קוראים קוראים שעל המקלדת

איתמר ואנוכי חלוקים בסוגיה קשה, שמאיימת לפצל את הבלוג ל"ההם איחוד" ו"ההם מאוחד". אנא האזינו בשימת לב והכריעו. ובכן, את הרעיון הצעתי אני, והוא הולך ככה: לפעמים, יש ספרים שאין מה לומר עליהם. אתה קורא את "W או זיכרון הילדות". מה תגיד עליו שלא אמרו? מה תחדש שלא חידשו? לאילו תובנות עמוקות מני חקר אתה עשוי להגיע? ובכל זאת, אינך רוצה לוותר. אינך רוצה להניח את הספר בידך מבלי לזעוק מעל גגות העולם: קראתי. אתה רוצה לשלוח מעין "פינג" ממוחשב שלו שני קצוות: הספר המעולה שאתה אוחז בהתרגשות, בעודך ממשש עדיין את הכריכה שלו, והקוראים האחרים; אלו שכבר קראו והאזכור יעלה בהם חיוך של נוסטלגיה, ואלו שטרם קראו וצריכים. כל-כך צריכים. מה תעשה? אם יש לך חברים, אתה יכול לזיין להם את השכל כמה ימים, ולהגיד להם שהם חייבים חייבים חייבים לקרוא את הספר המדובר, שחייהם אינם חיים אם טרם קראו אותו. אם במקרה החברים האומללים שלך כבר קראו אותו, אתה עלול לגרור אותם לדיונים ארוכים ומשמימים שבהם אתה תדבר בהתלהבות על האוצר שכרגע מצאת, והם יתבוננו במטבעות הזהב שתעלה על השולחן באדישות מהולה בזלזול של עשירים שבעים. אם אין לך חברים, נידונת להחנק במיץ ההתרגשות של עצמך. לא עוד! אני מציעה להשיק בבלוג הזה, שהוא בלוג ספרותי איכותי אם טרם הבחינותם, מעין טופס קצר שמטרתו לשלוח את ה"פינג" ההוא. הוא יהיה מורכב מכמה שאלות בסיסיות, שיאפשרו הן תשובות לקוניות והן סוג של התפייטות התחלתית שתסייע לקורא-הכותב ולקוראים האחרים לגבש סוג של אמירה על הספר. כן, אני מודה. יש בכך מן המקומוניות. יש בכך מן הפופוליזם הזול. וכן, טמונה כאן סכנה של פשטנות. אז מה אתם אומרים? בעד או נגד? בעד אבל לא ככה? יותר נגד מנגד? אל תהססו, לחצו על "הוסף תגובה".

28 תגובות “קוראים קוראים שעל המקלדת”


  1. אני, אגב ולמי שלא הבין, נגד (אם כי החן של הפוסט הזה מעלה בי הרהורי חרטה נוגים).

    רק בשביל להציג את הצד השני, אני מעדיף שכל פוסט כאן יהיה פוסט. כל פוסטגודזילה. לפעמים אין לך משהו חדש לומר על הספר, וזה בסדר. אין צורך לומר.יש הרבה אחרים שיאמרו זאת במקומך. רוב האחרים, ברוב ביקורות הספרות, בהחלטמתכוונים לומר זאת במקומך, את מה שאין לומר. משלמים להם על זה. אני מעדיףשכאשר מספר המנויים המצומצם-אך-הו-כה-איכותי שלנו יקבל הודעה על פוסט, הואיאמר – "ראו, פוסט! ואצלם כל פוסט פוסט. גודזילה".

    וזהו. וישפוט הטיקבוק.

  2. אני עם איתמר.
    בלוג זה מקום לתגובות!!! (אמר לי איש ביקורתי וחכם אחד).
    איזה מין תגובות יהיו לפינג כזה?
    "גם אני קראתי- מקסים" ממי שקרא.
    "וואלה?" ממי שלא קרא.
    בקיצור, החברים האומללים יישארו אומללים.

  3. אני לגמרי בעד.
    א. הזדמנות לשמוע על ספרים שאולי לא הייתי יודעת עליהם בדרך אחרת.
    ב. הרבה פעמים שאלונים מצליחים להפיק מחשבה חדשה גם במקום שנדמה היה שאין כזו.
    ג. כמובן, במה חופשית להסביר לכולם שהם חייבים חייבים חייבים לקרוא את הספר שקראתי. מה רע?

  4. אנימתלבט. מצד אחד הנטייה הטבעית שלי היא לכיוון הבעד – גם אני חוויתי אתחווית "אין לי מה לחדש אך חייב לזיין את השכל על הספר הנהדר", מצד שנינימוקו של האיתמר אכן משכנע.

    טוב לא עד כדי כך משכנע, אני מצביע בעד.

  5. אני נוטה להסכים עם איתמר. כלומר, פורמט קבוע של שאלות ותשובות יעייף את הקוראים עד מהרה ובעיקר – יהא משולל גודזילתיוּת.
     
    למה לא תפתחי בלוג איחוד בכל זאת? האחד אינו סותר את השני, הרייטינג ישפוט באגודליו ואת הפוסטים-פוסטים תוכלי לשמור לכאן.
     
    ואגב: "בלוג ספרותי איכותי"? זעקת חמס, אם כן. הטעיית הציבור! אני חייתי עד כה בסדר גמור עם הרושם שבבלוג קולטורה עסקינן. אבל אולי אני רק משליכה.

  6. אצלנו, בגזרת המהפכנים הרוסים, נוטים שלא להעריך במיוחד פשרות פושרות.

    אבל מהי?

  7. ~לובשת את החצאית ואת הגופייה. מחפשת בארון אחר הפונפונים. שיט, הם היוכאן איפשהו. אה, הנה, מתחת לנעלי הבלט. יוצאת החוצה בריצה. תנו לי א’, תנולי ו’, תנו לי ר’. מה קיבלנו? אור המלך. גוווווווו אור. לעזאזל, אני כברלא בכושר~

  8. אפשר, אולי, לעשות טבלה בפוסט אחד. וכך, בכל פעם שיהיה למישהו איזה"קראתי!" להצהיר עליו, ידשדש אל הטבלה, ימלא את שימלא, והקיבוץ נשארקיבוץ, עם מקף ובלעדיו.

    כי אני חושב שבודדתי, בתגובה הקודמת, מה הפריע לי ברעיון שלך – אני חושששכל מיני קוראים יתחילו להתעלם מהפוסטים בתירוץ של – אה, זה רק עוד"קראתי!". או משהו כזה.

    מה דעתך?


  9. אני לחלוטין מסכימה עם ג’ני, בעניין הפורמט הקבוע שמביא לתשובות בלתי קבועות. לא שמעת על אוליפו?

    אני לא מבינה את עניין הגודזיליות בכלל בכלל. אבל אני מניחה שזה בגלל שאני בחורה של 85, לא של 100.

    וזעקת החמס נרשמה אצלנו בפרוטוקולים הארוכים.

  10. דעתי היא שאתה נשמע כמו אימא שלי, ברגעיה הלא יפים. הרגעים שבהם אנחנואמורות לבשל ביחד במטבח, ואני, המשימה המסובכת ביותר שאני מורשית לעשותהיא להביא פירורי לחם מהארון או ביצים מהמקרר. (אימא שלי תמיד מכינהשניצלים).

    ההצעה שלך נשמעת כמו רשימה משמימה במיוחד.

    אגב, אני כבר ויתרתי על הרעיון. רק שיהיה פה כתוב בפרוטוקול. בלי מרירות כלל. באמת.

    אבל לשם הדיון הכללי, אתה לא חושב שיש מקום גם לסוגריים? כלומר, זה מה שאני מדברת עליו. סוגריים.


  11. לא התכוונתי להיות אמא שלך או להעליב. ואל תוותרי עדיין על הרעיון (בלי מרירות, אלק).

    ולגבי סוגריים, אני חושב שיש להם מקום. אבל אני לא רוצה למסד אותו. כלומר,גם הפוסט הזה הוא סוגריים, וגם פוסטים רבים אחרים. אני פשוט לא אוהבשהסוגריים הופכים לאפשרות קלה מדי.


  12. אוינו, שנים של תרפיית "אני לא כמו אימא שלי" עשו את שלהם. לא אמרתי את זהבפולניות. (זה האינטרנט הארור שדורש כל כך הרבה יותר מאמץ כדי להבהיר אתהאינטונציה.) באמת שאני לא נעלבת. אמרתי לך כבר, רעיונות באים בכל פעםשאתה מתקלח.

    אני חושבת שהגענו לגרעין הוויכוח – מיסוד הסוגריים. ובנקודה זו אנחנו כנראה לעולם לא נסכים.

    (הייתי יכולה להיות בריונית רטורית ולטעון שכל הבלוג הזה התחיל בעצםכסוגריים במשפט נפוח ארוך של ציפר את פרי. אבל אני שומרת את הבריונותהרטורית לך)

  13. אני נגד, למרות שהייתי מעדיפה להיות בצד שמקנטר את איתמר.
    ביקורות ספרות מרוב הסוגים הכתובים הן בעיניי לא יותר מתרגילי כתיבהעלובים. המלצות קריאה אפשר למצוא בכל ערוץ מקובל אחר, ולא שאני שוללת אתזה הבלוגי, אך כאן זה נראה לי שלא מן העניין. יתרה מזאת, ילדים, השינויבדומיננטה ההקשרית של תעשיית הספר מאז האינטרנט, מגחיך קצת את הניצול שלה"קול" שהרשת מאפשרת כדי להצביע על קולות שמחוצה לה. אם מדברים על ספריםלשם הדיון – מגניב. אבל סתם שיפוט טעם? אני, נו, נגד.

  14. חשבתי שאני אוכל להתאפק, אבל אני חייבת לשאול:
    "השינוי בדומיננטה ההקשרית של תעשיית הספר מאז האינטרנט, מגחיך קצת את הניצול של ה"קול" שהרשת מאפשרת כדי להצביע על קולות שמחוצה לה"
    ???????


  15. שמחה לגלות שיש לך דעה בנושא.

    כפי שכבר ציינתי למעלה בשרשור, ההצעה נפלה ברוב קולות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>