, לא? סוגרים את כל המשק, מבצעים פגיעה רוחבית בכל המדינה, כדיי להגן בעיקר על קבוצה קטנה יותר של אנשים (קבוצת הסיכון היא אנשים מבוגרים וחולים).

                      בכל מקרה, אני לא רואה מצב שבו ניתן להתמודד עם גל-אדם שכזה מבלי לבצע טבח. אם יש לך פתרון, אתה מוזמן לשטח אותו.
                      אני גם מפנה אותך לתגובה שלי לנחשון אמיר למטה, קרא נא את הציטטה מפי אחמד אבו רתימה.

                    • G. הגיב:

                      לסגור את כל המשק לא מספיק, עדיין מתו 200 איש. אם הצבא היה משיג הרתעה בשלב מוקדם יותר של הקורונה ע״י רצח של שניים-שלושה אזרחים היו נמנעים עשרות מקרי מוות.

                    • Kobi Marom הגיב:

                      אם הייתה קבוצה של עשרות אלפי אנשים שמתארגנת במטרה להדביק כמה שיותר ישראלים כנראה שגם אותה היו מנסים לעצור עם לא מעט כוח.

                    • אישרגיל הגיב:

                      טוב, זרעת פה שדה ואתה ממלא אותו באנשי-קש.

                      לאן אתה חותר? אתה מקבל את הטענה כי מטרת העל של ה"הפגנה" הייתה חציה לשטח ישראל? אתה מקבל את הטענה כי הייתה סכנה חמורה שאנשים אשר יחצו לתוך שטחי המדינה, ייכנסו ליישובים בעוטף ויעשו מה שעולה על רוחם?

                    • G. הגיב:

                      אני מתחיל לחשוב שאתה לא לוקח אותי ברצינות.

                      אתה מסכים שהיו מקרי מוות? ושעלולים להיות עוד? ושאם נעשה את השיקול הפשוט הזה, של רצח של שניים-שלושה אנשים, חיים של הרבה חפים מפשע ינצלו?

                    • אישרגיל הגיב:

                      "אתה מסכים שהיו מקרי מוות? ושעלולים להיות עוד? ושאם נעשה את השיקול הפשוט הזה, של רצח של שניים-שלושה אנשים, חיים של הרבה חפים מפשע ינצלו?"

                      טכנית, זה נכון. מעשית, יש הרבה פתרונות אחרים, טובים יותר.

                      לכן שאלתי אותך מה הפתרון שלך, אך לא ענית.
                      אז אני אשאל באופן פרטני יותר.
                      לתת להם לפרק את הגדר, או לא?
                      יש די וידואיים שבהם רואים התקפות על הגדר, כולל חיתוך שלה. הגדר היא אמצעי בטחוני של מדינת ישראל, מי שפוגע בה, מבצע אקט מלחמתי נגד מדינת ישראל. הרי רק לפני שבועות אחדות הייתה תקרית בגבול הצפון שבה מחבלי חיזבאללה (כנראה) חתכו את הגדר ב3 נקודות. בשני המקרים מדובר בהתקפה על מדינת ישראל, אני לא רואה הבדל.

                      ונניח ונתת להם לפרק את הגדר – לתת להם לפרוץ לתוך שטחי המדינה, או לא?

                    • G. הגיב:

                      איזה פתרונות יותר טובים יש לך? אתה מכיר פיתרון אחר שמסתכם במספר חד ספרתי של מתים?

                    • אישרגיל הגיב:

                      אפשר להתייעץ עם הפלסטינים, להם יש 3 מתים בלבד, לפי המדדים הרשמיים.

                      אבל אתה מבצע פה הסחת דעת.
                      לתת להם לפרק את הגדר – כןלא?
                      לתת להם לחצות לשטחי המדינה – כןלא?

                    • G. הגיב:

                      רגע, אני מנסה להבין אם אתה תומך בפיתרון שבו נרצח כמה ישראלים.

                    • אישרגיל הגיב:

                      לא, כי אני לא בעד קורבן-אדם, אני בעד אימוץ פתרונות אחרים.

                      וזה מחזיר אותי לאחמד אבו רתימה שכתב "גם אם יפלו חללים במהלך הפריצה [הגבול] בפועל… וכתוצאה מכך יוכלו הפלסטינים לעקוף את גדר ההפרדה ולהגיע לאדמותיהם הכבושות משנת 48, יהיה זה מחיר מתקבל על הדעת. אלפי קורבנות נפלו במלחמות ללא כל תוצאות פוליטיות… הפעם, המוות יהיה בכיוון הנכון ולמען מימוש הישג לאומי גדול."

                    • G. הגיב:

                      אבל הרגע אמרת שאתה מוכן להרוג כמה פלסטיניים כדי לא להרוג יותר בהמשך

                    • אישרגיל הגיב:

                      זה לא מה שאמרתי.

                      ברור שהיה פה שימוש בכוח נגד מדינת ישראל ולכן היה צריך להפעיל כוח נגדי. אין מנוס מזה. השאלה היא כמה כוח צריך להפעיל ואיך. דרך אגב אני לא שולל את הטענה שצה"ל הפעיל כוח על יתר מידה, ייתכן וזה נכון (אבל אין לי באמת דרך לדעת זאת, אין לי גישה לנתונים לגבי כל מקרה ומקרה. אולי היה אפשר לסיים את זה עם 100 הרוגים, אולי עם 50, אולי עם 20. זה ייתכן, אבל אין לי ממש דרך לוודא את זה).

                      עכשיו, מה צה"ל בדיוק היה אמור לעשות? לפני כשנתיים, כשהנושא היה טרי, אני זוכר כי גורביץ כתב פה משהו בסגנון שישראל מתגאה ביכולותיה להתמודד עם הפגנות ולכן היה צריך לתת ל"מפגינים" להגיע לנקודת חיכוך עם החיילים ולהתמודד איתם בצורה הזו.

                      הטענה שלי היא שדרך כזו של התמודדות הייתה מובילה לכמות גדולה הרבה יותר של הרוגים. זה הכל.

                    • G. הגיב:

                      מצויין, גם בפיתרון שאני מציע תהיה כמות נמוכה משמעותית של הרוגים. אתה תומך בו? מה אתה מציע, פשוט לתת לאנשים למות?

                    • אישרגיל הגיב:

                      אתה מבצע פה השוואה לא נכונה. ההתקפה על הגבול היא נתון קיים שאתה חייב להגיב לו ולהתמודד איתו. זה או שיש לך גבול או שאין לך גבול, זה מחייב תגובה.
                      אין שום גורם שמחייב ירי באנשים כדיי למנוע את התפשטות הקורונה. זה ההבדל.

                    • G. הגיב:

                      אל תהיה מצחיק, משני הדברים דווקא קורונה זה דבר נתון שאתה חייב להגיב לו.

                    • אישרגיל הגיב:

                      והגיבו לה, אז לא ברור לאן אתה חותר.

                      עתה יש לשמוע את תגובתך לאיך היה ראוי להתמודד עם התוכנית לממש את "השיבה" ע"י צעידה לתוך ישראל. אם אתה לא מגיב, הגבול נפרץ, אז ברור שצריך תגובה נגדית שמערבת שימוש בכוח.

                    • G. הגיב:

                      אבל שוב, אפשר היה להגיב לה הרבה יותר טוב על ידי הרג של משמעותית פחות אנשים, נשמע שזה פיתרון שמתאים לך לתמוך בו

                    • אישרגיל הגיב:

                      עוד מעט תגיד שאני גם קראתי לעזתים להסתער על הגדר.

                      אני רק אומר שצה"ל היה חייב להגיב ושלא מדובר פה ב"הפגנה".

    • Nachshon Amir הגיב:

      תגיד, מה אתה מקשקש עצמך לדעת? החמאס לא יזם את ההפגנות הללו ולא ארגן אותן, הוא תפס עליהן טרמפ, ולכן אף חמאסניק לא נאם לפני ההפגנות את מה שאתה אומר, אתה משקר.
      אתה בכלל לא מבין למה היו הפגנות, אתה לא מבין את מטרתן, וכשאחד כמוך אומר שהאנשים שגדלים בעזה הם שטופי מוח, זה כמו שסיני יגיד שליפנים יש עיניים צרות…
      אני לא מדבר על תיאור העובדות והסכנות עצמן, המגוחך כשלעצמו.
      הייתי מציע לך להסתקרן קצת, להטיל ספק, בסיסמאות האינסופיות שלך, לחקור ולקרוא קצת על ההפגנות הללו.

      ואתם, איך אתם לא מתעייפים ממנו, רבאק…

      • Wabbit הגיב:

        מתעייפים, מתעייפים. חצי מהמגיבים בבלוג כבר חסמו אותו והוא בשלו. בעבר הוא התפאר בזה שאנשים עונים לו, בלי להבין שהבדיחה היא עליו

        • אישרגיל הגיב:

          לא התפארתי. יש פה בערך שלושה אנשים שהם סוג של "אופוזיציה" (מישהו ראה לאחרונה את מני זהבי?).

          מן הסתם יותר מעניין כשיש אופוזיציה, ולכן אנשים עונים.

      • אישרגיל הגיב:

        "ולכן אף חמאסניק לא נאם לפני ההפגנות את מה שאתה אומר הוא לא יכל לדעת שהן יתקיימו"

        מן הסתם ההפגנות הוכרזו חודשים מראש, זה לא שלפתע הן התחילו ב30 למרץ 2018.

        מציע לך לעיין פה, לאחר מכן תשוב אליי :

        http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4726

        פרטנית לגבי אותו בכיר חמאס שהצהיר על חגיגת ניצחון בקיבוצים לפני שהתחילו הצעדות, אני זוכר זאת באופן אישי. אני אנסה לחפש את זה.

  3. עדו סוקולובסקי הגיב:

    הייתי במילואים בעזה ב1991. זה היה בדיוק לפני מלחמת המפרץ, חוסלו אז שני בכירים באש"ף והרצועה כולה בערה בהפגנות. זה די מלחיץ כשרחוב שלם יוצא לעבר חבורה של עשרה חיילים גג. לא הייתה גדר לעצור את ההמון ועדיין ירינו רק כדורי גומי כי היה אסור לירות אש חיה. מה שמעניין הוא שרוב החיילים שהיו איתי היו כאלו שאיך לומר זאת – שמאלנות לא הייתה התכונה הכי בולטת שלהם. עדיין הם לא ירו אש חיה כי היה אסור.

    • אישרגיל הגיב:

      זו עדות מעניינת.

      מדוע אתה חושב אם כך שנעשה שימוש בתחמושת חיה בשעת הצעדות? האם היה ניתן להרחיק את כולם מן הגדר רק באמצעות כדורי גומי? יכול להיות שהוחלט על שימוש באש חיה מכיוון שמדובר על ניסיון פריצה לשטח ריבוני של מדינת ישראל? אני יודע שנעשה שימוש גם בכדורי גומי בשעת הצעדות. אני תוהה לעצמי מה הייתה המדיניות. מתי נעשה שימוש בתחמושת חיה ומתי לא. אני מאמין שצה"ל מעולם לא פירסם את המדיניות.