הגענו באיחור, ישר לתוך היער, ולרגע חשבתי וואו זה כמו סם חדש לגמרי, אבל לא, זה לא זה, זה פשוט מדיום חדש, כמו להיות שם בימים הראשונים של הקולנוע: פתאום יש דרך חדשה להיות בעולם.
כאילו בדיוק אותו מנגנון עלילתי כמו במטריקס – העולם האחר שאת נכנסת אליו כשאת מתנתקת מהעולם הזה ומתחברת לטכנולוגיה, ואחר כך איחוד העולמות; אבל האונטולוגיה אחרת לגמרי, כי העולם האחר הוא פשוט מקום אחר בעולם הזה – הגבול מתפרק לא על ידי שבירה אלא על ידי התקרבות עד מגע – וזה משנה את הכל. (משהו על איך היחס שלנו לעולם האחר של הטכנולוגיה השתנה משנות התשעים עד עכשיו?)
שני נושאים, אנטי-קולוניאליזם ואנטי-תיעוש-קפיטליסטי-וניתוק-מהטבע. מעורבבים כי בשביל אמריקנים האינדיאנים זה שניהם וכי זה סרט אמריקני. ואולי גם באמת מעורבבים הסטורית כי המודרנה בנויה על שניהם. אבל הערבוב ביניהם גורם לזה שהטיפול הסנטימנטלי בנושא השני מטשטש את הטיפול המבריק בראשון.
א: "זה סרט נפלא אבל יש בו בעיה אחת, התסריט."
ב: "התסריט הפשטני הוא מה שמאפשר לסרט להיות נפלא, הוא שם בשביל לתת תירוץ ל- ולאפשר לך להתמקד ב-איך זה לרכב על דרקונים בין הרים תלויים באויר בתלת-מימד."
ג: "דווקא הפשטנות של התסריט מאוד מדויקת בכל מיני דברים. באיך הכובשים יוצרים לעצמנו אויבים כדי להצדיק לעצמנו את זה שאנחנו גוזלים מהם. באיך מצדיקים דיכוי בצריך להילחם בטרור עם טרור. נכון שבעולם רוב הנסיבות לא קיצוניות כל כך, ואולי הסרט משרת את ההגמוניה כי גורם לכל נסיבות שלא קיצוניות כל כך להיראות כמו משהו אחר לגמרי. אבל מה שמדהים זה שגם במציאות יש מקומות שבהן הן דווקא כן פשטניות בדיוק ככה: אנשים עם אבנים מול אנשים עם רימונים ומכונות ירייה שבאו לגזול את אדמתם."
זה שהגיבור שבא מקרב הכובשים הופך למנהיג של הנכבשים: ברור שיש פה גזענות מוסווית בקושי, אנחנו יותר טובים מהם אפילו בלהיות עצמם, אבל יותר מזה משהו אחר: הפנטזיה להיות תמיד מהטובים, לא להיתקע במקום המביך של הכובש איש השמאל.
כמה גאונית מבחינה עלילתית העובדה שהם קצת גדולים יותר, כלומר גם אחרים ומפחידים וגם טובים יותר, וכמה מדויק המיקום העלילתי של הגילוי שלה, באמצע הקרב האחרון: חדוות ההכרה הפתאומית, חדוות הדברים-הם-כמו-שהם-צריכים-להיות, שיוצרת ההתגשמות המוחשית הפתאומית בגוף של הגדלוֹּת המוסרית המופשטת שכבר הבנו. זה רגע גאוני כי הוא עדיין יוצר קצת זרות פתאומית, ניכור ופחד, שהיו יכולים להיות מתורגמים להזדהות חדשה עם האנושות, אבל בשלב הזה אנחנו מעדיפים לזנק בבת-אחת, כמו הגיבור, כבר לזרוק את האנושות הקטנונית הישנה הזאת ולהישכב כמוהו בזרועותיה הגדולות והכחולות של האנושות החדשה.
בעצם זה רק הסיפור הדתי הישן והטוב: הפנטזיה על להשיל את חטאיך הקודמים ולהפוך לאדם החדש ולחיות בגן עדן, וששאר האנושות תישאר בגיהינום שלה.
ומה עם הסרט היה נגמר בתמונה שמראה את הנאובים חיים בעולם דומה לשלנו, כשהם לבושים ג'ינס ושותים קוקה קולה?
תיקון – ומה אם?
הכל מתיישב כל כך טוב כי זה פשוט זיקוק מושלם של עלילות ומיתוסים מן המוכן. זה נאמר לאו דווקא בזלזול – כמובן שצריך להיות גאון כדי לייצר סרט שהוא טקסט-בוק סטרוקטורליסטי.
הייתי עוצר בטענה ב' (שהרי היא משקפת בצורה לא רעה את המטרה מאחורי הסרט), ולא נכנס למשמעויות של אופני הייצוג בסרט. הם כולם קופי-פייסט של מה שכבר נלעס ונותח מזמן.
העניין הוא שכידוע, קיימת מעין נורמה שאומרת שככל שסרט הוא מרשים יותר מבחינת אפקטים, וויזואליות וכד', ככה הוא לרוב קיצוני יותר, בוטה יותר וישיר יותר בשירות אידיאולוגיה שמרנית וחשוכה (ראה – רובוטריקים, 300).
ככה שבלי להיכנס למורכבות העלילה ולסאב-טקסטים הלעיתים מעט בעייתיים שלה, אהבתי מאד את העובדה שיש להיט קיץ ענק ורדוד שהוא שהוא באופן מופגן ובוטה ליברלי ומתייפייף. סרט שפחות אני לחוץ מזה שילדים רואים אותו.
עכשיו ניתן להגיד שהבעיה של הסרט הזה הוא שהוא מחדיר מסרים גזעניים ועקומים בצורה נורא תת-קרקעית וסמויה ואי לכך מאד יעילה. אבל אני אומר – עדיף זה ולא כל האידיוטים שמצדיקים את הפשיזם הדוחה של 300 בזה שזה "מבוסס על אירועים היסטוריים" או "מבוסס על קומיקס".
בדיוק במקרה ראיתי בעצמי את הסרט אתמול, החלטתי שבמקום להתעמת עם השאלות לגבי כיבוש וקפיטליזם, אני אנסה להבין למה לכל היצורים יש שני מחושים חוץ מלאינדיאנים (או אלפים, או משהו) שלהם יש מחוש USB אחד.
בכל מקרה, אמרו לי שיש איזה משמעות בשם הגיבור (SULLY), מישהו יכול לשתף אותי מהי?
היה לי מעניין לקרוא.
לא נעים לי להרוס, אבל מגלים שהם גדולים יותר ממש בתחילת הסרט, כשהוא נכנס לגוף החדש שלו בפעם הראשונה. אבל זה אכן היה מאוד מרשים אם היו מגלים את זה בנקודה ההיא.
באיחור:
שירה, אז זה היה סרט אחר
ינון, נראה לי שמה שמעניין כאן הוא גם הפיתוח וגם השילוב של חומרי הגלם המיתולוגיים. ואימא שלך קופי פייסט.
זיו, אני מסכימה לגמרי.
בני, שאלה מעניינת. הייתי יכולה להמציא הסברים אבל נראה לי שהם גם ילכו לכיוון הכיבוש והקפיטליזם: האינדיאנים הם האדונים והצרכנים של היצורים האחרים, דברים כאלה, או אם לקשר חזרה לתזה האחרונה שלי – כי האדם בגן-העדן חוזר ותופס את מקומו כאדון הבריאה, וההבדל בין המחושים זו הדרך לבטא את זה. אבל באמת, החיבור ההזוי והסאדו-מאזוכיסטי הזה בין האינדיאנים ליצורים זה משהו שפשוט הדחקתי כנראה.
ר"ש, תודה. וכנראה שבאמת זה שהגענו באיחור גרם לכך שראינו סרט טוב יותר than god intended.
קראתי את רוה ואח"כ את קליין ועכשיו את זה ואני עדיין לא משתכנע שזה סרט שיש מה להגיד עליו. כן, כן, תופעה תרבותית, חידוש קולנועי, אי אפשר להתעלם. הכל נכון. ועדיין, אין בעצם מה להגיד. אנטי קולוניאליזם מבריק? לקולנוע ההוליוודי יש מסורת אינסופית של סרטי גבורה שטחיים שבאים למרק למצפון את הצופה, ולהיפך. בעידנים ריאקציונריים של מלחמה באויב חיצוני מבעית הם מתגלמים באגדות ויג'ילנטיות סטייל "רמבו" או "דת' וויש". בתקופות שבהן הציבור מאוכזב מהממשלה יש בד"כ גלים של סרטי "האויב הוא אנחנו", שמשרתים עצלות פוליטית ומחשבתית דומה. פעם היו לנו סרטי וייטנאם. היום יש גל של סיי-פיי מכה על חטא (ע"ע "דיסטריקט 9"). אני מבין שהעניין עכשיו הוא לא להגיד אם התסריט טוב או רע – ברור שהוא חרא – אלא לנסות לפרק ולפענח את הפנטזיה הקמאית שהסרט נוגע בה אצל כ"כ הרבה צופים. אלא שהפנטזיה הזאת, שסיכמת אותה היטב במשפט פשוט אחד בפסקה האחרונה, הופיעה כבר במיליון סרטים, וגם לא מעט בעת האחרונה (שוב, ע"ע דיסטריקט 9"). במובן הזה "אווטר" לא אומר שום דבר ספציפי מעניין על התקופה. הוא פשוט עוד אחד ממלא כאלה, רק בתלת מימד.
יכול להיות שיש עוד מלא כאלה ואני לא יודעת (לא ראיתי את דיסטריקט 9 וכנראה גם לא את השאר), אבל אני מנחשת שהייתי חושבת שהם לא אותו דבר בגלל סוג המטריקס המסוים של אווטר והיחס המסוים והמעניין בין האנחנו וההם שמתאפשר דרכו, כולל הטרנספורמציה הדתית המסויימת של הגיבור. אבל יש מצב שאני חיה בסרט וזה ככה בכל מקום עכשיו.
מה שכן, באופן לא פופולרי אני כאמור די משוכנעת שהתסריט לא חרא, ולמשל שהטיפול בקולוניאליזם כן מבריק. אמנם מרקס ו'מטריקס בבילעין' עשו את זה קודם, אבל "אנחנו רוצים להרוויח כסף ממשהו שיש להם, ואז אנחנו הופכים אותם לאויבים כדי להצדיק את זה" זו שורה יפה מאוד בשביל סרט הוליוודי, וגם האופן שבו הקולונל מחמם את החיילים לצאת באומץ למלחמה צודקת בטרור היה מאוד מדויק, וכדומה.