החברים של ג'ורג'

כן, הפילו אותם

הגיע הזמן להפיל את פסלי העליונות הלבנה ולסלק את סמליה מהמרחב הציבורי

כחלק מהשינוי החברתי, המתקרב למהפכה, בארה”ב החלו מפגינים להפיל את פסלי הקונפדרציה ולדרוש להחליף את שמות בסיסי הצבא האמריקאי, שרבים מהם נקראים על שם גנרלים בוגדים שנלחמו נגד ארה”ב. מחאה נרשמה גם נגד הסרט “חלף עם הרוח”, תעמולה שזכתה להצלחה מסחררת שהיתה גורמת לליסתו של גבלס להשמט. בבריטניה הפילו כמה פסלים של בעלי עבדים, והושחת פסל של צ’רצ’יל עם הכיתוב “הוא היה גזען.” בבלגיה הסירו את פסלו של רוצח העם המלך ליאופולד השני, שהזוועות שלו בקונגו עלו כנראה על כל דבר שאירופאים כובשים עשו עד הנאצים. המהלך הזה מותקף על ידי שמרנים, גם בישראל, כסוג של “מהפכה תרבותית” נוסח סין. טענה מרכזית היא שזו “השחתה של ההיסטוריה.”

זו, במחילה, שטות. ההנחה הזו מתבססת על התפיסה השקרית, ארוכת השנים, שעל פיה הדרום היה לבן. דבר לא היה רחוק יותר מהאמת. חלק ניכר אוכלוסיית מדינות הדרום היתה שחורה; בחלק מהמדינות של הקונפדרציה, הרוב היה שחור. השחורים האלה, כמעט בלי יוצא מן הכלל, היו משועבדים. הרוב בדרום התנגד לעבדות, התנגד לבעלי העבדים, ומוטט בפועל את העבדות: כשהגיעו כוחות הצפון למדינות הדרומיות, עבדים נמלטו בהמוניהם אל קווי הצפון. העבדים שברו את העבדות לפני שהצפון – שהיו בו לא מעט תומכי עבדות ובוגדים פרו דרומיים – העביר את צו השחרור של לינקולן (שהיה מוגבל לשטחי האויב) ולאחר מכן את התיקון ה-13, שביטל פורמלית את העבדות בכל שטחי ארה”ב.

התפיסה שהדרום היה מיוצג על ידי בעלי העבדים לא היתה מקובלת אז בצפון, והיא הפכה למקובלת רק לאחר הפשרה השקטה של 1876, במסגרתה הופסק הכיבוש של מדינות הדרום והן הוחזרו בפועל לידי האדונים הישנים – שהמשיכו מסורת של דיכוי אלים של שחורים ומנהגים דמויי-עבדות (בלטה ביניהן שיטת ה-peonage, שבאמצעות שריפים לבנים חברי קו קלוקס קלאן ושופטים שנבחרו רק על ידי לבנים אילצו עבדים לשעבר לעבוד עבור אדוניהם עבור שכר שנקבע על ידי האדונים).

שחור שרואה את פסליהם של לי, בראג, פיקט ושאר בעלי העבדים חש, במידה מסוימת, כפי שהיה חש יהודי שהיה רואה בגרמניה את פסליהם של היטלר, גרינג ושאר הרוצחים והמשעבדים. הוא לא צריך לחוות את זה.

הפסלים של הגנרלים של הקונפדרציה הוקמו ברובם בשלושה גלים: שנות השמונים של המאה ה-19, כאשר האדונים החדשים-ישנים שיחזרו את המצב לפני המהפכה של 1865 (וזה מה שהיא היתה), וכדי להבהיר לכולם מי בעלי הבית בנו את הפסלים האלה. הגל השני היה בשנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר הקו קלוקס קלאן נכנס לתקופת התחיה השניה שלו; הראשונה הסתיימה כאשר הנשיא גראנט ושורה של שרי משפטים דיכאו בדם ואש את הקלאן. התפקיד של שר המשפטים נוצר על ידי גראנט במכוון כדי להלחם בקלאן וכדי להגן על זכויות האזרח של השחורים. הגל השלישי של בניית הפסלים הגיע – נסו להיראות מופתעים – בשנות ה-60 של המאה ה-20, כאשר המהלך של לינקולן וגראנט לשוויון זכויות חוקי הושלם על ידי התנועה לזכויות האזרח והנשיא לינדון ג’ונסון. המטרה, כמובן, היתה להראות התנגדות לשבירת שיטת ג’ים קרואו והדרום הישן: להזכיר מי הם בעלי הבית, מי הם "הדרומיים האמיתיים", מי חלק מההיסטוריה ומי רק סרח נסבל שלה.

פסלים אינם היסטוריה. הם סמלים של היסטוריה. הם נסיון לקבע תפיסה של מהי ההיסטוריה החשובה, נסיון שמתבצע על ידי בעלי הכוח לדחוק אחורה את ההיסטוריה של חסרי הקול. שום דבר לא יקרה אם הפסלים הללו ייעלמו. ההיסטוריה של הקונפדרציה, פשעיה מתועדים לעייפה, תשאר איתנו גם כאשר פסליו הרבים של לי, בעל העבדים שהלקה את עבדיו ומרח מלח על פצעיהם, ייעלמו – בדיוק כפי שההיסטוריה של רצח העם הנאצי תשאר איתנו גם כאשר אחרוני המוצגים באושוויץ יתפוררו.

הפסלים יעברו מן העולם, ובצדק, ואנחנו נזכור שלי – אולי האיש שזכה לרהביליטציה יוצאת הדופן והמשונה ביותר בהיסטוריה – הורה לקציניו לשעבד מחדש בשטחי הצפון שאליהם פלש עבדים נמלטים, ושלח אותם חזרה דרומה, לעוד כמה שנים של שעבוד ולעתים מוות.

נזכור? אם, קודם כל, נדע. רבים אינם יודעים, כתוצאה של היסטוריוגרפיה ארוכת שנים שמטרתה להצדיק את מה שאי אפשר להצדיק; שמטרתה לטשטש את הפשעים של 250 שנים של עבדות, הכחשת שואה שמתחזה לתיאוריה היסטורית.

אז כן, הפילו אותם. הגיעה שעתם להכנס לפח האשפה של ההיסטוריה. וזו לא רק הפלת פסלים. NASCAR, איגוד המירוצים הפופולרי בארה”ב, הכריז השבוע על איסור מוחלט על הצגת דגלי קונפדרציה באירועים שלו – דגלים שהיו נפוצים מאד עד לפני שבועיים בערך. האיגוד הגיע למסקנה, באיחור, שהדגלים הללו פוגעניים מדי לשחורים. הם מופיעים לאחרונה בעקביות באירועים של דונלד טראמפ, גם במדינות צפוניות שבהן אין שום מסורת דרומית. וזאת משום שהם לא מייצגים מסורת דרומית בפני עצמה: הם מייצגים את המסורת של עליונות לבנה.

טראמפ, הנציג של העליונות הלבנה בבית הלבן, מתנגד כמובן לכל הצעדים הללו. הוא בלם את הנסיון של מפקדי הצבא להביא לשינוי שמות הבסיסים שנקראים על שם גנרלים דרומיים. זאת למרות שאף אחד לא יינזק אם פורט בראג יהפוך לפורט עומאר ברדלי. למה הוא מתנגד? כמובן, כי השמות האלה הם סימני עליונות לבנה.

הוויכוח הזה נראה פנים-אמריקאי ולא רלוונטי לישראל. לנו, אחרי הכל, אין כל כך פסלים של בני אדם. הסיבה ששמרנים ישראלים, שרבים מהם אנשי hasbara, יוצאים נגד התיקון ההיסטורי הזה ברורה למדי: הם רואים את הדמיון הבלתי ניתן להכחשה בין הקונפדרציה, משטר גזעי למען אנשים מהמוצא הנכון, ובין מדינת ישראל. הם חוששים, ככל הנראה בצדק, שלאחר שהמהלך הזה יסתיים בארה”ב, לאחר שהתפיסה הרדיקלית-עדיין שאומרת שכל בני האדם נולדו שווים בזכויותיהם תזכה לעוד נצחונות ברחבי העולם, יגיע תורה של ישראל. אחרי הכל, היא המוצב הרשמי האחרון של קולוניאליזם ותפיסה שלאנשים ממוצא מסוים יש זכויות יתר על אחרים; היא המדינה שהחוזה שלה כתב ב”מדינת היהודים” שהיא תהיה “חלק מהמבצר האירופי נגד אסיה, מוצב של ציוויליזציה נגד הברבריות.” כדי להמנע מגורל כזה, כתב בן דרור ימיני אתמול שהשחורים אשמים במצבם. טוב, נו, הוא רגיל לכתוב את זה על פלסטינים.

כמו השליטים הערבים ב-1989, כשכל המדינות הקומוניסטיות החלו לקרוס, שליטיה של ישראל רואים בכל נצחון של שוויון ברחבי העולם איום עליהם.

בצדק, וגם יומם יגיע. למרבה השמחה, בשל האיסור היהודי על פיסול דמויות אדם, למנקי הזבל תהיה פחות עבודה כשהוא יגיע.

הערה מנהלתית: הכתיבה בבלוג הזה נעשית ללא תשלום, והיא מצריכה זמן ומאמץ ניכרים. אם אתם מעריכים את מה שנכתב כאן, אודה לכם אם תוכלו לתרום לקרן הבעת הרצון הטוב והתודה.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • Y.

    פסלים לא, אבל יש אנשים בישראל ששמם צריך להימחות מן הזיכרון הציבורי (שמות רחובות וכו׳.) נתחיל עם רחבעם זאבי.

    • Wabbit

      והינה כמה טרוריסטים שנחקקו בספר דברי הימים: שלמה בן יוסף, אליהו חכים, אליהו בית צורי ומאיר פיינשטיין. גם על שמם יש רחובות.

  • עדו סוקולובסקי

    אתה חייב להודות שיש פה בעייתיות לא קטנה. מילא גנרלים מהדרום אבל מה עם צ'רצ'יל? האם לא נכון לומר לפחות שהוא האיש המתאים כאשר היטלר איים על שלום העולם?
    אם מנצנזרים את 'חלף עם הרוח' למה שלא נצנזר את 'הסוחר מוונציה'? או את 'אילוף הסוררת'? יצירה אחת היא אנטישמית והשנייה מיזוגנית. בעצם רוב הספרים של ז'ול וורן שקראתי בילדותי לא עוברים היום את מבחן הפוליטיקלי קורקט. אגב, הבנתי שאפילו אצל מארק טווין המילה 'ניגר' מופיעה בלי סוף בספר 'הקלברי פין' (קראתי רק בעברית אז אני לא יודע בוודאות).
    וכן, כמו שכתב כאן המגיב שמעלי. את רחבעם זאבי הייתי בשמחה מוחק, לא מהזיכרון – צריך לדעת את העבר – אבל יום למורשתו או גשר על שמו זה באמת יריקה בפני יותר מדי אנשים ונשים.

    • Y.

      הקלברי פין הוא עניין נפרד. מרק טוויין ידע בדיוק מה הוא עושה ואת כוחה של המילה הזאת. כל זה הוא שהוא מציג דמות של נער דרומי, שגדל בתוך הגזענות, וגובר עליה מתוך טוב לבו ומוסריותו הטבעיים. הוא מצייר תמונה ריאליסטית של המקום והתקופה, כולל את האכזריות המילולית ואף המעשית שבהם.

      גנרלים גזענים מהדרום לא עשו כל טוב שבשלו יזכרו אותם. כל מה שהם עשו זה להגן על ממשלת העבדות. את צ׳רצ׳יל יש הרבה סיבות לזכור לטובה, וכן את שייקספיר ווורן.

      אני לא הייתי אומר שמצנזרים את ׳חלף עם הרוח׳, אבל אם הוא מגעיל יותר מדי אנשים, אז יש מקום לדון באם להציג אותו בפומבי ולהתעלם מהצד המגעיל. כנ״ל לני ריפנשטאל וריכרד ואגנר. את ואגנר לא החרימו בגלל תקינות פוליטית, אלא מפני התחשבות בטראומה של מאות אלפי ניצולי שואה. זה לא זניח.

    • G.

      אנשים השמיעו את קולם במחאה וכתוצאה מכך גוף פרטי כלשהו הסיר אותו מהספרייה שלו. אפשר לא לאהוב את זה, אבל אני לא רואה איך אפשר לתקוף את הדבר הזה עם טיעון שמרני.

    • Peleg Bar Sapir

      אני מניח שזה תלוי בקונטקסט, לא? עבור אזרחים מתת היבשת ההודית, צ'רצ'יל הוא לא בדיוק דמות הירואית, אלא מישהו שאחראי למוות של מליונים (הרעב הבנגאלי של 1943), ולפני זה לקח חלק מרכזי בשיעבודה של כל תת הישבת.

  • Shimi

    אחח, איזה שקט בלי אישרגיל.
    הטירטור של הקומפרסור מתחת לחלון פסק סוף סוף.
    תענוג.

    • G.

      אין ברירה, נצטרך לקחת תורות בלהיות הימני. מי יתחיל בלצטט את תומס סואל?

    • אמיר פכר

      אתר פוליטי + שקט = שעמום
      והדרדרות של המוח. טוב וחשוב לאתגר את התפיסות והאמונות.
      עדיף ע"י אנשים כנים ורציניים, ואבל באין ציפור שיר…

      • שחר כ.

        אמרתי לכם

      • Wabbit

        הינה תראה, למעלה הייתה אי הסכמה בנוגע לצ׳רצ׳יל, שני הצדדים הציגו את עמדתם בצורה מנומקת ואינטיליגנטית, בלי לעייף את כולם אחרי שלושה משפטים. הדרדרות של המוח זה לנהל דיונים אינסופיים עם אידיוט, ותודה לאל שזה מאחורינו. למי שמתגעגע – חופש הדיבור של אישרגיל נתון לו בכל אתר אחר באינטרנט.

        • דג מחוף הפלופונסוס

          שלומות, אישרגיל כאן.
          אני מכבד את החלטתו של יוסי לזרוק אותי מהבלוג ואמרתי לעצמי שלא אפתח יוזר חדש. זו ההזדמנות להתנתק מעט מן השיח הפוליטי שלא תמיד מטיב עם הנשמה.

          עם זאת, אני רואה כי ההשתלחויות החוזרות נגדי, ההשמצות, והלעג לא פסקו, גם אחרי שאני כבר מזמן זרוק ומנוע מלהגיב.
          זו התנהגות פחדנית ונלוזה, במיוחד כאשר היא נעשית מאחורי שם בדוי.
          בויכוחים שלי פה אני נמנעתי מלבצע מתקפות אישיות על בר-הפלוגתא שמולי (אולי לפעמים מעדתי בזה, אחרי הכל אינני צדיק), אבל לצערי זה לא היה הדדי כלל וכלל, שכן זכיתי לכל מיני "כינויי-חיבה" שונים ומגוונים באופן תדיר.
          אציין שיש פה גם יוזרים שהמשיכו להשמיץ אותי גם אחרי שהם טענו שהם חסמו אותי. דהיינו, הושמצתי וזאת מבלי שהם קוראים כלל וכלל את דבריי. אני מוצא את ההתנהגות הזו משונה, מין סוג של נקמנות ילדותית.

          שלא תחשבו שאני נעלב. נהפוכו. אני מבין שבמהלך הויכוחים שהתנהלו השארתי על אנשים חותם כה חזק שהם נאלצו לפרוק את הזעם שלהם כלפי פעם אחר פעם. זה קרה בדרך כלל אחרי שהם "התעייפו" ממני.

          בכל מקרה, נהנתי להתווכח פה עם האנשים, היו פה דיונים מעניינים ביותר.
          חרה לי מעט שיוסי רשם בטוויטר שלו שאני "טרול שחוזר על הטקסטים שלו" (והוא רשם זאת גם על מני זהבי, אשר גם אותו הוא זרק).
          הטקסטים שלי, למרות היותם ארוכים ומקיפים, בסופו של דבר כן מתייחסים לנושא המדובר וכן נאמרים בטון רציני. יוסי אף השתמש בביטוי "העתק-הדבק". מעולם לא העתקתי-הדבקתי דבר, אלא אם צוטטתי מתוך לינק.

          ודרך אגב, ככה על הדרך, יוסי טעה באומרו כי סעיף 77.2 באמנת האו"ם שולל את סעיף 80. יוסי גם טעה שהסעיף לא קשור לפלשתינה, יש ציטוט של בן-גוריון מתוך ועידה באו"ם שמוכיח כי שתי הטענות לא נכונות. חפשו בגוגל.

          להתראות.

  • Pingback: אם תפגשו את אפלטון בדרך, הרגו אותו | החברים של ג'ורג'()

  • Giliak Hobson

    https://youtu.be/QOPGpE-sXh0
    הנה מישהו שמסכים איתך