הפוסט של אתמול, על אם תרצו, הכעיס אותי מאד, כי הוא היה שובניסטי במובן הכי בסיסי, והגעיל אותי, כי הייתה עליו קארמה רעה כל כך שלדעתי לא נראתה פה מעולם, והתמיה אותי, כי יש כל כך הרבה דברים רעים לגיטימיים שאפשר להגיד על החבורה הזו שאני לא מבינה למה לרדת לגובה הזה.
בכל אופן, זה היה שם, בראש הבלוג שלי, ולא יכולתי ולא רציתי למחוק את זה, כי אנחנו לא עושים דברים כאלה וכי זה היה סתם משאיר חור על הקיר בצורה שלו, אז החלטתי לכתוב פוסט שידחוק את הפוסט על אם תרצו מראש העמוד, ואולי אפילו מהדיון במקום הזה, וככה אני אוכל להחזיר לעצמי את הרחובות.
רציתי לכתוב אותו פה לפני כמה ימים והתביישתי, כי חשבתי לעצמי מה אני מטרידה אותם עכשיו עם מוזיאונים כשהארץ בוערת. ובכן, הארץ אף פעם לא מספיק בוערת כדי להצדיק דיון פוליטי במיטתו של השכן.
תנו לי בבקשה מוזיקה של מכונת אריגה!
טיול במוזיאון הטכני – כותרת שנייה
ב-1625 הזמין המלך השוודי מוכה הגאווה גוסטב אדולף סירה גדולה במיוחד, שעימה יוכל להפליג בימים ולהוכיח את עליונותו. זו הייתה הסירה עם עוצמת האש הגדולה ביותר שנראתה עד אז וכללה 64 תותחים ימיים, קישוטים מלכותיים מצופי זהב, ואין ספור מפרשים. הסירה, שנקראה ואסה, יצאה לדרכה ב-10 באוגוסט 1628, לאחר טקס רב רושם. פחות ממייל ימי לאחר מכן הסירה טבעה לעיני עשרות המוזמנים המכובדים. היא הייתה כל כך גדולה וכבדה שלא הצליחו למשות אותה במשך כמה מאות שנים. עד שב-1961 אנדרס פרנצן הצליח לעשות זאת. מייד לאחר מכן התחילו בשיפוצה, והיום יש לה מוזיאון משלה. במוזיאון הטכני בברלין יש דגם מוקטן שלה.
כל כך מגניב, שאתם לא מאמינים (צילום: wasadream)
פרחים מברזל שבעזרתם עשו פעם הטבעות על בגדים. מכונת אריגה שיוצרת חוטים בצבעים שונים, שאותה מפעילה המדגימה.
תחנת קשבים שבעזרתה היו מאזינים פעם, ואולי גם היום, לתחנות רדיו בכל העולם, והציבור מוזמן להקיש על המסך שעליו מצוייר גלובוס, ולהקשיב לתחנות מכל העולם.
קרון של רכבת מהמאה ה-19, כולל הקישוטים של המחלקה הראשונה, המזוודות של המחלקה השנייה וספסלי העץ הפשוטים של המחלקה האחרונה, בו יכולים כולם לשבת.
יציקת גומי של מחשב, מדפסת, מצלמה ומסור שעליהן יכול הציבור ללחוץ, כדי לשמוע איך עושה "עיבוד נתונים", "הדפסת ספר", "צילום" ו"נגריה", בהתאמה. וכן, אפשר ללחוץ על כולם ביחד ולנגן את הסימפוניה האורבנית השלמה.
דגם מוקטן של מטוס שתלוי מהאוויר.
קמרה אובסקורה.
כל אלו נמצאים במוזיאון הטכני בברלין, שמסביר את הכל. כל מה שאפשר לדעת על איך פועלות טכנולוגיות בעולם נמצא שם. ואני מדברת על כל הטכנולוגיות: אניות, מטוסים, רכבות, ייצור נייר, ייצור טקסטיל, ייצור תכשיטים, צילום, צילום תמונות נעות, טלוויזיה, רדיו, ייצור רדיו ומכוניות.
אבל לא סתם תלוי על הקיר. נמצא בחלל. אפשר להקיף אותו. אפשר להקשיב לו. אפשר להעריך את גודלו. אפשר ללחוץ על כל מיני כפתורים. אפשר ללחוץ על מסכים שמסבירים דברים לעומק. אפשר לשבת רגע בתוכו ולראות איך זה מרגיש. כל כך הרבה הרפתקאות אפשרויות במוזיאון.
וזה גרם לי לחשוב על מוזיאונים. על כמה שאני אוהבת אותם. על כמה שתמיד יש בהם את הפוטנציאל לפוצץ לך את המוח. כי יש בהם שילוב מדהים של ידע ושל מנוחה ושל מסדרונות חשוכים ושל מסדרונות מוארים ונותנים כבוד לכל פרט ולכל משיחת מכחול, ואפשר ללמוד שם, ואפשר סתם להסתכל, ואפשר להשתעמם, ואפשר להתרגש, ואפשר לקבל השראה, ואפשר לעשת סיבוב מהיר וללכת.
הגרמופון של היטלר. סתם, נו. (צילום: sheeppurple)
וזה גרם לי לחשוב על תל אביב. ועל חולדאי. על זה שכועסים עליו שהוא סוגר פאבים בשביל מתחמי בילוי. על זה שהוא לא משקיע בתרבות ואמנות בעיר. על זה שהוא חונק כל אפשרות ליצירתיות בעיר הזאת. ועל ראש עיריית חולון. שנתן את ידו ואת תקציבו להקמת מוזיאון העיצוב המהמם ומוזיאון הקומיקס ועוד מוזיאונים שבטח אני לא מכירה.
וחשבתי לי שאולי מוזיאונים הם סימן. מוזיאונים הם המיינסטרים המכובד. מוזיאונים כאלו מתוקצבים על ידי העירייה ומנוהלים על ידי אנשים רבי שם ומעמד, והם יוצרים מרחב ונוכחות לתרבות ולאמנות. בתוך המרחב הזה אנשים יכולים למצוא מקום לנשום בו אוויר עם מעט שאר רוח. בשולי המרחב הזה חיים אמנים ואנשי תרבות ששוליים זה הקטע שלהם. קצת אחרי השוליים של המרחב הזה נמצאים אנשים שרוצים להגיע למרחב הזה, ובמהלך הניסיון שלהם להגיע אליו עושים דברים נפלאים.
וזה העציב אותי. אני אוהבת את תל אביב.
לגבי הפתיחה, תבקשי יפה מרוני שתוריד לך כאפה שתזכיר לך שגם לדברים שוביניסטיים ונמוכים יש מקום בשיח, במיוחד מול צד שאינו יודע כמעט אף שפה אחרת.
את מודעת לזה שערטול התחבולה שנקטת בו בכותרת הראשונה (לומר "אני מורידה למטה את הפוסט הקודם" במקום פשוט להוריד אותו למטה) עלול לגרום לכך שהדיון פה ייגרר להיות פשוט המשך של הדיון בפוסט ההוא, נכון?
וכדי לא לעשות את שאני מתריעה עליו:
גם אני אוהבת מוזיאונים. אבל בדרך כלל אני מגיעה אליהם כשאני כבר בטיול. כמו רוב האנשים שמגיעים אליהם. נראה לי שחוץ מהסיבות הטריוויאליות זה כי גם טיול וגם מוזיאון הם פעילות מסוג לעזוב-את-השגרה-של-חיים-בעולם-אל-מרחב-שהוא-מחוץ-לעולם, אז נוח לשלב. אבל פחות סביר שהייתי הולכת סתם ככה למוזיאון בחולון או בתל אביב. ואני עכשיו עוד מהאנשים שהחיים שלהם זה קצת טיול גם ככה.
דבר שמגניב לעשות זה מוזיאון שגם אנשים מאותה עיר יבואו אליו, והכי טוב אם גם אנשים מאותה עיר שהחיים שלהם בעיר הם לגמרי לא טיול יבואו אליו, אבל זה נראה לי קשה.
למוזיאונים האלה בברלין באים גם ברלינאים?
אלף, אני יותר חזקה מרוני.
בית, לא, לדברים שוביניסטיים ונמוכים אין מקום בשיח. ולא אכפת לי מה קורה בצד השני. הפעם היחידה שמותר להם להיכנס לשיח זה כדי לגנות אותם. ולא כדי לשכפל אותם.
היי קרן!
נו, אבל אם לא הייתי מערטלת את התחבולה, לא היו יודעים למה כתבתי את זה דווקא היום. לא איכפת לי לקיים דיון על למה אנשים כותבים פוסטים כאלו, כל עוד אני אמרתי מספיק ברור וחזק שמבחינתי שום תיעוד של שום חבורה לא מצדיק אינפנטיליות מרתיחה שכזו.
את כבר השנייה שאומרת לי את זה, את יודעת? אני לגמרי הולכת למוזיאונים גם בתל אביב. אז קשה לי לענות על זה.
המוזאונים בישראל גם מעפנים וגם יקרים מדי
1. הדבר השוביניסטי הנמוך היחיד שמוקצה מחמת מיאוס זה אהוד ברק.
גם אם זה לא היה השיח של הצד השני, זה מצחיק. והומור עובד טוב יותר מכל דבר אחר.
(לעומת זאת ההתנשאות יכולה להיות בעייתית, אבל אני ממש לא בעניין של ביקורת כרגע)
בנוסף, זה גם נתון לפרשנות. איפה שאת קראת שוביניזם, אני קראתי סרט מדכא של קן לואץ' על דחויים חברתית ונוער שוליים.
2. קרן צודקת. חבל שעירבבת נושאים וככה זכרים דומיננטיים ממשיכים להיות נושא התגובות.
3. אולי את יותר חזקה, אבל רוני יותר נחושה ורגישה
מי הראשונה?
אני רק רוצה לראות שהבנתי: המוזיאונים הם סמל לתרבות מיינסטרים מכובדת שחייבת להתקיים כדי שתרבות השוליים תוכל להגדיר את עצמה ביחס אליה? אבל אם אני מבין נכון את הטענות כלפי חולדאי הרי הוא בדיוק פועל כנגד תרבות השוליים ובניגוד לכך מאדיר את תרבות המיינסטרים – כלומר סוגר פאבים שכונתיים ומעודד מועדונים תעשיתיים בנמל, לא?
מדברים על מוזיאונים אז אני בא.
בקשר למוזיאונים שבאים אליהם אנשים מהעיר.
ראשית, רוב המנויים שלנו (מוזיאון המדע בירושלים) הם משפחות מאיזור ירושלים. בעלות של שניים-שלושה ביקורים אפשר לבוא אלינו כמה שרוצים. אפילו לשעה לביקור. טוב במיוחד לימים שבהם יש צורך לקחת לבילוי את הילדים במקום עם גג (בחורף ובקיץ) ועם מזגן (בקיץ).
שנית, יש גם תכנים מקומיים. אני בצוות הפיתוח של תערוכה בשם My Ideal City שיש בה ערבוב מעניין של מעורבות תושבים בתכנון העיר, סביבה של מציאות וירטואלית, ושיתוף פעולה של מוזיאוני מדע באירופה.
http://www.mada.org.il/exhibitions/mic
שלישית, כולם מוזמנים ל"ליל מדענים" שיתקיים ב 20 בספטמבר אצלנו ובכל הארץ. הכניסה חינם ויהיה מאד מעניין
http://www.mada.org.il/activities/nights
רביעית (לדרקונית) – המוזיאון שלנו מאד מאד לא מעפן ואת מוזמנת להשוות בעצמך את המחירים של בילוי משפחתי במוזיאון לעומת כל בילוי אחר
http://www.mada.org.il/information/
רוני
כן, ידעתי שלא הסברתי את עצמי טוב בנקודה הזו.
התכוונתי שאולי במקום לרדת עליו שהוא לא מקצה סטודיואים לאמנים, צריך להתבאס עליו שהוא לא דואג אפילו למוזיאונים, שלכאורה יש לו אינטרס לדאוג להם, כי הם, ביחד עם התרבות שהם מייצגים, אמורים להיות קרובים יותר לליבו.
גם אני אוהב מוזיאונים. אבל באמת חולדאי לא משקיע במוזיאונים בעיר? איכשהו, אני לא בטוח בזה. בפעם האחרונה שהייתי במוזיאון היו שם איזה אלף "מכובדים" וזה היה מאוד מרשים.
סליחה על ההתפרצות הנוקדנית לתוך היח"צ למוזיאון שנשמע מגניב בהחלט, אבל ברור שרוב המנויים יהיו מהעיר. השאלה הרלוונטית היא כמה מבין המבקרים במוזיאון בכלל הם מהעיר (או לחילופין, כמה מבין המבקרים בכלל הם מנויים).
הפוסט הקודם היה בשבילי כמו חלום, כשפותחים דלת במקום מוכר ומגלים שיש שם שירותים ציבוריים. (כלומר, שירותים ציבוריים של פעם, כשאנשים היו כותבים על הקירות. וזה היה מרתק וקצת מגעיל לקרוא).
ודווקא כשהארץ בוערת צריך לשמור על הדברים האחרים.
יופי, ברור שזה נתון לפרשנות. זה נכון על כל פוסט בעולם.
וגם הומור נתון לפרשנות.
אבל עשיתי את זה בכוונה, את ערבוב הנושאים. כדי להסיט את הדיון משם
בנוגע לרוני, לגמרי!
זה חולדאי עשה או המוזיאון עשה?
נראה לי שקראתי איפשהו שהמוזיאון סובל מתת תקצוב כל כך גדול שהוא חייב לקחת אחוז נורא גדול של תערוכות ממומנות.
ובכלל, מוזיאון העיצוב לגמרי היה אמור להיות בתל אביב.
בול!
קרן, המצב הוא לא פשוט בכלל.
ירושלים היא עיר ענייה.
מוזיאון מדע נתפס כמקום של בילוי למשפחות.
אנשים לא תופסים את המדע כחלק מהתרבות.
אנשים מבוגרים שצורכים תרבות לא רואים במוזיאון המדע מקום של תרבות.
אנחנו מנסים לעשות דברים כדי להתגבר על כל אלה (ואם אני אכתוב אותם תקראי לזה יח"צ אז אני לא. טוב, רק קישור אחד – "ירושלים – עיר המוזיאונים" http://www.mada.org.il/about/jerusalem )
וגם כאן, בבלוג שעוסק בתרבות, אין בכלל עיסוק במדע. מצב הדורש תיקון ואולי ארים בעצמי את הכפפה שכרגע השלכתי.
אוי, זה פוסט נהדר.
ואני חושב שלא הייתי במוזיאון מאתיים שנה בערך.
נסה ללכת למוזיאון תל אביב כל עוד יש שם את התערוכה של לה-שאפל. אני חושב שממש תאהב אותה.
רעיון טוב!
מה "רעיון טוב"?! תבטיח פוסט!
מה שיובל אמר!
לא מבטיח כלום
עברתי ליד המוזיאון הזה כל כך הרבה פעמים עם האופניים בשבועות האחרונים ולא נכנסתי. ועכשיו גשם, אז שכנעת אותי לקפוץ ולראות מה.
די כבר להשוויץ בברלין הזאת שלכן! אתן יוצאות בנבזות כלפי טובי בניה של המדינה המגינים עליכן בעת שאתן רוכבות על אופניים בגשם בין מוזיאונים!
חשוב לזכור שיש שני מוזיאונים מאוד מכובדים בת"א, ולא צריך לחפש יוזמות של הרשויות בכל מקום. יוזמות צריכות לבוא גם מהתושבים ויזמים פרטיים – זו דעתי לפחות.
לאחר קריאה של הפוסט + התגובות, חשבתי על כל מיני דברים בהקשר של הכתבה על "אם תרצו", על מוזיאונים, רון חולדאי, ועוד. אבל כולם כבר סיכמו את זה היטב לפניי, אז בעקרון נשארתי עם תחושה מקורית אחת: גם אני נוסעת לברלין עוד שלושה שבועות, איזה כיף!
(אך למרות אהבתי למוזיאונים, כנראה לא אבקר במוזיאון הטכני מפאת חוסר זמן)
חבל שבארץ לא יודעים להאריך מוזאנים
לדעתי מוזאונים צריכים לכלול מוסיקה נעימה בתוכם
זה יאפשר לאנשים לפתח רגש ליצירות המדהימות!