החברים של ג'ורג'

ענני מלחמה וטירוף

כולם חשים: המלחמה הבאה
אינה נותנת לקנצלר לישון.
איך זה היה אילו הקנצלר היה מרשה לעצמו קצת שינה
ומלחמה לא היתה באה?

ברטולד ברכט, "דאגות הקנצלר"

בנימין נתניהו הכריז אמש (שני) ש"אנחנו לא בזמנים רגילים, הסכנה הולכת ודוהרת לכיווננו, ודבר מסוכן לגוף חי הוא לא לזהות את הסכנה." הסכנה, כמובן, היא איראן, ונתניהו היה מאד מפורש בנושא: "מי יסיר את הסכנה?", שאל רטורית, וענה: "או אנחנו, או אף אחד".

באותו היום, הודיע לנו סגן שר הבטחון מתן וילנאי שהתרגיל הגדול של פיקוד העורף, שמתוכנן לתחילת השבוע הבא, איננו "מצב דמיוני, זה לא תלוש מהמציאות, ואם תפרוץ מלחמה, יתכן מאד שזה מה שיקרה".

מה בתפריט של מערכת הבטחון? מלחמה בצפון, מלחמה בדרום – והתקוממות של ערביי ישראל. מערכת הבטחון כבר סימנה 20% מכלל האוכלוסיה כאויבים. סימון שגרתי, אתם יודעים. שום דבר יוצא דופן. אין ממה להתרגש. אנחנו רק "מתכוננים". מכון ראות החליט, באורווליאניות חריגה אפילו לארגונים ציוניים, שהתרגיל יהיה "הזדמנות לתרגול יחסי הגומלין בין המגזרים בחירום". וואלה.

למה צץ פתאום תרגיל כזה, ודווקא עכשיו? אולי בגלל ההבטחה ההיא של נתניהו. אחרי הכל, הוא רכב על הנמר של המלחמה מול איראן יותר מדי זמן. שנים ארוכות שהוא מפמפם לנו שאיראן היא 1938 והשנה היא גרמניה. (ראוי לציין שאליבא דנתניהו, 1938 היתה שנה ארוכה מאד מהמקובל: היא נמשכה כמעט כל תקופת אולמרט). עכשיו אין לו עוד ברירה: הרטוריקה שלו רדפה אותו. אם תעשה איראן כמעשה צפון קוריאה מבלי שממשלתו תנקוט בצעדים דרסטיים, הוא מחוסל פוליטית. הוא קשר בעצמו את גורלו בגורלו של אחמדניג'אד. עכשיו אין לו לאן לסגת.

נתניהו לא יכול לדבר על הסתגלות לפצצה, בין השאר משום שלאחר שהצבא ופוליטיקאים חסרי אחריות – לא קל לעיתים להבדיל בין השניים – פמפמו את הסכנה האיראנית במשך עשרים שנה ויותר, הפאניקה בציבור כה גדולה, עד ש-23% מהאוכלוסיה כבר הודיעו שהם יחפשו דרכון אחר ברגע שזה יקרה. אם נטישה המונית כזו אכן תתרחש, חלק לא מבוטל ממנה יהיה באשמתו של נתניהו, הפאניקר הלאומי.

אז נתניהו מחויב למלחמה. דעת הקהל תומכת – במלחמה היא תמיד תומכת, ומלחמה, כדברי ברכט, "תמיד מוצאת לה דרך" – והרמטכ"ל השתחץ היום באומרו ש"תפקידי להכין את כל החלופות לטיפול בסוגיית הגרעין של איראן, וכך אני עושה". כשמדינה גרעינית מודיעה שכל האופציות פתוחות, זה מדאיג – בערך כמו שמראהו של שימון פרס המוחה על פרויקטים גרעיניים במדינות שבהן "עם רעב ללחם", נלעג.

* * * * *

איך ייראה התרגיל הזה? אני יכול לומר לכם מנסיוני האישי – נכחתי בכזה בדיוק ביום חמישי שעבר – שהוא ייראה כמו אם כל ריקודי התרנגולות הערופות. בשום שכל, קיבל הגדוד שלנו התרעה על פגיעה צפויה של טיל נושא חל"כ באזור הוד השרון. יצוין שמודיעין כזה בדרך כלל לא קיים בזמן אמת. יצוין גם שברוב המקרים הצפויים, לגדוד לא יהיה זמן להתאמן שלושה ימים קודם לכן.

ואולי טוב שכך. היינו אמורים להיות שם בשש וחצי. הגענו בשבע וחצי-רבע לשבע לנקודת איסוף שמרוחקת כחמש דקות נסיעה ממקום נפילת הטיל – שכאמור, היה ידוע לנו במדויק. המתנו בחוסר סבלנות לצפירה, שתעיד על נפילת הטיל. היא נשמעה ב-08:17. מיד – אוקיי, זה ביטוי לא מדויק; "בעצלתיים" יהיה נכון יותר – התארגן הגדוד לתזוזה, ותוך זמן קצר הצליח לגמוא את המרחק, ולהגיע לאזור האסון ב-10:04. כלומר, יותר ממאה דקות לאחר האות, ולאחר שהיה לנו יום להתכונן. בפרק הזמן הזה, מן הראוי לציין, כל האוכלוסיה באזור כבר היתה מתה.

יתר על כן, מאחר והיום היה חם, וזה היה היום האחרון של המילואים, לאף אחד מהחיילים לא היה כוח להסתובב עם כל חליפות המגן הכבדות הללו, וחלק ניכר מהחיילים פשוט הסיר את הקסדות. אחד המ"פים שלנו פשוט תלש את השערות. "וזה," הוא אמר לי במרירות, "עוד במצב סטרילי. בלי הפאניקה של אירוע אמת".

זה לא נראה כמו תרגיל, זה נראה כמו פיקניק. החוליה של עבדכם הנאמן היתה אמורה לפקח על מטלה שלישותית כלשהי, מאחר וקצינת השלישות המחוזית רצתה להדחף בכל כוח לתרגיל ("האמת," היא אמרה לנו בתדריך יום קודם, "שלשלישות אין שום חלק בתרגיל. בכל זאת ננסה"). הקצינה הנ"ל הבטיחה לספק לעבדכם הנאמן ולחבר מרעיו שולחנות, כסאות, שאר ציוד משרדי (על מחשבים לא היה מה לדבר), ואפודים מסומנים שהיו מיועדים להבהיר לכל החיילים שיש להתייחס אלינו ברצינות. היא לא הצליחה לעמוד במטלה הזו. קוששנו כמה כסאות מהרס"ר, התמקמנו מחוץ לאוהל הטיהור מתוך כוונה לכתוב על הכסאות – קצת קשה לכתוב באוויר – וחיכינו לחיילים שיגיעו.

אף חייל לא הגיע. כשביררנו את הנושא, מקץ כעשרים דקות, התברר שלא היה להם אינטרס, בחום הזה, להכנס לאוהל הטיהור, אז הם לא נכנסו. הם פשוט עקפו אותנו והלכו ישירות לשולחנות עם השתיה הקרה והכיבוד.

ככה זה נראה, כשלרשות הגדודים המעורבים היו כמה ימי אימון וידיעה מדויקת על מיקום הפגיעה. במצב אמת זה ייראה גרוע יותר. גרוע הרבה יותר, אם זוכרים שחלק ניכר מחיילי פיקוד העורף הם אנשי מילואים. צריך גם לזכור שבמצב כזה, כשטילים נורים על העורף – וסביר שיירו מאות מהם – האינסטינקט הראשוני של איש משפחה הוא להגן על משפחתו. המראות של הקרנבל בהוד השרון ודאי לא יחזקו את תחושתו שהוא צריך למהר דווקא לנקודת האיסוף.

* * * * *

אבל מסתבר שהעובדה שהוא ניצב במרכז הזרקור לשם שינוי, מפיחה עזוז בעורקיו המסתיידים של פיקוד העורף, למרות הישגיו המפוקפקים בשטח. אחד הקולונלים של הפיקוד, אלי כספי, מצא לנכון לשלוח מכתב לפקודיו, ובו התייחס לפתרון שתי המדינות כאל "אשליה", וקרא לחיילים לשמור על "אחדותנו כמדינה דמוקרטית ישראלית בעלת צביון יהודי". לא דמוקרטית ויהודית, אם כן, אלא "דמוקרטיה יהודית".

במקום לעמוד מול בית דין צבאי, בשל ערבוב צבא ופוליטיקה, ממשיך הקולונל בתפקידו. דובר צה"ל הסביר כי "המסמך נכתב על דעתו של קצין המילואים בלבד" וכי "הנושא ייבדק". אנחנו כבר מורגלים ב"בדיקות" של דובר צה"ל.

וכדי להבהיר לנו מה משמעותה של "דמוקרטיה יהודית", נעצרה אתמול פעילת חד"ש נועה סלור, שניסתה להפגין נגד "חוק הנכבה" באוניברסיטת באר שבע. מאבטחי האוניברסיטה לא איפשרו לה ולאחרים לחלק כרוזים בנושא בתחום האוניברסיטה, וכשסלור התעמתה עם הקב"ט, כשהיא תוהה מדוע לתנועות פוליטיות אחרות מותר לחלק כרוזים, היא נעצרה. המאבטחים טענו שהיא כינתה אותם "פאשיסטים". בפעם האחרונה שבדקתי, זו היתה זכותה הדמוקרטית.

אולי כבר לא. אנחנו זולגים לעבר דמוקרטיה יהודית, אחרי הכל. שזה כמו דמוקרטיה עממית, או, מוטב לומר, פולקיסטית. ואולי המלחמה המתקרבת, שהכל כבר חשים בה, היא שתהיה הזרז למטמורפוזה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter

36 תגובות על ”ענני מלחמה וטירוף“

  1. אסף רזון הגיב:

    הוא אשכרה כתב "כמדינה דמוקרטית ישראלית בעלת צביון יהודי" ?

    אם הוא מעז לומר שהמדינה "ישראלית" ולא "יהודית" ושהיהדות היא רק "צביון" שלה, זה ממקם אותו חזק בשמאל (לפחות לעומת הרוב היג"ע).

  2. אור ברקת הגיב:

    למיטב ידיעתי היא נעצרה מחוץ לתחום הקמפוס שזה אפילו יותר מעניין.

    והיום מתווספת לנהמות המלחמה אמירתו של ברק : " אם בבחירות הקרובות חיזבאללה יקבל נתח גדול יותר מהממשלה, זה חושף אותו יותר מבעבר לעוצמתו של צה"ל ויאפשר לנו חופש פעולה שלא היה לנו ביולי 2006".

    ללמדנו שאם לא אירן אז לפחות עוד סיבוב בלבנון…

  3. ענבר שני הגיב:

    אני דווקא התרשמתי מדברי אל"מ כספי: "כל זאת מבלי לשכוח את מלחמת לבנון השנייה, אשר כנראה השאירה טעם של עוד בפי ארגון חיזבאללה."

    הצבא ירד ממנטרת 'לפחות הראינו לחיזבאללה מאיפה משתין הדג'? האם זו הודאה של הצבא שהוא נכשל לחלוטין בהתרעת חיזבאללה למרות כוח האש המוגזם שהופעל?

  4. ג'ו הגיב:

    מכון ראות החליט, באורווליאניות חריגה אפילו לארגונים ציוניים, שהתרגיל יהיה "הזדמנות לתרגול יחסי הגומלין בין המגזרים בחירום".

    מישהו מוכן לפרשן לי?

    • יוני הגיב:

      גם אני לא הבנתי איך ההערה על מכון ראות מתקשרת לכתבה.

      שיתוף הפעולה בין המגזרים, לפי הבנתי, מתייחס למגזר הציבורי, למגזר הפרטי, לרשויות המקומיות ולפיקוד העורף.

  5. ג'ו הגיב:

    הרבה יותר מגוחך הפיקוד העורף הם ההכנות הנשמכות של צה"ל למלחמת יום כיפור, התכונית הידועה בכינויה "קשת נחושה" (האם השם שונה בחמש השנים האחרונות?) היא תכנית המלחמה העיקרית לה מתכוננן צהל מזה 35 שנה. כאשר הרעיון הוא שהסדיר מחזיק מעמד ברמה למשך 24 שעות ולאחר מכן מגיעים המילואימניקים, מאות אלפים מהם אמורים להגיע באוטובוסים מהמרכז להתייצב בימחי"ם הפרושים בצפון לעלות על הזחלדים והזחלמים עודפי קוריאה וויאטנם לפתוח את הניילונים ולהתחיל לנסוע לרמה, לבלום את הטנקים הסוריים.

  6. דניאל הגיב:

    אני לא מאמין ששמעון פרס באמת אמר את זה. יש לאדם הזה טיפת מודעות עצמית וזכרון ארוך טווח, או שהוא עושה לעצמו reset כל ערב?

  7. אבנר לנגוט הגיב:

    לפחות במקרה של פיקוד העורף צה"ל סוף סוף הבין שהוא צריך לאמן גם את הג'ובניקים החפ"שים ולא רק לאמן את הקצינים שלהם כי "ג'ובניקים לא באמת צריכים אימונים"

  8. גיא הגיב:

    יש לציין שלקח להם יומיים לפרסם את המעצר של סלור – הוא בוצע כבר לפני יומיים ביום ב' ה25- לחודש.

    מי שמכיר את מחלקת הביטחון בבן גוריון (ואני לומד פה) יודע שהם אכן חבורה של פאשיסטים מטורפים, שמקבלים גיבוי מלא על התנהגות כוחנית. בהחלט לא נכון לומר שכל מחלקת הביטחון כאלה, אבל יש שם כמה אנשים שכאשר ניתנת להם אפשרות נוהגים כמתואר בכתבה. כמובן שבשדה-המשחק הגדול יותר של המדינה, מחלקת הביטחון הארצית המכונה גם משטרת ישראל פי כמה וכמה יותר סובלנית לגילויים לא מוסברים של התנקלות לשונה, למורד, לאויב שמבפנים.
    לא ראיתי את הכרוזים המדוברים, ואני דווקא כן מקווה שהלוגו של חד"ש לא הופיע עליהם, רק כדי להפחית מכמות טענות הנגד שהצד השני יכול לטעון. ההודעה על המעצר הועברה במייל לכל מכותבי רשימת התפוצה של המרכז לדו-קיום בבאר שבע. כל יום באוניברסיטה מחולקים המוני פליירים, ממסיבות דרך חוגי פילוסופיה מחוץ לקמפוס וכלה בחומרים פירסומיים. עוד פלייר אחד לא היה אמור לשנות לאף אחד.

    אלא אם הוא לא לשביעות רצון הרייך, זאת אומרת…

    • ג'ו הגיב:

      היא אפילו לא חילקה הפליירים בתוך האוניברסיטה אלא ליד שער סורוקה איפה שתמיד מתגודדים מחלקי עיתוני החינם מציעי הנחת התפילין ויחצני המסיבות (מעניין שרק לאחרונים ניתנת אפשרות כניסה לקמפוס).

      אבל השטאזי של ברוורמן קראו למשטרה וטעני כי גם המדרכה ליד האוניברסיטה היא חלק מהקמפוס וככזו אסור לעמוד עליה ללא רשות מהם.

  9. "וכל הרשעה כענן תכלה ותעביר ממשלת זדון מן הארץ"

  10. עדו הגיב:

    היום, מחר או בעוד 10 שנים יהיה לאחד השכנים שלנו נשק גרעיני. כולם יודעים את זה , אני בטוח שגם נתניהו.
    הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לדאוג ליכולת 'מהלומה שניה' כפי שעשתה ארה"ב. ובאמת לאחרונה רכש חיל הים 3 צוללות חדשות לגמרי , בהתחשב בזה שלא היה לנו קרב ימי רציני מאז מלחמת יום כיפור אני רק יכול לשער בשביל מה הן מיועדות.
    אני ממש לא מקל ראש באיום האיראני, כשתיהיה להם פצצה (לפי ההתנהגות שלהם כבר יש להם אחת) הם יוכלו להרשות לעצמם דברים שעד עכשיו הם נמנעו מהם.
    אבל לזרוק את הפצצה על ישראל? לא שזה בלתי אפשרי, זה אפשרי בדיוק כמו שכרושצ'וב יכול היה לתקוף את ארה"ב עם מאות פצצות אטום. יש סיבה שזה לא קרה.

  11. עד כמה שאני מסכים איתך לגבי העליבות של אימוני המילואים של פיקוד העורף, לא ברור לי למה אתה בטוח שבמצב חירום ההתנהלות תהיה בהכרח גרועה יותר באספקטים שתיארת, כי רוב מה שתיארת נובע מעצלות של "יאללה, זה אימון ולא מצב חירום, מה אכפת לי?".

    וכמו כן, האם לדעתך התרחיש שבו יש התקוממות של (חלק מ-)ערביי ישראל הוא בדיוני ומופרך?

    • ygurvitz הגיב:

      כי במצב חירום, האויב לא יואיל בטובו להודיע לנו מתי הוא תוקף ואיפה, וגם לא סביר שהוא יקל עלינו ויירה את הטילים שלו אחד-אחד. כלומר, ההתגייסות תיארך זמן רב מאד, ועד שיגיעו היחידות לאזור הפגיעה, הן כבר תהיינה מיותרות – לפחות ביום-יומיים הראשונים. זאת, כמובן, בהנחה שפיקוד העורף לא יתחמק כמו שהתחמק במלחמת לבנון ואשכרה יגייס אנשים. ומאחר ובתרגיל לא היתה סכנה של ממש ובמציאות תהיה גם תהיה, סביר להניח שחלק מהמחלצים ייפגעו בעצמם – תרגול אמיתי הם הרי לא עשו. חלק מהאנשים שמתו ב-1991 מתו לא מפגיעה של טיל אלא משימוש לא נכון במסכות.

      וכמו כן, האם לדעתך התרחיש שבו יש התקוממות של (חלק מ-)ערביי ישראל הוא בדיוני ומופרך?

      בקצב הנוכחי שבו אנו מדרבנים אותם? הוא סביר מאד. אבל במדינה דמוקרטית הצבא לא מתאמן למלחמה כנגד חלק מהאזרחים. אני מניח שצריכות להיות תוכניות מגירה למקרים כאלה, אבל שם הן צריכות להשאר – במגירה, ובכותרות בתקשרות, שם הן פשוט נפט על מדורה בוערת גם כך.

      • אני מודה שאני לא מבין אותך. מצד אחד אתה מתלונן שלא מתאמנים תכל'ס על משהו. מצד שני, על משהו אחר (שכנראה סביר עוד יותר מהמשהו הראשון) אתה אומר שאסור להתאמן תכל'ס. עם כל הכבוד לרגשותיהם העדינים של ערביי ישראל, יפסיקו להתייחס אליהם כאל גורם איום כאשר הם יפסיקו להיות גורם מאיים. בינתיים אני לא רואה שהם עושים צעדים בכיוון (וכמובן, גם המדינה לא ממש עוזרת).

        • ygurvitz הגיב:

          זה לא כל כך מסובך. אני חושב שהאיום במלחמת אזרחים מסוכן לנו יותר מכמה טילים. אני חושב שהתאמנות פומבית לקראת מלחמת אזרחים כזו מקדמת את מלחמת האזרחים, ושעדיף לנו להסתכן ביומיים-שלושה ראשונים של מלחמה כזו, אם תפרוץ, מאשר להמשיך ולוודא שהיא אכן תפרוץ.

          • מצד שני, אפשר לומר גם שאי-אימון לקראת מלחמת אזרחים כזו היא טמינת הראש בחול, תבוסתנות וכו', וזה-זה מה שיקדם את המלחמה, בעוד שהפגנה פומבית של המוכנות (נניח) של ישראל אליה תרחיק אותה. התרחיש הזה נשמע לי אמין באותה מידה, כי בשני המקרים אנחנו בעצם מסתמכים על ניתוחים פסיכולוגיים בגרוש.

            • אור ברקת הגיב:

              כשאומרים לך חזור ואמור שאתה האויב אתה מתחיל להרגיש לא רצוי – אתה קורא לזה פסיכולוגיה בגרוש? אני קורא לז היגיון בריא.

            • איתמר קרביאן הגיב:

              א. לא להתאמן לקראת מלחמת אזרחים היא טמינת ראש בחול רק אם הפתרון היחיד שאתה רואה לבעיה הזו הוא צבאי. היינו, דווקא אתה נשמע כמו זה שמוותר על כל צעד לקראת פתרון שלא יכלול מספר כלשהו של הרוגים.

              ב. גם אם היינו מסכימים על כך שזו אפשרות בוערת ויש להתכונן אליה, אני עדיין רואה בעיה עקרונית באימון כוחות צבא הגנה לישראל בירי על ישראלים. רציתי לכתוב כאן "מצב בו צה"ל יצטרך להתכונן למלחמת אזרחים הוא אולי אפשרי, אבל קשה לדמיין אותו," אבל כולנו דמיינו אותו לפני ארבע שנים: מה היה קורה אם במאי 2005 היה צה"ל מתאמן בהסתערות לקראת מטרות קרטון עם פאות וכיפה? אז, אגב, מעט יותר אנשים מיוסי גורביץ התריעו בפני מלחמת אזרחים, רק שאז קראו לה "מלחמת אחים" כי הם, הרי, אחינו.

            • ygurvitz הגיב:

              כדי לקבל את ההנחה שלך, צריך שיהיו ראיות לכך שיש ציבור גדול שרק מחכה להזדמנות להתקומם, ושהדבר היחיד שמרתיע אותו הוא כוח צבאי. אני לא מכיר ראיות כאלה. אני יכול לומר שאם המדינה שלי הייתה מתייחסת אלי, לאורך זמן, כאל מישהו שצריך לסמן אותו כמטרה לצלף (http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=110948) היא היתה מאבדת את שארית נאמנותי.

              יש גבול. אי אפשר לתבוע נאמנות ובאותה נשימה להתכונן למסע מלחמה נגדך. מסע מלחמה, אגב, שימומן במיסיך.

  12. גיל רן הגיב:

    בנוגע לפאניקה שנתניהו זורע אודות הסכנה האיראנית:
    יש לציין את ההקשר בו נאמרו הדברים. כותרת המשנה ב"הארץ" היא: "רה"מ נתניהו רמז לחברי סיעת הליכוד כי יש להיענות לדרישה האמריקאית להסרת מאחזים כדי לא לפגוע במאמצים לעצירת איראן".
    לדעתי נתניהו מבצע תרגיל אמריקאי ותיק. הוא יוצר פאניקה ולאחר מכן משתמש בה על מנת להצדיק פעולות שאינן קשורות אליה בשום דרך. אני נוטה להאמין שהוא אינו חושב שבאמת נבצע פעולה כלשהי נגד איראן (אולי האמריקאים יעשו את זה – אנחנו לא נתחיל). הפאניקה שנתניהו יצר נותנת לו כלי בעזרתו הוא פותח פתח לשכנע את הימין להסיר מאחזים (או לעשות כל דבר אחר שנתניהו רוצה). זו שיטה אמריקאית ותיקה: ניצור פאניקה בציבור ואחר כך נתרץ כל שטות שנרצה בכך שאנו מתגוננים מפני מושא הפאניקה.

    בנוגע לחוק הנכבה:
    ליברמן, אני מאמין לו. באמת. יכול להיות שזה הפוליטיקאי היחיד במדינה שלנו שאני מאמין לו. בדיוק בגלל זה אני כל כך מפחד ממנו.
    במקרה של החוק הזה, אני חושב שראוי לציין מה ליברמן אמר על החוק אתמול ברדיו (גלי צה"ל, אם אני זוכר נכון). הוא דיבר על כך שהצעת החוק מעולם לא דיברה על פלילים ושאין בה אזכור למאסר. היא עוסקת באופן בו עיריות ומועצות איזוריות משתמשות בתקציב אשר ניתן להן לצורך קיום חגיגות יום העצמאות. מטרת החוק המיועד, לדברי ליברמן, למנוע שימוש בתקציב שניתן לצורך קיום חגיגות יום העצמאות למימון פעילות אחרת, בפרט, למימון פעילות אשר מציינת את יום העצמאות כיום אבל.
    אם אמנם כך הדבר (וממה שאני קראתי עד כה, אין כל דרך לדעת, משום שאיננו יודעים מהם המקורות של כל העיתונאים שפרסמו שהצעת חוק כזו מתבשלת), הצעת החוק עוסקת בשימוש בתקציב שלא למטרה לה הוא ניתן. מטרה לגיטימית ואף מבורכת. אני מאמין שהצעת החוק המדוברת באמת תעסוק (גם) בנושא הזה. כאמור, ליברמן, אני מאמין לו.
    אני מחכה לנוסח הצעת החוק על מנת לשפוט. אני מאמין (בפרץ בלתי מוסבר של אופטימיות) שהתקשורת קיבלה הדלפה לא ברורה על הצעת חוק בנושא הנכבה ויצרה סיפור שלא היה קיים מעולם.

    • אתה אמיתי? הצעת החוק כבר עברה בועדת השרים לענייני חקיקה, ונוסחה ידוע. בין השאר, היא קובעת עונש של שלוש שנות מאסר על ציון פומבי של יום העצמאות כיום אבל.

    • יואב הגיב:

      לא צריך מקורות עלומים, כל הצעת חוק שמוגשת לעיונה של הכנסת מפורסמת באתר הכנסת. http://www.knesset.gov.il/laws/heb/law_main.asp שם אתה יכול לקרוא את הצעת החוק של חבר הכנסת מילר ( http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/18/458.rtf):
      "(א) לא יערוך אדם פעולה או אירוע שיש בהם משום ציון יום העצמאות, או משום התייחסות לעצם הקמת מדינת ישראל, כיום אבל או כיום צער.
      (ב) העובר על הוראת סעיף קטן (א), דינו – מאסר שלוש שנים."

    • קורא עוד יותר קבוע הגיב:

      עכשיו אתה מאמין שליברמן שיקר?

  13. ערן טרבלסי הגיב:

    אולי יש גם כמה שרים נורמליים בממשלה הזו:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3722303,00.html
    רסיסים של אופטימיות?

    • ygurvitz הגיב:

      מדברים על זה כבר 20 שנה. תודיע לי כשמשהו אכן יקרה. אגב, בהתחשב בעברה של לבנת כמפוצצת הצגות "לא פטריוטיות", לא הייתי סומך עליה בתחום.

      • ערן טרבלסי הגיב:

        "בהתחשב בעברה של לבנת כמפוצצת הצגות 'לא פטריוטיות'"
        אני לא מכיר את הסיפור, אבל אין בהכרח סתירה בין הדברים. אתה יכול לפוצץ הצגות כאדם פרטי ועדיין להתנגד לסינון ממשלתי של אומנות.

    • רז הגיב:

      גם אם זה נכון, לא הייתי מייחס לזה חשיבות רבה מדי. הצנזורה על סרטים בישראל היא סוס מת – ההחלטה המשמעותית האחרונה שלהם, לפני כמה שנים, היתה איסור על הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין". בג"ץ זרק את ההחלטה הזאת לפח, וזה היה פחות או יותר המסמר האחרון בארון של הצנזורה על סרטים בישראל. יכול להיות שיש כאן איזשהי התקדמות עקרונית כלשהי, אבל מעשית? שום דבר.

  14. ליאור גילדר הגיב:

    כרגיל פוסט טוב. לצערי (כמעט כרגיל לאחרונה) חוסר דיוק בפרטים:

    "יצוין שמודיעין כזה בדרך כלל לא קיים בזמן אמת" – לאו דווקא נכון.

    אני אומנם לא מכיר אישית את כותב הפוסט, אבל לפחות לפי מה שסיפר על עברו הצבאי וימי המילואים שלו, לא נראה לי שיש לו הבנה רחבה במודיעין הישראלי. ואני לא מתכוון למודיעין בתור קונספט אלא למתודולוגיות העבודה שלו, אמצעי האיסוף שלו ויכולות ההערכה.

    אני מכיר את הנושא קצת יותר מקרוב ויכול להעיד שבדרך כלל דווקא יש יכולות כאלו. וכן, בזמן אמת.

    (הסתייגות – מהכירותי האישית אין אלגוריתם בעולם שיכול לחזות מיקום של נפילת טיל לטווחים שאינם קצרים, נניח מעל 150 ק"מ, באיכות גבוהה, אבל אליפסת פגיעה של מספר ק"מ על מספר ק"מ בודדים בהחלט ניתן לספק, כמובן כתלות בCEP של הטיל/רקטה).

    "יצוין גם שברוב המקרים הצפויים, לגדוד לא יהיה זמן להתאמן שלושה ימים קודם לכן" – בגלל זה נערכים תרגילים בשגרה – כדי להתכונן לחירום.

    "בפרק הזמן הזה, מן הראוי לציין, כל האוכלוסיה באזור כבר היתה מתה" – לא נעים להגיד, אבל טיל נושא חל"כ שיפגע באזור מיושב בצפיפות (לדוגמא הוד השרון) יהרוג מספיק אנשים בין אם יגיע פיקוד העורף ובין אם לא, כתלות כמובן במספר האנשים שיהיו באזור ובסוג החימוש בטיל.

    • ygurvitz הגיב:

      (הסתייגות – מהכירותי האישית אין אלגוריתם בעולם שיכול לחזות מיקום של נפילת טיל לטווחים שאינם קצרים, נניח מעל 150 ק"מ, באיכות גבוהה, אבל אליפסת פגיעה של מספר ק"מ על מספר ק"מ בודדים בהחלט ניתן לספק, כמובן כתלות בCEP של הטיל/רקטה).

      למיטב ידיעתי – מנטרה: על פי מקורות זרים – יש לישראל בדיוק שתי מכונות שעוסקות. (אם תאמר לי שזה לא נכון, ובעצם גם תאמר לי שזה נכון, אתה מבצע עבירת צנזורה :-)). הן לא תעמודה בעומס של יותר משניים-שלושה טילים בו זמנית. וזאת מעבר לעובדה ש"מספר קילומטרים על מספר קילומטרים" זה שטח עצום בעיר.

      • ליאור גילדר הגיב:

        כמובן שאני לא יכול להגיב בנוגע למספר המכונות שיש או אין לישראל. אבל כבר במלחמה בלבנון ראינו שמערכות ההתראה התמודדו באופן איכותי
        (מבחינת דיוק) עם תרחישים לטווחים קצרים יותר, בהם היו עשרות איומים בו זמנית.

        אני מדבר כמובן על התראה לשיגור ונפילה ולא על תקיפת האיום באוויר. במקרה זה מדובר במשחק אחר לחלוטין.

        אכן, מספר ק"מ על מספר ק"מ הוא שטח עצום בעיר אבל זה הכי טוב שאפשר לקבל היום. ומכיוון שהפוסט מדבר על מצב תיאורטי של פגיעה בשטח, ניתן לצפות שמהר מאוד יזרמו למוקדים המתאימים של פיקוד העורף (לדוגמא על ידי צוותים מיוחדים של המשטרה ופיקוד העורף שאמורים להתפזר בערים כחלק ממלחמה שתכלול ירי טילים על ישראל) נתונים מדויקים יותר על איזור הפגיעה.

  15. החגב עומד יציב הגיב:

    מישהו כבר יכתוב בספר היסטוריה על ח"כ מילר כמבשר הראשון של ציון הנכבה כאירוע המוני ביום העצמאות.
    אני משער שהוא פיספס את השיעור על חוק הבולים במושבות האמריקאיות…

    אני חושב(ברצינות ולא בציניות בכלל) שלרמטכ"ל יש את העבודה הכי קשה היום מבחינה ציבורית: מצד אחד הוא צריך לצווח בכל ישיבת תקציב שהצ'קים לא זזים מספיק מהר לפני שלעמלקים תהיה פצצה גרעינית, ומצד שני הוא צריך לשמור על דמות המאצ'ו מול עמישראלחי. איך מאזנים שני דברים כאלה?

טראקבקים/פינגבקים

  1. יהונתן קלינגר | מה שצריך לעשות | המדרון החלקלק ואתם. ‏ :: Intellect or Insanity‏