פמיניסטיות אנטי-פמיניסטיות

השבוע חברת כנסת סופר מהממת אמרה את המלים הבאות: "בחיים, טפו טפו טפו, אף אחד לא הטריד אותי מינית. אני לא חושבת שאני כזו מכוערת. ציון חמש וחצי. אבל כשגבר אומר לי מחמאה אני מבסוטית, זה חלק מהאיזון הטבעי בטבע. אם שולח ידיים, שתי פליקות ושלום על ישראל". שזה באמת דבר שיכול לגרום לי להוציא עשן מהאזניים. אז חשבתי שיהיה נחמד למפות אותה קצת, לשים אותה בקונטקסט היסטורי, עם מאמר שקראתי לא מזמן ב-slate. המאמר נכתב ביוני השנה בארצות-הברית, ולכן הוא לא מעודכן ברמת חדשות, ומיועד לאנשים שמעורים בציבוריות האמריקאית, אז הוספתי לינקים לאתרים רלוונטיים, למתעניינים.
ובסוגריים אומר שאני לא מצליחה לגבש דיעה בנוגע לתרגום מאמרים מעניינים לסיפור האמיתי. אם מדובר בפוסט מבלוג פרטי, אני תמיד מבקשת רשות קודם, ובדרך כלל מקבלת. אבל כשמדובר במאמרים שהופיעו בעיתונים, המצב קשה יותר. מצד אחד זה לא חוקי ולא יפה לגנוב. מצד שני, אין לנו כסף לרכוש זכויות, אני חושבת שזה מועיל לדיון כשהמאמרים הם בעברית, ואני תמיד נותנת לינקים. כיוון שדעתי נעה ללא הרף בין ראוי ללא-ראוי תרגמתי את המאמר הזה ואשמח לתגובות בעניין. ועכשיו, רשות הדיבור לגברת אמנדה מרקוט.

פמיניסטיות אנטי-פמיניסטיות

שרה פיילין עוררה לא מעט מהומה לאחרונה בדבריה שכוונו אל הקבוצה המתנגדת להפלות Susan B. Anthony List בהם טענה כי נשים שמרניות תופסות בעלות מחודשת על הפמיניזם, וקבעה כי נשים שהן נגד זכות בחירה "מחזירות את תנועת הנשים לשורשים המקוריים שלה". אין שום סמכות מרכזית שמגבילה את השימוש במילה פמיניסטית, לכן הסיפוח שביצעה פיילין למונח פמיניסטית מעלה שאלות מטרידות: האם קיימת פמיניסטית שמרנית? האם את יכולה להיות פמיניסטית שמתנגדת לזכות האישה להפלה? האם המילה פמיניסטית אומרת משהו בכלל? האם העובדה שאת לובשת חליפת מנהלים ומשקפיים של נערה חכמה הופכת אותך מייד לפמיניסטית?
השימוש במילה פמיניסטית בכנס של נשים שמתנגדות להפלות יכול להיות מבלבל, אבל הוא לא אמור להיות כזה. אין כל סיבה אמיתית לחשוב ששרה פיילין היא פמיניסטית. היא רק ההתגלמות האחרונה בשורה ארוכה ואצילית של פמיניסטיות אנטי-פמיניטיות: נשים שמכנות את עצמן פמינסטיות אבל מתגדות לקיומה של תנועת הפמיניזם ומתארגנות בניגוד לה. פמיניסטיות אנטי-פמיניסטיות התפתחו בצללי הפמיניזם מאז הימים שבהם נשים רבות התעקשו נחרצות כי הן לא רוצות או זקוקות לזכות ההצבעה. וכפי שהפמיניזם השתנה במהירות מאז הימים הראשונים של הגל השני, כך גם האנטי-פמיניזם שינה את הטיעונים ואת האסטרטגיות שלו, ועבר שלושה שלבים מרכזיים.
השלב הראשון: אנטי-פמיניזם פשוט
הסמל המנהיגותי: פיליס שאפלי מפורום הנשר
דוגמאות נוספות: בוורלי להיה ו"נשים מודאגות למען אמריקה", קונאוט סי. מרשנר ו"קרן המורשת", ג'ודי בראון ו"הליגה למען החיים האמריקאיים", ג'ניס שואו קרוז.
טיעון בסיסי: אלוהים/הטבע יצר את הנשים והגברים שונים כדי שהם יוכלו למלא תפקידים שונים. הנשים צוידו במה שדרוש כדי להיות בבית, לציית לבעלים שלהן ולהקדיש את עצמן למלאכת התמיכה בגבר. כל דבר אחר הוא פגיעה במשפחה. אלו שרוצים לתת לנשים את הטוב ביותר עבורן צריכים לעודד נשים לאמץ את המתיקות ואת הכניעות כדי שיוכלו להשיג ביתר קלות  בעל אבירי.
ציטוט קלאסי: של פיליס שאפלי: "בריא מאד שנערה צעירה תירתע מהוללות בשל הפחד ממחלה כואבת וחסרת מרפא, או מסרטן צוואר הרחם, או מעקרות, או ממשהו שווה ערך כמו ללדת תינוק מת, עיוור או פגוע-מוחין (אפילו עשר שנים לאחר מכן, כשהיא כבר נשואה באושר)".
מוטיבציה: הן נבהלו מרצף הנצחונות הפמיניסטיים בשנות ה-60 וה-70 שהבטיחו את הזכות לשיוון בשכר, גישה לאמצעי מניעה ולהפלות, וגירושים ללא קלון, כמו גם ממנוסת הבהלה של הנשים אל שוק העבודה. פמיניסטיות צעירות, שאימצו מיניות שכללה תחתונים נושמים ושיער שלא נדרש זמן רב כדי לסרקו, היוו מטרה קלה למשטמה. אנטי-פמיניסטיות הצליחו לגייס תומכות בעזרת פנייה לנשים שחשו שנזנחו מחוץ למהפכה הפמיניסטית ובכך שרמזו להן כי ככל שיש יותר נשים במקום העבודה, כך לבעל שלהן יש יותר סיכוי לבגוד.
נצחונות מרכזיים: הפיכת התיקון לשוויון זכויות, יצירת התנועה המתנגדת להפלות, עצירת הסובסידיות הפדרליות לטיפול בילדים, עיכוב פעילות נוספת בנוגע לשכר שווה, הוצאת התנועה הפמיניסטית להפוגה.
מדוע הן נעלמו בסופו של דבר: צורך כלכלי הניע יותר ויותר נשים לעבודה, ואפילו נשים שהיו עשויות לתמוך בטיעונים של האנטי-פמיניסטיות מצאו עצמן מנצלות את ההתקדמות שיצרה התנועה הפמיניסטית. סוזן פלולדי פגעה בתנועה האנטי-פמיניסטית בספרה Backlash, בו הדגימה כי רבות ממנהיגות התנועה נהנו מקריירה מקצועית ומבעל שחלק איתן את מטלות הבית, בת בעת שאותן נשים דיברו נגד הענקת הטבות דומות לנשים אחרות.

שלב שני: אנטי-פמיניזם עצמאי
סמל מנהיגותי: קמיל פגליה.
דוגמאות אחרות: כריסטינה הוף-סאמרס, וונדי מקאלרוי, קת'לין פרקר, הת'ר מקדונלד.
טיעון בסיסי: העבודה החשובה של הפמיניזם כבר נעשתה, ומה שנותר מהתנועה קיים רק לכדי לעשות דמוניזציה לגברים ולרוח המינית מעוררת יראת-הכבוד שלהם.
ציטוט קלאסי: של קמיל פגליה: "אנחנו חייבות לקבל את העובדה כי חלק מההתרגשות במין נובעת מהסכנה במין. אפשר לגבור עלינו".
מוטיבציה: בשנות ה-80 וה-90 העלתה התנועה הפמיניסטית הילוך והחלה להילחם באלימות מינית ובאלימות בתוך המשפחה. פמיניסטיות עצמאיות ראו במקרי מבחן כמו מצעדים להשבת השליטה בלילה, המקרה של קלרנס תומס, פריחת המדיניות נגד הטרדה מינית והופעת הביטוי "date rape", כלא יותר מהדגמה לכך שהפמיניסטיות מאותתות לנשים שהן אמורות להיות פרחים מוגנים, כאלו שלא מסוגלות להתמודד עם וולגריות מאיימת ורמזים מרגשים לאלימות שמבטאים את הרוח הגברית האמיתית.
נצחונות מרכזיים: יצירת מסגרת תרבותית וחוקית שהקשתה על הגשת תביעות נגד אונס, שכנוע הציבור כי רוב מקרי האונס שבוצעו בידי מכרים היו לא יותר מאשר סקס גרוע שעליו התחרטו הנשים מאוחר יותר, הפיכת השם אנדריאה דבורקין לפאנצ'ליין.
מדוע הן נעלמו בסופו של דבר: הופעת הגל השלישי של הפמיניזם, פמיניזם בעד מין, בחורות ששרות במצעדים "אני אוהבת להזדיין", ובסופו של דבר בלוגריות פמיניסטית צעירות ומעודכנות, הקשו על הפמיניסטיות 'העצמאיות' להמשיך ולטעון כי פמיניזם הוא ממותה שעירה ושונאת סקס שמשתמשת בתקיפה מינית ובהטרדה ככר ניגוח בגברים. תנועת הלהט"בים, שהייתה לחלוטין בעד סקס, התאימה יותר לפמיניזם המיינסטרימי. המכתבים הרשמיים של קמיל פגליה, שהפכו יותר ויותר לא קוהרנטיים, נהיו מביכים.

שלב שלישי: פמיניסטיות אנטי-פמיניסטיות משתפות פעולה
סמל מנהיגותי: שרה פיילין.
דוגמאות אחרות: פמיניסטיות למען החיים, פטרישיה היטון, קייטלין פלנגן, רשימת סוזן בי. אנת'וני, לאורה סטפ.
טיעון בסיסי: פמיניסטיות מהמאה ה-19 שלחמו למען זכות ההצבעה וחינוך הולם עשו עבודה מופלאה, אבל פמיניסטיות מודרניות קיימות רק כדי להכשיל נשים ולגרום להן לחשוב שהן רוצות הפלות, מיסים גבוהים יותר, מכוניות חשמליות וגישה בלתי מוגבלת לחוויות אורגזמיות.
ציטוט קלאסי: של קייטלין פלנגן: "כוחות הפמיניזם עבדו ללא הרף כדי לשחוק את הפטריארכיה, שלמרות הרשע המסתתר בה, החזיקה בדעה כי מתן ביטחון מיני לנערות צעירות הוא אחד מהסיבות המרכזיות לקיומה".
מוטיבציה: חוץ מקייטלין פלנגן, רוב הנשים האלו השכילו לקבל את העובדה כי זו צביעות להתנגד לזכות של נשים לפתח קריירה מקצועית, בעודן מחזיקות בקריירות מקצועיות. הן אוהבות את הנצחונות הפמיניסטיים שמאפשרים להן להתקבל ברצינות בעבודה שלהן, אבל מתנגדות לחידושים הפמיניסטיים שמאפשרים לכל הנשים לדחות את הנישואים ואת הולדת הילדים, או אפילו להימנע מהם לחלוטין. נדמה כי הפופולאריות של "סקס והעיר הגדולה" – סדרה שלא נכתבה או אפילו אומצה בידי שום פמיניסטית מרכזית – היא זו שהניעה אותן לפעול.
נצחונות מרכזיים: הכנסת חינוך להתנזרות לבתי הספר. יצירת סדרה חדשה שלמה של הגבלות על הפלות, שמבוססת על הנחת היסוד השגויה שנשים שעוברות הפלות לא יודעות מה הן עושות. יצירת המונח ""hook-up culture ושכנוע הציבור בכך שנשים צעירות חוות סוג מחדש ומסוכן של סקס. הפגנת בלבול בנוגע לעמדת הסופרג'יסטיות בכל הקשור לתכנון המשפחה.
מדוע הן עדיין מתחזקות: אמריקאים מעטים מסוגלים לזכור איך נראו הימים שבהם הפלות היו בלתי חוקיות ונישואים תחת איומי רובה היוו את הנורמה המקובלת. קל לאנטי-פמיניסטיות לנצל זאת כדי ליצור תמונה ורודה של כמה החיים טובים יותר אז, וקשה הרבה יותר לפמיניסטיות לשכנע את הציבור בנחיצותם של הזכויות המיניות האלו, שהושגו במאבקים קשים.
האם פמיניסטיות אמורות לחגוג את העובדה ששרה פיילין הכריזה על עצמה כפמיניסטית? במובן מסויים, כן. כל דור של אנטי-פמיניסטיות מותיר מקום נוסף לפמיניסטיות, ולפעמים פמיניסטיות אנטי-פמיניסטית מחליפות מחנה ותומכות בדברים כמו חוק לשיוויון זכויות בחינוך ותקנת לילי לדבטר. אבל כאשר נשים כמו פיילין טוענות כי הן הפמיניסטיות האמיתיות, הציבור עלול לחשוב על פמיניזם כתנועה שתומכת בנשים רק כאשר הן בנות מזל מספיק כדי להיות אימהות עצמאיות, עשירות ונשואות.

41 תגובות “פמיניסטיות אנטי-פמיניסטיות”

  1. הו פיליס שלאפלי, "איך שהשם הזה צץ, מערב זיכרון ותשוקה…" (כמו שאמר סימור גלאס על שרון ליפּשוץ). לפני עשרות שנים היא נבחרה לאישה החיובית ביותר באמריקה, אני עדיין שומרת את הכתבה שגזרתי בשעתו מידיעות או ממעריב. זו יצירת מופת. לטובת אלה שמתעצלים לנבור בלינקים אני מעתיקה ציטוטים נבחרים:
    "שלאפלי אוהבת להתחיל את נאומיה במילים אלה: 'ברצוני להודות לבעלי פרד על כי הירשה לי לבוא היום'. היא מספרת כי דברים אלה מרגיזים את הפמיניסטיות יותר מכל. שומעיה, לרוב נשים, צוחקות ומוחאות כף."
    "כשפיליס שלאפלי ממלאת חוזר, היא רושמת בסעיף מקצוע 'אם'. התחביב שלה הוא אפייה, הצבע האהוב עליה הוא ורוד, את משרדה היא הקימה בתוך ביתה ומזכירותיה עונות בטלפון 'כאן דירתה של הגברת פיליס שלאפלי'.
    באחד מנאומיה היא כינתה את פצצת האטום "מתנה מן השמים אשר הוענקה לנו על ידי אל יודע דבר."
    או: "'אני מעוניינת רק בתפקיד שר ההגנה,' היא אומרת, 'אם כי אני בטוחה שגבר יזכה בתפקיד', אולם כדי שלא יקחו את דבריה כתלונה היא מצחקקת, מחליקה את שערה המסודר בתנועה נשית ומחייכת את חיוכה הנשי ביותר." [בתור סטונדטית אגב, היא עבדה בבית חרושת לתחמושת.]
    בין הספרים שכתבה "קיסינג'ר על הספה". רק כשראיתי את הספר בארצות הברית השתכנעתי שהיא לא המצאה.

  2. פוסט נורא חשוב ונורא מעניין.
    ומפחיד. הנשים האנטי-פמיניסטיות מעוררות בי תחושות ממש קשות, כמעט כאילו הן פוגעות בי או חוסמות אותי באופן אישי.

  3. שווה שתרגמת אבל ברמה אישית, כ"ג'נדר אבולישניסט" קשה לי מאוד הבאנדלינג בקבוצה האמצעית. גם אם מקאלרוי ופאלייה מעדו בעניינים ספציפיים, הרי שאי אפשר בכלל לדמיין את הגל השלישי בלי התרומה שלהן, ויותר מזה, למיטב ידיעתי הן בדרך כלל נספרות כחלק ממנו. הן לא פחות מגיבורות תרבות להרבה להטביות ופמיניסטיות סקס-פוזיטיב. המוטיבציות וה"נצחונות" של הפרק הזה מוצגות באופן מאוד מניפולטיבי ומוצא מהקשרו.
    הן הפכו תביעות על אונס ליותר קשות? התיאוריה שלהן שוללת כל אפשרות לדייט רייפ? זאת הוצאת דיבה קשה מאוד.
    ודבורקין – נו, באמת, עשי לי טובה. הריאקציה נגד הפמיניזם ה"רדיקלי" באה בגלל האופן בו הוא חובר לשמרנים כדי לכאורה להגן על נשים. לבנות נרטיב כזה במקום כמו ישראל, בו פמיניזם שמתכנה רדיקלי אבל הוא למעשה ריאקציונירי והוא לעתים קרובות חשוך, כוחני ומאצ'ואיסטי ויכול לקרוא לעצמו רדיקלי עד מחר זה ממש אסוני בעיני.

    ואם נחזור למהלך של המאמר הכללי, הרי הגל של פיילין יכול לבוא מיד אחרי הגל הראשון הוא לא צריך את ה"פוסט-פמיניזם" באמצע, בתוך לא במצב הצבירה הרדוקטיבי והמעוות הזה.

  4. הרדיקליות מהסוג הנ"ל?
    הן אומרות כל מיני דברים, אבל חוט השני הוא שבגלל שאת תינוקת שנשבתה בידי הפאטריאכליה, עדיף שהן יחליטו עבורך מה זה אומר להיות אישה משוחררת. לדוגמה, איזה פורנו מותר לך לראות, אם בכלל. שלא לומר איזה סקס מותר לך לאהוב.

  5. אני מאוד שמח שהטקסט הזה נכתב ופורסם. יש יותר מידי בלבול וחוסר החלטיות בנושא.

  6. לא הבנתי אז. נשמע שאתה בעד מקאלרוי ופאלייה, ואתה אומר שהן קובעות לך איזה פורנו אתה אוהב, ואין סיכוי שאתה בעד זה. אז לא הבנתי.

  7. כן? אני עדיין לא בטוחה בנושא. הדבר היחיד שגורם לי לעשות את זה מדי פעם זה שאשנחנו קטנים מדי מכדי להיות פגיעה משמעותית בסלייט. כשחושבי םעל זה ככה, זה אפילו מצחיק לחשוב על זה בכלל.

  8. חשבתי קצת למה פי נפער מעט אך לא יצא לי עשן מהאוזניים. אני חושבת שזה בעיקר בגלל שאני יותר עתיקה. המאמר על פיליס שלאפלי נכתב בשעתו במדור שנקרא (עד היום?) "זמנים מודרניים", ברצינות גמורה ובלי טיפת מודעות. היום אי אפשר לקרוא אותו כך. חברת הכנסת היא פשוט דינוזאור מימי "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?" חבל על העשן, כי זמנה עבר. היא ושכמותה כבר לא רלוונטיות, גם אם נדמה שהן יכולות עדיין להזיק, חכי קצת ותראי.
    ובאשר למיהי פמיניסטית – הדקויות במאמר יפות (דקויות תמיד יפות), אבל בגדול – כל מי שמנסה להחליט עלי, לא חשוב באיזה נושא ואיזה אברי מין יש לו – הוא לא פמיניסט. ובלהחליט עלי – אני מתכוונת ללהגביל. יתר שיוויון, כסף וכו' – הם תמיד בגדר הצעה.

  9. מרית, חשבתי שזו תהיה התגובה הראשונה שתגיבי :) אבל זו הבעיה עם הפמיניזם כולו ולאו דווקא עם האנטי-פמיניסטיות. הן קבוצה, ככזו יש גם המודרים ממנה. אני עוד לא הצלחתי לפתור את הפרדוקס הזה, מלבד להגיד לעצמי שזו לא כת ואני לא חייבת להסכים עם כל הדברים שנעשים בשטח המחייה שלה.

  10. בדיוק בגלל זה נמנעתי במשך שנים מלקרוא לעצמי פמיניסטית, כי מה אני צריכה גם אותן על ראשי, לא מספיק לי הפטריארכים? בשלב מסוים זה נהיה מגוחך ומופרך ותמהוני להדיר את עצמי, אז בסדר. אבל השורה התחתונה נותרה: אם את מנסה להגביל אותי, את נגדי, ולא משנה מה את אומרת לעצמך או לי.

  11. זה מבלבל לחלוטין. בקריאה השטחית ושטופת־הבורות שלי, זה נראה לי, יותר מכל דבר אחר, כמו הגרסה העכשווית של משחק ה"you're it" הפוליטי שהאמריקאים כל־כך אוהבים, כשעכשיו it זה אנטי-נשים.

    מה הופך את פיילין לאנטי-פמיניסטית? מה שאולי הופך אותה לפמיניסטית זה שהיא אשה שרואה את עצמה ראויה למשרה בכירה. אבל מה טיעוני הנגד, שהיא שמרנית? שהיא מתנגדת להפלות? אז מה?

    אולי צריך להפריד בין התנועה לבין מה שהיא מנסה להשיג. אדם יכול להתנגד לתנועה ועדיין לתמוך בקצת מ, או אפילו בכל, מטרותיה. מטבע הדברים נוצרות בפוליטיקה קואליציות יציבות בין אינטרסים ותנועות שונות, וזה שטחי ומטעה להסתכל על הקואליציות האלה ולחשוב שהן חזות הכל, שאדם שייך או לכוחות הקדמה או לכוחות האופל, ורק נשאר לברר לאיזה מהם.

    למה באמת אי־אפשר, נגיד, לרצות שוויון בין המינים וגם להתנגד להפלות, בו־זמנית? האם "פמיניסטית" מתייחס לאימוץ דעות או עמדות מסוימות, או דווקא לשייכות לתנועה פוליטית מסויימת? האם התנועה הפוליטית הזו היא דמוקרטית בעצם מהותה? כי אם כן, אז כל הדיון הזה לגבי פיילין מיותר מלכתחילה.

  12. איך תמיכה/התנגדות בהפלות קשורה לפמיניזם. זה סוגיה של האם ההפלה עצמה לפני שהעובר יצא מבטן האם הינה רצח או לא. כי על העובדה שלאחר שהתינוק יצא לאוויר העולם אם מישהו היה זורק אותו לפח, כולם היו מסכימים שזה רצח. הוויכוח על ההפלות האם התינוק שברחם נחשב בן אדם, ואין לזה שום קשר לפמיניזם

  13. no hebrew. so it'll have to be brief.
    sorry for confusing.
    i thought you meant dworkin and co.
    not m & p
    so that what i meant.

    anyway – it is risky to choose to translate an article that makes such allegation if you're not trully versed in the schools.

    in this case, i think a bad introduction agent was chosen. because there's a very clear anti-anarcho-feminist bias in this article. as some of the talkbacks on the original said.

    i'm not a complete fan of mcelroy and paglia, but the allegation in this article are totally OTT.

    (and i'll have to leave for someone else why abortions are a CRITICAL feminist issue)

  14. לא ברור לי מה זו הנהייה המוזרה הזו של כל מיני קבוצות של נשים לוחמניות המכנות את עצמן פמיניסטיות לכתוב פוסטים שחצנו-מתגרו-פלספנים על מה ומי הן. כל הערס-פואטיקה הזו מזכירה לי את הויכוחים המטופשים בין הטרוצקיסטים ללניניסטים לסטליניסטים ולמאואיסטים שכולם זרמים של אותה רעה חולה קומוניסטית. אגב, הם כולם שנאו את הסוציאליסטים שנאת מוות והיו מוכנים לשחוט אותם אם רק היו נותנים להם. הם שנאו אותם יותר משהם שנאו את המאמינים בשוק החופשי ואנשי הלסה-פר קפיטליזם. אני חושב שאם יש לך דעה או אג'נדה, עדיף שתתמקדי בלקדם אותה מאשר לעשות נומאוקלטורה רוויית בוז על אלו ש"כאילו" ואלו ש"אנטי" ואלו שחושבות שהן כן אבל בעצם הן לא. מרוב שאתן מתעסקות בכמה אתן שונאות את הקבוצות המקבילות או החצי נוגדות או הנוגדות לגמרי כבר כולם שכחו מסביב בעבור מה אתן נלחמות בעצם. למעשה, עדיין לא הצלחתי לקבל הגדרה מדוייקת של "מה בעצם אתן רוצות" מפימיניסטיות. אם זה לצעוק "אה! אה!! מה זה פה?" בכל פעם שרואים פרסומת שבה מתייחסים לבחורה כמו אובייקט מיני אז אפשר לכתוב תוכנה שעושה את זה באופן פבלובי ותעזבו אותנו בשקט. מבחינתי כל ההתעסקות הזו בעצמכן ובבעיות הקטנות שלכן די מגוחכת. אתן יודעות איפה צריך פמיניזם אמיתי? בארצות ערב ובשאר המקומות שבהן לנשים אין הרבה זכויות מעבר לפשק את הרגליים ולגדל ילדים. כל השאר זה רק התעסקות בקקה, ותסלחו לי על הצרפתית. (אבל אתם התחלתם עם זה שמרחתם את הפרצוף של ז'ורז' פרק האהוב בראש בלוגכם)

  15. "את משרדה היא הקימה בתוך ביתה ומזכירותיה עונות בטלפון 'כאן דירתה של הגברת פיליס שלאפלי'."

    אם הייתה אנטי-פמיניסטית על אמת, מזכירותיה היו עונות "כאן דירתה של מיס פרד שלאפלי".

  16. קשור אך ורק לעובר? ממש לא קשור לאדם שנאלץ לשאת אותו בבטן (מסיבות ביולוגיות האדם הזה נוטה להיות אשה)?
    כשבכלל לא ברור שבהנתן האי-נוחות (שלא לדבר על סיכון בריאותי מסויים) שכרוכה בזה בכלל לא ברור שגם אם העובר הוא אדם יש חובה להשאיר אותו בחיים (אסור לך להרוג אבל אתה לא חייב להציל חיים, הפלה לא בהכרח תיפול בקטגוריה הראשונה)
    בכל מקרה, לומר שסבל קונקרטי של נשים חשוב פחות מויכוחים פילוסופיים תאורטיים (ובפרט כשמדובר על החלטה שרירותית של איפה מעבירים את הקו של ההגדרה בין עדיין-לא-חי לחי) נראה לי כמו בעיה שקשורה מאוד לפמיניזם.

  17. אכן מעניין.

    משהו אחד הצחיק אותי- כשכותבת המאמר הגדירה את "הפיכת השם אנדריאה דבורקין לפאנצ'ליין." כאחד הנצחונות של הגל השני. ואני אומר- לא יפה לקחת את הקרדיט מאנדריאה דבורקין. היא עשתה עבודה מופלאה בהפיכת השם שלה לפאנצ'ליין בכוחות עצמה.

  18. מיטל,
    תודה על הניתוח המאוד מעניין הזה. ככל שאני רואה את הנושא מעוד היבט, זה של חצי הכוס המלאה (הגדרה עצמית פמיניסטית היא תחילת הדרך לפמיניזם, לא נקודת השיא – ואני יכולה להעיד על עצמי שמהיום שהגדרתי את עצמי ככזו התחלתי להיחשף לתכנים, לחשוב, להתהוות), את מכירה את מודל 5 השלבים להתפתחות תודעה פמיניסטית של דאונינג וראש? http://www.hbh.co.il/article_page.asp?id=320&scid=98 בהתאם למה שכתבתי לך כאן – אני רואה אותו קורה לא מעט גם לאחר שלב ההגדרה העצמית כפמיניסטית ורואה תהליכים של צעד קדימה שניים אחורה.

    במימד הפוליטי החלוקה שערכת חשובה ומסייעת להגיב ולמזער נזקים. אני פועלת ביומיום נגד כל מיני כאלו – למשל כת מטיפות ההנקה (עד גיל 4 – "אחרת את אמנם לא מרעילה את הילד/ה, אבל…"), מועדון הבחירה ה- so called חופשית בלהישאר בבית לגדל את הילדים, והמורכבות מכולן הן אלו שהופכות פגיעה כתוצאה מדיכוי להווייה מוחלטת, גורפת, הצדקה לכל פעולה גם אם יש בה הפרת זכויות אדם או חופש ביטוי של האחר. כמי שנעה כל הזמן בין המימד האישי לציבורי, אני גם מחוייבת לשתי התייחסויות שונות (מחאה בציבורי והכלה באישי) שמותירות אותי אישית לפעמים דה מותשת.

    עוד דבר שכתבתי גם אצל איתמר, הוא תפיסת הגרופ והאנטי גרופ בהנחיית קבוצות. האנטי גרופ מתארגנת נגד הקבוצה ועל מנת לפרק אותה, כי הן מגדירות את עצמן דרך ההתנגדות ואת כוחן דרך הצלחה בפירוקה. במימד האישי אני מנסה לתת להן כלים אלטרנטיביים להגדרה עצמית. בציבורי – יוצאת נגדן. גם זה מתיש.

  19. תודה על התגובה. אני חושבת שאני לא רוצה שום מודל חמשת שלבים להתפתחות תודעה פמיניסטית. זה נשמע לי רע ומגביל.
    אבל ראיתי בפוסט של איתמר שאת רוצה להתשמש במאמר בשיעור ורציתי רק להדגיש שהקרדיט הוא לאמנדה מרקוט. אני רק תרגמתי.
    http://www.slate.com/id/2256184/

  20. מיטל,
    ראשית תודה.
    לגבי המודל – אין מודלים שנועדו להגביל. הם מספקים עוד דרך להתבוננות על תהליכים. בעבודה עם נשים בנושא תודעה פמיניסטית אני למדה, שהמודל הזה (כמו אחרים) הוא פרקטיקה מסייעת ומרגיעה, ובעיקר מאפשרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>