החברים של ג'ורג'

היהפוך אורתודוקסי עורו?

כשקם השופט המחוזי משה דרורי מדי בוקר, הוא עושה את דרכו לבית הכנסת הקרוב למקום מגוריו, או, אם דחוקה שעתו, מתפלל בביתו. הוא מברך, בין השאר, שלוש ברכות: "שלא עשני גוי", "שלא עשני אשה", ו"שלא עשני עבד". בבית הכנסת שבו הוא מתפלל נשים דחוקות לפינה צדדית, מוסתרת מעיני הגברים. הנשים אינן יכולות לשאת תפילה בציבור, אינן יכולת לשאת את הספרים הקדושים, אינן יכולות להתאבל על מתיהם, וזאת משום טומאתן, פתיותן, ונטייתן לכשפים.

בעבר, כאשר נישא דרורי, הוא לא חתם על חוזה דו צדדי, ששני הצדדים רשאים להתיר; הוא רכש את אשתו, על פי אותם כללים שעל פיהם נרכשים – כפי שהוא יודע היטב – עבד או כבשה. בבתי הדין של מוריו הרוחניים של דרורי אין הנשים יכולות לשפוט, אך בקושי הותר להן לטעון, ועדותן אינה קבילה. אותם בתי הדין, שחרפתם ממלאת את הארץ, השילו לאחרונה כל העמדת פנים של שוויון, והם מתירים ביגמיה לבעלים שנשותיהם מסרבות להתגרש מהם. אשה שתרצה להשתחרר מכבלי בעליה – המונח המדויק – צפויה למסלול ארוך של ייסורים, שלעיתים אינו מסתיים עד יום מותה. כבוד השופט רואה בכך את הסדר הנכון.

שלוש פעמים ביום מתפלל השופט דרורי לחורבנה של מדינת ישראל. הוא מתפלל להחלפת השלטון בשלטון מלוכני, מונהג על ידי דמות כריזמטית – "משיח" – שהוא צאצא של שושלת מלוכה קדומה, שהוא מאמין שהיה לה זכר (בדמות זרובבל, מ"שבי" בבל), עוד בתקופות היסטוריות. זו איננה דמות ערטילאית בדומה לזו של המשיח הנוצרי, שישוב "בקץ הימים" לשפוט בין החיים והמתים; כחובב מובהק של העיט הגדול, יודע דרורי ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח, אלא שעבוד מלכויות בלבד". בידינו היא.

ומשמסיר השופט דרורי את הטלית, הוא יוצא מבית הכנסת, עוטה את הגלימה ונכנס בשערי בית המשפט. משבאים בפניו שני צדדים – האחת אשה דרוסה שעצם יהדותה הוטלה בספק על ידי הרבנים, השני גבר ותלמיד חכם מקושר היטב (ששמו, משום מה, אסור לפרסום) שדרס אותה – מי יוכל להתפלא כשיוצא תחת ידיו פסק דין שכזה?

חשוב לקרוא את הציטוטים שמביאה דורה כדי להראות כיצד אנס השופט את המתלוננת לקבל את התנצלותו שמפה ולחוץ של הדורס. נניח עכשיו להתבטאויות הפטרנליסטיות-עד-גזעניות של השופט, מהן עולה כי עד שלא חזתה הנדרסת בזיו פניו של גבר אורתודוקסי עוטה גלימה חייה לא היו חיים. נניח גם לאופן שבו, כפי שמראה נמרוד היטב, דוחף דרורי את כלליו של אחד השובניסטים (בשני המובנים) שברבני המאה ה-12 לגרונה של מערכת משפטית שמתיימרת להיות עיוורת צבעים במאה ה-21.

דרורי הוא לא הבעיה; הוא הסימפטום. הבעיה היא נאמנות כפולה. יהודים אורתודוקסים מעמידים פנים שהם נאמנים למדינת ישראל ולחוקיה. אבל חוקיה הם, מה לעשות, ליברלים ברובם המכריע. החוק הישראלי, להוציא חוקי האישות (שלא במקרה, נתונים בידי האורתודוקסים), מסרב לקבל את הטענה שהאשה היא "חמת מלאה צואה" ומכיר בה כאדם שווה.

ביושבו בדין, על כן, נמצא דרורי בבעיה קשה. אם ישפוט על פי חוק – על פי שבועתו – הוא יפעל בניגוד להשקפת עולמו. ועל פי אותה השקפת עולם, הרואה בישראל רק את "ראשית תחילת גאולתנו", בסוף הדרך ממתין בית מקדש, שם ישפטו השופטים רק על פי החוק הראוי, ומדינת ישראל כולה, על חוקיה הנוכריים, תיעלם כאבק פורח, זכרון דוהה. באותו היום, חמדת הדורות כולם, יצטרך דרורי לתת דין וחשבון על כל סטיה שסטה מדרך האמת, ואבוי לו אם יימצא חייב.

מה סיכוי היה לה, אם כן, לאותה אשה בת בלי שם, מצאצאותיו בבשר אם לא ברוח של חם, שכידוע עבדי-עבדים יהיו בניו, בבואה בפני בית דינו של דרורי? הוא כתב 321 עמודים של רמיה והטעיה, והפך את הטמא לטהור ואת הטהורה לטמאה. תיקן, במובן מסוים, את העולם והשיב אותו למצבו הראוי. אללה ירחם על המוסלמי או הנוצרי שייאלצו להשפט בפניו, ודאי אם איש ריבם יהיה יהודי, על אחת כמה וכמה אם יהיה יהודי "טוב": הלכה פסוקה היא שאין להצדיק בדין לא-יהודי על פני יהודי.

* * * * *

בבית המשפט העליון האמריקני ישבו בקרוב חמישה שופטים קתולים. שני שופטים יהודים כבר יושבים שם. שיעורם של הקתולים והיהודים מקרב השופטים איננו דומה, בלשון המעטה, לשיעורם באוכלוסיה. ועדיין, הרוב הפרוטסטנטי בארה"ב איננו חושש להשפט בפניהם. הוא איננו חושש מהגנבת האינקוויזיציה בדלת האחורית אבל הנצרות עברה שלוש מאות שנים מיוסרות של חילון, ולמדה בדם ואש עד כמה מסוכן לתת כוח בידה של הדת. היא הצליחה, לא בכל מקום ולא באופן שווה, אבל הצליחה.

היהדות האורתודוקסית, הדת השלטת – הדת השלטת על פי חוק – בישראל, מעולם לא עברה תהליך דומה. שופטים אורתודוקסים אחרים ודאי לא אהבו את פסק דינו של דרורי; הוא גרר "חילול השם", הוא "הגזים". בקצרה, הם (לא) יאמרו, שעתו עוד לא הגיעה; הוא פסק על פי עיקר הדין, אבל… .

יש מי שסבור אחרת. יש כבר מי שרוצה להרחיב את מספר שופטי בית המשפט העליון ל-18, בדיוק כדי לדחוף שופטים כמו דרורי פנימה. דרורי מיועד להיות אחד מארבעה מועמדים חובשי כיפה לעליון. המקדמים שלו הם חברי הכנסת חובשי הכיפה אורי אריאל (האיחוד הלאומי), דוד רותם (ישראל ביתנו), חובש הכיפה לשעבר מן הליכוד, גלעד ארדן (שהודה בסוף השבוע באזני נחום ברנע שהוא "לא בדק בציציותיו" אבל בדק שיש לו ציציות), ושר המשפטים חובש הכיפה, יעקב נאמן.

בקרוב, אם כן, פסקי הלכה מהמאה ה-12 של שונא נשים וזרים יהיו חלק מובהק מהפסיקה התקדימית שלנו, דרך הפרצה של "החוק העברי". וזה יעבור. ההדרה לא תהיה מיידית, אבל היא תתרחש.

* * * * *

אם תהיה כאן מהפכה אמונית, היא יכולה לקרות בשתי דרכים: הפיכה צבאית, אמצעי מסוכן מאין כמוהו שיכול להגמר בהכחדה אלימה של חובשי הכיפות, או השתלטות איטית. זו עדיפה בהרבה.

לפני כמה שנים ביקרו שחקני קבוצת כדורגל כלשהי – בית"ר ירושלים, כמדומני – אצל עובדיה יוסף. הם נשקו את ידו וקבלו את ברכתו. מדוע לא בעט הקשיש הרגזן את כנופיית המגודלים עם הכיפות העקומות מביתו? מפני שהרבנים חושבים לטווח ארוך והם מעדיפים שלחוטאים פופולריים יהיה רע עם עצמם.

דוגמא היסטורית. הכנסיה הנוצרית הפכה לדת מותרת ב-313 לספירה, והקיסר קונסטנטינוס הפעיל לחץ בלתי מתון על האוכלוסיה להתנצר. ב-400, בערך, תחת תיאודוסיוס, הפכה הנצרות לדת המותרת היחידה. מאמינים אחרים נושלו למעשה מאזרחותם הרומאית ונשללה מהם היכולת להחזיק במשרות (היהודים היו חריג בולט שלא נכנס אליו עכשיו). הכנסיה נלחמה בדם ואש, כך ממש, במינות; זה היה חלק ניכר מפועלה בשנים 313-600.

לאורך כל שנות השפלתה ודיכויה, מחתה הכנסיה ללא הרף כנגד התועבה של העולם הרומאי, משחקי הגלדיאטורים. ב-313 הועבר לידה חלק מהכוח. ב-400 הוא הועבר לידיה רשמית. אבל, בניגוד למינות, שהמאבק האלים מולה החל מיד, המשחקים נמשכו כ-80 שנים נוספות לאחר מכן.

מדוע? משום שהם היו פופולריים עד מאד. הכנסיה לא יכלה לסגור אותם מבלי להסתכן במלחמת אזרחים של ממש (ב-532 היו סיעות הקרקס, הכחולים והירוקים, חזקות מספיק כדי לאיים על הקיסר יוסטיניאנוס איום של ממש, והוא נאלץ לטבוח בכ-30,000 מאנשיהן). אז היא הטיפה נגדם – בגלוי ולא חשש. היא גרמה לאזרחים להרגיש אשמה על עצם ההשתתפות בשפיכות הדמים הזו, ומשחקי הגלדיאטורים התאדו להם. עם החטא יכלה הכנסיה לחיות; מבחינות מסוימות, הוא אף הועיל לה. היא סיפקה פורקן לרגשות אשם. עם המינות, הערעור על הסמכות – לא.

כשתבוא ההפיכה האמונית, היא לא תסגור את משחקי הכדורגל; זה יעורר יותר מדי רוגז. היא תתחיל בסגירת חנויות בשבתות ובשינוי דרמטי של האווירה הציבורית. השינויים יפגעו קודם כל במיעוטים – קרי, לא יהודים ונשים. מעמדם של הראשונים בציבוריות הישראלית מעורער גם כך. זכויות הנשים יכורסמו באיטיות אך בהמשכיות, בעיקר באמצעות העברת יותר ויותר סמכויות לבתי הדין הרבניים ועל ידי הכנסת הסוס הטרויאני של "המשפט העברי" לבתי המשפט האזרחיים. אחרים שייפגעו יהיו כאלו שיתעקשו שלא להאמין בדמון יהווה ובחוקיו. כנגד אלה, מיעוט, תמיד אפשר יהיה לארגן אספסוף או שניים – ראו את המתרחש בירושלים – שיארגן להם את גורלה של היפאתיה מאלכסנדריה. על בתי המשפט כבר אפשר יהיה לסמוך, בהשען על הלכות "זקן ממרא" או "הלכות מוסר", שידעו למצוא פתרון לבעיה – אם בכלל יהיו מעצרים.

מי תמחה? לפמיניזם ממילא שם רע בישראל. הוא מקושר עם שמאלניות. חוץ מזה, כמו תמיד, יהיה מצב חירום ואולי איזו מלחמה או שלוש. לאף אחד לא יהיה זמן לזה, ודאי לא כשהמשיח עומד להגיע בכל רגע וההיסטוריה עומדת להגיע אל קיצה. חסרי אמונה, יאמרו לעצמם רוב היהודים, ממילא לא צריכים להיות פה; זו מדינה יהודית. הפסיכים האלה כמובן מגזימים, ומישהו צריך לעשות משהו, אבל זה ייגמר כמו בשריפת הספרים באור יהודה: ציות מוחלט לצו הברבריות, שלאחריו מלמולים מצד אורתודוקסים מתונים (וכבר לא יהיה בטוח להיחשב לאורתודוקס 'מתון') ש"מן הראוי היה למצוא דרך הרבה יותר מכובדת והגונה" להפטר מהם.

ויום אחד, כשיצא השופט דרורי מבית הכנסת אל בית המשפט, לא יהיה צורך להחליף את הטלית בגלימה.

יתכן שאנחנו עדיין מסוגלים למנוע את זה.

הערה טכנית: עקב ניתוח, שאמור להיות פשוט, יתכן מאד שזה יהיה הפוסט היחיד השבוע. עמכם הסליחה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

71 תגובות על ”היהפוך אורתודוקסי עורו?“

  1. הופ הגיב:

    ארדן התחרט
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3738225,00.html

    המהפכה החרדית בדרך. או שנברח, או שנילחם, או שנתחרד.

  2. אורי הגיב:

    נשים הן לא מיעוט, הן הרוב.

    • Meme הגיב:

      כן, אבל את מספר הנשים סופרים רק 3 חמישיות, כמו שספרו את העבדים לצורך מושבים בפרלמנט לפני מלחמת האזרחים בארה"ב.

    • שירן הגיב:

      מיעוט זה לא רק חסרון מספרי, זה גם (אפשר להגיד-בעיקר) דיכוי והפליה כנגד קבוצה מסויימת. במקרה זה-הנשים.

  3. מני ל הגיב:

    תרחיש בלהות.
    לתשומת לב אלה שעדיין משרתים בצבא ובמילואים.

  4. עמית הגיב:

    לעת עתה המגיבונים התעלמו מהשורה התחתונה, מההערה בתחתית החוזה, החשובה יותר מדיון לשם שמיים.
    תהיה בריא!!! וניתוח קל. אני מאוד נהנה לקרוא את הבלוג שלך!

    • סמולן הגיב:

      מצטרף – ניתוח קל, ומי יתן ואלוהי הרוע, זה שאתה מקיים מולו את מצוות ישרא-אל מדי דקה בדקה, לא יכנס בך כמו שאתה נכנס בו.

      שכחת להזכיר דבר הרבה יותר גרוע מאותה שנאת המין האנושי (האל יקום דמה): והיא הטיה פוליטית. בלי המכתב מאלי ישי, סגן ראש הממשלה ואחוק של אבא של הנאשם, נדמה לי שלא היינו זוכים למסכת המתועבת הזו. שפוסלת לגמרי את דרורי מלשפוט. ובלי קשר לצבע העור של המתלוננת, נדמה לי שיש נטיה להגזים בחארטה הזו: אם היא היתה אשכנזיה לבנבנה, ורודת לחיים כמאמר אנשי הניו-מזרחיזם, מלאכת הזיכוי היתה קלה יותר. כנראה שהדברים הללו קורים לא מעט.

  5. יוחאי הגיב:

    החלמה מהירה 🙂

    תמיד קיימת השאלה, איך נלחמים בזה, תקציבית ? לא תמיד זמין.

    לא שאני חושב שלמישהו יש תשובה ברורה.

  6. מני זהבי הגיב:

    קודם כל, גם אני מצטרף לאלו המאחלים שהניתוח יעבור בשלום.
    שנית, סלח לי, אבל אתה שוב נובח על העץ הלא נכון. הפסיקה של דרורי היא מטומטמת, עם או בלי קשר להלכות תשובה לרמב"ם. האם מקרה בודד של פסיקה מטומטמת כזאת פוסל אותו מלכהן בעליון? אינני יודע, ואינני חושב שכל שופטי העליון הם כמלאכי השרת בחוכמתם ובמידותיהם. מה שכן, כדאי מאוד לבדוק את שאר פסיקותיו של הנ"ל. אם יתברר שיש באמתחתו עוד פסיקות מופלאות מן הסוג הזה, אז כן, כדאי להפריש אותו לפנסיה מוקדמת (אם הדבר אפשרי מבחינה חוקית).
    בכל מקרה, אם רצית להשתמש בפסיקה הזאת כמסמר לתלות עליו את מנת השנאה התורנית ליהדות האורתודוקסית, הרי שאין מדובר במסמר ראוי לשמו; בקושי מדובר בקש. יהודים אורתודוקסים בארצות הניכר הולכים אף הם לבתי כנסת ומתפללים לדברים שונים ומשונים, ביניהם ביאת המשיח, שלפי הפרשנות הרווחת בדת היהודית תהפוך, לכל הפחות, את כל אומות העולם למשרתי היהודים. התממשותו של המצב הזה שקולה, כמובן, לביטולה בפועל של עצמאות ארה"ב או בריטניה (נניח), ואף על פי כן, מעטים ייבהלו מכך שיהודי אורתודוקסי יתמנה לשופט בארה"ב או בבריטניה. (שים לב שלא לחינם כללתי כאן את בריטניה, בה אין הפרדה חוקתית בין הדת למדינה.)
    כמובן, מסיבות מובנות, השתלטות של גירסה פונדמנטליסטית של דת היהודית על מדינת ישראל היא תרחיש מציאותי יותר מהשתלטות דומה של הגירסה הפונדמנטליסטית של הדת היהודית על אחת מארצות המערב. אבל הדבר אינו נובע מאיזושהי סתירה בלתי ניתנת ליישוב בין היהדות האורתודוקסית לנורמות הדמוקרטיות ולזכויות האדם, אלא מסיבות לוקאליות בעיקרן. לא הדת היהודית היא האשמה העיקרית בטירוף של שנאת הזר (מבחינה אתנית, אידיאולוגית, או כל בחינה אחרת) העובר על הציבור היהודי בישראל, אלא הריסון ההולך ומתרופף על הנטייה (הטבעית במידה מסוימת) להשתמש בכוח על-מנת להכריע בסיכסוכים בין קבוצות אנשים שונות. במילים אחרות, מי שרוצה למנוע מצב בו כוח חמוש יהודי יישלח לטהר את הארץ הקדושה מגויים ומכופרים, יטיב לעשות אם יקדם את התובנה לפיה אין להשתמש בכוח חמוש נגד בני אדם שלא תקפו איש, ולא אם ינסה לבטל את ההבחנה בין מאמינים לכופרים, בין יהודים לגויים, או בין הארץ הקדושה לארצות שאינן כאלה.

    • איתמר קרביאן הגיב:

      קצת נאיבי להאשים את "יצר הרע" בהכל ולטעון שהיהדות היא רק כלי-שרת מקומי שלו ולכן לא אשמה בדבר. ל-NRA יש דיבור צפוף איתך. אחרי הכל, רובים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים.

      • מני זהבי הגיב:

        לא רציתי להציג את היהדות ככלי שרת של משהו. יהדות היא אוסף של אמונות ומנהגים, שבצירוף עם נטיות פוליטיות מסוימות ("פוליטיות" במובן הרחב, של הסדרת יחסים בין קבוצות שונות של בני אדם, לאו דווקא במסגרת של מדינה ריבונית, אבל גם בה) עשויה להביא לתוצאות שליליות למדי. דא עקא, לתוצאות דומות ניתן להגיע גם בלי שום קשר ליהדות, ולעתים תוך מאבק גלוי בה. מה שמלמד שלא ביהדות טמונה הבעיה, או על כל פנים, לא הבעיה העיקרית.

        • איתמר קרביאן הגיב:

          אילו נטיות פוליטיות? למה שלא נשליך את מה שאתה אומר על היהדות גם על הנטיות הפוליטיות ההן? אחרי הכל, גם אותן אפשר לבודד באופן סטרילי ולהעמיד מאחוריהן איזו "נטיה טבעית להתקבץ בקבוצות ו/או מחנות ו/או גדודים" ולהאשים אותה בכל.

          האמירה שלך רחבה עד כדי היותה סתמית, ולכן סלחנית כלפי הכל מלבד קניבליזם, אולי. מה מתוך מה שאתה אומר לא רלוונטי גם לכ"ך או לחמאס?

          • מני זהבי הגיב:

            אני לא רוצה להיות סלחני או לא-סלחני, אני רוצה להבין. אם היהדות קיימת בצורה מסוימת (נכון, עם וריאציות, הרבה וריאציות, אבל כמסורת תרבותית אחת ביסודה) במשך אלפיים שנה, סימן שהיא עונה על צרכים כלשהם של קבוצת אנשים מסוימת, הלא כן? פוליטיקה טוטליטרית, השבח לאל, קיימת הרבה פחות זמן, ושום חברה אינה מצליחה לשאת אותה מעבר לפרקי-זמן קצרים יחסית. בעיני זה מהווה ראיה לכך שפוליטיקה כזאת אינה עונה על שום צורך יסודי של בני אדם (או לפחות, אינה עונה עליו בצורה משביעת רצון).
            כעת, לא כל אלימות, אפילו לא כל אלימות דתית היא טוטליטרית ביסודה. לא כל קנאי של האל ונביאיו (ולא משנה באיזה אל ובאלו נביאים מדובר) רוצה להשמיד את כל הלא-מאמינים או לכפות עליהם חיים של כניעה מתמדת לשלטון שעצם קיומם תלוי בחסדיו. ובקרב קנאי הדת היהודית, על כל מגרעותיהם, אלו שהם בעלי שאיפות טוטליטריות מהווים מיעוט זניח. ודאי שהם מיעוט שבמיעוט בקרב כלל בני האדם המגדירים את עצמם כיהודים דתיים. לכן, הצגת הדברים על-ידי יוסי (שיהיה בריא) באופן כזה, כאילו או-טו-טו עומדת לקום עלינו איזו מהפכה אמונית בעלת אופי טוטליטרי נשמעת מגוחכת משהו, ולדעתי, גם מונעת (לפחות ממי שמקבל את תפיסתו) בחינה רציונלית של צעדים שיכולים להפחית את האלימות, כולל האלימות המושפעת משיקולים דתיים באופן עקיף — אבל זו שקיימת בפועל, לא רק במוחו של בעל דעה זה או אחר. קצת מזכיר את הוויכוח המטופש על האם ישראל יכולה להיות מדינה יהודית וגם דמוקרטית (הנה מאמר של ידידיה שטרן המדגים את האיוולת שבוויכוח הזה, לפחות בציבור היהודי: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1096389.html)

            • איתמר קרביאן הגיב:

              יכול להיות שאתה לא מנסה להיות סלחני, אבל לטעמי זה מה שאתה עושה. למה שיעניין אותי כמה זמן קיימת היהדות? אני יודע כמה זמן קיימת תנועת זכויות האישה.

              האם מוסד שלפיו נשים לא צריכות להיראות בציבור הוא ראוי בעיניך?

              • מני זהבי הגיב:

                איתמר: "למה שיעניין אותי כמה זמן קיימת היהדות?"

                כדי לא לעסוק במשהו שהוא מלחמה בתחנות רוח במקרה הטוב ופגיעה ממשית בבני אדם שלא פשעו מאומה במקרה הרע?

                איתמר: "האם מוסד שלפיו נשים לא צריכות להיראות בציבור הוא ראוי בעיניך?"

                תלוי אם המוסד הזה עוסק בפועל בהגדרת מקומן של הנשים בציבור (או רק מפנטז על איך הוא היה עוסק בכך לו ניתנה לו ההזדמנות), אם הוא עוסק בדבר-מה נוסף, ואם כן, מהם תחומי עיסוקו הנוספים.
                בכל מקרה, אני לא חושב שבדת היהודית, בכל גירסה שהיא, קיים *מוסד* (להבדיל מדמויות בודדות, מפוסקים של ימי הביניים שחיו בעולם המוסלמי ועד מנהיגות כריזמטיות מבית שמש במאה ה-21) הטוען שנשים אינן צריכות להיראות בציבור.

              • איתמר קרביאן הגיב:

                ובכל זאת, גרפיטי מכסה את פניהן של נשים על מודעות אוטובוסים בירושלים.

                איך נילחם בזה? אתה כנראה תגדיר את זה בתור "תוצאה שלילית למדי" של "אוסף של אמונות ומנהגים, בצירוף עם נטיות פוליטיות מסוימות" (תקן אותי אם אני טועה). קשה לי להבין איך זה מתקדם לקראת איזשהו פיתרון. אולי אם תגדיר את הנטיות הפוליטיות המסויימות האלה. יש לך שם לתת להן, או שאתה תמשיך לצחוק, לטפוח על ראשם של הפרחחים ולטעון שזה בסך הכל "טבעי" ו"מי יודע מה גורם לזה בכלל"?

              • מני זהבי הגיב:

                הלוואי והשחתת שלטי פרסומת הייתה העוול הגדול ביותר שנגרם על-ידי ביטויים ציבוריים של הדת היהודית בישראל. הלוואי.
                לעצם העניין, אני לא חושב שהשחתה מכוונת של פני נשים בשלטי פרסומת היא חמורה יותר מסתם קישקוש של כל מיני שטויות על הקירות של בתים ותחנות אוטובוס מזדמנים. האם צריך להיאבק בזה? ודאי, אבל מה זה עניין לדת היהודית, או לכל דת אחרת?
                אגב, אם כבר מדברים על גרפיטי, כתובות "מוות לערבים" הן בעיני בעייתיות הרבה יותר. עניין של הסתה מפורשת לאלימות על רקע אתני, אתה יודע.

              • איתמר קרביאן הגיב:

                טוב, אם אתה ממש חושב שאין קשר מובהק ומוצהר בין היהדות לבין מגוון של מעשי ונדליזם ואלימות ברחובות ירושלים והארץ בכלל (וגם כמה מחוץ לגבולות הארץ), אין בינינו דיון של ממש.

              • מני זהבי הגיב:

                לא טענתי שאין קשר. אני מסכים שהוא קיים, כמו שקיים, נניח, קשר בין אונס נשים על-ידי גברים ובין הנטייה המינית ההטרו-סקסואלית של אותם גברים. אבל אני טוען שבמקרים של ונדליזם אליהם התייחסת, הבעיה העיקרית אינה טמונה בדת היהודית, כשם שבמקרה של אונס, הבעיה העיקרית אינה טמונה בנטייה ההטרו-סקסואלית של האנסים (ואפילו לא בתפיסה שאישה חייבת לספק גבר מתי שבא לו, אם אכן מי מהאנסים אמון על תפיסה כזאת).

              • אור ברקת הגיב:

                השוואה גרועה הקשר בין האונס להטרו סקואליות מקרי בהחלט.

              • מני זהבי הגיב:

                כמה גברים מבין אלו שאנסו נשים הם בעלי נטייה מינית שאינה הטרו-סקסואלית?

              • אור ברקת הגיב:

                לא יודע. יכול להיות שמעט יכול להיות שהרבה.

              • מני זהבי הגיב:

                בחייך. למה גבר שנשים לא מגרות אותו מינית ירצה לאנוס אחת?

              • אבנר הגיב:

                חסרות דוגמאות על אונס הומוסקסואלי ע"י גברים שלא ממש מגורים מינית מגברים? אונס זה לא בהכרח פשע על רקע מיני.

              • מני זהבי הגיב:

                אונס הומוסקסואלי הוא עניין אחר, מסיבות שאפשר להגדירן כהיסטוריות-תרבותיות. אתה חושב שסתם הבאתי בתור דוגמא את האונס ההטרו-סקסואלי דווקא?

  7. המזנון הגיב:

    אלוהים ישמור, דהיינו דילדו.

  8. גלעד הגיב:

    מכיוון שאין צו רשמי לאיסור שם הנאשם, אלא רק בקשה של השופט (לא תופס) הלא שניתן לציין כי ברשת ידוע שמו של אחד, איתמר ביטון, אברך טוען לדיינות עם קשרים מפה ועד להודעה חדשה. יש מצב שהוא עלה לדרורי במועמדות לעליון.

  9. כםוס הגיב:

    רפואה שלמה ומהירה

  10. עדו הגיב:

    האמת היא שלו הייתי דתי ,נאמר איש ש"ס , הייתי משוכנע שדורי הוא מושתל של מר"צ. צריך רק להבין לעומק את הטיעון שלו: אדם שדרס אישה ונסע מהמקום יכול עדיין להתמנות לדיין בבית הדין . כלומר זהו החומר האנושי שממנו מורכבים דייני בית הדין ואלו הם האנשים שיכולים – על פי מנהיגי הציבור הדתי – לדון את אחיהם.
    שום אנטישמי שונא יהודים לתיאבון לא היה מצליח להמציא השמצה יותר טובה נגד הדת היהודית .

    ורפואה שלמה לגורביץ' .

  11. שלומי הגיב:

    תהיה בריא יוסי

    ולגבי השופט:
    1. מה שאמרו כולם.
    2. נחכה שהאבק ישקע.

    Valete, inquit Shlomi

  12. אסף ברטוב הגיב:

    אני שמח לבשר שיוסי מתלוצץ עם רופאיו.

  13. שחר הגיב:

    רפואה שלמה, יוסי.

    אבל לכשתתרפא, ר' הלינק הבא – http://www.nrg.co.il/online/1/ART/927/078.html
    הקריאה למרי אזרחי כבר הגיעה מפי ח"כ, דווקא (מאוד) לא דתי.

  14. סמולן הגיב:

    אני ממליץ, במסגרת ההחלמה ובכלל, לעשות כמוני ולרכוש את ספרה של שרי אריסון "לידה", המציג באופן סדור את משנתה בתחום, או בכל תחום. מתברר שאכן, היא מנהלת את הקבוצה שלה בהתאם למסרים שהיא מקבלת.

    לדבריה, המסרים הללו כללו הודעה לפיה היא עומדת להנהיג את עם ישראל, מה שכמובן לא יהיה הדבר הגרוע ביותר בעולם, ועדיין, יש בו סוג של הפתעה נעימה.

  15. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בהתחלה הייתי נגד השופט, אבל היום ראיינו את הנאשם והוא טען שהוא בדיוק סיים מסע קניות מפרך לפני האירוע, מה שמראה שאסור לגבש דעה לפני שמכירים את הפרטים

  16. מני זהבי הגיב:

    וא-פרו-פו פסיקות מטומטמות וחוקים מרושעים.
    משום מה נראה לי שהפסיקה המטומטמת הזאת:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1096919.html

    והצעת החוק המרושעת הזאת:

    http://www.knesset.gov.il/Laws/Data/BillGoverment/381/381.pdf

    לא יזכו לעשירית מהזעם התקשורתי לה זכתה פסיקתו של השופט דרורי בעניין האברך והקופאית

    • שפוי הגיב:

      מה מטומטם בפסיקה זו?

      המדינה איננה חייבת לעזור לאזרח לצאת מגבולה, או יותר נכון, להשאר מחוץ לגבולה, כל עוד לא עשה את המוטל עליו בחוק. שקודם יעשה את המוטל עליו, ואח"כ דרכונו יחודש.

      זו מדיניות ישנה מאד, לא לחדש דרכונים לעריקים. מה הבעיה בזה?

      • מני זהבי הגיב:

        אתה בטוח שיניב הראל הוכרז כעריק על-ידי המקשל"ר?

        • מני זהבי הגיב:

          אה, סו"ס היה לי זמן לקרוא את פסק הדין. מבחינה טכנית, נראה שההחלטה מוצדקת, וניתן למצוא לה תקדימים בהחלטות קודמות של בתי המשפט בישראל (למשל, זכורה לי החלטה המצדיקה אי-הנפקת דרכון במקום זה שאבד לאזרח ישראלי השוהה בחו"ל, שהוגש נגדו כתב-אישום פלילי בישראל).
          הבעיה היא בניסוח ההחלטה. כי במקום להצדיק את אי-הארכת הדרכון על-ידי העבירה-לכאורה שעבר הראל — עבירה שבגינה עליו להישפט בפני בית משפט ישראלי המוסמך לכך — בחר השופט סולברג להצדיק, ברמה העקרונית, מימוש של זכויות אדם ואזרח במילוי חובות. לא יקשה לשער, לאן מובילה הדרך הרצופה בשיח משפטי מעין זה.

          • שפוי הגיב:

            גם זה לא מדוייק. ראשית, השופט לא בדה את הרציונל הזה מליבו אלא הסתמך על חוק הדרכונים הקובע כי דרכון לא יחודש ל"אדם שלא חזר לישראל לשם מילוי חובתו לפי חוק שירות ביטחון". אם יש לך טרוניה, הרי שהיא על המחוקק ולא על השופט.

            שנית, בניגוד לכותרת ב'הארץ', דרכונו לא נשלל ממנו. דרכונו פג, והמדינה סרבה לחדשו. זכותה. המדינה הציעה לו תעודת מעבר שעימה הוא יוכל לשוב לישראל, ואזי יסדיר את מעמדו לפני הצבא. כאשר יסדיר את מעמדו, יקבל דרכון.

            שלוש, קבלת דרכון איננה זכות אזרח. המדינה יכולה לסרב להעניק דרכון משלל סיבות. אם היה מדובר בפושע פלילי, גם אז היית טוען שיש להפריד בין הנפקת הדרכון לפשעיו, ויהיה מוטל על המדינה לחדש לו את הדרכון, בחו"ל?

            ארבע, גם אם קבלת דרכון הינה זכות אזרח בסיסית, הרי שהמדינה איננה מחוייבת להעניק לו שירות זה מחו"ל. שיחזור לארץ, ושם יקבל דרכון (לאחרי שיסדר את מעמדו הצבאי).

            חמש, לפי פסק הדין עולה תמונה של בחור חצוף, שזלזל בחוקים, החליט שהוא שם פס על הפרוצדורה הראויה, ומשראה לאיזה ברוך הוא נכנס, הוא ניסה להכתיב לצבא את התנאים למעמדו – מחו"ל. לאור גישה שכזו, אין כל סיבה ללכת לקראתו. אני מצטער על כך שחייו נהרסו, אך אין לו על מי להלין אלא על עצמו.

            • מני זהבי הגיב:

              תראה, אם אתה כבר רוצה לצטט, אז אנא עשה זאת. ההחלטה, לפיה לא יחודש דרכון ל"אדם שלא חזר לישראל לשם מילוי חובתו לפי חוק שירות ביטחון" היא החלטת ממשלה (משנת 1964) הנוגעת ליישום חוק הדרכונים, לא חלק מחוק הדרכונים עצמו. ובפרקטיקה המשפטית של ישראל (לא רק של ישראל, כמובן), החלטות ממשלה מועדות יותר לביקורת שיפוטית מאשר חוקים שהתקבלו בבית המחוקקים.
              אכן, אני סבור שנוסח החלטת הממשלה הנ"ל הוא לא פחות ממקומם, כי הוא מתיר לשלול את חופש התנועה מחוץ לתחומי ישראל לא רק ממי שעומדת נגדם תביעה פלילית בגין עריקות, אלא (לפחות בפוטנציה) גם מקבוצות אחרות של אזרחים שמאן דהו יכול להגדירם כ"משתמטים". אני חושב שתוכל למצוא בקלות כמה דוגמאות לקבוצות כאלה. וכן, הזכות לחופש תנועה (שאינה ניתנת למימוש בפועל מחוץ לתחומי ישראל בהעדר דרכון בר תוקף) היא אחת מזכויות יסוד. היא גם מוזכרת בחוק היסוד "כבוד האדם וחירותו". אין זה אומר שאי-אפשר להגביל את מימושה של הזכות הזאת, במקרים מסוימים, אבל כפי שנקבע בחוק היסוד הנ"ל, "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה". בעיני לפחות, ואני מניח שבעיני כל מי שבהתנגשות אינטרסים בין הפרט למדינה יעדיף, כברירת מחדל, את זכויותיו של הפרט, שלילה גורפת של חופש תנועה מכל מי ש"לא מילא את חובתו לפי חוק שירות הבטחון" (שוב, הגדרה כללית ביותר, שיכולה בקלות להגיע לידי פרשנות דרקונית) אינה תכלית ראויה.
              וכאן אנו חוזרים להחלטה של השופט סולברג. כפי שציינתי, אני חושב שבמישור המעשי (כלומר, בעניינו הספציפי של יניב הראל), ניתן להצדיק את ההחלטה הזאת, הגם שלו הייתי במקומם של רשויות צה"ל, הייתי מעדיף שהבחור יחזור הנה לשרת כרופא קרבי בעל תואר מאונ' קולמביה, ולא כש"ג באיזה ימ"ח נידח. אבל אני לא מדבר על המישור המעשי אלא על הנימוקים להחלטה, היוצרים מעמד של ראשוניות לחובות האזרח ביחס לזכויות האזרח. למעשה, יש לי חשד כבד שסולברג גיבש תחילה את ההחלטה המעשית, לפיה אי-הארכת דרכונו של הראל היא מוצדקת — החלטה שבפני עצמה יש לה סיכוי טוב לעמוד בפני ביקורתו של בית המשפט העליון — ואז גיבה אותה בנימוקים הגולשים הישר אל המדרון החלקלק של תפיסת המשטר הטוטליטרית. אם אכן כך היה, לא מדובר בטעות שיפוטית אלא בתועבה ממש.

              • שפוי הגיב:

                אה! עכשיו אנחנו מגיעים לעומק הקורה. לדעתך חובת השירות איננה תכלית ראויה ועל כך מניעת השתמטות איננה תכלית ראויה. נו, זה כבר וויכוח אידיאולוגי. דומני שרוב תושבי ישראל מחשיבים השתמטות כבלתי מוסרית, ויסכימו שמדיניות שאיננה מאפשרת למשתמטים לברוח לחו"ל הינה ראויה. אבל מה אני יודע.

                לו הראל לא היה משתמט מצה"ל אלא משתמט ממיסים, והיה חייב, נניח, 10 מיליון שקל, האם גם אז היית טוען שהמדינה חייבת לספק לו שירותי הארכת דרכון מחו"ל, בכדי שיוכל להמשיך לחיות בחו"ל ולהמנע מתשלום מיסים? אם התשובה שלך היא לא – מה ההבדל בין מקרה זה למקרה הנידון?

              • מני זהבי הגיב:

                לדבר על "מניעת השתמטות" בהקשר משפטי זה בעייתי משהו, היות ואין בנמצא הגדרה בעלת תוקף משפטי של המונח "משתמט". יש הגדרה כזאת למונח "עריק", וכן, מניעת עריקות מוכרת כתכלית ראויה במשפט הישראלי (מכאן, למשל, סמכותה של המשטרה הצבאית לעצור עריקים). הבעיה היא, שוב, שהחלטתו של סולברג מנוסחת באופן כזה שעשוי להיות מיושם גם לגבי מי שאינו עריק.

              • TIBERIVS GRACCVS הגיב:

                לפי הכתבה הראל היה אמור להתגייס ב-2004, הוא ביקש לדחות את גיוסו, צה"ל סירב, הוא בחר שלא לחזור ולהתגייס, ב-2008 הוא שוב ניסה להסדיר את העניין ונתקל בעוד סירוב של צה"ל.

                הייתי מסכים אתך עם היה מדובר באדם שקיבל פטור משירות כתוצאה מחוסר התאמה/בעיות ת"ש/בעיות רפואיות אבל פה מדובר במישהו שהיה צריך להתייצב לשירות לפני 5 שנים (!) אני לא רואה סיבה למה אתה לא מגדיר אותו כעריק.

              • אור ברקת הגיב:

                אני לא רואה כל כך חשיבות להאם מני יגדיר אותו כעריק או לא (no offence) – החוק אינו מגדיר אותו כעריק.

              • יואב הגיב:

                זה מאד פשוט, הוא לא עריק משום שהוא לא היה חייל. שבוע, חצי שנה או 10 שנים, מי שלא התחייל לא יכול להיות עריק. הוא, אולי, עבר על חוק שירות הביטחון, אבל הוא בוודאי לא עריק.

              • מני זהבי הגיב:

                דחיל רבאק, יש לכם מושג על מה אתם מדברים? "עריק" הוא אומנם מונח בלתי-רשמי, והמונח המשפטי הוא "מי שנעד מהשירות שלא ברשות", אבל בפועל מדובר באותו דבר (וכן, אם תחילו את אותה הגדרה, ורק אותה, על המונח "משתמט", לא תהיה לי בעיה עם זה). מי שקיבל פטור רשמי מהשירות, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, אינו נחשב כמי שנעדר מהשירות ללא רשות (אבל יכול בקלות להיחשב ל"משתמט", אם במשפט הישראלי יתקבלו נימוקים כגון אלו שניתנו על-ידי סולברג).
                אחד הסוגים של היעדרות מהשירות ללא רשות הוא אם אדם קיבל צו המחייב אותו להתייצב לשירות במועד מסוים, ולא התייצב כנדרש. הרי בגלל זה שאלתי בתחילת הדיון אם יניב הראל הוכרז רשמית כעריק (סליחה, "נעדר מהשירות שלא ברשות"). ואז קראתי את פסק הדין וראיתי שהתשובה לשאלה זו היא חיובית.

              • יואב הגיב:

                זהו, שלא. עריק הוא *חייל* שנעדר מהשירות ללא אישור ובלי כוונה לחזור, ולכן הוא עובר על חוק השיפוט הצבאי (סעיפים 92 ו-93 ) וישפט בבית משפט צבאי. מי שלא התייצב לשירות ביטחון עובר על חוק שירות ביטחון (סעיף 46. א. או ב.). חוק אחר, עבירה אחרת, עונש אחר, בית משפט אחר.

              • מני זהבי הגיב:

                זהו, שלא. הפסקה היחידה מסעיף 46 לחוק שירות בטחון, העושיה לחול על יניב הראל, היא פסקה 1 מסעיף 46א, המדברת על מי ש"לא מילא חובה המוטלת עליו בחוק זה או לפיו". אמה מה? סעיף 35א לחוק שירות בטחון קובע במפורש:

                "יוצא-צבא החייב להתייצב לשירות סדיר, רואים אותו, לענין חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, כמי שנמנה עם הכוחות הסדירים של צבא-הגנה לישראל מן הזמן שנקבע בצו להתייצבות; לא התייצב, ללא צידוק מספיק, רואים אותו כאילו באותו זמן עזב את השירות שלא ברשות"

                הסעיף הזה הוא ששימש, ככל הנראה, בסיס להכרזה על יניב הראל כמי שנעדר מהשירות (כפי שצוין בפסק הדין). וממילא הסעיף הזה הוא שמחיל על הנעדר מהשירות את כל סעיפי חוק השיפוט הצבאי, לרבות סעיפי העונשין על היעדרות מהשירות שלא ברשות.

              • יואב הגיב:

                אבל לפי הסעיף הראשון "יוצא צבא" הוא "תושב קבוע" בגילאים מסויימים, ו"תושב קבוע" הוא מי שמתגורר בשטח השיפוט של מדינת ישראל. לא נראה לי שאירלנד או ארצות הברית עונות על ההגדרה הזאת, ולפי פסק הדין, הראל לא היה בארץ מגיל 12.

              • מני זהבי הגיב:

                על מה אתה מדבר? לפי סעיף 1 לחוק שירות בטחון, "יוצא צבא" הוא *אזרח ישראלי* או תושב קבוע. יניב הראל הוא בהחלט אזרח ישראלי.
                יתר על כן, אתרע מזלו של הראל להתגורר בתחום מדינה ישראל מגיל 14 עד גיל 17; בתקופה זו, מן הסתם, הוא זומן ללשכת גיוס על-מנת להתחיל את ההליך המקדים את גיוס לצה"ל (מה שקרוי בלשון העם "צו ראשון"), ולכך הייתה תרומה נכבדה ליצירת התסבוכת אליה נקלע הראל בסופו של דבר. אילו חי כל אותן שנים בחו"ל, ייתכן ואי-אפשר היה להוציא לו צו זימון לשירות סדיר וממילא אי-אפשר היה להכריז עליו כמי שנעדר מהשירות. אני מניח שגם במקרה הזה, המדינה יכלה להגיש נגד הראל תביעה פלילית (במקרה הזה, אכן לפי סעיף 46א לחוק שירות בטחון), אבל ההליך היה ארוך ומסובך יותר מאשר הכרזה על היעדרות מהשירות ללא רשות על-ידי המקשל"ר.

              • יואב הגיב:

                צודק, מתברר ששינו את החוק (פים זה היה רק תושב קבע http://www.knesset.gov.il/review/data/heb/law/kns1_defense.pdf) בכל מקרה, לפי פסק הדין, הוא לא היה בארץ בתקופה מגיל 12 (השופט הזכיר את זה בפסק הדין, משום מה זה נחשב לרעתו), ולא נראה לי סביר חוקית ומהותית להתייחס לאזרח שלא קיבל אף צו כאל חייל, ועל אחת כמה וכמה כאל עריק.

              • מני זהבי הגיב:

                צר לי, אבל מה שאתה אומר פשוט אינו נכון. הנה ציטוט מתוך פסק הדין:

                "העותר נולד בשנת 1985 וגדל בבאר-שבע. בגיל 12 עזב את הארץ עם משפחתו לארה"ב לצרכי עבודתם של הוריו שם. בשנת 1999 חזר העותר ארצה, עד שבשנת 2002 כשמלאו לו 17 שנה שב ויצא עם הוריו לחו"ל, לשם נשלחו מטעם מקום עבודתם. מאז יציאתו של העותר מן הארץ בשנת 2002, לא הגיע ארצה. גיוסו של העותר לצה"ל נדחה בשעתו לתקופה קצרה על מנת לאפשר לו להשלים בחו"ל את השכלתו התיכונית. בשנת 2004 פנה העותר לצה"ל וביקש לדחות עוד את מועד גיוסו על מנת לאפשר לו להתגייס לכשתשוב משפחתו ארצה. בקשתו-זו סורבה.
                העותר הוכרז ביום 3.4.05 כמי שנעדר משירות צבאי"

                כלומר, הוא חזר לישראל עם הוריו בגיל 14 ויצא לחו"ל שוב בגיל 17.
                אגב, הנה הקישור לפסק הדין:
                http://www.nevo.co.il/Psika_word/minhali/mm08009050-10.doc

  17. בהצלחה ותהיה בריא.

    המהפכה האמונית כבר כאן.
    בתחבורה הציבורית בירושליים. ברכבת לב"ש בה מוציאים בכח נשים מקרונות כדי לקיים בהם מניין. אני לא בטוח כבר מי המיעוט הקולני ומי הרוב.

  18. שפוי הגיב:

    וכמובן, גורביץ לא נסחף. בכלל לא.
    אפשר לחשוב שתומכי ה"סוס הטרויאני" כגון מנחם אלון, חיים כהן, ונחום רקובר, כולם הוציאו מתחת ידיהם פסקים זוועתיים, כולם רמסו את זכויות המיעוט, הנשים, הקטינים, הפיסחים, העיוורים והשוטים.
    גם אני יצאתי חוצץ נגד דרורי על פסקו השערורייתי, אך מכאן ועד הטלת רפש בכל שופט דתי באשר הוא, כאילו שלכולם יש אג'נדה לכבוש את המדינה ולהחיל בה את חוקי החמורבי, עה, סליחה, חוקי התנ"ך, זו "טיפל'ה" הגזמה.
    הזוי.

    נב
    מה שדרורי עשה זה אמנם שערורייתי, אך האם חסרים פסקים שערורייתים של שופטים חילונים הפועלים מתוך אג'נדה אישית? פסקים חמורים בהרבה – שלא מקילים בדינו של אדם אלא להפך, מטילים עליו את מלא חומרת הדין לעיתים על בסיס ראיות קלושות ביותר? האם נפסול את כל השופטים החילונים עקב כך? אולי הגיע הזמן לשפוט כל שופט/ת לגופו/ה, במקום לשפוט אותם על בסיס כיפתם או אמונתם האישית, או העדרם?

    • תומר הגיב:

      בוודאי שצריך לשפוט כל שופט לגופו.
      ובכל מקרה של פסק שערורייתי יש להוקיע אותו.
      אך גם לא צריך להיתמם. פסק הדין שלפנינו קשר בקשר עמוק עם דתיותו של השופט. והוא מבטא היטב את תפיסת העולם השוביניסטית האורתודוקסית, כפי שיוסי מבהיר זאת היטב.
      וזה מתחבר עם התבטאויות של אורתודוקסים רבים במשך השנים, שמצהירים בגלוי שהם רוצים להפוך את המדינה למדינת הלכה. אז אולי הם לא יגיעו דווקא לשם, אבל הם בהחלט מצליחים להחדיר ערכים דתיים בלתי הומניסטיים לכל המוסדות במדינה.

  19. ארן הגיב:

    היום בימ"ש העליון הרשיע את האברך (כראוי). בראש ההרכב ישב אדמונד לוי – חובש כפה.

    יוסי,
    זה לא מקלקל לך קצת את התיזה?

    • אור ברקת הגיב:

      נהג דורס בכוונה תחילה, כשמועילים בטובם להרשיע אותו נותנים מאסר על תנאי.

      תזה עוהמדת

      • מני זהבי הגיב:

        באיזו עבירה בדיוק הוא הורשע? מהו טווח העונשים הקבוע בחוק לעבירה זו? מהו טווח העונשים המקובל בפועל בתביעות פליליות בגין עבירה זו?

        • אור ברקת הגיב:

          הוא הורשע בתקיפה חמורה והפקרה. אולי אתאמץ בשעה יותר הגיונית למצוא את טווח הענישה והנוהג וכו'. בעל מקרה בתחום דעתי בלבד, על עבירות אלימות המוגדרות חמורות הייתי מעדיף לראות ענישה משמעותית.

          • ארן הגיב:

            השופטת ארבל הוסיפה כי לולא העונש שביטון ריצה ופטירתו של בנו הבכור, הייתה מטילה עליו עונש חמור בהרבה.