בבית שלנו מנויים על שני מגזינים מנייר אמיתי. Wired (אני) ומגזין דה מרקר (נדב).
הווירד שקיבלנו בתחילת ינואר (אגב, עוד לפני הראשון בינואר, שזה תמיד מדהים אותי, שהם סוגרים מגזין חודשי מספיק זמן מראש כדי שהמנויים בחו"ל יקבלו אותו בזמן) נראה ככה:

 
ובטקסט: Fail, Screw ups, disasters, misfairs, flops. Why LOSING BIG can be a winning strategy

מגזין דה מרקר שקיבלנו בתחילת פברואר נראה ככה:

 
ובטקסט (התמונה קטנה מדי בשביל לקרוא מה שכתוב בשער, אבל זוהי כותרת המשנה של הפרוייקט המיוחד): איזה כישלון נפלא. החברה ההישגית והתחרותית שלנו דוחפת אותנו להצלחות ומציירת את הכישלון כאסון. אבל כל מנהל מצליח ישמח לספר שהדרך להצלחה זרועה כישלונות, ושאין כמו כישלון בריא כדי לדחוף אותך קדימה. קיבצנו מומחי ניהול, פסיכולוגים ואת טובי המנהלים במשק, לבדוק את העניין.

לקח לי חצי יום בשביל להפסיק לצחוק, אבל אחרי שהפסקתי הייתי פשוט חייבת לדעת מה קרה שם. לא מדובר בתופעה אקטואלית או בפריצת דרך כלכלית או מדעית, שמצדיקה שער זהה. אחרי שבנקים קורסים, ברור שכל המגזינים שיש להם נגיעה כלשהי לעולם הכלכלה חייבים לדבר על קריסת בנקים. אבל הכישלון, כך נדמה לי, היה פה מאז ומעולם. זו חייבת להיות העתקה. מישהו בדה מרקר ראה את השער של ווירד, אולי אפילו קרא אותו, וחשב לעצמו: מממ, זה נושא טוב. הקוראים שלי לא מכירים את ווירד. אני יכול לגנוב. אני מתה לדעת מי זה. העורך? הכתבת? מישהו אחר במערכת? איך הוא לא חשב על הפאדיחה שתהיה לו?

וחוץ מזה, אני גם מתה לדעת איך יתקבל הכישלון הזה במערכת דה מרקר. האם ינתחו את הכישלון? ינצלו אותו כדי לפרוץ קדימה? לא, כי אם הם סתם מטיפים ולא מקיימים, אז נראה לי שהם עיתון בררה (פחחחח).