נכתב למען פרויקט בנימין, ולמען יראו ויראו.
נטווייבס מסדר לך את האינטרנט. מלכתחילה, הרשת נתפסה כמקום או כסדרת מקומות, מחוברים זה לזה בסבך קשרים ערטילאי. התפיסה הזו מקודדת בשפה – אנו "גולשים" "באינטרנט", "בבלוגוספירה" – אבל היא גם חלק מהותי מהאופן שבו אנו חושבים על הרשת. נטווייבס מערטל את הרשת מן המרחב המדומיין, המטאפורי, שהאדם הדביק לה, והופך אותה לאתר הבית שלך.
כדי להשתמש בנטווייבס, על הגולש להזין את הרססים (RSS) שבהם הוא מעוניין, לבחור עוד כמה פיצ'רים (מזג אוויר, חיפוש, תג לתמונות בפליקר), ולסדר את הכל בקדירה אחת, לפי טעמו. לבסוף, מתקבל אתר, ובו כל האינטרנט שתרצה. נטווייבס, כמו כל תכנת רסס רק יותר טוב, הורג את הגלישה. אין צורך לבדוק מה התחדש באתר "הארץ", כמו שאין צורך לרפרש את "הפנקס". הם כולם מרוססים אצלך, באתר אחד, מתרפרשים עצמאית. כל שנותר הוא לשבת ולהביט כיצד הרסס שיעמם לך את הגלישה לנצח.
כי כאשר אין עוד צורך לגלוש ואין עוד צורך לרפרש, מרחבי זמן עצומים מתפנים לקריאה. ואין, בעצם, על מה לנצל אותם. נותר רק לחכות, להביט באינטרנט, מרוח על אתר אחד, ולחכות לריפרוש מוצלח.
פעם יצא לי לטעון שהגלישה היא דפדוף. אנחנו לא נעים, כמו שאנו מביטים הלאה. אבל נטווייבס, מעצם המחסור שבו, מגלה מחדש את הצד הצורני שבדפדוף. הפסיעה מאתר לאתר אינה פשוט הטיית אוזן, לשמיעת תוכן חדש, היא מעבר לסט צבעים שונה, ממשק אחר, ולפעמים סדרת נורמות חדשות ותת-שפה חדשה.
האינטרנט אינו אלא ממשק תקשורתי ענק ויפה. אנשים מדברים עם אנשים, אבל הם עושים זאת בסדרות סימנים שונות, ומתוך מארג יחסים שונה. האינטרנט, במובנים רבים, הוא גם סדרת מקומות. ניתן לדפדף מדף לדף, אבל כל דף כזה שונה מכדי שזה יהיה רק דפדוף, בצורה, תוכן וברקמה החברתית. נטווייבס, במלים אחרות, יעיל מדי. הוא מפקיע את כל זה לתוך סדר אחד, מפשיט מהרשת את כל אלו, והופך אותה לספקית תוכן.
ככזו, אין ברשת הרבה. אני משתעמם מאוד, ותוהה עכשיו למה חשבתי שזה קשור לבנימין. אולי זה לא. אולי בנימין, בשל איזו מסה שהפכה לקלישאה, נצמד אצלי למושג "מרחב" בקשר גורדי. ואולי זה דווקא כן קשור. בתחילה טעיתי. נטווייבס לא מערטל את הרשת מן המרחב, אלא רק מתחושת המרחב. כך, הוא גם חושף את החומרים שמהם עשויה אותה תחושה: מלים, צבעים, נורמות. הוא מדגיש באמצעות החסרה, ומחזיר בכך את הקסם האבוד של המקור.
1. לקח לי שלוש פעמים, אבל בסוף הבנתי והסכמתי.
2. אבל אני חושבת שחסר פה משהו. לפחות בכל הנוגע לבלוגים. הטוקבקים. אנילא מדברת על הרפש של עמודי החדשות. אותם אי אפשר לקרוא בנטוויבס, ופתאוםאפשר להיזכר למה זה היה טוב מלכתחילה, כל העניין הזה של הטוקבקים.
3. הקשר לבנימין כלל לא ברור לי, אבל פוסט יפה בכל מקרה.
צודק להפליא, מלבד בדבר אחד- אתה קורא את חיוניות התנועה ממקום למקוםכאינדיקטור לדלות התוכן. נדמה לי שגם הלובר היה משעמם מאוד אם היית יושבבחדר והיו מביאים אליך תמונה אחר תמונה אחר פסל אחר תמונה אחר פסל.החיוניות של תחושת התזוזה להנאה מקליטת התוכן לאו דווקא מעידה רעות עלהתוכן.
אניחושב שזה יותר מכך. אני חושב שכאשר אתה זז ממקום למקום, אתה מקבל את ריחהמרחבים. הפוטנציאל של המסתורין מאחרי הגבעה. גם אם אתה יודע היטב היטבשגם הפעם אתה תצעד ישר מהבית לחדר אוכל של הקיבוץ ובחזרה, זה עדיין מענייןיותר מלשבת בבית ולהמתין שאימא תביא לך.
אלא אם כן יש ספר טוב לקרוא.
או משהו כזה.
ולדעתי הקישור לבנימין הוא באמת קצת קלוש אבל מחזיק.
לגבי הטוקבקים, זה חלק מכל אותו עניין חברתי, שנטווייבס לא יכול לקחת.כלומר, הטיקבוקים הם חלק מסיטואציה חברתית מסוימת, שבאה עם כללי תאמר ואלתאמר, עשה ואל תעשה, בתוך כל אתר ספציפי.
לגבי בנימין: נו, מקור, שכפול, מרחב. את יודעת
לאניסיתי, או לא חשבתי שניסיתי, לטעון שחיוניות התנועה היא אינדיקטור לדלותהתוכן. כן טענתי שברגע שהתנועה נעלמת, רואים שמרבית התוכן הוא לא כזה מייודע מה. לרוב. והוא גם לא מספיק. תנסה להעביר כמה שעות רק בנטווייבס,ואתה תשתגע.