× ×›×ª×‘ למען פרויקט ×‘× ×™×ž×™×Ÿ.
התפילה
×ין ×©×•× ×“×¨×š ×œ× ×¤×•×ž×¤×•×–×™×ª, מלבד ×ולי ×–×ת, להתחיל רשומה על תפילה. ובכל ×–×ת, גרעין הרשומה הזו ×”×•× ×˜×›× ×™ בעיקרו – התפילה כצורת תקשורת. ו×ולי, בניסוח ×חר, התפילה כבעיית תקשורת. התפילה, במרבית המקרי×, מקורה ב××“× ×•×ª×›×œ×™×ª×” ב×לוהי×. ×”××“× ×ž×ž×¢×Ÿ ×ת השדר ×ל ×”×ל. ×ל ×”×ל, ש×חת מתכונותיו המהותיות ×”×™× ×›×œ-ידיעה.  כלומר, התפילה, כמו המנחה, ××™× ×” נחוצה למעשה. ×”×™× ×›×ž×¢×˜ ביטוי של זלזול. ××™ ×פשר לטעון ברצינות ×©×”×™× ×ž×ž×œ×ת פונקציה תקשורתית כלשהי מבלי להפחית בכוחו של ×”×ל. ×× ×›×‘×¨, ו×ולי, התפילה ממל×ת פונקציה תקשורתית כלפי המוען דווק×, ×•×’× ×–×• ××™× ×” פונקציה תקשורתית של ממש, ××œ× ×™×•×ª×¨ תרפויטית. ×”××“× ×ž×ª×¤×œ×œ למען עצמו, כדי שיוכל לדמות ×ל שיכול להקשיב.  לַמְנַצֵּחַ ×ֶל-הַנְּחִילוֹת מִזְמוֹר לְדָוִד. ×ֲמָרַי ×”Ö·×ֲזִינָה יְהוָה בִּינָה ×”Ö²×’Ö´×™×’Ö´×™. הַקְש×ִיבָה לְקוֹל ש×ַוְעִי מַלְכִּי וֵ×לֹהָי ×›Ö¼Ö´×™-×ֵלֶיךָ ×ֶתְפַּלָּל.יְהוָה בֹּקֶר תִּש×ְמַע קוֹלִי בֹּקֶר ×ֶעֱרָךְ-לְךָ וַ×ֲצַפֶּה. ×›Ö¼Ö´×™ ×œÖ¹× ×ֵל חָפֵץ רֶש×Ö·×¢ ×ָתָּה ×œÖ¹× ×™Ö°×’Ö»×¨Ö°×šÖ¸ רָע. לֹ×-יִתְיַצְּבוּ ×”×•Ö¹×œÖ°×œÖ´×™× ×œÖ°× Ö¶×’Ö¶×“ עֵינֶיךָ   שָׂנֵ×תָ כָּל-פֹּעֲלֵי ×ָוֶן. תְּ×ַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב ×ִיש×-×“Ö¼Ö¸×žÖ´×™× ×•Ö¼×žÖ´×¨Ö°×žÖ¸×” יְתָעֵב יְהוָה. וַ×Ö²× Ö´×™ בְּרֹב חַסְדְּךָ ×Ö¸×‘×•Ö¹× ×‘Öµ×™×ªÖ¶×šÖ¸ ×ֶש×ְתַּחֲוֶה ×ֶל-הֵיכַל-קָדְש×ְךָ בְּיִרְ×ָתֶךָ. יְהוָה × Ö°×—Öµ× Ö´×™ בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן ש×וֹרְרָי הושר (הַיְש×ַר) לְפָנַי דַּרְכֶּךָ. ×›Ö¼Ö´×™ ×ֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה ×§Ö´×¨Ö°×‘Ö¼Ö¸× ×”Ö·×•Ö¼×•Ö¹×ª קֶבֶר-פָּתוּחַ ×’Ö¼Ö°×¨Ö¹× Ö¸× ×œÖ°×©××•Ö¹× Ö¸× ×™Ö·×—Ö²×œÖ´×™×§×•Ö¼×Ÿ. ×”Ö·×ֲש×Ö´×™×žÖµ× ×Ö±×œÖ¹×”Ö´×™× ×™Ö´×¤Ö¼Ö°×œ×•Ö¼ ×žÖ´×žÖ¼Ö¹×¢Ö²×¦×•Ö¹×ªÖµ×™×”Ö¶× ×‘Ö¼Ö°×¨Ö¹×‘ פִּש×Ö°×¢Öµ×™×”Ö¶× ×”Ö·×“Ö¼Ö´×™×—Öµ×ž×•Ö¹ ×›Ö¼Ö´×™-מָרוּ בָךְ. וְיִשְׂמְחוּ כָל-חוֹסֵי בָךְ ×œÖ°×¢×•Ö¹×œÖ¸× ×™Ö°×¨Ö·× Ö¼Öµ× ×•Ö¼ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ ×ֹהֲבֵי ש×ְמֶךָ. ×›Ö¼Ö´×™-×ַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְהוָה כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ. (×ª×”×™×œ×™× ×”' – ממכון ממר"×. ×¡×ª× ×›×™ ×–×” יפה)  ו×ולי זו הסיבה לקישוטיות שבכל התפילות הללו. החזרות והתקבולות שב'תהילי×' ×ינן בהכרח הגבהת משלב לכבוד ×”×ל, ××œ× ×‘×™×˜×•×™, כמעט הסוו××”, לחוסר ×”×˜×¢× ×©×‘×–×”. בבחינת '××™× ×™ יכול לומר דבר, ולכן בניתי לך צעצוע יפה'.  ו×ולי ל×. סביר להניח של×. סביר להניח שכמו מרבית הצורות החברתיות, שלובשות הדתות הגדולות, התפילה ×›×–'×נר נוצרה בחצי מחשבה ובחצי ×ינסטינקט וביותר משני שליש ×רעיות היסטורית. 
התחת
'תפילה' של מן ריי יכול ×œ×”×™×§×¨× ×›×¤×¨×•×“×™×”. הגוף ×”×¢×™×¨×•× × ×ž×¦× ×‘×ª× ×•×—×ª כריעה, ×בל ×”×™×“×™×™× ×œ× ×‘×ž×§×•× ×”× ×›×•×Ÿ. ×”×™×“×™×™× ×§×ž×•×¨×•×ª כידי מתפלל, ×בל הן מכסות על פי הטבעת, והן, ×›×מור, ×œ× ×‘×ž×§×•× ×”× ×›×•×Ÿ. ×בל זו ×œ× ×¤×¨×•×“×™×”. יש יותר מדי ×ינטימיות ופחות מדי קומיות, ויש משהו עצוב בתחת המצחק ×”×–×”.  מה שכן, ריי לוקח ×ת התפילה, ומפשיט ממנה ×ת מרבית תכונותיה. ניתן לקרו×, ×× ×¨×•×¦×™× ×œ×ª×ž×œ×œ בכוח, ×ת ×©× ×”×ª×ž×•× ×” כך: "×’× ×–×• תפילה". יש לזה ×ימפקט, ×בל ×× ×™ ×œ× ×‘×˜×•×— מה עוד ניתן לומר על כך.  ותומר ליכטש, בשיחת טלפון פת×ומית, מציע שמדובר ×‘×¢×¦× ×‘×¤×¨×•×“×™×”, ×בל ×œ× ×¢×œ התפילה כפרקטיקה ××œ× ×¢×œ ציור של דירר, "Study of Praying Hands". ×’× ×©×, כמו ×צל ריי, ×”×™×“×™×™× ×ž×¨×¤×¨×¤×•×ª זו על זו, ×•×’× ×©× ×”×‘×™×˜×•×™ הדתי משמש כצידוק להסתכלות על הגוף. ר×ו ×ת הוורידי×. 
×”×לוהי×
התפילה ×”×™×, כמובן, ×¡×™×ž×¤×˜×•× ×©×œ מגיפה ×חרת –ידיעה. ×ותה בעיה ×©× ×ž×¦×ת בלבה של עקדת יצחק, שפותחת ×ותה: "וַיְהִי ×ַחַר ×”Ö·×“Ö¼Ö°×‘Ö¸×¨Ö´×™× ×”Ö¸×ֵלֶּה וְהָ×Ö±×œÖ¹×”Ö´×™× × Ö´×¡Ö¼Ö¸×” ×ֶת-×ַבְרָהָ×" (בר×שית כב'). זו ×’× ×ותה בעיה שמייצרת ×רבע ×¤×¨×©× ×•×™×•×ª ×©×•× ×•×ª למילה "× Ö´×¡Ö¼Ö¸×”" ×‘×ž×©× ×”, ×¤×¨×©× ×•×™×•×ª ×©×œ× ×ž× ×™×—×•×ª ××™-ידיעה. יש ×›×ן ×”×–×“×ž× ×•×ª של ממש להי××—×– ברצף הטקסט, ולפתוח בדיון ×¨×¦×™× ×™ על ×”×’×™×œ×•×ž×™× ×”×ž×¤×•××¨×™× ×©×œ הפרדוקסליות ×”×לוהית. לדון בתפילה כביטוי לכשל-תפיסתי, ×¡×™× ×§×“×•×›×” ל×ופן שבו הדת מקרקעת ×ת ×”×לוהי, ומלבישה ×ותו בלבוש צר, של ×¢× ×™×™×. ו×פשר ×’× ×œ×”×ž×©×™×š הל××”, ×ל תפילת ×”× ×™×•-××™×™×’', זו ×©×¢×•×©×™× ×ž×•×œ המר××”, ×•×œ× ×‘×¨×•×¨ למי ×”×™× ×ž×™×•×¢×“×ª. ×בל ×–×” ×œ× ×‘×©×‘×™×œ×™. דרוש מישהו ×¢× ×™×•×ª×¨ ידע, ×•×¢× ×™×•×ª×¨ תעוזה.
המס××™
בנימין ×”×™×” ×יש ×›×–×”. בתחילת כתיבת הפוסט ×”×§×•×“× ×©×œ×™ ניסיתי לחקות ×ותו. זו הסיבה שבסוף הפסקה הר×שונה מופיעה המילה "×ד×". ×חר כך ירדתי מזה, ורק המילה נש×רה בתור הד לפומפוזיות של ×× ×©×™× ×חרי×. ×× ×™ ×œ× ×œ×•×¢×’, הפומפוזיות הזו חסרה לי.  בתחילת "××¡×¤×§×˜×™× ×©×œ הרומן", מדבר ××™×ן מ. פורסטר על טבעה של הלמדנות. הלמדן ×”×מיתי, ×”×•× ×˜×•×¢×Ÿ, "בוחר × ×•×©× ×¨×וי ומשתלט על כל עובדותיו ועל העובדות העיקריות של נוש××™× ×©×›× ×™×". למדן מסוג ×–×” "יכול לעשות ככל העולה על לבו. ×”×•× ×™×›×•×œ, ×× × ×•×©×ו ×”×•× ×”×¨×•×ž×Ÿ, להרצות עליו לפי סדר הזמני×, שכן ×”×•× ×§×¨× ×ת כל ×”×¨×•×ž× ×™× ×”×—×©×•×‘×™× ×©×œ ×רבע מ×ות ×”×©× ×™× ×”×חרונות, ×•×’× ×¨×‘×™× ×ž×Ÿ הבלתי חשובי×, ויש לו ידיעות × ×ותות במחקר השוו×תי הקשור ברומן ×”×נגלי". ×נחנו, רובנו, ×œ×ž×“× ×™× ×ž×“×•×ž×™× ×ž×וד.  לבנימין, ×•×œ× ×¨×§ לו, לדור ×”×–×”, היתה התעוזה המפוקפקת של הזינוק מן המקרה ×ל רצף הזמן, ×ל התבנית ההיסטוריציסטית הגדולה. מי יכול ×”×™×•× ×œ×¢×©×•×ª ×–×ת, מבלי לחוש כמו מנוול ושרלטן?  יותר מכך. חישבו על המסות ×”×רוכות ההן, שבהן ×“×•×’×ž× ×”×•×œ×™×›×” לטיעון, שהוליך הל××”, בסדר גדול ומחושב היטב. ×× ×™, ×× ×× ×™ כותב ×רוך, ×× ×™ כותב ×‘×¤×¨×§×™× ×ו ×‘×¡×¢×™×¤×™× ×ž×ž×•×¡×¤×¨×™×. בין לבין – זינוק. 
הצחוק
חוקרת ×חת, ששמה × ×©×›×— ×ž×ž× ×™ כרגע, כתבה ×¤×¢× ×©×œ×• בטהובן ×”×™×” כותב ×”×™×•× ×ת ×”×¡×™×ž×¤×•× ×™×” החמישית ×”×™× ×”×™×ª×” × ×—×©×‘×ª לפרודיה. ×œ× × ×™×ª×Ÿ לכתוב כך ×”×™×•× ×ž×‘×œ×™ להיחשד בגיחוך. ×פשר לומר ×ת ×ותו הדבר על ×‘× ×™×ž×™×Ÿ, ×בל הפרודיה הזו על ×”×ž×•×“×¨× ×™×–×, על ההיסטוריציז×, × ×¨×ית מעט כמו הפרודיה של מן ריי על התפילה. ×ין בזה ×©×•× ×“×‘×¨ מצחיק ×•×©×•× ×“×‘×¨ מגוחך, יש בזה רק משהו ש×תה חש בשכלך ש×מור להיר×ות מצחיק, ו×מור להיר×ות מגוחך, ××•×œ× ×œ×ž×¢×©×” ×”×•× ×›×•×œ×• עצב גדול.
