החברים של ג'ורג'

המרכז קורס

שלושה אירועים בשבוע האחרון מעידים על המקום בו אנחנו עומדים: נורמליזציה של היודו נאציזם

בזמן שטקסט זה נכתב, מספר הפצועים מאל אקצה ממשיך לעלות. היום חל, בצירוף מקרים מדאיב, גם איד אל אדחה, החג החשוב בשנה המוסלמית, וגם ט’ באב, התאריך הלא נכון שבו נקבו כותבי התלמוד כיום השנה לחורבן המקדש. בפגישה שנערכה בסוף השבוע בין ראש הממשלה נתניהו וראשי המשטרה ושירות הבטחון, הוחלט למנוע את עליית היהודים להר היום מחשש לאלימות. נזכיר שאין שום מצווה הלכתית להגיע להר הבית; שהרבנות הראשית, למעשה, אוסרת על עליה לשם (והרב הראשי הספרדי חזר על האיסור היום); שאל אקצה הוא מסגד, בהפרעות קלות, מאז שנת 640 בערך; ושהמטרה של עליית יהודים לחראם א שריף היא במוצהר פוליטית ולא דתית – הפגנת אדנות.

אז נתניהו קיבל החלטה מושכלת, אבל הבוקר היודונאצים נעמדו על הרגליים האחוריות ונערו נערה גדולה ומרה. בצלאל סמוטריץ’ שכח שהוא שר בקבינט ודיבר על החלטה “להכנע לטרור ולאלימות הערבית” וכינה אותה “בושה וחרפה.” איילת שקד ציטטה ישירות את אורי צבי גרינברג על “השולט בהר, שולט בארץ” ודרשה לאפשר להעלות יהודים לחראם א שריף ומיד.

נתניהו קיבל החלטה בסוף השבוע, אבל אחרי הכל הוא רב עם שקד וסמוטריץ’, ועל כן, מחשש שיראה פחות קיצוני מהם, הוא מיהר להפוך את החלטתו. משטרת ירושלים הסתערה על חראם א שריף במטחי גז ורימוני הלם כדי לפזר את המתפללים; ח”כ אחמד טיבי, שנכח במקום, אמר שהאלימות החלה ללא כל התרעה וללא כל פרובוקציה. מי שראה כמה הפגנות בגדה המערבית מכיר את המצב הזה היטב.

הרעש שאתם שומעים הוא חברי מפלגת כחול לבן מבצעים חיקוי של דג. בראיון שהעניק היום גנץ לטמקא (שבו הוכיח שוב שהוא לא ראוי לתפקיד ראש הממשלה, אבל נניח לזה) כל מה שהיה לו לומר על הר הבית הוא שהוא “לא מגלגל אחריות.” על היכולת של קומץ משוגעים שרוצים מלחמת גוג ומגוג להזיז בקלילות את ראש הממשלה באחד המקומות הנפיצים בעולם, לא אמר דבר. אחרי הכל, לגמרי יתכן שהוא יצטרך את הפסיכים האלה כחברים בקואליציה שיבנה. הם לגיטימיים עכשיו, הם המיינסטרים. גנץ הוא זה שצריך להציג את עצמו ימני כדי להיראות ראוי לשבת איתם.

בשבוע שעבר, הוענק פרס כלשהו ליצחק גינזבורג, אולי הרב היודונאצי ביותר בישראל. האיש שנתן את ההסכמות ל”תורת המלך”, האיש שהישיבה שלו ביצהר היא הלב הפועם של הטרור היהודי. בין האנשים שנכחו במקום היו בצלאל סמוטריץ’, שר התחבורה, ורפי פרץ, שר החינוך. פרצה סערה זוטא כאשר הסתבר שהאגף לתרבות יהודית במשרד החינוך מימן את הפרס; האגף מיהר למשוך את תמיכתו. פרץ דווקא הגיע לטקס. וכלום. כמה שמאלנים מחו מול האירוע, וזהו. עוד יום במדינת ישראל.

באמצע השבוע שעבר, סיפקה מכינת בני עלי את מנת התשפוכת הקבועה שלה: אחד אלעזר קשתיאל בישר לחניכיו – המיועדים לקצונה – שהפתרון הרצוי לשאלת הפלסטינים היא שעבוד שלהם. לטובתם, כמובן, שהרי בכך יקשרו את עצמם לעם מוצלח: “בוא תהיה עבד שלי, בוא תהיה שותף להצלחה.” בני עלי היא ספינת הדגל של הציונות הדתית. שקט ודממה נרשמו בקרב אנשי המרכז-לכאורה. הם נכנסים בחרדים פה ושם; אלה, אחרי הכל, לא משרתים בצבא. אבל לא מדברים סרה ביודו נאצים של סמוטריץ’ ושקד.

לא היה מסובך מדי לתקוף את שקד וסמוטריץ’ באמצעות היהדות דווקא. לא האורתודוקסית, כמובן. יאיר לפיד הכריז על עצמו פעם כיהודי רפורמי, כנראה למגינת ליבם של רבנים רפורמים. אילו רצה, הוא יכול היה לצטט את יהוה המשתיק את המלאכים השרים עם טביעת צבא פרעה: “מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?” אפשר היה להעמיד כנגד הסמוטריצ’ים את האידיאל של תיקון עולם שמפעם, למשל, ביהודי ארה”ב. אבל זה לא יקרה, כי בסופו של דבר המרכז היהודי מאמין בעליונות יהודית לא פחות מאשר הימין היהודי. ובסופו של דבר, למרכז היהודי אין תשובה לשאלה של הימין הדתי, “אם אתה לא מקבל את התורה, מה אתה עושה פה?” הרי המדינה הוקמה על גזל ורצח; לצדנו עומד יהוה עם אגודל מונף; מי ניצב בצד שלך?

ללפידים ולגנצים אין תשובה, או – גרוע משמעותית יותר – הם מפחדים להשמיע אותה בשל חשבונאות זולה כלשהי. ועל כן נמשיך להתדרדר הלאה, היודו נאצים יהפכו למרכז החדש בעקביות. לםני 35 שנים, הכנסת הקיאה מתוכה את כהנא. ח”כים יצאו כשהוא נואם. היום לפיד וגנץ ימכרו את נשמתם בעבוד נזיד העדשים של יורשיו, ויחנקו בכך כל סיכוי למדינה דמוקרטית. זאת יש לזכור: הימין הקיצוני מנצח כאשר המרכז קורס. ושלנו קרס מזמן.

הערה מנהלתית: מאז הפוסט האחרון התקבלו מספר תרומות בקרן הבעת הרצון הטוב והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורמים.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

16 תגובות על ”המרכז קורס“

  1. Erez Schatz הגיב:

    בדיוק עיינתי בהיסטוריה של ממשלת האחדות 1984, למי שלא זוכר, "גוש הימין" דאז מנה 55 חברים, ויחד עם החרדים, 61. המנדט האחד היה של כהנא, שהליכוד סירבו לשבת איתו והתוצאה היתה ממשלת האחדות.

    דבר שני, נכון שנאמר בגמרא "מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה" אבל מיד אח"כ אומרים "הוא אינו שש אבל אחרים משיש", כלומר ה' אולי לא שש במותם של רשעים, אבל לבני אנוש מותר, והימין אכן לא מפספס הזדמנות לשוש.

  2. אישרגיל הגיב:

    "ובסופו של דבר, למרכז היהודי אין תשובה לשאלה של הימין הדתי, “אם אתה לא מקבל את התורה, מה אתה עושה פה?”"

    זה לא כזה קשה להצדיק קשר לארץ ישראל מול אדם דתי גם כאשר אתה חילוני – "כל ישראל ערבים זה לזה", "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", "על נהרות בבל שם ישבנו, גם-בכינו, בזוכרנו את ציון" וכו'

    • עדו סוקולובסקי הגיב:

      אני הופך את השאלה – אם אתה מקבל את התורה מדוע אינך מדליק את התנור ודוחף את הראש פנימה? הרי לשם הדרך שלך מובילה ממילא.

      • אישרגיל הגיב:

        לא כל כך הבנתי את השאלה אבל עצם העניין פה שהציונות לא מבוססת על הדת בלבד, אלא גם על רעיון לאומי. ביהדות, הרעיון הלאומי מקודד בתוך הדת (עם ישראל, ארץ ישראל), ולכן זה לא קשה להצדיק לאומיות יהודית בפני אדם דתי, לעניות דעתי.

        • עדו סוקולובסקי הגיב:

          אני טוען שמי שצריך להצדיק את עצמו הוא הדתי. אם הוא מאמין בדת היהודית אין לו מה לחפש פה או לחילופין הוא צריך לשאוף לשלטון גויים בישראל. זוהי המסורת היהודית

          • אישרגיל הגיב:

            מבחינת הצדקה דתית לשלטון יהודי בארץ ישראל, אני בטוח שכל מאן שהוא מן הציבור הדתי-לאומי יידע לספק הסברים, אני פחות בקיא בתחום.

          • Meni Zehavi הגיב:

            התנגדות דתית לשלטון יהודי בארץ-ישראל נשענת בעיקר על פרשנות מסוימת של קטע אחד בתלמוד הבבלי. אם אתה חושב שהציבור הדתי יעדיף לאורך זמן את הפרשנות הזאת על פני היתרונות הברורים ששלטון יהודי בארץ הקודש מביא לו, יש לי גשר במצב טוב למכור לך.
            דרך אגב, לקהילה היהודית הייתה, לאורך ההיסטוריה (גם אחרי כישלון המרידות נגד רומא) , מידה רבה של שליטה על חבריה. התפרקות השליטה הזאת, עם הופעת המדינה המודרנית, והפיצוץ הדמוגרפי היהודי במאה ה-19, היו הסיבות העיקריות למשבר שפקד את יהדות מזרח ומרכז אירופה מסוף אותה מאה ואילך. היו כמה תנועות שהציעו פתרונות אפשריים למשבר הזה, ורק אחת מהן — הציוניות — הצליחה, תוך כינון מחודש של שלטון יהודי. אבל ייתכן שבמדינה היהודית מתפתח עכשיו משבר חדש בגלל קריסת כל אפשרות לפתרון מדיני של הסכסוך עם שכנינו ובגלל, איך לא, פיצוץ דמוגרפי. אלוהים יודע לאן זה יוביל, אבל יש סיבות טובות לחשוש.

            • עדו סוקולובסקי הגיב:

              השאלה על איזה קטע בתלמוד נשענת ההתנגדות לא ממש מעניינת. היה לי דיון דומה עם אדם דתי שניסה להוכיח לי שלפי המקורות דווקא מותר לעלות על הר הבית ואלו שמתנגדים לכך טועים. השבתי לו שאני משוכנע שיש לו נימוקים מצויינים וציטוטים יפים בדיוק כמו שיש לאלו שחושבים הפוך.

              • Meni Zehavi הגיב:

                נו, ככה זה בני אדם. עושים, בדרך כלל, מה שנוח להם. (כמובן, "נוח" זה עניין סובייקטיבי שתלוי, בין היתר, בהרגל.)
                דרך אגב, איך אתה מתאר לעצמך אפשרות של עלייה המונית לארץ-ישראל לפני 200 שנה (או מוקדם יותר)? רמז: אמצעי התחבורה של התקופה לא ממש תמכו באפשרות הזאת, וליהודים אז לא היו מספיק משאבים כדי להקים פה מערכת כלכלית שתוכל לכלכל מאות אלפי אנשים או יותר.

                • עדו סוקולובסקי הגיב:

                  משום מה אמצעי התחבורה הביאו יהודים לכל קצוות תבל ממרוקו ועד סין ומפולניה ועד ברזיל. מעניינת יותר היא העובדה שבירושלים שהייתה עיר עניה ונחשלת תחת שלטון הטורקים התיישבו לפתע אלפי יהודים במאה ה19 כאשר הם החליטו שהמשיח קרוב.

                  • Meni Zehavi הגיב:

                    אמצעי התחבורה הביאו יהודים לכל קצוות תבל במשך מאות שנים. שום תנועה מאורגנת אינה יכולה לתכנן לפרק זמן כזה. הציונות הביאה מאות אלפי יהודים לארץ ישראל תוך כמה עשרות שנים, לרוב על גבי ספינות קיטור שהפליגו בקווים סדירים של תחבורה ימית — חידוש מעניין של סוף המאה ה-19 (אחר כך גם במטוסים, אבל זה כבר סיפור אחר).
                    בירושלים, נכון ך-1882, חיו כ-9000 יהודים, רובם התפרנסו מכספי החלוקה. זאת לא חברה שיכול להיות לה קיום כלכלי עצמאי או מסגרת מדינית כלשהי.

                    • עדו סוקולובסקי הגיב:

                      ועשר שנים אחר כך כבר היו בירושלים 25,000 יהודים. גם אני יכול להציץ בויקיפדיה

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      אבל עשר שנים אחר כך זה כבר בתוך העלייה הראשונה.

                    • אישרגיל הגיב:

                      הויכוח הזה מוביל אותי שוב למסקנה שהגעתי אליה לאחרונה – ה"חטא" היחידי של הציונות? שהיא לא התרחשה קודם לכן.

                      תאר לך, מה היה קורה לו לאחר גירוש ספרד ופורטוגל היו מתיישבים לאורך המאה ה-15 וה-16 כל המגורשים בארץ ישראל. הם היו כנראה מהווים פה רוב, ובמרוצת השנים כנראה מקימים מדינה יהודית. אולי האשכנזים מאירופה היו גם מצטרפים וגם שאר היהודים.

                      מה הייתה התוצאה? במקום שמדינת ישראל תהייה מוקמת בידי יהדות אשכנז (בעיקר) במאות ה-19 וה-20, היא הייתה מוקמת כ-400 שנה קודם יותר, בידי יהדות ספרד.

                      ופה טמונה הבעייה של ישראל, היא הוקמה בידי "האדם הלבן" (שזו גם טעות, יהדות אשכנז הם לא האדם הלבן, הם סבלו 2000 שנה באירופה *בגלל* שהם לא היו מקומיים) בתקופה קולוניאלית.

                      ולו רק הייתה מוקמת ישראל בתקופה קדומה יותר, בידי יהודים מעט פחות לבנים, זה היה פותר לנו עכשיו הרבה צרות.

                    • Meni Zehavi הגיב:

                      Treason doth not prosper. What's the reason? Why, if it prosper, none dare call it treason
                      ב-1776, מתיישבים לבנים בצפון אמריקה
                      התנתקו מהכתר הבריטי והפכו למדינה לגיטימית ומכובדת, גם כשהחזיקו במיליוני עבדים. 185 שנה מאוחר יותר, המתיישבים הלבנים בדרום אפריקה ניסו את אותו טריק, אבל הוא הצליח פחות, למרות שבאופן רשמי לא היו להם עבדים
                      זו דרכו של עולם, ככה הדברים עובדים, ואין
                      הרבה מה לעשות עם זה. להעמיד פנים שיש איזה צדק היסטורי מקורי אותו ניתן להשיב על
                      כנו זה פשוט מטופש. כשגברים לבנים מנסים להשיב איזה עבר מדומיין על כנו קוראים לזה ריאקציה ופנטיות דתית. כשנכדי וניני פליטים פלסטינים מנסים לעשות את אותו דבר, השמאל הפרוגרסיבי משום מה מתייחס לזה אחרת

                    • אישרגיל הגיב:

                      ביל מאהר אמר את זה יפה

                      https://youtu.be/qL9XGhNv1FY

                      מכיוון שאנו הלבנים בסיפור, כנראה שאנו גם הצד הטועה.