פתאום שמתי לב שהבדיחה היא אחת מצורות השיח היחידות, שבהן מותר לאדם לספר סיפור בדיוני במהלך שיחה מבלי להסתכן בסנקציות חברתיות (אלא אם הבדיחה אינה מצחיקה, כמובן). הדוגמה ההיפותטית עונה אף היא על קריטריון זה, אבל היא משמשת כחלק ממהלך שלם, ואינה עומדת כשלעצמה.
סביר להניח שהסיבה העיקרית לכך היא האפקט הקומי, שקל יחסית לייצר. סיבה נוספת, פחותה רק במעט בחשיבותה, היא אורכן הקצר של מרבית הבדיחות. אבל לא בזה העניין. העניין הוא בזה שבדיחות, בדרך כלל, נועדו פשוט לייצר אפקט קומי. מאחר שהן בדיוניות (שאם לא כן הן היו אנקדוטות – כלומר, בדיחות של גילמנאים, לרוב מהחוג להיסטוריה), ההשתלבות שלהם בשיחה כמעט לעולם אינה טבעית; כמעט תמיד הן קורעות את מארג השיחה; וכמעט תמיד מכריזים עליהן מראש כבדיחות.
וזה די מגניב, שלתוך השיח מקודדת האפשרות להעלות עולמות בדיוניים. וזה מגניב אפילו יותר בגלל טיבם של העולמות הללו: שבורים, נזילים ולא סבירים – עולמות מונחי אפקט. כמו מכונות קטנות, שגלגלי השיניים שלהן אינם מתאימים אחד לשני, אבל מתאימים איכשהו למטרה הכוללת; אינם מתאימים אחד לשני, אבל שורדים מספיק זמן כדי לייצר את אותה מטרה.
לגמרי!!!
וזה בדיון מוצהר.
אגב, בשיעור באנתרופולוגיה בו הייתי לפני כשנה, אמר המרצה כי ניתן להתייחס לרגעי "לא ברצינות" בשיחה, כרגעים הנגועים בלימינאליות.
אחי, מישהו צריך לקחת את מושג הלימינליות הזה שלכם, ולפרק לו את הצורה. יש לי גם הרגשה שאני יודע מי זה יהיה
לפי מילון זה ואחר פירוש "לימינלי" הוא סף הגירוי (פסיכולוגי או פיזיולוגי).
תהיתי איך פירוש זה של המילה מתבטא בצורת השימוש שלך בה, או לחילופין – מה היא אומרת?
אור ואנוכי: "למישהו יש בעיה עם תלמידי החוג להיסטוריה?! חבל, כי אף אחד אחר מלבדם לא יוכל לספר לכם מי הייתה הדמות ההיסטורית שאמרה:
"He who doesn’t know history, is bound to repeat it."
ותוסיף להגדרה שלך את ז’אנר תרחישי השיחה המודאליים, שבהם עולים אינסוף נרטיבים בדיוניים. למשל -
אני בקפיטריה, לקהל אוהד ומצומצם: "אוי, אם רק הייתי מביאה לבצפר שמיכה.לו רק הייתה לי שמיכה. איך הייתי עושה לקליינברג שמיכה עכשיו. היינו עושים- "ככה וככה וככה, וכו’. הבינות?
וואי, לא חשבתי בכלל על מודליות. זה היסטרי.
להלן הסבר פשטני וגס מאוד
הלימינליות באנתרופולגיה מגיעה ממחקרים על טקסי מעבר. השלב הלימנלי הואהשלב שבין הרגע בו מופשט החניך מהסטטוס החברתי הקודם שלו, למשל "ילד",ולפני הרגע בו הוא מקבל את הסטטוס החדש שלו, למשל, "גבר" או "לוחם".
במצב הלימינלי, לחניך, כביכול, אין שום מעמד מוגדר בחברתו. הוא נמצא ביןלבין. לא כאן ולא שם. הוא מעיין אנושיות גולמית, נטולת קטגוריות חברתיות.הוא נמצא מחוץ לרשת הנורמות והמוסכמות של חברתו.
כאשר מדברים על בדיחה כעל מצב לימינלי, עושים השלכה, לא לחלוטין תקפהלדעתי, של אחד המאפיינים של המצב הלימינלי. שהוא מעין מרחב "לא ברצינות".שהדברים בו לא ברורים, לא נוקשים, לא קבועים.
אה, וזה באמת מגיע מהמילה סף, או גבול בגרמנית
(Limen).
אני הולך במישור ומזמזם:
לימינליות, מודליות.
לא שבהרים מילותיי ברורות,
אבל נשמה.
אני לא ממש מבינה מה הגניב אותך כל כך. סצינה אפשרית:
אז אתה הולך באבן גבירול ופונה ימינה, מולך אתה רואה את המספרה. – זהו לא בידיון?
סצינה אפשרית נוספת – אז קבעתי עם שטרנברג פגישה מחר. אני אסביר לו שהוא פשוט מופרע. – זה לא בדיון?
אני לא מבינה.
אני ממש חייב לזוז, ולא אוכל לענות במשך כיומיים, אבל הנה:
לא הבנתי!