אז אתמול, סוף סוף, פורסמה ב"המקור" הכתבה על יצחק לאור. יש בה אונס, הטרדות מיניות חוזרות וניצול לרעה של סמכות. מתוארת גם ההתנהלות החמקמקה של אוניברסיטת תל אביב ובית הספר סם שפיגל, שידעו על המעשים של לאור ובכל זאת העסיקו אותו. וגם, כמובן, התנהלות "הארץ", שבמשך שנים נתן במה לאדם הזה, שהיה צועק "הזדיינת היום?" לנשים שעברו בדסק, צועק מקצה אחד של הדסק לקצהו השני. קשה להניח שמישהו בעיתון פספס את זה.
עכשיו אני כבר לא בטוח למה, אבל אתמול הייתי משוכנע ש"הארץ" יגיב על הדברים במאמר המערכת שלו. עבור "הארץ", הנחתי, יצחק לאור הוא עניין מערכתי. ובכן, לא. העיתון פרסם ידיעה שמסכמת את הטענות שהועלו בתכנית וביקורת טלוויזיה על "המקור". זהו. האתר העלים את הידיעה בעמודים הפנימיים, ואת ביקורת הטלוויזיה שם בדף הראשי ובעמוד המאמרים. הידיעה, כמובן, נעולה לתגובות.
הביקורת הזו, אם כן, היא פחות או יותר תגובתו הרשמית של העיתון. כותרתה: "מה באמת עומד מאחורי הסיפור על יצחק לאור". הכותרת מבלבלת, משום שאין כאן חשיפה חדשה. אף עובדה לא נוספה לדיון. אז מה עומד מאחורי הסיפור? מתח סמיוטי. בי נשבעתי.
אלון עידן, המבקר, טוען שהתכנית נבנית על המתח שבין המושגים "משורר", "איש שמאל" ו"הארץ" לבין הטרדות מיניות ואונס. כלומר, הסיפור נבחר לא בשל חשיבותו, אלא משום שקיים בו "מתח סינתטי" בין האידיאלים של לאור לבין מעשיו. "בהנגדה הזאת מתקיים הכוח," כותב עידן, "היא טוענת את המקרה של יצחק לאור במתח גבוה, שמתפרק והופך מקור לסיפוק: הנה, 'השמאלני' נתפש בקלקלתו; ראו, מעוזי הנאורות שוב הוכחו כמקומות בעלי מוסר כפול".
לא ברור האם עידן חושב שהפרשה הזו, כשלעצמה, ראויה לפרסום. יתכן. בסך הכל, גם "הארץ" לא בוחלים במתח סינתטי. ואולי לא, קשה לדעת. מה שברור הוא ש"הארץ" מעדיף לערוך את הדיון הזה כמטא-דיון. לאור האדם, מסתבר, לא מעניין כמו המושג "לאור". אם דנים במושג, אפשר להשיר את כל חומר הגלם המיותר, כל הנשים המוטרדות או, למשל, דסק חדשות אחד, ולדבר על מה שחשוב באמת – צמצום כוחו של השמאל. רשות הדיבור לאלון עידן:
"במציאות שמיוצרת כעת, דרך סיפורו של לאור, 'שמאלנות' אינה מאפשרת התנהגות בלתי הולמת. יוצא, שכדי שאדם יטען כנגד הכיבוש, למשל, עליו להתנהג בחייו הפרטיים ללא דופי. כדאי לשים לב למטרה האמיתית של המציאות החדשה: לצמצם את כוחו של ה'שמאלן' במאבקו כנגד האלימות, הכיבוש, העוולות. שהרי כעת עליו לפעול בחייו הפרטיים ללא כחל וסרק כדי לטעון איזושהי טענה מוסרית".
הטענה הזו מדהימה. המטרה האמיתית של סיפור לאור ("מה באמת מסתתר מאחורי הסיפור", כזכור) היא לצמצם את כוחו של ה"שמאלן". המרכאות במקור. ישבו עורכי "המקור", ותהו כיצד ניתן לחסל את שאריות השפעתו של השמאל במדינה. ומאחורי פרכה זו, מסתתרת גם טענה אחרת – הימנעות מאונס והטרדות מיניות היא דבר מה בלתי אפשרי, לפעול "ללא כחל וסרק".
מאחורי כל ההתנהלות הזו עומדים בני אדם. את ביקורת הטלוויזיה הזו כתב אלון עידן; היא שובצה במקום בולט באתר על ידי עורכים בדסק האינטרנט של "הארץ"; מישהו בדסק גם היה זה שסגר את הידיעה על לאור לתגובות. זה לא שוקן. והנה, בשנית, כמו אז, מחפים על לאור כל האנשים הטובים.
בסיום הביקורת, מדגיש עידן בפני הצופים כי "חארות יש מכל הסוגים, מכל המינים ובכל המקומות". זה נכון, וב"הארץ" תמיד יהיה להם מקום.
חבל, אני אוהבת את אלון עידן.
פוסט טוב!
פעם ראשונה ששמתי לב לקיומו, אם להודות על האמת.
מעולה
תודה
משובח וכואב.
גם אני מצמצתי בפליאה כשקראתי את הביקורת של אלון עידן.
ואגב, למרות מה שחושב עידן, די להביט ימינה אל עניינו של מוטי אלון כדי לראות שאלימות גסה וטרדנית אינה מתיישבת גם עם מעשיו של איש ימין (כיוון שבאותה מידה מצפים מאיש דת שיהיו לו אמות מוסר מוצקות יותר).
לגמרי, במיוחד מאחר ש"הארץ" לא חשש לפרסם את סיפור מוטי אלון.
פוסט מצויין.
"מה באמת מסתתר מאחורי הסיפור על הסיפור על יצחק לאור"
הארת יפה את מה שמנהל את העניינים
כמה צדקני מצד "הארץ"…
מעצבן ומאכזב
יפה אמרת.
גם אני מרגישה את הפיתוי לגלוש כל הזמן למטא-דיון (על הרשת, על שינוי חוקי המשחק והענישה החברתית, על ביוש ועל בלוגריות ועל אינטרנט. ועל סנסציה).
אולי כי אנחנו רגילות לדיונים כאלה. אולי כי הם יותר נעימים אינטלקטואלית. אבל מעבר לכל זה (כלומר, לפני כל זה) חשוב לי הדיון הספציפי. מה האיש הזה עשה, ומי ידע, ואיך נותנים על זה דין וחשבון.
התפתח ברשת דיון על כך שנוצר כאן לינץ' וסנסציה. ומה שכל כך דיבר אליי בפוסט שלך היא ההתעקשות על "גם אבל לא רק".
(הרי אפילו הנסיכה הסנצסציונית ביותר צריכה לישון על איזושהי עדשה כדי להתחיל לרטון. הרבה מאוד עדשות וגרגירים וחיצים והרים נחשפים כאן, מרגע שהזזנו קצת את המזרן. אז לך תכתוב עכשיו על הנסיכה. ובינתיים הבלוגוספיה מתמלאת בהפיכת מזרונים ובחשיפת הסיפורים האישיים. ופתאום יש מרחב שבו אנחנו יכולות (להתחיל) לדבר על זה שזה קורה כל הזמן. ושיש קשר שתיקה, לא רק בנוגע ללאור, אלא בכלל).
עלמה – כדאי לשים את הטענות האלה, על 'לינץ', בפרופורציה.
לינץ' עאלק. אם העונש על 20 שנה של התעללות מינית לכל סוגיה* הוא שמלכלכים עלייך ב'העוקץ', זה לא נראה לי כמו לינץ'.
לפי החשבון שלי, לאור היה צריך להשתחרר עכשיו פחות או יותר מהכלא, אם הוא היה עומד לדין על מה שעשה לאשכר. אז לכלכנו קצת את השם שלו בגוגל. לינץ' זה לא.
* לא, לא לכאורה. שמי המלא מופיע כאן, עוה"ד של לאור מוזמנים לתבוע אותי.
מצאת את המילים שלא היו לי כשראיתי את התגובה שלהם. אצלי רק נשמטה הלסת.
חייב להיות חוק בתקנות הפילוסופיה נגד המעשה המגונה שאלון עידן עשה כאן.
אני זוכר אותו במעומעם מ"העיר" כפלצפן פסאודו-אינטלקטואלי שמשחרר אמיתות אפויות למחצה בקול תרועה רמה, אבל זה באמת השיא.
ההיתממות הזאת, כאילו "שמאלנות" וערכים נאצלים יכולים להתקיים במנותק מאתיקה בסיסית של התנהגות ויחסי-אנוש, זה מה שמוציא לסמולנים ול"הארץ" שם כזה רע. מסתבר שבצדק מסוים.
גועל נפש, פשוט גועל נפש. גם לאור, גם עידן, גם מערכת הארץ כולה, לא יינקו. ולחשוב באיזו שקיקה קראתי בנעוריי את "רק הגוף זוכר". וכמה ששם הספר הזה נראה אירוני ומבחיל עכשיו.
אז מה היה לנו? שמאלני "הומניסט" אנס. רב "גדול בתורה" הומו (לא מפריע לי, אבל בעיה קשה לציבור שלו) ומטרידן. הסימטריה מרשימה. קריאת השכמה, הלוואי. בגידת המאורות, בגידת האידיאולוגיות, בגידת האליטות. זה מה שקורה כשרוצים שמישהו ישנה את העולם בשבילך.
נדב- אני מסכימה איתך. מה שניסיתי להגיד הוא שיותר משמעניין אותי לדבר על לינץ'/לא לינץ' ועל עובי הרמזים שפוזרו, מעניין אותי שנשים נאנסות. ומוטרדות. כל הזמן.
ושסופסוף חלק מאיתנו יכולות/רוצות/מוכנות לכתוב על זה ברשת. רק בשביל זה היה שווה שתהייה בלוגוספירה.
(כי סוף סוף להיות וירטואליות כלומר חסרות גוף, אבל לא נטולות מגדר, ויכולות לכתוב ולקרוא ולדון בזה).
הידע הפשוט הזה, אלימות מינית כלפי נשים, (למשל: איך למדתי בגיל 16 להיזהר ממאבטחים בכניסה לקניון) נותר ידע מקומי. כל אישה לעצמה. ובכלל בלי הגברים.
בימים האחרונים חשבתי על זה שרוב-רובם של החברים הגברים שלי לא הטרידו בחיים שלהם אף אחת. לא במרומז ולא באופן בוטה. ולא תפסו לאישה זרה בישבן, ולא הפעילו כח פיזי, ולא ניצלו סמכות. ולהבדיל: אני לא מכירה אף אישה שלא חוותה את כל הדברים האלה. כשאני מדברת עם גברים על הנושא אני מבינה שלפעמים זה לא רק התעלמות מכוונת אלא גם בורות, חוסר היכרות עם הידע המקומי הזה, שנותר כל הזמן מושתק.
(הערה לקרן שבראשי והרגע הגיבה למה שכתבתי:
אני ממש לא אומרת שצריך להציף את הנושא כדי לגאול את הגברים מבורותם. אני טוענת שהדיבור על זה חשוב, כמשהו חברתי, לנשים ולגברים ולילדים ולנשות חיל באשר יהיו. אני רוצה שהידע על אלימות מינית יהיה נחלת הכלל. וחשוב. ומדובר).
כל כך קל, וכל כך עלוב לעשות מעשה עידן בכל ידיעה חדשותית (לרבות הכותרות באתר הארץ כרגע) עד שויתרתי על הרעיון המקורי שלי למשחק נואל שכזה.
זה לא משנה את העובדה שמדובר בגועל נפש.
צפיתי הבוקר בכתבה המלאה מאתמול ואחרי צפייה אני חייב לומר שהייתי מקבל ביותר הבנה טענות מימין על כך שהתחקיר והפרשנות לא תבעו מהשמאל חשבון נפש מאשר את גיבוב ההבלים הזה.
פוסט מצויין.
קודמכול – דברים כדורבנות – יישר כוח!
שנית – אשקר אם אומר שהופתעתי מהכתבה הזאת, שכפי שהבנתי מחליפה חזותית וזמנית לפחות את "התגובה הרצינית" של "הארץ". לאור לא היה זוכה לעמדה שזכה לה ללא תמיכה נחרצת מצד "הארץ", ומה שאנו עדים לו כעת הוא המשכה של המדיניות הזאת באמצעים דומים.
בקיץ, לפני שכל העניין הנוכחי אפילו חשב להתחיל, שאלתי את אחד מהברגים הרציניים ב"הארץ" אם הוא תומך בעמדותיו ובהתבטאויותיו של לאור – על נושאים ספרותיים ופוליטיים. כתשובה הוא יילל באוזני שאפילו את אברהם שלונסקי, שהיה פעם עורך "תרבות וספרות" ב"הארץ", הכריחו מלמעלה לפרסם את ש"י עגנון בניגוד לרצונו. נו, לאור הוא לא בדיוק עגנון, והבורג הנזכר הוא לא בדיוק שלונסקי, וכל ההשוואה מבחילה – אבל אולי אפשר להבין מהסיפור הזה מה מתרחש שם למעלה.
אני שותפה לגמרי לביקורת שלך על עיתון הארץ והתנהלותו בעניין, אבל לא לביקורת הספציפית על אלון עידן. הוא מבקר טלויזיה ולגיטימי בעיני שכמבקר טלויזיה הוא יתמקד ברטוריקה של הכתבה (שאותה הוא תיאר באופן די מדויק לטעמי). הכל היה נראה אחרת לגמרי אם הביקורת שלו היתה מופיעה כלינק צדדי ושולי, לצד תחקיר או התייחסות רצינית ומכבדת יותר של עיתון הארץ לעניין המחריד עצמו ולקשר של העיתון עצמו לנושא.
מרמיט: הביקורת של עידן הזכירה לי יותר מכל את הפקידים בבנק שדופקים אותך, ואתה לא מבין למה, איזה אינטרס יש להם לעשות זאת. זה מה שקורה כשמטמיעים מדי את ערכי העבודה.
עלמה: "רק בשביל זה שווה שתהיה בלוגוספירה" – לגמרי. עם כל הסכנות שבדבר.
שחר: דווקא אספתי כמה דוגמאות כאלה, והן מוטמעות כלינקים בטקסט. ותודה.
רונן: אין לי ספק שרבים בעיתון לא מחבבים את לאור. אפילו הכתבה ששודרה אתמול הדגימה זאת. אבל קשה לי להאמין ששוקן כתב עבור אלון עידן את הביקורת. הפער הזה הוא שמרתיח.
ז'ניה: דווקא כמבקר טלוויזיה הוא יכול היה לדון בדברים אחרים, חשובים לא פחות. העריכה החובבנית, למשל. אבל גם לו בחר לדון ברטוריקה, הוא מתעלם, ולא בחן רב, מכך שהכתבה עסקה לא רק בלאור, אלא גם באנשים שהעסיקו אותו.
אני מניחה שאתה צודק. ומודה שכפי שעלמה העירה, כנראה גם לי יש נטיה מצערת לברוח לרמת המטא גם במקרים שבהם מוטב לא להסיט את המבט מהעניין עצמו. (אגב, מכיון שבאופן כללי אני לא רואה כתבות ודיווחים חדשותיים מהטלויזיה הישראלית, ואת הכתבה הזאת ראיתי רק בגלל שאני עוקבת אחרי הנושא, הנחתי שהעריכה החובבנית והמלודרמטית היא הסטנדרט ולא משהו שמייחד את הכתבה הזאת מאחרות.)
כמי שמכיר את מסדרונות הארץ והמחילות של אתר הארץ מבפנים ומאחורי הקלעים – לא מתפלא לא על זה (אלון עידן) ולא על אלה (עורכי האתר) ולא על התוצאה שיצאה להם.
ז'ניה: אין לי בעיה עם דיון המטא, כשלעצמו, אלא עם הדיון הספציפי שבחר לייצר "הארץ".
גם לי אין טלוויזיה כבר שנים, אבל התכנית אתמול, מלבד המלודרמה המיותרת, פשוט היתה עשויה רע. לפחות פעמיים במהלך התכנית עלה קול של מרואיין אחד על קולותיהם של מרואיינים אחרים.
טוקבקיסט אלמוני: המממ..
פוסט חזק איש
מזמן לא קראתי פה. היה שווה לחזור
עוד משהו. יש בדיחה מפורסמת על קצין רוסי, שאחרי כיבוש ברלין מתבקש לתאר את המדליות הרבות שהוא עונד. זו מסטלינגרד וההיא מקורסק, ולבסוף הוא נשאל על המדליה הגדולה מכולן. "זו," הוא אומר, "על כך שמנעתי אונס נערה פולניה". באמת? נדהם איש שיחו, איך עשית את זה? פשוט מאד, עונה הקצין, התאפקתי.
פסקת המפתח בטקסט של אלון עידן אומרת "בני אדם הם בני אדם, ולצד אמונות שהם מחזיקים וערכים בהם הם מאמינים, הם נאלצים כל העת להתמודד עם יצרים גועשים, גבולות נפשיים מטושטשים ומאוויים בלתי מסופקים. ההתמודדות הזאת נגמרת פעמים רבות בכישלון, ועל הכישלון הזה הם מחויבים בדין. "
כלומר, אליבא דעידן, אונס הוא משהו שבני אדם עושים כי הם בני אדם. זה טיבם. כביכול כל גבר ניצב כל הזמן בפני הפיתוי לאנוס ואיכשהו עומד בזה. כל הגברים, בעיני עידן, הם הקצין הרוסי ההוא. וגם זה, אני מניח, סוג של קו הגנה. כמה לא מפתיע שדווקא המקום שממשיך לפרסם את שיריו של לאור נוקט בו.
יפה מאוד! כשקראתי את עידן הוטרדתי ולא ידעתיבדיוק ממה, אבל הנה זה. אם יש דבר שהוציא אותי מהאדישות בה ניגשתי לאקטואליה מאז שחזרתי לארץ הוא שיטת ההיסט הכה מהיר מהעניין עצמו לקומה השנייה, של הדיון על הדיון, שתמיד מגיע בסוף אל התקשורת האוכלת מסוקריה.
(ראיתי את זה כבר על המטוס עם מסעותיו של מיסז'ניקוב בברזיל – התגובה המקוממת של משרד התיירות הייתה ש"לעניין תרבות הפנאי של השר – מהדברים ההזויים, הנבזיים והשקריים עולה ריח של רדיפה פוליטית ואישית". אחר כך גם הוצא גם איזה שד עדתי יש-מאין מן הבקבוק, בדמות טענות ל"שנאת עולים", מה שנראה לי ראוי בערך כמו לייסד את מצעד החיים ולגנוב ממנו כסף מזומן במזוודות.
הכתבה אומנם יותר מתוחכמת מזה, אבל גם כאן יש משהו לא הוגן בפוליטיזציה אמורפית של טענות מאוד גשמיות. זיהוי נכון!
(ועוד הערת סוגריים, יותר רלבנטית: לפני התוכנית, כשראיין ירון לונדון קצרות את נסטלי ברדה גם הוא ניסה לבטל את הטענות, אך בפחות תחכום: תחילה הזכיר שזה בכלל משנות התשעים (oh, well), ואחר כך, למרבה הגיחוך, מחה ש"הרי יש משטרה", כאילו אין בעולם דב גילהר כלל וכלל. אבל ברדה התמודדה יפה).
ז'ניה, בעיני לפחות הבעיה היא לא רק ההתנהלות של הארץ, וגם לא ההתחמקות מהסוגיות החשובות לטובת סוגיות זניחות או מטא וכו', אלא התוכן הקונקרטי המדהים באמת, כדברי איתמר, של הטענות שלו.
מלבד מה שאיתמר ויוסי הצביעו עליו, גם די מרתיח שעידן מתלונן על כך ש"יוצא, שכדי שאדם יטען כנגד הכיבוש, למשל, עליו להתנהג בחייו הפרטיים ללא דופי". מעניין אם הוא היה מתפלא במידה שווה על כך שיוצא שכדי שאדם יטען נגד הכיבוש עליו להימנע מלתקוף ערבים בזמנו הפנוי. אני משערת שלא. הרי פלסטינים זה פוליטי, אבל נשים זה אלמנט בחיים הפרטיים של גברים.
(ואולי בכלל אני טועה, והוא באמת מתלונן באופן כללי על כך שכדי לטעון נגד עוולות אתה צריך להיות אדם מוסרי, ואז זה אפילו יותר מרתיח)
קצת בשולי הדברים, אני תוהה על המתח שקיים לפי עידן בין "משורר" לבין אלימות מינית על ביטוייה השונים.
מעבר למובן מאליו – שיש אנשים אלימים בין המשוררים כמו שיש אנשים אלימים בין סוכני הביטוח והטייחים – ישנה השאלה איזה שירים כותב משורר.
אין לי כל מושג אם אמנם יצחק לאור אשם, ובמה. אבל יצירתו, ממה שאני מכיר, עמוסה בשנאת אדם, בשנאת נשים ובכוחניות (זו כנראה לא המילה הנכונה אבל לא מצאתי טובה ממנה, הכוונה שהעולם שמתואר ביצירתו הוא עולם של כוח נקי), ודלה מאד בחסד.
זה כמובן לא מעיד על מעשיו כשאינו עוסק בספרות, אבל אין בעיני כל מתח בין היותו יוצרה של ספרות כזו ובין היותו אדם שנוהג באלימות כלפי נשים (ולא רק כלפיהן).
קרן, מה שהרתיח אותך הוא הוא נקודת החוזק כביכול של טענתו, והסיבה שהייתי צריך לחזור על הקריאה כדי להבין מה הפריע לי בכתבה הזו.
הרי הטענה, "אתם מצפים משמאלן שיהיה מושלם", היא על פניה מאוד משכנעת, הרי אף אחד לא נוהג בחייו באופן מוסרי מושלם גם לא על פי הסטנדרטים של עצמו. אבל עידן התעלם מהעובדה שיש כאן דרגות. לאור לא אכל ביצים שאינן ביצי חופש – הוא הטריד מינית ואנס (אני עדיין מוסיף את הלכאורה) – וגם עם קו הגבול בין טהרנות מוסרית לציפיות התנהגותיות לגיטימיות מטושטש די ברור באיזה צד נמצאות עבירות המין.
ואיתמר – אחלה פוסט
תודה. טקסט מצויין.
ואם אפשר להיות עוד יותר שולי מזה: "לפעול בחייו הפרטיים ללא כחל וסרק " זה לדעתי שימוש שגוי בביטוי "ללא כחל ושׂרק", שמשמעו באופן ישיר וטבעי, בלי לנסות לייפות את הדברים.
כאן כוונת עידן ל"ללא פגם".
ללא דופי? ללא רבב?
ואותי מאוד מעציבה הקביעה של איתמר שאי אפשר לצפות מאף אחד, אפילו לא טהרנים מוסריים מוצהרים, ליישם את הלכתם למעשה ולנהוג ללא דופי גם בחייהם הפרטיים.
אני יודע שאני נאיבי, ושכל התקדימים ההיסטוריים נגדי (חוץ מגאוטמה, ואולי גם המהטמה? אה, וישו), אבל לדעתי practice what you preach הוא המינימום הנדרש מכל מתקן-עולם. אולי זו הסיבה שזה לא מצליח כמעט אף פעם.
גם אותי אלון עידן איכזב אחרי הרבה פעמים שקלע בול
צר לי, אבל אני לא מבין מה העלייהום הזה על המבקר.
אם הקצף הרבתי כאן יוצא על מה שעידן *לא כתב*, הרי שאפשר לבקר אותו עד מחרתיים, אבל [א.] הביקורת הרלוונטית היא על מה הוא כן כתב, וכפי שז'ניה ציינה מעליי, נדמה שדבריו לא חטאו לאופן שבו בחרו במקור להציג את הסיפור; ו[ב.] עידן לא אחראי (וספק בעיניי אם ידע) מה יבחרו לפרסם או לא לפרסם בהארץ על הפרשה. ולכן הביקורת על העיתון מוצדקת, וההתלהמות על מבקר הטלויזיה לא (מה גם שלא הוא שיבץ את הכתבה המקוונת היכן ששובצה, ולא הוא חסם אותה לתגובות).
גם הטון המתפלץ של הפוסט ומגיביו לא ברור. לא, עידן לא טען ש"ישבו עורכי 'המקור', ותהו כיצד ניתן לחסל את שאריות השפעתו של השמאל במדינה," כפי שנאמר כאן. הוא טען שאופן (ולא עצם) הצגת הפרשה שיחק על מה שהוא מכנה יצירת מתח סינטטי, על מנת "לעניין צופים." זו טענה לגיטימית – ולטעמי גם רלוונטית – ובכל מקרה בוודאי לא מצדיקה את הצגתו כחרא.
בשורה התחתונה, הטענה הבסיסית של עידן – שאין במציאות שום תואם הכרחי בין פועלו הציבורי של אדם לבין התנהלותו הפרטית, אבל שהציפייה לתואם כזה בתרבותנו מתקשרת, בין היתר, לצורך בנרטיב דרמטי, שאותו מספקים לנו תוכניות כמו המקור (לצד הבאת הסיפור הקונקרטי, שעל חשיבות פרסומו אין עוררין – היא נקודה ראויה למבקר תוכנית טלוויזיה להתייחס אליה.
הטרדה מינית היא לא רק פשע מיני, אלא גם פשע חברתי ופוליטי. אם נכון הדבר שיצחק לאור הטריד מינית עובדות שהיו כפופות לו, הדבר מהווה ניצול לרעה של הפריבילגיות (הפסולות) שניתנו לו על ידי השיטה המעמדית והחברתית (הפסולה) שכנגדה הוא מתיימר להיאבק.
לכן, אם ההגדרה הסמנטית אמורה לעניין מישהו, יש כאן בהחלט מתח, אותנטי לחלוטין, לא סינתטי, לא סינתטי.
ממש מדכא אותי לקרוא את זה. מכיוון שאני כרגע לא בארץ, אני קצת מנותק מכל הסיפור, ונחשף אליו רק דרך הבלוגים (אם כי זו כנראה עיקר החשיפה). הבעיה שלי היא שעד עכשיו, עדיין נטיתי חיבה ל-"הארץ". למרות The Marker, למרות המוסף המדרדר ולמרות עוד אלף ואחד דברים. אבל כעת כנראה שנחצה קו. קשה לי לראות את עצמי עושה מנוי שוב כשאני חוזר.
דרוש: עיתון יומי סביר. אופציה לקשר ארוך טווח.
מה שאנה אמרה, זה בדיוק מה שניסיתי להגיד בדרכי הנאיבית.
(הרי אם היה מדובר בפלסטינים במקום נשים, האבסורד היה זועק למרחוק. אז מה יש לנו פה בעצם, ביסוס לטענה הוותיקה שהסמול בעצם "אוהב ערבים", ולא באמת דואג לזכויות האדם באשר הוא אדם?)
תגובתו של רביב דרוקר: http://israblog.nana10.co.il/tblogread.asp?blog=394281&blogcode=11597263
פוסט מצוין. תודה. הטקסט של עידן מרתיח.
אכן מעליב. עידן, בדרך כלל מומחה בחשיפת הסאבטקסט מאחורי טקסטים בגופי תקשורת גדולים, הצליח להחמיץ לחלוטין את הסאבטקסט המסוכן של הטקסט שלו-הוא. וזה בהנחה לארג'ית שלא היתה כאן כוונת זדון. בתכלס הביקורת שלו היא עוד גרסה – מתוחכמת וחמקנית יותר – של התגובה הנאלחת ההיא, לתחקיר שפרסם העיתון שהוא עצמו עורך, אם אינני טועה (מצוטטת פה בפוסט של נעמה כרמי):
http://www.notes.co.il/carmi/57894.asp
דודי: אני מכיר מעט מאוד שירים של לאור, ואת המעט שהכרתי – אהבתי. ברטרוספקטיבה, אני מניח, אפשר למצוא בה שנאת אדם. אבל לא חשתי בכך במהלך הקריאה. ולגבי "ללא כחל ושרק" – אתה צודק לגמרי. לא שמתי לב לזה בכלל.
יונתן, יונתן, אור, נטע, תמי: תודה.
מרמיט: לא בדיוק טענתי שלא ניתן לצפות מאנשים ליישם את הלכתם ולנהוג ללא דופי. רק טענתי שיש מרחק אדיר בין "לנהוג ללא דופי" לבין להמנע מאונס. הבדיחה שהזכיר יוסי באחת התגובות מעבירה את הנקודה היטב. וסתם לגבי ישו – הוא לא יוצא טיפוס חיובי במיוחד ב"ברית החדשה". עד עכשיו לא ברור לי למה הוא זכה למיסטיפקציה מלאת החסד הזו.
ניר: הקצף יוצא על מה שהוא כתב, ועל מה ש"הארץ" לא כתב. כלומר, דבריו כן חטאו לאופן שבו בחרו במקור להציג את הסיפור. כפי שעניתי לז'ניה, הוא מתעלם מחלק מרכזי בסיפור – התנהלותם של מוסדות שונים נוכח ההטרדות – ומעלה לדיון נקודה לא מעניינת כל כך, בעצם. אני לא קונה שהוא באמת נפעם מכך שתכנית טלוויזיה מוצאת בלאור סיפור מעניין. מצטער.
עידן לא טען שעורכי המקור ישבו ותהו כיצד ניתן לחסל את השמאל, הוא רק רמז: "כדאי לשים לב למטרה האמיתית של המציאות החדשה: לצמצם את כוחו של ה'שמאלן'".
טענתו הבסיסית של עידן, כאמור, אינה חדשה, חשובה או מעניינת. הדיון הארוך בה דווקא, נראה – לי, לפחות – כמו ניסיון פתלתל לעקר את הסיפור מחשיבותו. שכן אם "חארות יש בכל מקום", אז לשם מה החשיפה.
יובל: אני מסתפק באינטרנט ובבלוגרים. הלוואי והיתה לי תשובה אחרת.
"הארץ" מנסה בשלומאליות טיפוסית למזער נזקים ולהכין "דעת קהל אוהדת" למאבקים המשפטיים שכנראה יבואו.
אם יצחק לאור יועמד לדין ואם יצחק לאור יורשע ואם במהלך המשפט יוכח ש"כולם ידעו" ומערכת "הארץ" לא נקפה אצבע…… אתם יכולים לתאר לעצמכם את גל התביעות שיופנה לכיוון העיתון?
הרי אם המעסיק ידע שאחד מעובדיו במשך שנים אנס הטריד והשפיל מינית עובדים אחרים, והמעסיק לט עשה דבר הפיצויים שהוא יצטרך לשלם…..
לא רק דרך האף, אלא דרך כל נקבובית ושקערורית יזרום הכסף.
לכן "הארץ", אני משער בעצת עורכי הדין, מנסה מצד אחד לקבור את הסיפור ומצד שני לאותת לציבור מעריציו שיש כאן קונספירציה נגד השמאל. רק חסר שרני רהב יטפס על הסיפור והחגיגה באמת תעלה הילוך.
איתמר, תודה. אני כבר עשרה ימים בתוך הסערה הזאת, ממש בעין הסערה, תחת לחצים להגיש תלונה נגד לאור, כדי לחזק את הראיות נגדו, כדי שתיפתח חקירה, ואני כמעט, כל הזמן כמעט, ובסוף נסוגה, מבינה מרגע לרגע טוב יותר את מנגנון ההשתקה, שמתגלם בין השאר בביקורת המקוממת הזאת. כשהמערכת מחפה על אנסים, ידיי שוב כבולות. ולכן יקרות לי המילים שלך, נותנות קול ברור כנגד. ומחזקות.
אור, אני לא כל כך בטוח איך להגיב. מלכתחילה הייתי אמביוולנטי בנוגע לקריאה לנשים לצאת ולהתלונן. כלומר, תמכתי בה, אך בחלק מהמקרים היא נראתה לי תובענית מדי, במיוחד לאור מה שאת מתארת. ובכל זאת, אני שמח שעזרתי. מאוד.
שלום אור
אני מבינה את הקושי שלך , אני רוצה לומר לך שאני יודעת שיש קושי בהתמודדות הזו , ולספר לך שאתמול גייסתי את כל כוחותי , להתגבר על הפחד מתהליך הגשת התלונה שמעמת אותנו עם הכאב שנצרב בתוכנו במעשה התקיפה , והגשתי תלונה נגד יצחק לאור על אונס במשטרה בתל אביב ברחוב ראול ולנברג 10 בחקירות , מוזמנת , אם את מרגישה שאת מסוגלת , לגשת לשם ולהגיש את תלונתך .
אשכר
יפה כתבת. הרבה תודה.
פוסט מאלף. תודה!
לא יאומן, אבל גם לא מפתיע. עיתון העיר בעצמו הוא אחד מהמעוזים השוביניסטיים בפלנטה, עם סיכוי אפסי לקידום נשים במערכת ומסלול קידום מהיר וחסר כל הגיון גם לגברים נטולי כשרון, שנוטים לבלות את זמנם במשחקי פלייסטיישן ועישון ג'וינטים בשעה שרוב הבחורות במערכת שוקדות בחריצות בתמורה לסיכוי קלוש להכרה. ככה זה היה לפחות עד לפני כשנתיים כשאני ביליתי שם. אלון עידן הוא שרבבן חסר אג'נדה ממעמד הביניים פלוס , כמו מרבית העורכים בתקשורת היום, שיודעים להעמיד יפה את הלהג שלהם ללא להט או מחשבה עמוקה או עניין אמיתי במשהו שחורג מקצה אפם , לטובת שירות נאה של בעלי העיתון והמשכורת הלא רעה שיקבלו בסוף החודש . פקידי מילים, במילים אחרות.
להפריד בין מעשי אונס למאבק נגד הכיבוש זאת פשוט מחשבה אבסורדית , מנותקת מרגש לחלוטין ומהגיון בריא, שתואמת את הלך הרוח של השמאל, שבגינו הוא חסר כל אפקטיביות.
המחשבה הזו מזכירה לי סיפור מזוויע אחר שבו הואשם אחד מבעלי הריף-ראף , בר אשכנזי אליטיסטי לתפארת הבלורית והתואר, במעשי הטרדה מינית . הבחורה שעשתה זו, וסחפה אחריה אחרות, נאלצה לפתוח דף בפייסבוק לאחר שהלז סירב להגיב לטענותיה כשפנתה אליו באופן אישי. הלז נאלץ להתנצל, אבל פרסם לאחר מכן מכתב ארוך ובו הוא מסביר מדוע העובדה שהוא מצביע חד"ש וחותם על עצומות נגד הכיבוש מעמיד אותו בעמדת עליונות מוסרית על פני הבחורה שאוחזת בחבר חייל, לא עלינו! ועל כן היא ימנית משוקצת. זה היה פשוט מסמך לא יאומן, שנגזר מאותו הלך רוח מבהיל של ניתוק והפשטה, שמאמין רק לטקסט ולא לסבטקסט, לא רואה את הגורם האנושי , חושב בסיסמאות נוחות ובפועל מפגין כוחנות ואלימות נוראית.
מול ההאלהה של האיש לאור שנודע באישיותו הכוחנית והדוחה (ואני אפילו לא מדברת על מקרי ההטרדה והאונס) , הטיפול של הציונות הדתית בפרשה של מוטי אלון הוא מרשים הרבה יותר. לפחות שם ברור מדוע מעשים כאלו סותרים באופן ברור את המשנה, בעוד שבשמאל ה"חופשי", ה"רדיקלי", המתקדם התנהגותו הבוטה והגלויה של לאור לא הדירה אותו מחוגי השמאל עד למעשה יחידני של אומץ מופלא של אישה על גבי הרשת.
דוגמאות לשוביניזם, סקסיזם ועד להטרדות מיניות של אנשי תקשורת בכירים ואנשי אקדמיה יש למכביר, אבל אלימות נגד נשים , שהיא אולי הפרקטיקה הנפוצה והעמוקה ביותר של "כיבוש", לא נספרת בכלל, לנוחותם. נראה לי שרק ביום שיבינו באמת שהאישי הוא פוליטי ושהכל מתחיל באדם ובהתנהגותו היומיומית כלפי הזולת , אפשר יהיה לדבר על שמאל אמיתי.
טקסט מצוין. תודה על הפכחון והדיוק. אשכר, את אשה אמיצה, בליבי אתך, מאחוריך.
לאור גאוותן. הוא רואה את עצמו כמעין "אדם עליון" שיכול להאשים אחרים, לשמש כשופט כל הארץ – זה הטון העולה למשל שירו "לא יינקו" – אבל שנמצא בעצמו מעל למוסר. החרב שבה הוא משפד את הממסד הפוליטי והצבאי בישראל היא אותו החרב שבה הוא תוקף נשים, והזין שלו הוא הוא ליבו. לכן צריך להענישו בכל חומר הדין.
שלום! קודם כל, אני חדשה פה בשכונה, לא הכרתי את הבלוג קודם ורציתי לומר תודה – ראשית לאיתמר על פוסט נהדר, חותך ומעניין ושנית למגיבים על תגובות מעניינות ומוצלחות לא פחות. נדמה שהשכונה רוחשת חיים מרתקים – כל קישור על שם של מגיב הוביל אותי לעולם חדש ומסקרן בפני עצמו.
ולענייננו -אני חושבת שמה שנותר בסוף העניין הזה (מעבר לטעם מאד מר בפה) הוא שאלה אחת חשובה – שאלת הפרדת האמן ומעשיו בחייו הפרטיים מיצירתו.
השאלה הזו היא כמובן גם "תיאורטית" (האם ניתן וצריך להפריד ביניהם בבואנו לשפוט את עבודתו היצירתית של אדם) וגם "פרקטית" (האם ניתן וצריך להפריד ביניהם בבואנו לשפוט את האדם בבית המשפט או למשל כאן – בבואנו להחליט על המשך העסקתו של אדם לאחר חשיפת עובדות כאלה).
הרי כולם מסכימים שהעובדה שלאור משורר חשוב בתרבות הישראלית (בין אם אתם מחבבים את כתיבתו ובין אם לא) לא צריכה להפריע לנו להעמיד אותו לדין. אם כן – הפרדה בין השניים.
מדוע אם כך לא להפריד ביניהם "עד הסוף" ולטעון שעובדת היותו של לאור מטרידן (סדרתי כפי הנראה אם לא כפייתי) או אפילו פושע, לא צריכה לעמעם את השיפוט הנייטרלי שלנו את עבודתו? משהו בסגנון – "נכון, הוא "לא בסדר", אבל היצירה שלו מצדיקה את קיומה ואת נוכחותו במערכת העיתון שלנו".
יש לציין שאני מעלה את השאלה לשם דיון ובאופן אישי מחזיקה בדעה שהאדם ופועלו (בין אם אמן ובין אם לא) היינו הך הם, ושעל אמנים טובים להיות בראש ובראשונה אנשים טובים. לצערי ולתדהמתי המִתְאָם (קורלציה) הזה אינו מובן מאליו ולאורך ההיסטוריה, כמו גם היום, תמיד היו יוצרים שיצירתם נפלאה ואילו הם, בפשטות, חרא של אנשים.
בנוסף רציתי שוב לחזק את ידיה של אשכר – כל הכבוד לך על האומץ והכוח הנפשיים – כן ירבו נועזות ואמיצות, וכן יתמעטו המקרים עד שנמגר את התופעה הנוראה הזו מהחברה.
http://e.walla.co.il/?w=/221/1645302
עברית: כחל ושרק, ולא כחל וסרק שהוא ביטוי מגוחך.