שיר ומין

אחת התיאוריות החביבות על מרצים לתקשורת היא תיאוריית השימושים וסיפוקים שהמחקר המרכזי בה הוא מחקרם של אליהו כ"ץ ומיכאל גורביץ' משנות ה-70. התיאוריה שייכת למסורת ה"השפעה המוגבלת" וטוענת כי צרכן התקשורת הוא זה שבוחר את המסר שהוא רוצה לקבל מאמצעי התקשורת ואין “מזרק תת-עורי” (עוד צבר מילים תמוה – כלומר, מעטים המזרקים הלא תת-עוריים, הלא כן? – שאהוב במיוחד על מרצים לתקשורת. כשהם אומרים אותו עולה על פניהם חיוך נוסטלגי, על תמימות ואולי על קלות עבודתם של חוקרי התקשורת הראשונים) שבאמצעותו מחדירה התקשורת את המסר שלה . כ"ץ וגורביץ מחלקים את השימושים לארבע קטגוריות עיקריות: שימוש קוגנטיבי (מידע), שימוש אישי (בניית זהות), שימוש חברתי (הזדהות קהילתית) ושימוש בידורי (אה, בידור?).


בימים האחרונים יצא לי לראות הרבה טלוויזיה. כשאני אומרת הרבה טלוויזיה, אני מתכוונת למזרק תת-עורי גדול שיצא מן השמיים, החדיר לי מסך לעדשות העיניים, והחל להקרין סדרות טלוויזיה. בימים אלו ראיתי כמה וכמה סדרות; חלקן בשיטה המקובלת של זפזופ ובהייה, וחלקן בשיטה המקובלת השנייה של הקלקה ובהייה. וכך, אחרי שהקרבתי את גופי למדע, הצלחתי להגיע לתיאוריה חדשה, שעדיין נמצאת בבחינה. והיא הולכת כך: אהבתנו לסדרה חדשה נמדדת על-פי שני קריטריונים עיקריים ובלעדיים: שיר הפתיחה של הסדרה ומספר הדמויות בסדרה שאיתן אנחנו רוצים לקיים יחסי מין. אם להזדקק לכ"ץ ואליהו, הרי ששיר הפתיחה מספק את הצורך החברתי ואילו המין מספק את הצורך האישי. שיר הפתיחה הוא בעצם סיכום של "על מה הסדרה מדברת", מעין השער האחורי של הספר, ועליו אפשר לפטפט ליד מתקן המים בעבודה. המין הוא סוג של הזדהות אינסטנט; במקום לחשוב איך היינו רוצים להיות ואיך אנחנו מארגנים את החברה סביבנו, אחנו בוחרים עם מי אנחנו רוצים לשכב וממצבים את עצמנו בקלות, בהנאה וביעילות. וכך, ככל ששיר הפתיחה ראוי בעינינו יותר – כלומר, הסדרה עוסקת בחתך חברתי שקרוב לליבנו – ומספר הדמויות בנות-השכבה גדל, אנחנו אוהבים את הסדרה יותר.

שתיים מתוך חמש זה לא רע (התמונה מכאן. הייתי לוקחת תמונה מהאתר הרשמי – זה הרבה יותר הוגן – לו רק האתר הזה לא היה סגור לאנשים שאינם גרים בארה"ב)

ואם תהיתם איך הגעתי למסקנה הזו, אתם צריכים לראות את Weeds (ותודה מקרב לב לגדי שמשון). Weeds, שעשויה בחן שואוטיימי אופייני, היא סדרה שעוסקת באישה מן הפרברים האמריקניים, שבעלה נפטר מהתקף לב ועליה לכלכל שני ילדים, ריינג' רובר, עוזרת בית ובית. כדי לעשות זאת היא מוכרת סמים. שיר הפתיחה הוא מופתי: מזדמזם בקלות, יפהפה למראה ובעל ערך אירוני ששורה על הסדרה כולה. הדמויות הראויות: ננסי, אנדי, קונראד, סיילס, מייגן. עכשיו בספריות הדי.וי.די.

31 תגובות “שיר ומין”

  1. תיאוריה מעניינת. ואולם – בשנים האחרונות חל פיחות משמעותי במעמדו של שירהפתיחה. זה התחיל בסדרות קומיות, שם הגבלת הזמן של 22 דקות היא קשה, וכלשניה נוספת יכולה להיות משמעותית. בדרמות-של-שעה ראיתי את זה לראשונהבסדרה Alias, שם שיר הפתיחה היה קצבי ביותר וקצר ביותר, ולא מעט פעמיםויתרו על הקטע לחלוטין והקרינו את שמות השחקנים והבמאי תוך כדי הפרק.
    זה הגיע למימדים קשים יותר ב-Lost (אותו יוצר כמו Alias) שם "שיר" הפתיחההוא בן 6 שניות בערך. הסדרה החדשה Shark (שעלתה לפני שלושה שבועות בארה"ב)משתמשת באנימציה מינימלית של 4 שניות.
    מה זה אומר על הצורך החברתי? Lost, לדוגמה, היא בהחלט שיחת היום ליד מתקןהמים. אולי (וזה קצת אופטימי) יש היום יותר הסתמכות על תוכן איכותי מאשרעל מוסיקה קליטה ומיתוג.
    בקולנוע, אגב, זה ההיפך.

  2. לא ראיתי את "אבודים", אז קשה לי להגיב לגבי התוכן שלו. וכך גם עם Alias.אבל אני חייבת להגיד שאתה הראשון ששובר את התיאוריה מכיוון השיר. עד עכשיוכולם נתנו לי דוגמאות לסדרות שהם אוהבים שבהן אין גיבורים בני-השכבה.
    אבל אם שתיים מהדוגמאות שנתת הן של אותו יוצר, אז יכול להיות שזה לא מעידעל מגמה כללית, אלא על מגמה של יוצר אחד. (כלומר, עם כמה שאלטמן הואמיינסטרים, נגיד, זה לא אומר שכולם רוצים להיות אלטמן).

  3. אכן, שיר פתיחה משובח.
    לאחרונההתחלתי לצפות שוב ב"שפתון על צווארונך", ואני נאלצת להודות שהיא מתלבשת לארע על התזה שלך (ולא, אני לא חושקת בטוראי הוולשי, אינני פרוורטית עד כדיכך).

  4. הו, דניס פוטר! איזו טלויזיה מעניינת. הסדרות המתוחכמות של השנים האחרונות רק מתחילות לגרד את הישגיו של פוטר.

  5. אצלירק ענין הסקס עובד, כל השאר ממש לא מעניין אותי, כי אין לי סבלנותלטלוויזיה באמת, ואני צופה בדר"כ בסדרות ריאליטי מטופשות ומפנטז איזהמהבנים שמראים את התחת שלהם אני מכניס למיטה.

  6. יש לי טיפה בעיה עם הפוסט הזה. כלומר, מצד אחד הוא שנון ויש בו דבר, מצדשני יש משהו רקוב טיפה בזלזול במדיום שעומד מאחורי הגישה הסימפטומטית-נטולהערכת סדרות טלווזיה ומספק את הרשיון להומור.
    במיוחד לא הוגן הדין האחיד לסדרות טלווזיה באשר הן.

  7. אתיודעת, רק עכשיו הצלחתי להבין את הגדולה של הפוסט הזה. אני לא בטוח שאנימסכים להכללת ה"כל הסדרות…", אבל נגעת בנקודה חזקה עם ההזדהות והרצוןלשכב עם הדמויות. כך, בשנות ה-90, אנשים הגדירו את עצמם לפי הספפיס-גירלהחביבה עליהן. כנ"ל לגבי שיר הפתיחה.

  8. אתה דווקא מעלה נקודת נגד טובה מבלי משים זה עובד גם לגבי מוזיקאים, משוררים, סטנאדפיסטים, וכל דבר בעצם.

  9. אני מודה שחטאתי בחטא האמור. מבחינתי, סדרת טלוויזיה במיטבה עשויה לבדראותי. זה הכל. אף פעם לא הצלחתי ממש להתרגש או להשכיל מסדרת טלוויזיהבאותו אופן שבו אני מתרגשת או משכילה מספר או סרט, וההתייחסות שלי למדיההזו היא בהתאם.

    אם הייתי חובבת סדרות טלוויזיה הייתי באה לפה ומזיינת אותי בתחת על החוצפהוהיהירות שבהצעת תיאוריה בנוגע לז’אנר שזו ההתייחסות שלי אליו. ולחילופין,אם היה לי עורך רציני, יש לקוות כי הדבר הזה היה נזרק לפח האשפה.

  10. פרוייקטמסלול הקודם, היה חייט נשים בן 28/9 שהעדיף נשים על פני גברים שצילמו אתהתחת המדהים שלו, ומייד חטפתי זיקפה, בהישרדות יש הקפדה שיהיו גבריםחתיכיים מאוד, ומדי פעם את מקבלת תצלומי עירום "מסוגננים" שלהם, ויש עוד,ישנו פרוייקט חיפוש דוגמנים בטלוויזיה הקנדית – אם רוצים מוצאים.

  11. גםבידור הוא תענוג מרובד יחסית בעיני, אבל יש בהחלט ספרה של סדרות טלווזיהשהתיאור שלך עובד יפה עליהן גם לגבי. אפשר לאפיין אותן נראטלוגית, אפילו,כסדרות שהעולם המיוצג שלהן חשוב בהרבה מכל אחדות פעולה. כלומר, שאתה שםבשביל להסתובב עם החבר’ה הדיוניים, ולא כלכך חשוב מה הם עושים באותו רגע.

  12. לא המגן, לא באפי, לא ורוניקה מארס.
    בכולן יש פקטור כזה , כי הדמויות מגניבות עד מאוד, אבל בהחלט אסתטיקה סיפורית היא בעדיפות ראשונה.

  13. ורוניקה מארס, העונה השנייה – אתה הבנת כל מה שקרה שם, כולל כלתתי-העלילות, או שאתה פשוט נהנית להיות עם לוגן ועם הבלונדיניתמשרבבת-השפתיים?

  14. משהו בי מתקומם מאוד נגד התיאוריה שלך. היא תיאוריה מעליבה, לטעמי. אפילו אם יש בה מן האמת.

  15. אחרישני פרקים לתוך העונה החדשה של ורוניקה מארס, אני מתלבטת: האם את צודקת,והבעיה היא השינוי המצער בשיר הפתיחה הכה-מוצלח, או שמא התוכן עצמו התחרבן?

    מיטל, נא הכרעתך.

  16. ראיתי רק פרק אחד ואני לא יכולה להגיד שאני זוכרת איך הולך השיר פתיחה שלו. אני מסכימה, אבל, שהעונה החדשה היא מאכזבת.

    צר לי – אינני יכולה להכריע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>