החברים של ג'ורג'

הבוקר שאחרי: הערות פזורות

היה שווה? הכשלון הגדול ביותר של מערכת הבחירות הזו, להוציא אולי בנימין נתניהו, הוא שלי יחימוביץ'. היא קיבלה מפלגה של 13 מנדטים, מול ראש ממשלה לא אהוד בלשון המעטה, אחרי תקופת מחאה חברתית בולטת מאד, והצליחה להגדיל את מספר המנדטים בשניים בלבד. (כן, אני יודע שבקרב תומכיה נהוג לטעון שהיא העלתה את מספר המנדטים משמונה, כשהם סופרים את מספר המנדטים שערקו עם ברק; תרשו לי לא להתייחס להבל הזה, כי לעצמאות מעולם לא היה קיום משלה והיא אף לא התמודדה בבחירות.) היא התעקשה לגרש את הגרעין השמאלי מהמפלגה שלה, ואחר כך עשתה סיבוב פרסה והודיעה שהיא לא תשב עם נתניהו. התוצאה היא שיחימוביץ', למרות תנאי פתיחה מצוינים – קדימה התפרקה לרסיסים – הצליחה לקבל פחות קולות משקיבל בשעתו עמיר פרץ. אירונית, יש מצב שאפילו הסכם העודפים שלה עם "יש עתיד" – הסכם שיחימוביץ' התעקשה לחתום למרות שהיסטורית ההסכם נחתם עם מרצ; עד כדי כך היא רצתה להוכיח שהיא לא שמאלנית – שיחק לרעתה. על פי הדיווחים שמגיעים בעת כתיבת הפוסט, מפלגת העבודה כבר מתחילה בנוהל גמל שלמה הקבוע שלה, קרי אכילת הראש של ראש המפלגה בעקבות בחירות.

המלך מת, יחי…: הכינוי של "טיים" לנתניהו, "קינג ביבי," כנראה עלה לו לראש. הוא הצליח לאבד בין 11 ל-12 בעקבות האיחוד עם ליברמן. זו היתה, במידה רבה, הצבעת אי אמון של הציבור הישראלי בראש הממשלה שלו. כאן חשוב לציין שתי נקודות: ש-31 המנדטים (ואני מעריך שהליכוד יאבד מנדט לבנט או ללפיד בעקבות קולות החיילים) של הליכוד הם לא באמת 31 מנדטים. בקרוב, ליברמן יודיע על פיצול הרשימה, כפי שאמר שיעשה עוד קודם לבחירות, ונתניהו יישאר עם 20 ח"כים, פלוס מינוס. הליכוד איבד שבעה מנדטים, ליברמן איבד חמישה – וכנראה היה מאבד יותר אם לא היה מגיע לדיל מוצלח כל כך מבחינתו עם נתניהו. הסכינים צפויות להשלף גם בליכוד בקרוב, במיוחד אחרי שנתניהו כפה על המפלגה את הדיל עם ליברמן. במצב רגיל, ההתקפה העיקרית היתה כנראה מגיעה מכיוון גדעון סער, אבל הוא מסובך עד ראשו בכשלון הקמפיין הזה, כך שתפקיד הסכינאי תפור דווקא על בוגי "משה" יעלון. כלומר, כשנתניהו מגיע להרכבת קואליציה, הוא מגיע עם מפלגה שהגודל שלה שווה, פחות או יותר, לזו של לפיד. מה שמוביל אותנו ל…

אם לא עכשיו, אימתי? את המחלה של הפוליטיאה הישראלית אפשר כעת לאבחן בקלות: תסמונת יאיר לפיד. בין 19 ל-20 מנדטים, כשישית מהאלקטורט, הצביעו לאדם שמעולם לא החזיק בעמדה שהוא לא יכול היה לסתור, שרוב החברים ברשימה שלו לא מוכרים לציבור, שתיאר את עצמו כנציג המעמד הבינוני בעודו יושב היטב בתוך האלפיון העליון. הציבור, שרצה מזור מהגזירות הניאו-ליברליות, בחר באדם שרוצה להפריט אפילו את מערכת החינוך. הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.

בסופו של דבר, לפיד קטף את קולות המרכז: את הפירות העזובים של קדימה, אלה שלא נאספו על ידי ציפי לבני. הוא הצליח לעשות את מה שלא הצליחה לעשות יחימוביץ': לפנות לאנשים שלא היו מוכנים יותר להצביע לנתניהו. אמנם, הטמבלים האלה יגלו בקרוב שהם דווקא הצביעו נתניהו, אבל זה כבר סיפור אחר.

השאלה הגדולה היא האם לפיד ינסה בעצמו להקים ממשלה: האם ידרוש מהעבודה, מלבני וממה שנשאר מקדימה (אם יישאר ממנה משהו אחרי קולות החיילים) להודיע לנשיא שהוא האיש שעליו הם מטילים את הקמת הממשלה. מצד אחד, זו ממשלה בלתי אפשרית. ללפיד אין ממשלה בלי הערבים, ומר קונסנסוס לא יהיה מי שישבור את הטאבו ארוך השנים שאוסר על צירופם לממשלה. מצד שני, לנתניהו אין ממשלה בלעדיו. מצד שלישי, לפיד צריך לדעת שלא יישאר ממנו דבר אם הוא יילך לאופוזיציה. אם הוא ייכנס לממשלה, הוא יישחק גם שם, ונתניהו – שיודע לעשות רק דבר אחד בחיים, וזה לפרק את המפלגות של יריביו – יאכל את המפלגה הלא ברורה והלא מגובשת שלו תוך חצי שנה. הוא לעולם לא יקבל מספר כזה של מנדטים, לעולם לא יגיע כל כך קרוב לראשות הממשלה. האגו של לפיד גדול מספיק כדי שהוא יחליט להמר על זה, למרות שלא ניהל מימיו דבר. ניחוש: הוא ינסה להגיע לדיל רוטציה עם נתניהו. נתניהו יסכים, וילך לבחירות בתואנה כלשהי לפני שיגיע תורו של לפיד. בדרך, השניים ירמסו עוד קצת ממה שנותר ממדינת הרווחה הישראלית. "יש עתיד" תתרסק

יום כיפור? הייתם רוצים: הסוקרים, כרגיל, פספסו את התוצאות. אף אחד לא חזה את העליה של לפיד או את הירידה של הליכוד. זו לא הפעם הראשונה. ב-2009, כל הסוקרים חזו נצחון לליכוד; קדימה של לבני זכתה במספר המנדטים הגדול ביותר. ב-2006, הסוקרים לא ראו את הגימלאים עד יום או יומיים קודם לכן – ולא חזו נכון את ההצלחה שלהם. על מה שקרה ב-1996 אני אפילו לא רוצה לדבר.

בכמעט כל מערכת בחירות, הסוקרים שלנו טועים. כשהם טועים, הם גם מטעים. הם יוצרים ציפיות ואומרים למי יש סיכוי ולמי אין. בחלק גדול מהמקרים הם לגמרי לא מדויקים. הסוקרים הישראלים הם לא נייט סילבר, הם לא מתקרבים לשמץ מן המדעיות שלו. וכשטעויות כאלה קורות פעם אחר פעם, זו לא הפתעה, זה לא "יום כיפור של הסקרים": זה אז'ינקורט, טבח מסיבי וידוע מראש בגלל שימוש באותן שיטות שנכשלו פעם אחר פעם בעבר. התקשורת הישראלית צריכה לשקול ברצינות להפסיק להשתמש בסקרים, עד שהם יראו שהם השתנו בצורה ניכרת. כרגע אין להם תמריץ לזה.

התשקורת: אבל מי שנמצא במצב גרוע יותר מהסוקרים, היא התקשורת הממסדית הישראלית. הפרשנים שלה, פחות או יותר בכל עיתון, האכילו אותנו במשך חודשים בבולשיט על כך שהבחירות הללו מכורות מראש, "משעממות," שהנצחון של נתניהו ידוע מראש, שאין כאן מה לראות, לכו הביתה. אם העיתונאים היו עושים את תפקידם ולא מתמכרים מראש לנראטיב של נתניהו, כי זה בדיוק מה שזה, יכול להיות ששיעור ההצבעה אכן היה גבוה יותר. לא היה צריך הרבה: רק עוד חמישה-שישה אחוזים, והמפה הפוליטית היתה יכולה להתהפך.

חשוב לציין שזו לא הפעם הראשונה שהתקשורת משחקת תפקיד כזה. עם כל הדימוי השמאלני שלה, היא היתה לגמרי בצד של שרון בבחירות 2003, כשהיא שרה שירי הלל לדימוי הקילר שלו, ועל מה שקרה עם אולמרט ב-2006 בכלל לא כדאי לדבר. אפילו כלי התקשורת שעיינו את נתניהו, כמו "ידיעות אחרונות," שיתפו פעולה עם התפיסה שהבחירות בכיס שלנו.

למרבה המזל, לא כל הבוחרים שמעו על זה. אבל צריך לזכור את זה בפעם הבאה, כשיציבו לכם נראטיב דומה. והפעם הבאה, בהתחשב בתיקו הנוכחי, יכולה להיות קרובה מאד.

חזרו הביתה: להוציא לפיד, נראה שהמנצחת הגדולה של הבחירות היא מרצ. היא התחילה את הקמפיין כשהיא מתקשה להתרומם מעל שלוש המנדטים שלה, כשיש דיבורים שאפילו אותם היא לא עוברת. היא מסיימת אותם, למרות נפילות מזעזעות מבחינת הקמפיין שלה, עם כוח גדול פי שניים, ועם יושב ראש שהפגינה קור רוח ושליטה לאורך כל מערכת הבחירות. בלי היסטריה, בלי פניות פרסה, ובלי להתפשר על עמדות בסיס No Drama Zahava הצליחה לממש את הסיסמא ולהחזיר את השמאלנים הביתה. לצידה עמדה העובדה שמרצ תמיד היתה, במובנים רבים, מפלגה עם ראשים רבים, וההיעדר המובהק של פולחן אישיות גרם לכך שנוזלים מסוימים לא עלו לה לראש. כך צריך. ועכשיו, לעבודה.

ועוד דבר אחד: שווה מאד לקרוא גם את פוסט פוסט-הבחירות של שלום בוגוסלבסקי, כאן.

הערה מנהלתית: בימים האחרונים התקבלה תרומה בקרן הבעת הרצון והתודה. אני רוצה להודות בזאת לתורם.

(יוסי גורביץ)

נהניתם? ספרו לחבריכם:
  • Facebook
  • Google Bookmarks
  • email
  • RSS
  • Twitter
  • אלעד

    וזה מה שאני כתבתי היום בבוקר (לאיזון אחרי הפוסטים העגומים של אתמול בלילה):
    בוקר של היום שאחרי, כמה נקודות חיוביות בכ"ז:
    1. מרצ הכפילה את כוחה. עכשיו 5% מהח"כים יעשו עבודה של 100% בשמירה על ערכי הדמוקרטיה.
    2. עוצמה לישראל לא נכנסה. כלומר אפילו לציבור בישראל יש חסם תחתון.
    3. נתניהו הובס. בפעם השנייה, אחרי 1999. כלומר בכל פעם אחרי קדנציה שלו כראש ממשלה, העם שופט אותו ו- finds him wanting.
    4. יש עשרים ושש נשים בכנסת. זה עדיין לא שישים ואחת. שמונה מהן מגיעות מיש עתיד ושלוש הן ראש הסיעה שלהן. לא בטוח שזו התקדמות, אבל נניח שכן.
    5. אחרי שהליכוד ביתנו יתפרק חזרה לליכוד וישראל ביתנו, לליכוד יהיה רק מנדט אחד יותר מל-יש עתיד. פתאום לא כל כך ברור שצריך להמליץ על נתניהו לנשיא המדינה.

    • יואב

      כמה תיקונים:
      נתניהו לא הובס, ואם כבר, הפעם השניה שנתניהו הובס הייתה ב2006 מול קדימה ואולמרט עם 12 מנדטים. קשה לומר על מי שעומד בראש סיעה של 31 מנדטים (כן, משולבת..) שהוא הובס.
      בהמשך לזה אין לישראל ביתנו סיבה מיוחדת להמליץ על יאיר. כדי שהם יכנסו לממשלת מרכז שמאל שהבוחרים שלהם מתעבים, רק כדי לפרוש ממנה בתרוצים? יקראו להם זגזגנים, בוגדים בערכים ותבוסתנים. עדיף להם להתפלג מהליכוד, להמליץ על ביבי ולהחזיק אותו קצר

      • בבחירות האחרונות לישראל ביתנו היה גם מצע חברתי: תואר ראשון חנם, נשואין אזרחיים (ליברמן הצביע בעד הצעת החוק של הורוביץ לנשואין אזרחיים גם ללהט"בים), והם גם תמכו בחלופי שטחים נרחבים במסגרת שתי מדינות לשני עמים. הם יוכלו להחליט שהתנאים מכתיבים מתן דגש על המדיניויות האלה.

        • סלבה

          ישראל ביתנו לא באמת עשתה משהו חוץ מלתת לליברמן להפליץ לתוך מיקרופון כשהעולם מקשיב.

  • בטטה

    אני חושש שהרבה אנשים לא הבינו מה קרה כאן.
    נתניהו עשה כאן תרגיל שהיה חביב על בן גוריון בשנות החמישים.למפאי הייתה בעייה עם ציבורים שונים (עולים,ערבים,ספרדים ותיקים)שלא רצו להצביע לזקן אבל לא רצו או פחדו להצביע ליריבים של מפאי.
    ב.ג הקים רשימות קש של מועמדים עצמאיים עאלק שקלטו את הביצים העזובות ויום אחרי הבחירות הצטרפו למפאי.
    זה מה שביבי מצד אחד והטייקונים מצד שני עשו. הם הריצו את לפיד שיאסוף את הקולות של קדימה,מאוכזבי הליכוד שגם לא רצו להצביע לעבודה או למרץ ועכשיו הוא מצרף אותו לקואליציה .
    ואם אפשר על הדרך לדפוק קצת את בנט שנוא נפשה של המלכה שרה ואת ש"ס שמזה שנים דופקת את הליכוד אצל המזרחיים אז למה לא .
    מה שצריך עכשיו זה כמאמר האמרה הידועה "מערכת הבחירות הסתיימה התחילה המערכה הבאה " לשנס מתניים ולהתחיל בחריש עמוק על מנת שמפלגות הורסאצ'ה והאיב סאן לורן יעלמו מהנוף יחד עם איש הביבים .

    • סלבה

      אתה יוצא מנקודת הנחה שכל האנשים האלה כאילו רצו להצביע לעבודה או מרץ או כל "מפלגה אמיתית" אבל לא עשו את זה בגלל טריק שגרם להם להצביע ללפיד וזה פשוט לא נכון.

      ההצבעות האלה של תרנגולת חסרת ראש מראות על בילבול ורצון להתנער מביבי אבל זה ממש לא אומר שאנשים האלה מוכנים להצביע לממשלת שמאל.

      • בטטה

        כנראה שלא הבנת. אמרתי בפרוש שהיהיר אסף את קולות מצביעי קדימה,קצת ליכודניקים מאוכזבים שגם לא רצו להצביע לעבודה ובטח לא למרץ .מדובר היה במבצע לאיסוף ביצים עזובות.
        ואני עדיין סבור שהיהיר הוא בסך הכל "קוף" של ביבי והתיקנים

        • לא בטטה

          אני לא סוקרת ולא מתבססת על סטטיסטיקות מקיפות, אבל מעדות אישית אני יכולה להגיד שאתה טועה לפחות חלקית. אני מכירה שלושה מצביעי מרצ פוטנציאליים (כלומר, זיהו את עצמם כשמאלנים, אמרו שהמפלגה מייצגת אותם בצורה טובה, ולא נרתעו מהדעות שלה או מזהבה גלאון המושמצת שלא בצדק) שהצביעו לפיד כדי "לשנות מבפנים" ו"למתן את ביבי". נכון שזה לא כמו הסחף הגדול של "ציפי או ביבי" ב-2009 אבל אני בטוחה שחוץ מהשלושה שאני מכירה יש עוד כמה כאלה. לא מעט אפילו. ככה שיתכן שגוש השמאל היה יכול להרוויח עוד כמה מנדטים, לו אנשים היו מפעילים קצת את המוח.

  • MuyaMan

    יש לי כמה הסתגויות, אבל אני אכתוב בעיקר לגבי הסקרים. כמו שזה נשמע ממה שאתה כותב, הם עושים חרא של עבודה, אבל האמת שאני לא חושב שיש להם אפשרות לעשות משהו יותר טוב. עם כל הכבוד לנייט סילבר (ויש כבוד), האיש עובד במערכת דו מפלגתית, וזה עולם אחר לגמרי. פה, קרוב מאוד לבחירות כרבע מהאלקטורט עוד לא החליט מה הוא הולך להצביע — וזה לא שיש להם אחת משתי אופציות: יש להם משהו כמו 5 אפשרויות שונות. האנשים שקמו ביום שלישי והחליטו להצביע לפיד היו יכולים בהסתברות דומה לקום ולהחליט להצביע ללבני, ארץ חדשה, עלה ירוק ואפילו מר"צ; הם היו יכולים גם להחליט לוותר ולהשאר בבית. ההחלטה הזאת היא במידה רבה שרירותית ו/או תלויה בגורמים של הרגע האחרון, ולצפות לזהות אותה כמעט שבוע מראש זה באמת קצת לא סביר.

    יש כאן קבוצה גדולה שלא מוצאת את עצמה בפוליטיקה הקיימת. הם אמנם עושים צרות בעיקר לפוליטיקאים (יותר מ-40% מהכנסת הנוכחית הולכת הביתה!), אבל גם הסטטיסטיקאים לא ממש יודעים איך לאכול אותם.

    That said, הסקר האחרון של ידיעות ניבא את התוצאות כמעט במדויק, עם 32 לליכוד, 17 לעבודה, 12 לבית היהודי, 6 למר"צ ועוד הרבה צליפות מדוייקות או כמעט-מדוייקות. הם אמנם פספסו את ההתכנסות של המתלבטים ללפיד אבל זה,כאמור, מסיבות סבירות. זה שבמערכת שלנו הבדלים כאלה יוצרים הבדל של שמיים וארץ בהשלכות זה באמת כבר לא אשמתם…

    • ארד

      נכון, ויש להוסיף: נייט סילבר עצמו לא עושה שום סקרים. סילבר בסך הכל משקלל את התוצאות של כל הסקרים ועוד כמה גורמים שהוא מכניס למשוואה על סמך ניסיון העבר. מה שמשחק לטובתו הוא שבארה"ב יש כשלושים חברות שעושות סקרים, ולכן השקלול של כולן מצמצם מאוד את טעות הדגימה. לכן ממש לא הוגן להשוותו לסוקרים בארץ. בסך הכל, הסוקרים שלנו די קרובים למציאות, וצריך פשוט להביא בחשבון שבמערכת הישראלית אי אפשר לנבא את הכל.

      • נו, שניכם רק מחזקים את דברי גורביץ.
        אם הסקרים בארץ לרוב לא עובדים, תהיה הסיבה אשר תהיה, ותחת זאת רק עושים נזק – בשביל מה אנחנו צריכים אותם?

      • מצד שני, אם מסתכלים על גושים ולא על מפלגות, אז ישראל היא גם פחות או יותר דו-מפלגתית. הסקרים ניבאו בממוצע 64-56 לימין, והתוצאות הן נראות כמו 60-60. עם גדלי המדגם של כל הסקרים ביחד, זאת טעות של 3-4 סטיות תקן.

        • עמית

          המפלגות הערביות הן לא באמת חלק מגוש השמאל והמפלגות החרדיות (בפרט יהדות התורה) הן לא באמת חלק מממפלגות הימין. אם כבר אפשר לעשות חלוקה – גוש ימין, גוש שמאל, ומפלגות סקטוריאליות.

  • והנה שני הסמט שלי:

    טוב, נתחיל מהדברים הטובים:
    * ביביהו והאידיוטים שלו נחלשו משמעותית ולמעשה נחלו כישלון.
    * נפתוליני קיבל 11 מנדטים ולא 15-16 כמו שנדמה לרגע.
    * מרצ חזרה ל-6 מנדטים, גודלה הטבעי. אם הקמפיינים שלהם היו פחות גרועים יש מצב שזה היה עולה ל-7-8.
    * המפלגות של חיים אמסלם ואמנון יצחק גרעו איזה מנדט-שניים מש"ס. קיוויתי שלפחות אחד מהם יכנס לכנסת רק בשביל לעשות לש"ס את המוות, אבל לא נורא.
    * סתיו שפיר, מיקי רוזנטל, מרב מיכאלי נכנסו לכנסת. גם איציק שמולי נכנס, ואני מקווה שיוכיח בכל זאת קצת עמוד שדרה.
    * עוצמה לישראל נשארו מחוץ לכנסת. פאק יו.

    והנה הדברים הרעים:
    * ביבי עדיין פאקינג יהיה ראש ממשלה. הגהינום של ארבעת השנים האחרונות ימשך.
    * 19 מנדטים(!!!) קיבלה בלורית חסרת כל ניסיון ציבורי, פרלנמטרי, או ביצועי. יהיר לפיד הוא חבר של טייקונים, מגה-קפיטליסט בעצמו, וחסר עמוד שדרה באופן כללי. הציבור אכן מטומטם, והוא אף יותר מטומטם אם הוא חשב שהצבעה ללפיד מבטאת איכשהו את עקרונות המחאה החברתית.
    * אחוז ההצבעה היה עדיין נמוך – 66.6%. לשליש מהמדינה לא אכפת אם הם על אפולו 11 או על הטיטאניק.
    * שלי יחימוביץ' נכשלה אחושילינג. היא זגזגה בצורה מאוד לא חכמה ולא הצליחה להדגיש את רוח ההתחדשות של המפלגה, או למצב אותה כאלטרנטיבה אמיתית לליכוד. הסיכוי האמיתי היחידי שלה לדעתי היא ללכת לאופוזיציה, ולא סתם – אלא להיות אופוזיציה מהגהינום לנתניהו. רק אז, אולי, תוכל לצבור מחדש את הקרדיט שבזבזה.
    * ארץחדשה בחוץ. ליבי היה אתכם, אבל השכל לא. מזל.

    היידה לאופוזיציה. לעשות לביבי את המוות.

    • אלכס ז.

      "גם איציק שמולי נכנס, ואני מקווה שיוכיח בכל זאת קצת עמוד שדרה."

      אתה רציני?! האיש עשה קריירה מלמכור את התומכים שלו. אם יש משהו שהוא למד זה שדילים ובגידה בציבור התומכים משתלמת מאוד.

  • עדו

    לגבי הטמטום הציבורי: עמדתי כמה שעות עם חולצת.מר"צ ומכיוו שהיה משעמם (במודיעין אין ערסים שצועקים קללות ) נכנסתי לשיחה עם הנציג של יאיר לפיד. "תגיד",הוא שאל ,"אתה רוצה ממשלת ימין – חרדים?"

    צריך להבין שהבעיה האמיתית היא שכולם ידעו מראש שנתניהו יהיה רוה"מ הבא. אם כבר אנשי נתניהו יכעסו על התקשורת שהרדימה את הדטח. הסיבה לכישלון השמאל נעוצה בין היתר באותם חוכמים דהצביעו למפלגות איזוטריות ואולי זרקו לנו מנדט או שניים לפח. כל הכבוד לכם, חזרתם על שגיאות הימין מלפני עשרים שנה.

    • דני

      כמה מפלגות שמאל לא עברו את אחוז החסימה? המצביעים של ארץ חדשה ועלה ירוק הם די א-פוליטים ומיעוטם היה מצביע למרצ או בכלל טורח להתייצב בקלפי. את מצביעי דעם אפשר היה להכניס לתא טלפון.

      הימין פספס יותר: עוצמה לישראל, הרב אמסלם ואמנון יצחק.

    • אלכס ז.

      "במודיעין אין ערסים שצועקים קללות"

      כמה שאני מקנא בך. מסביב לדירה שלי התבצרו ליכודניקים וש"סניקים.

      • עדו

        מצד שני גם אין פה חיים כל כך…

    • מגיב מזדמן

      ההצבעה למפלגות נישה בבחירות האלה שיחקה דווקא לידי השמאל-מרכז, כנראה בגדול. עוצמה לישראל לבדה זרקה לפח (לפחות בינתיים, יש עוד סיכוי לתמיכה גבוהה בקרב החיילים) קצת יותר משני מנדטים של הימין, כנראה מבנט. עם שלם – שאמנם זכתה לאהדה מסוימת בשמאל-מרכז, אך ניכר מהאופן בו הלחיצה את ש"ס מהיכן בא הרוב הגדול של תומכיה – וכח להשפיע חיסלו ביחד יותר משניים על חשבון דרעי. לעלה ירוק יש משום מה תדמית של מפלגת שמאל, אבל היא לכל היותר נטולת הזדהות ובבחירות האלה הצטרפו אליה דווקא הרבה ימנים לאחר שניסתה למצב את עצמה כמפלגה ליברטריאנית; אני מוכן להמר שהיא דפקה את הימין יותר מאשר את השמאל, אולי הרבה יותר. עוד גורם קטן היא מפלגת הישראלים, שסביר להניח שכל מצביעיה הם נוטשי ליברמן; הם הורידו לו בערך 0.7 מנדטים. רק ארץחדשה היא באמת מפלגה שמצביעיה שמאלנים, ובואו נאמר שגם הירוקים. בצירוף דע"ם והפיראטים, כולן ביחד לא מגיעות אפילו למנדט וחצי.

  • יהושאפט

    נתחיל בטוב: הכפלת כוחה של מרצ וסיכוי לאופוזיציה חזקה ולוחמת, סוף סוף, אם שלי תרים את הכפפה (ואין לה ממש ברירה אחרת). גם הדתיים יצטרפו בשמחה למאמצים להפלת הממשלה.
    נמשיך ברע: ממשלת ימין חילונית ברובה (ביבי-בנט-נתניהו). סיכוי כלשהו ל"שוויון בנטל" – מה שזה לא יהיה, מקווה שהכנסת החרדים למעגל העבודה, מהלך מבורך בעיני – וכן סיכוי לשיפור בדיור ומעמד הביניים ואולי חקיקה אזרחית חיובית כלשהי (ברית זוגיות?), אך במקביל החרבת התקשורת, מערכת המשפט ובאופן חלקי גם החינוך. לגבי אופק מדיני אין מה לדבר; יהיה כהראה סיפוח חלקי או לפחות עיבוי גושי התנחלויות גדולים. תרגום חופשי: עוד אינתיפאדה.

    (זה בהנחה שאני מאמין ללפיד והוא יהיה שר האוצר או משהו)

    יכול להיות יותר גרוע, אבל זה לא מנחם אותי.

  • דני

    יש עוד תומכי מרצ שחושבים שעלייתה של מרצ היא חסרת משמעות? אמנם עלייתה של מרצ אישית עושה לי טוב, וגורמת לי להרגיש לי פחות בודד. אז יופי, היא חזרה למה שהיתה בבחירות 2003. מה זה כבר משנה?

    מפלגת העבודה מחכה עכשיו לגבי אשכנזי. אין מה לעשות, עיתונאית אשכנזייה סוציאליסטית אינה מסוגלת לפנות לקהלים רחבים מדי בציבור הישראלי, גם אם היא לא מדברת על הכיבוש.

  • דניאל

    "הציבור, שרצה מזור מהגזירות הניאו-ליברליות, בחר באדם שרוצה להפריט אפילו את מערכת החינוך. הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם."
    או שאולי הציבור מאס ביוקר המזון, יוקר הדיור, שוק מונופוליסטי חסר תחרות ואוכלוסיות גדולות שלא עובדות אבל חיות על חשבון אחרים?

    יוקר המחיה בארץ הולך יד ביד עם הריכוזיות וחוסר התחרותית במשק.
    לובי חקלאי חזק של מפלגת העבודה ומרצ כפה על אזרחי ישראל לקנות רק תוצאת כחול לבן, אפילו אם היא פחות איכותית והרבה יותר יקרה.
    מונופול הקרקעות של המנהל מחזיר ב93% מהקרקעות במדינה, ולא מאפשר בניה פרטית, מוודא שבכוח יהיה מחסור בדיור בישראל, והמחירים יזנקו.
    ומה המזור שמרצ הציעו ליוקר הדיור?
    מתן משכנתאות בלי הון עצמי. צעד שהכניס את ארה"ב לבועת נדלן ומשבר כלכלי חמור שנמשך עד היום.

    בבועה התל אביבית אולי נדמה לאנשים שלציבור נמאס מה"ניאו ליברליות" (תמיד תהיתי אגב, מה ההבדל בין ניאו ליברליות לסתם ליברליות?) – אבל במציאות, לציבור נמאס מקבוצות האינטרסים שחוגגות על חשבונו. כמו הועדים בחברת החשמל ובנמלים, קצבאות לחרדים, או לובי חקלאי שמייקר לכולנו את המזון.
    אם בזמן שהעם צועק "הקוטג' יקר לי" השמאל צועק: "אנחנו עדיין לא נרשה לכם לייבא קוטג'", אתה לא יכול להתפלא שהעם מצביע למי שנתפס כתומך שוק חופשי

    • אלכס ז.

      אל תשכח את תשובה והטייקונים שעושים תספורת עלינו ומקבלים מתנות בשווי של מיליארדים מהעבודה, מר"צ ו…
      רק רגע אחד. אלו שנתנו את המתנות הגדולות בתולדות המדינה ביותר לציבור המצומצם ביותר הם דווקא אותם כלכלנים בעיני עצמם שמספרים לנו על חוסר התחרותיות במשק. אם הייתי אדם חשדן הייתי עוד חושב שכל הדיבורים על שוק חופשי והוועדים הרעים הם בסך הכל אופיום להמונים (וזה מבלי להכנס לבעיות הכלכליות והסוציו-כלכליות שיש בתפיסה הזאת).

      אגב, אם אתה רוצה לדעת מה ההבדל בין ניאו ליברליות וליברליות תקרא קצת את אדם סמית'. הליברליזם שלו הרבה יותר קרוב לסוציאליזם מודרני מאשר לניאו ליברליזם.

      • עמית

        איזה כלכלנים תומכי שוק חופשי תומכים בתספורות לטייקונים? נראה לי אתה קצת מתבלבל.

        • אלכס ז.

          כתבתי "כלכלנים בעיני עצמם". כלומר, לא באמת כלכלנים (למרות שיש כמה כלכלנים שעברו מבנק ישראל ומשרד האוצר אל הטייקונים ושינו את עמדותיהם בהתאם).
          כל מה שאני אומר זה שאם אתה תומך ברטוריקה נבובה שקיימת (לפחות בזירה הפוליטית) רק כדי לשרת את בעלי ההון, אל תתפוס פוזה של מושיע הכלכלה ומעמד הביניים.

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

        אם "עושר העמים" נקרא "קצת אדם סמית'", אז אין שחר לדברים שאתה מדבר. איפה בדיוק הוא סוציאליסט?

        • בכמה מקומות. למשל, הוא טוען שמאחר שבמדינות יותר עשירות הריביות יותר נמוכות, לאנשי עסקים (כלומר, המעמד שיש לו כסף להשקיע, בניגוד לעובדים ולבעלי הקרקעות) יש אינטרס פרטי שהמדינה תהיה יותר עניה, ולכן צריך להיזהר מקבוצות האינטרסים שלהם.

          • אלכס ז.

            בדיוק. הוא גם תמך בבתי ספר ציבוריים (חלקית – הוא התנגד למימון ממשלתי מלא, אבל רצה שמחיר הלימודים יהיה כה נמוך שכל עובד יוכל לעמוד בו) ועוד…

    • מני זהבי

      טייקונים הם רק חלק מהסיפור, וכנראה לא החלק החשוב שבו.
      יוקר המחיה בישראל מורכב ממספר גורמים. הגורם הכבד ביניהם הוא דיור. היום אולי שוכחים את זה, אבל מה שהוציא מאות אלפי אנשים לרחובות היו האוהלים בשדרות רוטשילד, לא מחאת הקוטג' (שהיית סך הכל טרנד פייסבוקי נחמד).
      הבעיה בשוק הדיור אינה בעיה של מונופולים. אפשר לתקוף את מנהל מקרקעי ישראל על הפשרה איטית מדי של קרקע לבנייה, אבל קרקע היא מטבעה משאב מוגבל — במיוחד במדינה כמו שלנו, קטנה למדי, עם ריבוי טבעי גבוה, ועם שטחים נרחבים שרק בני אדם ספורים יכולים לגור בהם (כל הנגב דרומית לבאר-שבע, בערך).
      שוק הדיור בישראל מתנהל בתנאי מחסור, ויתנהל בתנאי מחסור בעתיד הנראה לעין. אפשר להציף את השוק בקרקעות מופשרות לזמן-מה, אבל זה רק ידחה את הבעיה בעוד עשור או שניים, וייצור לנו את הסבב הבא של עיירות פיתוח שיהפכו עם השנים למוקדי אבטלה.
      מה שנחוץ על-מנת להוריד את מחירי הדיור הוא לא הגדלת היצע (המצומצם מטבעו) ולא פירוק מונופולים (שאינם בנמצא בתחום הזה). מה שנחוץ הוא ניהול זהיר וקפדני של המשאבים הקיימים.
      פירוש הדבר: מתן העדפה לתכנון דירות קטנות (למה לעזאזל השטח הממוצע של דירה חדשה צריך להיות 120 מ"ר?); גירוש של משקיעים קטנים משוק הדיור (כי אם מישהו קונה דירה שנייה להשקעה, זה אומר שלמישהו אחר לא תהיה אפילו דירה ראשונה); ועידוד של חברות ניהול פיננסים להשקיע בבניית דיור להשכרה לטווח ארוך (במקום שהכסף ישחק ברולטה בבורסה).
      ספק רב אם לפיד יקדם איזושהי מדיניות מהנ"ל. לכן, במקרה הטוב נצטרך להסתפק בירידת מחיר הקוטג' בשקל. שמחת זקנתי.

      • הבעיה של "השבט הלבן" היא גם כלכלת החוב אליה התרגל במשך שנים. זה אומר הרבה מאוד כסף לשכירויות לפני החתונה(אם היתה), בזבזנות בשיחות לסלולר,הרבה נסיעות לחו"ל,הרבה אכילה בחוץ,סמארטפונים.

        בעיה נוספת היא אובדן הכנסה כאשר מגיעים לגיל 40 ומעלה

        • מני זהבי

          כלכלת חוב היא הבעיה המרכזית של המערב כולו נכון לעכשיו, לא רק של ישראל ולא רק של "השבט הלבן".
          כל המערב יצטרך ללמוד לרדת מהסחרחרת של חיים על חשבון הלוואות. אבל ברוב ארצות המערב יש גורם מקל על התהליך הזה: שיעורי ילודה נמוכים ואפשרות למלא את החסרים בכוח אדם בגילאי עבודה ע"י הגירה מווסתת. בישראל, עם שיעור הריבוי הטבעי המטורף שלה, התהליך יהיה קשה יותר. בינתיים אנחנו רוכבים על-גבי נמר ההיי-טק (תוך פיספוס של כל מיני אפשרויות ליצור כאן חברה שוויונית יותר שההיי-טק הביא). לא ברור כמה זמן זה יימשך.

      • למה לא להגדיל את ההיצע? אין חוק טבע שאומר שאסור לבנות מעל 4 קומות במרכז תל אביב בלי שטחים פתויחם הרחבים סטייל אקירוב, אין חוק טבע שאומר שכל דירה חייבת לבוא עם חניה, אין חוק טבע שאומר שבניינים חייבים קווי בנייה, וכו'.

        • אלכס ז.

          חניה וקווי בניה הם לא חוקי טבע, אבל בלעדיהם לא יהיה טעם לחיות במגדל שבנית.

          • אני מכיר מספיק שכונות עירוניות עם פי 3 צפיפות מהצפון הישן כדי להגיד לך שאתה טועה. בערים צפופות, מספיק אנשים לא צריכים מכונית שקבלנים לא בונים חניה אלא אם מכריחים אותם, וגם אז הם בונים את המינימום הנדרש לפי החוק. כשיש הגבלות על היצע (כמו בכמעט כל עיר בעולם), אנשים לפעמים משלמים הון עתק על דירות בלי קווי בניה, ודווקא כמה מהשכונות הכי צפופות של ניו יורק ופריז הן הכי נחשקות והכי יקרות, ואנשים מסכימים לשלם שכר דירה הרבה מעבר לרמה של תל אביב אפילו בשביל 50 מ"ר בשכונות האלו.

            הבעיה היא שפוליטיקה שכונתית היא פוליטיקה של אנשים שמשוכנעים שאף אחד לא מסכים לגור בדרך שונה ממה שהם חושבים באופן אישי שטוב לכולם. אמריקאים מהפרברים לא מאמינים לי שיכולה להיות שכונת מעמד בינוני-גבוה מסורתית צפופה כמו הצפון הישן; ישראלים לא מאמינים לי שיכולה להיות שכונה עוד יותר צפופה כמו חלקים מפריז ומנהטן.

        • מני זהבי

          לא רק חנייה וקווי בנייה. כאשר כל מיני חמדנים בעלי דירות בת"א מפצלים את הדירות שהם משכירים ע"מ למקסם את מספר השוכרים (ואת הרווח), השכנים זועמים לא בגלל צרות עין אלא בגלל שזה יוצר עומס מטורף על תשתיות (מים, ביוב, אפילו חשמל וכמויות האשפה).
          תשתיות התחבורה הציבורית בת"א נמצאות גם כך במצב ירוד. בדיוק עכשיו מתריעים על זה
          (http://www.haaretz.co.il/news/science/zafrir/1.1913878).
          כמובן, אפשר לשפר את התשתיות. אבל זה יעלה הון עתק, ובכל מקרה לא ייעשה ע"י השוק הפרטי.

          ברור שבסופו של דבר, היצע הדירות יגדל. הוא גדל כבר עכשיו. אבל קצב הגידול שלו מפגר אחרי קצב הביקוש, גם בגלל הריבוי הטבעי הגבוה בישראל וגם בגלל שכל מיני אנשים משקיעים בנדל"ן כדי לעשות קופה. עם הפרמטר הראשון אין הרבה מה לעשות. את הפרמטר השני צריך לצמצם עד כמה שניתן. באופן אידאלי, צריך לגרש את המשקיעי הרווח משוק הדיור לגמרי, ולהותיר את אחזקת הדירות להשכרה בידי חברות גדולות (בין היתר, חברות הפיננסים). כך גם נתמודד טוב יותר עם שוק שפועל, וימשיך לפעול, בתנאי מחסור, וגם נגיע למצב שבו ניתן יהיה לעצור את עליית מחירי השכירות גם במקרה של עליית ביקושים. בניגוד למה שנהוג לחשוב, קל יותר להפעיל לחץ ציבורי על כמה חברות גדולות מאשר על ים של בעלי דירות חמדנים.

          • הייתי מאמין שזה קשור איכשהו לתשתיות אם לא הייתי שומע את אותו תירוץ בשכונות ניו יורקיות עם חצי או שני שליש ממספר התושבים שהיו להן לפני 60 שנה. גם בשכונות בדרום ברוקלין עם קווי הרכבת התחתית הכי פחות עמוסים בעיר ה-NIMBYים אומרים שתשתיות התחבורה עמוסות מדי.

            הבעיה היא שלאף בעל דירה אין אינטרס בדיור בר השגה. שכר הדירה שאני משלם הוא ההכנסה של בעל הבית שלי. מי שגר בדירה שהיא בבעלותו יש לו אינטרס נוסף בעלית מחירי הדיור – הוא יכול למכור את הדירה ברווח עצום בזקנתו כדי לממן את הפנסיה. הגבלות על היצע מעלות את המחירים, ולכן מיטיבות עם בעלי הבתים. זאת העברת כסף מהדור הצעיר שאין לו מספיק לדור המבוגר הותיק שיש לו יותר מדי. מה שבנפט בינלאומי נחשב לקרטל OPEC ובכל דבר פנים-לאומי חוץ מדיור נחשב לקרטל לא-חוקי, בדיור נחשב לשכנות טובה. אבל מאחר שאנשים לא רוצים להגיד או אפילו לחשוב שהם עושים עלינו קופה, הם ממציאים סיפורים על איך צפיפות יותר גבוהה תהרוס את השכונה ותכניס זרים מוזרים אליה. בארה"ב זה הגיע לרמה של אמנות: למשל, כדי שסטודנטים לא יוכלו לגור בשכונות מסוימות ליד אוניבריסטאות, וכדי שמהגרים לא יוכלו לגור 4 בבית עם 5 חדרים, ה-NIMBYים מעבירים חוקים שאוסרים על יותר משני אנשים ללא קשר משפחתי לגור באותו בית.

            • מני זהבי

              אתה צודק במה שאתה אומר, אבל אני לא רואה איך זה קשור צפיפות בגוש דן. אם ניסית פעם להגיע ממקום למקום בת"א רבתי בשעות עומס, אני מניח שאתה מבין בדיוק למה מתכוונים כאשר מדברים על עומס בנתיבי תחבורה. (הייתי מכניס כאן קצת שמחה לאיד, אבל לא; עברתי בירושלים את הפאקינג עשר שנים של בניית קו אחד [!] של הרכבת הקלה, וזה לא היה יותר טוב מהמצב בת"א.)
              מעבר לכך, אני לא מדבר על צמצום של היצע. אני מדבר על כך שאי-אפשר, בתנאים של ישראל, להגדיל את ההיצע מספיק על-מנת להדביק לאורך זמן את הגידול בביקוש למגורים. לכן, הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקטין את הביקוש הלא-הכרחי (קרי: ביקוש בנכסי מגורים לשם השקעה). כלכלת מחסור אינה מילה גזה; לפעמים היא כורח המציאות.
              ד"א, לי ולאשתי יש דירה בבעלותנו, ואין לנו שום רצון שמחירה יעלה. אנחנו נצטרך לחיות איפשהו בכל מקרה, ועליית מחירי הדיור רק תפגע בילדים שלנו כאשר יגיע זמנם להקים להם בית משלהם.

            • זה יותר גרוע: זו העברת כסף מהדור הצעיר שאין לו מספיק לדור המבוגר הוותיק שיש לו יותר מדי, שבתורו עוזר לילדיו הצעירים שאין להם מספיק לממן את הדור שלו עצמו.

              חוץ, כמובן, מכל אותם צעירים (כמוני) שאין להם הורים עשירים ודי נדפקו.

  • אלכס ז.

    לגבי התשקורת:
    אותי מעצבן שכל העיתונים וכל הערוצים סופרים את לפיד כחלק מגוש "מרכז-שמאל" (מה שזה לא יהיה).
    כאילו הוא לא הסמן הימני ביותר בנושאי כלכלה ולא נמצא בימין מתון מכל בחינה אחרת. כאילו הוא לא נפנף בהפגנתיות את העבודה ודיבר על קואליציה עם ביבי כאופציה היחידה.

    לא שזה אמור להפתיע. כשיש כ"כ הרבה אנשי תקשורת ברשימה של לפיד (אפילו עופר שלח שם!) אי אפשר לדבר על סיקור רציונלי.

  • לגבי המהלך הכושל של נתניהו, לא בטוח שזה נכון.

    תשמע מה אומר דני דנון: בכך שנתניהו עשה את העסקה עם ליברמן, הוא ניצח בבחירות עוד לפני שהתחילו. הוא קיבע את דמותו כמנהיג הרשימה הגדולה ורוה"מ האפשרי היחידי, ולמרות שהיה לכך מחיר כבד במנדטים, זה לא בהכרח היה מיקח טעות.

    • עדו

      יותר מזה. נניח שלנתניהו וליברמן בנפרד היו 35 מנדטים סך הכל. הם היו מתחלקים ל20 -15 או אפילו 17-18 בקיצור בכלל לא בטוח שנתניהו היה ראש הסיעה הגדולה בכנסת כפי שהוא היום.

  • א.כ

    גורביץ שונא את יחימוביץ' ולא מאתמול, אז הוא כותב נגדה. טוב, לפחות אנחנו יודעים את האג'נדה שלו. אני תומך של יחימוביץ' אז אני אנסה לאזן אותו:

    1. יחימוביץ' היתה היחידה מכל הגוש המתקרא "מרכז שמאל" שזיהתה שיש סיכוי להוריד את נתניהו. לפני ספירת קולות החיילים המצב הוא 60-60, מישהו במערכת הפוליטית חוץ ממנה באמת האמין לפני שבועיים שזה אפשרי?
    2. הקמפיין של יחימוביץ' דחק במצביעים לבוא להצביע כדי להוריד את ביבי. וזה עבד בצורה מצוינת. רק שכשהם הגיעו לקלפי חלקם הצביעו ליאיר לפיד (מהסיבות שכולנו יודעים ומכירים). כמו שאפילו גורביץ מודה, לא הפעילות של יש-עתיד הביאה אותם לקלפי. ללפיד לא באמת שינה אם יהיו לו 14 או 16 או 19 מנדטים, כי בכל מקרה הוא התכוון להצטרף לממשלת נתניהו שכזכור כולם חוץ מיחימוביץ' הניחו שהוא האפשרות היחידה לראש ממשלה בכנסת הבאה.
    3.בניגוד לכל הפרשנים בתקשורת (לא זוכר מה היתה דעת גורביץ בנידון), פיצול גוש המרכז שמאל לארבע-חמש מפלגות (עבודה, קדימה, לבני, לפיד, מרצ) לא פגע בגוש אלא להיפך! חמש המפלגות האשכנזיות לבנות האלה הצליחו להביא 48 מנדטים! העבודה, לבני ולפיד ביחד הביאו 40 מנדטים! מישהו חושב שאם הם היו מתאחדים בעת הגשת הרשימות אז הרשימה המאוחדת היתה מגיעה למספר הזה? המסקנה – הפיצול במרכז שמאל דווקא הועיל.
    4. יחימוביץ' זיהתה נכון את הפוטנציאל של מחאת 2011. כמו שכתבתי לעיל, חלק ממצביעי מעמד הביניים שבאו להצביע הצבעת מחאה הצביעו ללפיד ולא לעבודה.
    5. אי אפשר גם לנזוף ביחימוביץ' שהמפלגה שלה לא מספיק סוציאליסטית/שמאלית וגם לטעון שהיא לא הצליחה להביא אליה את הקפיטליסטים מהמרכז והימין המתון.
    מי שהוא סוציאליסט (כמוני) צריך לקבל את זה שמספר הבוחרים הסוציאליסטים בארץ מספיק בערך ל22 מנדטים. לא יותר. זה מה שיש. מתוכם, מרצ קיבלה 6 והעבודה 15. אם יחימוביץ' כל כך טעתה בזה שמיצבה את מפלגת העבודה כסוציאל דמוקרטית מבחינה כלכלית ובמרכז מבחינה מדינית, אז איפה כל ההמונים שעזבו אותה בגלל זה? מרצ נשארה המפלגה היחידה בשמאל היהודי (לפי הטענה שלה, לא שלי) וכל מה שהיא מצליחה להשיג זה עוד 3 מנדטים? אם הייתי שונא את גלאון כמו שגורביץ מתעב את יחימוביץ', הייתי אומר שמרצ נכשלה… כיוון שאני קצת יותר רציונלי, אני אומר פשוט – זה הגודל של השמאל. כן, חברים, מי שאומר שמפלגת העבודה היא לא שמאל, אומר בעצם שהשמאל היהודי הוא 6 מנדטים.
    6. בהינתן שהשמאל היהודי הוא 6 מנדטים, הסיכוי הכמעט יחיד של המחנה הסוציאל דמוקרטי להוסיף לעצמו כוח הוא ע"י מפלגות סוציאל דמוקרטיות שפונות למרכז ולימין המתון. לשם יחימוביץ' כיוונה. ומה שהיא קיבלה זה בדיוק מה שיש. לקרוא לזה כשלון זה כמו לקרוא למרצ כשלון כי הם הצליחו להביא רק 6 מנדטים לשמאל.
    7. מרצ הכפילה את כוחה. ביג דיל. אז יהיו באופוזיציה 6 חברי כנסת ממרצ במקום 3. מה כבר הם יעשו. ולא שאני מזלזל בעבודה באופוזיציה, בכלל לא. הרי אני תומך ביחימוביץ' שגם היא עשתה את כל מה שעשתה מתוך האופוזיציה. וזה בדיוק מה שאני אומר – אין הרבה הבדל בין אופוזיציה שבה 3 ח"כים ממרצ ו 18 מהעבודה לאופוזיציה שבה 6 ח"כים ממרצ ו 15 מהעבודה. פה השאלה היא מיהם הח"כים. בכל מקרה, מי שחושב שיגיעו לשמאל עוד מצביעים בגלל הפעילות האופזיציונית של ח"כי מרצ, אבל לא בגלל הפעילות האופוזיציונית של ח"כי העבודה, הוא קצת תמים או משלה את עצמו או מנסה להטעות אחרים.

    • עמית

      קדימה מפלגה אשכנזית? תשאל את שאול מופז. והעבודה? עם כבל, פואד בן אליעזר ומשה מזרחי? והתנועה, עם פרץ ושטרית?
      ואם כבר טרחת לכתוב "אשכנזית ולבנה", אולי תסביר מה ההבדל? האם אפשר להיות לבן לא אשכנזי, או אשכנזיה לא לבנה?

      • א.כ

        מכל שבעת הסעיפים וארבעים השורות שלי אלה שני הדברים הכי גרועים שמצאת בטיעונים שלי?

    • Eli

      המציאות הקשה (harsh reality) היא שאכן 6 מנדטים זה בערך גודלו של השמאל בישראל. השאר הם ימנים במידה כזו או אחרת של סהרהוריות או סתם מחורפנים (מצביעי יהיר לפיד וכיוצא באילו).

    • עדו

      אני לא הדובר של גורביץ אבל אם הוא 'שונא' את יחימוביץ זו מסיבה מאד ברורה שממנה התעלמת.
      שלי יחימוביץ' הציגה שמאל כלכלי וימין מדיני. היא התחילה את מסע הבחירות בקריצה או פזילה או כל מונח אחר מתחום האופטומטריה לכיוון מצביעי הימין וכך מטשטשים את המסר במקום לחדד אותו.
      אותו הדבר אגב עשה יאיר לפיד כששם את הרב שי פירון במקום מס' 2 שלו.
      לא סתם מצנע ופרץ קמו ועזבו אותה ולא סתם ציפי לבני הליכודניקית יושבת עכשיו יותר משמאלה למערך.
      בשביל מי שבעבר הצביעה חד"ש זה קצת מוזר בלשון המעטה. הנקודה היא שאם מנסים להציב אלטרנטיבה לליכוד אז זו צריכה להיות א-ל-ט-ר-נ-ט-י-ב-ה ולא משהו על יד.
      'כל שהוא כביצה, ביצה טובה ממנו' אמרו חז"ל.

      • א.כ

        לא התעלמתי. כתבתי את זה במפורש בעצמי (סעיפים 5 ו-6). ואף אחד לא מסתיר את זה. אפילו יחימוביץ' בעצמה אמרה את זה במפורש. הכיוון שלה במפורש היה לחדד (כן, לחדד) את המסר הסוציאל דמוקרטי (כלכלי חברתי) ולטשטש את המסר המדיני. כדי למשוך מצביעים שמסכימים עם הנושא הכלכלי חברתי אבל לא רוצים להגדיר את עצמם כ"שמאל" (מה שבישראל נתפס כ"שמאל", שהוא בעצם נכונות לויתורים מדיניים).
        אם להזכיר את הרציונל לרעיון הזה (קיפול הדגל המדיני והנפת הדגל החברתי), הרציונל הוא שבתחום המדיני ממילא לא יקרה שום דבר. ואם יקרה, יקרה ע"י ממשלת ימין מתון (לא אפרט כאן כי אני מניח שהדברים ידועים לכולם). לעומת זאת, בתחום הכלכלי מדיני מפלגת העבודה, מאז עליית פרץ וביתר שאת עם יחימוביץ', מציבה אלטרנטיבה מאוד ברורה לליכוד וגם לשאר המפלגות הקפיטליסטיות (כולל כמובן יש-לפיד ואפילו התנועה של לבני).
        אפשר כמובן לא להסכים עם חלק מהרעיונות האלה, או עם כולם. גם בתוך מפלגת העבודה עצמה לא כולם מסכימים עם זה. בוז'י הרצוג, מספר 2 במפלגה, לא מסכים עם זה. הוא לא קם ועזב.
        באופן אירוני, פרץ עזב על הרקע הזה ועכשיו הוא ייאלץ להיכנס לממשלת נתניהו שציפי הולכת לזחול לתוכה. זה דרך אגב גם יוכיח לך שהיא לא שמאלה לעבודה (אני מניח שכשכתבת "מערך" התכוונת למפלגת העבודה, שכמדומני הפסיקה להתקרא "מערך" בערך לפני 20 שנה).

        ואם נחזור לגורביץ, אי ההסכמה שלו עם רעיונות שיחימוביץ' מייצגת היא לגיטימית, אבל השנאה שלו ליחימוביץ' מבצבצת כמעט בכל פוסט שבו הוא מזכיר אותה (אתה יכול לדפדף אחורה בפוסטים ואני מבטיח לך שלא תחמיץ את זה). למרבה הצער (שלו), השנאה הזו דוקא פוגמת בטיעונים שלו נגדה ולא מוסיפה לה.

        • מני זהבי

          לא יודע אם לבני תיכנס לממשלה.
          אבל אם היא תיכנס, הדבר הנבון ביותר לעשות עבור פרץ ומצנע יהיה להתפלג מהסיעה, לחבור לעבודה, ולהריץ אחד מהם (כנראה פרץ) לראשות העבודה בעוד 14 חודשים.

    • אורן

      הגיע הזמן להפסיק לקרוא ללפיד מרכז. הוא לא מרכז, הוא רכיכה נרקיסיסטית, יש הבדל גדול. הוא מרכז באותה מידה שהוא שמאל באותה מידה שהוא ימין – מה שהציבור רוצה הוא ייתן לו. זה נכון גם לגבי נתניהו, אבל לנתניהו יש גבולות גזרה. ללפיד אין.

      • אלכס ז.

        אל תגזים. ללפיד יש סוג של אידאולוגיה – הוא תומך בכל מה שטוב לבעלי ההון. לא אידאולוגיה מסובכת במיוחד, אבל היא מציבה אותו עמוק בימין.

  • חיליק

    כדי להבין עד כמה חזקה הצבעת אי האמון בנתניהו, חשוב לזכור שקדמו לה כמה מהתרגילים הכי מסריחים שידעה הפוליטיקה הישראלית: פסאודו-הקדמת הבחירות והכנסת קדימה לממשלה, ההכרזה על בחירות בזמן הכי נוח לנתניהו, האיחוד עם ישראל ביתנו ו"מינוי" כחלון השבוע. כל צעד או התבטאות אופוזיציונית הוצגו כחתירה תחת הדמוקרטיה, שלא לומר התרת דם. אחרי כל זה, ובהתחשב בקונקורנציה העלובה (תשעה עשר המנדטים של לפיד די מספרים את הסיפור) – זו יותר מהצבעת אי אמון, זו סטירת לחי.

  • רוני

    מה המייל שלך? יש לי ידיעה מעניינת לשלוח לך

  • מצביע לפיד

    אתה מפספס את הנקודה העיקרית בבחירה שלי ושל אנשים רבים במפלגת יש עתיד.
    אני לא אוהב את נתניהו. לא חסרות סיבות מדוע, אבל הנה העיקריות שבהן.
    הוא:
    א. ימני קיצוני לטעמי.
    ב. דיקטטור מהזן היותר נחות.
    ג. הסיבה העיקרית – מפרגן סחטנות בלתי נלאית למפלגות החרדים.
    ניסיתי למצוא את האלטרנטיבה ופשוט לא מצאתי.
    לבני – הוכיחה את עצמה כאימפוטנטית. יחימוביץ שייכת למפלגה עם דעות קוטביות כמעט כמו בחברה הישראלית עצמה. מה עוד שהיא בכלל לא התייחסה לסחטנות החרדית ולא אמרה כלום לגבי החינוך החרדי שלא קיים. אפילו את הקיבוצים, מעוז השמאל בישראל היא השליכה לאנחות.
    מרץ לא רלוונטית עבורי א. כי היא לא משקפת את דעותיי בנושא הביטחוני מדיני ב. כאשר ישנה התנגשות בין הליך מדיני לסחטנות חרדית היא מהמרת על הסוס הראשון.
    גם את לפיד אני מאד לא אוהב, אבל שם לפחות יש סיכוי למשהו אחר. ישנו סיכוי גדול יותר לבלימת החרדים.

    • אני לא מאמין שאשכרה מצאתי מצביע לפיד אינטליגנטי. חשבתי שרק אידיוטים גמורים מצביעים לו. תודה שטרחת להסביר סוף-כל-סוף מה לעזאזל אנשים מוצאים בו, בכנות.

      • אמת מארץ

        למה אתה מופתע?
        אנטישמיות, גזענות, וימין כלכלי.
        ערכי המעמד הישראלי הבינוני-גבוה הלבן בחבילה אחת

        • אלכס ז.

          אנטישמיות וגזענות? באמת?

          • מצביע לפיד

            גזענות? אנטישמיות? אני מדבר על ההורים ואחים שלי.
            לו היית נאלץ ללמוד לראשונה מה זה X במשוואה כדי להתקבל ללימודי הנדסה בגיל 25 אולי היית מבין.

    • עמית

      אל תשכח דבר נוסף:

      זה היה ברור שנתניהו יהיה ראש הממשלה הבא. אין שום קונסטלציה בה הייתה מוקמת ממשלת שמאל אחרי הבחירות. אף אחד לא יקים ממשלה ביחד עם בל"ד ורע"ם-תע"ל.

      לכן, אם מישהו רוצה מדינה שלא מנוהלת על ידי ביבי-בנט-חרדים, האפשרות היחידה שלו הייתה לפיד. יחימוביץ בטימטומה אמרה שהיא בכל מקרה לא תכנס לממשלה. מר"צ בטח שלא. התנועה מובלת על ידי ציפי ליבני שישראלים רבים בכלל לא מסוגלים לסבול את הקול שלה. מה שנשאר זה לפיד, שבין השאר הוא גם היחידי שעוסק בכל הקשור לחרדים – אחד הנושאים הקריטים ביותר עבור המדינה הזו, ובטווח הבינוני-ארוך אולי הנושא הקריטי ביותר.

      • סלבה

        כל מערכת בחירות כמה איזה מפלגה שכל המצע שלה, בתאכלס, הוא לדפוק סוף סוף את החרדים וכל פעם בתאכלס הם לא עושים כלום וכל הקולות שהלכו לשם כאילו עפו לפח ואז המפלגה נעלמת. זה חארטה.

        גם כשהוציאו להם את משרד הפנים מהידיים החרדים הפכו את ההתקדמות הזו מיד. במקרה הטוב יגייסו כמה חרדים לצבא וזה רק יעלה יותר כסף למדינה ויתן עוד משאבי אנוש מיותרים לצה"ל. אשכרה לרסק לחרדים את הקצבאות כדי שהם יהיו חייבים לצאת ולעבוד, זה משהו שאף אחד לא יעשה כי הם יודעים שהחרדים יעשו המון בלאגן וכדי להרגיע אותם הם יהיו חייבים לפעול נגד רבנים או להפעיל אלימות נגד מפגינים. אם הם יעשו את זה אז המסורתיים יעלבו וכולם ידברו על קריעת העם ומלחמת אחים ואף פוליטיקאי לא רוצה אפילו להתקרב לדבר כזה.

        בקיצור חארטה. החרדים לא ישבו בקואליציה בבחירות האלה, מחזור הבא כל המציבעים שלהם שחשבו להתרחק מש"ס ירוצו חזרה הביתה, אולי עד אז הגידול הטבעי ייתן לבית היהודי עוד מנדט ולפיד יעלם מהנוף. מחזור אחרי זה שוב נראה מפלגה שתבטיח לדפוק סוף סוף את החרדים.

        • עמית

          הפתרון הוא פשוט. ממשלה רחבה ככל האפשר בלי החרדים (עם קדימה, לפיד, בנט, ובאופטימום גם עם לבני ויחימוביץ') שעושה את הרפורמות הדרושות בנושאי דת-מדינה, קצבאות, וכל הקשור לכך, וממסדת הכל בחוקי יסוד ואולי גם חוקה – כך שממשלות שיכנעו לסחטנות החרדית בעתיד לא יוכלו לשנות את זה.

          העובדה שכל כמה מערכות בחירות מפלגה שמדגישה את כל הנושאים הקשורים לחרדים צוברת פופולאריות היא לא מקרית. הנושאים האלה קריטים. מדובר בבעיות כרוניות שאם לא נפתור אותן כעת, כאשר אותם 50 אחוז מתלמידי כיתות א' יהיו 50 אחוז מהאוכלוסייה בגילאי העבודה – המדינה תקרוס.

          • סלבה

            אני איתך. זו אומרת הלוואי וזה הכל יתברר כנכון אבל אני פשוט יותר מדי פסימי בשביל לחשוב שקואליציה כזו תקום ובאמת תפעל באופן נחרץ לשנות משהו.
            שוב, יכול להיות שאני טועה, שמעתי כבר דיבור על זה שיאיר רוצה לדחוף לרפורמה בצבא ככה שקרביים יהיו על משכורת מינימום וחוץ מ- 400 בחורי ישיבה כולם יעשו שרות לאומי (גם יעלה כסף, אבל בהשוואה לגיוס צבאי עוד יש בזה תועלת). כולי תקווה שמשהו באמת ישתה עם מצב החרדים במדינה אבל אני פוחד להיות אופטיי מדי כי כבר היינו בסרט הזה.

  • עדו

    אז זהו סלבה שלדפוק את החרדים לא עושה לי נעים בשום מקום , אולי כי יש לי משפחה חרדית. אני רוצה נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת.
    שחרדים/ערבים/עשירים יידפקו זאת לא מטרה בשבילי. רק שלי יהיה יותר טוב.

    • סלבה

      אף אחד לא רוצה למרר להם את החיים לחינם, אבל מה שהם רואים כמירור החיים שלהם מתרגם לשבירה של כפיה דתית על שאר המדינה.
      מה אפשר לעשות כשהם לוקחים את זה דיי אישית אם אתה רוצה נגיד לפתוח קניון בשבת או לבנות אגף חדש לבית חולים איפה שמצאו שרידי קברים.

  • אני חולק על כך שהמפה הפוליטית הייתה יכולה להתהפך, פשוט כי לפיד הוא ימין כלכלי וימין מדיני, והשותף הטבעי שלו הוא נתניהו.
    ההצבה של לפיד כחלק מ"גוש המרכז-שמאל" זו ההונאה הגדולה ביותר של הבחירות האלה.

    • סלבה

      הכמה מצביעי לפיד שפגשתי הם בתאכלס מצביעי ליכוד שרצו לא להצביע לביבי וכן לבחור במועמד שלא ידפוק אותם כל כך חזק כלכלית. אני לא חושב שהם הבינו שלפיד הוא קפיטליסט באותה מידה כמו ביבי.

      זה כאילו היה הטיפ-טיפה יותר שמאלה מהליכוד שעוד היה 'בסדר ללכת.

      • סלבה

        אה והיו כמה שלא היה להם מושג מה להצביע אבל הם ידעו שהם לא אוהבים חרדים אז הם הצביעו לפיד. גם כאלה היו.

  • יניב

    ההתנשאות שלך על הציבור לא במקומה. הציבור לא מטומטם כמו שאתה מנסה לצייר אותו, ואתה ממש לא אור באפלה, מר גורביץ. קצת ענווה לא תזיק לך.

    • מני זהבי

      אני לא יודע אם הציבור מטומטם.
      ככל הנראה, מאות אלפי אנשים קונים כל שבוע כרטיסי הגרלה של מפעל הפיס. יכול להיות שמספר האנשים האלה אינו קטן ממספר מצביעיו של לפיד. האם הקונים של כרטיסי הגרלה מטומטמים? לא בהכרח. אבל אילו הם השתמשו באותם שיקולים שמנחים אותם בכניית הכרטיס, גם בקביעת תקציב של ארגון או חברה כלשהי, הייתי מתרחק מהארגון/החברה הזאת ככל הניתן.

  • Pingback: העם! דורש! שינוי קטן! (ומהיר) | חיים שרירותיים()

  • Pingback: המנצחים והמפסידים של בחירות 2013()