משקיפים לקראת 892
סיפור שלא היה כך, כך היה: לפני כשבועיים פנה אלי יו"ר עמותת "דעת אמת", ירון ידען, ואמר לי שמספר הטלפון של העמותה נחסם לגישה מטלפונים "כשרים". לדבריו, נציגה של חברת אורנג' התקשרה אליו ומסרה ש"וועדת הרבנים של משרד התקשורת" חסמה את המספר. יתר על כן, ועדת הרבנים מונעת גישה לאתר של "דעת אמת" בטלפונים כשרים. אורנג' ידעה על כך לאחר תלונת לקוח, שאמר כי קודם לכן יכול היה לחייג אל העמותה, והוא רוצה להמשיך בכך למרות שהוא בחר במסלול של קו "כשר". אורנג', מצידה, מעדיפה את הלקוחות שלה מאושרים ומחייגים. האם יש אפשרות לערער על ההחלטה?
כל מחושי העיתונאי שלי הזדקפו. ועדת רבנים במשרד התקשורת? שפוסלת אתרי תוכן? הנה ההזדמנות, הזדמנות של פעם בחיים, לקבל את כל העמוד הראשי של כלכליסט! שמי יוזכר בנשימה אחת עם שמו של מוטי גילת! אצתי רצתי, קניתי מכשיר האזנה מושכלל מדי (כה משוכלל, עד שמתקינו לא הצליח להתקין אותו ונאלצתי להתקינו בעצמי) והתחלתי בסדרת שיחות.
ידען לא הטעה אותי. נציגת אורנג', ששמה שמור במערכת, אכן סברה לתומה שהאיסור הגיע מ"וועדת הרבנים של משרד התקשורת". דא עקא, שהיא טעתה, ואין – בינתיים – חיה כזו; ישנה רק ועדת הרבנים לענייני תקשורת. ומהי והל"ת? זו הוועדה האחראית על הטלפונים הכשרים.
הטלפונים הכשרים הן אחת משיטותיו של הציבור החרדי להמשיך ולחיות בגטו. טלפון כשר איננו יכול – איננו יכול פיזית – להתקשר למספרי טלפון העשויים, לשיטת והל"ת, להשחית את נפשו של צאן הקדושים. לטלפון כשר גם אין כל גישה לשירותי תוכן – אפילו לא מסרוני SMS, ועל גלישה ברשת אין מה לדבר. שיחה אדיבה עם נציג הווהל"ת הבהירה לי שהסיפור מת כתוכי ההוא של מונטי פייטון: לא רק שנציגת אורנג' טעתה, לא רק שמשרד התקשורת הכחיש מכל וכל את קיומו של ועדה רבנית מטעמו, אלא שהווהל"ת מסננת כל תוכן: "אפילו אתרי תוכן ומספרי תוכן חרדיים", אמר האיש.
אז למה אני מטריד אתכם בסיפור שלא היה ולא נברא? כי בירושלים, מסרב הדואר לחלק את העלונים של "דעת אמת". הסיבה? חרדים תקפו את אחד הדוורים שחילק את העלונים, ומחלקת הבטחון של הדואר החליטה שזה לא שווה את הסיכון.
כי לפני שבוע, הוריד רדיו תל אביב קמפיין קצר של עמותת "הלל". בניגוד ל"דעת אמת", ששואפת לגרור את החרדים, בועטים וצורחים, אל העולם המודרני, מטרותיה של "הלל" צנועות הרבה יותר: לסייע לתינוקות שנשבו, ועזבו את העולם החרדי או נבעטו ממנו, לשרוד. דברים פשוטים: איך מתנהגים בחברה, שיעורים בסיסיים במתמטיקה ובאנגלית, דיור, מציאת עבודה.
הקמפיין של "הלל" היה פשוט. הוא כלל עשרה תשדירים קצרים, בזו הלשון:
ברדיו המעבר מהעולם החרדי לחילוני נראה פשוט, במציאות לחוזרים בשאלה הוא הרבה יותר מסובך. אגודת הלל עוזרת לחוזרים בשאלה במציאת בית חם, השכלה<והסתגלות לעולם המודרני. בואו נעזור. פרטים והתנדבות בטלפון 1-700-70-70-73
ואחרי שבעה תשדירים מתוך עשרה, החליט מנכ"ל רדיו תל אביב, שי בן-מאור, להפסיק את השידורים. לדבריו, זו הטפה להחזרה בשאלה ויש בכך משום פגיעה ברגשות דת. רדיו תל אביב, למי ששכח, הוא היה עד לאחרונה ביתם של צמד הליצנים העלובים שי ודרור, שאף פעם לא היתה להם בעיה עם פגיעה ברגשות, שלא היססו לראיין ולהלעיג בשידור חי על ילדיהם של אנשי ימין. עם זה, כמסתבר, רדיו תל אביב יכול היה לחיות.
אבל בהחלט יתכן שליבו של שי בן-מאור כלל לא נשבר למשמע יסוריהם של החרדים, שרגשותיהם העדינים לא עמדו בתשדיר של "הלל". אולי הסיפור היה אחר לגמרי. מנהלת הלקוחות של רדיו תל אביב, שירה בייניץ, כנראה לא היתה מתואמת עם המנכ"ל שלה. כשנשאלה לסיבת הפסקת שידורי הפרסום, אמרה בייניץ לאנשי "הלל" ששר התקשורת, אריאל אטיאס (ש"ס), איים לסגור את התחנה, באם יימשכו הפרסומים. אטיאס מכחיש.
לכל הפרטים על הפרשה הזו, אני אסיר תודה למתי גולן. הסיפור המדהים הזה, על צנזורה שבה אפשר שמעורב שר בישראל, שקע כאבן במים אדירים; אף כלי תקשורת אחר לא התייחס אליו.
אטיאס הוא הדוחף העיקרי של חוק צנזורת הרשת, חוק 892. אטיאס הבטיח שהוא לא יחליט בעצמו אילו אתרים ייחסמו; הוא יקים ועדה לצורך כך. אטיאס כפוף לדעת רבותיו. הרבנים הסמיכו את ועדת הרבנים לענייני תקשורת לטפל בכל מה שקשור בתקשורת. ולאטיאס, מסתבר, יש נסיון מסוים גם בצנזורה ברדיו. ולא, היא לא קשורה לפורנוגרפיה או להגנה על ילדים. היא קשורה להמשך השעבוד של רוב החרדים לרבניהם, בין אם יאבו בין אם לא.
כששאלתי את האיש מהוורל"ת אם הם מייעצים לאטיאס בנושא 892, הוא אמר ש"לא התבקשנו לסייע למשרד התקשורת, אבל אם יבקשו – נשמח". אני בטוח שהם ישמחו; שפחה על הים לא ראתה שמחה כזו. ואנחנו?
ומלבד זאת, יש להפסיק את רצח העם בדארפור.
(יוסי גורביץ)
הטלפונים הנ"ל גם חסומים לשיחה לאגודת הל"ל, כך נוכחתי על בשרי ערב יציאתי בשאלה. הדבר רק מצביע על אוזלת ידיהם של מנהיגי הציבור החרדי בנושאים אלה, שכן ברור שהיוצא בשאלה הפוטנציאלי לא יתייאש עקב החסימה ובהזדמנות הראשונה הוא יתקשר מטלפון רגיל.
שי ודרור עזבו את 102 לטובת 103 כמדומני. משו בסגנון – קטן עלינו, תביאו יותר. או בקיצור – אתה חייב לדייק בתחקירים שלך! 😉
מתי הם עזבו?
זהו פוסט חשוב והעניין צריך לקבל תהודה רבה. אתה רואה יוסי? אני גם יודע להסכים איתך. כאן זה לא חמץ בפסח אלא מניעת חופש ביטוי בכפייה, איומים ואלימות. זה כבר סיפור אחר לגמרי שיש להלחם בו ובמחולליו בכל הכח.
הלוואי והייתה דרך (חוקית) לשים יד על מאגר מספרי הטלפון ה"כשרים".
tאני זוכרת את הימים הנוראיים בהם לצמד הליצנים הנ"ל היה טור בעמודי החדשות שלנו. במסמך "14 סיבות לקחת חופש ממעריב" התלוי על לוח המודעות שלנו נכתב: "אתה חושב ששי ודרור מצחיקים".
הממממ. למה כל סימני הפיסוק התהפכו לי?
אם להאמין לויקיפדיה, הם עזבו ביולי 2007, והצטרפו ל-103 בספטמבר 2007.
כמה טוב לא להיו מעודכן במעלליהם.
הסיפור הזה של פגיעה ברגשי דת נראה, אפעס, הזוי משהו. האם הל"ל יכולה לתבוע את רדיו תל-אביב בגין הפרת חוזה? אם כן, אני מניח שבית המשפט יידרש לסוגיית "פגיעה ברגשי דת" במקרה הזה, ואיכשהו, לא נראה לי שלרדיו תל-אביב יהיה קייס
זה די פופוליסטי לגייס את הקונצנזוס (נאמר) של המלחמה ב-892 לטובת העניין, אבל אני חושב שמי שהולך לחלק בבתים חרדיים עלונים של "התנועה לשחרור מהדת", לא אעמוד לצידו במלחמת חופש הביטוי.
ישי – ובמצב ההפוך (הנפוץ הרבה יותר)?
לא הבנתי מי בסוף הגוף שמאשר/מצנזר את מספרי הטלפונים הכשרים, ומי מממן אותו.
יש חוק שאסור לפגוע ברגשות דתיים?
וואו!
נגיד, אם אני אומר לדתי שאין אלוהים – אז אני עובר על החוק?
הלל עושים עבודה חשובה מאד.
הורדת התשדירים היא ביזיון.
האם לכל החרדים יש באמת טלפון כשר? פעם שמעתי שיש צפצוף רציני של הציבור על הרבנים בנושא זה.
"נגיד, אם אני אומר לדתי שאין אלוהים – אז אני עובר על החוק?" טכנית, כן.
חוק העונשין. "פגיעה ברגשי דת
[תיקון: תשמ"ח] 173.
[א/149] העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שנה אחת:
(1) מפרסם פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים;
(2) משמיע במקום ציבורי ובתחום שמיעתו של פלוני מלה או קול שיש בהם כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתו או ברגשותיו הדתיים."
השאלה היא מהי "פגיעה גסה". החוק די מת, ומשתמשים בו בעיקר כנגד אנשים שהעליבו דתיים מסוכנים באמת, היינו מוסלמים.
"האם לכל החרדים יש באמת טלפון כשר? פעם שמעתי שיש צפצוף רציני של הציבור על הרבנים בנושא זה." קשה מאד להניח שלכל החרדים יש מכשיר כשר, וסביר שלחלק מהאנשים שמחזיקים בטלפון כשר יש גם מכשיר טרף. יש לחץ כבד בציבור החרדי לעבור למכשירים כשרים בלבד; במהלך ההכנה לכתבה ראיתי ידיעה על כך שבשכונות חרדיות מסמנים על מודעות את המספרים הלא כשרים.
"חוק העונשין. ”פגיעה ברגשי דת
[תיקון: תשמ“ח] 173."
רגע… זה אומר שאני בדרך לכלא?
http://zoreria.blogli.co.il/archives/43
אוקי, אני אתחיל לארוז מיד.
ארנון שוונציגר –
החוק הישראלי מכיר בהגנת 'אמת דיברתי'.
אילן – לך תוכיח שאין לך אלוהים 🙂 (בקושי אפשר להוכיח שאתה לא יהודי)
אילן בכר אבנטור,
הגנת "אמת דיברתי" רלוונטית בהקשר של חוק איסור לשון הרע. בניגוד לחוק האמור, חוק העונשין (אותו מצטט יוסי) אינו מסייג את הסעיף העוסק בפגיעה ברגשות דת באורח זה.
רוצה לומר – גם אם דברי הפגיעה הם אמת לאמיתה, אין בכך משום הגנה במקרה הזה.
נוכל רק להתנחם בכך שמדובר בסעיף שהוא באמת בבחינת אות מתה בספר החוקים. נדירים מאד המקרים בהם נעשה בו שימוש. ובכך, אגב, הוא לא שונה מלא מעט סעיפים אחרים בחוק העונשין.
לא ברור לי מדוע אתה משמיץ את שי ודרור. הייתה להם תוכנית נהדרת ב-102 עד שהם נהיו ידועים יותר מדי וכבר התחילו להכיר אותם ואז "השיחה המפתיעה" כבר לא הייתה כ"כ מפתיעה.
בקשר לסימון של טלפונים כלא כשרים במודעות – הנה תמונה שצולמה במאה שערים, באדיבותה של העלמה עפרונית:
http://flickr.com/photos/galitlub/2298738956/sizes/l/in/set-72157601790691387/
מני – עד כמה שהבנתי, הוגשה תלונה לרשות השניה. נראה מה יקרה.
סף,
זו כמובן הייתה בדיחה.
הגנת אמת דיברתי היא הגנה שמתאימה ללשון הרע, וכנראה שלא תהייה הכרחית במשפט כזה, שעיקרון המידתיות וחופש הביטוי יכריעו בו את חוק פגיעה ברגשות דתיים.
עם זאת, משפט הקופים, באופן מאוד דומה, כן התבסס על הגנה שדומה לאמת דיברתי, והסתיים בתיקו (הרשעה סימלית).
כאחד שהיה גר שם, חזר בשאלה, ויש לו עדיין אי אלו רגשות כלפי הדת, תרשה לי לתקן אותך במס' דברים:
1. יש איזה שהוא "נתק" בין הציבור החרדי לרבנים בקשר לאותו טלפון "כשר". רוב הציבור שיש לו את אותו טלפון "כשר" פשוט לוקח אותו בגלל המחירים המאוד אטרקטיביים בשיחות מטלפון כשר לטלפון כשר או לכל מפעיל רט"ן אחר. אתה יודע, עניין של שוק, משהו שכל גוף גדול יכול לעשות עם סלקום,אורנג', פלאפון: הוא יכול לעשות מו"מ אם אותם מפעילי רט"ן: לקבוע איזה מספרים יחסמו ואיזה לא, מחירים, סבסוד מכשירים ועוד. חברות רבות עושות את זה בארץ. מה הסיפור כאן? אגב, לפרוץ טלפון כזה לוקח בערך 30 שניות: אפשר ללכת בגישה ה"ברוטאלית" (להחליף firmware) או ללכת בגישה יותר מסורתית ולהכניס סידרת מספרים שפשוט מבטלת את כל ה"כשרות" אבל משאירה לה אחושקשוקה של מחירים נוחים. ככלל, אם תציץ קצת על הציבור החרדי, תראה שבד"כ הם נושאים יותר ממכשיר אחד, של אורנג' או סלקום או פלאפון, שלחלוטין אינו "כשר", כך שאם רוצים ליצור קשר מעמותות חזרה בשאלה אל חרדים מסויימים, אין שום בעיה.
2. אתה מתלונן על רשות הדואר שהפסיקה לחלק עלונים של "דעת אמת" בגלל שאחד מעובדיה חטף מכות. האם היית מתלונן גם אם אם זה היה הפוך והיה מחולק חומר לחזרה בתשובה? אני בספק.
3. אינני נציג של רדיו תל אביב, אבל ההחלטה של מנכ"ל הרדיו דווקא נראית לי מוצדקת: הוא לא מאשר פרסומות של עמותת הלל כמו שהוא לא יאשר פרסומות של כל מיני גופים המנסים להחזיר בתש,ובה או עמותות המנסות למשוך אנשים לנצרות. אתה מאשר לגוף אחד, וישר גופים אחרים יקפצו ויאמרו "למה אותו מותר ואותו אסור?", אז כדי להימנע מזה, הוא החליט גורף לא לאפשר לאף עמותה את זה. זה לא נשמע לי החלטה כל כך גרועה, ואני בספק אם זה בכלל קשור לאטיאס. האם הגב' היקרה שוחחה אישית עם השר או מזכירתו וקיבלה את האיום? האם הגב' יכולה לתת את פרטי המאיים?
בקיצור, הפוסט נראה כמו נסיון לחמם עוד כמה שיירים עבשים של חצאי עובדות וחצאי אמיתות מבלי לבדוק דברים לעומקם. חבל.
חץ: תקרא שוב את טקסט הפרסומת של עמותת הלל. הפרסומת לא מיועד לחוזרים בשאלה בכלל.
"האם היית מתלונן גם אם אם זה היה הפוך והיה מחולק חומר לחזרה בתשובה? אני בספק."
האם זה אי פעם קרה?
בקשר לטלפונים הכשרים, ההיענות דווקא עצומה וכמעט אין חרדי שלא החליף את מכשירו. תרמה לזה העובדה שהעיתונים החרדים לא מפרסמים מודעות עם מספרים לא כשרים (יש קידומת מיוחדת) ובתי הספר לא יקבלו את בנך ללימודים אם המכשיר שברשותך "טרף".
אילן,
אתה כותב "זו כמובן הייתה בדיחה". מה סימן את הטקסט כבדיחה, ועוד אחת מובהקת (שכן זאת "כמובן" בדיחה)?
ציינת עובדה (לכאורה) במשפט אחד, וסיימת את הודעתך. גם אם כיוונת לבדיחה, אדם שלא בקיא בחוש ההומור שלך, בהיעדר רמז כלשהו לכך שמדובר בבדיחה, יכול בקלות להבין את הודעתך כעובדתית, ומכאן – שיוטעה.
ולכן כתבתי את הודעתי שלי.
חץ – לנקודה 2 שלך
האם שמעת פעם על המון חילוני מכלה את זעמו בחב"דניק השכונתי התורן? אופתע מאוד אם התשובה שלך תהיה חיובית.
אסף, לא ניסיתי להתוכח. אני מתנצל אם הטעתי אותך.
חץ – כמובן שחזרה בתשובה היא דבר לגיטימי – גם אם מגונה – בדיוק כמו מיסיונריות. זהו אחת מיסודות חופש הביטוי שמותר לאדם להפיץ את האמת כפי שהוא רואה אותה. בשביל זה המציאו את חופש הביטוי, לא בשביל בריטני ספירס או יו הפנר.
ואף אחד לא היה אוסר פרסומות כאלו.
אור, אני הייתי עד פעם לתקיפה של משאית מוסיקה של חסידי נחמן בביצים ובאיומים. שמחתי למדי, בעיקר עקב הרעש ועצירת התנועה שהם חוללו, בכפייה.
ענר, האם לא סביר שהם הותקפו בגלל שהרעישו ועצרו את התנועה, ולא בגלל היותם חב"דניקים? האם באמת היו מותקפים לו היו מחלקים, בשקט, עלונים של חב"ד בתיבות הדואר?
אסף, "חסידי רבי נחמן" אינם חב"דניקים אלא ברסלבים. ואלה שמרעישים בצמתים הם חסידים בערך כמו שאני ראש ישיבה
מני, תודה על התיקון, והתנצלותי. אור הזכיר את חב"ד בהודעה המקורית, ומכאן הבלבול.
ועדיין, הנקודה עומדת – אני מניח שהסיבה שהם הותקפו היא בשל הרעש וההפרעה לתנועה, ולא בשל מחלוקת אידיאולוגית. אי אפשר, לפיכך, להשוות בינם לבין דוור שמותקף בעת שהוא מחלק עלוני מידע.
ענר – דרך אגב, האם הם הפריעו לתנועה, בדרך כלל אני רואה אותם עושים הרבה רעש אבל לא חוסמים את התנועה, סתם נעמדים על איי תנועה ורוקדים על גג הרכב.
הנקודה שלי אולי נחלשה קצת אבל עדיין לא נפלה, מקרים של תקיפת חילונים (הדוור המדובר, חילונית שהעזה ללכת בלבוש לא מספק לטעמם ליד שכונה חרדית, התקופה שאיני יודע אם עדיין קיימת, בה נמנעו הורי ליסוע ליד רחוב בר אילן בירושלים בשבת מפחד מטרי אבנים וכו') מרובים לעין שיעור ממקרים הפוכים. וניסיונות ה"בוא תשים תפילין, בוא תעשה שבת" נפוצים יותר מחלוקת עלונים לציבור החרדי.
אור, אני לא ממש זוכר פציעות קשות של חילונים כתוצאה מהתקפות אלימות של חרדים, אבל לא עקבתי באדיקות אחר הנושא כך שייתכן שאני טועה.
הנקודה היא שככל שאתה מרגיש נרדף יותר כך אתה נהיה יותר תוקפני. זוהי תבנית שתקפה לא רק בנושא דנן. חוגים חרדים מסויימים מתרגמים התנהגות "לא הולמת" באזור מגוריהם כהתקפה על אורח חייהם. זה כמובן לא מוצדק, שלא לומר מופרע, אבל לא אידיאולוגי. החילוני המצוי לא רואה את החב"דניק המצוי כמאיים על חייו. במקרה הטוב הוא רואה בו קוריוז לא מזיק ובמקרה הרע סוג של מצפן רוחני.
ובאשר לברסלב – אני לא זוכר אם הם חסמו את התנועה, אבל השמעת מוסיקת "טראנס נצחונות" נוראית עם מילים אינפנטיליות בקולי קולות היא גם סוג של אלימות.
סתם דוגמא לאחד מרצוחי הטרור החרדי:
http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/plimbo.htm
ליאור, אתה מביא תאונה שקרתה לפני 42 שנה כראיה לטרור חרדי. הייתה פה אולי רשלנות פושעת (גם של פלומבו, מן הסתם) אבל לקרוא לזה טרור יהיה קצת מוגזם.
יש לא מעט מקרים, כולל לאחרונה, של ילדים חרדים אשר הוכו על ידי חילונים אך ורק בשל היותם דתיים. פורסם לפני כשבועיים על ילד שכזה שהוכה ולאחר שאחיו הגיעו לסייע לו שוסו בהם כלבים וגרמו להם לפציעות קשות (לצערי אני לא מוצא את הלינק). הדיון באלימות הוא מורכב מאד וכולל פרמטרים רבים שאינם בהכרח קשורים לנושא הפוסט או לבלוג בכלל. האלימות בוודאי אינה נחלתה של החברה הדתית או החרדית.
רשלנות פושעת? איך להציב שרשרת ברזל הוא מעשה של רשלנות? אני די בטוח שהם לא שכחו את השרשרת שם במקרה.
ולהאשים את הקורבן זה קצת נאלח.
ועם זאת, זו באמת דוגמא קצת לא אקטואלית.
נזכרתי במקרה של פלומבו סתם כי לפני כמה חודשים נהגתי לתומי בכביש די מרכזי בירושלים, לא בשבת אפילו, כשלפתע כמעט התנגשתי בפח אשפה בוער שיקיריך מכונמי השטריימלים דחפו לכביש במחאה על אי-כניעת היקום לסטייה השחורה שהם מכנים "יהדות" או משהו כזה.
אבל זה בסדר, בטח גם בזה אני אשם.
ליאור, שנאת כל מי ששונא ממך היא תכונה מתועבת. "מכונמי השטריימלים" הוא ביטוי מכוער. בבקשה הפסק לזהם לי את המסך.
סתם הערה: רחובות "גאולה" ו"מאה שערים" התכסו בימים האחרונים בפשקווילים שכותרתם "מלחמת עמלק". הנושא? מצעד גאווה, כמובן. בהנתן שתושבי גאולה ומאה שערים מכירים את הכתוב בדברים 25:17 "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים", ובהנתן שבעבר כבר ראינו אירוע דקירה מרובה נפגעים במצעד גאווה, נדמה לי שאפשר להתייחס לפשקוויל הזה כאל הסתה בוטה. אל תדאגו, האחראים לכרוזים לא ייתפסו או יועמדו לדין.
אבל אמת דיברתי – השטריימלים אכן מכונמים, ואני בספק אם יש בישראל ציבור שמתרחץ פחות מהחרדים.
"רשלנות פושעת? איך להציב שרשרת ברזל הוא מעשה של רשלנות? אני די בטוח שהם לא שכחו את השרשרת שם במקרה."
אילן – אם השרשרת הושמה לשם עצירת תנועה והמוות נגרם כתוצאה בלתי צפויה של אותה השמה הרי שמדובר ברשלנות פושעת לפי הגדרה.
ליאור – על דבריך לא ראוי להגיב, אני מציע שתפנה לארגונים אנטישמיים ברחבי העולם ותציע את עצמך כחבר כבוד.
נמרוד – אתה כנראה לא מכיר את ההגדרה המשפטית של סכנה ברורה ומידית ואת ההקשר של ההגדרה להסתה. אם תשקיע ותלמד תבין למה לא כל פשקוויל הוא הסתה רק בגלל שאלימות חוללה פעם בהקשרו.
ענר, אולי תפסיק להניח שאתה יודע יותר ממני? מבחן הוודאות הקרובה נקבע בכלל בהקשר של צנזורה.
מחברי הספר "ברוך הגבר" הועמדו לדין והורשעו בהסתה. בפסק הדין נכתב "חברה הרוצה למנוע טרור חייבת למנוע גם דברי שבח ועידוד לטרור כזה, למנוע דברי שבח ועידוד לאלימות ולמעשי רצח המוניים". למשל.
סעיף 144ד2 לחוק העונשין קובע: "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים." לא "סכנה ברורה ומיידית", "אפשרות ממשית". בהנתן שזה כבר קרה בעבר, נראה לי מגוחך לערער על ממשותה של האפשרות.
לפני שאתה שולח אותי ללמוד, משל אתה הידען, טוב תעשה אם תרענן את ידיעותיך שלך.
שטרנהל קרא לרצח מתיישבים.אבל הוא שייך לקבוצה הנכונה קרי חילוני ואיש שמאל אז זה לא נחשב.
נמרוד, זה שאתה מצטט סעיפים מחוק העונשין לא עושה אותך משפטן. בוודאי שמבחן הוודאות הקרובה נקבע בהקשר של הצנזורה אבל כנגזרת של הקונפליקט בין חופש הביטוי לסכנה הציבורית. מבחן זה מנחה, בצורות שונות אלו ואחרות, מבחנים דומים ובכללם מבחן ההסתה. גם סעיף 144/2 נכתב ברוח זו ("ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור").
הבעיה הגדולה עם פשקוויל אנטי הומוסקסואלי היא שקשה מאד לטעון לקשר ישיר בינו ובין מעשה עתידי. זאת לאור שתי עובדות (א) הומופוביה קיימת בחלקים נרחבים של האוכלוסיה מאז ומתמיד ובוודאי אצל הציבור הנידון (ב) מול אלפי פשקווילים שנכתבו ברוח זו עד היום בוצע מעשה אלימות בודד על ידי אדם מעורער בנפשו. זה לא קשר הדוק מספיק . על כן, על מנת לטעון להסתה, יש להביא ראיות לכך שלאור הפשקוויל התארגנה אלימות, אחרת סביר שהמעצר יסתיים בהתבזות, בשחרור מהיר וחסר שיניים ובמתן מעמד "גיבור" לכותב הפשקוויל. זו אחת הסיבות שקשה מאד לעצור רבני ימין ואפילו מנהיגים אסלמיים בוטים בעוון הסתה למרות שלעיתים ברור שבמבחן ההגיון הבריא הם מסיתים לכל דבר ועניין.
מה שכן יש כאן הוא פשע שנאה, אבל בישראל אין חקיקה מתאימה לטיפול בפשעי שנאה (אולי כי חקיקה הולמת בנושא עלולה להכניס חצי מדינה לכלא, כולל כמה מהמגיבים בבלוג זה).
ואתה באמת משווה את המקרה של מחברי ברוך הגבר לכותב פשקוויל אנטי הומוסקסואלי ברחוב גאולה? מעניין לראות איך הלוגיקה שלך עובדת וממה היא מתעלמת בדרך.
ובכלל, על פי ההגיון שלך למה לא לעצור כל אדם אשר מזכיר את צה"ל או את המשטרה בהקשר נאצי? כאן יש עבירה על שני חוקים ברורים – הסתה וגם הכחשת שואה.