פוסט אורגזמה

אחרי האורגזמה כל שנותר לעשות הוא לפלוט צחוק חרישי, ספק מתגלגל ספק מדרדר, ובסיומו להוסיף אנחה מחויכת. צחוק אדיוטי וחיוך עגום, זה באמת כל מה שנותר מאיתנו ומבני האדם שהיינו פעם – פעם לפני עשרים שניות. עתה נותר רק להיזכר ביצורים האחרים כל-כך שהיו אנו; להיזכר ולהתבייש. כן, אך לפני רגע היינו לחלוטין שונים: מלאי להט ותשוקה, אש בוערת כחום השמש בקרבנו, מבריקי עיניים ונוטפי ריר של ניצחון, אז היינו בשלמותנו אלים. כל כולנו במעשה ההזדווגות, העולם מסביב נעלם וידענו רק את ההווה – אך, ההווה החמקמק. הו אז, אז היינו בתוך קפסולת-זמן אטומה, עולם ומלואו של מטרה ותכלית, וכל-כך ברור היה לנו הכל: מי אנחנו ומה אנחנו רוצים. כן זה כל מה ש"הכל" היווה באותן דקות ממימד אחר, באותו נתח-זמן ששייך למציאות שונה. אבל ידענו, הו כמה ידענו. לא היה דבר אחר שרצינו, ואת זה שאכן רצינו – כל-כך, כל-כך רצינו. אוזנינו היו אטומות ועינינו עצומות לכל השאר; אפינו שואף אויר בתזזיתיות בהולה, חמצן חיוני מאי פעם ותערובת ריחות חריפה; פינו נזרק לכל אבר, ולכל איבר נרקק ונדבק; בלוטות הרוק מתקשות לעמוד בדרישות ההספקה, בניסיונות הלחלוח ובניקיונות הלכלוך; והלב? הלב העדין והשברירי הפסיק להרגיש ולהתרגש: מרוץ הפעימות נטל ממנו כל אפשרות להמתין ולחוש והוא פורץ בשרשרת דפיקות כפויה ונמהרת. וכמוהו גם אנו כפאנו שד, החיה שבעומקנו הגיע זמנה, מר הייד שבנו לקח את ד"ר ג'קיל שבוי, בוצע פוטש אלים ומפלצת יום הדין, האנטיכריסט, הגיחה ממשכנה בקץ ההסטוריה וצבעה את העולם באדום כהה. אין אלה אנו, אלה יצורים שונים, אותם נפילים חסרי זמן ומימד, חסרי עומק ורוחב, המושלמים בהוויתם שכולה טלאולוגיה גולמית. אנו איננו שם, מחוקים מהעולם ומכל קיום, ואת מקומנו ממלא עד תום אותו כוח עיוור הנמתח למרוץ מטורף אל תוך האינסוף, אותה הוויה שונה כל-כך וכל-כך משונה, מגונה כל-כך וכל-כך חד-גונית, אחידה כל-כך וכל-כך מפחידה. עד תום ממלאת – ואכן סופה מגיע, אף במהירות-יתר לרוב, ובאחת נעלמת ופסה לה זו. בת אחת כל אותה מלאות, אחידות, שלמות ומושלמות, וודאות והתכוונות – בת אחת היא נגוזה. מתפוררת ונושרת מתעופפת הרחק-הרחק ומסתתרת. אינה ואיננה וכל שנותר, כאמור, הוא גיחוך דבילי. צחוק מבוייש של יצור מובס ומושפל, אדם שגמר את עצמו, שהגיע לעולמות אחרים, שמצא מציאות שונה, שהשתנה, שנברא מחדש – ושאיבד הכל. יובש בפה, עפיצות מסונוורת בראש, חוסר בהירות ותשישות כללית. "איפה הייתי?" הוא שואל את עצמו. "מה בדיוק קרה פה?". הוא מאוכזב, הוא מדוכא. מה שהובטח לו לא קוים, הוגנבו ללבו אשליות והוויות שווא, הוא חשב שתפס דבר-מה אך לא היה זה יותר מערפל צבוע. אין לו דבר כעת, הוא אבוד, שכן תמורת העולם החדש שחשב שאוחז בו הוא הרפה מכל נכסיו. מכר הכל בכדי לקנות בלון אויר חם – והנה זה התפוצץ והתיז על הכל חתיכות גומי וטיפות רוק. אדם מרוסק, כבוי, חולה ונכלה. קליפת אדם נבובה. הוא כועס עליה. כועס על עצמו. כועס על העולם שכך הוליך אותו שולל. הוא עצוב ומיואש. "מתי אלמד?" הוא שואל את עצמו – ובו ברגע נשבע "לא עוד!". זהו, הוא גמר עם כל העסק הזה. אף אחד לא ישתלט עליו, לא יתפוס את כל מהותו בצורה כזו, לא יקח את גופו ויתעלל בו כך ללא כל בקרה. החלטה נחושה זו מחזיקה מעמד בערך עשרים דקות.

אך מה שמעניין ומשומם הם השינויים הקיצוניים במציאות בין הלפני והאחרי. ותופעה הרי מוכרת וידועה: לפני אותם חלקיקי שניות קטסטרופליים הרי כל העולם כולו היה שונה. רצונותינו היו שונים, רגשותינו אחרים, יחסינו כלפיה מובדלים בתכלית – הרי כל סדר העדיפויות שלנו היה זר: היתה בהילות נוראה, דחיפות ופזיזות, היתה נחישות עצומה ודבקות במטרה, חפצים שהפריעו בדרכינו הועפו, בגדים קומתו ואף נקרעו, משקפיים ללא התחשבות הופלו, נעליים בלי דין על המיטה ננטשו… הכל הכל היה מותר, כי המטרה קידשה את האמצעים, והאמצעים כולם, החיים עצמם, היו למענה ורק למענה. ועתה? עתה אנו מתבוננים סביבנו כבתוך שדה קרב, הרס ואי-סדר בכל, תוהו ובוהו שמזכיר בית-כנסת בזוז ומווּנדל. מסתכלים סביב ואיננו מאמינים: מי עשה את כל זה? מי נכנס כסערה וכסופה קרע מעל כל האזור את כבודו? מי עירטל את כסות החדר, הפשיטו מזהותו ומסדרו הטוב, והותיר אותו חבול ומעוך, פצוע ועלוב?

אבל החידה הרי היא יותר גדולה, היא נוגעת בנפשנו, בהכרתנו הפרטית והאינטימית ביותר, במו הווייתנו הרוטט והמסריח. הנה היא: איך זה ייתכן שדבר שנראה כל-כך רצוי וטוב יראה כעת כבזוי ורע? כיצד מעשה שלפני דקות מספר נחווה כדבר הנכון ביותר, המושלם ביותר, היפה והנשגב והראוי והנעלה והמתוק והנעים והפלאי והאדיר ו… והטוב, פשוט כל-כך טוב, במובן הכי עמוק, הכי מלא של המילה; יבוטל עכשיו כאדיוטי, אינפנטילי אפילו, כבזבוז של אנרגיה וזמן, כהרפתקה מיותרת שאינה אלא טרדה ומועקה, כ… כדבר פשוט רע? איך זה, איך זה שטוב, שהכי טוב, הופך לרע? איך דבר כזה קורה? איך זה שמשתנה המציאות? כיצד משתנים ביעף סדרי עולם? ואיפה זה משאיר אותנו אחרי חמשת אלפים שנות ציביליזציה?

18 תגובות “פוסט אורגזמה”

  1. קודם כל, אם אני לא טועה, זה לא פוסט על פורנו.
    שנית, התאפקתי עד עכשיו, אבל משהו בפוסט הזה גורם לי להגיב. וכמעט הייתי עוקצני אפילו. אבל. אממ. זה לא העניין. העניין זה שרציתי להגיד – לא.
    פשוט לא.
    כן – לפעמים. אבל לא בהכרח. הלפני והאחרי יכולים להיות כל כך הרבה דברים, והתיאור המפצל הזה חוטא ליקום המיניות האנושית שהוא מגוון יותר.
    אז חלק מהפינות בו מהדהדות את וארשה, אבל לא.
    פשוט לא.
    לא לגברים. ולנשים קל וחומר.
    (להבדיל מכן – אני מלא בכן כן וגו')
    ובנימה ניאנדרתלית יותר – ראבק, בסקס טוב יש אפטר-גלואו.

  2. סליחה, סליחה. אתה לא תקרא לאורגזמה שלי בזויה ורעה.

    תן לי לתאר תיאור מקביל, ברשותך:
    את יודעת שהיא מתקרבת, האורגזמה. אין לך מושג מתי, וגם לא הכי אכפת לך. מגעים מרגשים אופפים אותך, מניעים אותך קדימה ואחורה, בסמוך לחוף מבטחים. את שוכבת שם, שרירייך מתוחים. בדל מחשבה חוצה מדי פעם את סף ההכרה. לעיתים, את נאחזת בו, מתפלאת על עצמך שיש בך העוז לנסח כעת משפט, מילה. אבל לפני שאת מספיקה לפתח עם עצמך דיון, בעד ונגד, טיעון ואנטי טיעון, מגע נוסף מרטיט אותך ומזכיר לך: זו שעת הגוף. בשמחה את מוותרת ומתמסרת. והנה היא שם. את רוצה אותה פה. את רוצה אותה רחוק. אינך רוצה כלל. רק להיות.

    והיא מגיעה, האורגזמה. לא יצור אפל מימי הביניים, אלא זו, חברתך הטובה משכבר הימים. את מוחאת כפיים מטאפוריות, היא מגיעה ואת מצחקקת בפליאה: איך שכחתי? איך יצאתי מהמיטה אי פעם? אבל את לא מודאגת. את יודעת: חברתך הטובה הזו נמצאת בבעלותך, ממש מעבר לפינה, בכל יום בחייך. שמחי בה עכשיו, שמחי בה תמיד. היא כאן בשבילך, על כל מופעיה.

  3. אני לא מצאתי משפט אחד שמצביע על קשר פיסי אמיתי. זה יותר היה נראה לי כמו יחסים עם פנטזיה. בגלל זה הריקנות.

  4. וואי וואי, איזו חבורה של פלצנים. תוציאו את המקל (או מה שזה לא יהיה) מהתחת. בסך הכל היגגתי קצת על מה שקורה לפעמים – ולפעמים, תודו, זה באמת מה שקורה.

    אבל גם אם לא, האם זה מה שבאמת רלוונטי? כרגיל מתווכחים על העובדות המשעממות במקום על הרעיון המעניין. ועוד קוראים לעצמם אנשי ספרות.

  5. אני כותבת ומוחקת וכותבת ומוחקת, מפני שנראה שנעלבת אז אני כבר לא יודעת אם להגיד מה שרציתי. לא הייתי רוצה שתקרא לי פלצנית עם מקל או מה בתחת.
    אני חושבת שהדיכוטומיה הזו – העולם שבתוך הסקס לעומת זה שמחוצה לו, באמת לא תמיד מתקיימת. אבל יותר משאלת "זה כן או לא קורה", מה שנורא בעיני, זו ההפרדה הכל כך ארכאית וכל כך שמרנית, שבתוכה סקס זה דבר בזוי ומלוכלך. תגיד – מה פתאום בזוי, אמרתי שזה נהדר! אבל אמרת שזה נהדר תוך כדי, וכל התיאור-מלא-המילים שלך (באמת הרבה מילים!) עוסק בכמה שזה משהו שמשתלט עליך, על ה"עצמי המהוגן" שלך, וכמה שכשזה נגמר אתה לא מבין מה זה היה ואיך שוב נתת לעצמך ליפול בסם הזה או משהו כזה.
    ואני חושבת שההפרדה היא לגמרי לא ברורה והיא אפילו קצת עצובה. אני שהולכת ברחוב ואני שמזדיינת היא אותה אני, תמיד. אני בוחרת לחשוף חלקים שונים ממנה בנסיבות שונות, מאותה סיבה שאני הולכת עם בגדים, מאותה סיבה שאני לא מספרת הכל לכולם. לא כולם צריכים להכיר אותי באותה רמה. זה שיש אינטימיות ושחולקים אותה עם אנשים מסוימים ולא עם אחרים – בסדר. זה שלפעמים אחרי זיון ממש פרוע (כן, גם אני הייתי פעם צעירה!) אומרים: "מה זה היה?" – גם בסדר. אבל בין זה לבין ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד… יש מרחק יפה.
    זה כאילו מאד ספרותי מה שכתבת, עם הרבה מילים יפות. זה בבירור טקסט עם שאיפות "ספרותיות", מה שזה לא יהיה, וזה ברור במיוחד מהתרעומת שלך (ועוד קורים לעצמם אנשי ספרות). בלי להיכנס לתפיסת הספרות הצרה והמיושנת שמשתמעת מהמשפט הזה – הרי התגובות הן בדיוק לרעיון. הרעיון שלך, המעניין, מדבר על "עובדות" בעולם, עובדות שנוגעות ל"אנחנו" אחד. כן, זה טקסט יעני ספרותי כזה, אבל הוא מדבר על אירוע שקורה בעולם. למה ציפית, שיגידו שזה כתוב יפה? אתה הרי רוצה שיתייחסו לרעיון המעניין. זה בדיוק מה שעושים.
    לא מבינה איך בנאדם צעיר מדבר על סקס בחרדיות כזו – ונדליזם וזה. בעיני גם התיאור של מה זו אורגזמה – כל ההתעמלות הזו וההתנשפויות, נו, יש עוד דרכים להזדיין, גם אותם אנשים לא זדיינים בכל פעם באותה הדרך.
    בקיצור, אני לא חושבת שזה בהכרח קורה, גם לא לפעמים, תחושת הפויה פויה הזה, והצחוק הנבוך אויש-מוישה-אני-חייבת-להתקלח-מה-זה-הדבר-הזה-שנוזל-פה. אחרת, אנא אנו באים?

  6. תמר, אל חשש. לא נעלבתי וגם לא הצגתי בקטע הזה את המניפסט המיני שלי. אני כותב תמיד, אלא אם אני אומר במפורש, לא לגמרי ברצינות (אולי באמת כדאי שאצמיד סמיילי לכל קטע). חשבתי שקולטים את זה – מה, את באמת חושבת שהאנטיכריסט מתעורר בי בכל משגל? הוא לא, לצערי הרב.

    אני גם מאוד מודה לך על העצות בתחום המיני והפרסונלי-חברתי. אקח אותם לתשומת לבי. אשריך שאת כל כך שלמה עם עצמך.

    הרעיון שניסיתי להציג, מה שניסיתי לומר, הדבר החשוב לדעתי במקבץ המילים שלעיל, הוא ההבדל הגדול שאנחנו חווים ביחס שלנו אל העולם (אל עצמנו, אל בני זוגנו, אל מה שעשינו) בין שניה לפני ושניה אחרי (ח-ל-ק מהפעמים) שאנחנו גומרים. איך זה יכול להיות שהמציאות נתפסת על ידי אותו אדם בצורה אחרת לגמרי? זה מעניין, לא?

  7. כמה שיותר ניגודים יותר מתח מיני.
    כמה שיותר מתח יותר פורקן.
    כמה שיותר פורקן הוא מרגיש יותר בדאון והיא יותר בהיי.
    אולי גבירותיי ורבותיי מצאו דרך אחרת להנות מסקס בלי מתח. בהצלחה עם הוויאגרה.

  8. יאללה יאללה, כתבת קטע לכאורה נועז שבסופו יושבת פולנייה עם נרגילה, ובסוף אנחנו יוצאים הפלצנים?

    אז יש בקוראות כאלה שמבחינתן סקס נחווה כאינטגרטיבי, והטקסט הריאקציונרי שלך לא נעם להן. ביג דיל. תתמודד במקום לעטות את מסווה השנינה הספרותית והאירוניה. כי הרושם היחיד שעשית עם העוקצנות המסוקסת הוא שאתה הופך רטרו-אקטיבית למספר לא מהימן כי זה נוח לך.

  9. אתה צודק בעניין ה"מספר הלא מהימן". כתבתי לא טוב: לא התכוונתי שאין לי מה לומר. אבל משום מה תמיד מבינים לא נכון את מה שיש לי לומר.

  10. שלום תומר מה שלומך ? אני נכנסת שוב ושוב לאתר
    שלך מפני שאתה אכן מעניין אותי לרוב המקרים אם
    אדם כלשהו מרתק אותי אני חוזרת על עקבותיו שוב
    וקבל זאת באהבה ובהבנה , לעניין האורגזמה, ברוב שנות נישואיו לא חוותי אלא באמצע שנות נישואי שהגירויים יפסקו נסיתי בעצמי תוך כדי משחק וזה אכן עובד , לפני מספר שנים היה לי גוף לא רע בכלל היום שמנתי , חווית הגירויים מועילה לנפש וזה טוב כיום להוציא מתחים ופורקן מגוף , פורקן למתחים ואי יצירת קשר עם בן זוג לצורך יחסי מין , זה מעורר תאוה וגירוי אדיר אך לפי דעתי אין כמו אהבה ומשחקי המין כקודמים ליחסי המין , אינני צבורת ניסיון אך מן החיים למדתי להכיר את נקודות התורפה בגופי. לפעמים הגירוי בה מן הלילה תוך כדי חלום לוהט ויש חשק רב בצורך בקיום יחסי המין .(טוב שאתה עדיין רווק ויש לך את כל הנתונים הטובים לחפש שותפה לאהבה דע לך באחד הימים תבין שזה חשוב מאוד שותף קבוע לצורך זה למדתי מניסיון כושל רק אחרי גירושי. טוב מספיק לדבר על הנושא המטריד והגדוש בחיי המין צריך למצוא אהבה וזה לא פחות חשוב, תודה על ההקשבה.

  11. אני מאד אהבתי את הפוסט הזה. כתוב יפה, ומתאר מצב בצורה מאד מעניינת ונכונה.

  12. שלום תומר, כבר כתבתי לך על נושא המיניות וחבל שאי אפשר שאכן תיצור קשר , הנושא אכן מעניין אותי ביחס למגע בידי אדם מרתק כמוך ,אולי אני בוגרת בניסיון חיים יותר ממך אבל קבל זאת כמחמאה ממני שאכן מצאתה חן בעיני.שבת שלום

  13. 0522958156 ‬‬www.vipmassage.co.il משנת 1996
    לפתוח את הלב להתאחד עם המגע.לאנשים שאוהבים מסאזים ארוכים.
    כל יום יכול להיות חגיגה.
    *פינוקים וחויה בסדנאות מסאז זוגי-לפנק ולהתפנק לתת ולקבל להרגיש ולהתרגש
    כמתנה,יום נישואים,יום הולדת ולחיזוק ושידוג הקשר הזוגי-לתקשר דרך הידיים ומגע מתוך מודעות,נתינה ואהבה.הסדנאות מפגש חד פעמי של כ 3.5-4 שעות.
    מסאזים
    *לארועים.
    *בטבע.
    *אישיים.
    *זוגיים.
    *חוייתיים.
    *בשיתוף בן הזוג.
    *לפתיחות גוף נפש.
    מטפל עם יחס אישי ואומן במסאז(s.m) ב- 7 טכניקות רפואיות וכלליות(צרפתי,שוודי,סיני,תאילנדי,הוואי,משולב,טנטרי,אבנים חמות,מוקסות סיניות,כוסות רוח,רייקי).לאיזון ושחרור הגוף,לרענון,כיף,הנאה ופינוק.
    בוגר:מדיסין,מאסטר ושלוס.
    תלמיד-זן,בודהיזם וטנטרה.
    *מיקום בראשון לציון עם פרטיות מלאה ובאוירה רומנטית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>