"לפני הרבה שנים בקש ממני עורך ידוע לכתוב משהו באחד המגזינים על רפואה בשנות ה – 2000. הלכתי ופגשתי כל מיני מדענים ופרופסורים מנופחים ומופרזים ורשמתי כל מילה. התוצאה הייתה כתבה מנופחת כמו שצריך שהכילה כל מיני חידושים ותגליות וכל מיני מחלות אקזוטיות – והעיקר, הרבה שמות לועזים שנועדו להראות על בקיאותו של העיתונאי.
לאחר שהגשתי אותה פנה אלי העורך המיתולוגי, העיף מבט בדפים ואמר: תגיד עמי: האם יהיה נזלת לאנשים במאה ה-21 ?
המשפט הזה סידר לי את הראש. פתאום הבנתי שצריך לכתוב לקורא הקטן בפשטות ולא לנסות ולטפס עם המילים כדי להרשים את הפרופסורים ההם…התופעה של הניסיון לרצות את בעלי המקצוע, כמו רופאים, מדעני מוח, כלכלנים, טכנולוגים וכד' היא תופעה מוכרת. זה קורה בעיקר בתחומים מקצועים שבהם העיתונאי מרגיש קצת נחות ומנסה להידמות ללדמות אותה הוא מראיין.
האינטרנט הוא קרקע פורייה למילים גבוהות. בשנים האחרונות, וכמיטב המסורת של היוזר ג'נרייטד קונטנט – הרשת היא אכסניה חסרת גבולות לבעלי אתרים וטורים, כותבים ומהגגים ובלוגרים שחלקם מעמיסים על הרשת תמלילים ריקניים מלאים בכלום ו-בשום דבר.
יכול להיות שהנייר – כמו שאומרים – סובל הכל, אבל תאמינו לי: הרשת סובלת הרבה יותר.
האינטרנט נתן למשתמש הקטן הרבה דברים נהדרים, ביניהם מידע חופשי וזכות ביטוי חופשית אבל בדיוק כמו שקרה במהפיכות הגדולות של ההסטוריה האנושית, גם כאן היו אינדיבידואליים שלקחו את החירות הזאת למקומות אחרים, למשל לקדום האני העגלגל והתפוח של עצמם.
מאחר וצריך להתמקד, אני בוחר לדוגמא את הבלוגוספירה הישראלית. לא צריך להתאמץ יותר מידי כדי להבחין ולראות את הבלוגוספירה הבלונית שלנו שעמוסה אוויר להתפקע.
לא רוצה להזכיר כאן שמות אבל כל מה שצריך זה רק להתבונן, נגיד, בבלוגר-הפומפוזר ההוא – מהפלטפורמה המכובדת ההיא, שנופח מילים וביטויים מקצועים וכל אות אות – נשבע לכם – נוטפת חשיבות. וואו!
וישנו גם חבר וותיק שלי – איש הספרות שאני אוהב אותו אהבה גדולה, הוא שמניח את המילים שלו בזהירות ובעמימות, שורה שורה וממתין לרגע כדי לראות האם העולם עמד מלכת.
בעיני רוחי אני רואה רשת אינטרנט עצומה בכחול ולבן שבתחתיתה אפשר להבחין באלפי שקערוריות זערוריות – ביטוי למשקל האגויים הקטנים שלכל אחד מהם בליטה קטנטנה ומזדקרת משלו.
אז הנה לטובת אלה ולטובת העולם הקטן והפשוט שבחוץ שמסרב לעצור את נשימתו כאשר הבלוגרים הישראלים רועמים, אני נועץ את הסיכה הזאת בשק האויר של הבלוגר הקרוב…(הדובר שולף מחט סריגה ארוכה ונועץ אותה בחזהו ומתמוטט על הפודיום)".
הקטע הנ"ל פורסם גם בבלוג של עמי בן בסט
עוררת בי הזדהות, לכן אני כותבת את התגובה הזו. אז אל תעלב. אני אפילו זוכרת את הרגע בו קלטתי את "פיצוץ האוכלוסין" שאתה מתאר. בהתחלה נדהמתי. אח"כ התבלבלתי, ונרתעתי. אח"כ צחקתי. אח"כ החלטתי שעל הזין. באמת ובתמים על הזין.
נו, אנשים מנסים להרשים זה את זה ואת עצמם? סבבה. מה חדש? די להתעסק כל היום ברשת, במה כתוב בה, מה חושבים הכותבים והקוראים, ומי כותב, ומי קורא, ו… נו. רשת? שמשת. הניסיון לדמיין כל בלוג כאוצר בלום של שפע רעיוני, כמוהו כניסיון לדמיין כל אדם ברחוב כאוצר בלום של שפע רעיוני. ייתכן שלכולם יש מה לומר, אבל לא לכולם אתה חייב להקשיב.
הרשת (שמשת!) היא אמצעי תקשורת. היא אמצעי תקשורת חשוב, אבל כולה אמצעי תקשורת. כמו בכל מקום אחר, גם כאן: הרבה אנשים, הרבה מילים. למה? אמה. כי זוהי החברה האנושית. כי זהו מגוון. זהו זה. אם נתמזל מזלך ומצאת משהו מעניין לקרוא – מה טוב. אם אתה קורא מדי יום ביומו מילים שלא מעניינות אותך (והתרשמתי, במהלך הקריאה שאכן כך היא) – זב"שך. אבל צערי עמך. ובמילים אחרות: צא מזה.
אני מוכנה להתערב שברגע שתתחיל לקרוא רק את מה שמעניין אותך, יוקל לך. קדימה, מר בן בסט, מר איש-כותב-בבלוגים שכמוך. אתה מסוגל. המלצה שלי. באמת. אמנם תישמע פחות ידען, אבל ללא ספק תדע יותר.
וסליחה על הבוטות.
שבוע טוב.
בז, תודה אהבתי את דבריך. להגנתי…אני ממש לא קורא את מה שלא מעניין אותי. לאחרונה, לצערי אני לא קורא גם מה שכן מעניין אותי מחוסר זמן.
אני לא מבין מה הבעיה.
האינטרנט מאפשר לאנשים מתחומים שונים (מדענים, אנשי אקדמיה בכלל) שלא היו מגיעים לכתוב בעיתון על בסיס קבוע לכתוב טורים ברשת.
אי אפשר להאשים אותם שהם משתמשים בשפה מקצועית – הם אנשי מקצוע (לקרוא לשפה הזאת נפוחה זה מגוחך. השפה המקצועית היא לרוב ההפך מנפוחה, היא מבנה מכאניסטי לגמרי שנדרש כדי לנהל שיח בתחום). ובניגוד לעיתון ולעורך האגדי הם גם פונים לקהל די מצומצם שמבין מה הם כותבים.
אני חושב שזה מאד יפה, כי זה פותח בפני הקורא תכנים שהם איפשהו בין רמת הכתבה בעיתון לרמת המאמר המדעי.
באנלוגיה לסיפור שלך, באינטרנט, בניגוד לעיתון, היה אפשר לכתוב את המילים הגבוהות על המחלות האקזוטיות (בשביל אנשים שמעניין אותם להיכנס לעומק), והקוראים היו יוצאים יותר משכילים מאשר מקריאת כתבה בעיתון על נזלת.
All that aside,
יש חרטטנים שכותבים על דברים שהם לא מבינים בהם, ובאינטרנט הם חוגגים. צריך להיזהר עם תחומים שאתה לא מבין בהם, וללכת רק לבלוגים של אנשי מקצוע, באתרים כמו Scienceblogs ודומיו (קצת פחות מבחר בביצה הקטנה שלנו אבל זה מה יש). כל זאת במידה שנושא מעניין אותך, כמובן. במידה שלא, אל תקרא. לא?
אגב, את אלו החרטטנים תמיד יימצא מי שיתקן:
http://xkcd.com/386