קטגוריה: שרון גפן

EPIC FAIL

 
כולם בפרויקט הזה מדברים כל הזמן על הספרים שהם קראו, ועשו להם משהו. כל אותם חיבורים מרגשים שהיו לכולנו עם יצירות ספרותיות מופלאות, שלקחו אותנו למחוזות רחוקים וטובים יותר. כל אותן דמויות בדיוניות שלרגע קט, אנחנו הם והם אנחנו.

אלא שדווקא הספרים שלא קראנו הם אלה שבאמת הורסים לנו את החיים.

כל אותם הספרים שאתם פשוט לא מסוגלים לקרוא. הם פשוט לא מעניינים אתכם, זה לא הקטע שלכם, ולא יעזור כלום. ייתכן שמישהו קנה לכם את הספר, ואמר ש"אתם חייבים לקרוא אותו". הוא מצויין. כולם אומרים ככה. ורק אתם לא מתחברים אליו. קניתם, כי כולם קונים, התחלתם, כי כולם קוראים. והפסקתם, כי אתם פשוט לא מסוגלים. בסופו של דבר, הספר ייקבר אי שם במעמקי מדף הספרים המתפקע שלכם, או שיושאר במקום גלוי לעין, כדי שתיתקלו בו על בסיס קבוע וייגרמו לכם רגשות אשם קשים עד שתחליטו לסיים את הפרשה המצערת בדרך זו או אחרת – בין אם תסיימו את קריאתו, או שתקברו אותו בערימה על מנת לנסות ולשכוח ממנו.

המהדרין אף נוטים למכור את אותם ספרים בחנויות ספרים משומשות.
למה למכור? קודם כל, כי ייתכן שהקונה המאושר יהנה הרבה יותר מן הספר. ושנית (וזו הסיבה האמיתית), כי אם תשאילו את הספר למישהו, הוא עוד יחזור לידיכם בעתיד הנראה לעין. ואז מה הרווחתם? לא זו בלבד שתיאלצו להמשיך לחיות עם הכשלון המהדהד הזה על המדף, אלא שכשיוחזר אליכם, תצטרכו לנהל שיחה אודותיו. והרי לא קראתם את הספר עד סופו, ולפיכך אין לכם כמעט שום דבר חכם לומר אודותיו למעט איזו אנחה כבדה בעיניים מושפלות, המלווה במלמול "לא הצלחתי לסיים את הספר"

והשיחה אודות הספר היא בעיה חמורה בהרבה מתחושת הכשלון הנגזרת מן העובדה שספר כלשהו הביס אותנו.

תמיד יהיה איזה ספר שכולם קראו, ורק אתם לא. לא הצלחתם לסייים אותו, לא התחברתם לז'אנר. או שקניתם וטרם הספקת לעיין.
הסיבות לא חשובות. מה שחשוב זה שכולם קראו אותו, ורק אתם לא.

ואתם עומדים בצד. בשיחות עם חברים (או חמור מכך, בשיעור באוניברסיטה), וכולם מדברים על הספר הארור הזה. הקול החדש והבהיר שצץ בשמי הספרות העכשווית. קריאת החובה
הנוכחית. ואולי זו בכלל איזו יצירה קלאסית מהסוג שלא יעלה על הדעת שלא נקראה על ידי כל אדם מן הישוב, המעז לחשוב על עצמו כמשכיל או חלילה "אינטלקטואל".

לפעמים, אם יש לכם מזל, אפשר לזייף את זה. ייתכן שנחשפתם לדי אזכורים אודות הספר במקומות אחרים שהצלחתם לגבש מושג כללי בנדון. במקרים נדירים באמת, העיבוד הקולנועי נאמן למקור במידה כזו שלפחות עיקרי הדברים חילחלו אל תודעתכם בצורה כמעט-מדוייקת. כולם יודעים שאנה קרנינה משליכה את עצמה אל מתחת לפסי הרכבת בסוף. הפרטים השוליים באמצע, כמו העלילה, קצת פחות קריטיים. כל מה שצריך זה כמה אנקדוטות שיאפשרו לכם להשתתף בשיחה.

במידה ולא עומדות לרשותכם אנקדוטות, נסו לנהוג לפי הכלל "תהיי יפה ותשתקי". הנהנו הרבה בראשכם, תוך שאתם ממלמלים שלל ביטויים חסרי משמעות כגון "אוי, לגמרי" ו"עלית על הנקודה בצורה מדוייקת" (נסו שלא להגזים!).

המשיכו לזרוק את אותם ביטויים לא מחייבים עד שיגיע הרגע הקריטי: אותה נקודה בזמן שבו הדיון מגיע לכיוון שאתם מסוגלים להסיט אותו לכיוונים המוכרים לכם יותר, עוטו על המציאה, ונווטו את השיחה למקום שונה לגמרי. שרסקולניקוב ייחנק – המשפט האחרון של הבחור שיושב מולכם מזכיר לכם בכלל את אותו הרגע הטראגי שבו סנייפ רוצח את דאמבלדור בספר השישי.
מרגע שהשיחה הגיעה לטריטוריה שלכם, אתם יכולים להחליף את נושא הדיון למשהו אחר לגמרי. אולי לדבר על פוליטיקה או על מזג האוויר. במקרה הכי גרוע, בקשו מהמלצרית את תפריט הקינוחים.

עם זאת, למרות שניצחתם בקרב, אתם יודעים שאתם עדיין מפסידים במלחמה. לא תוכלו להתחזות לעולמי עד. בסופו של דבר, יגיע היום שבו תיחשפו במלוא ערוותכם, ותיאלצו להודות בעובדה שלא עלה בידיכם לקרוא את הספר הזה. ייתכן שכמה מחבריכם הקרובים יפסיקו לשוחח עמכם בעקבות הוידוי המביך, אבל האמת משחררת. נסו ותהנו.

ולשלב הוידוי האישי המביך: מימיי אפילו לא ניסיתי לקרוא את "החטא ועונשו", ואף נרדמתי במהלך ההצגה "אנה קרנינה" לפני מספר שבועות (וחבל לי מאוד שכך). אבל בחיי שכבר השלמתי עם הפדיחות האלה ואף הפסקתי להרגיש רע בגללן. ובכלל, הכשלון הספרותי הגדול ביותר מבחינתי מגיע גם הוא מתחום הספרות הרוסית – לפני מספר שנים קיבלתי עותק של "האמן ומרגריטה" כמתנת יום הולדת ולאחר כמה פרקים, נטשתי את הספר, אשר עבר לשבת מעל האסלה במשך קרוב לשנה. דווקא עיינתי בו לפרקים, אבל פשוט לא היתה שם כימיה. עד שהבחנתי בכך שיום הולדתי הבא מתקרב, ואילצתי את עצמי לסיים את קריאתו כדי לצאת על ידי חובה. אין ספק שפספסתי את ההומור הדק והסאטירה הסובייטית החדה, אבל הספר לא הביס אותי, וכעת גם אני זכאית שלא להרגיש כמו מתחזה כשאני אומרת בזלזול "אה, בולגקוב? לא עשה לי את זה. אבל אם כבר חתולים, היה אתמול לולקאט מצויין…"