במקום פוסט – על האישיות הסמכותנית

איתמר התחייב בזמנו שכל פוסט פה יהיה גודזילה. ובכן, אני לא מחוייבת להתחיבויות של איתמר. והיום, רק ציטוט שלקוח מתוך ספרו של משה צוקרמן, "חרושת הישראליות, מיתוסים ואידיאולוגיה בחברה מסוכסכת". בפרק שעוסק ב"מנהיג סמכותני" מצטט צוקרמן אמירה של מקס הורקהיימר מראשית שנות ה-60: "ככל שדרוש יותר לשמר, לפתח ולתרבת את היחיד בחירותו, בניגוד לאומה, לקולקטיב בכלל, כנגד רוח-הזמן, כן פוחתת משמעות קיומו של היחיד לשם עצמו, מתמעטת משמעות השאיפה לסיפוק צרכיו החומריים והשאיפה לכוח. בדואגו לעצמו, ולעצמו בלבד, אין הוא אלא חלק מההמון, והקונפרמיזם – ההשתלבות – הוא אופן-ההנתהגות המתאים ביותר. אפילו בדמותו של המנהיג הברוטלי, המצווה על רצח, מזהים [היחידים] את עצמם; נוקשה ככל שיהא שלטונו, הוא אחד מהם; בדברו באופן שב ונישנה על הרבים, על עמו, הוא מתכוון למעמדו שלו, וכולם חשים זאת ומסכימים עמו; הוא סמלם שלהם. היחיד האמיתי, לעומת זאת, אינו רואה עצמו מאוחד עם האחרים ברדיפה אחר מימוש האינטרסים הבלתי-אמצעיים, אלא עם מצוקתם של אלה הניצבים מבחוץ, החולים, הנרדפים, השפוטים, המוחרמים, שכל אחד מהם הוא יחיד במובן הכואב-נואש. במחשבה עליהם הוא חש ופועל – בסופו של דבר מתוך חרדה עצמית, אבל חרדה זו עשויה לתפוח לממדים כאלה, שהוא יתמסר ויחלוק עמם את גורלם. החרדה אינה שאיפה אצילית לחיים טובים ולכוח; גם היא עלולה להוביל לקונפרמיזם; אבל יש בה, כשמהרהרים עליה, כדי לשבור את הקונפרמיזם ולכונן את אותה סולידריות, שבלעדיה לא ניתן כלל להגות את היחיד".

זה הורקהיימר הייתי יכולה להוסיף פה פסקה על אריאל שרון, או פסקה על אהוד אולמרט שאיננו אריאל שרון, או אפילו פסקה על ניר ברעם ועצומת הסופרים הצעירים שלו. אבל אני בטוחה שתוכלו להשלים את החסר לבד.

15 תגובות “במקום פוסט – על האישיות הסמכותנית”

  1. אווו, כן. מוצלח ביותר. חשבתי לעשות קאט פייסט ולשלוח לאמי, אך נמלכתיבדעתי. האם אני היחידה שכנראה תנושל מהירושה עקב הקרע האידיאולוגי המשפחתישחשפה המלחמה?

  2. אני לא בטוחה בנוגע לנישול מהירושה, אבל בהחלט הורמו גבות כשהודעתי שלא אבוא לארוחה המשפחתית בשבת בשל ההפגנה.

    אבל שלחי לה, דומה שאימהות אוהבות לתקשר עם בנותיהן דרך טקסטים.

  3. בבקשה.
    מייד אחרי תום הפרק השלישי של התזה תוכלי לקבל את הספר כולו. הוא מומלץ.

  4. "גםהיא עלולה להוביל לקונפרמיזם; אבל יש בה, כשמהרהרים עליה, כדי לשבור אתהקונפרמיזם ולכונן את אותה סולידריות, שבלעדיה לא ניתן כלל להגות את היחיד"

    קונפורמיזם קיים בכל מקום בו יש קהל. גם מהצד השני של המתרס (ולא משנה מהו הצד הראשון).
    כולנו רואים בעצמנו נאורים, ליברלים, סובלניים ופתוחים. זה טבעם של בני האדם.

  5. אני לא חושבת שהורקהיימר יוצא נגד קונפורמיזם באשר הוא, אלא נגד הקונפורמיזם שאותו הגדיר בתחילת הקטע, זה שפירושו דאגה לעצמך בלבד.

  6. אני מסכים. השאלה היא רק מהי הדאגה לעצמך. לעתים הדאגה לעצמך פירושה הצורךלהשתייך לקבוצה ולקבל בטחון מהקבוצה. לעתים ההשתייכות לקבוצת המיעוט (שלאלומר לקבוצה המדוכאת) מבטאת יותר מכל את הדאגה לעצמך ואת הקונפורמיזם.
    מה שניסיתי לומר הוא שממבט על לא ניתן לזהות את הקונפורמיזם/דאגה לעצמיושבכל אחד מאיתנו יש את הצורך העצמי מאוד להרגיש שאנו לא רק דואגים לעצמנו.

    הדאגה לעצמי היא רגש חמקמק, שלא לומר מודחק, ממנו אנו נוטים להתעלם. אך הוא צץ אצל כולם בסיטואציות כאלה ואחרות.

  7. אני לא חושבת שבקטע הנ"ל הדאגה לעצמי היא מודחקת או מוכחשת. למעשה, אני לאחושבת שאפילו היא מוצגת כדבר רע כשלעצמו. הבעיה היא בפער בין הדאגה לעצמיהמוצהרת ובין הקונפרמיזם המוחבא.

  8. אנו לא כותבים על אותו דבר. את כותבת על הקטע המובא ואני כותב על הטבע האנושי (עוד אחד שחושב שהוא מבין משהו בטבע האנושי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>