מ.ש.ל.
חלק מרכזי מהבלוג הזה הוא התקפה על היהדות האורתודוקסית ועל הלגיטימציה שלה. בעקביות, ומזה 14 שנים, אני מצביע על ההקבלות בין האידיאולוגיה האורתודוקסית ובין אידיאולוגיות רצחניות אחרות, ועל הסכנה שזה מציב לישראל החופשית – מה שנותר ממנה – ובכל פעם אני מוצא את עצמי דופק את הראש בחומה בצורה.
עזוב אותך, אומרים לי, אלה רק קיצונים. קבוצה של פסיכים. הציבור הרחב לא איתם, הוא אולי מתפלל לשיעבוד המין האנושי מדי יום, אולי הוא משתבח מדי יום בכך שהוא לא אחד משאר בני המין האנושי, אולי הוא רואה את ההבדל בינו לבינם כהבדל "שבין חושך לאור" – אבל הוא לא יפעל על סמך האידיאולוגיה הזו. אלה רק מילים. חוצמזה, נכון שיש פה הרבה שנאת זרים, אבל היא תוצאה של המלחמה הבלתי פוסקת.
והפעם, נראה לי, יש לי הוכחה.
* * * * *
וכן, יש בזה לא מעט מן האישי.
כשנודע לי אתמול על האוטו דה פה הקטן שבוצע באור יהודה, לא הופתעתי. היה רגע קטן של התכווצות, של סחרור; זכרון הספרון הקטן, החבוי, של הברית החדשה שלי שהוצת על ידי רבנים ב-1988, מקור של פחד והשראה, אהבה ואימה, מקור זכרונות של רגעים קסומים בירושלים העתיקה ורגעי השפלה פומבית בנחלים, ספרון שהיה טריקת דלת מהדהדת עם העבר, שהפך לאפר בידי אנשים שאפילו לא ידעו מה כתוב בו, שפחדם ושנאתם גברו על מעט תבונתם. גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר.
ואחר כך בא הזעם: פרץ אדום, מסמא. כמו אחרי פיגוע, כשאתה יושב מול המקלדת במשמרת ואתה צריך לעבד את הדם וחלקי הגופות והאנשים הבוכים שמחפשים את יקיריהם לטקסט קר וקוהרנטי. ולא יכולתי לכתוב; הייתי צריך לעבוד, לכתוב ידיעות טכנולוגיה בידיים רועדות. ואחר כך היתה פגישת עבודה.
הזעם הוא יועץ רע. רציתי לקרוא לשריפתו הפומבית של תנ"ך אחד כנגד כל ברית חדשה, כדי להקים חומת ברזל, תריס "מפני דרכי שלום". רציתי לקרוא להתנצרות פומבית. שנאתי מאד. המילים של "ברוך ממגנצה" (הו, האירוניה) של טשרניחובסקי חזרו אלי:
ואני בחוצות רצתי
לראות ההמולה,
לראות באויבי, בהשתפך
נפשם האמולה,
להתבונן אל הדמעות
נגרו מעין אבות
בהשמע בכית בניהם
בתוך אש הלהבות.
צחוק לי, צחוק לי – בהתייפח
נשים בחוצות קרת,
בהמלט מן הבית
איש כסותו בוערת!
וזה קירר אותי. ברוך האומר זאת, אחרי הכל, כבר אינו אדם. טשרניחובסקי תיעד יפה כיצד הפכה אותו הנקמה למפלצת
ולו היית גם את, יונתי,
ואתך גם אנוכי
לערפד זה יעלע דמים
טרם ייבש כוחי!
ואולי זו, מעבר לעובדה שצעירינו כבר אינם יודעים לקרוא, הסיבה שהפואמה הזו איננה חלק מתכנית הלימודים במדינה שהפכה לדגל את מסע הנקמה היהודי כנגד ההיסטוריה.
אז כן, היה זעם. אבל הוא חלף, או לפחות התקרר. ונשארנו עם ההוכחה.
* * * * *
זה קרה כך: לסגן ראש עירית אור יהודה, עוזי אהרן (ש"ס), נודע כי בעירו חולקו ספרי הברית החדשה. אהרן לא היסס: הוא שלח רכב עם מערכת כריזה, שסבב בשכונה – החילונית – בה חולקו הספרים, והודיע שתלמידים יגיעו לבתים כדי לאסוף את הספרים, למען יובלו לשריפה. וכך היה.
אהרן הסתבך קלות: הוא שרף את הספרים בפומבי, וזה עורר אסוציאציות לא נעימות. חובש הכיפה דר' אפרים זורוף, מנהל מכון ויזנטל, הסתייג מהשריפה: "היה מן הראוי למצוא דרך הרבה יותר מכובדת והגונה להפטר מהספרות הזו". קובי אריאל, כביכול חרדי נאור, קרא לאהרן להשתמש בפעם הבאה במגרסה, וטען שזו כל הבעיה. סביר מאד שהוא צודק: שאילו הועברו הספרים, למשל, להטבעה באיזה אגן קדוש, לא היתה קמה כל זעקה.
"מעריב", שהסקופ היה שלו, ניסה למצוא רב שיגנה את שריפת הספרים. מבוכה נרשמה במערכת כשהתברר שאין כאלו – לא אורתודוקסים, על כל פנים. הרב החביב על חילונים, ישראל לאו, נס על נפשו; רבני צהר, השוקדים על מצג תקשורתי של "יהדות עם פני אדם", דפקו נפקדות; הרב יהודה גלעד גינה את השריפה – אך משום שזו היתה טקטיקה שגויה. הנימוק שלו, אגב, הוא הבלם היחיד בין האורתודוקסיה ובין חשיפת פרצופה האמיתי: "גדר דרכי שלום".
אז מה היה לנו פה: סגן ראש עיר, שמפעיל בעירו "צוות אנטי מיסיונרי"; שכונה חילונית-לכאורה, שתושביה לא מהססים להסגיר ספרים לשריפה; שימוש בתלמידי בית ספר כדי להשמיד את הספרות האסורה; מדורה פומבית. גינוי מן הפה ולחוץ, בגלל תמונות לא נעימות ולא בגלל המעשה עצמו.
אין, בקצרה, תחושת חטא; לכל היותר אי נוחות. הרבנים שנמנעו מלדבר ידעו היטב מדוע הם עושים זאת: אילו נאלצו להגיב, היו צריכים להעניק לאהרן גיבוי מלא. הוא פעל על פי ההלכה היהודית, על כל תגיה. "דרכי שלום" אינן רלוונטיות, משום שאהרן יכול היה להסיק בבטחון מלא ששום פוגרום לא יבוא אחרי שריפת הספרים.
ובתוך כל הבלגאן, נעלמה הנקודה העיקרית.
* * * * *
שריפת הספרים בוצעה בשכונה חילונית. תלמידי בתי הספר היו ככל הנראה דתיים, המציתים עצמם ודאי, אבל מסגירי הספרים היו חילונים, או התחליף הזול המשווק תחת שם זה בישראל. אלו היו ודאי האנשים שלהם היו נקיפות מצפון: בן תרבות אינו שורף ספרים.
אבל רב ביקש את הספרים. וזה היה רב עם סמכות: היה לו רמקול ורכב, כנראה של העיריה. והספרים, הוא אומר, הם ספרי מיסיון. אז אולי בעצם זה לא כל כך נורא לשרוף אותם?…
והספרים נמסרו – כפי שאהרן ידע שיימסרו. הוא לא היה יוצא למאבק כזה אילו חשב שהתושבים יגרשו אותו במקלות ואבנים. ולאחר מכן הם נשרפו. אולי לכמה אנשים זה היה לא נעים, ורובם, ככל הנראה, לא הלכו לצפות; אבל הם לא מחו בקול.
כך פועלת קבוצה מהפכנית. היא מחדירה, בתקיפות ואם יש צורך גם באלימות, את מסריה. המסרים שלה מיועדים להבדיל בין סוגי אוכלוסיות ומסמנים אוכלוסיה המותרת בפגיעה, ולטשטש את המובן מאליו.
המוסר האנושי הבסיסי מוצא עצמו מותקף, ההגינות מוצאת את עצמה במצור. אסור להרביץ – אבל אלה יהודים, הם לא בני אדם; אסור לגזול – אבל אלה אויבי העם, שמוצצים את דמו, כל רכושם ודאי גנוב; אסור לרצוח – אבל אלה שחורים, חלאת המין האנושי, שחולמים לאנוס את נשותינו הלבנות; אסור לרצוח, לגנוב, למעול – אבל אלה גויים, אתם קרויין אדם ואין הם קרויין אדם, נשותיהם חשודות על הזנות והם חשודים על גזל ורציחה.
ורוב בני האדם, כשהם נתקלים במהפכן אלים ונחוש, שנשען על מטען תרבותי הדומה לשלהם, ידחו אחורה את האנושיות שלהם מפני הפרטיקולריות. רוב הגרמנים לא אהבו את מה שהנאצים עשו ליהודים – אבל אלה היו רק יהודים, הם לא היו שווים את התסבוכת. רובם סברו שזו ברוטליות יתר, הגזמה – ולכולם רווח כשהכל ירד למחתרת, כשהיהודים "היגרו מזרחה". כולם ידעו מה קורה במזרח, ובשלב מוקדם: החל מ-1942 – וכולם נורא השתדלו לא לדעת. (הדוגמא הזו איננה מיועדת לבצע השוואה בין האורתודוקסים והנאצים – כל המצוי בשתי התורות מבחין בה ממילא – אלא לציין דוגמא שכבר נחקרה לעייפה והיא מתועדת היטב, הרבה יותר מאשר הדוגמאות של ברה"מ או של הדרום האמריקני).
רוב הגרמנים היו אנטישמים לטנטים – הם לא היו פועלים כנגד יהודים בעצמם, אפילו לא ברמת הקללה, אבל היו מתקשים למחות על כך. ויקטור קלמפפר תיאר ביומנו כיצד, עמוק בתקופה הנאצית, ילד צעק לעברו "יהודי מלוכלך" – ואמו של הילד נזפה בו מיד והתנצלה. אלא שלהוציא מקרה מדהים אחד (קבוצה של נשים "אריות" הנשואות לבעלים יהודיים התייצבו – בזמן המלחמה! – מול מטה הגסטפו בברלין, ודרשו ברעש את שחרור בעליהם, והצליחו), לא היתה מחאה פומבית על רדיפת היהודים.
הכנסיה הקתולית נעמדה על הרגלים האחוריות וסירבה להסגיר יהודים שהתנצרו – אבל מבחינתה, ובצדק, אלו לא היו יהודים. הכנסיות הפרוטסטנטיות, אמונות תמיד על כניעה לשלטון, התקפלו תוך פחות משלושה חודשים, גירשו והסגירו את חבריהן שהיו ממוצא יהודי – שבירה כה בוטה של כל התיאולוגיה הנוצרית, שקשה להבין איך הן ציפו להקרא נוצריות אחר כך.
ההשמדה היהודית נולדה בתוכנית T4 הנאצית, בסוף 1939. זו היתה התכנית ל"המתת חסד" של נכים וחולי רוח. ההתחלה היתה צנועה: ילד אחד, שהוריו שלחו מכתב ללשכת הפיהרר וביקשו "פתרון" עבורו. מכאן נבנתה אימפריה קטנה של מומחים לרצח ילדים, לוחמים אמיצים שהרעילו נכים, וגיבורים גדולים שהכניסו חולי רוח לתאי גזים. כל האנשים האלה ישמשו אחר כך בתכנית ההשמדה היהודית: הם ימציאו את תאי הגזים הקבועים והממונעים, הם יבנו את אושוויץ, סוביבור, טרבלינקה ומחנות אחרים, וגם ישמשו כמפקדיהם.
אבל כשנודע דבר ההשמדה, קמה זעקה איומה בגרמניה. הבישוף גאלן נשא דרשה אמיצה בקתדרלה שלו. דעת הקהל התקוממה – והיטלר מיהר להוריד את הפרויקט למחתרת. הוא יחודש שוב, הרבה יותר בשקט, רק אחרי הפלישה לרוסיה. שום זעקה כזו לא קמה כשהושמדו היהודים. כשכומר אחד – ניימולר הידוע – העז לצייץ, הוא מצא את עצמו במחנה ריכוז, וזהו.
האנושיות הגרמנית נתקלה בנוגדני האנטישמיות, ואלו יכלו לה. האנושיות הבסיסית של היהודים האורתודוקסים, רוב מניינם של יהודי ישראל, נתקלת בנוגדני שנאת האדם של היהדות. ושוב: אין לזה שום קשר לסכסוך הפלסטיני. יהודי מפולין, ציין בועז עברון, דיבר באותו תיעוב על "הגויים" שאפשר היה לשמוע גם אצל יהודי ממרוקו. המשותף ליהודים האורתודוקסים הוא דתם ושנאתם, ואין להפריד בין השניים.
אז כשבאים תלמידים דתיים לאסוף ספרים לשריפה מביתו של "חילוני" ישראלי, הוא נמצא בדילמה. מצד אחד, הוא יודע יפה שאסור להשמיד ספרים. מצד שני, אלה ספרים של "ההם". וברוב המקרים הוא מסגיר אותם. הוא קצת מתבייש, קצת לא נעים לו – אבל זה לא משהו שיוצאים עליו למאבק. לא חסרות לו, אחרי הכל, צרות בחיים. הבה פשוט נפנה את המבט.
ואם הוא יראה מישהו מוכה על ידי כנופיה ברחוב, הרתיעה שלו להתערב – החשש מפגיעה פיזית על ידי הבריונים – תקבל תירוץ נוסף אם יאמרו לו שהאיש הוא "מיסיונר" או "ערבי". במאבק בין אנושיותו ובין הפרגמטיות שלו, זה עשוי להיות שיקול מכריע.
ואם תוצת כנסיה, והן מוצתות, הוא יגיד שזה לא בסדר, אבל… הוא לא ילך להפגין אהדה. הוא אפילו, סביר להניח, יימנע מלחתום על עצומה נגד השריפה. כנסיה, אחרי הכל. ואם בשכונה שלו יתחילו להופיע שלטים הקוראים להעסקתם של יהודים בלבד, סביר להניח שהוא אפילו לא יבין מה לא בסדר בזה.
ובסדק הזה – הפער בין האנושיות ובין היהדות – משתמשים המהפכנים המשתמשים בסיסמה הרדיקלית (במובן המקורי של המילה, היינו חזרה לשורשים) של "השבת עטרה ליושנה", של "מדינת הלכה", של "מדינה יהודית כפי שהיא צריכה להיות" וכפי שמעולם לא התקיימה. על זה אני מדבר, על חולשתה ותלישותה של הליברליות הישראלית, המוחלשת על ידי הנוגדנים היהודיים של רוב חבריה.
* * * * *
שאלה נוספת הראויה להשאל היא, מה לאהרן ולנצרות? סביר שלא נתקל בנוצרי מימיו. הוא יוצא צפון אפריקה, שהפעם האחרונה שבה היתה נוצרית היתה בתקופת יורשו הישיר של מוחמד. מה לו ולפחד הנורא מן המסיון? הרבנים ששרפו את הספרון שלי היו אשכנזים, הם נשאו עמם את טעם התבוסה הנורא של היהדות בשוק הרעיונות, את רוב היהודים שבחרו לעזוב את היהדות אל הנצרות. אבל מה לאהרן ולזה?
התשובה היא העתקת שנאת האדם מן היהדות אל הציונות. היא לקחה את מאות שנות השנאה חסרת האונים, והעבירה אותן הלאה אל כל חניכיה. היא זו, אחרי הכל, שיצרה את ההבדל המלאכותי בין "היסטוריה יהודית" ו"היסטוריה כללית": אותה חלוקה יהודית-בעליל, המבדילה בין קודש לחול, בין ישראל לעמים. היא שהפכה את ההיסטוריה לקרימוזה להיסטוריה הרשמית של המדינה: תלמידי ישראל נולדים ומאכלת בליבם –
אלוהי האבות, ידענו
שאתה בחרתנו מכל הילדים,
אהבת בנו ורצית בנו.
שאתה בחרתנו מכל הילדים
להרג מול כסא כבודך.
ואתה את דמנו אוסף בכדים,
כי אין לו אוסף מלבדך,
ואתה מריחו כמו ריח פרחים,
ואתה מלקטו במטפחת,
ואתה תבקשנו מידי הרוצחים,
ומידי השותקים גם יחד.
והמטפחת הזו של אלתרמן, האם אין היא הד ברור לפורפיריון – אותו בגד חמוץ מדם שבידי האל באגדות הנקמה האשכנזיות, הבגד שכאשר יכוסה כולו בדם יעשה האל נקמות גדולות בגויים? האם אין זה אותו פורפיריון שלשמו רצחו אבות יהודי הריין את ילדיהם, כדי לכסותו בדם, כדי להקדים ולהביא את הנקמה הגדולה?
הציונות לקחה את שנאת האדם של היהדות, ועליה בנתה את עצמה. הצדקתה היתה השנאה – התפיסה המשותפת לה ולאנטישמים כי ליהודים אין מקום באירופה – והיא התחזקה עוד יותר אחרי השואה, עד שהפכה לדתה הרשמית של ישראל. בדמיון הישראלי, הנוצרים והנאצים – אידיאולוגיה פגאנית אנטי נוצרית, שרדפה את הכנסיה הקתולית – מתערבבים זה בזה ללא הכר. הטאבו הישראלי האחרון, כידוע, הוא טימוא הדם על ידי חתונה עם "גויה" – וזה טאבו חזק מאד גם בקרב חילונים-לכאורה.
* * * * *
ומה יקרה ביום שבו יהיה כאן "רוב יהודי", שירצה מדינה יהודית? מה יקרה כשהוא ירצה להגביל את זכויותיהם של לא-יהודים? אנחנו לא מדברים על השמדה, חלילה וחס, ישראל הם רחמנים בני רחמנים – אבל מה פתאום שיהודי, במדינת היהודים, יקבל פקודות מגוי?
מה שיקרה הוא שמקבילה – תחילה מרוככת – של חוקי נירנברג יעברו פה כמו סכין חמה בחמאה; תצא הפקודה שיהודים וגויים לא יחיו ביחד – וזאת לא תהיה שום בעיה, ואף אחד לא ימחה, כי מי רוצה נישואי תערובת ובכל מקרה זה רק עניין של תל אביבים שותי לאטה, אלה מהם שהם לא הומואים.
ואחר כך תתחיל הצנזורה השקטה על ספרים. רק כאלה שמבזים את היהדות, כמובן. רוב החילונים האמיתיים, אלו שמחזיקים את המדינה הזו מכוח מיסיהם, כבר יהיו על מטוס בדרך ללוס אנג'לס, עם הלאפטופ שמכיל את הסטארט-אפ. אלו שישארו לא כל כך יבינו מה לא בסדר בצנזורה; הם ממילא לא קוראים יותר מדי, יש להם בעיה עם ספר עם צלב קרס על הכריכה, גם כשמסבירים להם שמדובר בספר היסטוריה. הם לא מבינים למה צריך ספרי היסטוריה.
אחר כך תשלול הכנסת זכות הצבעה מלא יהודים. ודוק: היא לא תשלול אותם מערבים (החלטה כזו תעבור גם היום), אלא מכל מי שאינו יהודי. וכולם יגידו שזו מדינה יהודית, ומי שיהיו לו מחשבות שניות – יבין שזו אכן מדינה יהודית ושעדיף שיסתום את הפה. מה, חסרות לו צרות? ממילא האנטישמים הפסיקו לקנות סחורות ישראליות, הכלכלה קורסת, וצריך לדאוג לפרנסה. אז אם החברים הבני זונות שלהם מחרימים אותנו, שיסתדרו בלי זכויות.
כי, כפי שידע כבר יל"ג, או שאתה יהודי או שאתה בן אדם. השניים אינם דרים בכפיפה אחת. ומי שבחר ביהדות, ויתר במידה רבה על אנושיותו. קיבלנו לכך הדגמה טובה השבוע באור יהודה. למרבה הצער, סביר שיש עוד הוכחות בדרך.
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
יש צורך בחזית מאוחדת כנגדם
לא ספרתי, אבל נראה לי שרוב התגובות נגד השריפה. זה קצת קצת מנחם, אבל ממש קצת.
ההשוואה המופרכת לזוועות הנאצים הרסה את כל הפוסט.
ראשית, זה נראה לי כל כך משוגע שכולם נגד השריפה כשריפה, והיו מתנגדים באותה צורה אם היו שורפים הדפסה פגומה של "דני דין במלחמת ששת הימים" (בגלל ההקשר ותו לא).
שנית, היום ליד מרכזית ירושלים עצר אותי אדם דתי בעמדת החזרה בתשובה, וביקש דקה מזמני. מיהרתי אז הלכתי משם, אבל רציתי לעצור ולבקש ממנו הסבר לאיך הוא לא עוסק בפעילות מסיונרית.
שלישית, במסגרת לימודי המשפטים בדיוק סיימתי את הקורס במשפט עברי. לא יודעת, אבל נראה לי שיש לו קשר להלכה… אחד העקרונות שאמורים להנחות בפסיקה הוא "מפני איבה", שבעצם אומר שיש לפעול כלפי ה"גויים" בצורה הכי סובלנית ולא להפעיל את רוב ההלכות המפלות, כיוון שיגרמו לאיבה.
אני כותבת "גוים", כי גם נקבע שנוצרים אינם גויים, אלא מדובר על עכו"מ בלבד, כשמתייחסים לגויים.
ולסיכום, אני חושבת שהיהדות היא המכנה המשותף הנמוך ביותר שמצאו כדי לאחד פה אנשים. היהדות לא היתה אמורה לקפוא על שמריה כל כך הרבה שנים, ולהיות תקועה שנות אור מאחורי בני האדם התבוניים שחיים פה. אפשר להתווכח על התיאולוגיה, אבל היהדות כמסגרת חברתית (וכזו היתה הרבה מאוד שנים, ובהצלחה גדולה), כשלה.
ורק עוד נקודה אחת: כשעוסקים בפעילות מסיונרית סיינטולוגית ענפה בבתי ספר יסודיים (!) בארץ, זה קצת צביעות לשרוף את הברית החדשה.
ביום שבו תקום פה מדינת יהודה ויתברר שהחלה אותה רכבת אווירית ללוס-אנג'לס, אני צופה שהסנהדרין ידאגו לסגור כמה שיותר מהר את הפירצה.
למעט כמה אפיקורסים בני-מזל שיספיקו לברוח במטוסים הראשונים, כל שאר הערב-רב יאלצו להיתקע בארץ או לכל הפחות להשאיר בה את רכושם.
מצב חירום או לא מצב חירום?
והנה עוד הברקה (זה לא מאוד קשור, אבל אני חושב שזה עשוי לעניין אותך):
http://www.forward.com/articles/13388/
יחזקאל דרור (זה ההוא מועדת וינוגרד, לא?) מפרסם מאמר ב-Forward שכותרתו היא "When Survival of the Jewish People Is at Stake, There’s No Place for Morals".
בין ה-"איומים" שדורשים צעדים מיוחדים (וכאן הקשר לפוסט שלך) – "the necessity of maintaining distinctions between “us” and “others” in order to limit assimilation".
הטיעון שלך כנגד שריפת הספרים, מעשה שכל בר דעת בוחל בו, היה חזק יותר אילו השמטת את המשפט "סביר שלא נתקל בנוצרי מימיו" וכו', שיש בו כל כך הרבה התנשאות וזלזול באחר ושנאתו, שאיני יודע מאין להתחיל.
די אירוני, כשחושבים על זה: הם שונאים את האחר עד כדי שריפת ספריו ואתה מגלה תוך כדי התייחסות לשנאתם זו, כמה אתה שונא אותם שנאה מאותו סוג ממש.
א) נתחיל בתיקון קטן – אני חושב שהמשפט "אידיאולוגיה פגאנית אנטי נאצית", אמור להיות "אידיאולוגיה פגאנית אנטי נוצרית".
ב) יונתן, מה גורם לך לחשוב שמדינות המערב תעמודנה בתור כדי לקבל חילוניים ישראלים שמאסו בישראל? למעט מי שברשותם אזרחות זרה, ו/או מי שישתלם לקבלם (בשל כישורים, ממון, וכו'), אני צופה שלא מעט יאלצו להישאר במדינת יהודה אודותיה אתה מדבר.
ג) ועכשיו, שאלה רצינית לגבי אותו ברנש שורף ספרים – האם מישהו טרח להגיש נגדו תלונה במשטרה? סעיף 170 לחוק העונשין (העוסק בעלבון דת) קובע:
" ההורס, מזיק או מחלל מקום פולחן, או כל עצם המוחזק מקודש לקהל אנשים, בכוונה לבזות דתם, או ביודעין שהם עשויים לראות במעשה זה עלבון לדתם, דינו – מאסר שלוש שנים. "
עכשיו, אין ספק שהוא הרס/הזיק/חילל עצם (ספר הברית החדשה) המקודש לקהל אנשים (נוצרים, למי שלא הבין). אני מתקשה לראות איך הוא יוכל לטעון שלא ידע שזה עשוי להעליב נוצרי אחד (אולי אפילו שניים). אם הייתי כרגע בארץ, בי נשבעתי שהייתי ניגש לתחנת המשטרה הקרובה למקום מגורי ומגיש תלונה. בפרפרזה על דבריך שלך – אולי היה לי קצת לא נעים, אבל זה משהו שיוצאים עליו למאבק, למרות שלא חסרות לי, אחרי הכל, צרות בחיים. הגיע הזמן להפסיק להפנות את המבט הצידה.
אסף העלה רעיון חשוב – זה משהו שיוצאים עליו למאבק. אני, במובן מסויים, כבר בדרך למטוס המטאפורי (ופיסית לא בארץ כרגע) אבל בהחלט מוכן להשתתף בעלות התביעה אם תהיה כזו. יוסי: אם יש לך כח להיאבק בטחנות-דלות-רוח אז אולי זה הזמן והמקום to make a stand.
"אתה שונא אותם שנאה מאותו סוג ממש"
בולשיט ודמגוגיה.
מתי בדיוק יוסי שרף ספרים? מתי הוא פיקפק בצורך להציל חיי חרדי ביום מימי השבוע? מתי הוא איים בחרמות על מי שיתחתן עם יהודי דתי? מתי הוא הרג חרדים או קרא להרוג אותם? מתי תפסיק לקשקש, צביקה?
בכתבה במעריב, למרות הכותרת, מוזכרים הרב יהודה גלעד ותנועת נאמני תורה ועבודה.
"הרב גלעד גינה את המעשה רק משום שזו טקטיקה שגויה" – הרב גלעד גינה את המעשה. זה שהוא סבור שצריך להלחם במיסיון, זו לא הפתעה מרעישה במיוחד.
צביקה צודק, אגב. צורת המחשבה השונאת, המכלילה, שאתה מייחס ליהדות – מצויה אצלך.
"ההשוואה המופרכת לזוועות הנאצים הרסה את כל הפוסט." איפה היתה השוואה, מופרכת או לא, לזוועות הנאצים? היתה השוואה לחוסר היכולת של החברה הגרמנית להתגונן כנגד קיצוניותה של אידיאולוגיה שרובם חשו שלא בנוח איתה.
"היה חזק יותר אילו השמטת את המשפט ”סביר שלא נתקל בנוצרי מימיו“ וכו‘, שיש בו כל כך הרבה התנשאות וזלזול באחר ושנאתו, שאיני יודע מאין להתחיל." צביקה, כמה נוצרים מגיעים, לדעתך, לאור יהודה?
ד.ט., עד מתי תקשקש? זה מה שכותב מעריב על גלעד: "הרב יהודה גלעד רב קיבוץ לביא מדגיש שהמלחמה במסיון חשובה, "אך כמו כל מלחמה היא צריכה להיות אפקטיבית. גם בתלמוד כתוב שמשום דרכי איבה ושלום מותר לחלל שבת בכדי להציל גוי, קל וחומר שאין לעורר מ מראש פרובוקציה כלפי גויים, וכזו שתסכן יהודים בתפוצות."
אין לגלעד בעיה עקרונית עם שריפת הספרים, הוא פשוט חושב שהיא "לא אפקטיבית", ועשויה לסכן יהודים במקומות שיש בהם רוב נוצרי. אילו שרף את הספרים בכבשן הפנימי של העיריה ולא נתן לכך פרסום, סביר להניח שגלעד לא היה מוחה כלל.
סביר, כמובן, שגלעד היה רואה באהרן טיפוס קיצוני ולא נעים, קצת ברברי – אבל הוא לא היה מוקיע אותו.
"די אירוני, כשחושבים על זה: הם שונאים את האחר עד כדי שריפת ספריו ואתה מגלה תוך כדי התייחסות לשנאתם זו, כמה אתה שונא אותם שנאה מאותו סוג ממש". נכון. אני גם שונא את אנשי הקו קלוקס קלאן ואת האיסלמיסטים. מה הנקודה שלך? יש דברים שראוי וצריך לשנוא.
שריפה, אחים, שריפה!
עיירתנו בוערה כולה,
בה רוחות שחורות יסערו,
להבות חורבן יבערו,
עקבותיה לא נשארו,
היא עולה באש.
ואתם חובקים ידיים
בלי הושיט עזרה,
בלי כבות את אש הלהב,
אש העיירה.
דרך אגב, הסיבה שאי אפשר לתבוע אותו היא ש
א – הרמקולים לא קראו לשריפה של הספרים
ב- לפי טענתו הוא בכלל היה בירושלים והגיע לאור יהודה רק לקראת הסוף ולא ידע שהנערים החרדים יחליטו באופן "ספונטני" לשרוף את הספרים
מעבר לזה אני חושב שזה היה מעשה נבזה ונוראי
ויוסי, איך אתה כותב כזה מאמר ולא מכניס את הציטוט המפורספם של היינה "במקום שבו שורפים ספרים ישרפו גם בני אדם"(ציטוט לא מדויק(
"ויוסי, איך אתה כותב כזה מאמר ולא מכניס את הציטוט המפורספם של היינה ”במקום שבו שורפים ספרים ישרפו גם בני אדם“(ציטוט לא מדויק(" כי הוא קלישאי כל כך, ומשתמשים בו – בישראל – בצורה לא מדויקת. היינה לא כתב על הנאצים – הוא מת ב-1856 – אלא על האינקוויזיציה.
לא אמרתי שהוא כתב על הנאצים, הציטוט הזה הוא מ1820 אם אני לא טועה אבל הוא ציטוט נכון
עמית – זה לא משנה. מה שצריך לעשות זה להגיש תלונה. אם המשטרה תחקור, והוא אכן לא אחראי לשריפת הספרים, אז הם יגיעו למי שכן אחראי לשריפת הספרים. בכל מקרה, אם הוא (ואחרים) יגיעו לחקירה במשטרה, זה יזכה לכותרות, ואולי הם יבינו את המסר.
סימון – אין כאן עניין של עלות כספית. בתור פתיחה, כל שצריך לעשות זה לגשת לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה על עבירה על סעיף 170 לחוק העונשין (עלבון דת). זה הכל. אני לא יכול לעשות את זה מאחר שאין לי תחנה של משטרה ישראל לידי כרגע (מאחר שאינני בארץ כרגע). אם אתה בארץ כרגע, אתה יכול לעשות זאת בקלות אם הדבר חשוב לך (או למישהו אחר שקורא זאת).
ואגב, את הגשת התלונה למשטרה רצוי, אך לא חובה:
א) ללוות בהודעה לעיתונות, על למנת לוודא שהעניין יזכה לכיסוי.
ב) לעשות בהקדם, שכן מעבר הזמן שוחק את העניין הציבורי והתקשורתי בנושא, ומכאן, מפחית את הסיכוי לכיסוי, ואת הסיכוי שהמשטרה באמת תעשה משהו בנושא.
ודגש קטן נוסף:
אני מודע לבעייתיות שבישיבה בחו"ל וכתיבה על הדברים שראוי שיעשו אנשים שנמצאים בארץ. חשוב לי להדגיש, לפיכך, שאני שוהה בחו"ל פרק זמן קצר יחסית (פחות משנתיים) ומתעתד לחזור לישראל בשנים הקרובות.
גרתי במדינה במשך מרבית חיי הבוגרים, ושילמתי לה את חובי בשלל דרכים (לרבות שירות צבאי מלא ותשלום מיסים). לגורלה של המדינה עדיין השלכה גם על גורלי.
פוסט מעניין, נהנתי לקרוא.
גם לי יש את תופעת דפיקת הראש בחומה לעיתים קרובות. לפעמים אני מריגשה שאני נחנקת ורוצה להקיא ולצרוח וחוסר האונים משתק עוד יותר.
אף לא מילה של ביקורת בציבור הישראלי על השריפה החשוכה הזו. והנורא מכל? שהוא מכהן בתפקיד ציבורי. אה סליחה, זה בעצם ברור מאליו.
"עורו הישנים, שינה פירושה…
היינה לא אמר את המשפט אלא כתב אותו במחזה
"Almansor" מ 1821.
Dort, wo man Bücher verbrennt,
verbrennt man am Ende auch Menschen
אסף:
"אני מודע לבעייתיות שבישיבה בחו“ל וכתיבה על הדברים שראוי שיעשו אנשים שנמצאים בארץ."
זה נכון, אבל גם לא לכתוב זה בעייתי. הרי
"לגורלה של המדינה עדיין השלכה גם על" גורלך
ולאזרח גולה יש זכויות (וחובות).
"ומתעתד לחזור לישראל בשנים הקרובות."
זו בחירה טבעית ונפוצה, לעיתים אף מחוייבת המציאות. חוויית ההגירה אינה נעימה, והמשפחה.. בכל זאת, נסה לחשוב היטב על כל ההיבטים לפני שתחליט סופית.
(אגב, מצבי כרגע דומה לשלך פרט לכך שעלי להחליט על ההמשך עד מחר.)
Off topic:
"האנושיות הגרמנית נתקלה בנוגדני האנטישמיות"
קצת מוזר להקביל את האנטישמיות לנוגדנים, ובמשתמע את האנושיות לפתוגן.
סימון,
הירידה מהארץ אינה שוללת את זכותו של אדם להגיב על ענייני ישראל. אבל, מי שיורד מהארץ, ואינו מתכוון לחזור אליה בעתיד הנראה לעין (או בכלל), מאבד את זכות ההטפה. הוא עדיין יכול להגיד את דעתו, להציע הצעות, וכו', אבל הטון… הטון חייב להיות עדין יותר, לא מטיף. לא דורש.
בהקבלה – אם עזבתי את הדירה בה גרתי, ואין לי כוונה לחזור אליה, הזכות שלי לבקר את העיצוב בסלון ואת בחירת הוילונות במטבח קטנה בהרבה משל מי שגר בבית, או מי שמתכוון לגור בו. זה עניין של נימוס בסיסי, לדעתי.
לגבי סיבות לחזרה לישראל – נער הייתי וגם גדלתי, וכבר הספקתי לחיות ולטעום מקום אחד או שניים על הגלובוס. ישראל, מבחינת איכות החיים שהיא מציעה, דומה למדינות המערב. בניגוד ללהג התקשורתי הרגיל, אני יכול לספר שפשיעה, שחיתות, בירוקרטיה, וכו', כל אלו נמצאים גם במדינות האחרות במערב, בשיעורים וברמות שלא שונים מישראל בממוצע.
שני הבדלים עיקריים בין ישראל למדינות המערב, לטעמי:
א) בצד החיובי – ברמה האישית, ישראל היא המקום בו גדלתי, אליו אני שייך תרבותית (לטוב ולרע), ובו נמצאים חבריי ומשפחתי. ולכך יש השפעה משמעותית על אושרי האישי.
ב) בצד השלילי – העלייה המתרחשת והצפויה בגודלו היחסי של הציבור החרדי, והמשך מצב הלוחמה עם שכנינו. שני אלו עלולים, בטווח הארוך, להביא לשינוי משמעותי (ושלא ימצא חן בעיני, סביר להניח) באופיה של המדינה.
אז מה עושים? המסקנה האישית שלי היא שחוזרים לארץ בטווח הקצר (לטובת האושר האישי) אבל דואגים לנתיב בריחה (בצורה של דרכון זר, השכלה, ממון, וכו'), כדי שאוכל לברוח ממנה בטווח הארוך (אני, או ילדי) אם המצב יורע.
"אבל הטון… הטון חייב להיות עדין יותר"
מקבל.
"בהקבלה – אם עזבתי את הדירה בה גרתי,…"
בוא נרוץ עם האנאלוגיה הזו הלאה. מה אם בדירה גרים בנך ואדם נוסף המצמיד אקדח לרקתו. לא תתערב בשם הנימוס?!
"ישראל, מבחינת איכות החיים שהיא מציעה, דומה למדינות המערב."
נכון, אבל הניגזרת שלילית. גרוע מכך, היא קרובה לקו אדום שייתכן שאין ממנו חזרה. (אם תרצה דיון יותר מפורט בנושא אולי נעשה זאת באופן ישיר. מייל, טלפון וכד')
"ברמה האישית, ישראל היא המקום בו גדלתי"
אתה מדבר על אפקט דור-המדבר. לכן להגירה יש תמיד צד מאד שלילי ותג מחיר גבוה. לכן לא מהגרים בהעדר אילוץ של מציאות קשה במולדת.
Goes without saying.
"העלייה המתרחשת והצפויה בגודלו היחסי של הציבור החרדי"
מתרחשת, לא צפויה, וזו רק אחת הבעיות. (פרטים במייל?)
"המסקנה האישית שלי היא שחוזרים לארץ בטווח הקצר (לטובת האושר האישי) אבל דואגים לנתיב בריחה (בצורה של דרכון זר, השכלה, ממון, וכו‘)…"
אם זה מתאפשר אז זה פתרון לא רע. אולי הטוב ביותר בהתחשב בנסיבות. חשוב רק לודא שהדרכון הזר בהישג יד. המשמעות של הזנחת הפרט הזה עלולה להיות גורלית לילדיך. כולי תקווה שלא, אבל זה עלול להיות עניין של חיים או מוות.
יוסי,
אתה לא יהודי ובן אדם?
יש רק אפשרות אחת להיות "יהודי"?
"אתה לא יהודי ובן אדם?
יש רק אפשרות אחת להיות ”יהודי“?" אני לא רואה את עצמי כיהודי, והתייחסתי – אולי זה לא היה ברור מספיק – ליהדות האורתודוקסית. את היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית אני מכיר רק דרך פילטרים שליליים מאד, ושקריים מאד לדעתי, ולכן אינני מביע עליהן דעה.
אסף, הגשתי תלונה. החוקרת עשתה כל מאמץ כדי לא לקבל אותה, אבל לא ויתרתי והיא כתבה אותה בחוסר רצון.
יוסי, כל הכבוד, והעניין כבר החל להכות גלים:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/737/293.html?pFile=1
סימון,
> מה אם בדירה גרים בנך ואדם נוסף המצמיד אקדח לרקתו. לא תתערב בשם הנימוס?
הודעתי הקודמת נחתכה. אכתוב שוב (בקצרה):
זכותי להתערב תהיה גדולה מן המקרה בו בני אינו גר בדירה, וקטנה מן המקרה בו גם אני גר בדירה. זה יותר עניין של הטון בו אבחר, ודרך הצגת הדברים.
לגבי המשך הדיון במייל – אין לי בעיה עם זה, אבל לא ברור לי איך להחליף כאן דואלים מבלי לחלוק אותם עם שאר העולם.
ולגבי סוף דבריך – אני בספק (ומותר לא להסכים) אם אי פעם יגיעו הדברים לכדי כך שהמרחק הפיזי מהדרכון הזה הוא שישנה. אני כן חושב (והלוואי שזה לא יקרה) שאנו עלולים להגיע למצב בו הדרכון הזה יאפשר עזיבה קלה יחסית של מדינה שתהפוך להיות לא נעימה לאדם החילוני, המחפש חיים שפויים ורגועים (תקרא להם בועתיים אם תרצה).
לא התכוונתי למרחק הפיזי מהדרכון אלא האפשרות להשיגו.
דואל (זמני):
[email protected]
תמוה שאף אחד לא התייחס לעובדה שהראשונים שעברו על החוק הם המסיונרים. מישהו מגיש תלונה?
"קורא ארעי", אין שום סעיף בחוק האוסר על הטפה דתית. יש חוק האוסר על שידול להמרת דתו של קטין, ויש חוק האוסר על שידול להמרת דת עבור תמורה כספית, אבל אין שום איסור על הטפה דתית, בכלל זה חלוקת חומר הסברה. יהודים דתיים עושים את זה ללא הרף.
יוסי – בדיוק חיפשתי באתר הבלתי ידידותי של הכנסת אחר החוק המדובר ובאמת לא מצאתי. למרות זאת נתקלתי בהרבה חכים המדברים על הצורך בחקיקת חוק כזה. ובשלי יחימוביץ' הפוסלת עמותה מקבלת מימון בתואנה שהיא מסיונרית.
יש חוק האוסר על פגיעה ברגשות דתיים..הנחת חומר מסיונרי בתיבת הדואר מהווה פגיעה כזאת
קורא – הגש תלונה. באותה הזדמנות תגיש גם בשמי על חב"ד
"יש חוק האוסר על פגיעה ברגשות דתיים..הנחת חומר מסיונרי בתיבת הדואר מהווה פגיעה כזאת". אני מציע שתקרא שוב את החוק, סעיפים 170-174. תחזור אלי כשתמצא תימוכין לטענה שלך.
כמה דברים…
1. הברית החדשה הוא ספר מאוד יהודי ונכתב ברובו ע"י יהודים, חבל מאוד שהטפשים הללו כל כך פוחדים מהספר הזה. מצד שני, יש שם ביקורת מאוד חריפה על צביעות הפרושים והצדוקים ואולי מזה הם פוחדים
2. אני לא מסכים שהציונות החילונית הושפעה עוד מההתחלה מהגזענות ההלכתית… הרי בשביל החילוני הישראלי הממוצע המילה "אמריקה" היא שם נרדף לגן עדן, וכל הכיוון החילוני פה הוא על הערצה עיוורת ל"גויים" האירופים והאמריקאים. אני גם לא חושב שסירוב "טימוא הדם" הוא גזעני או יוצא דופן, כי אפשר להתגייר, וכל עם או דת מעדיף להינשא עם בני העם או הדת שלו…
יוסי,
אין לי זמן להגיב כאן לאחרונה, אבל אני מוכרח לומר לך יישר כוח על הגשת התלונה למשטרה
משום מה הייתי בטוח שאם אדם פרטי מגיש תלונה עפ"י הסעיף הרלוונטי בחוק העונשין, הוא חייב להיות בן הדת הנפגעת. עכשיו אני מבין שזה לא נכון
אגב, נראה שמישהו מבני הדת הרלוונטית ציפה שהמשטרה תתחיל לחקור מיוזמתה, ואיים לפנות הישר למני מזוז אם זה לא יקרה:
http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1211288128832&pagename=JPost%2FJPArticle%2FPrinter
שוב, יישר כוח
יוסי,
מצטרף למברכים.
שימו לב, אגב, שבלי קשר לתלונה של יוסי
מני מזוז הורה על פתיחת חקירה נגד ראש העיר.
עוד יש דיין בישראל.
http://news.walla.co.il/?w=//1286095
מצטרף: ישר כוח יוסי. מקווה שנשמע בקרוב אם ישנה התקדמות בחקירה.
אבל משהו בסיסי יותר מפריע לי: שימוש בסעיף בחוק העונשין שבו השתמשת הוא בדיוק סעיף שיכול לשמש ככלי צנזורה כנגד, נניח, קריקטורות אנטי-יהודיות או אנטי-מוסלמיות, ובעצם את כל המאמרים שאתה כותב כאן כנגד היהדות. אתה לא חושש להפעיל סעיף שמיועד להגביל (בצורה מאוד לא-מוצדקת, יש לציין) את חופש הביטוי, ושבקלות רבה יכול להפוך לחרב פיפיות?
ודבר נוסף: אני חוזר על הקריאה להעביר את הבלוג לפלטפורמה ידידותית יותר. ל"ג'ורג'" מגיע.
מובן, שהמעשה עצמו מגונה. אבל התגובה מעט היסטרית וה"מ.ש.ל" – מופרך. מה בעצם הוכחת?
האם אתה טוען שמקרה של שריפת ספרי קודש של דת אחת, ע"י מאמיני דת אחרת ובשמה, מוכיח שאותה דת אחרת היא "אידאולוגיה רצחנית" שעל כל אדם להתנתק ממנה לחלוטין? כי כמדומני שהנוצרים החביבים שלך הבעירו מפעם לפעם איזה ספרון שלא מצא חן בעיניהם.
כלל לא בטוח, אגב, כיצד יתייחסו באזור נוצרי אדוק (נניח בדרום ארה"ב, בחלקים של רוסיה, בפיליפינים) למוסלמי או נוצרי שיתיישב ביניהם ויתחיל להעביר אותם על דתם.
במשפט האחרון צריך להיות "מוסלמי או יהודי" או בודהיסטי, אתאיסט וכו', כטוב בעיניכם.
אגב, היינה ועוד איך כתב על הגרמנים. מה יש לאדם לכתוב נגד האינקוויזיציה מאות שנים אחרי שיא פעילותה? המחזה שבו מופיע המשפט על שריפת הספרים עוסק באינקוויזיציה ובספרי קוראן רק בפני השטח.
מובן שהוא חי שנים רבות לפני עלייתם של הנאצים, אבל הוא היה גאון.
"הנצרות דיכאה את הלהט המיליטריסטי של הגרמנים לזמן מה אך לא הרסה אותו…
הרעם הגרמני… מתגלגל לאט אך בוא יבוא. וכאשר תשמעו אותו רועם, כפי שלא רעם עוד מעולם, דעו לכם שישיג את מטרתו"