איתמר כתב, לפני זמן מה, את אי-הנחת שלו מכותרות שעשויות מתבניות לשונות כבולות למדי. ובכן, על השולחן המטבח שלי מונח, מקופל, עמוד של "הארץ". נראה כמו עמוד הדעות של סוף השבוע, אבל אני לא בטוחה. הדבר היחיד שניתן לראות בו, מלבד הקריקטורה, הוא הכותרת "חבר, אתה חצר". זה מצחיק אותי עד כדי צחקוק בקול רם כל פעם שאני עוברת שם. אני לא מעיזה לקרוא מה שכתוב מתחת לכותרת, כי שום הגיג פוליטי למחצה לא ישווה לגאוניות הכותרת הזו. שאפו על העורכים והקשר, כמובן, הוא התבנית הכבולה.
מי קורא הארץ?
כנראה שאנשים שאין להם מלאך ששומר עליהם.
זהו, נלכדת בשיח!
ותגובה רצינית יותר: כן. זה מצחיק. לאללה, אפילו. אבל לא על זה התרעמתי,אלא על האינסטנט פואטיות שמושגת מתבניות מסוימות, ועל העובדה שאפשר להשיגדבר כזה, אינסטנט פואטיות.
ועל זה יש לי רק דבר אחד להגיד:
פופ קלצ’ר רוקס, מן.
זה לא קלצ’ר, זה אפילו לא קולטורה. זה סתם קקה.
אגב, בקרוב, אולי, פוסט פוסט.
אייל דרינק טו סתם קקה.
וכמובן גם לפוסט.
אכן, יציאה גאונית